הגן הלאומי ירקון

_{קואורדינטות: 32°06′25″N 34°55′37″E}

מפת הגן הלאומי

הגן הלאומי ירקון הוא גן לאומי המשלב כיום שני אתרים: האחד הוא תל אפק, שהכניסה אליו היא מכביש 483, בין פתח-תקוה לראש העין והשני, מקורות נחל הירקון שהגישה אליו היא מכביש 5 או מכביש 40, דרך הכניסה אל כפר הבפטיסטים. בגן יש אתרים מעניינים לביקור לצד מרחבי דשא, עצים ומים, לנופש ולבילוי.

לבד ממעיינות ראש העין, מקור נביעתו, ניזון הירקון משלושה יובלים הרריים הנובעים בשומרון ובהרי בנימין - נחל קנה, נחל רבה ונחל שילה, שלושתם נחלי אכזב.

בשטח הגן הלאומי מקורות הירקון נכללות אדמות הכפר הערבי אל מיר, ששכן במקום עד מלחמת העצמאות, ותושביו, שברחו במהלך הקרבות, לא הורשו לחזור אליו.

עד להקמת מפעל ירקון-נגב בסוף שנות ה-50, היה הירקון נהר שופע, שהיה בכוחו למנוע מעבר מגדתו הדרומית לצפונית, כפי שגילה הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. הקרב לצליחת מעברות הירקון מונצח בשלוש אנדרטאות זיכרון לגדותיו.

בשנים האחרונות עומדות תוכניות להרחבתו של הגן הלאומי לכל אורכו של הנחל.

[עריכה] תל אפק

ערך מורחב – תל אפק (אנטיפטריס)

אפק הייתה עיר מיושבת ומבוצרת בתקופת הברונזה הקדומה, לפני יותר מ-5000 שנה, ולידה נערכה מלחמת הפלשתים בבני ישראל, שהביאה לחורבן שילה. "ויחנו על אבן העזר ופלשתים חנו באפק... וייפול מישראל שלושים אלף רגלי וארון אלוהים נלקח ושני בני עלי מתו" (שמואל א א 4). בתל אפק נמצאים גם שרידי אנטיפטריס, העיר שבנה הורדוס על שם אביו. את המבצר, הנקרא בטעות מבצר אנטיפטריס, בנה הסולטאן סלים השני במאה השש-עשרה. גם שרידי הבניין שנותרו מרשימים עדיין למראה. בחלק זה של הגן גם מפעל המים, שהקימו כאן הבריטים בשנים 1934-35.המים נשאבו ממעיינות הירקון לירושלים באמצעות צינור שאורכו 60 ק"מ. לשם "דחיפת" המים במעלה ההר הוקמו מספר תחנות שאיבה: בראש העין, בעמק איילון ממערב ללטרון, בשער הגיא וסמוך לכפר הערבי סריס (שואבה). במלחמת העצמאות תפסו העיראקים את תחנת ראש העין והלגיון הערבי פוצץ את התחנה בלטרון. שתי התחנות במעלה ההר חוברו לקו חדש (קו השילוח) שהונח במהירות מאזור חולדה לאורך דרך בורמה.

ב-30 במאי 1948 כבשו כוחות אצ"ל את ראש העין אך נהדפו באבידות כבדות. 12 חיילי אצ"ל נפלו בקרב זה. המקום נכבש שוב ב-12 ביולי 1948. בכניסה לפארק אפק יש אנדרטה משותפת לחיילי האצ"ל וההגנה שנפלו בקרבות ראש העין.

[עריכה] מקורות הירקון

מקורות הירקון

צעירים רוחצים בבריכה שנוצרה באחד משיפולי הירקון

שני חלקי הגן מתחברים בשביל מסומן, שהנו חלק משביל ישראל. בחלקו השני של הגן נמצאים האתרים הבאים:

בית הבטון - בית משאבות הראשון בארץ שנבנה מבטון.
ה"פילבוקס" - עמדת שמירה משנת 1937 בשביל "חיל נוטרי הרכבת", רובם יהודים.
בריכת הנופרים, בריכה טבעית של פרחי מים צהובים בתוך הירקון, בין עצים וצמחי גדת-נחל שונים.
טחנת קמח מן התקופה הרומית, פעלה עד סוף המאה ה-19.
מרכז חקר חינוכי אקולוגי "ירקון".
אתר של"ח המחוזי

[עריכה] תוכניות עתידיות

בריכת הנופרים

בהתאם לתוכנית מתאר מחוזית של מחוז מרכז ומחוז תל אביב משנות ה-90, הגן הלאומי ימשך לאורכו של הירקון עד למפגש עם פארק הירקון בתל אביב. התוכנית כוללת גן לאומי בשטח של כ-29,000 דונמים לאורך הירקון ויובליו. במסגרת התוכנית גם יוקמו ארבע פארקים עירוניים שונים בשטח כולל של 7,500 דונם (כולל גני יהושע). לאורכ של הירקון צפוים להיפתח מרכזי בילוי ופנאי באזורים הצמודים לערים ושמירת האופי החקלאי בחלקים האחרים. לאורכו של הגן יסללו דרכים להולכי רגל ושבילי אופניים. אתרים אריכאולוגיים והיסטוריים יפתחו מחדש וינגשו לקהל המבקרים. מטרת התוכנית להפוך את הירקון לפארק מטרופולני בדומה לפארק אריאל שרון בסמוך לנחל איילון. מטרה נוספת היא שיקום חלקיו המוזהמים והמוזנחים של הירקון והפיכתם ממפגע סביבתי ואקלוגי לריאה ירוקה. הגן יעבור דרך מועצה אזורית דרום השרון, פתח תקווה, הוד השרון, רמת השרון, בני ברק, רמת גן ותל אביב. על יישום התוכנית אמונה רשות נחל הירקון.^[1]