כריסטינה, מלכת שבדיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריסטינה מלכת שבדיה

כריסטינה (16261689) הייתה סופרת ומלכת שבדיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטינה הייתה בתו ויורשת העצר של המלך השבדי גוסטב השני אדולף. היא הוכרזה כמלכה בהיותה בת שש שנים בלבד, אך עברה תקופת הכשרה למלכות בצורת חינוך בגיל ההתבגרות, על פי צוואתו של אביה. בהיותה בת 14 שנה כבר ידעה את השפות הגרמנית, הצרפתית, האיטלקית והספרדית. אחרי כן למדה את השפות הלטינית, היוונית, העברית והערבית. היא קראה את שירתם של משוררי צרפת ואיטליה, והעריצה את התרבות הצרפתית.

בשנת 1644 נטלה כריסטינה את השלטון לידיה (עד אז שלט בשבדיה הרוזן אוקסנשרנה כעוצר בשמה של כריסטינה). היא החליטה שלא להינשא, ובמשך עשר השנים הבאות ניהלה בעצמה את כל ענייני המדינה. היו אלה השנים האחרונות של מלחמת שלושים השנה (1618-1648) שבה לחמה שבדיה לצד המדינות הפרוטסטנטיות נגד אוסטריה וספרד הקתוליות. המלכה כריסטינה קיבלה בעצמה את שגרירי מדינות אירופה, דנה אתם בעניינים מדיניים ועזרה להביא לסיומה של מלחמת שלושים השנה.

המלכה כריסטינה נחשבת מן הנאורים שבשליטי אירופה. היא התכתבה עם מלומדים, אנשי מדע ופילוסופים, ובשנת 1649 הזמינה לשבדיה את הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט כמורה פרטי שלה. אך דקארט נפטר בשבדיה כעבור שנה אחת לאחר שחלה בדלקת ריאות. המדען הצרפתי בלז פסקל שלח לכריסטינה את מכונת החישוב שהמציא, בצירוף מכתב שבו שיבח אותה על היותה מלכה נאורה. המלכה כריסטינה השתתפה בהרצאות בנושא הטקסט העברי של חמשת חומשי התורה, שהתקיימו באוניברסיטת אופסלה. היא עודדה את ההשכלה והקימה מוסדות להשכלה גבוהה בשבדיה.

החל משנת 1648 סבלה המלכה כריסטינה מקדחות חום, והיו לה סימני היכר של דלקת האדר. היא נשבעה להפוך לקתולית אם אלוהים יציל אותה ממחלתה. בשנת 1652 הזמינה כריסטינה, שהחלימה, לשבדיה את נציגי מסדר הישועים ברומא והמירה את דתה בסתר מן הכנסייה הפרוסטנטית לכנסייה הקתולית. בשנת 1654, לאחר עשר שנים בשלטון, היא ויתרה על כס המלכות ומינתה כיורשה את בן דודה קרל גוסטב שמלך בשם קרל העשירי גוסטב. באותה שנה נסעה ברחבי אירופה. ב-19 בדצמבר 1655 היא הגיעה לרומא והתקבלה על ידי האפיפיור אלכסנדר השביעי, שאישר את קבלתה לחיק הכנסייה הקתולית בטקס רשמי שהתקיים בחג המולד של אותה שנה. במשך שנותיה האחרונות ברומא הייתה פעילה מאוד. היא נלחמה למען זכויות הנשים האיטלקיות, ייסדה והחזיקה מוסדות למחקר ארכאולוגי ואקדמיות לספרות. כריסטינה הקדישה הרבה מזמנה לקריאה ולכתיבה. כיום נשארו ממנה ה"אמרות" שכתבה בהיותה מעריצה של פרנסואה דה לה רושפוקו. כריסטינה נפטרה ברומא בשנת 1689 לאחר שכתבה ספר בשם "חיי המלכה כריסטינה שנכתבו על ידה, מוקדש לאלוהים".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקודם:
גוסטב השני אדולף
מלכי שבדיה הבא:
קרל העשירי גוסטב