גניבה (משפט עברי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גניבה
(מקורות עיקריים)
מקרא שמות, כ"ב, ג'; ויקרא, י"ט, י"א
משנה תורה הלכות גניבה, פרק א'
ספרי מניין המצוות ספר המצוות, עשה רל"ט, לאו רמ"ד
ספר החינוך, מצווה נ"ד, מצווה רכ"ד

גניבה היא מצוות לא תעשה מהתורה על לקיחת חפץ מבעליו בחשאי, ללא ידיעת הבעלים. בשונה מאיסור גזל שנעשה בגלוי בכוח הזרוע, גניבה נעשית בהיחבא ללא ידיעת דעת הבעלים.

דיני הגניבה והגזל שונים בפרטי דיניהם, כגון בתשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמישה שאינם נוהגים בגזל.

איסור הגניבה הוא אחת משבע מצוות בני נח[1].

מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לאיסור גניבה הוא מהנאמר בתורה: "לֹא תִּגְנֹבוּ וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ"[2]. למרות שגנב עבר איסור מהתורה אינו נענש במלקות, היות שבאפשרותו וחובתו להשיב לבעלים את אשר גנב - הרי הוא לאו הניתק לעשה[3].

תשלומי כפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תשלומי כפל

דין מיוחד שנאמר בגניבה ואינו קיים בגזילה, הוא חיוב כפל, לפיו אדם שגנב ונמצאה הגניבה בידו, חייב לשלם פי שניים משויי החפץ שגנב, דין זה נלמד מהכתוב: "אִם הִמָּצֵא תִמָּצֵא בְיָדוֹ הַגְּנֵבָה מִשּׁוֹר עַד חֲמוֹר עַד שֶׂה חַיִּים שְׁנַיִם יְשַׁלֵּם" (ספר שמות, פרק כ"ב, פסוק ג').

תשלומי ארבעה וחמישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תשלומי ארבעה וחמישה

דין נוסף הנאמר בגניבה, שאם החפץ הגנוב היה שור או שה, והגנב מכר או שחט אותו, צריך הגנב לשלם לבעלים "תשלומי ארבעה וחמישה". פירוש הדבר, שאם גנב שה צריך לשלם פי ארבעה משוויו, ואם גנב שור פי חמישה. דין זה נאמר דווקא בגניבה, אך בגזילה לעומת זאת אין דין תשלומי כפל או תשלומי ארבעה וחמישה.

החילוק בין גנב לגזלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד מבואר שגנב הוא הלוקח ממון מאחר, אך מפחד מאנשים בשעה שעושה זאת, ולכך בדרך כלל יעשה את מעשיו בלילה, גזלן לעומת זאת יעשה את מעשיו לעין כל בכוח הזרוע[4].

וכך כתב הרמב"ם[5]: "איזה הוא גנב? זה הלוקח ממון אדם בסתר ואין הבעלים יודעין, כגון הפושט ידו לתוך כיס חברו ולקח מעותיו, ואין הבעלים רואין, וכן כל כיוצא בזה. אבל, אם לקח בגלוי בפרהסיא בחוזק יד, אין זה גנב, אלא גזלן. לפיכך, ליסטים מזוין שגנב, אינו גזלן, אלא גנב, אף על פי שהבעלים יודעים בשעה שגנב".

חומרת הגניבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד נתנו טעם מדוע החמירה התורה בעונשו של הגנב יותר מהגזלן בחיוב כפל וארבעה וחמישה:

שאלו תלמידיו את רבן יוחנן בן זכאי מפני מה החמירה תורה בגנב יותר מגזלן אמר להן זה השוה כבוד עבד לכבוד קונו וזה לא השוה כבוד עבד לכבוד קונו כביכול עשה עין של מטה כאילו אינה רואה ואוזן של מטה כאילו אינה שומעת

גניבת דעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גניבת דעת

גניבה נוספת שאיסורה מוזכר בתלמוד, היא גניבת דעת, כגון להטעות את הזולת ולגרום לו לחשוב באופן מוטעה דבר מסוים, או לתת רושם מוטעה על הכוונות האמיתיות כלפיו.

איסור גניבת דעת הוא דווקא כאשר האדם גורם במעשיו לגניבת דעת ועושה מעשה מיוחד לשם כך, אבל אם השני טועה מדעתו וחושב שהלה עשה בשבילו מעשה מיוחד, ללא שהעושה עשה פעולה כדי שיחשוב כך, אין בכך איסור גניבת דעת.

גניבה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גניבה ספרותית

סוג גניבה נוסף שאינה גניבת ממון ממש, היא גניבה ספרותית, שכבר הייתה נפוצה בימי הביינים, של גניבה של מילים, מחשבות, רעיונות וביטויים של האחר והצגתם כשלו, או יצירות ספרתיות או מוזיקלית וכדומה, והצגתם כיצריה שנעשתה על ידו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.