המבול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף מבול)
Disambig RTL.svg המונח "מבול" מפנה לכאן. אם הכוונה למשמעות אחרת, ראו מבול (פירושונים).
המבול ותיבת נוח מאוירים בכתב יד משנת 975, ספרד

הַמַּבּוּל הוא סיפור המתואר בספר בראשית ובו אלוהים מחליט למחות את בריאתו, על ידי שיטפון כלל עולמי אדיר, "כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ". לצד זאת, מנחה אלוהים את נח, הצדיק שבדור, לבנות תיבה ענקית שבה ימלט את משפחתו וזוגות מכל בעלי החיים היבשתיים מפני האסון וכך יינצלו.

על פי מנין השנים המופיע בתורה המבול מתוארך לסביבות שנת 1656 ליצירת אדם הראשון. אפשר לראות במבול סיפור בריאה נוסף, מכיוון שלפי הכתוב בתנ"ך נכחדו כל האנשים ובעלי החיים היבשתיים שנותרו מחוץ לתיבה, והאנושות התחילה מחדש מבני נח ונשותיהם.[דרוש מקור]

הסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניית התיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תיבת נח
ציור של בסאנו (1575) המראה את עליית החיות, זוגות זוגות, לתיבה

בבראשית פרק ו', כשאלוהים חזה ברשעת האנושות, הוא החליט להשמידה במבול:

"וַיַּרְא ה' כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה' כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'".

נח, אשר מתואר על ידי התורה כ"צדיק תמים בדורותיו", מצטווה על ידי אלוהים לבנות תיבה - סירה גדולה אשר בעזרתה יינצלו הוא ומשפחתו מפני המבול, יחד עם כל בעלי החיים.

אורכה של התיבה היה כ-150 מטרים, רוחבה כ-25 מטר, וגובהה היה עשירית מאורכה, כ-15 מטרים (גובה בניין בעל 5 קומות). להמחשה, ניתן לומר שגודלה של התיבה היה כשל נושאת מטוסים קטנה. לתיבה היו 3 קומות - "תחתיים שניים ושלישים". התיבה הייתה משוחה בכֹּפֶר (כנראה אספלט) מבפנים ומבחוץ כדי למנוע חדירת מים אליה וגגה היה משופע.

אל התיבה נצטווה להביא זוג יחיד מכל מין של חיות ועופות טמאים ושבעה זוגות של מינים ועופות טהורים, כדי שמהם יתחדש העולם שלאחר המבול. לפי הנאמר בתורה הגיעו החיות הטמאות אל התיבה לבדן, בלי שהיה נח צריך לחפש אחריהן: "שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת"[1]. בשנת שש מאות לחיי נוח, החל המבול לרדת על הארץ.

המבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של המבול שצייר מיכלאנג'לו על הקפלה הסיסטינית
"המבול", גוסטב דורה, משפחות אדם וחיה טובעות יחד

התורה מציינת שהמבול החל בשבעה עשר לחודש השני. גשם זלעפות החל לרדת במשך 40 יום ולאחר מכן המשיכו המים להתרבות דרך מעיינות תהום במשך 150 יום. נחשולי המים כיסו את כל הארץ, ואף את פסגות ההרים הגבוהים[2]. כעבור 150 יום נעצרה התרבות המים, והם החלו לפחות אט אט. בשבעה-עשר לחודש השביעי נחה התיבה על הר אררט. באחד לחודש העשירי נראו ראשי ההרים.

מקץ ארבעים יום שילח נח את העורב, לבדוק האם כבר יבשה הארץ. העורב סירב להרחיק ולא סר מחלון התיבה. כעבור שבעה ימים שילח נח את היונה, וזו שבה כלעומת שיצאה. נח הסיק שעדיין יש מים על הארץ והמשיך להמתין. כעבור שבעה ימים נוספים שילח את היונה בשנית, וזו שבה עם עלה מעץ הזית. נח הבין מכך שהעצים כבר נראים לעין, אבל הארץ עדיין לא נראתה. כעבור שבעה ימים נוספים שלח נח את היונה בשלישית, וזו לא שבה אליו יותר, דבר שהביא את נח להבנה כי פני האדמה כבר נגלו. ב-27 בחודש השני ציווה אלוהים על נח לצאת מן התיבה ולהוציא עמו את משפחתו ואת החיות, וכך אכן עשה נח.

לאחר המבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ברית הקשת
המים שוככים לאחר המבול, ציור מאת תומאס קול

כאשר יצא מהתיבה, בנה נח מזבח לאלוהים והקריב לו מן הבהמות והעופות הטהורים אשר היו בתיבה. אלוהים אמר בלבו שלא יוסיף עוד "לקלל את האדמה בעבור האדם" "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (ספר בראשית, פרק ח', פסוק כ"א), ושעונות השנה יתנהלו כסדרן ללא הפרעה נוספת:

"עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ".

לאחר מכן בירך אלוהים את נוח ואת בניו והטיל עליהם את מצוות "פרו ורבו ומלאו את הארץ". כן כרת אתם ברית, ש"לא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ". הסימן לברית היא הקשת הנראית בענן:

"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים זֹאת אוֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם לְדֹרֹת עוֹלָם. אֶת קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן, וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ. וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר וְלֹא יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ".

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו של נח לאחר המבול, ציור מאת ג'וזף אנטון קוך

על סיפור המבול נעשו הרבה יצירות אמנות: סרטי הקולנוע - המבול, ומבול של צרות. האלבום המוזיקלי mabool של להקת orphaned land, השיר "נח" של יורם טהרלב ו"צא מן התיבה" של אהרן רזאל. כמו כן בתקופת הרנסנס תיבת נח והחיות שבה הפכו למוטיב אמנותי מרכזי באמנות המערב, כגון בפרסקו של מיכאלנג'לו על תקרת הקפלה הסיסטינית, ציור של הירונימוס בוש ושל ג'קופו בסנו.

בביקורת המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי השערת התעודות, המייחסת את כתיבת הטקסט המקראי למספר כותבים שונים, סיפור המבול הוא דוגמה להיתוך של שתי גרסאות שונות לכדי סיפור אחד[3][4]. ניתן לפצל את הסיפור לשני תתי סיפורים, שאחד מהם מיוחס למקור הכהני (P) (שבמקרה זה מכנה את האל בשם ״אלוהים״) והשני למקור היהוויסטי (J) (שקורא לאל יהוה), ולקבל שני סיפורים שכל אחד מהם עומד בפני עצמו, כלומר מכיל את המרכיבים העיקריים של הסיפור:

  1. אלוהים רואה שהארץ הושחתה ומחליט למחות מעליה את החיים.
  2. נח הוא צדיק בדורו.
  3. אלוהים מצווה על נח להיכנס לתיבה עם זוגות של בעלי החיים.
  4. נח נכנס לתיבה עם אשתו, בניו ונשותיהם.
  5. מי המבול מכסים את ראשי ההרים
  6. המבול נמשך זמן רב, ובסופו יוצאים מהתיבה נח עם אשתו, בניו ונשותיהם.
"וישלח את היונה מאתו לראות הקלו המים", גוסטב דורה

עם זאת, הסיפורים שונים זה מזה באופיים ובהרבה פרטים קטנים:

  1. בסיפור J האל מתעצב ״כי רבה רעת האדם בארץ״ ומביע חרטה על עשותו את האדם[5], ובסיפור P האל לא מביע רגשות אלא רק מבחין ״כי השחית כל בשר את דרכו״ (כלומר: לא רק בני האדם הושחתו)[6]
  2. בסיפור J מורה האל לנח לקחת לתיבה ״שבעה שבעה זכר ונקבה״ מהבהמות הטהורות ומהציפורים וזוגות "איש ואשתו" (זכר ונקבה) מהבהמות הלא טהורות[7] ולתיבה נכנס גם "מִן הָעוֹף וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה" בלי שמצוין מספרם[8], ובסיפור P מסופר שנכנסו "שְׁנַיִם שְׁנַיִם" "זכר ונקבה", "מכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ [...] מִכָּל הַבָּשָׂר"[9].
  3. בהתאם לסעיף הקודם, בסיפור J נח בונה מזבח ומקריב בהמות טהורות ועופות[10], ובסיפור P לא מוזכרים מזבח או קרבנות.
  4. סיפור P שופע בפרטים טכניים על התיבה ואף מזכיר הכנסת צידה לדרך[11], וסיפור J לא נכנס לפרטים כאלה.
  5. בהתאם לסעיף הקודם, בסיפור P נח מקבל את ההוראות לבנית התיבה, בונה אותה ולאחר פרק זמן לא ידוע, בגיל 600, פורץ המבול. בסיפור J נח מקבל התרעה של שבוע בלבד על המבול, ומשימתו היא רק להכניס את החיות לתיבה, הידועה כבר[12].
  6. בסיפור J המבול נמשך ארבעים יום והאדמה מתייבשת לאחר שבועיים נוספים[13], ובסיפור P המבול נמשך 300 ימים[14], לאחר חודשיים וחצי נראים ראשי ההרים, לאחר חודשיים נוספים נעלמים המים, ולאחר חודשיים וחצי נוספים האדמה מתייבשת[15].
  7. בסיפור J מיוחסים מי המבול לגשמים בלבד, ובסיפור P מתווספים גם מעיינות התהום.
  8. בסיפור J האל מודיע מראש מה יהיה משך המבול[16], ובסיפור P הוא עוצר את הגשמים לאחר שהוא נזכר בנח[17].
  9. בסיפור J נח נעזר בציפורים כדי לדעת מתי קלו המים ולבסוף רואה שהאדמה התייבשה ויוצא מהתיבה[18], ובסיפור P האל מורה לו לצאת[19].
  10. באופן כללי, הכותב J מתאר את האל כבעל מאפיינים אנושיים רבים: הוא מתעצב, מתאכזב, מתחרט, אוהב את נח, מריח את הקרבנות ואומר בליבו. בגרסה של הכותב P האל לא מביע רגשות והוא מרוחק, פרקטי וענייני.

בטבלה להלן מוצגים הפסוקים כשהם ממויינים לשני סיפורים לפי הכותב J או P. הפסוקים מופיעים לפי סדר הופעתם בטקסט המקראי, ציון הפרקים הושמט למען שטף הקריאה.

סיפור J סיפור P
ה וַיַּרְא ה׳ כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם.

ו וַיִּנָּחֶם ה׳ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ.

ז וַיֹּאמֶר ה׳: "אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם".

ח וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה׳.

א וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ: "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה, כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה.

ב מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ. וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא, שְׁנַיִם, אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ.

ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה לְחַיּוֹת זֶרַע עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ.

ד כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה אָנֹכִי מַמְטִיר עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה, וּמָחִיתִי אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

ה וַיַּעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּהוּ ה'.

ו וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה מַיִם עַל הָאָרֶץ.

ז וַיָּבֹא נֹחַ וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ אֶל הַתֵּבָה, מִפְּנֵי מֵי הַמַּבּוּל.

ח מִן הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה וּמִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֵינֶנָּה טְהֹרָה, וּמִן הָעוֹף, וְכֹל אֲשֶׁר רֹמֵשׂ עַל הָאֲדָמָה.

י וַיְהִי לְשִׁבְעַת הַיָּמִים, וּמֵי הַמַּבּוּל הָיוּ עַל הָאָרֶץ.

יב וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

טז ...וַיִּסְגֹּר ה' בַּעֲדוֹ.

יז וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם עַל הָאָרֶץ, וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ.

יח וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם וַיִּרְבּוּ מְאֹד עַל הָאָרֶץ, וַתֵּלֶךְ הַתֵּבָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

יט וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ, וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם.

כ חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם, וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים.

כא וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה וּבַחַיָּה וּבְכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ, וְכֹל הָאָדָם.

כב כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ.

כג וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה.

ו וַיְהִי מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וַיִּפְתַּח נֹחַ אֶת חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה.

ז וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב, וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

ח וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה.

ט וְלֹא מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל הַתֵּבָה, כִּי מַיִם עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ. וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו, אֶל הַתֵּבָה.

י וַיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מִן הַתֵּבָה.

יא וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה עֲלֵה זַיִת טָרָף בְּפִיהָ, וַיֵּדַע נֹחַ כִּי קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ.

יב וַיִּיָּחֶל עוֹד שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים, וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה וְלֹא יָסְפָה שׁוּב אֵלָיו עוֹד.

יג ...וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה.

יח וַיֵּצֵא נֹחַ, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי בָנָיו אִתּוֹ.

יט כָּל הַחַיָּה כָּל הָרֶמֶשׂ וְכָל הָעוֹף, כֹּל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, לְמִשְׁפְּחֹתֵיהֶם, יָצְאוּ מִן הַתֵּבָה.

כ וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה'. וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ.

כא וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ: "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי.

כב עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ, זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה, לֹא יִשְׁבֹּתוּ".

...ממשיך לסיפור שכרותו של נח וקללת כנען

ט אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ: נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו, אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ.

י וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלֹשָׁה בָנִים: אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת.

יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים, וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס.

יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה, כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ.

יג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי, כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם, וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.

יד עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה, וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר.

טו וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ: שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.

טז צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה בְּצִדָּהּ תָּשִׂים, תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים תַּעֲשֶׂהָ.

יז וַאֲנִי הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ יִגְוָע.

יח וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ, וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה, אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ.

יט וּמִכָּל הָחַי, מִכָּל בָּשָׂר, שְׁנַיִם מִכֹּל תָּבִיא אֶל הַתֵּבָה לְהַחֲיֹת אִתָּךְ, זָכָר וּנְקֵבָה יִהְיוּ.

כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה לְמִינֵהוּ, שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ לְהַחֲיוֹת.

כא וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ, וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה".

כב וַיַּעַשׂ נֹחַ, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים, כֵּן עָשָׂה.

ט שְׁנַיִם שְׁנַיִם בָּאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה, זָכָר וּנְקֵבָה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֱלֹהִים אֶת נֹחַ.

יא בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ.

יג בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ, וְאֵשֶׁת נֹחַ וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם, אֶל הַתֵּבָה.

יד הֵמָּה, וְכָל הַחַיָּה לְמִינָהּ, וְכָל הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ לְמִינֵהוּ, וְכָל הָעוֹף לְמִינֵהוּ, כֹּל צִפּוֹר כָּל כָּנָף.

טו וַיָּבֹאוּ אֶל נֹחַ אֶל הַתֵּבָה שְׁנַיִם שְׁנַיִם מִכָּל הַבָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים.

טז וְהַבָּאִים, זָכָר וּנְקֵבָה מִכָּל בָּשָׂר בָּאוּ, כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים...

כד וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.

א וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיַּעֲבֵר אֱלֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ, וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם.

ב וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם, וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם.

ג וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ, הָלוֹךְ וָשׁוֹב, וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם.

ד וַתָּנַח הַתֵּבָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ עַל הָרֵי אֲרָרָט.

ה וְהַמַּיִם הָיוּ הָלוֹךְ וְחָסוֹר עַד הַחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי. בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים.

יג וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ...

יד וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ.

טו וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ לֵאמֹר:

טז "צֵא מִן הַתֵּבָה, אַתָּה וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ.

יז כָּל הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּךָ, מִכָּל בָּשָׂר בָּעוֹף וּבַבְּהֵמָה, וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ, (הוצא) הַיְצֵא אִתָּךְ, וְשָׁרְצוּ בָאָרֶץ, וּפָרוּ וְרָבוּ עַל הָאָרֶץ".

...ממשיך לשבע מצוות בני נח ולברית הקשת.

מקבילות לסיפור המקראי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מיתוסים של מבול

מיתוסים של מבול נפוצים בעמים ובתרבויות שונות ורבות, בכל רחבי העולם. כמה מסיפורים אלו התגלו בממצאים ארכאולוגיים בני 3000 שנה ויותר. ישנם קווי דמיון בולטים בין סיפור המבול המקראי לכמה סיפורי מבול מאזורים סמוכים, בייחוד הסיפורים העתיקים ממסופוטמיה (ארם נהריים), ומקובל במחקר של מיתולוגיה השוואתית שהם הושפעו אלו מאלו בעת העתיקה[20]. הסיפור המסופוטמי, לפי ההשערה רווחת, הוכנס לאחר מכן לקאנון המקראי, כנראה בעת גלות בבל[21].

לוח 11 מתוך האפוס של גילגמש, המגולל סיפור-מבול באכדית

כמה גרסאות של סיפור מבול קיימות במיתולוגיה המסופוטמית. הנרחבת שבהן היא סיפור אתרחסיס, שנכתב במאה ה-17 לפנה"ס על ידי סופר בבלי בשם אלת-איה. על־פי סיפור זה, בתחילה היו בני האדם בני אלמוות, והתרבו יתר על המידה. בשל הרעש שעוררו, האל אנליל החליט להשמידם במגפה ובמבול. אנכי, אל החכמה והמים המתוקים, המרה את פי אנליל ונגלה בחלום לבן-האנוש אתרחסיס. הוא הזהיר אותו מפני האסון הקרב, והדריך אותו כיצד לבנות ספינה. האלים מתחרטים על השמדת האנושות, מכיוון שלא נותר מי שיקריב להם קורבנות, אבל לאחר סיום המבול יוצא אתרחסיס מהתיבה, ובדומה לנח מעלה להם מנחה. בדומה לאלוהים המקראי, האלים הבבלים מתרצים ומחליטים שלא לנסות להשמיד שוב את המין האנושי. תחת זאת הם מגבילים את התרבותו בכך שהם גוזרים עליו מוות. סיפור דומה, בן 62 שורות באכדית שנכתב על לוח שתוארך למאה ה-18 לפנה"ס, מתאר תיבה שנבנתה בהוראת אאה-אנכי בצורת עיגול בדומה לסירות עגולות שהיו נפוצות במסופוטמיה. בדומה לסיפור המקראי, גם בלוח זה מצוין כי החיות נכנסו לתיבה בזוגות[22][23].

מקור קדום במיוחד לסיפור מבול מסופוטמי כלול בעלילות גילגמש, בלוח 11 מבין 12 לוחות שאוחסנו במוזיאון הבריטי ופוענחו על ידי ג'ורג' סמית(אנ') בשנת 1872‏[24]. בעלילה זו ניכר דמיון לסיפור המקראי. לדוגמה, הספינה, המיקום הגאוגרפי (בקרבת הר אררט), הצלת הגיבור ובעלי החיים בחסדי האלים, שילוח הציפורים (בהן יונה ועורב) לראות אם כלו המים, וקורבן התודה המוקרב בסוף הסיפור.

לצד הדמיון הבולט בין סיפורי המבול המסופוטמיים לסיפור המקראי, קיימים גם הבדלים רבים ביניהם. שמו של האיש בבבל הוא אותנפישתים (באבטיפוס השומרי - זיאוסודרה, "מאריך השנים") ולא "נח". בבבל נקרא הכלי "ספינה גדולה" או "היכל", ולא "תיבה"; גם המידות והחלוקה הפנימית שונים; גודל הספינה גדול לפחות פי ארבעה מגודל תיבת נח, ואת הכלי בבבל טחו גם בשמן; התיבה לא נחה על הרי אררט אלא דרומה מהם - על הר נציר. אותנפישתים משלח יונה, סנונית ואז עורב, והעורב הוא שלא שב; הבדל גדול נוסף הוא במשך זמנו של המבול - בעוד שלפי המקרא נמשך המבול שנה תמימה, בסיפור הבבלי הוא נמשך שבעה ימים בלבד.

מלבד ההבדלים הטכניים, בולט השוני בין ההשקפה האלילית בסיפור אתרחסיס ועלילות גילגמש, להשקפה המונותאיסטית בסיפור המקראי[25] הסיבה למבול בסיפור הבבלי היא הפרעת מנוחת האלים בשל הריבוי האנושי הבלתי נמנע, בעוד במקרא - שחיתותם המוסרית של בני האדם. בסיפור הבבלי מיוחסים החורבן וההצלה לאלים שונים - אנליל ואאה - ולהם מניעים תועלתניים שונים, בעוד בסיפור המקראי אלוהים הוא מקור החורבן וההצלה, והמניע לשניהם זהה - צדק מוסרי. במיתוס הבבלי ניצלו גם עבדים, שפחות וספן, ובנוסף להם עלו לספינה גם אומנים, במטרה להציל את הישגי התרבות. בצאתו מהתיבה, אתרחסיס בוכה על גורל האנושות, ואילו במקרא, אין זכר למעשה כזה.

כשיצא נוח וזבח, מריח אלוהים "את ריח הניחוח", וכך למעשה מתוארת קבלת הקרבן, ואילו כשמקבילו הבבלי זובח, מריחים האלים ותאבונם מתעורר, והם נאספים "כמו זבובים" ואוכלים מהקרבן. הקשת אינה מוזכרת, ובמקומה האל אֵאַה עונד תליון למזכרת שאל לו להביא אסון נוסף. סיפור המבול המסופוטמי מסתיים בהטלת מגבלות שונות על הריבוי האנושי, בעוד מקבילו המקראי מסתיים בברכת פריון אלוקית לנח ומשפחתו: "וַיֹּאמֶר לָהֶם פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ". לאחר המבול, אותנפישתים ואשתו מועברים אל "אפיקי תהומותיים", משכנם של האלים, והם זוכים לחיי נצח. נח, לעומתם, נשאר באנושיותו, ואף נכשל בשתייה לשוכרה וסובל עקב כך מקלון.

סיפור המבול הבבלי מהווה דוגמה מובהקת למוגבלות כוחם של האלים בדתות הפוליתאיסטיות, לעומת כוחו המוחלט של האל המקראי המונותאיסטי. בסיפור אתרחסיס נדרשים האלים לשיתוף פעולה והסכמה ביניהם כדי להביא את המבול, ואף לאחר שנוצר, הם לא שולטים בו עוד, והוא מסתיים מעצמו. במקרא לעומת זאת, מודגש כיצד אלוהים בורא ומסיים את המבול כרצונו[26]. יתר על כן, המבול הבבלי מאיים על האלים עצמם, והם נמלטים ממקדשיהם הארציים אל השמיים: "האלים נבהלו מפני המבול, נסוגו, עלו שמימה ממלכת אנו: האלים הצטנפו כמו כלבים, רבצו בחוצות"[27]. אופיים המוגבל והארצי של האלים מתגלה ביתר קיצוניות בתלותם בקרבנות בני האדם, ובהיעדרם "האלים הגדולים ישבו בצמא וברעב"[28]. תלות זו היא כנראה הבסיס למסר של המיתוס כולו - יציבות קיומו של האדם מובטחת בשל תלותם של האלים בו. בעוד שהמבול המקראי מלמד לקח מוסרי את האנושות, המבול הבבלי מלמד לקח תועלתי את האלים.

הר אררט בטורקיה, המזוהה עם הר אררט המוזכר במקרא, עליו על־פי המסופר נחה תיבת נח בסיום המבול

למעט הטקסט המקראי עצמו, לא ידוע על סיפור מבול במיתולוגיה של ארץ כנען העתיקה. י"מ גרינץ ראה במסורת המדרשית (בראשית רבה לג, יא) כי בארץ ישראל לא ירד המבול, הסבר מדוע סיפור זה לא הגיע לכנען. בשנת 1956 התגלה בתל מגידו לוח כתוב אכדית המתוארך למאה ה-14 לפנה"ס, ומתאים ללוח השביעי ב"עלילות גילגמש" בנוסח נינוה. מכיוון שהאפוס המלא כולל את סיפור אותנפישתים, סביר שבתקופה הכנענית לכל הפחות הכירו את סיפור המבול המסופוטמי[29]. בשנת 2007 הוצע כי שבר טקסט בן 14 שורות באכדית שהתגלה בשנת 1994 בספריה העתיקה של אוגרית, מאמצע האלף השני לפנה"ס, מתאר פתיחת חלון ושילוח יונה וציפור מים בכדי למצוא חוף, וזאת בעצת אאה, האל הממלא תפקיד יועץ גם בסיפורי המבול המסופוטמים. פרט מעניין בסיפור זה הוא הציון כי אירע בראש חודש, בדומה לסיפור המקראי המציין את תאריכי המאורעות, ובניגוד לסיפורים המסופוטמים. ייתכן איפוא כי זהו חלק מסיפור מבול הדומה גם לסיפורים המסופוטמים וגם לסיפור המקראי[30].

שאלת הגלעין ההיסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקר אנתרופולוגי של מיתולוגיה השוואתית הדעה הרווחת היא כי באזורים רבים בעולם שיש בהם מיתוסי מבול אין כלל אפשרות לשטפונות גדולים, ולכן אין צורך בהם כדי להסביר מדוע מיתוסים כאלו הם נפוצים. ההסבר הסביר ביותר הוא שהמיתוסים נועדו מלכתחילה לשמש כמטאפורה להעברת המסר שהעולם כשל והבורא נצרך להורסו על מנת שיבנה מחדש בצורה טובה יותר. רעיון זה מתכתב עם יסורי המצפון על כישלונות ועם הרצון האנושי להזדמנות שנייה. המהות הסימבולית של שטיפת העולם במים לצורך תיקונו נפוצה גם בטקסי היטהרות הקיימים בדתות שונות[31].

עם זאת, יש גאולוגים וארכאולוגים המשערים כי לאור ממצאים בשטח, אכן היה במסופוטמיה אירוע שיטפון מקומי גדול או סדרת שטפונות, שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי והיוו את הבסיס לנרטיב המבול המקראי[21].

הארכאולוג האנגלי ליאונרד וולי שבשנות ה-30 של המאה ה-20 עמד בראשה של חפירה באור, עיר שומרית בדרום מסופוטמיה, מצא שהאתר הקדום נקבר תחת שכבת חרסית בעומק 2–3 מטרים שמעידה על שיטפון של נהר, והסיק שהמוטיב של מבול התבסס על שיטפון בחלק התחתון של עמק הפרת והחידקל. רוב הארכאולוגים שחפרו בתילים אחרים באזור לא מצאו עדות לשיטפון מאותה תקופה, ודחו את מסקנתו[32]. לעומת זאת החוקרים האמריקאיים האלו וסימפסון צידדו בתאוריית השיטפון ותיארכו אותו לסביבות שנת 2900 לפנה"ס, על סמך ממצאים בשורופק[21].

הים השחור הנוכחי (תכלת) וכאגם מים מתוקים כ-7500 שנה לפני זמננו (כחול) על פי תאוריית מבול הים השחור

תאוריה אחרת שהועלתה על ידי הגאולוגים ויליאם רייאן ווולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית[33], היא שמיתוסי המבול הם הד להצפה קטסטרופלית שהתרחשה בים השחור. על פי תאוריה זו, הים השחור היה בעבר ימה של מים מתוקים שלא הייתה מחוברת לאוקיינוס הגלובלי. בשל התחממות כדור הארץ לאחר עידן הקרח האחרון והמסת קרחונים, עלו פני הים התיכון ונבקע פתח או נוצר מפגש שבו זרמו מים מן הים התיכון לים השחור, אזור המהווה היום את מיצרי הבוספורוס. צוללות שנשלחו למשימות תיעוד, מצאו שרידים ליישובים, חלקם גם בעומק הים השחור. ממצאים אכן מצביעים כי הים השחור לפני כ-7,500 שנה היה קטן בממדיו מאשר ממדיו הנוכחיים וששטחי חופיו הקדומים הוצפו כליל[34]. מיפוי קרקעית הים מראה פני שטח שניתן לזהות בהם ערוצי נחלים, דיונות חוף ואיים שמצויים מתחת לפני הים. ניכר מעבר חד ממשקעים האופייניים לאגמים מתוקים לשכבה שמכילה שרידי בעלי חיים האופייניים לים התיכון[35][36]. ואולם מחקרים גאולוגיים וארכאולוגיים נוספים בים השחור מצאו כי העלייה בפני הים וגודל השטח שהוצף היו קטנים בהרבה מאלו שסברו ראיין ופיטמן[37], וכי העלייה במליחות המים הייתה הדרגתית מאוד ונמשכה על פני אלפי שנים[38]. הרב אורי שרקי מפרש את סיפור המבול המקראי בהתאם להשערות המחקריות בדבר מבול מצומצם[39].

תאוריה של זוג החוקרים טולמן מהמכון הגאולוגי של אוסטריה ניסתה להסביר את שכיחותם של סיפורי מבול בעולם בכך שכוכב שביט שחדר את האטמוספירה של כדור הארץ כ-9500 שנה לפני זמננו התפצל למספר שברים שנפלו באוקיינוסים שונים, וגרמו לאידוי עצום של מי ים שירדו כגשמים ביחד עם גלי צונאמי עוצמתיים שהכו באזורים מיושבים[40]. תאוריה זו התבססה על תיארוך מכתשי פגיעה תת-ימיים, אך 13 גאולוגים, פלאונטולוגים ופיזיקאים מאוניברסיטאות וממכוני מחקר שונים ברחבי העולם בדקו את התאוריה, מצאו שהיא נבעה מחוסר הבנה של הנתונים לגבי מכתשי הפגיעה, והגדירו אותה כפסאודו-מדע[41].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בראשית פרק ו פסוק כ
  2. ^ כך עולה מפשט הכתובים:

    ...וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם...וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ ... וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:

  3. ^ יאיר הופמן, סוגיות בביקורת המקרא, הוצ׳ משרד הביטחון 1977
  4. ^ שמואל אפרים ליונשטם, המבול, פרסומי החברה לחקר המקרא 1960
  5. ^ בראשית פרק ו פסוקים ה,ו
  6. ^ פרק ו פסוק יב
  7. ^ פרק ז פסוקים ב,ג
  8. ^ פרק ז פסוק ח
  9. ^ פרק ו פסוקים יד,טו,טז; פרק ז פסוק יז
  10. ^ פרק ח פסוק כ
  11. ^ פרק ו פסוקים יד-טז,כא
  12. ^ פרק ז פסוקים א,ד
  13. ^ פרק ח פסוקים ו,י,יב
  14. ^ פרק ז פסוק כד, פרק ח פסוק ג
  15. ^ פרק ח פסוק ה,יג-יד
  16. ^ פרק ו פסוק ד
  17. ^ פרק ח פסוק א
  18. ^ פרק ח פסוקים ו-יג,יח
  19. ^ פרק ח פסוקים טו-טז
  20. ^ Leeming, David Adams. Creation myths of the world: An encyclopedia. Vol. 1. Abc-clio, 2010.
  21. ^ 1 2 3 אריה ש. איסר ומתניה זהר, והרעב כבד בארץ : שינויי אקלים והשפעתם על ההיסטוריה של ארצות המקרא, הוצאת כרמל, 2008, עמ' 69-67
  22. ^ גיא דרשן, נֹח לא לבד: גרסאות חדשות ומפתיעות של סיפור המבול, הארץ, 25.10.2014
  23. ^ .The Animals Went in Two by Two, According to Babylonian Ark Tablet, Biblical Archaeology Review, 2014
  24. ^ The tragic tale of George Smith and Gilgamesh
  25. ^ אליה שמואל הרטום, תנ"ך קאסוטו, מבוא לפירוש פרשת נח.
    שמאי גלנדר, מבוא לספר בראשית, בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה
  26. ^ "ויזכר אלהים את נח ואת כל החיה ואת כל הבהמה אשר אתו בתבה ויעבר אלהים רוח על הארץ וישכו המים" בראשית פרק ח' פסוק א'.
  27. ^ עלילות גילגמש, לוח 11, בתרגום ש. שפרה ויעקב קליין
  28. ^ אתרחסיס, לוח 3, בתרגום ש. שפרה ויעקב קליין
  29. ^ א גיצה וש. לוי, עתיקות: סדרה עברית, כרך ב (ירושלים: רשות העתיקות, 1958) עמ' 108–115.
  30. ^ Darshan, G. (2016). The calendrical framework of the priestly flood story in light of a new Akkadian text from Ugarit (RS 94.2953). Journal of American Oriental Society, 136(3), 507-514
  31. ^ David Leeming, Creation myths of the world: an encyclopedia, ABC-CLIO, LLC, Santa Barbara, California, 2010 (2nd Ed.). ISBN 978-1-59884-174-9, pages 334-335
  32. ^ The Flood: Mesopotamian Archaeological Evidence
  33. ^ RYAN, W. & PITMAN, W. 1998. Noah’s Flood. The New Scientific Discoveries about the Event that Changed History. 319 pp. New York: Simon & Schuster. ISBN 0 684 81052 2
  34. ^ תיבת נוח האמיתית - נמצאו ממצאים מתרבות שהוצפה במי הים השחור, באתר "הידען"
    המבול של נוח לא היה כל כך חזק, באתר "הידען"
    חיפושים אחר המבול בים השחור(הקישור אינו פעיל, 18.11.2019) - באתר PBS (באנגלית)
  35. ^ William B.F. Ryan et al. CATASTROPHIC FLOODING OF THEBLACK SEA, Annu. Rev. Earth Planet. Sci. 2003. 31:525–54
  36. ^ עפרי אילניגם המבול של נוח נגרם בשל המסת קרחונים, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2007
  37. ^ Giosan, L., Filip, F., & Constatinescu, S. (2009). Was the Black Sea catastrophically flooded in the early Holocene?. Quaternary Science Reviews, 28(1-2), 1-6.
    אבי בליזובסקי, המבול של נח לא היה כל כך חזק אתר הידען
  38. ^ Mertens, K. N., rt al (2012). Quantitative estimation of Holocene surface salinity variation in the Black Sea using dinoflagellate cyst process length. Quaternary Science Reviews, 39, 45-59.
  39. ^ "האם המבול הוא אירוע היסטורי?", שאלות ותשובות באתר האינטרנט של הרב שרקי
  40. ^ Kristan-Tollmann, E. and Tollmann, A. (1994), "The youngest big impact on Earth deduced from geological and historical evidence." Terra Nova, 6: 209–217. doi: 10.1111/j.1365-3121.1994.tb00656.x
  41. ^ Deutsch, A.et al (1994). The Impact‐Flood Connection: Does It Exist?. Terra Nova, 6(6), 644-650.