תהילים מ"ז

תהילים מ"ז
(א) לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. (ב) כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה. (ג) כִּי יְהוָה עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ. (ד) יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ. (ה) יִבְחַר לָנוּ אֶת נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה. (ו) עָלָה אֱלֹהִים בִּתְרוּעָה יְהֹוָה בְּקוֹל שׁוֹפָר. (ז) זַמְּרוּ אֱלֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ. (ח) כִּי מֶלֶךְ כָּל הָאָרֶץ אֱלֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל. (ט) מָלַךְ אֱלֹהִים עַל גּוֹיִם אֱלֹהִים יָשַׁב עַל כִּסֵּא קָדְשׁוֹ. (י) נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵאלֹהִים מָגִנֵּי אֶרֶץ מְאֹד נַעֲלָה.

תהלים מ"ז בתרגום התנ"ך של לותר (המאה ה-16)

תהילים מ"ז הוא המזמור ה-47 בספר תהילים. מזמור זה הוא אחד מעשרת המזמורים שנכתבו על יד בני קורח, והוא פותח במילים: ”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר. כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵאלֹהִים בְּקוֹל רִנָּה”.

מבנה המזמור

הנושא המרכזי של המזמור, הוא המלכת ה' על כל העמים בתרועה ובקול שופר. מבחינת המבנה, ניתן לחלקו בכמה דרכים. יש הרואים בביטוי 'סלה' הוראה מוזיקלית על סיומו של הבית הראשון, ולכן הם מחלקים את המזמור לשני חלקים, כשהחלק הראשון (ב'-ה') קורא לכל העמים להריע לאלוהים בנימוק שהוא מלך גדול שמדברי עמים ובוחר בנחלת יעקב, החלק השני (ו'-י') מתאר את הכתרתו של אלוהים על כיסא כבודו, ופסוק ו' משמש כציר מרכזי המקשר בין חלקי המזמור.

יהודה קיל מחלק את המזמור לשלושה חלקים: חלק א' (ב'-ה') הוא קריאה לכל העמים לתקוע כף ולהריע לה', חלק ב' (ו'-ח') הוא קריאה לכול לזמר לה', וחלק ג' (ט'-י') הוא תיאור של אספתם של נדיבי העמים. חלוקה זו מסתמכת בעיקר על המבנה הפרוזודי של המזמור.

לדעת הרב אלחנן סמט המזמור בנוי משלושה בתים מקבילים באורץ מתקצר (ב'-ו', ז'-ט', י'), שכל אחד מורכב משלשה חלקים: 1. קריאה לעמים לזמר ולהריע לה', ובחלק השלישי - תיאור היענותם של העמים לקריאה זו. 2. נימוק לאספתם של העמים להריע לה', הפותח במילה "כי", ומתאר את היחס בין אלוהים על הארץ. בשני הבתים הראשונים מסתיים חלק זה בביטוי מוזיקלי "סלה" או "משכיל", המתאר את היענותם של העמים לזמר לאלוהים. 3. התוצאה של פעולות העמים שמתוארות בבתים הקודמים, מנוסחת בלשון עבר.

הרקע לכתיבת המזמור

מזמור מ"ז הוא חלק מקבוצת מזמורים הנקראת 'מזמורי המלכת ה, וקיימות שלוש דרכים עיקריות בתפישת הרקע לחיבורו:

הגישה האסכטולוגית

בעלי הגישה האסכטולוגית מפרשים שהמזמור אינו עוסק מאורע שקרה בעבר, אלא בהתגלות מלכות ה' לכל העמים, שתהיה באחרית הימים. הרד"ק כתב שהמזמור עוסק ב"ימות המשיח אחר מלחמת גוג ומגוג". גישה זו מתאימה במיוחד לפירושם של הפסוקים במזמור שנאמרו בלשון עתיד, כמו "ידבר עמים תחתינו" ו"יבחר לנו את נחלתנו", אך היא יכולה לפרש גם את הפסוקים שבהם הפועל בזמן עבר, כמו "עלה אלהים בתרועה", כמשפטים אותם יאמרו העם לעתיד לבוא, בהם יספרו על מאורעות העבר, וכמו שפירש הרד"ק: ”יאמרו ישראל... כשישירו לאל”. יש המסבירים פסוקים אלו בדרך אחרת, שגם פסוקים אלו עוסקים במה שיקרה בעתיד, אך הם נכתבו בלשון "עבר נבואי" , אשר בו העתיד נכתב בלשון עבר כדי לבטא את הודאות המוחלטת בהתגשמות הנבואה.

הגישה ההיסטורית

בעלי הגישה ההיסטורית טוענים, שהמזמור נאמר לרגל ניצחון של עם ישראל במלחמה כלשהי, ובכך הוכרה מלכות ה'. לפי גישה זו, יש להסביר את הפסוקים הנאמרים בלשון עתיד ("ידבר עמים תחתנו"), כפועל המציין את המשכיות פעולת ה' למען עמו, בדומה לכתוב, "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרץ". גם יתר הביטויים שבפרק מתפרשים פירוש היסטורי: ארץ ישראל מכונה בכינוייה הנדיר "גאון יעקב", וגם הפסוק "עלה אלהים בתרועה" מתפרש בהקשר צבאי - ה' עלה למלחמה. הביטוי "יבחר לנו את נחלתנו" מתאים לנושא חלוקת הנחלות לשבטי ישראל שנעשתה על פי ה', לאחר המלחמה בעמי הארץ.

יש שהוכיחו גישה זאת, בעזרת המעברים התמוהים שבמזמור מהיגדים לאומיים להיגדים אוניברסליים ולהפך. מצד אחד פונה המזמור לכל העמים ואומר להם "תקעו כף, הריעו לאלהים בקול רנה", אך כשמחבר המזמור מנמק את הפניה הזו, הוא אומר: "ידבר עמים תחתנו, ולאמים תחת רגלנו", ויש לשאול למה העמים יצטרכו להתפעל משעבודם לעם ישראל? בעלי הגישה ההיסטורית יטענו, שהעמים שהשתעבדו לישראל יקבלו עליהם את שלטונו של אלקי ישראל מכוח כפיפותם לעמו.

ר' משה הכהן אבן ג'יקטילה כתב שהמזמור נאמר בבבל, אך לא ביאר מה ההקשר שבו נאמר המזמור.

הגישה הפולחנית

סיגמונד מובינקל התנגד להסבר האסכטולוגי, משום שטען שאם המזמור היה מדבר על אחרית הימים, היו מוזכרים בו ביטויים דומים לביטויים המוזכרים בנבואות אחרית הימים, כמו "ואמרת ביום ההוא". לכן הוא טען, שמזמורי המלכת ה' עוסקים בחגיגה פולחנית שנערכה בבית המקדש ביום ראש השנה, ובה המליכו את ה'. לדעת מובינקל, מזמורי המלכת ה' מתארים את המעמד הטקסי של ההכתרה. גישה זו אינה עולה בקנה אחד עם המסורת היהודית, שלפיה "בני קורח" המוזכרים בתחילת המזמור, חיברו את המזמור בתקופה שבני ישראל היו במדבר, לפני שנבנה בית המקדש.

זמן חיבורו של המזמור

פרשנות מסורתית - בני קורח

המזמור פותח במילים: ”לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קֹרַח מִזְמוֹר”. מילים אלו מלמדות על כך שמזמור זה הוא אחד מעשרת המזמורים בספר תהילים, אשר נכתבו על ידי בני קורח.

על פי המקרא והמסורת היהודית, קרח בן יצהר חלק על דרך הנהגתם של משה ואהרון, ולבסוף נענש ונבלע באדמה. בניו של קורח לא מתו, ומסופר בתלמוד על אופן הצלתם: "בני קורח לא מתו. מקום נתבצר להם בגהינם... ועשו תשובה". כלומר, שאכן נבלעו באדמה, אך המשיכו לחיות שם, ומשם הם (עצמם - ולא צאצאיהם) אמרו את מזמורי התהילים. לפי פרשנות זו, מזמורי המלכת ה' נכתבו בתקופה קדומה ביותר - תקופת נדודי בני ישראל במדבר, במאה ה-14 לפנה"ס.

פרשנות ביקורת המקרא

על פי ביקורת המקרא שאלת זמן חיבורו של המזמור תלויה בפרשנות לרקע לחיבור המזמור: לפי הגישה ההיסטורית או הפולחנית, נראה שהמזמור נאמר בתקופת בית המקדש הראשון, בה ניצחו ישראל במלחמות רבות, והיו נהוגים טקסים פולחניים דומים בדתות אחרות. יש גם המפרשים שהטקס הפולחני שבו עוסק המזמור התרחש במקדש שנבנה בתל דן על ידי אנשי שבט דן בסוף תקופת השופטים, וירבעם בן נבט הקים בו עגל זהב. לעומת זאת, לפי הגישה האסכטולוגית המפרשת את המזמור כציפייה להמלכת ה' על כל העולם, המזמור נאמר בתקופה הפרסית, בתקופת בית המקדש השני.

אמירת המזמור לפני תקיעת שופר

תקיעה בשופר

מנהג רוב העדות לומר את המזמור שבע פעמים לפני התקיעת שופר בראש השנה. ויש שמצאו מקור למנהג זה מהנאמר במסכת סופרים:

ובראש השנה אומר: "כל העמים תקעו כף... עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר". בשעה שהקב"ה עולה לישב על כסא הדין בראש השנה, לדין הוא עולה. הדא הוא דכתיב: "עלה אלהים בתרועה". וכיון שישראל נוטלין שופרותיהן ותוקעין, מיד 'ה' בקול שופר'. מה הקב"ה עושה? עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים, ומתמלא עליהם רחמים, והופך להם מדת הדין למדת רחמים. אימתי? בראש השנה, בחדש השביעי באחד לחדש.

— מסכת סופרים, פרק יט הלכה ב'

יש הטוענים על פי מדרש זה, שבעבר מזמור מ"ז היה היה מעין "שיר של יום" ביום ראש השנה, שהוא יום המלכת ה' בעולם.

לקריאה נוספת

• הרב יהודה שביב, המנון למלך על כל הארץ, מגדים ט' (תשרי תש"ן), באתר "התנ"ך - הרצוג"

קישורים חיצוניים

• הרב אלחנן סמט, מזמור מ"ז, באתר תורת הר עציון, 16 בספטמבר 2009
• רות פז, תהלים מ"ז, באתר "פי תהילתך"
• למנצח לבני קרח מזמור, באתר הפיוט והתפילה