שמואל נח אייזנשטדט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שמואל נח אייזנשטדט, מרץ 2008

שמואל נח אייזנשטדט (10 בספטמבר 19232 בספטמבר 2010) היה סוציולוג ישראלי, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים ועמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים.

אייזנשטדט נחשב אחד מגדולי החוקרים שהטביעו את חותמם על הסוציולוגיה העולמית בת זמננו. הוא זכה בפרסים רבים על עבודתו, בהם פרס ישראל לסוציולוגיה (התשל"ג-1973), פרס בלצן, פרס מחקר של קרן מקס פלנק ופרס א.מ.ת. ב-2006 זכה בפרס הזיכרון הבינלאומי על שם הולברג, והיה הזוכה השלישי בפרס זה מאז הוכרז ב-2004 (קדמו לו ז'וליה קריסטבה ויורגן הברמס). הפרס הוענק לו "בזכות הישגיו יוצאי הדופן באמנויות ובמדעי החברה, במשפטים ובתאולוגיה, ובעבור 50 שנות מצוינות והשפעה חשובה על התאוריה הסוציולוגית." בנימוקי חברי הוועדה נכתב:

Cquote2.svg

פרופ' אייזנשטדט פיתח ידע השוואתי בעל איכות נדירה, המתרכז בשינוי חברתי ובמודרניזציה וקשור ליחסים שבין תרבות, מערכות אמונה ומוסדות פוליטיים. עבודתו משלבת תאוריה סוציולוגית עם מחקר אמפירי והיסטורי בחקר חברות, ציוויליזציה ודפוסי מודרניזציה.

Cquote3.svg

חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל נח אייזנשטדט נולד ב-1923 בוורשה בירת פולין, ועלה לארץ ישראל בגיל 12. ב-1937 הצטרף לשורות "ההגנה", ובמרוצת השנים מילא בה תפקידים שונים, גם מחוץ לארץ ישראל. ב-1940 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1947, והוא בן 24, סיים את עבודת הדוקטור בהדרכתו של מרטין בובר. את השנה שלאחר מכן עשה בבית הספר לכלכלה של לונדון בהשתלמות בתר-דוקטורט, וחזר, מוקדם מן הצפוי, עם פרוץ מלחמת העצמאות. בתום המלחמה השתתף בתכנון ובהקמה של המחלקה לסוציולוגיה ושל הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית, וב-1950, עם פרישתו של בובר, מונה לעמוד בראש המחלקה הצעירה.

במשך שנות עבודתו, היה פרופסור אורח ועמית מחקר בעשרות אוניברסיטאות ומכוני מחקר בישראל ובעולם, בהם בית הספר לכלכלה של לונדון, אוניברסיטת אוסלו, אוניברסיטת שיקגו, MIT, אוניברסיטת הרווארד, אוניברסיטת מישיגן, אוניברסיטת ציריך, האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, אוניברסיטת מנצ'סטר, אוניברסיטת וינה, אוניברסיטת ברן, אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת וושינגטון, קרן ראסל סיג, אוניברסיטת אלברטה, בית הספר ללימודים גבוהים במדעי החברה, אוניברסיטת גיסן, אוניברסיטת מונטסקייה בבורדו, מרכז וילסון בוושינגטון, אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת ארפורט, אוניברסיטת קונסטנץ, אוניברסיטת הונג קונג, מכון השלום בוושינגטון, המכון למחקר מתקדם בווסנר (הולנד), המכון למחקר מתקדם באופסלה, שבדיה (SCASSS) והמכון למחקר מתקדם בברלין.

בישראל היה מכון ון ליר בירושלים ביתו האקדמי, ובמשך ארבעה עשורים היה בכיר עמיתי המחקר במכון. במהלך השנים קיים במכון עשרות קבוצות מחקר וסמינרים שהיוו חממה לחוקרים צעירים בראשית דרכם, כמו גם מקום מפגש לחוקרים בכירים, ובמקביל הניבו יבול מחקרי ופרסומי גדול. בין השאר עמד בראש קבוצת מחקר במכון העוסקת בתהליכי עיצוב של זהויות קולקטיביות בעידן העכשווי.

אייזנשטדט נפטר ב-2 בספטמבר 2010, בגיל 87. הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, ונכדים. אלמנתו שולמית לבית ירושבסקי נפטרה ביולי 2014. ‏[1]

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עניינו המחקרי של אייזנשטדט החל להתגבש בתחילה בתקופת לימודיו באוניברסיטה העברית בשנות ה-40 המוקדמות ולאחר מכן בבתר-דוקטורט שלו בבית הספר לכלכלה של לונדון. במרוצת השנים הושפע גם מהאירועים ההיסטוריים שהיה עֵד להם – ייסוד מדינת ישראל והתגבשותה בשנותיה הראשונות; והגלים הראשונים של דמוקרטיזציה שבאו לאחר מלחמת העולם השנייה, והתהפוכות והמשברים שעברו על העולם דאז ומאז.

עניינו המרכזי היה בניתוחי דפוסי היצירה האנושית ומגבלותיה, במיוחד ביחס לתנאים החברתיים שלה, ותוך הדגשה על תהליכי מיקרו ומקרו בחברה בהקשר זה – סוגיה שלאחרונה עלתה מחדש בשיח התאורטי במדעי החברה, ועוסקת ביחס בין סוכנים אנושיים לבין מבנים חברתיים (שאלת ה-Agency).

מוקדי התעניינותו של אייזנשטדט הושפעו במידה רבה מלימודיו אצל מרטין בובר, שעניינו הסוציולוגי העיקרי (כפי שהוצג באסופת המסות פרי עטו, שאותה הוציא אייזנשטדט לאור), היה הניסיון לזהות את המצבים שבהם קיימים הסיכויים הגדולים ביותר ליצירה אנושית בשטחי החברה השונים.‏[2]

אייזנשטדט הושפע במידה רבה גם מהגישה ההשוואתית (comparative), כפי שהתפתחה בשתי האסכולות הסוציולוגיות החשובות ביותר בתחום זה, הוובריאנית (שפותחה על ידי מקס ובר), שאליה נחשף תחילה באמצעות לימודיו עם בובר ולאחר מכן דרך מגעיו עם אדוארד שילס בלונדון, כמו גם דרך התוודעות למחקרים ההשוואתיים בסוציולוגיה ובאנתרופולוגיה הבריטית.

אייזנשטדט ניגש לבעיות המרכזיות של התאוריה הסוציולוגית, במיוחד באמצעות מחקרים השוואתיים על הנוסח של אימפריות וציוויליזציות (בכללן מחקר ציוויליזציות הציר), מודרניזציה ומודרניות, והחברה הישראלית. ניתוחיו המדעיים של אייזנשטדט מתרכזים בעיקר במחקר השוואתי והיסטורי של מוסדות, תהליכים ורעיונות בחברות שונות בעולם, תוך שילוב עם חקר בעיות היסוד של התאוריה הסוציולוגית עצמה. חלק מעבודתו יוחד לציוויליזציה היהודית ולחברה הישראלית. בעקבות מורו, מרטין בובר, נעים מחקריו וכתיבתו של אייזנשטדט בין דיסציפלינות שונות מתחום מדעי החברה והרוח, וחיבוריו עוסקים בבעיות כלל-עולמיות של דמוקרטיה, מודרניות ופונדמנטליזם. אלמנט מרכזי בעבודתו הוא הדגש על גורמים חברתיים שונים שבתהליך שינויה של המציאות החברתית. שינוי עבורו אינו מובן כאירוע חיצוני, כי אם כמרכיב פנימי של תהליך המיסוד החברתי. אייזנשטדט רואה באליטות מסוגים שונים ובאינטראקציה שלהם עם סקטורים רחבים ביותר הן גורם מלכד קולקטיבים היוצר מסגרות חברתיות ומוסדיות, אך גם גורם המוביל שינויים חברתיים ומניע תהליכים היסטוריים.

הבעיה התאורטית הראשונה שבה התמקד הייתה הסולידריות ומקומה בסדר החברתי. בכך עסק גם מחקרו הראשון על קליטת עולים חדשים בישראל (שנעשה בשנים 19491950), עבודה שהייתה השוואתית רק בקצתה; ולאחר מכן בעבודתו ההשוואתית רחבת ההיקף הראשונה, שיצאה לאור כספר: "מדור לדור" (From Generation to Generation;‏ 1956),‏[3] ובה ניתח את התנאים בהם מתפתחות קבוצות גיל ונוער כנשאיות וכמשַמרות סולידריות חברתית, אך גם כמאתגרות סולידריות זו.

המערכת הפוליטית של האימפריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו ההשוואתי הראשון הגדול של אייזנשטדט, שהתעמת באופן ישיר עם הבעיות המרכזיות של הניתוח והתאוריה הסוציולוגיים שרווחו בשעתו, היה בספרו The Political Systems of Empires,‏[4] שאותה הגדיר פרופ' גבריאל אלמונד "הניסיון השאפתני והמוצלח ביותר מאז מקס ובר."‏[5] על ספרו זה העניקה לו האגודה הסוציולוגית האמריקאית את פרס מקאיוור לשנת 1965, ובכך היה ללא-אמריקאי הראשון (ואחד הבודדים עד היום) שזכה בו. ספר זה היווה נקודת מפנה במעמדו הבינלאומי של אייזנשטדט.

הספר הציע ניתוח השוואתי בין האימפריות הגדולות שצמחו בהיסטוריה - סין, רומא, האימפריה הביזנטית, האימפריות הערביות העיקריות, האימפריה העות'מאנית וכן האימפריות האירופיות - ובדק את הקווים המייחדים אותן, תוך שימת הדגש על תהליכים של גיבוש, שליטה ופיתוח מבנים ביורוקרטים. הספר אינו שם דגש רק על הבינוי והגיבוש של האימפריות השונות, אלא גם פונה לדיון השוואתי באשר לשינויים בתוכן ולאופני קריסתן. כך למשל, מוצע בספר הסבר מדוע האימפריה הסינית התקיימה במשך אלפיים שנה לעומת אימפריות אחרות ששרדו רק במשך תקופות קצרות.

הספר הוא שילוב של גישה ובריאנית השוואתית יחד עם גישה פונקציונלית-סטרוקטורליסטית (מבית מדרשו של טלקוט פארסונס), שהייתה שכיחה ואף הגמונית בשנות ה-60. אך הספר הלך מעבר לגישה הפונקציונלית-סטרוקטורליסטית, ומעבר לאוריינטציה האבולוציונית שהניתוח שלו היה קשור אליה, באמצעות שימת דגש חזק על עימותים, שינוי עד התמוטטות אפשרית של חברות. מאז, לאורך הגותו, התמיד אייזנשטדט בעקרון השינוי הדיאלקטי בדינמיקה של הציוויליזציות והמודרניות.

מאוחר יותר, ותוך חזרה מסוימת לעבודותיו הראשונות, הוא בחן מחדש שני רעיונות חברתיים מרכזיים שנותחו על ידי אדוארד שילס: מרכז וכריזמה (Center and Charisma; האחרון, כפי שפותח בעקבות ובר), והראה כיצד מושגים אלה התייחסו לסוגיות הכלליות יותר של יצירתיות אנושית, ובמיוחד היצירתיות החברתית, אשר מגיעה לשיאה בגיבוש המוסדות החברתיים למיניהם. בהקשר זה ניתח את דרכי התנהגותם של השחקנים החברתיים והתרבותיים, ובעיקר את בינוי תהליכי עיצוב הסולידריות במבנים החברתיים, שגובשו יחד עם יזמות פוליטית וכלכלית של תהליכי שילוב מגוונים בתוכם. בהקשר זה הוא הגדיר מחדש את מערכת היחסים בין פוֹעלוּת (Agency) למבנה חברתי. עבודות אלה כונסו בספרו Power, Trust, and Meaning: Essays in Sociological Theory and Analysis.[6] קובץ זה הוגדר על ידי רוברט קינג מרטון, מגדולי הסוציולוגים האמריקאים, בהמלצתו בעטיפה לספר, כך:

Cquote2.svg

קובץ מאמרים זה של אייזנשטדט מאגד מערך מחקרי תאורטי עמוק על אודות היחסים ההדדיים בין מבנה חברתי, תרבות ואג'נסי (פוֹעלוּת). ללא כל ספק זוהי אנליזה סוציולוגית השוואתית במיטבה.

Cquote3.svg

אחד הנושאים המרכזיים בתאוריה הסוציולוגית שאיתו התמודד אייזנשטדט הוא ניתוח הקשרים שבין פעילותם של יחידים ובניין של מערכות חברתיות. הטיעון המרכזי שלו בעניין זה היה העימות בין הגישה הפונקציונלית עם מבקריה העיקריים בשנות ה-60, ובפרט גישות החליפין בעיקר מבית מדרשו של ג'ורג' הומנס (G. Homans).‏[7] הנקודה התאורטית העיקרית שהודגשה במאמרים השונים בקובץ היא שמערכות תרבותיות וגם דתיות מהוות בו-זמנית גורם מייצב של סדר חברתי וגם משמשות אתגר וזרז לשינוי. תהליך זה בא לידי ביטוי בתהליכים ציוויליזציוניים, ובמיוחד במקומן של הטרודוקסיות.

תהליכי מודרניזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוף שנות ה-50 עסק אייזנשטדט בתהליכי מודרניזציה, שהיו אז נושא מרכזי במחקר הסוציולוגי, ושלטו בעיקר בסוציולוגיה האמריקאית, שהייתה באותה עת הגמונית בעולם. במחקריו הרבים בתחום זה, המשתרעים על-פני ארבעה עשורים, הוא ניתח מלכתחילה באופן ביקורתי את הגישה שהייתה יחסית דומיננטית באותה תקופה, שלפיה נטען כי עם התפתחות המודרניות והתיעוש, יהיה העולם להומוגני מאוד. אחת התורות שהתפתחה אז הייתה זו של הליכוד (convergence) של חברות תעשייתיות. המחקרים הרבים בדקו מדוע חברות מסוימות מצליחות להיהפך למתועשות יותר מאשר אחרות (אך כאמור מתוך הנחה שבמידה שהתיעוש יצליח, הוא יהיה דומה למדי בכל מקום).

גישה זו נראתה לאייזנשטדט פשטנית מדי ומוטעית. הוא הדגיש שאכן יש דמיון רב בתהליכי שינוי הקשרים למודרניזציה בעולם (בעיות משותפות של תיעוש, ארגון ערים, מערכות חינוך וסוגי סכסוכים משותפים כמו סכסוכי עבודה ואף גיבוש דפוסים פוליטיים דומים), יחד עם זה שהפתרונות לבעיות אלה אינם זהים בכל המקומות. זאת, בניגוד לאלה שסברו שקיימת דיכוטומיה מוחלטת בין חברה מסורתית ומודרנית, כפי שעשה למשל דניאל לרנר בספרו The Passing of Traditional Society.‏[8]

אייזנשטדט סבר שאלמנטים מסורתיים יכולים לשחק תפקיד חשוב בבינוי מערכות חברתיות מודרניות של חברות רבות ובגיבוש ההבדלים ביניהם בהקשרים אלה. כמו למשל במקרה של ארצות הברית, חברה שבה התגבשו דפוסי מודרניות מיוחדים. אייזנשטדט התייחס כאן למחקרו של ורנר זומברט (Sombart), שכתב ב-1906 בגרמנית ספר בשם: "מדוע לא התפתח סוציאליזם באמריקה?"‏[9]

לדידו של זומברט, היה מובן שסוציאליזם מתפתח כתגובה לתיעוש קפיטליסטי, ועל כן הוא תמהּ על-כך שבארצות הברית התנועות הסוציאליסטיות לא תפסו מקום מרכזי כמו באירופה. גישתו של זומברט שימשה כקרש קפיצה לניתוח רבגוני יותר של תהליכי המודרניזציה, גם בתוך החברות התעשייתיות הקפיטליסטיות, כאשר מאוחר יותר יפן הייתה דוגמה נוספת לרבגוניות זו מעבר להן. גישות אלה פותחו על ידי אייזנשטדט בשורה של ספרים החל משנות ה-60,‏[10] אשר יצאו במקור באנגלית ותורגמו בהמשך לשפות רבות, במספר רב של מאמרים, אשר מובילים לקראת גישה של ריבוי המודרניות שפותחה על ידו משנות ה-80, ואשר הוותה נקודת תפנית במחקר המודרניות בכלל.

מחקר השוואתי של ציוויליזציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך הביקורת על מחקרי המודרניזציה, הגיע אייזנשטדט להכרה גוברת בתפקידן של מסורות חברתיות ותרבותיות בגיבוש דפוסי מודלים שונים של מודרניות, ופנה למחקר השוואתי של ציוויליזציות – נושא שעניין אותו עוד בימי לימודיו בירושלים, בתחילה בהשפעתו של בובר, ומאוחר יותר גם בעקבות השהות והמחקר בלונדון. הדחף למחקר זה הייתה עבודה משותפת עם וולפגאנג שלוּכטר (Wolfgang Schluchter) מאוניברסיטת היידלברג, שגיבש בשנות ה-80 קבוצת חוקרים שבחנה בצורה שיטתית וביקורתית, באמצעות סדרה של סימפוזיונים, את תרומתו של ובר לניתוח הציוויליזציות הגדולות: היהודית,‏[11] הסינית,‏[12] ההודית[13] וכמובן זו האירופית, בדגש ניכר על הפרוטסטנטיות,‏[14] כאשר החיבור המפורסם של ובר "האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם" היווה את נקודת המוצא של מחקר השוואתי זה על הציוויליזציות.‏[15]

סימפוזיונים האלה התפרסמו במספר ספרים בעריכתו של שלוכטר, שבכולם (למשל הספר המנתח את התרבות האסלאמית‏[16]) כתב שלוכטר את המבוא ואייזנשטדט כתב את פרק הסיכום.‏[17]

ציוויליזציות הציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסימפוזיונים שהוזכרו לעיל שימשו נקודת מוצא לשורה של מחקרים על ציוויליזציות עידן הציר. ציוויליזציות עידן הציר (Axial Age civilizations) הוא מונח שנטבע על ידי קרל יאספרס, שטען כי כל הדתות שוובר חקר – היהדות והנצרות, ההינדואיזם, הבודהיזם והאסלאם – היו תרבויות ציר שהיוו נקודת מפנה גדולה בהיסטוריה האנושית, אשר התפתחו בעיקר מהמאה הששית לפני הספירה, ואשר הקו המציין שלהן הוא התפתחות התפישה הקוסמולוגיות השונות, המדגישות את המתח בין הסדר הטרנסצנדנטלי לבין זה הארצי, תוך הדגשת עליונותו של הראשון.‏[18] כל אלו היוו מאז שנות ה-70 נקודת מפנה בחקר ההשוואתי של ציוויליזציות, כאשר אייזנשטדט הוא מפתחן העיקרי.

מחקר ציוויליזציות הציר פותח משנות ה-80 בשורה של כנסים שיזם אייזנשטדט בשיתוף עם חוקרים אחרים, שבתחילה הניבו כמה מאמרים מקדימים בנושא,‏[19] ולאחר מכן פורסמו במלואם.‏[20] סימפוזיונים מאוחרים יותר כונסו באנתולוגיה.‏[21]

אחת התכונות המרכזיות של ציוויליזציית הציר, המודגשת ביותר על ידי אייזנשטדט, בעקבות ובר, היא הפוטנציאל, שבלשון נוצרית ניתן לכנותו 'העימות בין אורתודוקסיה להטרודוכסיה'. אך בעוד שאצל ובר הדגש החזק הושם על תפקידה המרכזי של ההטרודוקסיות, הרי שאליבא דאייזנשטדט, המאפיין את דתות הציר הוא המתח המתפתח בתוכן בין ההטרודוקסיה לאורתודוקסיה, כלומר בין העמדה הרשמית (למשל של הכנסייה), לבין פרשנים שונים ופרשנויות שונות הנשמעות בעיקר על ידי כתות (סקטות) שונות שאינן מקבלות את סמכותה.

כתות שונות ניתן למצוא גם בדתות אחרות, לא אקסיאליות (ציריות), אך לא כל הכתות הן הטרודוקסיות מאתגרות. מצב זה נכון רק לגבי ציוויליזציות הציר, אך למשל לא לגבי יפן, שלא הייתה ציוויליזציה "צירית"; אמנם גם בה התפתחו כתות שונות, אך הן לא הפכו להטרודוקסיות. מבחינה זו יפן מהווה אתגר חשוב למחקר השוואתי בכלל וזה של ציוויליזציה בפרט.

עוד לפני אייזנשטדט, חוקרים חשובים כמו אמיל דורקהיים, במאמר ביקורת על ספר תולדות יפן,‏[22] ומרק בלוך בספרו הגדול על החברה הפיאודלית[23] כתבו שההיסטוריה החברתית של יפן דומה לזו של אירופה ושהמקום היחידי מלבד אירופה שבו היה פאודליזם הוא יפן; אך הדינמיקה ביפן הייתה שונה ולא התפתחו בה תהליכים המיוחדים לתרבויות הציר. מתוך נקודת ראות השוואתית זו כתב אייזנשטדט ספר על יפן,‏[24] שנקודת המוצא העיקרית שלו היא שביפן, שלא כמו בציוויליזציות הציר, אמנם התפתחה רמה גבוה של שונות מבנית, אך זאת יחד עם רמה נמוכה יחסית של אוטונומיה של המערכת התרבותית. יפן הושפעה אמנם מבודהיזם ומקונפוציאניזם, אך לא התקיימו בה דתות אוטונומיות או קבוצות אינטלקטואליות שהפיצו חזון אוטופי אוניברסלי. כך התפתחה ביפן דינמיקה ייחודית, שהובילה לכך שיפן הייתה החברה הלא-מערבית הראשונה שנעשתה מודרנית, אבל היא לבשה צורת הייחודית לה. הרסטורציה של מייג'י ביפן הביאה לחידוש פניה של האומה היפנית, אולם שינוי זה היה חסר ממדים אוניברסליים או מיסיונריים בסיסיים שהיוו מרכיב מרכזי במהפכות הגדולות.

מחקר השוואתי של מהפכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחלק מהמחקר ההשוואתי של ציוויליזציות ושל המודרניות, הקדיש איזנשטדט תשומת לב מיוחדת למחקר השוואתי של מהפכות בהיסטוריה.‏[25] נקודת המוצא שלו היא שמהפכות הגדולות (האנגלית, האמריקאית, הצרפתית, הרוסית, הסינית ועד המהפכה האיראנית), הביאו למפנה בדינמיקה של ציוויליזציות. הן הביאו לא רק חילופי משטרים מהעבר ולהתפתחות של דפוסים קוסמולוגיים על ידי כתות הטרודוקסיות שונות, אלא גם היוו נקודות תפנית בגיבושן של ציוויליזציות ובדינמיקה שלהן. מהפכות אלה מהוות גם נקודת מפנה לגיבוש דפוסי מודרניות שונים. במהפכות אלה משתלבות הסיבות הרגילות לחילופי משטרים, כמו מאבקים בין אליטות, משאבים כלכליים ועלייתם של כוחות חברתיים חדשים, יחד עם עימותים בין הגמוניות תרבותיות של "המשטר הישן" ובין קבוצות הטרודוקסיות שונות. אפיון זה של המהפכות הוא בעל חשיבות מרכזית לניתוח בעיות מרכזיות ומורכבות של תאוריה סוציולוגית, במיוחד הקשר בין פוֹעלוּת (agency) לבין מערכות חברתיות ותרבותיות. (המונח "פוֹעלוּת" מתייחס ליכולת של סובייקט/אינדיבידואל לפעול בעולם באופן עצמאי, לבחור ולקבל החלטות באופן אוטונומי, אם כי מוגבל, בהינתן המסגרת והמציאות החברתית-תרבותית שבתוכה נתון כל סובייקט).

כחלק מפרויקט זה חקר אייזנשטדט את הניסוח המחודש ואת מימוש החזונות הפוליטיים שבהם החזיקו האליטות והקבוצות הכיתתיות כאמצעים לשינוי חברתי. זאת עשה בספרו "פונדמנטליזם, כיתתיות ומהפכה: הממד היעקוביני של המודרניות",(Fundamentalism, Sectarianism and Revolution. The Jacobin Dimension of Modernity;‏ 1999‏[26] ובספרו "המהפכות הגדולות והציוויליזציות של המודרניות".‏[27] כפי שמציינים אליעזר בן-רפאל ויצחק שטרנברג, השילוב של מושג הציוויליזציה המובא בעבודותיו של אייזנשטדט עם השינויים התקופתיים, ומכאן עם התיקוף הסוציו-היסטורי, מרימים תרומה חשובה גם לתאוריית השינוי החברתי וגם לניתוח של ציוויליזציה.‏[28]

במסגרת המחקרים ההשוואתיים של ציוויליזציות, פיתח אייזנשטדט גם שני מחקרים של דפוסים מוסדיים ספציפיים: מחקר אחד בשיתוף עם לואיס רוניגר (Roniger) על דפוסי ידידות, קרבה מדומיינת ויחסים פטרוניים בחברות שונות, החל מחברות שבטיות דרך חברות פטריארכליות ופיאודליות ועד חברות מודרניות שונות;‏[29] מחקר נוסף, יחד עם אריה שחר, הוא ניתוח משווה של ערים ומערכות עירוניות בציוויליזציות הגדולות העיקריות.‏[30] אייזנשטדט ערך את האנתולוגיה Political Sociology,‏[31] שבהּ הציג דפוסים על משטרים פוליטיים שונים – החל מאלה שבחברות שבטיות שונות, דרך משטרים פטריארכליים פאודליים, ערי-מדינה ואימפריות ועד מדינות מודרניות. לכל פרק הוא כתב מבוא, שבו מודגשות הבחנות בין מרכז לפריפריה, ועל ידי כך העמיד תוכנית למחקר השוואתי חדש על משטרים.

במסגרת מחקרים אלה, פיתח אייזנשטדט בשיתוף עם חוקרים ישראלים אחרים ניתוח של דפוסים שונים של מדינות קדומות (early states), כמו חברות שבטיות באפריקה. הוא הציע ניתוח השוואתי של דפוסים מרכזיים ויחסי מרכז-פריפריה שהם בעלי עניין עקרוני מעבר לחברות האפריקאיות, ויש בהם תרומה חדשנית לחקר הדינמיקה של חברות שונות.‏[32]

ריבוי המודרניות (Multiple Modernities)[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-90 החל אייזנשטדט לשלב את הניתוחים הציוויליזציוניים עם פיתוח חדש בתוך מחקר המודרניות, כאשר במרכזו של המחקר עומד הרעיון של ריבוי המודרניות (multiple modernities). אייזנשטדט ראה את המודרנה כדפוס ציוויליזציוני המשלב דפוסים קוסמולוגיים (imaginnaires) ספציפיים עם מערכות מוסדיות מיוחדות כאשר המשותף לשניהם הוא הפתיחות היחסית שלהם.

חוקר מדע המדינה הצרפתי לפורט הדגיש כי אחד הסממנים הבולטים שמאפיינים את המודרניות הוא "אובדן סימני הביטחון", והניסיונות לגיבוש דפוסים "בטוחים" חדשים. אובדן סימני הביטחון משמעו הוא שלא רק שעולות יותר שאלות, יותר פתיחות, אלא שסימני הביטחון הקוסמולוגי שהיו בחברה הפרה-מודרנית הלכו לאיבוד. כבר לא לוקחים שום דבר, לא את ההנחות הקוסמולוגיות ולא את עקרונות המערכות המוסדיות, וכתוצאה מכך מתפתח חיפוש מתמיד אחרי דפוסים חדשים.‏‏‏[33]

במחקריו אייזנשטדט מדגיש שמגמות אלה, בצרוף עם הסימנים המבניים של מודרנה – רמת הדיפרנציאציה החברתית הגבוהה והתפתחות דפוסים מוסדיים אוטונומיים כמו המדינה המודרנית, כלכלת שוק (בעיקר, אך לא רק, קפיטליסטית) – כאשר הן משולבות בניסיונות של גיבוש מערכות שונות של מודרניות מהווים את לבה של המודרנה כציוויליזציה ספציפית. אך גם אם דפוסים אלה עולים בארצות שונות או בתוך סקטורים חברתיים שונים מתוך בעיות דומות הרי הם מתגבשים ומתפתחים בחברות מודרניות שונות בצורות שונות.

בניגוד לעמדה המרומזת של המחקרים "הקלאסיים" של המודרניזציה שמאחוריהם עומד הרעיון של הקדמה הבלתי נמנעת לעבר המודרניות, הרעיון של ריבוי מודרניות שם דגש על השונות הסמלית והמוסדית הרבה, ועל ההבדל בין חברות מודרניות שונות ועל הניתוח השיטתי של הדרכים בהן החוויות ההיסטוריות של חברות וציוויליזציות שונות משפיעות על גיבוש דפוסי מודרניות שונים. מודרניות שונות כאלו כרוכות ב"פתרונות" אידאולוגים, תרבותיים ומוסדיים ייחודיים, והן נתנו תשובות שונות לבעיות אותן חלקו חברות מודרניות, כגון בעיות שעלו מהעיור, מהתיעוש ומהתרחבות הקהילות. הצורות המודרניות השונות הללו התגבשו מתוך בחירות סלקטיביות של הנחות היסוד הסמליות העיקריות והצורות המוסדיות של הציוויליזציות המערביות המקוריות, כמו גם של המערכות המסורתיות וההיסטוריות של הציוויליזציות האחרות, כאשר השילוב בין שניהם מביא לשינוי צורתן ודרך פעולתם של מוסדות ומערכות חברתיים אשר יובאו ממרכזי המודרניות הראשונים.

בעניין זה יצא אייזנשטדט נגד העמדה הרווחת שמזהה את המודרניות עם קידמה. הוא הפנה זרקור חזק לפוטנציאל ההרסני הקיים בלבה של המודרניות, המתבטא, בין היתר, במלחמות וברצח עם. לדעתו שורשיהן של נטיות אלו הם בהיבטים ההרסניים של הפעילות הכריזמטית המוצאת את ביטויה כבר בציוויליזציות הציר, למשל במלחמת הדת, והוא הדגיש בעקבות כך את הניגוד בין היסודות הבונים לאלו ההרסניים של ציוויליזציות הציר ושל המודרנה על גוניה השונים והרבים.‏‏‏[34]

ריבוי המודרניות היא גם אחת הטענות החזקות נגד העמדה הפוסט מודרנית. טענת ריבוי המודרניות אינה מקבלת את ההנחה כי עברנו את השלב המודרניסטי, אלא מחזיקה בעמדה כי פיתחנו צורות שונות של מודרניות. טענה זאת היוותה חלק מהתנגדותו של אייזנשטדט לזיהוי המוחלט בין "מודרני" ל"מערבי". במחקרים על התרבות ביפן, בסין ובאסלאם, הראה אייזנשטדט שגם חברות "מזרחיות" שונות מפתחות סממנים גוברים של מודרניות ואף מערכות מודרניות ספציפיות. כך למשל אפילו פונדמנטליזם אסלאמי, כך טען, אינו תוצר של "התנגשות ציוויליזציות", אלא סוג אחר של גיבוש המודרניות עם אידאולוגיה מנוגדת לזו של הנאורות.‏‏‏[35]

כאמור ההדגשה על ריבוי המודרניות שהחלה בשנות ה-80 היא נקודת מפנה מרכזית בחקר המודרניות והיוותה וממשיכה להוות מוקד מרכזי בדיונים האקדמיים וציבוריים על טיבה של החברות בנות-זמננו ולגיבושן של תוכניות מחקר ברחבי העולם.

מחקר הדמוקרטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקשר הדוק למחקר ההשוואתי של ציוויליזציות ושל ריבוי מודרניות, פיתח אייזנשטדט בשורה של מחקרים גם דיון מעמיק על יציבותן ושברירותן של דמוקרטיות מודרניות תוך שימת דגש על ניתוח משטרים דמוקרטיים בתוך המסגרת של התרבות המודרנית.‏‏‏[36] הספר תורגם למספר שפות ובהן גם לערבית בהוצאת אל-אהראם בקהיר בשנת 2002.

המחקרים המרובים של אייזנשטדט אשר פורטו כאן, כולל אלה העכשוויים, שימשו גם כמסגרות לקבוצות מחקר של סטודנטים וחוקרים ברמות שונות בירושלים באוניברסיטה העברית, במכון טרומן ובעיקר במכון ון ליר - וכן בכנסים שונים, בעיקר בגרמניה ובשבדיה.

מחקריו הרבים של אייזנשטדט מצטרפים למסכת ייחודית ביותר של ניתוח משטרים וציוויליזציות תוך קישור מהודק לבעיות מרכזיות של התאוריה הסוציולוגית ותרומתו להן. כפי שציינו Hans Joas and Wolfgang Knoebl.‏‏‏[37]

כפי שראינו, ההתבוננות התאורטית של אייזנשטדט נשענת באופן ראוי להערצה על ידע אמפירי אדיר ומגוון של הקשרים גאוגרפיים ותקופתיים. לאור רוחב היריעה של מחקריו יהיה זה הוגן לומר שהוא הדמות היחידה בת זמננו היכולה לתבוע לעצמה ברצינות מעמד והכרה כממשיכת דרכו של מקס ובר.

מחקריו האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפוסי מודרניות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקריו האחרונים פיתח אייזנשטדט במספר כיוונים בעיות שונות אשר עלו מתוך מחקר הציוויליזציות ומחקרי ריבוי המודרניות.
בהקשר זה המשיך בחקר דפוסים מודרניים שונים מתוך הדגשה חזקה על ייחודם בארצות שונות, והדרכים בהן הם מושפעים, בין השאר על ידי המסורות הפוליטיות והתרבותיות של ארצותיהם. לדעת אייזנשטדט, אחת הדוגמאות המעניינות ביותר היא הודו. הודו היא המדינה הדמוקרטית הגדולה ביותר בעולם אשר הקסטות הבלתי-הדמוקרטיות שבה משחקות עדיין באופן פרדוקסאלי תפקיד רציני בצורה מעניינת במערכות דמוקרטיות.‏‏‏[38]

פותחו בירושלים על ידי לואיס רוניגר (תלמידו וחברו של אייזנשטדט) אף תוכניות מחקר על ארצות אמריקה הלטינית.‏‏‏[39]

תוך כדי העבודות השונות על המודרניות עיבד אייזנשטדט מחדש את מחקר הציוויליזציה היהודית תוך שהוא מנתח אותה כאחת מציוויליזציות הציר, ומקשר אותה לחקר החברה הישראלית, בהדגישו שיש לראות בחברה זו אחד מהביטויים של ציוויליזציה זו ושאין להבינה בלי לקחת בחשבון את הקשר הזה.‏‏‏[40]

זירות ציבוריות והחברה האזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך השאלות שהוצגו לעיל פיתח אייזנשטדט גישה חדשה לחקר החברה האזרחית, נושא אשר הפך בשני העשורים שמאז תחילת שנות ה-90 למרכזי ביותר. באופן דומה, הנובע ממחקרי המודרניות לגווניה, הדגיש אייזנשטדט שבחברות מודרניות שונות מתפתחים דפוסים שונים של חברה אזרחית ושל זירות ציבוריות.‏‏‏[41]

דוגמה לכך היא שוב הודו, מדינה דמוקרטית ותוססת, שלכאורה לא הייתה אמורה להיות כזאת בשל המבנה הכלכלי הלא מפותח שבה, ובעיקר בגלל משטר הקאסטות המהווה מרכיב מרכזי בחברה זו. אך במחקריו טען אייזנשטדט כי ייתכן שהקאסטות הקלאסיות היוו מעין מקבילה לחברה אזרחית. זאת, בדומה לחברה האזרחית האירופית שהחלה כקבוצות חברתיות אוטונומיות שהייתה להן הזכות (שמקורותיה עוד באנגליה של ימי הביניים - המגנה כרטה) להיכנס לזירה הפוליטית כשחקנים משתתפים. כך גם הקאסטות ההודיות שהיו אוטונומיות למדי ביחס לשליטים, אולם הנחות היסוד מאחוריהן היו, ועדיין ממשיכות להיות שונות מאלה של חברה אזרחית אירופית. בעוד זו האחרונה מבוססת על הרעיון של זכויות הפרט, הרי שבהודו הדבר היה מבוסס על מסורת שונה לחלוטין – המסורת של החובות ההדדיות של השליט ושל נתיניו וכולל חובותיו של השליט כלפי אנשי הקאסטות (אם כי בעיקר כלפי הקאסטות העליונות). אך גם בחברה האירופית המודרנית הייתה בתחילתה החברה האזרחית מוגבלת לשכבות הגבוהות.‏‏‏[42]

גלובליזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדפוסים המגוונים של המודרנות השונות מתפתחים בשילוב עם תהליכי הגלובליזציה העכשווית. בחינה עכשווית אחת אותה ערך אייזנשטדט היא השאלה איך הגלובליזציה של ימינו משפיעה על ריבוי המודרניות, או איך מתבטא ריבוי המודרניות בעולם הגלובליזציה של ימינו? האם ריבוי זה בא לידי ביטוי בעיקר במדינות שונות, או שהוא קשור גם ביצירת אזורים אחרים/חדשים גלובליים, טרנס–לאומיים, כמו-גם מרחבים מקומיים שונים החוצים גבולות טריטוריאליים של המדינות הקיימות. בנוסף, הדגיש אייזנשטדט שאחת מתכונות היסוד של תהליכי גלובליזציה בימינו היא התפתחותן של תנועות חברתיות גלובליות הנושאות אידאולוגיות אנטי-גלובליות, ואלו משתלבות עם חדירה גדלה והולכת של פריפריות שונות לתוך המרכזים השונים של המודרנה.

בעבודתו בנושא זה הציב אייזנשטדט אלטרנטיבה לתזה הידועה של התנגשות הציביליזציות, פרי הגותו של סמואל הנטינגטון, ולפיה קיימת התנגשות עולמית בין הציוויליזציה המודרנית לעומת הציוויליזציה הלא-מערבית (בעיקר האסלאם). עמדתו האחרת של איזנשטדט הניחה שמה שמאפיין את הזירה העולמית היום הוא מאבק בין דפוסי מודרניות שונים, אשר כל אחד מהם מעוגן במסורות חברתיות, ובניסיונות היסטוריים שונים, כאשר תהליכי הגלובליזציה מביאים לכך שקבוצות שונות בעלת מאפיינים מסוג מסוים מתגבשות כקהילות טרנס-לאומיות שונות, ובתוך כל אחת מהן נוצרים מתחים בין מגמות מונוליטיות ופלורליסטיות, ומתוך כך מתגבשים בתוך דפוסי המודרניות הגלובליות פוטנציאלים קונסטרוקטיבים והרסניים כאחד.‏‏‏[43]

במאי 2009 נערך בנושא זה בלוקסמבורג כנס של מכון לוקסמבורג ללימודים אירופאיים ובינלאומיים.‏‏‏[44] הכנס התבסס על מאמר של אייזנשטדט‏‏‏[45], שהוא גם המאמר הפותח של הספר שיצא לאור בעקבות הכנס.

המחשבה המדינית המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תזה נוספת שפיתח אייזנשטדט בשנותיו האחרונות, תוך זיקה חזקה לחקר החברה האזרחית, היא ניתוח של המחשבה המדינית המודרנית, בעיקר זו שהתפתחה אחרי מלחמת העולם השנייה.‏‏‏[46]

כאן ציין אייזנשטדט שרובן של תורות אלה בין זו של ג'ון רולס ושל יורגן האברמאס או של הגישות הקומוניטריות, מהוות תרומות חשובות לפילוסופיה של המוסר, אך בה בעת הזניחו את ניתוח המרכיב הפוליטי ואת מרכיב הכוח בזירות הציבוריות השונות כולל הפוליטיות. כתוצאה מכך אין תאוריות אלה מתמודדות עם הבעיות המרכזיות של המערכות האלה, כפי שהן המתפתחות במסגרות תהליכי הגלובליזציה.

חקר החברה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוציולוגיה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מרכזי בעבודותיו של אייזנשטדט היה ניתוח החברה הישראלית, ובעיני רבים הוא נחשב כאבי הסוציולוגיה הישראלית. עבודותיו והרצאותיו היוו יסוד למחקר הסוציולוגיה המודרנית של החברה הישראלית. הנדבכים הראשונים למחקרו זה היה הסמינר לחקר הסוציולוגיה של היישוב שנוסד ב-1946 באוניברסיטה העברית ביזמתו ובהנחייתו של מרטין בובר. במסגרת זו חקר אייזנשטדט יחד עם יונינה גרבר-טלמון דפוסי חיים במושבי העובדים. המחקר בוצע בסוף תקופת המנדט ובגלל נסיבות מלחמת העצמאות לא פורסם, אך שימש נקודת מוצא לעבודתה של טלמון על התנועה הקיבוצית.‏‏‏[47]

ב-1952 פרסם אייזנשטדט בעברית את ספרו "קליטת עלייה" (תורגם לאנגלית ב-1954). ספר זה הוא המחקר הסוציולוגי המודרני הראשון בסוציולוגיה הישראלית. המחקר נעשה בשנים 1949–1950 ובחן את גלי העלייה הראשונים למדינה. אייזנשטדט מנה בספר שלושה תנאים הכרחיים להצלחת המהגרים במדינה החדשה: פיזור בין רבדים חברתיים שונים, תעסוקות שונות, והיקלטות של קבוצות עולים שונות בתוך המסגרות הקיימות תוך פיתוח יחסים ראשונים ביניהם בין קבוצות העולים. מחקרים שונים שבוצעו במסגרת מחקר גג זה במחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה העברית על ידי חבריו ותלמידיו של אייזנשטדט היוו בסיס למחקר סוציולוגי של החברה הישראלית, מחקר שבבוא הזמן התפתח בכיוונים שונים ובהם גם ביקורתיים כלפי עבודותיו וכלפי מחקרים ראשוניים אלה. אייזנשטדט המשיך בעבודות על החברה הישראלית במאמרים שונים ובמספר ספרים בהם הציג מעקב מתמיד אחר תהליכי השינוי ובעיות היסוד של החברה הישראלית בתקופות שונות.‏‏‏[48]

ספרו הראשון, "החברה הישראלית", מבוסס על ההרצאות שנתן באוניברסיטה העברית, והיוו בסיס לניתוח סוציולוגי שלה, ובהן הציג בצורה שוטפת את המערכת המוסדית והאידאולוגית של חברה זו כפי שגובשו בסוף תקופת המנדט ובעיקר ב-15 השנים הראשונות של המדינה, כשהוא מקיף את המערכת המוסדית, את התשתית האידאולוגית ההגמונית, וכן עוסק גם בבעיות קליטת גלי העלייה.

בספר מסווג אייזנשטדט את ישראל כחברת מהגרים-מתיישבים (ולא כחברה קולוניאלית שבה המהגרים מנצלים את כוח העבודה הזול של הילידים בלי להעניק להם זכויות כלל). הוא סובר כי היה מאבק בציונות בין בניית חברה קולוניאלית לבין בניית חברת מתיישבים, אך מאבק זה הוכרע לטובת חברה התיישבותית. יחד עם זאת הוא סובר שבעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים גברו מאוד המגמות הקולוניאליות בישראל בעקבות הכיבוש.

בספר זה, כמו כבר במחקרים הראשונים על קליטת עלייה, הודגשו המגמות המנוגדות, והסתירות אשר התפתחו בחברה זו, במיוחד בין המגמות הכוחניות והביורוקרטיות שהתפתח בתוכה, לבין האתוס החלוצי וההשתתפות והוולונטריה, מגמות אשר בלטו בעיקר ביחסים בין העולים (במיוחד בין יוצאי ארצות ערב לבין הוותיקים), אך גם בין הוותיקים לבין הדור הצעיר שלהם עצמם. אייזנשטדט הדגיש ניגודים אלה במבוא למהדורה החדשה של הספר שיצאה ב-1973, ומאוחר יותר ובצורה מפורשת יותר, בספרו "החברה הישראלית ותמורותיה" שיצא ב-1989.

המגמות שהוזכרו לעיל הוגדרו על-ידו בעשור השני למדינה כ'דפוס של קונסרבטיביות (שמרנות) דינמית'. לטענתו זו הייתה חברה דינמית מבחינה דמוגרפית, כלכלית וארגונית, אך דינמיות המגובשת בדפוסים שהיו קיימים כמו למשל בקיבוצים, במושבים ובמושבות, במערכות כמו זו של ההסתדרות ובמערכות ארגוניות וכלכליות כלל-ארציות כולל ביישובים העירוניים. אף שכל אלה משתנות תדיר והופכות לשמרניות בעיקר, גם אם לא רק, על ידי השכבות האשכנזיות המבוססות שהיו קשורות למערכות הפוליטיות העיקריות, המגבירות כתוצאה מזה את עמדות הכוח שלהם בתוכן ואת הריחוק מסקטורים אחרים בחברה.

התוצאות העיקריות של תהליכים אלה היו הגדלת הפערים הכלכליים הפוליטיים בין הקבוצות והמגזרים השונים בחברה בישראל, האטרופיזציה של התהליך הפוליטי, החלשה של ההשתתפות הפוליטית העצמאית של סקטורים שונים, הביורוקרטיזציה והאוליגרכיזציה הגוברת של מסגרות אלה, והתפתחותה של ה'בעיה העדתית' כבעיה מרכזית של החברה הישראלית.

כל אלה היוו ביטויים של מיצוי עוצמת החזון החלוצי הציוני ההגמוני בעיקר של תנועת העבודה, לא מתוך כישלון אלא מתוך הצלחה ניכרת, אך ההצלחה המלווה בהתגבשות של ניגודים פנימיים. תהליך זה מתרחש תוך שההנהגה מציגה את עצמה כנושאת החזון המהפכני ומצדיקה את הלגיטימציה שלה בלשון חלוצית, שוויונית ומשתפת, אך למעשה מפתחת פרקטיות המנוגדות להנחות אלה, וכשלכל אלה מתלווה מצב שבו הדפוסים המוסדיים הקיימים אינם מסוגלים עוד לספק תשובות יצירתיות לבעיות ושעלו בתקופה זו בעיקר כאשר כל המגמות הללו משתלבות עם שאלת בינוי הזהות הקולקטיבית של החברה הישראלית, אשר עלתה ביתר שאת אחרי מלחמת ששת הימים, ועם חילוקי הדעות בתוך החברה בעניין פתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

לדעתו של אייזנשטדט המהפך הפוליטי שהתרחש ב-1977 סימן את המפנה בתהליכי גיבוש והדינמיקה של החברה בישראל. היו אלה הבחירות לכנסת התשיעית שבעקבותיהן הליכוד עלה לשלטון, ובכך סיים את ההגמוניה של תנועת העבודה, הגמוניה שראשיתה בשלהי שנות ה-30 של המאה ה-20.

את הסיבות המיידיות למהפך זה ראה אייזנשטדט לא במרד של "שכבות המצוקה", אלא בסתימת דרכן של קבוצות אקטיביות, הן קבוצות מבין יוצאי ארצות ערב שעברו לתמוך בליכוד והן בתוך הדור הצעיר של הוותיקים אשר תמכו בד"ש, וראו שדרכם אל המרכזים הפוליטיים של החברה הישראלית חסומה. ברקע פעל גם ההלם ממלחמת יום הכיפורים, לאחר האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים, שהחליש את הלגיטימציה של ההנהגה הקיימת. השילוב בין תהליכים ומגמות אלו פתח באופן מחודש את מערכות הזהות הקולקטיבית של החברה הישראלית; ובה בעת שינה גם את יחסה של ישראל לסביבה הבינלאומית: אל ארצות ערב ואל הפלסטינים. המהפך הביא לשינוי מהותי בסדר היום החברתי-פוליטי והסיט מהמרכז לשוליים את הדיונים והעיסוק הפוליטי בבעיות של גיבוש דפוסים חברתיים פנים-ישראליים. במקומו הוצב במרכז ההווייה החברתית-קולקטיבית-קיומית הסכסוך עם הפלסטינים וממנו נגזרו מאז ועד עתה צורות, דפוסים ואופני גיבוש הזהות הקולקטיבית. תהליכים אלה עומדים במרכזם של הספר "תמורות בחברה הישראלית", בספרים, ובמאמרים האחרונים שלו העוסקים בחברה הישראלית.‏‏‏[49]

ממד נוסף שהודגש ופותח בספר זה על החברה הישראלית וכן בזה על הציוויליזציה היהודית הוא הקשר בין התפתחותה של החברה הישראלית לבין הציוויליזציה היהודית והניסיונות ההיסטוריים של הקיבוצים היהודיים. בתקופה זו גם ערך אייזנשטדט יחד עם משה ליסק כנס שכותרתו "האם החזירה הציונות את היהודים להיסטוריה" ביד בן-צבי, שדבריו פורסמו מאוחר יותר בספר.‏‏‏[50]

בעבודותיו השונות מסביר אייזנשטדט מדוע אינו מקבל את התזה שהגברת הסקטוריאליות בחברה הישראלית היוותה כשלעצמה סימן להתפוררות חברתית. לטענתו החברה בישראל הייתה תמיד סקטוריאלית, וההבדל הגדול בין התקופות השונות אינו מתמצה בעלייתם של סקטורים חדשים (העולים מברית המועצות לשעבר ומאתיופיה) ובהתגבשות דפוסים חברתיים בתוך סקטורים קיימים (כמו למשל עליית מפלגת ש"ס בסקטור המזרחי), אלא גם בשינוי היחסים בין הסקטורים וביניהם לבין המסגרות החברתיות הרחבות. המאבק בין סקטורים שונים אינו רק כלכלי או פוליטי, אלא קשור לזיקה למרכז, ולמידת ואופי ההשתתפות בבינוי המרחבים והזירות הכלליות של החברה בישראל. אף שאין ספק שהמסגרות הסקטוריאליות והמגמות הבדלניות הקשורות בהן גברו בשנים האחרונות בחברה הישראלית, אין זה אומר שהסקטורים השונים אינם מפתחים גם אוריינטציות כלפי המסגרות המרכזיות של החברה. אחת המגמות המאפיינות תקופה זו ואת המאבקים אשר התפתחו בתוכה היא החלשה של המסגרות המוסדיות והבסיסים הנורמטיביים שלהן. כאשר בכל אלה מתפתחות מגמות חזקות של קריסה והתפוררות המשתלבות עם הניגודים והמתחים בין הסקטורים השונים ובמסגרות השונות באשר לדפוסי הזהות הקולקטיבית. מתחים וניגודים אלה בכיוונים שונים אף מנוגדים. כיוון אחד, אוניברסלי, המדגיש את זכויות האדם; וכיוון שני, פרטיקולריסטי, המדגיש את ההגמוניה הלאומית והדתית במסגרות שונות, כאשר המאבק ביניהם משתלב בניגוד הפוליטי בעניין פתרון של הסכסוך המדיני בין ישראל והפלסטינים, כשזה הופך להיות המוקד של השיח הפוליטי.

אחת המגמות המאפיינות תקופה זו והקשור במאבקים אשר התפתחו בתקופה זו הוא ההחלשה של המסגרות המוסדיות והבסיסיים הנורמטיביים שלהן, כאשר בכל אלה מתפתחות מגמות חזקות של קריסה והתפוררות, כאשר סכנה זו משתלבת עם הניגודים והמתחים בין הסקטורים השונים.

בספריו ובמאמריו האחרונים מדגיש אייזנשטדט את החלשת היסודות היצירתיים בגיבוש החברה הישראלית ואת התגברותו של היסוד האדפטיבי ביצירתם של דפוסים מוסדיים ישראליים ספציפיים. כך למשל, חלק מהתגובות בישראל לתהליכי גלובליזציה נעדרות כל ייחוד, לעומת המתרחש למשל במידה מסוימת בשבדיה ובהולנד הפועלות בצורה יצירתית יותר. אייזנשטדט טוען שבהקשר זה יש לזכור שישראל היא ארץ קטנה, והעובדה שלעתים אנו משווים את עצמנו לארצות הברית יש בה טעות אופטית עצומה. יש להסתכל כמודל וכנקודת השוואה על ארצות קטנות יותר כמו הולנד ושבדיה, שגיבשו דרכים להתמודדות עם בעיות הגלובליזציה והפערים החברתיים והכלכליים בצורות מיוחדות והמתאימות להן, בין היתר באמצעות מסגרות שאינן קבועות וקפואות אלא דינמיות ביותר.

אייזנשטדט מדגיש שבו בזמן שכוחות יצירתיים גדולים פועלים בתחומים רבים בחברה הישראלית כולל בספרות, באמנות, במוזיקה, במדע, בטכנולוגיה, ביזמות כלכלית ואף בגיבושי דפוסי חיים ברמות מיקרו שונות, הרי יצירתיות זו קטנה מאוד בתחום המאקרו, בעיקר בתחום הפוליטי. תחומים אלה מצטיינים בשמרנות ואף קיפאון, כשלכל אלה גם מתלווה גם הריסה של מערכות הנורמות החברתיות, וכן פילוגים פוליטיים בקשר לפתרון הסכסוך עם הפלסטינים.

אחד הסימנים המובהקים של העימות בין הכושר היצירתי לבין התפוררותן של מסגרות חברתיות הוא הניגוד בין הצמיחה הכלכלית המרשימה שאפיינה את החברה הישראלית בשנות ה-90, כשהיא מונעת, בניגוד למרכיבים בעלי מגמות קולקטיביסטיות של השיטות ההגמוניות הקודמות על ידי מגמות נאו-ליברליות אשר התחזקו בעידן הגלובליזציה, לפחות עד המשברים של 2008, לבין הגברת הפערים החברתיים והכלכליים בין מגזרים שונים, פערים אשר בישראל הם בין הגדולים ביותר בחברות המערביות העיקריות, ואף שחיקת מעמדות בינוניים רבים.

בדברי הסיכום בספרו האחרון "תמורות בחברה הישראלית", אייזנשטדט שואל האם ניתן היום לדבר עדיין על חברה ישראלית, והאם חברה זו היא ציונית או פוסט-ציונית. הוא מדגיש שאף שרבים מקווי היסוד של חברה זו השתנו בצורה דרסטית מאז הקמתה, הרי גם חלק ניכר של השינויים נעוצים בשורשיה של חברה זו ובצורות המיוחדות של השתנות של דפוסיה הראשונים. הוא מדגיש שמקומה של הציונות בחברה הישראלית, של הקשרים שלה עם התפוצות היהודיות, העימות בין ישראל כחברה יהודית או דמוקרטית וההקשר של העימות עם הפלסטינים, מהווים צירים מתמידים של הדיון הציבורי והפוליטי.

אכן, קיימת במרחב זה חברה ישראלית שהפרמטרים שלה נבנו מתוך המגמות שהוצגו לעיל, אך הצורות הקונקרטיות שלה, כולל המכנים המשותפים כמו-גם נקודות העימות, משתנים כל הזמן. במיוחד כשחברה זו עומדת כל הזמן – והיום אולי עוד יותר מאשר בתקופות קודמות – בפני אתגרים קשים ביותר ובתוכם האיום הביטחוני.

בסיום ספרו האחרון כתב אייזנשטדט:

Cquote2.svg

ניסיתי להסביר את הפרמטרים העיקריים של ההקשר הישראלי הנתונים בשילוב בין המגמות האידאולוגיות השונות המתפתחות בתוך החברה, לבין תנאי המציאות בארץ- חברה קטנה, שלפניה משימות פיתוח כלכלי הנתונה במאבק מתמיד עם סביבתה, ומצויה בעין הסערה של תהליכים בינלאומיים. שילוב זה מביא כל הזמן להתפתחויות בתוך החברה ולהבאת כוחות חדשים למרכז החברה, מתוכה ומחוצה לה. כוחות אלה, הם בעלי חשיבות עצומה להחלשת הפרובינציאליות הנטועה בכל חברה קטנה, בלא כל שכן, בתוך חברה מהפכנית קטנה. אך הם גם מעלים כמובן, את בעיית הלכידות של החברה ואת כיווני התפתחותה. אלה האתגרים שחיינו איתם ונצטרך להמשיך לחיות איתם. נקווה שנדע לעמוד בהם בצורה חיובית, ושהמגמות החיוביות וההסכמיות בחברה הישראלית יגברו על אלה של פירוד, עימותים והתפוררות מערכות.‏[51]

Cquote3.svg

מקומו של אייזנשטדט בסוציולוגיה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 1953 מחקריו העיקריים של אייזנשטדט היו על הסוציולוגיה של ישראל. מאותו זמן קם דור ראשון של תלמידיו, בהם משה ליסק, דב ויינטראוב, חיים אדלר, שפיתחו את חקר הסוציולוגיה הישראלית, והם הצמיחו בעשורים שלאחר מכן תלמידים שהמשיכו את דרכם. עבודתו של אייזנשטדט בחקר החברה הישראלית הצמיחה גישות ביקורתיות רבות, מהבולטות שבהן הן עבודותיו של ברוך קימרלינג.

בשנות ה-50 וה-60 הופנו עיקר מאמציהם המחקריים של אייזנשטדט ושל תלמידיו לחקר תופעות מרכזיות בחברה בישראל. בהן בעיות שהתעוררו במפגש בין הקולטים לנקלטים במסגרות הקליטה השונות ובמיוחד במושבים, בעיירות הפיתוח ובפרוורים עירוניים; חקירת צורות ההתיישבות השונות תוך דגש רב על התנועה הקיבוצית; מבנה תנועות הנוער; וראשית הגיבוש המוסדי של החברה בישראל. החל מהמחצית השנייה של שנות ה-60 הוקדש הפרויקט המחקרי של אייזנשטדט לאנליזה כוללת של החברה בישראל. מאז נשאו מחקריו הרבים אופי רב-צירי ורב-שכבתי. הם נעו קדימה ואחורה בזמן ובמרחב, תוך התמקדות בשלושה ממדים מרכזיים – הפוליטי, הריבודי והתרבותי. כל זאת תוך חקירה של אופני פעולתם, באמצעות ניתוח הפרוגרמות שלהם ודרך אופני ההתייחסות השונים אליהם.

החל מעבודותיו הראשונות של אייזנשטדט על החברה הישראלית, שהניחו את היסודות למחקר הסוציולוגי בישראל, ועד לעבודותיו האחרונות – מחקריו וספריו מהווים נקודות התייחסות מרכזיות ואף מחלוקות. נקודות המחלוקת נסבו גם על עמדות אידאולוגיות וגם על הבדלי גישות תאורטיים. על ההבדלים האידאולוגיים ניתן ללמוד ממאמרו של סמי סמוחה, שפורסם בכתב העת "סוציולוגיה ישראלית" בשנת 2005 וסקר את ספרו של אייזנשטדט "תמורות בחברה הישראלית" שיצא לאור שנה קודם לכן. סמוחה כתב, בין היתר, כי האסכולות הביקורתיות סבורות כי 1948 הייתה נקודת מפנה בה אגרו היהודים כוח והביסו את הפלסטינים, גירשו אותם ויצרו משטר כיבוש; והמהפך ב-1977 רק הפך את האידאולוגיה של ארץ ישראל השלמה לזו השלטת. לדבריו, בעוד הזרם המרכזי בסוציולוגיה, כולל אייזנשטדט, רואה בשני העשורים הראשונים של המדינה "תור הזהב" (הצלחה גדולה בבינוי, בפיתוח כלכלי מואץ, ביצירתיות, בגיבוש זהות ישראלית-יהודית ועוד), האסכולות הביקורתיות מציירות פרק זה ב"תוקפנות כלפי מדינות ערב, ההדרה של הערבים, דיכוי תרבותי ואפליה מוסדית של העולים, החמצת הזדמנות היסטורית ליצירת משק סוציאליסטי מעורב ומשטר סמכותי ספק-דמוקרטי של בן-גוריון". בין אלה לאלה מצוי לדבריו אייזנשטדט, ש"ספרו ספוג בביקורות על המצב הקיים במדינה, וניתוחו המדעי מודרך על ידי תפיסת עולם מובלעת שעל-פיה ישראל צריכה להיות מדינת חוק ודמוקרטיה מערבית איכותית, לקיים צדק חברתי ושוויון, לעודד יצירתיות, לסיים את הכיבוש ולהשיג הסדר שלום על בסיס שתי מדינות לשני עמים, ולהתפתח כחברה רב-תרבותית"‏‏. למחלוקת זו ניתן לקשור גם את הטענות על הממסדיות של גישתו.‏‏‏[52]

נקודות הביקורת התוכניות היו נגד הגישה הפונקציונאליסטית, שראו בה כמאפיינת את עבודותיו הראשונות. מאוחר יותר נסבה הביקורת על התעלמותו ממקומו המרכזי של הסכסוך עם הפלסטינים בבינוי החברה הישראלית וגבולותיה, ועל חוסר הדגש למגמות אופוזיציונות של מגזרים שונים בחברה בישראל: מזרחים, נשים והמיעוט הערבי בישראל, כפי שאפשר לראות במאמרו של ברוך קימרלינג.‏[53]

לדבריו, אייזנשטדט הוא אבי "האסכולה הירושלמית בסוציולוגיה הישראלית" ששלטה בקביעת סדר היום ושיטות העבודה של המחלקה הסוציולוגית באוניברסיטה העברית החל משנות ה-50. משנות ה-80 ירדה בהדרגה השפעתו, הן בגלל שסוציולוגים שלמדו מחוץ לישראל לתארים מתקדמים שבו לישראל וקיבלו משרות באוניברסיטאות, הן בגלל ירידת קרנו של הפונקציונליזם, שאייזנשטדט היה מזוהה עמו חלקית, והן בגלל צמיחת האסכולה הביקורתית בסוציולוגיה, שיצאה בעיקר מתוך המחלקה הסוציולוגית באוניברסיטת תל אביב. לפי קימרלינג, שהיה ממתנגדיו, אייזנשטדט נותר הסוציולוג הישראלי המצוטט ביותר ומבין הסוציולוגים המצוטטים ביותר בעולם.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוארי דוקטור לשם כבוד

מינויים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייזנשטדט נבחר כחבר כבוד בבית הספר לכלכלה ולמדע המדינה של לונדון; חבר כבוד באגודה הסוציולוגית הפולנית; שימש כעמית בכיר במרכז התרבות באוניברסיטת ייל, וחבר כבוד באוניברסיטה הפתוחה והאגודה הסוציולוגית הישראלית. בנוסף היה חבר במועצה של המכון להיסטוריה גלובלית ומקומית באוניברסיטת סטוני ברוק (Stony Brook) בניו יורק.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eliezer Ben-Rafael and Yitzhak Sternberg, 2005 "Eisenstadt on Social Change", Blackwell Encyclopedia of Sociology, Cambridge University Press, Cambridge,
  • טל כוכבי, חנה הרצוג, שמשון צלניקר, 2007 "פתח דבר", דורות, מרחבים, זהויות : מבטים עכשוויים על חברה ותרבות בישראל : לשמואל נח אייזנשטדט בהגיעו לגבורות. עורכים: חנה הרצוג, טל כוכבי, שמשון צלניקר, מכון ון ליר בירושלים ו‬הוצאת הקיבוץ המאוחד, עמ' 18-7.
  • Koenig, Matthias. 2005. "Shmuel Noah Eisenstadt“. In: Aktuelle Theorien der Soziologie, ed. by Dirk Kaesler. München: C.H. Beck, pp. 41-63.
  • Prof. G. Preyer of the University if Frankfurt is preparing a special volume on Eisenstadt's work to be published in Germany. Warsaw University Report on granting to Prof. S.N. Eisenstadt a degree of doctor honoris causa in Warsaw in October 26th, 2005.
  • The Holberg Prize Committee Report on granting to Prof. S.N. Eisenstadt the Holberg International Prize of 2006 in Bergen.
  • Gad Yair & Orit Gazit (eds.) 2009. Collective Identities, States and Globalization: An Anthology in Honor of S.N. Eisenstadt for the Occasion of the Holberg Prize - The Hebrew University of Jerusalem: Magnes.

ספרי יובל לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עורכים: חנה הרצוג, טל כוכבי, שמשון צלניקר ; 2007 דורות, מרחבים, זהויות : מבטים עכשוויים על חברה ותרבות בישראל : לשמואל נח אייזנשטדט בהגיעו לגבורות. ‬מכון ון ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד.
  • Erik Cohen, Moshe Lissak and Uri Almagor (eds.), 1985 Comparative Social Dynamics", Essays in honor of S.N. Eisenstadt; Westview Press, Boulder and London,.
  • Klaus Plake und Wolfgang K. Schulz (eds.), 1993 Entillusionierung als Programm: Beitrage zur Soziologie von Shmuel N. Eisenstadt, Deutscher Studien Verlag, Weinheim.
  • Eliezer Ben-Rafael and Yitzhak Sternberg (eds.) 2005. Comparing Modernities: Pluralism versus Homogenity; essays in homage to Shmuel N. Eisenstadt. Brill: Leiden.

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eisenstadt, S.N. 1954 The Absorption of Immigrants, London:Routledge and Kegan Paul and Glencoe, Il: Free Press.
  • 1961 Essays on Sociological Aspects of Political and Economic Development. The Hague: Mouton Press.
  • 1965 Essays on Comparative Institutions. New York: John Wiley & Sons.
  • 1966 Modernization, Protest and Change. Englewood Cliffs, NJ: Prentice Hall, (Also Spanish, Portuguese, Japanese, Korean and Chinese translations)
  • 1967.Israeli Society. New York: Basic Books, (Also Hebrew, German and Portuguese translations)
  • 1967 The Sociology of Modernization (Japanese). Tokyo: Mizuzu Shobo.
  • 1968 Modernizacao e Mudanca Social. Introduction and translation by Jose Clovis Machada, Belo Horizonte.
  • 1970 Ensayos sobre el cambio y la Modernizacion. Madrid.
  • 1971 Social Differentiation and Stratification. Glenview: Scott, Foresman & Co. (Also Hebrew and Japanese translations)
  • 1976. Tradition, Change and Modernity. New York: John Wiley & Sons, (Also German and Italian translations)
  • 1978. Revolution and the Transformation of Societies. New York: Free Press, (Also Hebrew, Portuguese, Russian and German translations)
  • 1985. The Transformation of Israeli Society – An Essay in Interpretation. London: Weidenfeld & Nicolson, and Boulder, Colorado: Westview.

[a] Hebrew: 1989. “The Transformation of Israeli Society.” Jerusalem: Magnes.

  • [b] German: 1987. Suhrkamp Verlag . 1992: German paperback with new Introduction.
  • (in Japanese) Comparative Sociology of Civilizations. Tokyo: Mariaisha. Translated by Junichi Umezu and others, 1991.
  • 1987. European Civilization in a Comparative Perspective. Oslo: Norwegian University Press. (Also Japanese and French translations)
  • Eisenstadt, S.N. with A. Shachar 1987. Society, Culture and Urbanization. Beverly Hills and London: SAGE Publications.
  • 1991. A Dinamica das Civilizacoes. Tradicao e Modernidada. Lisbon: Edicoes Cosmos.
  • Eisenstadt, S.N. 1992. Jewish Civilization. The Jewish Historical Experience in a Comparative Perspective. New York: State University of New York Press. (Also Italian and enlarged Hebrew translations)
  • 1994. De Transformatie van de Israelische Maatschappij. The Willem Drees Lecture, The Hague: Sdu Uitgeverij Koninginnergracht.
  • 1995. Power, Trust and Meaning: Essays on Sociological Theory and Analysis. Chicago: University of Chicago Press.
  • 1996 Japanese Civilization – A Comparative View. Chicago: University of Chicago Press, (also Italian and Chinese translations, Japanese translation in preparation).
  • 1997. Fundamentalismo e Modernidade. Portugal: Celta Editore (Portuguese)
  • 1997 Les Antinomies de la Modernite – les Composantes jacobines de la Modernite et du Fondamentalisme. Paris: L’Arche (French).
  • [a]Die Antinomien der Moderne: Die Jakobinischen Grundzuge der Moderne und des Fundamentalismus. Frankfurt am Main: Suhrkamp Verlag (German) 1997.
  • Modernita, Modernizzazione e Oltre. Rome: Armando Editore (Italian) 1997.
  • 1999 Paradoxes of Democracy, Fragility, Continuity and Change. Washington: The Woodrow Wilson Press and Baltimore: The Johns Hopkins Press.
  • [a] 2002. Paradossi Della Democrazia – Versus Democrazie Illiberali, Bologna: Societa Editrice il Mulino (Italian)
  • [b] 2003. Paradoxes of Democracy: Fragility, Continuity, and Change. Cairo, Egypt: El Ahram Press (Arabic)
  • [c] 2005. Hebrew translation by the Israel Democracy Institute
  • 1998 Os Regimes Democraticos: Fragilidade, Continuidade e Transformabilidade. Oeiras: Celta Editore (Portuguese).
  • 2000 Die Vielfalt der Moderne. Velbruck Wissenschaft.
  • 2004 Fundamentalism, Sectarianism and Revolutions. Cambridge University Press, 2000. Hebrew translation: Haifa University Press.
  • איזנשטדט, ש. נ. 2002 הדמוקרטיה ונפתוליה: פרדוקסים בדמוקרטיה המודרנית. תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
  • 2002 Democracy and Its Tortuosity: Paradoxes in Modern Democracy. Tel Aviv: Ministry of Defense Publications (Hebrew).
  • 2002 Le Retour des Juifs dans l’Histoire. Paris and Brussels: Editions Complexe (French).
  • 2002 Fundamentalism and Modernity, Tel Aviv: Ministry of Defense Publications (Hebrew).
  • איזנשטדט, ש. נ. 2002 פונדמנטאליזם ומודרניות. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור.
  • איזנשטדט, ש. נ. 2003 הצוויליזציה היהודית: הניסיון ההיסטורי היהודי בפרספקטיבה השוואתית וגילוייו בחברה הישראלית. באר שבע: המרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
  • 2003 Jewish Civilization: The Jewish Historical Experience in a Comparative Perspective and Its Manifestations in Israeli Society. The Ben-Gurion Heritage Center: Ben-Gurion University of the Negev (Hebrew)
  • 2003 Comparative Civilizations & Multiple Modernities - 2 volumes collection of essays. Brill Leiden-Boston.
  • איזנשטדט, ש. נ. 2004 תמורות בחברה הישראלית. תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור.
  • 2004. Political Theory in the Search of the Political. Soveria Mannelli, Italy (Italian).
  • 2005. Paradoxien der Demokratie:Zerbrechlichleit, Kontinuitat und Wandel; Die Politische Theorie auf der Suche nach dem Politischen, Humanities on Line, Frankfurt.
  • 2005. Modernity and Modernization: Collection of Essays. (in Italian), Rubettino, Italy.
  • 2005. S.N. Modernity and Modernization. (in Chinese), SDX Joint Publishing Company, China.
  • Eisenstadt, S.N. 2006. The Great Revolutions and the civilizations of Modernity. Brill: Leiden. (Also in German and Spanish translations, Italian and Chinese forthcoming)
  • איזנשטדט, ש. נ. 2010 ריבוי המודרניות. מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד, תש"ע 2010.

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Eisenstadt, S.N. (ed.) 1968. The Protestant Ethic and Modernization. New York: Basic Books. The introduction translated also into Hebrew, Spanish, Italian, German, Portuguese and Japanese)
  • 1969. Max Weber on Charisma and Institution Building, University of Chicago University Press, Chicago. (Also Hebrew translation)
  • 1971. Political Sociology. New York: Basic Books.
  • Eisenstadt, S.N. and Graubard, S.R. (eds.) 1973. Intellectuals and Tradition. New York: Humanities Press.
  • Eisenstadt, S.N. (ed.) 1974. Post-Traditional Societies. New York.
  • Eisenstadt, S.N. and Azmon, Y. (eds.) 1975. Socialism and Tradition. New York: Humanities Press. (Also German translation)
  • Eisenstadt, S.N. and Lemerchand, R. (eds.) 1981. Political Clientelism, Patronage and Development. Beverly Hills: SAGE Publications.
  • Eisenstadt, S.N. (ed.) 1986. Origins and Diversity of Axial Age Civilizations. New York: State University of New York Press.
  • 1987. Patterns of Modernity Volumes I and II. London: Frances Pinter.
  • Eisenstadt, S.N., Roniger, L. and Seligman, A. (eds.) 1987. Centre-Formation – Protest Movements and Class Structure in Europe and the U.S. London: Frances Pinter.
  • Eisenstadt, S.N., Abitbol, M. and Chazan, N. (eds.) 1988. The Early State in African Perspective: Culture, Power and Division of Labor. Leiden: E.J. Brill.
  • Eisenstadt, S.N. and Silber, I. (eds.) 1988. Knowledge and Society: Studies in the Sociology of Culture, Past and Present.Greenwich, Ct.: JAI Press Inc.
  • Eisenstadt, S.N. and Ben-Ari, E. (eds.) 1990. Japanese Models of Conflict Resolution. Lomndon: Kegan Paul International.
  • Eisenstadt, S.N. (ed.) 1992. Martin Buber on Intersubjectivity and Cultural Creativity. Chicago: University of Chicago Press.
  • Eisenstadt, S.N. (ed.) Kulturen der Achsenzeit – Teil 1. Griechenland, Israel, Mesopotamien, Teil l. Frankfurt: Suhrkamp Verlag.1987
  • Eisenstadt, S.N. Kulturen der Achsenzeit Teil 2. China, Indian. Frankfurt: Suhrkamp Verlag.1987
  • 1992. Kulturen der Achsenzeit – Buddhismus, Islam, Altagypten, Westliche Kultur. Teil 3. Frankfurt: Suhrkamp Verlag.
  • 1992. Democracy and Modernity, E.J. Brill, Leiden; The Israel Academy of Sciences and Humanities, Jerusalem.
  • Eisenstadt, S.N. and Hidehiro, S. (eds.) 1998. Japan in a Comparative Perspective. International Symposium l2. Kyoto, Japan: International Research Center for Japanese Studies.
  • Eisenstadt, S.N., Schluchter, Wolfgang and Wittrock, Bjorn (eds.) 2001. Public Spheres and Collective Identities. New Brunswick: Transaction Publishers.
  • Eisenstadt, S.N. (ed.) ‏2002. Multiple Modernities. New Brunswick (U.S.A.) and London (U.K.): Transaction Publishers.
  • Eisenstadt, S.N., Sachsenmaier, D. and Riedel, J. (eds.) 2002. Reflections on Multiple Modernities – European, Chinese and Other Interpretations. Leiden: Brill; and Boston.
  • Eisenstadt, S.N., Arnason, J. and Wittrock, B. (eds.) 2005. "Axial Civilizations and World History", Koninklijke Brill NV, Leiden , The Netherlands.

מונוגרפיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Studies in social structure: Age groups and social structure
  • Absorption of immigrants in Israel (with special reference to Oriental Jews). Multilit, Jerusalem – the Jewish Agency for Palestine, Department of Oriental Jews an the Hebrew University, 1951
  • Bureaucracy and bureaucratization. Current Sociology, 1958
  • Consideraciones de un sociologo sobre Cambio y Transformacion para el Desarrollo. Venezuela, 1967
  • (with D. Weintraub and N. Toren) Analysis of processes of role change, Jerusalem, 1967
  • Traditional patrimonialism and modern neo-patrimonialism. SAGE Publications, 1977
  • "תמורה דתית, שינוי חברתי ומודרניזציה – עיונים בהשלכותיה של 'התיזה על האתיקה הפרוטסטאנטית"', דברי האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, כרך ג, חוברת 6; ירושלים: האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, תשכ"ח (1968)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שולמית אייזנשטדט באתר "אבלים".
  2. ^ Eisenstadt, S.N. 1992, Martin Buber on Intersubjectivity and Cultural Creativity. (Chicago: The University of Chicago Press) The Heritage of Sociology series.
  3. ^ Eisenstadt, S.N. 1956. From Generation to Generation, London: Routledge and Kegan Paul and Glencoe, Il: Free Press. With new introduction 1970 (also German, Italian and Portuguese translations). Third edition: Transaction, New Brunswick, 2003‏.
  4. ^ Eisenstadt, S.N. 1993 The Political Systems of Empires. New York: Free Press, 1963, 1969. Translations also in Spanish and Chinese. New edition with new introduction, New Brunswick: Transaction Publishers.
  5. ^ Review of "The Political Systems of Empires" by Gabriel A. Almond, in American Sociological Review, Vol.29, No. 3, June 1964, pp. 418-419‏.
  6. ^ Eisenstadt, S.N. (1995) Power, Trust, and Meaning: Essays in Sociological Theory and Analysis. Chicago: The University of Chicago Press.‏
  7. ^ Societal Goals, Systematic Needs, Social Interaction and Individual Behavior: Some Tentative Explorations in Institutions and Social Exchange: The Sociologies of Talcott Parsons and George C. Homans, ed. H. Turk and R. Simpson. Indianapolis, Ind.: Bobbs-Merrill.
  8. ^ Lerner, Daniel. 1955. The Passing of Traditional Society, Free Press.
  9. ^ Sombart, Werner (1906) Warum gibt es in den Vereinigten Staaten keinen Sozialismus? Tubingen, Mohr.
  10. ^ Eisenstadt, S.N. 1966. Modernization: Protest and Change. Englewood Cliffs, N.J.: Prentice-Hall;‏ Eisenstadt, S.N. 1973. Tradition, Change and Modernity. New York: John Wiley & Sons.
  11. ^ Schluchter, W. (ed.) 1981. Max Webers Studie uber das antike Judentum: Interpretation und Kritik, Frankfurt am Main: Suhrkamp. 1983.
  12. ^ Schluchter, W. (ed.) 1983. Max Webers Studie uber Konfuzianismus und Taoismus: Interpretation und Kritik. Frankfurt am Main: Suhrkamp.
  13. ^ Schluchter, W. (ed.) 1984. Max Webers Studie über Hinduismus und Buddhismus: Interpretation und Kritik. Frankfurt am Main: Suhrkamp.‏
  14. ^ Schluchter, W. (ed.) 1985. Max Webers Sicht des Antiken Christentums: Interpretation und Kritik. Frankfurt am Main: Suhrkamp;‏ Schluchter, W. (ed.) 1988. Max Webers Sicht des okzidentalen Christentums: Interpretation und Kritik. Frankfurt am Main: Suhrkamp.‏
  15. ^ Max Weber 1978 [1920] “Gesammelte Aufsatze zur Religionssoziologie”, J.C.B Mohr (Paul Siebeck) Tubingen.‏
  16. ^ Schluchter, W. (eds.) 1999 [1987]. Max Weber and Islam: Interpretations and Critiques. New Brunswick: Transaction publishers.
  17. ^ Eisenstadt, S.N, “Weber’s analysis of Islam and the specific pattern of Islamic civilization” in Schluchter, W. (eds.) 1999 [1987]. Max Weber and Islam: Interpretations and Critiques. Ibid.
  18. ^ Jaspers, Karl (1953). The Origin and Goal of History, translated by Michael Bullock, New Haven, CT: Yale University Press.‏‏
  19. ^ Eisenstadt, S.N. 1982 “The Axial Age: The Emergence of Transcendental Visions and the Rise of Clerics,” European Journal of Sociology 23: 294-314.‏
  20. ^ ‏‏Eisenstadt, S.N. (ed.) 1986, The Origins and Diversity of Axial Age Civilizations. Albany: State University of New York Press.‏
    • Idem, (ed.) 1987, Kulturen der Achsenzeit – Teil 1. Griechenland, Israel, Mesopotamien, Teil l. Frankfurt: Suhrkamp Verlag.
    • Idem, 1987, Kulturen der Achsenzeit Teil 2. China, Indian. Frankfurt: Suhrkamp Verlag.
    • Idem, 1992, Kulturen der Achsenzeit Teil 3. – Buddhismus, Islam, Altagypten, Westliche Kultur. Frankfurt: Suhrkamp Verlag..
  21. ^ S.N. Eisenstadt, Johann P. Arnason and Bjorn Wittrock (eds.): Axial Civilizations and World History, Koninklijke Brill NV, Leiden, 2005.‏
  22. ^ in volume 5 of the Annee Sociologique (1902), pp. 342-47, Durkheim reviewed T. Fukuda, *Die gesellschaftliche und wirtschaftliche, Entwicklung in Japan*. Stuttgart, 1900. source: Yash Nandan, *The Durkheimian School. A Systematic and Comprehensive Bibliography 1977, p. 55.‏‏
  23. ^ החברה הפיאודלית 1988, הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס, תרגום: אורה גרינגרד (ירושלים 1940-1939)‏.
  24. ^ Eisenstadt, S.N. Japanese Civilization – A Comparative View. Chicago: University of Chicago Press, 1996‏<.
  25. ^ Eisenstadt, S.N. 1977. "Sociological Theory and an Analysis of the Dynamics of Civilizations and of Revolutions,” Daedalus 106: 59-78.
    • Eisenstadt, S.N. idem 1978. Revolution and the Transformation of Societies: A Comparative Study of Civilizations, Published by Free Press. (ותורגם בהמשך לעברית, גרמנית, רוסית ופורטוגזית.)
    • Eisenstadt, S.N. idem 1992. “Frameworks of the Great Revolutions: Culture, Social Structure, History and Human Agency,” International Social Science Journal 133: 386-401.
    • Eisenstadt, S.N. idem 2006. "The Great Revolutions and the civilizations of Modernity". Brill: Leiden. (also German and Spanish translations, Italian and Chinese forthcomin).
  26. ^ Eisenstadt, S.N. 1999. Fundamentalism, Sectarianism and Revolution. The Jacobin Dimension of Modernity (Cambridge: Cambridge University Press); תורגם לעברית: איזנשטדט, ש. נ. (2004), פונדמנטליזם, כיתתיות ומהפכה: הממד היעקוביני של המודרניות, כתר הוצאה לאור והוצאת ספרים של אוניברסיטת חיפה.
  27. ^ Eisenstadt, S.N. 2006. The Great Revolutions and the civilizations of Modernity. Ibid.‏
  28. ^ Eliezer Ben-Rafael and Yitzhak Sternberg, 2005. "Eisenstadt on Social Change", 'Blackwell Encyclopedia of Sociology, Cambridge University Press, Cambridge.‏
  29. ^ Eisenstadt, S.N, 1984. Patrons, Clients and Friends. 1984 Cambridge, England: Cambridge University Press.‏
  30. ^ (Eisenstadt, S.N, with A. Shachar): 1987. Society, Culture and Urbanisation. Beverly Hills: SAGE Publications.‏
  31. ^ Eisenstadt, S.N. (ed.) 1971. Political Sociology. New York: Basic Books.
  32. ^ Eisenstadt, S.N. with M. Abitbol and N. Chazan, The Early State in African Perspective: Culture, Power and Division of Labor. Leiden: E.J. Brill. 1988.
  33. ^ ‏Claude Lefort 1988. Democracy and political theory‎; translated by David Macey‎ ‬Cambridge : Polity Press.
    • Claude Lefort 1986. The political forms of modern society :‎ bureaucracy, democracy, totalitarianism /‎ edited and introduced by John B. Thompson‎ Cambridge, Mass. : The MIT Press,
  34. ^ ‏Eisenstadt S.N, (1996) “Barbarism and Modernity” Society 33(4): 31-38.
    • Eisenstadt, S.N. 2003 "Afterword to Norman Cohen's In the Wake of the Millennium and the Religious Roots of the Dark Side of Modernity", in The wake of Millennium by Norman Cohen. Jerusalem: Mossad Bialik.
    • Eisenstadt, S.N. 2008 "The Problematique of Modernity - Fragmentation, Fundamentalism and Pluralism" in Holberg - Ludvig Holberg Memorial Fund. Fagbokforlaget Vigmostad & Bjørke AS: Bergen. pp. 13-25.
  35. ^ ‏Eisenstadt, S.N. 1999. Fundamentalism, Sectarianism and Revolution. The Jacobin Dimension of Modernity ibid.
    • איזנשטדט, ש. נ. 2004 פונדמנטליזם, כיתתיות ומהפכה: הממד היעקוביני של המודרניות
  36. ^ Eisenstadt, S.N. 2002 Paradoxes of Democracy: Fragility, Continuity and Change. Baltimore: The Woodrow Wilson Center Press, Washington and The Johns Hopkins University Press.
    • איזנשטדט, ש. נ. 2002 הדמוקרטיה ונפתוליה: פרדוקסים בדמוקרטיה המודרנית; משרד הביטחון ההוצאה לאור.
    • איזנשטדט, ש. נ. 2005 הפרדוקסים של הדמוקרטיה: שבריריות, המשכיות ושינוי, ירושלים, המכון הישראלי לדמוקרטיה.
    • Italian: *Paradossi Della Democrazia – Versus Democrazie Illiberali? Bologna: Societa Edibuce il Mulino.
    • Arabic: 2002. Paradoxes of Democracy: Fragility, Continuity, and Change. Cairo, Egypt,
    • German: 2005. Paradoxien der Demokratrie: Die politische Theorie auf der Suche nach dem Politischen, Humanities Online, Frankfurt am Main
    • Portuguese: 1998. Os Regimes Democraticos: Fragilidade, Continuidade e ransformabilidade. Oeiras: Celta Editore, ‏‏
  37. ^ ‏Joas, H. and Knoebl, W. 2009. Social Theory: Twenty Introductory Lectures. Cambridge University Press. pp.319-331.‏
  38. ^ Eisenstadt, S.N. (With H. Hartman) 1992 “Cultural Traditions. Conceptions of Sovereignty and State Formations in India and Europe – A Comparative View,” in Ritual, State and History in South Asia. Essays in Honour of J.C. Heesterman, ed, A.W. Van den Hoek, D.H.A. Kolff and M.S. Oort. Leiden: E.J. Brill, pp. 493-506.
    • Eisenstadt, S.N. 1970. “Prologue: Some Remarks on Patterns of Change in Traditional and Modern India,” in Change and Continuity in India’s Villages, ed. K. Ishwaran. N.Y: Columbia University Press, pp. 21-35.
    • Eisenstadt, S.N. 2003 "The Puzzle of Indian Democracy" in Eisenstadt, S.N. Comparative Civilizations and Multiple Modernities (Part II). Leiden: Brill. pp. 781-830.
  39. ^ ‏Roniger, L.:
    • Multiple Modernities Comparative Perspectives on the Americas, Coedited with Carlos Waisman, Sussex Academic Press, 2002
    • The Collective and the Public in Latin America. Cultural Identities and Political Order. Coedited with Tamar Herzog. Brighton: Sussex Academic Press, 2000.
    • Constructing Collective Identities and Shaping Public Spheres: Latin American Paths. Coedited with Mario Sznajder. Brighton: Sussex Academic Press, 1998.
  40. ^ ‏Eisenstadt, S.N. (With H. Hartman) 1992 “Cultural Traditions. Conceptions of Sovereignty and State Formations in India and Europe – A Comparative View,” in Ritual, State and History in South Asia. Essays in Honour of J.C. Heesterman, ed, A.W. Van den Hoek, D.H.A. Kolff and M.S. Oort. Leiden: E.J. Brill, pp. 493-506.
    • Eisenstadt, S.N. idem 1970. “Prologue: Some Remarks on Patterns of Change in Traditional and Modern India,” in Change and Continuity in India’s Villages, ed. K. Ishwaran. N.Y: Columbia University Press, pp. 21-35.
    • Eisenstadt, S.N. idem 2003 "The Puzzle of Indian Democracy" in Eisenstadt, S.N. Comparative Civilizations and Multiple Modernities (Part II). Leiden: Brill. pp. 781-830.
  41. ^ Eisenstadt, S.N. 2005 Explorations in Jewish Historical Experience: The Civilizational Dimension. Brill: Leiden/Boston.
    • אייזנשטדט, ש. נ. 2002 הציוויליזציה היהודית: הנסיון ההיסטורי היהודי בפרספקטיבה השוואתית וגילויו בחברה הישראלית. קריית שדה בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
  42. ^ ‏Eisenstadt, S.N. with W. Schluchter and B. Wittrock (eds.) 2001: Public Spheres and Collective Identities. New Brunswick: Transaction Publishers.
    • Eisenstadt, S.N. 2006 “Public Spheres and Civil Society in Selected Pre-Modern Societies: Some Comparative Observations” in Comparative Sociology, vol. 5, no.1.
    • M. Hoexter, S.N. Eisenstadt and N. Levtzion (eds.) 2002. The Public Sphere in Muslim Societies. Albany: State University of New York.
  43. ^ ‏Eisenstadt, S.N.. Multiple Modernities and Multiple Forms of Civil Society in Oyen, Simen A. and Slaattelid, Rasmus T. (eds.) 2009. Multiple Democracies in Theory and History. SVT Press: University of Bergen Comparative Civilizations and Multiple Modernities Brill: Leiden 2003.‏
  44. ^ ‏‏Luxembourg Institute for European and International Studies. Conference on "Contemporary Globalization and Hegemonies: Transformation of Nation-States - New Intercivilizational Visions", 8-9 May 2009.
  45. ^ "Contemporary Globalisation and Hegemonies: Transformation of Nation-States - New Intercivilisational Visions". ‏‏
  46. ^ ‏‏Eisenstadt, S.N. 2005 Paradoxien der Demokratrie: Die politische Theorie auf der Suche nach dem Politischen, Humanities Online, Frankfurt am Main.
    • Eisenstadt, S.N. idem 2004 "La Teoria Politica alla Ricerca del 'Politico'", Name edizioni: Genova. ("Political Theory in Search of the Political" in Italian). Eisenstadt,
    • S.N. 2003, Comparative Civilizations and Multiple Modernities Brill: Leiden.
  47. ^ ‏יונינה גרבר-טלמון, מחקרים סוציולוגיים, הוצאת ספרים ע״ש י״ל מאגנס, 1970
  48. ^ ‏‏איזנשטדט, ש. נ. 1967 החברה הישראלית: רקע, התפתחות ובעיות. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס. (במסגרת סמינר זה ערך אייזנשטדט בסוף שנות הארבעים (1946-7) מחקר שדה על יוצאי ארצות ערב בשכונת מזכרת משה בירושלים).
    • מבוא לחקר המבנה הסוציולוגי של עדות המזרח. הוצאת מוסד סאלד למען הילד והנוער: ירושלים. 1949.
    • המחקר התרכז בעיקר במצב ביישוב לפני קום המדינה. בהמשך, עם בואם של גלי העלייה הגדולה התפתח מחקר העלייה לענף רציני ונכבד הרבה מעבר למחקר תחילי זה.
      • Eisenstadt, S.N. 1985. The Transformation of Israeli Society – An Essay in Interpretation. London: Weidenfeld & Nicolson, and Boulder, Colorado: Westview.
      • החברה הישראלית בתמורותיה. ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1985.
      • Israeli Society: Background, Development and Problems. Jerusalem: Magnes Press. 1973, 2nd Printing, new introduction.
      • איזנשטדט, ש. נ. 2002 הציוויליזציה היהודית: הניסיון ההיסטורי היהודי בפרספקטיבה השוואתית וגילויו בחברה הישראלית. קריית שדה בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
      • איזנשטדט, ש. נ. 2004 תמורות בחברה הישראלית, האוניברסיטה המשודרת – משרד הביטחון-ההוצאה לאור.
  49. ^ ‏‏איזנשטדט, ש. נ. 2004 תמורות בחברה הישראלית, האוניברסיטה המשודרת – משרד הביטחון - ההוצאה לאור.
    • איזנשטדט, ש. נ. (2005) "החברה הישראלית בין מגזר לאינטגרציה" – בתוך: עיונים בתקומת ישראל - סדרת נושא חברה וכלכלה בישראל: מבט היסטורי ועכשווי, יד בן-צבי, ירושלים.
    • אייזנשטדט, ש. נ. (2006) "נפתולי המודרניות של החברה הישראלית בעידן הגלובליזציה", בתוך: ישראל והמודרניות: למשה ליסק ביובלו. עורכים: אורי כהן, אליעזר בן-רפאל, אבי בראלי ואפרים יער. מכון בן-גוריון לחקר ישראל - אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, יד בן-צבי בירושלים, המכון לחקר הציונות וישראל-אוניברסיטת תל אביב. עמ' 13-29.
  50. ^ ‏הציונות והחזרה להיסטוריה: הערכה מחדש, עורכים: שמואל נח אייזנשטדט ומשה ליסק. ירושלים: יד יצחק בן-צבי, תשנ"ט 1999
  51. ^ ‏איזנשטדט, ש. נ. 2004 תמורות בחברה הישראלית, האוניברסיטה המשודרת – משרד הביטחון-ההוצאה לאור. עמוד 110.‏
  52. ^ סמי סמוחה, תשס"ה, 2005 "תמורות בחברה הישראלית" של שמואל נח אייזנשטדט", סוציולוגיה ישראלית ז' 1, עמ' 169-165.‏
  53. ^ קימרלינג, ברוך 2007. "מיצוי הפרוגרמה ההגמונית של תנועת העבודה" בתוך: דורות מרחבים זהויות: מבטים עכשוויים על חברה ותרבות בישראל: לשמואל נח אייזנשטאדט בהגיעו לגבורות. עורכים: חנה הרצוג, טל כוכבי, שמשון צלינגר. מכון ון-ליר בירושלים והוצאת הקיבוץ המאוחד.‏
  54. ^ פרסי קפלון של האוניברסיטה העברית - לחמישה פרופסורים, דבר, 30 באוקטובר 1969
ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg