מעמד הר גריזים והר עיבל

מעמד הר גריזים והר עיבל (מעמד מקראי)

מבט ממזרח: הר גריזים (משמאל) והר עיבל (מימין) והעיר שכם ביניהם.
מבט ממזרח: הר גריזים (משמאל) והר עיבל (מימין) והעיר שכם ביניהם.
מדינה
קואורדינטות	32°13′13″N 35°16′44″E
אזור זמן	UTC +2
(למפת צפון השומרון מוגדלת)   שכם (למפת צפון השומרון רגילה)   שכם (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום שכם (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום שכם

מעמד הר גריזים והר עיבל או מעמד הברכה והקללה הוא סיפור מקראי המתאר את אחד האירועים המרכזיים בסיפור על יציאת מצרים והכניסה לארץ ישראל. הסיפור מתרחש בהר גריזים והר עיבל שבשומרון, סמוך לכניסת עם ישראל לארץ ישראל בתום ארבעים שנות הנדודים במדבר. הציווי על קיום המעמד מופיע בספר דברים וקיומו בפועל מתואר בספר יהושע.

המעמד כלל בניית מזבח בהר עיבל והקרבת קרבנות עולה ושלמים עליו, כתיבת ספר התורה על גבי אבנים, ברכה לשומרי מצוות ה' וקללה לעוברי מצוותיו. בסיום המעמד, קרא יהושע בן נון באוזני העם את הברכות והקללות הכתובות בתורה.

הציווי בתורה

מבט מהיישוב הר ברכה על הר גריזים והר עיבל. על הר גריזים ניתן לראות את בתי השומרונים, ועל הר עיבל את הבסיס הצבאי שחונה על פסגתו המתנשאת לגובה 940 מטרים.

מהותו של המעמד היא כריתת ברית בין עם ישראל לה' על קיום המצוות הנזכרות בספר דברים ולא נכללו בברית עליה מסופר בספר ויקרא. מצוות אלו מורות לעם ישראל כיצד עליהם לנהוג בבואם לארץ ישראל ובישיבתם בה, ולכן מצווה משה את ישראל על קיום הברית בסמוך לכניסתם לארץ.

הציווי על קיום המעמד המיוחד על הר גריזים והר עיבל מוזכר פעמיים בספר דברים. הראשון, לפני פירוט מצוות הארץ, בפרשת ראה:

רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה: אֶת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם: וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְסַרְתֶּם מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לָלֶכֶת אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם: וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת הַבְּרָכָה עַל הַר גְּרִזִים וְאֶת הַקְּלָלָה עַל הַר עֵיבָל: הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה

והשני, מיד לאחר סיום פירוט המצוות, בפרשת כי תבוא:

וְהָיָה בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת וְשַׂדְתָּ אֹתָם בַּשִּׂיד: וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ: וְהָיָה בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן תָּקִימוּ אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם בְּהַר עֵיבָל וְשַׂדְתָּ אוֹתָם בַּשִּׂיד: וּבָנִיתָ שָּׁם מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ מִזְבַּח אֲבָנִים לֹא תָנִיף עֲלֵיהֶם בַּרְזֶל: אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת תִּבְנֶה אֶת מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ וְהַעֲלִיתָ עָלָיו עוֹלֹת לַה' אֱלֹהֶיךָ: וְזָבַחְתָּ שְׁלָמִים ואָכַלְתָּ שָּׁם וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ: וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב

עיתוי ומיקום המעמד

בספר דברים נאמר שמעמד זה יתבצע ”בַּיּוֹם אֲשֶׁר תַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן”. על פי המתואר בספר יהושע (ח', ל') המעמד התקיים לאחר מלחמת העי. עיתוי זה לכאורה אינו תואם את הציווי המופיע בספר דברים (כ"ז, ב'–ד'), משום שמלחמת העי לא התקיימה ביום מעבר הירדן, וכתיבת התורה על האבנים התבצעה לאחר בניית המזבח. אולם על דרך הפשט אין הכרח להבין שהמילים "ביום אשר תעברו את הירדן" משמען באותו יום עצמו, כשם שהמילים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן" אינן מתפרשות במובן של אותו היום ממש.

בילקוט שמעוני ובתלמוד הירושלמי, פירשו חז"ל שהקמת האבנים בהר עיבל צריכה להתבצע "ביום אשר תעברו את הירדן" ממש, וכדי להסביר את הסתירה בין הציווי ובין קיום המעמד בפועל הם מביאים את דעת רבי יהודה, לפיה בני ישראל הגיעו בדרך נס להר גריזים והר עיבל כבר ביום בו עברו את הירדן, ואז עשו את המעמד. חז״ל מזכירים גם את דעתו של רבי אלעזר, לפיה ביום מעבר הירדן עשו בני ישראל שתי 'גבשושיות' סמוך לגלגל, קראו להן 'הר גריזים' ו'הר עיבל', ובצעו את המעמד ביניהן. דעה שלישית בנושא היא דעתו של רבי ישמעאל, המסביר כי המעמד נעשה שנים לאחר מכן, לאחר שבני ישראל כבשו וחילקו את ארץ ישראל.

המזבח וכתיבת התורה

ערך מורחב – מזבח הר עיבל

כחלק ממעמד הברכה והקללה נאמר בספר דברים שיש לבנות מזבח מאבנים שלמות בהר עיבל שעליו יקריבו קרבנות עולה, וכן קרבנות שלמים שאת בשרם יאכלו שם ויחגגו את כניסתם לארץ וכריתת הברית עם ה'. פרופ' אדם זרטל זיהה את המזבח עם אתר ארכאולוגי בצפון-מזרח הר עיבל אותו חפר בשנים 1982–1989. זיהוי זה לא התקבל על דעת רוב הארכאולוגים המקראיים, אך כן התקבל על חוקר ארץ ישראל זאב ארליך והרב יואל בן נון.

נאמר בספר דברים שיש להקים אבנים גדולות בהר עיבל, לסוד אותן בסיד ולכתוב עליהן את 'דברי התורה הזאת'. בספר יהושע נאמר שכתבו על האבנים את 'מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר כָּתַב לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל'.

יש אומרים שמה שנכתב על האבנים אלו מצוות התורה בזו אחר זו בקצרה, כפי שנכתבו בספרי מוני המצוות. ויש אומרים שכל התורה הייתה כתובה על האבנים, והיה זה בדרך נס או שהיו אלו אבנים גדולות מאד. ודעת חז"ל שכתבו עליהן את דברי התורה בשבעים לשונות.

לדעת רש"י בהסבר אחת הדעות בתלמוד, לאחר המעמד פורקו אבני המזבח והועברו לגלגל.

אמירת הברכה והקללה

בפרשת כי תבוא שבספר דברים מתואר אופן ביצוע הברכה והקללה: חלוקת עם ישראל לשני חלקים כאשר שישה שבטים (שמעון, לוי, יהודה, יששכר, יוסף ובנימין) עומדים על הר גריזים, ושישה שבטים (ראובן, גד, אשר, זבולון, דן ונפתלי) עומדים על הר עיבל. הכהנים והלויים עמדו בגיא שבין ההרים, בשכם, והפכו פניהם כלפי הר גריזים כאשר אמרו את דברי הברכה למי שישמור את מצוות התורה, ולאחר מכן הפכו פניהם כלפי הר עיבל כאשר אמרו את דברי הקללה למי שיעבור על מצוות התורה. כל העם ענה 'אמן' ובכך קיבל על עצמו את הדברים באמנה.

מלבד הברכה הכללית על מי שישמור המצוות והקללה על מי שלא ישמור אותן, מפורטות בתורה מספר עבירות חמורות או עבירות שנעשות לרוב בסתר, שעל העובר על אחת מהן הוסיפו הלויים קללה נוספת:

וְעָנוּ הַלְוִיִּם וְאָמְרוּ אֶל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל קוֹל רָם: אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת ה' מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ וְשָׂם בַּסָּתֶר וְעָנוּ כָל הָעָם וְאָמְרוּ אָמֵן: אָרוּר מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַסִּיג גְּבוּל רֵעֵהוּ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר שֹׁכֵב עִם חֹתַנְתּוֹ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר לֹקֵחַ שֹׁחַד לְהַכּוֹת נֶפֶשׁ דָּם נָקִי וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן

במשנה במסכת סוטה ישנו תיאור מפורט של אופן ביצוע הברכה והקללה על ידי הלויים:

ששה שבטים עלו לראש הר גריזים וששה שבטים עלו לראש הר עיבל והכהנים והלוים והארון עומדים למטה באמצע. הכהנים מקיפין את הארון, והלוים את הכהנים, וכל ישראל מכאן ומכאן. שנאמר: וכל ישראל וזקניו ושוטריו ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון וגו'. הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה: 'ברוך האיש אשר לא יעשה פסל ומסכה'. ואלו ואלו עונין 'אמן'. הפכו פניהם כלפי הר עיבל ופתחו בקללה: 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה' ואלו ואלו עונין 'אמן'. עד שגומרין ברכות וקללות. ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליו את כל דברי התורה בשבעים לשון, שנאמר 'באר היטב'. ונטלו את האבנים ובאו ולנו במקומן

הקראת הברכה והקללה שבספר דברים

בסיום המעמד מתואר כי יהושע הקריא לעם ״אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה כְּכָל הַכָּתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה״. רוב הפרשנים מבארים שהכוונה לדברי הברכה והקללה הנזכרים בספר דברים, פרק כ"ח, אך יש שהציעו שהכוונה היא לברכות ולקללות שאמרו הלויים לעם קודם לכן, ומצוטטות בפרק כ"ז.

מהותו של המעמד והקבלתו לברית הר סיני ולברית ערבות מואב

תיאורו של המעמד בסמיכות למעמד הברית שערך משה עם ישראל בערבות מואב, מעלה את השאלה האם מדובר כאן בשתי בריתות נפרדות או בברית ארוכה אחת. הרב אלחנן סמט טוען כי מעמד הר גריזים והר עיבל הוא המשך ישיר למעמד הברית בערבות מואב. לטענתו, שני המעמדות מהווים למעשה מעמד ארוך הנערך משני עברי הירדן, ובו כורת ה' ברית עם ישראל על קיום מצוותיו תוך הבטחת שכר למקיים המצוות ועונש לעובר עליהן. לפי הרב סמט קיימת הקבלה בין מעמד זה ובין מעמד הר סיני, בכך שבשניהם יש ציווי על כתיבת המצוות, ציווי על בניית מזבח ותיאור ארוך ומפורט של השכר והעונש הצפויים למקיימי המצוות ולעוברים עליהם. מדמיון זה בין המעמדים מסיק הרב סמט כי מהותן של הבריתות היא אמירה של ה׳ לישראל כי הארץ ניתנה להם בתנאי שיקיימו את מצוותיו. לטענתו, הברית הנכרתת בערבות מואב מציינת את אמירת המצוות בעל פה ואילו הברית בהר עיבל מציינת את כתיבתן

גם לדעת הרב יונתן פיינטוך מעמד הר גריזים והר עיבל מהווה המשך לברית בערבות מואב וששניהם יחד מקבילים לברית בהר סיני, אולם לטענתו הברית בערבות מואב מקבילה לחלק הציווי שבברית בהר סיני, בעוד שמעמד הר גריזים והר עיבל מקביל לחלק הטקסי שבברית בהר סיני. הרב פיינטוך סובר כי קיומו של המעמד בהר גריזים והר עיבל, הנמצאים באזור שכם שבנחלת בני יוסף, מדגישים את היותם של בני יוסף, ובראשם יהושע, מנהיגי ישראל באותה תקופה.

ראו גם

• פרשת משפטים
• הברית בשכם
• נאום יהושע

קישורים חיצוניים

• הערך "ברכות וקללות", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
• יוסף סגל, מעמד הר גריזים והר עיבל כיצד, באתר דעת.
• הרב יאיר וייץ, מעמד הר סיני ומעמד הר גריזים והר עיבל, באתר ישיבת הר ברכה
• הרב איתן שנדורפי, הברכה והקללה בהר גריזים ובהר עיבל, באתר ספריית אסיף