פועלי אגודת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף פא"י)
פועלי אגודת ישראל
פועלי אגודת ישראל‎
PoaleiAgudatIsrael.png
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים יעקב לנדא, בנימין מינץ, קלמן כהנא, יעקב כ"ץ, אברהם ורדיגר, חנוך ורדיגר
תקופת הפעילות ? – 1988 עריכת הנתון בוויקינתונים
אפיון מפלגת פועלים חרדית
אידאולוגיות יהדות חרדית עריכת הנתון בוויקינתונים
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1-13
ממשלות 1*, 2*, 3, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 21**
*הייתה חברה בקואליציה; חברותיה לסיעה המשותפת החזית הדתית המאוחדת יוצגו בממשלה
**הייתה חברה בקואליציה; מצ"ד חברתה לסיעה המשותפת מורשה יוצגה בממשלה
אותיות ד
שיא כוחה 3 מנדטים (כנסות 1, 3, 4)
שפל כוחה מועמדי הרשימה לא נכנסו לכנסת
נוצרה מתוך אגודת ישראל
התמזגה לתוך החזית הדתית המאוחדת, עצמאית
וחזית דתית תורתית לחלופין, מורשה, מורשה-פא"י, ולבסוף אגודת ישראל
ארגונים בינלאומיים החזית הדתית המאוחדת, חזית דתית תורתית, חזית דתית תורתית עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פועלי אגודת ישראל, או בראשי תיבות פא"י וכן פאג"י, היא תנועת פועלים חרדית אשר פעלה תחילה במסגרת אגודת ישראל ומאוחר יותר מחוצה לה, והייתה קשורה בהסכם עם ההסתדרות הכללית. היא פעלה כמפלגה שהתמודדה בבחירות לכנסת והיא מוּכרת כ"תנועה מיישבת" שמשתייכים לה 14 יישובים, בהם 9 מושבים ושני קיבוצים.

גם קבוצה אופוזיציונית אנטי ציונית בתוך אגודת ישראל, שפעלה תקופת מה בשנות ה-40 של המאה ה-20, השתמשה בשם פאג"י, אך אין לה כל קשר לפועלי אגודת ישראל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתדרות פועלי אגודת ישראל נוסדה בשנת תרפ"ב (1922) בלודז' בפולין, תחילה תחת השם "פועלי אמוני ישראל". אספת היסוד של התנועה בארץ ישראל התקיימה בשנת תרפ"ג (1923)[דרוש מקור],האגודה נרשמה כחוק כאגודה עות'מאנית ביום 28/03/1934. מטרות התנועה, כפי שהוצגו בראשית ימיה, היו:

  • לארגן את הפועלים על בסיס התורה, ולדאוג להגנתם המקצועית
  • ליצור נקודות התיישבות דתיות
  • להמציא עבודה ליהודים שומרי תורה
  • לייסד מוסדות קואופרטיביים ומוסדות סוציאליים שיפעלו על פי התורה
  • ליישב סכסוכים בין עובדים ומעבידיהם לפי חוקי התורה
  • לשאוף להשלטת התורה בחיי המדינה והכלכלה ובכל תחומי החיים

אחד המניעים ליסוד התנועה הייתה בעיית שמירת השבת במפעלים בבעלות יהודית בפולין, שהיו מחויבים על פי חוקי המדינה להשבית את פעילותם ביום ראשון וכפו על פועלים דתיים לעבוד בשבת[1]. בשנת ה'תרפ"ג (1923) השתתף הרב דוד צבי זילברשטיין כנציג פועלי אגודת ישראל בכנסייה הגדולה הראשונה. במהלך הדיונים הוא דיווח על פעילותה של תנועת פועלי אגודת ישראל והעלה דרישה מבעלי בתי חרושת החרדים להעסיק פועלים שומרי שבת.

בשנת 1925 ייסדו עולים מפולין את הסניף הראשון של התנועה בארץ ישראל, אך בתום תקופה קצרה הופסקה הפעילות בשל קשיים כלכליים. בשנת 1933 הוקמה התנועה מחדש בארץ ישראל בהנהגתם של יעקב לנדוי ובנימין מינץ, תחת השם פועלי אגודת ישראל, ובמסגרתה התאגדו בעיקר עולים מגרמניה[2]. התנועה התמזגה עם 'הסתדרות הפועלים החרדים', שהוקמה זמן קצר קודם לכן.

בשנת 1935 חתמה התנועה על הסכם שיתוף פעולה מוגבל עם ההסתדרות הכללית לצורך קבלת עבודות וקופת חולים, שהתנגדה לארגוני פועלים עצמאיים מלבדה, על מנת לאפשר לפועלי קבוצת חפץ חיים קבלת עבודה. שיתוף פעולה זה היה מוגבל גם בשל התנגדות אגודת ישראל. ב־1937 נשלח נציג חפץ חיים לכנסייה הגדולה של אגודת ישראל כדי לקבל הסכמה לקבלת אדמות מהקרן הקיימת לישראל לצורך הקבוצה, חרף התנגדות התנועה לקק"ל, אולם נכשל בשליחותו. למרות ההתנגדות הובילה המצוקה של חברי הקבוצה את חברי פועלי אגודת ישראל להחליט בוועידתם ב־1941 על יצירת קשר עם המוסדות הציונים. להחלטה זו תרמה היחלשותה המשמעותית של אגודת ישראל באירופה, שרוב חבריה נרצחו בשואה. ב־1943 נחתם הסכם בין הסוכנות היהודית וקבוצת חפץ חיים בדבר הקצאת קרקע בסמוך לגדרה, בהסכמה שבשתיקה מצד הנהגת אגודת ישראל בארץ. החזון איש נשאל בסוגיה זו והציג גישה נייטרלית[2].

בשנת 1944 ערכה התנועה ועידה ארצית בפתח תקווה[3]

בתחילה פעלה התנועה בכפיפות ל'אגודת ישראל' העולמית ולמועצת גדולי התורה, אך עד מהרה הפכה התנועה ציונית יותר והיא שיתפה פעולה עם הנהגת היישוב בארץ.

הסמכות התורנית בתנועה הייתה נתונה לרב מאיר קרליץ. בשנת ה'תשט"ו 1955 נבחר הרב אשר זאב ורנר מטבריה לרבה של התנועה. לאחר פטירתו שימשו הרב רפאל קצנלנבוגן והרב יצחק ידידיה פרנקל כסמכות רוחנית.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פא"י התמודדה בבחירות לאספה המכוננת, היא הכנסת הראשונה, במסגרת החזית הדתית המאוחדת. החזית הדתית המאוחדת הייתה שותפה בקואליציה, אך לפועלי אגודת ישראל לא היה נציג בממשלת ישראל הראשונה ובממשלת ישראל השנייה, בניגוד לשאר הסיעות שהרכיבו את החזית. בבחירות לכנסת השנייה התמודדה פועלי אגודת ישראל עצמאית, תוך עימותים בין תומכיה ובין תומכי אגודת ישראל[4]. היא זכתה בשני מנדטים. יחד עם אגודת ישראל היא הצטרפה לקואליציה של ממשלת ישראל השלישית וקלמן כהנא שימש סגן שר במשרד החינוך. ב-23 בספטמבר 1952 עזבו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל את הקואליציה בגלל התנגדותן לגיוס נשים לצה"ל. בתחילת דצמבר ניהלה פועלי אגודת ישראל משא ומתן על תיקונים בחוק שירות לאומי וכניסה חזרה לקואליציה, שבמסגרתה אמור היה בנימין מינץ להתמנות לשר הסעד[5]. החזון איש ביקר את ההסכם המתגבש ומועצת גדולי התורה פרסמה פסק שלפיו אסור לשרת בשירות לאומי בכל מסגרת שהיא, אפילו שאינה צבאית. בעקבות כך חזרה בה פא"י מהמהלך[6]. מוסדות פועלי אגודת ישראל היו חלוקים לגבי ההצטרפות לקואליציה. הרוב, בראשות בנימין מינץ וקלמן כהנא תמך בכניסה לקואליציה, בעוד המיעוט, בראשות אברהם יהודה גולדראט וז' זוהר תמך בחזית משותפת עם אגודת ישראל בהתנגדות לממשלה. על רקע מחלוקת זאת נבחרה בינואר 1953 מזכירות חדשה לפועלי אגודת ישראל, שבה גולדראט וזוהר לא היו חברים[7]. על פי הסכם רוטציה בין כהנא וגולדראט, היה על כהנא להתפטר מהכנסת באמצע הקדנציה של הכנסת השנייה. אולם בעקבות המחלוקת קבעה סיעת פועלי אגודת ישראל שאל לכהנא להתפטר[8][9]. על פי דיווחים בעיתונות, שהוכחשו על ידי בנימין מינץ, שילם קלמן כהנא פיצויים לגולדראט על שלא מילא את הסכם הרוטציה. בינואר 1954 השמועות גררו גינוי מקיר לקיר בוועדת הכנסת[10][11]. בעקבות הסכסוך הוביל אברהם יהודה גולדראט אופוזיציה פנימית בתוך פועלי אגודת ישראל, אשר תמכה בקשר יותר קרוב עם אגודת ישראל, אשר נטען שהקיפה כ-40% מהמפלגה[12]. במהלך שנת 1956 עברו אברהם יהודה גולדראט[13] ויעקב לנדוי לפועל המזרחי, שם נבחר אברהם יהודה גולדראט לוועד הפועל המצומצם של המפד"ל.

בבחירות לכנסת השלישית, והרביעית התמודדה פועלי אגודת ישראל במסגרת החזית הדתית התורתית עם אגו"י. אך במהלך הכנסת הרביעית פרשה מהסיעה המאוחדת ונכנסה לממשלה, דבר שעורר שוב את חמת אגודת ישראל. בבני ברק נערכה עצרת מחאה גדולה, בהשתתפות חברי מועצת גדולי התורה ורבנים בולטים ובהם הרב יעקב ישראל קניבסקי. במכתב מחודש אב תשכ"א יצא הרב קנייבסקי נגד מנהיגי המפלגה וכתב כי הם "השחיתו התעיבו והפכוה למפלגה חומרית מובהקת... והמה מכניסים ארס אשר קרך בשורותיהם", ועל מצביעיה כתב כי הם "בכלל מחללי שם שמים בסתר וברבים"[14].

במהלך כהונת הכנסת הרביעית הצטרף ח"כ בנימין מינץ לממשלת מפא"י ומונה לשר הדואר.

בכנסות החמישית, שישית, ושביעית התמודדה עצמאית וזכתה ל-2 מקומות.

בבחירות לכנסת השמינית (ה'תשמ"ט) חזרה להתמודד במסגרת חזית דתית תורתית, לאחר שהציבור הליטאי בראשות הרב אלעזר מנחם מן שך הקימו את מפלגת דגל התורה עקב סירובו של האדמו"ר מגור בעל הלב שמחה לדרישתו של הרב ש"ך להחרים את חסידות חב"ד וזכו בהשיג גדול של-5 מנדטים, אך במהלך כהונת הכנסת השמינית פרשה ממנה שוב, ולכנסת התשיעית התמודדה עצמאית וזכתה במנדט אחד. בבחירות לכנסת העשירית לא עברה את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת האחת עשרה התמודדה יחד עם מפלגת מצ"ד הציונית דתית (שפרשה מהמפד"ל) במסגרת מפלגת מורשה, והרשימה המשותפת החדשה זכתה לשני מנדטים. במהלך כהונת הכנסת עזב נציג מצ"ד הרב חיים דרוקמן את הסיעה המשותפת וחזר למפד"ל, ונציג פא"י אברהם ורדיגר שינה את שם הסיעה למורשה-פא"י. לאחר מכן התאחד עם אגודת ישראל.
בכנסות השתים עשרה והשלוש עשרה נבחר אברהם ורדיגר לח"כ מטעם אגודת ישראל כנציג פא"י.

האדמו"ר 'הבית ישראל' מגור פעל להחזרת פא"י למסגרת של אגודת ישראל, בשנת תשכ"ד (1964) לקראת הבחירות לכנסת השישית נעשו מגעים לאיחוד מחודש, בתמיכת רבי חיים מאיר הגר מוויז'ניץ ורבי ישראל אלתר מגור. בכינוס מועצת גדולי התורה הוחלט על פי דעת הרוב שלא להתאחד. המתנגדים היו בעיקר הרבנים הליטאים[15]. לקראת הבחירות לכנסת ה-11 הייתה הכרזה בבית המדרש של גור בירושלים בשם האדמ"ר ה'לב שמחה' כי מי שהיה לו טובת הנאה מפועלי אגודת ישראל יכול לבחור עבורם.

לתנועה היו סנפים רבים ברחבי הארץ עם אלפי חברים אשר השתתפו בבחירות לרשויות המקומיות ופעלו למען חברי פא"י ואחרים, בבני ברק נבחרו לראשות העיר ראובן אהרונוביץ, ושמואל וינברג, לעיריית פתח תקווה ישראל אידלמן שהיה סגן ראש העיר שנים רבות, בחיפה משה בליטנטל, בירושלים שלמה זלמן דרוק, בצפת ישראל חיים ברקוביץ (ראש העיר), ברעננה מיכאל ורמן, בטבריה מנדל ברדווין ואברהם לוריא, דוד שייקביץ סגן ומ"מ ראש העיר בכפר אתא, וכן נבחרו בערים באר שבע, נתניה, ומקומות נוספים. כמו כן נציגי התנועה היו חברים במועצות דתיות, ובאיגודים המקצועים של ההסתדרות הכללית מבלי שהצטרפו לוועידת ההסתדרות,

פעילות לא-פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פועלי אגודת ישראל הייתה תנועה מיישבת, ובמשך השנים הקימה מספר יישובים חקלאיים, ובהם: יסודות, בני ראם, בית חלקיה, חפץ חיים, שעלבים, מאור מודיעים, מבוא חורון, גמזו, בני עיי"ש, נחליאל, ומתתיהו, כמו כן הקימה מספר כפרי נוער, ובהם: יד בנימין כפר אליהו שבתחומי גדרה. ומוסד חינוכי חקלאי ע"ש ד"ר ב. בירנבוים בכפר סבא שהוקם בשנת 1945 ביוזמתו של בנימין מינץ.

כמו כן הקימה 'פיתוח' - חברה למימון והשקעה של פא"י שיכונים רבים במספר ערים בישראל, ובהם שכונת נוה אחיעזר ושיכון פא"י שבתחומי שיכון ה' בבני ברק, ובשכונת זכרון מאיר בבני ברק, שיכון פא"י בתחומי קריית שלום בתל אביב, בגבעתים, בפתח תקווה, וכן שיכוני פא"י בחיפה, ברחובות, בקריית אתא בהרצליה ובירושלים.

בשנת 1935 הקימו חברי התנועה את קופת מלווה וחסכון של פועלי אגודת ישראל בתל אביב בניהולו של מאיר וידסלבסקי, בשנת 1954 נוסדה קופת מלווה גם בעיר חיפה, לאחר שנים קיבלה קופת מלווה רישיון לבנק בשם בנק פועלי אגודת ישראל. בשנת 1977 התמזג הבנק עם הבנק הבינלאומי וחבר הכנסת אברהם ורדיגר מונה ליושב ראש הדירקטוריון. ביום 4/10/1999 הועברו מניות הבנק שהיו בידי התנועה לידי חברת ב.מ.ק.כ. בנימין אחזקות פיננסיות, ביום 21/01/2009 נחתם הסכם בין ב.מ.ק.כ. לבין הבנק הבינלאומי על מכירת חלקם לבנק הבנלאומי תמורת סך של 84.1 מיליון ש"ח.[16]

בשנת 1950 הוקמה חברת חזקיהו בע"מ בה היו רשומים חלק מנכסי המפלגה על מנת שהכנסותיה ישמשו להחזקה, להנהלת ולהרחבה, וכן להקמת מוסדות חינוך תורה, נוער ותרבות, ומוסדות ילדים של פא"י.[17]

פא"י גם הקימה בתי כנסת רבים בערי ישראל, שנקראו על שמה, ובמשך השנים התפללו בהם יהודים שהיו מזוהים עם דרכה של התנועה.

ביטאונה של פא"י, "שערים", יצא במשך שנים רבות כיומון בעריכת יהודה נחשוני ויעקב ברונר, ולאחר מכן כשבועון עד שנסגר.

במשך שנים רבות הייתה תנועת הנוער עזרא מסונפת לתנועת פועלי אגודת ישראל.

פא"י כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום פא"י חדלה להתקיים כמפלגה. נשארו לה נכסים של למעלה מ 100 מיליון ש"ח [18])והיישובים והמוסדות שהקימה, אולם היא מהווה בעיקר סמל. תפוצתו של ביטאון התנועה "שערים" צומצמה והוא יוצא פעם בכמה חודשים, ולאחר מינוי המפרקים ביולי 2018 נסגר. ושמה נישא בעיקר על בתי כנסת שהקימה התנועה ברחבי הארץ. לעיתים, מחליפים בתי הכנסת פנים. דוגמה לדבר ניתן למצוא בחיפה, שם בית הכנסת של אנשי פא"י משמש את חסידי ויז'ניץ וביאלה, ובבני ברק בית הכנסת בבית התנועה ברחוב ירושלים בשם 'נר יהודה' על שמו של יהודה נחשוני שופץ ונבנה מחדש ובו מתפללים חסידי גור, וכן בית הכנסת 'פא"י-גור' ברחוב רבי עקיבא.

כיום מנסה בנו של חבר הכנסת לשעבר אברהם ורדיגר ומזכ"ל התנועה חנוך ורדיגר, שהיה חבר במועצת עיריית ירושלים ומועמד מס' 9 מטעם פועלי אגודת ישראל ביהדות התורה לכנסת ה-14, להחיות את המפלגה ומוסדותיה. במסגרת זו, כינס את ועידת המפלגה בשנת 2004, בה השתתפו מאות צירים, שבחרו את מוסדות המפלגה באופן דמוקרטי. כמו כן הקים מוסדות חינוך המתאימים לרוחה ודרכה של פא"י.

בעשור הראשון של המאה ה-21 הוקמה מפלגת טוב, הנחשבת ממשיכה אידאולוגית של פא"י ההיסטורית. יו"ר התנועה הוא חנוך ורדיגר. המפלגה הריצה מספר רשימות בירושלים, בבית שמש וביתר עילית ולא זכתה לנציגים.

ב-25 ביולי 2018 הוציאה השופטת המחוזית בלוד, עירית וינברג נוטוביץ, צו פירוק זמני לתנועה ולגופים הקשורים אליה[19]. ב-22 באוגוסט 2022 נתן בית המשפט בלוד, בראשות השופטת עירית וינברג נוטוביץ, תוקף של פסק דין להסדר הגישור בין המנהלים המיוחדים לרוב מוחלט של המשיבים. הצעת המגשר כי האגודה תפורק ותחוסל ונכסיה יחולקו כמפורט בהסכם הגישור.

מוסדות החינוך של פא"י כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

נציגי המפלגה ומועמדיה לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה
כנסת חברי כנסת/מועמדים הערות
מועצת המדינה הזמנית (1948) נציג אחד: קלמן כהנא
הכנסת ה-1 (1949) במסגרת החזית הדתית המאוחדת 3 מנדטים (מתוך 16 לרשימה כולה): בנימין מינץ, אברהם יהודה גולדראט, קלמן כהנא
הכנסת השנייה (1951) 2 מנדטים:בנימין מינץ, קלמן כהנא מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אברהם יהודה גולדראט, יעקב כ"ץ לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השלישית (1955) במסגרת חזית דתית תורתית 3 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): בנימין מינץ, קלמן כהנא, יעקב כ"ץ, ב-3 בנובמבר 1955 שינתה הסיעה את שמה ל"אגודת ישראל-פועלי אגודת ישראל".
הכנסת הרביעית (1959) במסגרת חזית דתית תורתית 3 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): בנימין מינץ, קלמן כהנא, יעקב כ"ץ
הכנסת החמישית (1961) 2 מנדטים: קלמן כהנא יעקב כ"ץ, מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: חיים קהן, יעקב ברונר
  • לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השישית (1965) 2 מנדטים: קלמן כהנא, יעקב כ"ץ, אברהם ורדיגר
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: חיים קהן
  • ב-21 בדצמבר 1967 נפטר יעקב כ"ץ. החליף אותו אברהם ורדיגר
  • לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השביעית (1969) 2 מנדטים: קלמן כהנא, אברהם ורדיגר מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: חיים קהן, זאב שוורץ. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השמינית (1973) במסגרת חזית דתית תורתית 2 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): קלמן כהנא, אברהם ורדיגר
הכנסת התשיעית (1977) מנדט אחד: קלמן כהנא מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אברהם ורדיגר, חיים קהן. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
מועמדי המפלגה לכנסת ה-10 (1981) אברהם ורדיגר, שלום שכנא רותם, הרב שמעון אליטוב לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת ה-11 (1984) במסגרת מורשה מנדט אחד (מתוך 2 לרשימה כולה): אברהם ורדיגר ב-29 ביולי 1986 פרש חיים דרוקמן נציג מצ"ד מהסיעה המשותפת וחזר למפד"ל. בעקבות כך שונה שם הסיעה ל"מורשה-פא"י".
הכנסת ה-12 (1988) במסגרת אגודת ישראל מנדט אחד (מתוך 5 לרשימה כולה): אברהם ורדיגר
הכנסת ה-13 (1992) במסגרת יהדות התורה מנדט אחד (מתוך 4 לרשימה כולה): אברהם ורדיגר ב-28 ביוני 1994 פרש מנחם פרוש מהכנסת במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו אברהם ורדיגר.
מועמדי המפלגה לכנסת ה-14 (1996) במסגרת יהדות התורה חנוך ורדיגר
מועמדי המפלגה לכנסת ה-15 (1999) במסגרת יהדות התורה חנוך ורדיגר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עדה גבל, חרדים ואנשי מעשה - פועלי אגודת ישראל 1939-1933, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 2017
  • יוסף פונד, פרולטרים דתיים התאחדו!, פועלי אגודת ישראל - אידאולוגיה ומדיניות, ירושלים, יד יצחק בן צבי, תשע"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פועלי אגודת ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי ברויאר, על 'שטר מכירה' ומאבק מקצועי בפולין שלפני השואה
    צור ארליך, הפועל: חייו המסובכים של בנימין מינץ, כתבה שהתפרסמה בעיתון מקור ראשון
  2. ^ 1 2 עדה גבל, ‏'זרים להם לעולים אלה דרכי חיינו, דרכי החלוץ החרדי' – קיבוץ חפץ חיים בתקופת השואה ולנוכח קליטת הניצולים, ישראלים ‏3, סתיו 2011, עמ' 119–146
  3. ^ הגיעה השעה לאיחוד במחנה הפועלים הדתיים, הצופה, 25 באוקטובר 1944
  4. ^ פועלי האגודה פוצצו אסיפה של האגודה, חרות, 16 ביולי 1951
  5. ^ פועלי אגודת ישראל מצטרפים לממשלה, דבר, 4 בדצמבר 1952
  6. ^ פסק דין נגד שרות לאומי, שערים, 9 בדצמבר 1952
  7. ^ מזכירות פועלי אגודת ישראל הורכבה מחדש, דבר, 18 בינואר 1953
  8. ^ מזכירות פאג"י על עניין גולדרט, דבר, 4 בינואר 1954
  9. ^ מסקנות הוע' לעניין גולדרט, דבר, 10 בינואר 1954
  10. ^ פרטים נוספים ב"עניין גולדראט", דבר, 5 בינואר 1954
  11. ^ ועדת הכנסת מגנה מיקוח כספי על מנדטים, דבר, 6 בינואר 1954, המשך הידיעה, דבר, 6 בינואר 1954
  12. ^ הכנסייה הגדולה של האגודה ב-29 ביוני, דבר, 11 ביוני 1954
  13. ^ ראו מקור הערת שולים בערך עליו
  14. ^ מכתב מחודש אב תשכ"א, "השקפתנו" חלק א
  15. ^ הגביר שאל את פרוש: הרבי נורמלי? באתר כל הזמן
  16. ^ על פי דו"ח החוקר עופר אלקלעי שהוגש לבית המשפט
  17. ^ מתוך דו"ח החוקר עופר אלקלעי
  18. ^ בהתאם לדו"ח החוקר עופר אלקלעי סעיף 226 נכון ליולי 2018, אולם לכאורה נראה שהסכום יותר גדול, בית התנועה ברחוב פרישמן בתל אביב בלבד הוערך באפריל 2019 ב 27 מיליון ש"ח
  19. ^ החלטה על צו פירוק זמני לפועלי אגודת ישראל