אורי אור

אורי אור
תאריך לידה	22 באפריל 1939
ממשלות	26
כנסות	13 - 14
סיעה	מפלגת העבודה
תפקידים בולטים	סגן שר הביטחון יו"ר ועדת החוץ והביטחון

אורי אור
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת שירות	1957 - 1987
דרגה	אלוף
תפקידים צבאיים	מפקד חטיבה 679 מפקד חטיבה 7 מפקד עוצבת געש ראש מטה פיקוד מרכז אלוף פיקוד מרכז אלוף פיקוד צפון
מלחמות וקרבות	מלחמת ששת הימים   מלחמת ההתשה   מלחמת יום הכיפורים מבצע אנטבה   מלחמת לבנון הלחימה ברצועת הביטחון
תפקידים אזרחיים	חבר כנסת, סגן שר, יו"ר מועצת המנהלים של התעשייה האווירית

אוֹרי אור (נולד ב-22 באפריל 1939, בכפר מעש שבשרון), שירת בצה"ל כאלוף פיקוד מרכז וצפון, איש ציבור, חבר הכנסת ה-13 וה-14 (מטעם מפלגת העבודה) וחבר הממשלה.

שירותו הצבאי

אור התגייס לצה"ל בשנת 1957 ושובץ בחיל השריון. בשריון אור הכשרה כלוחם וקורס מפקדי טנקים. בהמשך השלים קורס קצינים ושימש כמפקד מחלקת טנקים. בתקופת המלחמה על המים היה מפקד פלוגת טנקים בגדוד 82, במלחמת ששת הימים (1967) פיקד על הפלס"ר (פלוגת הסיור) של חטיבה 7 באוגדה 84 ("אוגדת טל", תחת פיקודו של האלוף ישראל טל), במסגרתה התקדמו בחזית חצי האי סיני לאורכו של החוף הצפוני, ועד סוף המלחמה הגיעו עד גדת התעלה. במלחמת ההתשה (1969 - 1970) היה מג"ד 82, גדוד טנקים שלחם בסיני ובבקעת הירדן. פיקד על קורס קציני שריון.

באוגוסט 1973 הועלה אור לדרגת אל"מ, וקיבל את הפיקוד על חטיבה 679 הצעירה, חטיבת שריון במילואים, שהייתה מצוידת בטנקי צנטוריון מיושנים. כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים ב-6 באוקטובר, כחודשיים לאחר קבלת הפיקוד על החטיבה, הצליח אור לארגן את חטיבתו במהירות ועלה איתה לרמת הגולן, שם נערכו באותה העת קרבות בלימה קשים בין הכוחות הסדירים המעטים שהיו לצה"ל בקו (חטיבה 7 ושני גדודים של חטיבה 188) לבין 3 דיוויזיות הממוכנות הסוריות. על הלחימה הנואשת ברמה צוטט אור באומרו:

	לא אשכח כל חיי את אותו הלילה שבו התייצבו אנשי המילואים. אני מקשיב לרשת הקשר של חטיבת הטנקים 188, הנלחמת ברמה, מבין את מצבם הקשה, ולי אין עדיין כוחות מוכנים, ואלה שיוצאים אתי מאוחר בלילה גם הם אינם מוכנים היטב.
– "הארץ", 1 בדצמבר 2004

הטנקים הספורים של חטיבה 679 נתקלו בסורים בצומת נפאח, קילומטרים ספורים מגשר בנות יעקב, ונכנסו עמם לקרב עקוב מדם. הסורים נעצרו, והחלו לסגת. הקרבות התחדשו בימים הבאים - החטיבה נלחמה יום-יום, הדפה את הסורים עד חזרה לקו שממנו יצאו ואחר-כך כבשה שטחים נוספים, תוך ניהול קרבות כבדים מול הסורים ומול חיל המשלוח העיראקי. בתום המלחמה ישבה ב"מובלעת הסורית", כ-40 קילומטר בלבד מדמשק.

לאחר המלחמה החליף אור את אביגדור בן-גל בפיקודו על חטיבה 7 שבה צמח, ב-1976 קיבל את הפיקוד על אוגדת מילואים משוריינת בדרגת תא"ל ואחר כך על עוצבת געש ברמת הגולן. ב-1979 מונה לראש מטה (רמ"ט) פיקוד מרכז, וב-1981 הועלה לדרגת אלוף ומונה לאלוף פיקוד המרכז. ב-1983 מונה לפקד על פיקוד צפון, ובמסגרת תפקיד זה פיקד על יציאת צה"ל מלבנון, אליה נכנס במהלך מבצע שלום הגליל, והתייצבותו ברצועת הביטחון. בריאיון שנערך איתו בעיצומו של הפינוי, אמרו עליו חייליו כי לא היה "אלוף של משרד" ושהה הרבה שעות בשטח. "האבא של החיילים בלבנון, חיוך שלו מעניק כוח לשעת לחימה נוספת". ביחס לוויכוח שליווה את מלחמת לבנון, אמר:

	על החיילים לזכור כי אנו צבא של מדינה דמוקרטית. יש בין האזרחים ויכוח על הדרך לשמירת ביטחון הצפון, אבל הוויכוח הזה לא פגע, ואסור היה לו לפגוע, בביצוע הפקודות. היו סרבנים, שמספרם בסה"כ היה מועט מאוד, ולעומתם היו הרבה מאוד מתנדבים שבאו לעזור לצה"ל בגבול-לבנון, בזמן חופשתם השנתית, כי הבינו שיש הרבה משימות קשות לביצוע - וגנזו את דעתם הפוליטית.

ב-1987 פרש אלוף אורי אור מצה"ל, לאחר כ-30 שנות שירות.

בעל תואר ראשון מאוניברסיטת תל אביב בהיסטוריה ומדעי המדינה‏‏.

תפקידיו הציבוריים והפוליטיים

מיד עם שחרורו פנה אור לפעילות ציבורית ופוליטית: ב-1987 מונה למנכ"ל הקרן הקיימת לישראל (תפקיד אותו מילא עד היבחרו לכנסת ב-1992). ב-1988 היה לדירקטור בתעשייה האווירית (עד 1991). כמו כן, עם שחרורו היה לחבר במפלגת העבודה, ובבחירות לכנסת ה-12 (1988) שימש כיו"ר המטה הצעיר של המפלגה, ושותף לייזום, גיבוש ועיצוב תוכניות לבחירות המוקדמות ("פריימריס") ב-1990 - 1991, ונחשב לאחד הפעילים המרכזיים במחנהו של שמעון פרס.

בבחירות לכנסת ה-13 נבחר אור כנציג מחוז שרון-שומרון, והיה חבר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת (1992-95). בממשלה ה-26 בראשותו של שמעון פרס, שקמה בעקבות רציחתו של ראש הממשלה יצחק רבין, כיהן בתפקיד סגן שר הביטחון (1995 - 1996). אור רמז בכמה הזדמנויות על כוונתו להתמודד על ראשות המפלגה ואף החל לגבש חוג בראשותו ("חוג חופית"), אולם הוא ויתר על הרעיון עם הצגתו של אהוד ברק את מועמדתו לתפקיד לקראת הבחירות לכנסת ה-14 (1996), ונעשה לפעיל במחנהו. הוא נבחר לכנסת ה-14 ברשימת מפלגת העבודה, במקום השביעי ברשימה הארצית, וכיהן מטעמה כחבר כנסת (עד 1999). ב-1998 הסתבך אור לאחר שהעיתונאי דניאל בן סימון פרסם כתבה בהארץ בה ציטט התבטאות פוגענית כלפי מרוקאים שאמר לו כביכול אור. כתוצאה מכך ספג אור ביקורת ציבורית קשה, הוא הורחק על ידי אנשי מפלגתו מכל תפקידיו בכנסת ובצמרת המפלגה, ונשללה ממנו זכות הנאום בשם המפלגה בכנסת, סנקציות שבוטלו בעקבות "מסע התנצלות" שערך ברחבי ישראל, אור הכחיש שאמר את הדברים שיוחסו לו וטען כי בן-סימון שיקר בכתבתו‏‏. בהקשר זה לא זכה במקום ריאלי בבחירות לכנסת ה-15 ב-1999, ולא נבחר עוד לכנסת.

באוגוסט 1999 מונה לכהונת יושב-ראש מועצת המנהלים של התעשייה האווירית, כמועמדו של ראש הממשלה אהוד ברק. הוא שימש בתפקיד זה עד אוגוסט 2002 והמשיך לנהל את ישיבות הדירקטוריון עד מינוי יאיר שמיר כיו"ר קבוע של החברה ב-2005.

לקריאה נוספת

• אורי אור, אלה האחים שלי, הוצאת ידיעות אחרונות, 2003 (על קרבות החטיבה שעליה פיקד במלחמת יוה"כ), עליו זכה בפרס יצחק שדה לספרות צבאית

קישורים חיצוניים

• אורי אור, באתר הכנסת
• אורי אור באתר "חדשות מחלקה ראשונה" (Nfc)
• אורי אור במאגר המידע של "בית יגאל אלון"
• "גנרלים ופוליטיקה בישראל", באתר "אימגו" (e-mago)