יוחנן כהן גדול
יוחנן כהן גדול היה כהן גדול בבית המקדש השני שתיקן תקנות חשובות ומוזכר מספר פעמים בספרות התנאים. רבים מזהים אותו עם השליט החשמונאי יוחנן הורקנוס הראשון.
הגמרא במסכת ברכות מספרת עליו ששימש בכהונה גדולה למשך שמונים שנה, ובסוף ימיו כפר בעיקר - ”אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי” (תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ט, עמוד א'). מכאן נעשה יוחנן כהן גדול לסמל לאדם צדיק שהפך לרשע.
זהותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]נחלקו האמוראים[1] אם יש לזהות את יוחנן כהן גדול עם אלכסנדר ינאי, ממלכי בית חשמונאי. לדעת האמורא אביי, יוחנן הוא ינאי המלך, ולדעת רבא ינאי ויוחנן הם שני אנשים נפרדים. במגילת תענית מוזכר יוחנן כהן גדול כשליט ששמו נכתב בשטרות לאחר ניצחון החשמונאים[2].
הרמב"ם סבר שהוא יוחנן בנו של מתתיהו מנהיג מרד החשמונאים[3]; אבל במשנה תורה כתב שהוא היה כהן גדול לאחר שמעון הצדיק[4].
לדעת מפרש המשנה תפארת ישראל[5], ישנם שני יוחנן כהן גדול, אחד צדיק ששימש לאחר שמעון הצדיק ותיקן את התקנות שלהלן, ואחד צדיק שהפך לרשע.
הרב אהרן הימן בספר תולדות תנאים ואמוראים, מזהה אותו עם השליט החשמונאי, הנשיא יוחנן הורקנוס הראשון, ומאריך לספר את סיפורו ולהסביר איך זה מתיישב עם האמירה שהיה צדיק ונהיה צדוקי. כך נראה גם מדבריו של יוספוס פלאביוס, לפיו יוחנן "ניהל את המדינה באופן נעלה... הוא איחד בנפשו את שלשת הדברים המעניקים את האושר הגדול ביותר: הנהגת האומה, הכהונה הגדולה ומתת הנבואה".[6] הנבואה אליה מכוון יוספוס היא אותה נבואה המוזכרת במסכת סוטה על יוחנן כהן גדול - ”יוחנן כהן גדול שמע בת קול מבית קודש הקודשים שהוא אומר נצחו טליא דאזלו לאגחא קרבא לאנטוכיא” (בעברית: "ניצחו הצעירים שהלכו לעשות מלחמה נגד אנטיוכיה" כלומר נגד הממלכה הסלאוקית),[7] אותה יוספוס מזכיר בפירוש במקום אחר.[8] בנוסף, יוספוס מזכיר את הפיכתו של יוחנן הורקנוס מפרושי לצדוקי. חיזוק לטענה זו, הוא שעל חלק ממטבעות יוחנן הורקנוס הראשון נכתב "יהוחנן כהן גדול".
ספר שלשלת הקבלה זיהה את יוחנן כהן גדול, שעשה את שתי הפרות, בתור יוחנן אביו של מתתיהו בן יוחנן, ושהוא תלמידו של אנטיגנוס איש סוכו, שקיבל ממנו בשנת ג'ת"ק, 92 שנים לאחר בניין בית שני.[9] גם בספר יוחסין השלם מסכים איתו שאביו של מתתיהו הוא עושה הפרות, ומוסיף שהוא גם זה שתיקן את התקנות הרבות.[10] עם זאת את האמירה ששימש 80 שנה ונעשה צדוקי הוא מייחס ליוחנן הורקנוס הראשון.[11]
תקנותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במסכת פרה נאמר עליו ששרף שתי פרות אדומות[12].
במשנה האחרונה במסכת מעשר שני מובאות מספר תקנות שתיקן יוחנן:
יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל הֶעֱבִיר הוֹדָיוֹת הַמַּעֲשֵׂר.
אַף הוּא בִּטֵּל אֶת הַמְּעוֹרְרִים וְאֶת הַנּוֹקְפִים.
וְעַד יָמָיו הָיָה פַּטִּישׁ מַכֶּה בִּירוּשָׁלַיִם.
וּבְיָמָיו אֵין אָדָם צָרִיךְ לִשְׁאוֹל עַל הַדְּמַאי:
יוחנן תיקן כמה תקנות חשובות שמסמנות מעבר תקופות:
- ביטל את מצוות וידוי מעשרות. הטעם הוא מפני קנסו של עזרא שהורה לתת את המעשר ראשון לכהנים במקום ללויים, כעונש על סרבנותם לעלות לארץ ישראל, והישארותם בבבל .
- ביטל חלק משירת הלויים שהיו שרים כלפי ה' - "עורה למה תישן ה'" (תהלים, מ"ד, כ').
- ביטל אפשרות להפיל שור לשחיטה באמצעות הקזת דם בין עיניו ("נוקפים"), משני טעמים, משום חשש טריפה ומשום שכך נהגו בבתי עבודה זרה. לצורך כך הוא הקים את מערכת הטבעות שבבית המטבחיים מצפון למזבח.[13] יגאל ידין השתמש במסורת זו כדי לייחס את מגילת המקדש למתנגדי יוחנן, ולתארך אותה לתקופת החשמונאים.[14] אחרים חלקו על תיארוך זה, ובפרט גם על המסורת שיוחנן הוא שתיקן לראשונה את הטבעות.[15] לפי שמואל קליין, יוחנן כהן גדול שתיקן את הטבעות אינו יוחנן הורקנוס, אלא אחד מהכהנים הגדולים שקדמו לימי היוונים, לפי הסיפור בתלמוד על משמרת בילגה שסתמו את טבעתה מפני מעשה שהיה בזמן מלכי יוון.[16]
- אסר על עבודות המשמיעות רעש בירושלים בזמן חול המועד, אפילו אם הן "דבר האבד".
- תיקן את דרך הפרשת המעשרות כאשר הפירות במצב של ספק, הנקרא דמאי.
דמאי
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – דמאי
יתר פירוט על תקנתו את דין דמאי, מובאת במסכת סוטה:
אף הוא ביטל את הוידוי וגזר על הדמאי. לפי ששלח בכל גבול ישראל וראה שאין מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד, ומעשר ראשון ומעשר שני מקצתן מעשרין ומקצתן אין מעשרין. אמר להם: בני, בואו ואומר לכם כשם שתרומה גדולה יש בה עון מיתה כך תרומת מעשר וטבל יש בהן עון מיתה. עמד והתקין להם: הלוקח פירות מעם הארץ מפריש מהן מעשר ראשון ומעשר שני. מעשר ראשון מפריש ממנה תרומת מעשר ונותנה לכהן, ומעשר שני עולה ואוכלו בירושלים. מעשר ראשון ומעשר עני - המוציא מחבירו עליו הראיה
לפי פירוש המשנה לרמב"ם[5], עיקר תקנתו הייתה בהקלות שעשה. שכן לפני התקנה הצדיקים שמדייקים במצוות לא היו קונים בכלל מעם הארץ, והמדקדקים פחות היו אוכלים אותו כאשר עדיין הוא טבל. בעקבות הקלתו של יוחנן, שפטר אותם משלושה מתוך חמשת המעשרות, יכול היה המסחר להתנהל וכולם יכלו לקנות מכולם.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב אהרן הימן, "יוחנן כהן גדול", תולדות תנאים ואמוראים, לונדון, תר"ע, חלק ב, עמודים 693-688, באתר היברובוקס
- הערך "יוחנן כהן גדול" באתר "ויקימקדש" של מכון המקדש
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף כ"ט, עמוד א'
- ^ מגילת תענית ז; תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ח, עמוד ב'
- ^ רמב"ם, הקדמה לפירוש למשנה.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר זרעים, הלכות מעשרות, פרק ט', הלכה א'
- ^ 1 2 בפירושו על המשנה, מסכת מעשר שני, פרק ה', משנה ט"ו
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים (תרגום שמואל חגי), ספר א, פרק ב, פסקה 8 (סעיף 68); עמ' 28-27.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף ל"ג, עמוד א'; תוספתא, סוטה, יג, הלכה ו.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר יג, סעיף 282: "נדברה אליו האלוהות, שכן אומרים שבאותו יום... שמע קול, שבניו ניצחו באותה שעה את אנטיוכוס, ובצאתו מבית המקדש גילה את הדבר לכל העם".
- ^ גדליה בן יוסף אבן יחיא, שלשלת הקבלה, באתר היברובוקס
- ^ אברהם זכות, ספר יוחסין, באתר היברובוקס
- ^ אברהם זכות, ספר יוחסין, באתר היברובוקס
- ^ משנה, מסכת פרה, פרק ג', משנה ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף מ"ח, עמוד א'; תלמוד ירושלמי, מסכת מעשר שני, פרק ה', הלכה ה'; תוספתא סוטה, י"ג, י'
- ^ יגאל ידין, מגילת המקדש א', ירושלים תשל"ז
- ^ רומן וילק, "יוחנן הורקנוס הראשון ומגילת המקדש", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, כרך ט' תשמ"ה, עמ' 221-230, באתר JSTOR
- ^ שמואל קליין, ארץ יהודה מימי העלייה מבבל עד חתימת התלמוד, תל אביב תרצ"ט, עמוד 128, הערה 44
.jpg)