המבול

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־18:31, 9 בספטמבר 2019

המונח "מבול" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מבול (פירושונים).

הַמַּבּוּל הוא מאורע מקראי אודות שיטפון כלל עולמי אדיר שהפך למיתוס וסופר גם בשומר, אכד, בבל, יוון, אירלנד, הודו, סין, אינדונזיה, פולינזיה, ואצל המאיה, האינקה, ההופי והאצטקים. יש ארכאולוגים והיסטוריונים המשערים כי הסיפורים הרבים, מתרבויות שונות, על אודות המבול, הם הדיו של אסון טבע כביר שהתרחש בעבר, לאו דווקא כפי שהוא מוצג בסיפורים.

בתנ"ך מופיע סיפור המבול במסגרת כרונולוגית מדויקת בספר בראשית, לפיו אלוהים הביא מבול כעונש לבני האדם על פשעיהם, במטרה למחות אותם מעל פני האדמה. על פי המסופר בפרשת נח, אלוהים הורה לנח, הצדיק שבדור, לבנות תיבה - היא תיבת נח, במטרה למלט בה את משפחתו ומבחר מהחיות שעל פני הארץ.

מקור השם מבול שניתן לשיטפון המים הזה, יכול להיות גזור מהמילים בליה, בלבול, או הובלה (של מים ממקום גבוה לנמוך)^[1].

הסיפור המקראי

האירועים שקדמו למבול

ערך מורחב – חטא בני האלוהים

התורה מספרת, בסוף תיאורם של הדורות שלאחר אדם הראשון, פרשה מסתורית של לקיחת "בני האלוהים" את "בנות האדם":

"וַיְהִי כִּי הֵחֵל הָאָדָם לָרֹב עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה וּבָנוֹת יֻלְּדוּ לָהֶם. וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים אֶת בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה, וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ. וַיֹּאמֶר ה', לֹא יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר, וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה".

— ספר בראשית, פרק ו', פסוקים א'–ג'

לא ברור מהו בדיוק אותו עוון, מיהם "בני האלוהים" ומיהן "בנות האדם". היו שפירשו את המונח בני האלוהים כמלאכים, והיו שפירשו את המונח בני האלוהים כבני השליטים, המעמד הגבוה ('אלוהים' על פי פירוש זה, יכול להתפרש לעיתים גם כשליט בשר ודם, פירוש שמקובל בעוד כמה מקומות בתורה) אשר חוטפים בזרוע נשים מבנות פשוטי העם^[2].

התגובה האלוהית היא קשה:

"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'".

— ספר בראשית, פרק ו', פסוקים ה'–ח'

בניית התיבה

ערך מורחב – תיבת נח

נח, אשר מתואר על ידי התורה כ"צדיק תמים בדורותיו", מצטווה על ידי אלוהים לבנות תיבה גדולה, אשר בעזרתה יינצל הוא ומשפחתו מפני המבול שנגזר כעונש על בני דורו החוטאים, ויציל גם את מיני בעלי החיים, על ידי לקיחת מבחר מעולם החי.

אורכה של התיבה היה כ-150 מטרים, רוחבה כ-25 מטר, וגובהה היה עשירית מאורכה, כ-15 מטרים (גובה בניין בעל 5 קומות). להמחשה, ניתן לומר שגודלה של התיבה, שהיוותה לפי המסופר גן חיות צף ומעבדה ביולוגית ענקית, היה כשל נושאת מטוסים קטנה. לתיבה היו 3 קומות - "תחתיים שניים ושלישים". על פי חז"ל, הקומה העליונה הייתה למגורי נח ומשפחתו ואחסון האוכל, האמצעית למגורי בעלי החיים והתחתונה לאחסון הפסולת.

התיבה הייתה משוחה בכֹּפֶר (כנראה אספלט) מבפנים ומבחוץ כדי למנוע חדירת מים אליה וגגה היה משופע. עם זאת, היו שהבינו שהתיבה כולה הייתה משופעת, בצורה של מעין מקבילית משולשת, כדי להשיג יציבות במי המבול. על פי חז"ל, בניית התיבה ארכה 120 שנה, הזמן נועד להמחיש לחוטאים את רצינותה של הגזירה, כדי שיחזרו בתשובה ולא יבוא עליהם העונש.

אל התיבה נצטווה להביא זוג יחיד מכל מין של חיות ועופות טמאים ושבעה זוגות של מינים ועופות טהורים, כדי שמהם יתחדש העולם שלאחר המבול. לפי הנאמר בתורה הגיעו החיות הטמאות אל התיבה לבדן, בלי שהיה נח צריך לחפש אחריהן: ”שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת”^[3]. רש"י כתב שנח ידע להבדיל בין מיני החיות הטמאות והטהורות, כי למד תורה. כן נצטווה נוח לקחת "מכל מאכל אשר יֵאכל" כדי להאכיל את החיות. באופן כללי המקרא, הספרות התלמודית ופרשני המקרא טוענים כי מעשה התיבה כרוך היה בנסים אלוהיים, ולכן בכל קושי גדול, כמו למשל כיצד יכלה התיבה להכיל את המספר העצום של כל המינים החיים בכדור הארץ, אפשר להכניס את הגורם הניסי^[4].

על פי חז"ל, בתום מאה ועשרים השנים, המתין ה' עוד שבעה ימים נוספים, כדי שיכלו ימי אבלו של מתושלח הצדיק, שהקדים להיפטר מן העולם כדי שלא יראה את המבול. בשנת שש מאות לחיי נוח, החל המבול לרדת על הארץ.

על פי הכרונולוגיה המסורתית המבול התרחש בשנת אלף תרנ"ו לבריאת העולם, ונמשך שנה ו-11 יום. התורה מציינת שהמבול החל בשבעה עשר לחודש השני, כאשר קיימת מחלוקת תנאים האם זהו החודש השני למניין ישראל (אייר) או למניין המלכים (מרחשוון)^[5], והדעה הרווחת היא זו האחרונה. על פי דעה זו החל המבול ביום י"ז במרחשון, ואז החל לרדת גשם זלעפות שנמשך 40 יום. לאחר מכן המשיכו המים להתרבות דרך מעיינות תהום במשך 150 יום. מחלוקת זו באה לידי ביטוי בתלמוד הבבלי:

בשנת שש מאות שנה לחיי נח בחדש השני בשבעה עשר יום לחדש רבי יהושע אומר אותו היום י"ז באייר היה יום שמזל כימה שוקע ביום ומעינות מתמעטין ומתוך ששינו מעשיהן שינה הקב"ה עליהם מעשה בראשית והעלה מזל כימה ביום ונטל שני כוכבים מכימה והביא מבול לעולם ר' אליעזר אומר אותו היום י"ז במרחשון היה יום שמזל כימה עולה ביום ומעיינות מתגברים.

— תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"א, עמוד ב'

מתוך המחלוקת גם ניתן להסיק אודות הקשר שבין המבול לבין קבוצת הכוכבים כימה, הפליאדות.

נחשולי המים כיסו את כל הארץ, ואף את פסגות ההרים הגבוהים^[6]. כעבור 150 יום נעצרה התרבות המים, והם החלו לפחות אט אט. בי"ז בסיוון נחה התיבה על הר אררט כשעדיין לפי רש"י הייתה שקועה 11 אמה במים (כ-5.5 מטר), כך שעדיין לא נראה דבר בעולם מלבד המים. בא' באב נראו ראשי ההרים.

בי' באלול שילח נח את העורב, לבדוק האם כבר יבשה הארץ. העורב סירב להרחיק ולא סר מחלון התיבה. כעבור שבעה ימים שילח נח את היונה, וזו שבה כלעומת שיצאה. נח הסיק שעדיין יש מים על הארץ והמשיך להמתין. כעבור שבעה ימים נוספים שילח את היונה בשנית, וזו שבה עם עלה מעץ הזית. נח הבין מכך שהעצים כבר נראים לעין, אבל הארץ עדיין לא נראתה. כעבור שבעה ימים נוספים שלח נח את היונה בשלישית, וזו לא שבה אליו יותר, דבר שהביא את נח להבנה כי פני האדמה כבר נגלו. לימים, הפכה תמונת היונה עם עלה של זית לאחד מסמלי השלום האוניברסליים, על פי סיפור היונה של נח, מכיוון שהיא מבשרת ששלום בא לעולם, ואפשר לצאת מהתיבה.

לאחר המבול

ערך מורחב – ברית הקשת

ב-27 בחודש השני ציווה אלוהים על נח לצאת מן התיבה ולהוציא עמו את משפחתו ואת החיות, וכך אכן עשה נח.

כאשר יצא מהתיבה, בנה נח מזבח לה' והקריב לו מן הבהמות והעופות הטהורים אשר היו בתיבה. ה' אומר בלבו שלא יוסיף עוד "לקלל את האדמה", "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ספר בראשית, פרק ח', פסוק כ"א), ושעונות השנה יתנהלו כסדרן ללא הפרעה נוספת:

"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ".

— ספר בראשית, פרק ח', פסוק ב'

לאחר מכן בירך ה' את נוח ואת בניו והטיל עליהם את מצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ". כן כרת אתם ברית, ש"לא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ". הסימן לברית היא הקשת הנראית בענן:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר, וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן, וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ".

— ספר בראשית, פרק ט', פסוקים י"ב–ט"ז

מבין פרשני ימי הביניים היו שפירשו שהקשת בענן לא הופיעה עד לאחר המבול, והסבירו את השינוי שגרם להופעתה בכך שאור השמש התחזק באותו זמן וכך נוצרה הקשת לראשונה. אחרים מסבירים שהעננים הם אלו שהפכו לדלילים יותר מאז המבול. הסברים אלו אינם תואמים את ההסבר המדעי לתופעה.

הוגים שונים ניסו לתת הסבר מדוע הסימן הוא דווקא בקשת^[7]. באופן פשוט הקשת נראית בשעה שיש גשם, והדבר נועד לאותת לאדם שלא יפחד מהגשם, כי אלוהים זוכר להפסיקו בזמן ולא להביא מבול^[^{דרוש מקור]}. יש שטענו שדווקא הקשת היא האות בשל צורתה שהיא מופנית כלפי השמים ולא כלפי הארץ, בהבטחה ששוב לא ירו ממנה חיצי מוות^[8], או משום שהקשת מופיעה ללא מיתר וללא חיצים^[9]. היו שטענו שהסמל הוא בצבעים, שכולם מרכיבים את הצבע הלבן וכך לכל האנשים יש מקום וביחד הם מרכיבים את צלם האדם^[^{דרוש מקור]} והיו שטענו שריבוי הצבעים רומז דווקא לעולם החי ולצבעוניות שקיימת בו בניגוד לבני האדם שם השוני בגוונים הוא מזערי, לומר שלא יבוא שוב מבול בשל הזכות של בעלי החיים ולא האדם^[^{דרוש מקור]}.

אפשר לראות במבול את סיפור הבריאה השני, מכיוון שלפי הכתוב בתנ"ך נכחדו כל האנשים ובעלי החיים היבשתיים שנותרו מחוץ לתיבה, והאנושות התחילה מחדש מבני נח.

מקבילות לסיפור המקראי בתרבויות אחרות

לסיפור המבול ותיבת נח ישנן מקבילות בעמים ובתרבויות שונות ורבות, ביבשות אסיה, אירופה ואף אמריקה.

מסופוטמיה

כמה גרסאות של סיפור המבול קיימות במיתולוגיה המסופוטמית, הנרחבת שבהן היא סיפור אתרחסיס, שנכתב במאה ה-17 לפנה"ס על ידי סופר בבלי בשם אלת-איה. על־פי סיפור זה, בתחילה לא היו בני־האדם בני־תמותה אלא המשיכו לחיות ללא הגבלה, והתרבו יתר על המידה, כעבור כ-1,200 שנים, מספרם הרב והרעש אשר עוררו החלו להטריד את מנוחת האלים. האל אנליל החליט להשמיד את בני־האדם הרבים מדי על ידי מגפה ומבול, אבל אנכי, אל החכמה והמים המתוקים, נגלה בחלום לאתרחסיס בניגוד לרצונו של אנליל והזהיר אותו מפני האסון הקרב והדריך אותו לבנות ספינה. אתרחסיס בנה ספינה מבלי לספר לבני עירו על המבול המתקרב. לאחר תחילת המבול, האלים מצרים על־כך שהשמידו את המין האנושי מכיוון שעכשיו אין מי שיקריב להם קורבנות, אבל לאחר סיום המבול יוצא אתרחסיס מהתיבה ומקריב קורבנות לאלים. האלים מתרצים ומחליטים שלא לנסות להשמיד שוב את המין האנושי ובמקום זאת להגביל את התרבותו על ידי הפיכת האנשים לבני־תמותה, וכן אמצעים כגון עקרות, תמותת תינוקות, וכינון מעמד של כהנות המצוות להתנזר ממין. סיפור דומה שנכתב על לוח שתוארך למאה ה-18 לפנה"ס מתאר תיבה שנבנתה בהוראת אאה-אנכי בצורת עיגול בדומה לסירות עגולות שהיו נפוצות במסופוטמיה, בדומה לסיפור המקראי גם בלוח זה מצוין כי החיות נכנסו לתיבה בזוגות^[10].

גרסה אחרת של סיפור המבול מופיעה בעלילות גילגמש. בלוח 11 מבין 12 לוחות שאוחסנו במוזיאון הבריטי ופוענחו על ידי ג'ורג' סמית(אנ') בשנת 1872‏^[11]. בעלילה זו ניכר דמיון לסיפור המקראי. לדוגמה, הספינה, המיקום הגאוגרפי (בקרבת הר אררט), הצלת הגיבור ובעלי החיים בחסדי האל (אלים), שליחת הציפורים (בהן יונה ועורב) לראות אם כלו המים, קרבן התודה המוקרב בסוף הסיפור.

עם זאת, בולט השוני בין התפיסה האלילית בסיפור אתרחסיס ועלילות גילגמש, לתפיסה המונותאיסטית בסיפור המקראי^[12]. הסיבה למבול בסיפור הבבלי היא הפרעת מנוחת האלים בשל הריבוי האנושי הבלתי נמנע, בעוד במקרא - שחיתותם המוסרית של בני האדם. בסיפור הבבלי מיוחסים החורבן וההצלה לאלים שונים - אנליל ואאה - ולהם מניעים שונים, בעוד בסיפור המקראי אלוהים הוא מקור החורבן וההצלה, והמניע לשניהם זהה - צדק מוסרי. שמו של האיש בבבל הוא אותנפישתים (באבטיפוס השומרי - Ziusudra, כלומר "חיים של ימים ארוכים") ולא "נח"; במיתוס הבבלי ניצלו גם עבדים, שפחות וספן, ובנוסף להם עלו לספינה גם אומנים, במטרה להציל את הישגי התרבות. מנגד, במקרא מזוהה התרבות החומרית דווקא עם שושלת קין^[13], הנמחית במבול לחלוטין. בבבל נקרא הכלי "ספינה גדולה" או "היכל" ולא "תיבה"; גם המידות והחלוקה הפנימית שונים; גודל הספינה גדול לפחות פי ארבעה מגודל תיבת נח, את הכלי בבבל טחו גם בשמן; התיבה לא נחה על הרי אררט אלא דרומה מהם - על הר נציר. "נח" הבבלי משלח יונה, סנונית ואז עורב, והעורב הוא שלא שב; בצאתו מהתיבה, אתרחסיס בוכה על גורל האנושות, ואילו במקרא, אין זכר למעשה כזה, כיוון שבכי היה מערער על הצדקתו המוסרית של המבול (עם זאת, ייתכן ובפועל נוח בכה, ואולי שכרותו מעידה על שברון ליבו לאחר המבול).

כשיצא נוח וזבח, מריח אלוהים "את ריח הניחוח", וכך למעשה מתוארת קבלת הקרבן, ואילו כשמקבילו הבבלי זובח, מריחים האלים ותאבונם מתעורר, והם נאספים "כמו זבובים" ואוכלים מהקרבן. הקשת אינה מוזכרת, במקומה אל מי התהום, החכמה, והמאגיה אאה (Ea) עונד תליון שיזכיר לו לא להשתמש יותר במבול, אך מציע להבא להשתמש בחיות טורפות ומחלות כדי לדלל את האוכלוסייה. סיפור המבול המסופוטמי מסתיים בהטלת מגבלות שונות על הריבוי האנושי, בעוד מקבילו המקראי מסתיים בברכת פריון אלוקית לנוח ומשפחתו: "וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ". הבדל גדול נוסף הוא במשך זמנו של המבול - בעוד שלפי המקרא נמשך המבול שנה תמימה, בסיפור הבבלי הוא נמשך שבעה ימים בלבד. לאחר המבול, אותנפישתים ואשתו מועברים אל "אפיקי תהומותיים", משכנם של האלים, והם זוכים לחיי נצח. נוח, לעומתם, לא זוכה לחיי נצח, על רקע התנגדותו העקרונית של המקרא לחיי נצח אנושיים, כפי שעולה מחטא עץ הדעת וחטא בני האלוהים.

סיפור המבול הבבלי מהווה דוגמה מובהקת למוגבלות כוחם של האלים בדתות הפוליתאיסטיות, לעומת כוחו המוחלט של האל המקראי המונותאיסטי. בסיפור אתרחסיס נדרשים האלים לשיתוף פעולה והסכמה ביניהם כדי לברוא את המבול, ואף לאחר שנוצר, הם לא שולטים בו עוד, והוא מסתיים מעצמו. במקרא לעומת זאת, מודגש כיצד אלוהים בורא ומסיים את המבול כרצונו^[14]. בנוסף, המבול הבבלי מאיים על האלים עצמם, והם נמלטים ממקדשיהם הארציים אל השמיים: "האלים נבהלו מפני המבול, נסוגו, עלו שמימה ממלכת אנו: האלים הצטנפו כמו כלבים, רבצו בחוצות"^[15]. אופיים המוגבל והארצי של האלים מתגלה ביתר קיצוניות בתלותם בקרבנות בני האדם, ובהיעדרם "האלים הגדולים ישבו בצמא וברעב"^[16]. תלות זו היא כנראה הבסיס למסר של המיתוס כולו - יציבות קיומו של האדם מובטחת בשל תלותם של האלים בו. בעוד שהמבול המקראי מלמד לקח מוסרי את האנושות, המבול הבבלי מלמד לקח תועלתי את האלים.

גרסאות מסופטמיות נוספות הן "סיפור התיבה"^[17] הכולל פרטים רבים בנוגע לבניית הספינה וגם בו שם הגיבור הוא אתרחסיס, אחד המאפיינים הייחודיים בסיפור זה היא העובדה שהתיבה נבנתה כתיבה עגולה. וכן לוח אכדי מאוגרית שהתגלה ב-1994 שבו הגיבור (ששמו לא מוזכר) פותח צוהר בספינה ומשגר זוג ציפורים שימצאו עבורו את היבשה.

רשימת המלכים השומרית מחלקת את המלכים לכאלו ששלטו לפני המבול ולכאלו ששלטו אחרי המבול. לפי רשימה זו - זיאוסודרה משורופק^[18] מוזכר בתור המלך האחרון שלפני המבול, וכגיבור אפוס המבול השומרי.

בחפירות הארכאולוגיות שנעשו במסופוטמיה בערים השומריות אור, כיש ושורופק התגלו על ידי הארכאולוגים סימנים המעידים על שיטפון שהתרחש בתחילת האלף השלישי לפנה"ס.

יוון

על־פי גרסת סיפור המבול שהייתה מקובלת במיתולוגיה היוונית (ומאוחר יותר גם במיתולוגיה הרומית), זאוס החליט להשמיד בשיטפון את המין האנושי בשל חטאיו, והניצולים היחידים היו דאוקליון, בנו של הטיטאן פרומתאוס, ואשתו פירה, שניצלו הודות לתיבה שבנו בעצתו של פרומתאוס. עם סיום המבול הם ירדו מהתיבה בהר אותריס שבתסאליה. הם הקריבו קורבנות לזאוס וביקשו שיעזור להם לחדש את המין האנושי, ובתגובה יעץ להם האל "לזרוק לאחור את עצמות הורתם". הם פרשו את כוונת העצה לזריקת אבנים מאחורי גבם (שכן האבנים הן עצמות האדמה, אם כל חי). מהאבנים שהשליך לאחוריו דאוקליון נוצרו גברים, ומהאבנים שהשליכה לאחוריה פירה נוצרו נשים.

אפלטון, בדיאלוג טימיאוס, מציג את העמדה שהיו כמה וכמה מקרי מבול שונים במרוצת הדורות, והמבול של דאוקליון ופירה הוא האחרון והידוע ביותר בין כולם. בנוסף, הוא מעלה את ההשערה שדאוקליון ופירה לא היו הניצולים היחידים במבול, אלא ששרדו בנוסף אליהם כמה אנשים נוספים שהצליחו להמלט לאזורים הרריים, אליהם המים לא הגיעו.

כנען

לא ידוע על סיפור מבול במיתולוגיה של כנען העתיקה. י"מ גרינץ רואה במסורת המדרשית (בראשית רבה לג, יא) כי בארץ ישראל לא ירד המבול, הסבר מדוע סיפור זה לא הגיע לכנען.

הודו

על פי המיתולוגיה ההודית, העולם נברא ונחרב במחזוריות, כאשר כל מחזור אורך כמה מיליוני שנים. האדם הראשון אשר מתחיל מחדש את האנושות בכל פעם נקרא מאנו ותקופת חייו היא זו שקובעת את אורך המחזור. על פי מסורת זו, אנחנו חיים כעת במחזור ה-14 של החרבה ויצירה.

הר אררט בטורקיה, המזוהה עם הר אררט המוזכר במקרא, עליו על־פי המסופר נחה תיבת נח בסיום המבול

במחזור השביעי אירע מבול שהשמיד כל יצור חי. מאנו הצליח להינצל בזכות אזהרה שקיבל מדג שהציל קודם לכן, בעקבותיה בנה מאנו סירה והעלה עליה זוגות זוגות מכל מין ומין של בעלי חיים. בנוסף היו על הסירה גם שבעה חכמים שמסוגלים ליצור חברה בחכמתם. אשה לא הועלתה לסירת הניצולים על פי האגדה ונוצרה רק לאחר המבול בזכות קרבן שהקריב מאנו. לאחר המבול שטה הסירה אל העיירה מנאלי בהרי ההימלאיה שבצפון הודו, שם הקים מאנו את ביתו ומשם התפתחה האנושות. בעיירה קיים עד היום מקדש מאנו וביתו בו הוא יתגורר ע"פ המסורת עד לסיום המחזור הנוכחי.

איראן

גם במיתולוגיה הפרסית סיפור דומה לסיפור המבול, אלא שבגרסה זו חורבן העולם בא לא כתוצאה משטפון אלא מגל כפור. המלך ג'משיד (הנקרא במקורות הקדומים יותר יימה) מוזהר על ידי האל, אהורה מאזדה, מפני האסון הקרב ובא, ובונה לעצמו מחסה במערה תת-קרקעית, בו הוא מוגן עד חלוף הקור, יחד עם זוגות מכל בעלי־החיים, פרטים מכל מיני הצומח, ומספר מצומצם של גברים ונשים נבחרים שנועדו לעזור לו לשקם את המין האנושי מבראשית.

סין

פו שי ונו'וה הם אל ואלה, בעל ואישה, שמופיעים אחרי מבול הרסני, והם למעשה האב והאם של כל בני האדם על פי המיתולוגיה הסינית.

תאוריות של המבול בראייה מודרנית

הים השחור הנוכחי (תכלת) וכאגם מים מתוקים כ-7500 שנה לפני זמננו (כחול) על פי תאוריית מבול הים השחור

היו שחשבו למצוא עדות למבול בשכבת טיט שהתגלתה בחפירות ארכאולוגיות באור, עיר שומרית שבדרום מסופוטמיה; זו הייתה סברתו של הארכאולוג האנגלי ליאונרד וולי^[19], שעמד בראשה של החפירה שם בשנות ה-30 של המאה ה-20, אולם בחפירות לא נמצאו ממצאים התומכים בעדויות למבול^[19].

תאוריה אחרת שהועלתה על ידי ד"ר ויליאם רייאן וד"ר וולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית^[20], ואוששה במחקרים נוספים, היא שהמסופר הוא הד להצפה קטסטרופלית שהתרחשה בים השחור. על פי תאוריה זו, הים השחור היה בעבר ימה של מים מתוקים שלא הייתה מחוברת לאוקיינוס הגלובלי. בשל התחממות כדור הארץ לאחר עידן הקרח האחרון והמסת קרחונים, עלו פני הים התיכון ונבקע פתח או נוצר מפגש שבו זרמו מים מן הים התיכון לים השחור, אזור המהווה היום את מיצרי הבוספורוס. צוללות שנשלחו למשימות תיעוד, מצאו שרידים ליישובים, חלקם גם בעומק הים השחור. ממצאים אכן מצביעים כי הים השחור לפני כ-7,500 שנה היה קטן בממדיו מאשר ממדיו הנוכחיים וששטחי חופיו הקדומים הוצפו כליל^[21]. מיפוי קרקעית הים מראה פני שטח שניתן לזהות בהם ערוצי נחלים, דיונות חוף ואיים שמצויים מתחת לפני הים. ניכר מעבר חד ממשקעים האופייניים לאגמים מתוקים לשכבה שמכילה שרידי בעלי חיים האופייניים לים התיכון^[22]^[23]. הרב אורי שרקי מפרש את סיפור המבול המקראי בהתאם להשערות המחקריות בדבר מבול מצומצם^[24].

ישנן תאוריות נוספות, מקובלות פחות, על כך שכוכב שביט חדר את האטמוספירה של כדור הארץ ופגע באחד האוקיינוסים - מה שגרם לאידוי עצום של מי ים שירדו כגשמים שיחד עם גל צונמי אדיר ועוצמתי הכו באזורים מיושביםשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:הערה) תוכן כפול: Kristan-Tollmann, E. and Tollmann, A. (1994), "The youngest big impact on Earth deduced from geological and historical evidence." Terra Nova, 6: 209–217. doi: 10.1111/j.1365-3121.1994.tb00656.x וגם שמאל=כן..

בספרות ובאמנות

ריה"ל, הבא מבול, השיר וניתוחו
אריאל זילבר, להתראות במבול הבא, שירונט
אורפנד לנד, Mabool, אלבומה המצליח ביותר של הלהקה הישראלית הוא אלבום קונספט העוסק במבול
מתי כספי, נח, שירונט
חוה אלברשטיין, אחרי המבול, שירונט
חוה אלברשטיין, פרידה מתיבת נח, שירונט

בשפה העברית

בשפה העברית העכשווית "מבול" ניתן לשטף גשם חזק. ביטוי נוסף הוא "אחרַי המבול" (בצרפתית: Après moi le déluge) המיוחס למאדאם דה פומפדור המביע חוסר אכפתיות מוחלט לעתיד.

ראו גם

לקריאה נוספת

ויליאם ריאן ווולטר פיטמן, המבול של נוח: התגליות המדעיות החדשות על מאורע ששינה את ההיסטוריה (תל אביב: אפקים מדע; הוצאת עם עובד, 2007)
מרדכי ברויאר, פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, הפרק "פרשת המבול", עמ' 136–206.
אברהם קורמן, הבריאה והמבול, בהוצאת משפחת המחבר
הרב ישראל דנדרוביץ, עולם כמנהגו נוהג בדור המבול, בתוך: קובץ קול התורה, גיליון עב, תשרי תשע"ב, עמודים: תלח - תמא.
Reflections on the Mesopotamian Flood מאמר של שמואל נח קרמר באתר Penn Museum של אוניברסיטת פנסילבניה

קישורים חיצוניים

המחקר בים השחור וראיות למבול של נח, באתר נשיונל ג'יאוגרפיק
אבי ורשבסקי, המבול במזרח הקדום, המבול וה-abūbū, באתר "מקראנט"
הגיע הזמן להחזיר עטרת סיפור המבול בתורה - ליושנה, יצחק רפפורט, אתר דעת; מעלה השגות כרונולוגיות, בלשניות ותוכניות, כנגד ייחוס בסיס סיפור המבול ל"עלילות גילגמש".
אלי אשד, על המבול בים השחור
יעקב שביט, אלה תולדות נח והמבול: פרשת הבריאה בשנייה, אתר מקראנט
פרופ' משה קוה, המבול והמדע, אתר אוניברסיטת בר-אילן
שמואל אפרים ליונשטם, המבול, אתר מקראנט
המבול, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
אליהו גליל, חטאו של הקנגורו ושני היקומים המקבילים: עיון בסיפור המבול, בלוגין שאובין
גיא דרשן, נֹח לא לבד: גרסאות חדשות ומפתיעות של סיפור המבול, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2014
הרב דוד ביגמן, איד וסופר־אגו – שני סיפורי המבול ומשמעותם, באתר ישיבת מעלה גלבוע

הערות שוליים

^ רש"י, ספר בראשית, פרק ו', פסוק י"ז
^ שני הפירושים מופיעים, לדוגמה, ברש"י על פסוק זה.
^ בראשית פרק ו פסוק כ
^ רמב"ן בראשית פרק ו פסוק יט.
^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ח, עמוד ב'
^ כך עולה מפשט הכתובים:

...וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם...וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ ... וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:

— ספר בראשית, פרק ז', פסוקים י"ט–כ"ג

אך בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ג, עמוד ב') מובא שרבי יוחנן גרס שבארץ ישראל לא היה מבול.
^ ראו 20 טעמים בספר קשת יהונתן, שמעון יוחאי יפרח, אשדוד, תש"ע, עמ' סה-עב.
^ רמב"ן בראשית ט, יב; רבנו בחיי בראשית ט, יג; תפארת יהונתן (לרבי יהונתן אייבשיץ) בראשית ט, יב; רש"ר הירש בראשית ט, טו.
^ רמב"ן בראשית ט, יב; רבנו בחיי בראשית ט, יג; חזקוני בראשית ט, יג.
^ .The Animals Went in Two by Two, According to Babylonian Ark Tablet, Biblical Archaeology Review, 2014
^ The tragic tale of George Smith and Gilgamesh
^ עלילות גלגמש באנציקלופדיית המקרא של "גשר"
^ ע"פ המתואר בבראשית פרק ד', קין עצמו ייסד עיר, ומצאצאי יצאו יבל "אבי ישב אהל ומקנה", יובל "אבי כל תפש כינור ועוגב", ותובל קין "לטש כל חרש נחשת וברזל".
^ "ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים" בראשית פרק ח' פסוק א'.
^ עלילות גילגמש, לוח 11, בתרגום ש. שפרה ויעקב קליין
^ אתרחסיס, לוח 3, בתרגום ש. שפרה ויעקב קליין
^ גיא דרשן, נֹח לא לבד: גרסאות חדשות ומפתיעות של סיפור המבול, הארץ, 25.10.2014
^ Thorkild Jacobsen, The Sumerian King List, Illinois: University of Chicago Press, 1939, עמ' 69-77
^ ¹ ² The Flood: Mesopotamian Archaeological Evidence
^ RYAN, W. & PITMAN, W. 1998. Noah’s Flood. The New Scientific Discoveries about the Event that Changed History. 319 pp. New York: Simon & Schuster. ISBN 0 684 81052 2
^ תיבת נוח האמיתית - נמצאו ממצאים מתרבות שהוצפה במי הים השחור, באתר "הידען"
המבול של נוח לא היה כל כך חזק, באתר "הידען"
חיפושים אחר המבול בים השחור - באתר PBS (באנגלית)
^ William B.F. Ryan et al. CATASTROPHIC FLOODING OF THEBLACK SEA, Annu. Rev. Earth Planet. Sci. 2003. 31:525–54
^ עפרי אילני, גם המבול של נוח נגרם בשל המסת קרחונים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2007
^ "האם המבול הוא אירוע היסטורי?", שאלות ותשובות באתר האינטרנט של הרב שרקי

[1] רש"י, ספר בראשית, פרק ו', פסוק י"ז

[2] שני הפירושים מופיעים, לדוגמה, ברש"י על פסוק זה.

[3] בראשית פרק ו פסוק כ

[4] רמב"ן בראשית פרק ו פסוק יט.

[5] תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ק"ח, עמוד ב'

[6] כך עולה מפשט הכתובים:

...וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם...וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ ... וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:

— ספר בראשית, פרק ז', פסוקים י"ט–כ"ג

אך בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי"ג, עמוד ב') מובא שרבי יוחנן גרס שבארץ ישראל לא היה מבול.

[7] ראו 20 טעמים בספר קשת יהונתן, שמעון יוחאי יפרח, אשדוד, תש"ע, עמ' סה-עב.

[8] רמב"ן בראשית ט, יב; רבנו בחיי בראשית ט, יג; תפארת יהונתן (לרבי יהונתן אייבשיץ) בראשית ט, יב; רש"ר הירש בראשית ט, טו.

[9] רמב"ן בראשית ט, יב; רבנו בחיי בראשית ט, יג; חזקוני בראשית ט, יג.

[10] .The Animals Went in Two by Two, According to Babylonian Ark Tablet, Biblical Archaeology Review, 2014

[11] The tragic tale of George Smith and Gilgamesh

[12] עלילות גלגמש באנציקלופדיית המקרא של "גשר"

[13] ע"פ המתואר בבראשית פרק ד', קין עצמו ייסד עיר, ומצאצאי יצאו יבל "אבי ישב אהל ומקנה", יובל "אבי כל תפש כינור ועוגב", ותובל קין "לטש כל חרש נחשת וברזל".

[14] "ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים" בראשית פרק ח' פסוק א'.

[15] עלילות גילגמש, לוח 11, בתרגום ש. שפרה ויעקב קליין

[16] אתרחסיס, לוח 3, בתרגום ש. שפרה ויעקב קליין

[17] גיא דרשן, נֹח לא לבד: גרסאות חדשות ומפתיעות של סיפור המבול, הארץ, 25.10.2014

[18] Thorkild Jacobsen, The Sumerian King List, Illinois: University of Chicago Press, 1939, עמ' 69-77

[וולי-19] ¹ ² The Flood: Mesopotamian Archaeological Evidence

[20] RYAN, W. & PITMAN, W. 1998. Noah’s Flood. The New Scientific Discoveries about the Event that Changed History. 319 pp. New York: Simon & Schuster. ISBN 0 684 81052 2

[21] תיבת נוח האמיתית - נמצאו ממצאים מתרבות שהוצפה במי הים השחור, באתר "הידען"
המבול של נוח לא היה כל כך חזק, באתר "הידען"
חיפושים אחר המבול בים השחור - באתר PBS (באנגלית)

[22] William B.F. Ryan et al. CATASTROPHIC FLOODING OF THEBLACK SEA, Annu. Rev. Earth Planet. Sci. 2003. 31:525–54

[23] עפרי אילני, גם המבול של נוח נגרם בשל המסת קרחונים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2007

[24] "האם המבול הוא אירוע היסטורי?", שאלות ותשובות באתר האינטרנט של הרב שרקי

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

@@ שורה 70: / שורה 70: @@
 ===מסופוטמיה===
 [[קובץ:The religion of Babylonia and Assyria especially in its relations to Israel (1908) (14779403821).jpg|שמאל|ממוזער|200px|לוח המבול, האפוס של גילגמש באכדית]]
-כמה גרסאות של סיפור המבול קיימות ב[[מיתולוגיה מסופוטמית|מיתולוגיה המסופוטמית]], הנרחבת שבהן היא סיפור [[אתרחסיס]], שנכתב ב[[המאה ה-17 לפנה"ס|מאה ה-17 לפנה"ס]] על ידי סופר בבלי בשם אלת-איה. על־פי סיפור זה, בתחילה לא היו בני־האדם בני־תמותה אלא המשיכו לחיות ללא הגבלה, והתרבו יתר על המידה, כעבור כ-1,200 שנים, מספרם הרב והרעש אשר עוררו החלו להטריד את מנוחת האלים. האל [[אנליל]] החליט להשמיד את בני־האדם הרבים מדי על ידי מגפה ומבול, אבל [[אנכי]], אל החכמה והמים המתוקים, נגלה בחלום לאתרחסיס בניגוד לרצונו של אנליל והזהיר אותו מפני האסון הקרב והדריך אותו לבנות ספינה. אתרחסיס בנה ספינה מבלי לספר לבני עירו על המבול המתקרב. לאחר תחילת המבול, האלים מצרים על־כך שהשמידו את המין האנושי מכיוון שעכשיו אין מי שיקריב להם [[קורבן|קורבנות]], אבל לאחר סיום המבול יוצא אתרחסיס מהתיבה ומקריב קורבנות לאלים. האלים מתרצים ומחליטים שלא לנסות להשמיד שוב את המין האנושי ובמקום זאת להגביל את התרבותו על ידי הפיכת האנשים לבני־תמותה, וכן אמצעים כגון [[עקרות]], [[תמותת תינוקות]], וכינון מעמד של כהנות המצוות להתנזר ממין. סיפור דומה שנכתב על לוח שתוארך למאה ה-18 לפנה"ס מתאר תיבה שנבנתה בהוראת אאה-אנכי בצורת עיגול בדומה לסירות עגולות שהיו נפוצות במסופוטמיה, בדומה לסיפר המקראי גם בלוח זה מצוין כי החיות נכנסו לתיבה בזוגות{{הערה|.[http://www.biblicalarchaeology.org/daily/biblical-topics/hebrew-bible/the-animals-went-in-two-by-two-according-to-babylonian-ark-tablet/ The Animals Went in Two by Two, According to Babylonian Ark Tablet], Biblical Archaeology Review, 2014}}
+כמה גרסאות של סיפור המבול קיימות ב[[מיתולוגיה מסופוטמית|מיתולוגיה המסופוטמית]], הנרחבת שבהן היא סיפור [[אתרחסיס]], שנכתב ב[[המאה ה-17 לפנה"ס|מאה ה-17 לפנה"ס]] על ידי סופר בבלי בשם אלת-איה. על־פי סיפור זה, בתחילה לא היו בני־האדם בני־תמותה אלא המשיכו לחיות ללא הגבלה, והתרבו יתר על המידה, כעבור כ-1,200 שנים, מספרם הרב והרעש אשר עוררו החלו להטריד את מנוחת האלים. האל [[אנליל]] החליט להשמיד את בני־האדם הרבים מדי על ידי מגפה ומבול, אבל [[אנכי]], אל החכמה והמים המתוקים, נגלה בחלום לאתרחסיס בניגוד לרצונו של אנליל והזהיר אותו מפני האסון הקרב והדריך אותו לבנות ספינה. אתרחסיס בנה ספינה מבלי לספר לבני עירו על המבול המתקרב. לאחר תחילת המבול, האלים מצרים על־כך שהשמידו את המין האנושי מכיוון שעכשיו אין מי שיקריב להם [[קורבן|קורבנות]], אבל לאחר סיום המבול יוצא אתרחסיס מהתיבה ומקריב קורבנות לאלים. האלים מתרצים ומחליטים שלא לנסות להשמיד שוב את המין האנושי ובמקום זאת להגביל את התרבותו על ידי הפיכת האנשים לבני־תמותה, וכן אמצעים כגון [[עקרות]], [[תמותת תינוקות]], וכינון מעמד של כהנות המצוות להתנזר ממין. סיפור דומה שנכתב על לוח שתוארך למאה ה-18 לפנה"ס מתאר תיבה שנבנתה בהוראת אאה-אנכי בצורת עיגול בדומה לסירות עגולות שהיו נפוצות במסופוטמיה, בדומה לסיפור המקראי גם בלוח זה מצוין כי החיות נכנסו לתיבה בזוגות{{הערה|.[http://www.biblicalarchaeology.org/daily/biblical-topics/hebrew-bible/the-animals-went-in-two-by-two-according-to-babylonian-ark-tablet/ The Animals Went in Two by Two, According to Babylonian Ark Tablet], Biblical Archaeology Review, 2014}}.
 גרסה אחרת של סיפור המבול מופיעה ב[[עלילות גילגמש]]. בלוח 11 מבין 12 לוחות שאוחסנו ב[[המוזיאון הבריטי|מוזיאון הבריטי]] ופוענחו על ידי [[ג'ורג' סמית (אשורולוג)|ג'ורג' סמית]]{{אנ|George Smith (Assyriologist)}} בשנת 1872{{כ}}{{הערה|[https://www.telegraph.co.uk/history/10321147/The-tragic-tale-of-George-Smith-and-Gilgamesh.html The tragic tale of George Smith and Gilgamesh]}}. בעלילה זו ניכר דמיון לסיפור המקראי. לדוגמה, הספינה, המיקום הגאוגרפי (בקרבת [[הר אררט]]), הצלת הגיבור ובעלי החיים בחסדי האל (אלים), שליחת הציפורים (בהן יונה ועורב) לראות אם כלו המים, קרבן התודה המוקרב בסוף הסיפור.
@@ שורה 115: / שורה 115: @@
 pp. New York: Simon & Schuster. {{ISBN|0 684 81052 2}}}}, ואוששה במחקרים נוספים, היא שהמסופר הוא הד להצפה קטסטרופלית שהתרחשה ב[[הים השחור|ים השחור]]. על פי תאוריה זו, הים השחור היה בעבר [[ימה]] של מים מתוקים שלא הייתה מחוברת לאוקיינוס הגלובלי. בשל התחממות [[כדור הארץ]] לאחר [[עידן הקרח]] האחרון והמסת [[קרחון|קרחונים]], עלו פני ה[[ים]] התיכון ונבקע פתח או נוצר מפגש שבו זרמו מים מן [[הים התיכון]] לים השחור, אזור המהווה היום את מיצרי ה[[בוספורוס]]. צוללות שנשלחו למשימות תיעוד, מצאו שרידים ליישובים, חלקם גם בעומק הים השחור. ממצאים אכן מצביעים כי הים השחור לפני כ-7,500 שנה היה קטן בממדיו מאשר ממדיו הנוכחיים וששטחי חופיו הקדומים הוצפו כליל{{הערה|{{הידען||תיבת נוח האמיתית - נמצאו ממצאים מתרבות שהוצפה במי הים השחור|noach310800}}{{ש}}{{הידען||המבול של נוח לא היה כל כך חזק|danube-delta-holds-answers-to-noahs-flood-debate-2801091}}{{ש}}[http://www.pbs.org/saf/1207/features/noah.htm חיפושים אחר המבול בים השחור] - באתר [[PBS]] {{אנגלית}}}}. מיפוי [[קרקעית הים]] מראה פני שטח שניתן לזהות בהם ערוצי נחלים, דיונות חוף ואיים שמצויים מתחת לפני הים. ניכר מעבר חד ממשקעים האופייניים לאגמים מתוקים לשכבה שמכילה שרידי בעלי חיים האופייניים לים התיכון{{הערה| William B.F. Ryan et al. CATASTROPHIC FLOODING OF THEBLACK SEA, [http://www.meteo.mcgill.ca/~tremblay/Courses/ATOC530/Ryan.et.al.AnnualReviewEPS.2003.pdf Annu. Rev. Earth Planet. Sci. 2003. 31:525–54]}}{{הערה|{{הארץ|עפרי אילני|גם המבול של נוח נגרם בשל המסת קרחונים|1.1459019|20 בנובמבר 2007}}}}. הרב [[אורי שרקי]] מפרש את סיפור המבול המקראי בהתאם להשערות המחקריות בדבר מבול מצומצם{{הערה|1="[http://ravsherki.org/index.php?option=com_content&view=article&id=758:758758-758&catid=22&Itemid=100512 האם המבול הוא אירוע היסטורי?]", שאלות ותשובות באתר האינטרנט של הרב שרקי}}.
-ישנן תאוריות נוספות, מקובלות פחות, על כך ש[[כוכב שביט]] חדר את ה[[אטמוספירה]] של [[כדור הארץ]] ופגע באחד ה[[אוקיינוס]]ים- מה שגרם לאידוי עצום של מי ים שירדו כגשמים שיחד עם גל [[צונמי]] אדיר ועוצמתי, הכו באזורים מיושבים{{הערה|1=Kristan-Tollmann, E. and Tollmann, A. (1994), "[http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1365-3121.1994.tb00656.x/abstract The youngest big impact on Earth deduced from geological and historical evidence.]" Terra Nova, 6: 209–217. doi: 10.1111/j.1365-3121.1994.tb00656.x|שמאל=כן}}.
+ישנן תאוריות נוספות, מקובלות פחות, על כך ש[[כוכב שביט]] חדר את ה[[אטמוספירה]] של [[כדור הארץ]] ופגע באחד ה[[אוקיינוס]]ים - מה שגרם לאידוי עצום של מי ים שירדו כגשמים שיחד עם גל [[צונמי]] אדיר ועוצמתי הכו באזורים מיושבים{{הערה|1=Kristan-Tollmann, E. and Tollmann, A. (1994), "[http://onlinelibrary.wiley.com/doi/10.1111/j.1365-3121.1994.tb00656.x/abstract The youngest big impact on Earth deduced from geological and historical evidence.]" Terra Nova, 6: 209–217. doi: 10.1111/j.1365-3121.1994.tb00656.x|שמאל=כן}}.
 ==בספרות ובאמנות==

ספר בראשית
פרשת בראשית	בריאת העולם • תוהו ובוהו • רקיע • המים העליונים • בריאת אדם וחוה • אדם וחוה • פרייה ורבייה • גן עדן • נחש הקדמוני • חטא עץ הדעת • קללת האדם והאשה • עץ החיים • קין והבל • שירת למך • מעשה בני האלוהים
פרשת נח	תיבת נח • המבול • ברית הקשת • שבע מצוות בני נח • שכרות נח • תולדות בני נח • מגדל בבל
פרשת לך לך	מסע אברהם לארץ כנען • ירידת אברהם למצרים • פרידת אברהם ולוט • מלחמת ארבעת המלכים את החמישה • מלכי-צדק • ברית בין הבתרים • בריחת הגר ולידת ישמעאל • ברית המילה
פרשת וירא	ביקור המלאכים באוהל אברהם • מהפכת סדום ועמורה • לוט ובנותיו • ירידת אברהם לגרר • גירוש הגר וישמעאל • ברית אברהם ואבימלך • עקדת יצחק
פרשת חיי שרה	רכישת מערת המכפלה • מציאת אישה ליצחק • נישואי אברהם וקטורה • תולדות ישמעאל
פרשת תולדות	לידת יעקב ועשו • מכירת הבכורה • ירידת יצחק לגרר • הריב על הבארות • ברית יצחק ואבימלך • גנבת הברכות • בריחת יעקב מעשו
פרשת ויצא	חלום יעקב • נישואי יעקב עם רחל ולאה • לידת בני יעקב • מעשה הדודאים • בריחת יעקב מלבן • ברית יעקב ולבן
פרשת וישלח	מפגש יעקב ועשו • מאבק יעקב והמלאך • מעשה שכם ודינה • מעשה שמעון ולוי • קיום הנדר בבית אל • מות רחל וקבורתה • מעשה ראובן ובלהה • פרשת שמונת מלכי אדום
פרשת וישב	מכירת יוסף • מעשה יהודה ותמר • לידת פרץ וזרח • יוסף ואשת פוטיפר • חלומות שר המשקים ושר האופים
פרשת מקץ	חלומות פרעה • ירידת אחי יוסף למצרים
פרשת ויגש	התוודעות יוסף לאחיו • ירידת יעקב למצרים • מכירת ארץ מצרים לפרעה
פרשת ויחי	שבועת יוסף ליעקב • ברכת אפרים ומנשה • ברכת יעקב לבניו • מות יעקב וקבורתו
דמויות מרכזיות	אדם וחוה • קין והבל • נח • אברהם ושרה • לוט • הגר וישמעאל • יצחק ורבקה • עשו • יעקב רחל ולאה • בלהה וזלפה • ראובן • שמעון • לוי • יהודה • תמר • יששכר • זבולון • דן • נפתלי • גד • אשר • יוסף • בנימין
ספר בראשית • ספר שמות • ספר ויקרא • ספר במדבר • ספר דברים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: מבול
ערך מילוני בוויקימילון: אחרי המבול
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: המבול