מעמד הר גריזים והר עיבל

מבט ממצפה בניו מערבה: הר גריזים (משמאל), הר עיבל (מימין) והעיר שכם ביניהם.

מעמד הר גריזים והר עיבל, או מעמד הברכה והקללה, הוא אירוע מקראי המהווה את אחד האירועים המרכזיים הקשורים לכניסת בני ישראל לארץ ישראל לאחר יציאת מצרים ונדודי המדבר. המעמד התקיים בהר גריזים, בהר עיבל ובשכם שבשומרון, ונועד לבטא את כריתת הברית בין העם לאלוהיו לקראת ההתיישבות בארץ, כהמשך והשלמה לברית במעמד הר סיני.

המעמד מתואר הן בתורה והן בנביאים. בספר דברים מובא הציווי אודות קיום המעמד לאחר חציית הירדן. בספר יהושע מסופר על מימושו, כאשר הוקם מזבח בהר עיבל, ועליו הוקרבו קורבנות עולה ושלמים. כמו כן הוצבו אבנים גדולות שעליהן נכתבו דברי התורה, ולאחר מכן התקיים מעמד הברכה והקללה כאשר מחצית מהעם על ניצבת על הר גריזים ומחציתו על הר עיבל. המעמד כלל הקראת הברכות לשומרי המצוות והקללות לעוברים עליהן. יהושע בן נון קרא באוזני העם את כל דברי התורה, ובכך חתם את הברית המחודשת בין ה' לבין בני ישראל בארץ ישראל.

מקור

מבט מהיישוב הר ברכה על הר גריזים והר עיבל. על הר גריזים ניתן לראות את בתי השומרונים, ועל הר עיבל את הבסיס הצבאי שחונה על פסגתו המתנשאת לגובה 940 מטרים.

מהותו של המעמד היא כריתת ברית בין עם ישראל לה' על קיום המצוות הנזכרות בספר דברים ולא נכללו בברית עליה מסופר בספר ויקרא. מצוות אלו מורות לעם ישראל כיצד עליהם לנהוג בבואם לארץ ישראל ובישיבתם בה, ולכן מצווה משה את ישראל על קיום הברית בסמוך לכניסתם לארץ.

הציווי על קיום המעמד על הר גריזים והר עיבל מוזכר פעמיים בספר דברים. הפעם הראשונה, לפני פירוט מצוות הארץ, בפרשת ראה:

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה - אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם. וְהַקְּלָלָה - אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.
וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל. הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה

הפעם השנייה, מיד לאחר סיום פירוט המצוות, בפרשת כי תבוא:

וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד. וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ...
וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל, וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד. וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל. אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ. וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים ואָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב

מיקום ועיתוי

הציווי בספר דברים מורה לקיים את המעמד ”בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן”. ואולם, בספר יהושע מתואר כי המעמד התקיים לאחר כיבוש העי, תיאור שאינו תואם את לשון הציווי, שכן מלחמת העי לא התקיימה ביום מעבר הירדן. עם זאת, בפשט הכתוב אין הכרח להבין את הביטוי "ביום אשר תעברו את הירדן" כפשוטו – בדומה לפסוק ”שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן”, שאינו מתפרש כמתייחס לאותו יום ממש.

במקורות חז"ל מובאות מספר פרשנויות ליישוב הסתירה בין הציווי לבין מימושו. לדעת רבי יהודה, ביום מעבר הירדן הגיעו בני ישראל בדרך נס להר גריזים והר עיבל, שם קיימו את המעמד. לדעת רבי אלעזר, ביום מעבר הירדן הקימו בני ישראל שני תלים סמוך לגלגל, כינו אותן "הר גריזים" ו"הר עיבל", וקיימו את המעמד ביניהן. לעומתם, רבי ישמעאל במדרש תנאים מסביר כי הציווי לא התפרש כמתייחס ליום המעבר עצמו, ונערך רק שנים לאחר מכן, לאחר כיבוש וחלוקת הארץ.

מזבח הר עיבל

ערך מורחב – מזבח הר עיבל

הציווי בספר דברים מורה להקים אבנים גדולות בהר עיבל, לסוד אותן בסיד ולכתוב עליהן ”אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת”. בספר יהושע מתואר כי על האבנים נכתבה ”מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. במקורות חז"ל מובאות דעות שונות ליישוב הסתירה: יש הסבורים כי על האבנים נכתבו מצוות התורה בקצרה, בדומה לכתיבה בספרי מוני המצוות. אחרים סבורים כי התורה כולה נכתבה עליהן, בין אם בדרך נס ובין אם על גבי אבנים גדולות במיוחד. חז"ל מציינים גם כי התורה נכתבה על האבנים בשבעים לשון.

כחלק ממעמד הברכה והקללה נצטוו בני ישראל להקים בהר עיבל מזבח מאבנים שלמות, להקריב עליו קורבנות עולה ושלמים, ולאכול את בשר הקורבנות, וזאת בכדי לחגוג את כניסתם לארץ חידוש הברית עם האל. לדעת רש"י, לאחר המעמד פורקו אבני המזבח והועברו לגלגל.

פרופ' אדם זרטל זיהה את המזבח עם אתר ארכאולוגי בצפון-מזרח הר עיבל, אותו חפר בשנים 1982–1989. זיהוי זה לא התקבל על דעת רוב הארכאולוגים המקראיים, אך אומץ על ידי חוקר ארץ ישראל זאב ארליך והרב יואל בן נון.

אמירת הברכה והקללה

בפרשת כי תבוא שבספר דברים מתואר אופן ביצוע הברכה והקללה: חלוקת עם ישראל לשני חלקים כאשר שישה שבטים (שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין) עומדים על הר גריזים, ושישה שבטים (ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי) עומדים על הר עיבל. הכהנים והלויים עמדו בגיא שבין ההרים, בשכם, והפכו פניהם כלפי הר גריזים כאשר אמרו את דברי הברכה למי שישמור את מצוות התורה, ולאחר מכן הפכו פניהם כלפי הר עיבל כאשר אמרו את דברי הקללה למי שיעבור על מצוות התורה. כל העם ענה 'אמן' ובכך קיבל על עצמו את הדברים באמנה.

מלבד הברכה הכללית על מי שישמור המצוות והקללה על מי שלא ישמור אותן, מפורטות בתורה מספר עבירות חמורות או עבירות שנעשות לרוב בסתר, שעל העובר על אחת מהן הוסיפו הלויים קללה נוספת:

וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן: אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן

במשנה במסכת סוטה ישנו תיאור מפורט של אופן ביצוע הברכה והקללה על ידי הלויים:

ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע. הכהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן. שנאמר: וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו'. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה'. ואלו ואלו עונין 'אמן'. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה' ואלו ואלו עונין 'אמן'. עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר 'באר היטב'. ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן

פרשנויות

הקראת הברכה והקללה שבספר דברים

בסיום המעמד מתואר כי יהושע הקריא לעם ״אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה״. רוב הפרשנים מבארים שהכוונה לדברי הברכה והקללה הנזכרים בספר דברים, פרק כ"ח, אך יש שהציעו שהכוונה היא לברכות ולקללות שאמרו הלויים לעם קודם לכן, ומצוטטות בפרק כ"ז.

מהותו של המעמד והקבלתו לברית הר סיני ולברית ערבות מואב

תיאורו של המעמד בסמיכות למעמד הברית שערך משה עם ישראל בערבות מואב, מעלה את השאלה האם מדובר כאן בשתי בריתות נפרדות או בברית ארוכה אחת. הרב אלחנן סמט טוען כי מעמד הר גריזים והר עיבל הוא המשך ישיר למעמד הברית בערבות מואב. לטענתו, שני המעמדות מהווים למעשה מעמד ארוך הנערך משני עברי הירדן, ובו כורת ה' ברית עם ישראל על קיום מצוותיו תוך הבטחת שכר למקיים המצוות ועונש לעובר עליהן. לפי הרב סמט קיימת הקבלה בין מעמד זה ובין מעמד הר סיני, בכך שבשניהם יש ציווי על כתיבת המצוות, ציווי על בניית מזבח ותיאור ארוך ומפורט של השכר והעונש הצפויים למקיימי המצוות ולעוברים עליהם. מדמיון זה בין המעמדים מסיק הרב סמט כי מהותן של הבריתות היא אמירה של ה׳ לישראל כי הארץ ניתנה להם בתנאי שיקיימו את מצוותיו. לטענתו, הברית הנכרתת בערבות מואב מציינת את אמירת המצוות בעל פה ואילו הברית בהר עיבל מציינת את כתיבתן.

גם לדעת הרב יונתן פיינטוך מעמד הר גריזים והר עיבל מהווה המשך לברית בערבות מואב וששניהם יחד מקבילים לברית בהר סיני, אולם לטענתו הברית בערבות מואב מקבילה לחלק הציווי שבברית בהר סיני, בעוד שמעמד הר גריזים והר עיבל מקביל לחלק הטקסי שבברית בהר סיני. הרב פיינטוך סובר כי קיומו של המעמד בהר גריזים והר עיבל, הנמצאים באזור שכם שבנחלת בני יוסף, מדגישים את היותם של בני יוסף, ובראשם יהושע, מנהיגי ישראל באותה תקופה.

ראו גם

• פרשת משפטים
• הברית בשכם
• צוואת יהושע

קישורים חיצוניים

• הערך "ברכות וקללות", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• יוסף סגל, ‏מעמד הר גריזים והר עיבל כיצד?, באתר "דעת"
• הרב יאיר וייץ, מעמד הר סיני ומעמד הר גריזים והר עיבל, באתר ישיבת הר ברכה
• הרב איתן שנדורפי, הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל, באתר ספריית אסיף