ג'ורג' ברנרד שו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'ורג' ברנרד שו
ביתו של שו: Shaw's Corner

ג'ורג' ברנרד שואנגלית: George Bernard Shaw; ‏ 26 ביולי 1856 - 2 בנובמבר 1950) היה מחזאי וסופר בשפה האנגלית, פילוסוף ופעיל פוליטי-חברתי בריטי, מבקר מוזיקה ותיאטרון, פובליציסט, ממוצא אירי. אחד מאנשי התרבות הבולטים של המאה העשרים, ובמחזותיו ופועלו הצליח להיות גם אחד האנשים המשפיעים של המאה. היה חתן פרס נובל לספרות לשנת 1925.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שו נולד בשנת 1856 לג'ורג' קאר שו (1814-1885), סוחר תבואות כושל, ועובד ציבור לעת מצוא, וללוסינדה אליזבת שו (1830-1913; שם נעוריה - גרלי) - זמרת מקצועית. לשו היו שתי אחיות, לוסינדה פרנסס (1853-1920), זמרת שהשתתפה בעיקר בקומדיות מוזיקליות ואופרות קלות, ואלינור אגנס (1854-1876).

בילדותו למד בבתי ספר שונים, לרבות בית ספר מתודיסטי, בית ספר פרטי ובית ספר ציבורי. ברבות השנים הפגין שו טינה רבה כלפי בתי ספר ומורים באומרו: "Schools and schoolmasters, as we have them today, are not popular as places of education and teachers, but rather prisons and turnkeys in which children are kept to prevent them disturbing and chaperoning their parents". את גישתו לבתי ספר הביע, בין היתר, במבוא לספרו Cashel Byron's Profession, שבו מתואר ניסיונו של ביירון הצעיר במוסדות חינוך. התיאור הוא, במידה רבה, אוטוביוגרפי. עוד ביטויים ליחס זה ניתן למצוא ב-Treatise on Parents and Children, שם מפרט שו את הסיבות לסלידתו מחינוך פורמלי. לדבריו, תוכנית הלימודים הסטנדרטית היא חסרת תועלת, מקהה את החושים ומחניקה את האינטלקט. הוא אף תקף בחריפות את הענישה הגופנית, שרווחה במסגרות החינוך באותה העת.

זמן קצר לפני יום הולדתו הששה-עשר (1872) עזבה אמו את הבית והצטרפה למורה שלה לפיתוח קול, ג'ורג' וונדלור לי, בלונדון. האחיות התלוו לאם, אך שו נותר בדבלין עם אביו. זמן מה עוד המשיך ללמוד בחוסר חשק, ולאחר מכן עבד כפקיד. בשנת 1876 הצטרף לאמו בלונדון. הוא נתמך על ידי וונדלור לי, אמו ואחותו לוסי בעת שלמד על ידי קריאה בספריות ציבוריות ובמוזיאון הבריטי והחל לכתוב. בין היתר, כתב עבור וונדלור לי טור מוזיקלי שפורסם בעיתון London Hornet. הסיפורים שכתב, לעומת זאת, לא התקבלו היטב. בשנת 1885 החל שו להתפרנס מכתיבה כמבקר אומנות.

בהשפעת החומרים שקרא הפך שו לסוציאליסט מסור ונמנה עם מייסדי האגודה הפביאנית, ארגון של אנשי מעמד הביניים שהוקם ב-1884 כדי לקדם את הפצת הסוציאליזם בדרכי שלום. התנועה נקראה על שם פאביוס מאקסימוס "קונקטטור", מצביא רומי אשר ניסה להתיש את חניבעל באמצעות קרבות נסיגה.

יחד עם חבריו לאגודה הפביאנית, סידני וב, ביאטריס וב וגראהם וואלאס, הקים שו את בית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון בשנת 1895. המוסד החדש התבסס על כספי תורמים, לרבות תרומה בסך 20,000 ליש"ט של הנרי האנט האטצ'ינסון לאגודה הפביאנית.

שו נבחר לחתן פרס נובל לספרות לשנת 1925. הוא התלבט, מטעמים פוליטיים, אם לקבל את הפרס ולבסוף החליט להקדיש את הכסף לקרן מיוחדת, שתפקידה לשפר את היחסים בין אנגליה לבין שבדיה בתחום הספרות.

במסגרת פעילותו הפוליטית, פגש את שארלוט פיין-טאונסנד, אותה נשא בשנת 1898. ב-1906 עברה המשפחה לבית חדש בכפר Ayot St Lawrence שבהארטפורדשייר, בו התגוררו עד יום מותם, אף שהחזיקו גם דירה בלונדון. הבית זכה לכינוי Shaw's Corner ("פינתו של שו"). לאחר מותם פוזר אפרם של בני הזוג שו בחצר הבית.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסום פיגמליון ב-Everybody's Magazine, תחת השם Bernard Shaw, שנת 1914

שו כתב קרוב לחמישים מחזות, הדנים בבעיות חברתיות ומוסריות. הודות לכתיבתו השנונה והמבריקה, תוצר של אדם שופע אינטלקט והתמצאות בתחומים רבים, הייתה למחזותיו תהודה משמעותית.

מחזהו הנודע ביותר הוא פיגמליון, שבו ביקורת נוקבת על ההתייחסות למעמדות החברתיים באנגליה. במחזה מתערב מורה לשפות, פרופ' היגינס, עם חברו שיצליח לקחת מוכרת פרחים ממעמד פשוט ולהופכה לאשה מהמעמד העליון. המחזה, שמבוסס על אגדה יוונית-רומית עתיקה על פיגמליון, פסל ששנא נשים בשר ודם והתאהב בפסל שיצר. גם במחזה, המורה בסופו של דבר מתאהב בליזה דוליטל שאת שפתה עיצב. המחזה עובד למחזמר מצליח בשם "גבירתי הנאווה".

תפיסה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שו בכנרת, 1934

לשו היה חזון, אותו הציג במכתב להנרי ג'יימס משנת 1909: "עלי, כסוציאליסט, החובה להטיף לשינוי הסביבה. אנו יכולים לשנות אותה; עלינו לשנות אותה, ואין שום הגיון בחיים חוץ מהמשימה של שינויה. מה התועלת בכתיבת מחזות, מה התועלת בלכתוב כל דבר, אם אין רצון שלבסוף יוצר מהכאוס גזע אלים". שו טען כי כל מעמד פעל לטובת עצמו, ושהמעמדות העליונים ניצחו במאבק הזה. הכישלון של מעמדות העובדים לקדם את האינטרסים שלהם הביא לביקורת רבה מצד שו על המערכת הדמוקרטית של ימיו. הסוציאליזם שלו היה מבוסס על דאגה מוסרית בשל העוני של מעמדות העובדים. ברקע הכתיבה של שו, לדוגמה ב"מייג'ור ברברה" וב"פיגמליון", ניצב הרעיון של מאבק המעמדות. חשוב להכיר בסוציאליזם של האיש על מנת להבין את מחזותיו.

אף שהיה סוציאל-דמוקרט, בשנות ה-30 שו תמך בדיקטטורה של סטלין וגם מיוחסות לו כמה אמירות שיכולות להתפרש כתמיכה בהיטלר. ב-1945, בהקדמה למחזה ז'נבה, שו טען כי מרבית היושבים במחנות הריכוז מתו כתוצאה מ"צפיפות יתר". הוא טען שהיטלר נעשה ל"משיח מטורף" לאחר זמן, בניגוד לברית המועצות, שם "סטלין... עשה דברים הרבה יותר מהר וטוב מאשר פרלמנט". הוא גם הצהיר הצהרות אנטישמיות רבות בתקופה זו, אם כי נראה שפעמים רבות הוא פשוט ניסה לעורר פרובוקציות. מכל מקום, ברור שהוא תמך בסטלין באופן אמיתי.

שמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שו שנא את שמו הפרטי, ג'ורג'.‏[1] הסבר נפוץ לסלידתו של שו משמו הפרטי הוא יחסו לאביו. העובדה ששמו היה כשמו של אביו הפריעה לשו מאוד לאורך כל חייו.‏[2][3] לאחר שמת אביו ב-1885, החל שו לקצר את השם ג'ורג' בחתימתו ל-ג' בלבד, ובהמשך נהג לחתום כ"ברנרד שו" או בראשי התיבות GBS.‏‏[4]

הסבר אפשרי אחר הוא שג'ורג' היה שמו של אחד הגברים שאמו של שו הייתה עמם בקשר (אולי ג'ורג' ונדלור לי), קשר ששו הסתייג ממנו. ‏[5]

התבטאויות ידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שו היה אדם רחב אופקים, בעל הבנה בתחומים שונים, והתבטא בשנינות ובחריפות. בברכה שנשא לכבוד אלברט איינשטיין אמר: "תלמי יצר יקום שהחזיק מעמד במשך 1,400 שנה, ניוטון יצר יקום שהחזיק מעמד רק 300 שנה, והיקום שיצר איינשטיין איני יכול לשער כמה זמן יחזיק מעמד".

אנקדוטה ידועה על אודותיו, מספרת על הרקדנית הידועה איזדורה דנקן, שפגשה בו במסיבה, והציעה לו ללדת ילד משותף. "הוא יהיה בוודאי הילד המוצלח ביותר שיכול להיות", אמרה בלהט, "תהיה לו החוכמה שלך והיופי שלי, ממש כליל השלמות!". שו הוציא את הרוח ממפרשיה כשענה לה בשאלה רטורית: "ומה אם יקרה אסון, ויהיה לו את היופי שלי ואת השכל שלך?"

יצירותיו בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שו תורגם לאינספור שפות, ובכלל זה גם מספר פעמים לעברית. המשוררת והסופרת הפלסטינית סמירה עזאם גם תרגמה אותו לערבית. בעברית ראו אור 9 מספריו.

מכתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "דילמת הרופא"
  • "קיסר וקלאופטרה"

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביבה קרינסקי, פו הדב והפילוסופיה של האחר, תל אביב: אור-עם, 2000 (בפרק: "אלן אלכסנדר מילן ומחזהו של שאו 'פיגמליון'")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו לדוגמה בספר Shaw of Dublin: The Formative Years מאת B. C. Rosset או בספר Bernard Shaw: The Ascent of the Superman מאת Sally Peters.
  2. ^ ראו בספר Bernard Shaw: A Psychological Study מאת Daniel Dervin, עמ' 128
  3. ^ Laurie Morrow, The Playwright in Spite of Himself
  4. ^ ראו Bernard Shaw: The Ascent of the Superman מאת Sally Peters, עמ' 100 - 101 ו-186
  5. ^ שם, עמוד 15