צ'אד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רפובליקת צ'אד
Flag of Chad.svg Coat of arms of Chad.svg
דגל סמל
מוטו לאומי: אחדות, עבודה, קידמה
המנון לאומי: La Tchadienne
מיקום צ'אד
יבשת אפריקה
שפה רשמית ערבית, צרפתית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
נג'מנה
12°6′47″N 15°2′57″E / 12.11306°N 15.04917°E / 12.11306; 15.04917
משטר רפובליקה
ראש המדינה
- נשיא
- ראש ממשלה
נשיא
אידריס דבי
יוסוף סאלח עבאס
הקמה
- עצמאות
- תאריך

מצרפת
11 באוגוסט 1960
שטח[1]
- דירוג עולמי
- אחוז שטח המים
1,284,000 קמ"ר 
21 בעולם
1.9%
אוכלוסייה[2]‏ (הערכה ליולי 2014)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
11,412,107 נפש 
76 בעולם
8.89 נפש לקמ"ר
217 בעולם
תמ"ג[3]‏ (הערכה לשנת 2013)
- דירוג עולמי
- תמ"ג לנפש
- דירוג עולמי לנפש
28,000 מיליון $ 
116 בעולם
2,454 $
184 בעולם
מדד הפיתוח האנושי[4]‏ (2012)
- דירוג עולמי
0.340 
184 בעולם
מטבע פרנק CFA ‏ (XAF)
אזור זמן UTC +1
סיומת אינטרנט .td
קידומת בינלאומית 235+

רפובליקת צ'אדערבית: جمهورية تشاد, תעתיק מדויק: ג'מהורית תשאד; בצרפתית: République du Tchad) היא מדינה במרכז אפריקה שגובלת בלוב בצפון, בסודאן במזרח, ברפובליקה המרכז-אפריקאית בדרום, בקמרון ובניגריה בדרום-מערב ובניז'ר במערב.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השטח שנקרא היום צ'אד עשיר בממצאים פלאונטולוגיים וארכאולוגיים. בשנת 1996 האנתרופולוג הצרפתי מישל ברונה (Michel Brunet) מצא באזור בחר אלע'זאל (ערבית: بحر الغزال) לסת הומינינית שגילה תוארך ל-3 מיליון שנים, שקיבלה את השם המדעי Australopithecus bahrelghazali וכן את הכינוי הבלתי רשמי הבל (Abel), על שם ידידו של ברונה. בשנת 2002 מצאו ברונה ושותפיו באזור בורקו (Borkou) בצפון צ'אד גולגולת של הומינין, שגילה תוארך לכ-7 מיליון שנים; לה הוענק השם המדעי סהלאנתרופוס צ'אדנסיס. באזור אנדי (Ennedi) נמצאו פטרוגליפים שלהערכת הארכאולוגים נוצרו באלף השביעי לפני הספירה. ממצאי קדרות מאותו אזור מתוארכים לזמנים עתיקים יותר מאלה שנמצאו בעמק הנילוס[דרוש מקור].

בדומה לאזורים רבים בעולם, ראשוני המתיישבים באזור בו שוכנת כיום צ'אד היו בני שבטים מבודדים. גולגלות אנושיות וציורי מערות מצויים לרוב באזור זה. במהלך ההיסטוריה, חיו השבטים הללו תחת ממלכות שונות. צ'אד נשלטה על ידי מספר ממלכות מקומיות חלשות, עד שנכבשה על ידי האימפריה האפריקנית של קאנם-בורנו.

לקראת סוף האלף הראשון לספירה החלו להיווצר מדינות ראשונות באזור הסאהלי שבין המדבר לסוואנה. לאורך האלף השני, ההיסטוריה של צ'אד היא ההיסטוריה של המדינות האלה ויחסיהן עם שבטים שלא חיו במסגרת מדינתית. מחקרים אחרונים מראים כי המדינות הללו נוסדו על ידי אפריקאים מקומיים, ולא על ידי מהגרים ערבים, כפי שההיסטוריונים נהגו לחשוב עד כה, אף כי לכל הדעות שיחקו המהגרים הערבים תפקיד חשוב בהיווצרותן. המדינות החלו בדרך כלל כממלכות שבהן המלך נחשב לאל. לכל ממלכה היה צבא, אך אף אחת מהן לא התפשטה לדרום צ'אד, בה הג'ונגל וזבובי הצה צה הקשו על השימוש בחיל פרשים. הכלכלה של הממלכות הללו התבססה בעיקר על נתיבי המסחר שעברו דרך מדבר סהרה. ההיסטוריה הידועה של המדינות הללו מתבססת על רישומים של סוחרים וחוקרים ערבים.

מאוחר יותר, ישויות חוץ-אפריקניות החלו להשפיע באופן הולך וגובר על צ'אד. עוד בימי הביניים הייתה צ'אד צומת דרכים חשוב שקישר בין סוחרים מוסלמים מהמזרח לבין השבטים הילידים. ב-1891 נעשתה צ'אד קולוניה צרפתית. במלחמת העולם השנייה הייתה צ'אד, שהונהגה על ידי המושל השחור פליקס אבואה המושבה הצרפתית הראשונה שהצטרפה לבעלות הברית. ב-11 באוגוסט 1960 זכתה המדינה לעצמאות מלאה מצרפת, ברשות פרנסואה טומבלבי.

ב-1965 פרצה מלחמת אזרחים עקובה מדם, אשר הסתיימה בפועל רק ב-1996. בשנה זו כוננה חוקה כתובה, ואידריס דבי נבחר לנשיאות. הממשלה הצליחה לדכא או ליישב הסכסוכים עם הפלגים הצבאיים-פוליטיים במדינה, ואף הגיעה להסכם מועדף עם לוב בדבר שיוכו הפוליטי של השטח המהווה כעת את צפון צ'אד. ב-1998 פרץ מרד נוסף, שטרם שכך במלואו חרף שני הסכמי השלום שנחתמו בשנים 2002 ו-2003. הסכסוך בדארפור החל לגלוש במרוצת 2004 לתחומי צ'אד, מה שהגביר את המתיחות בין המדינות.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המערכת הפוליטית של צ'אד נשלטת במידה רבה על ידי הרשות המבצעת בעלת סמכויות נרחבות, המונהגת על ידי הנשיא אידריס דבי מתנועת הגאולה הפטריוטית. דבי נבחר באופן חוקתי בשנים 1996 ו-2001, ואולם משקיפים בינלאומיים הבחינו באי-סדרים שונים בתהליך הבחירות. בפועל, דבי כיהן כנשיא צ'אד משנת 1990, אך החוקה נכתבה רק ב-1996. דבי שינה ב-2005 את החוקה כך שיותר לו להיבחר לכהונה שלישית כנשיא, צעד שקומם נגדו חוגים רחבים. הנשיא נבחר ברוב כולל על ידי אזרחי המדינה שמלאו להם 18 שנים. הנשיא ממנה ראש ממשלה ו"מועצת מדינה" (קבינט), ומחזיק בהשפעה ניכרת על מינוים של שופטים, מפקדי צבא, גנרלים, פקידי מחוזות ומנכ"לי החברות הממשלתיות. הרשות המחוקקת של צ'אד מורכבת מאסיפה לאומית, פרלמנט חד-ביתי בן 155 מושבים, הנבחר כל ארבע שנים (החוקה מגדירה את הפרלמנט כדו-ביתי, בקובעה כי לצד האספה הלאומית יוקם סנאט, אך זה טרם נוסד). הרשות השופטת כוללת בית משפט עליון, בית דין לערעורים, בתי דין פליליים ובתי דין אזרחיים.

כוחות מורדים המשתייכים למספר ארגונים מנהלים מאבק נגד משטרו של דבי, הנתמך בידי צרפת. בראשית פברואר 2008 תקפו המורדים בכוח שמנה אלפי לוחמים את הבירה נג'מנה, ואף צרו על ארמון הנשיאות, אך נהדפו.

יחסים עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישראל כוננה יחסים דיפלומטיים עם צ'אד במהלך שנות השישים, במסגרת ניסיונותיה הכלליים להתקרב ליתר מדינות אפריקה. כינון היחסים עם צ'אד, שבה רוב מוסלמי ברור, נתפס כאלמנט שיביא לכך שהסכסוך המדיני בין ישראל לערבים לא יהפוך לסכסוך בעל אופי דתי עם העולם המוסלמי כולו. עיקר פעילותה של ישראל בצ'אד, כמו במדינות אפריקניות רבות, התרכז בהכשרת כוחות הביטחון והמשטרה במדינה, לרבות הדרכת תנועות נוער, נח"ל וגדנ"ע.

צ'אד הייתה אחת משלושים המדינות האפריקניות אשר ניתקו יחסיהן עם ישראל בראשית שנות השבעים. למעשה, עוד לפני מלחמת יום הכיפורים (אוקטובר 1973), בעקבות ביקורו של המלך הסעודי פייסל, פיתוייו הכספיים של נשיא לוב מועמר קדאפי ולחץ הרוב המוסלמי, הביאה צ'אד לקץ יחסיה עם ישראל.

על אף ניתוק היחסים הרשמי, במהלך שנות השמונים הוסיפו מומחים ישראליים לסייע לממשלת צ'אד בענייני צבא וביטחון, על רקע מלחמת האזרחים שזעזעה את המדינה. האלוף אברהם טמיר אף ערך ביקור בצ'אד בתקופה זו. עסקאות נשק שונות נערכו בין שתי המדינות. בשנת 2005 פורסם כי צ'אד שוקלת לחדש את היחסים הדיפלומטיים עם ישראל, אך מהלך זה לא יצא לפועל.‏[5] בינואר 2011 אמר נשיא צ'אד שלכבוד יום העצמאות ה-50 לצ'אד "אנחנו שוקלים לחדש את היחסים עם ישראל".

לאור הקשר המיוחד של צ'אד עם ישראל, הנפיקה צ'אד גיליונית זיכרון לציון שישים שנות עצמאות לישראל (2008).‏[6]

מחוזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוזות צ'אד

צ'אד מחולקת ל-22 אזורים (החל מ-2008). בראשות כל אזור עומד מושל הממונה על ידי ממשלת צ'אד. האזורים מחולקים ל-61 נפות אשר בעצמן מחולקות לתת-נפות, שגם הן מחולקות לקנטונים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלכלתה החקלאית והענייה של צ'אד זוכה בשנים האחרונות לעידוד משמעותי כתוצאה ממיזמי נפט שונים במדינה. כשמונים אחוזים מאוכלוסיית המדינה נשענים על חוואות לצורכי-קיום ועל גידול צאן לצורכי פרנסה, ולמעשה חיים מתחת לקו העוני. צ'אד מייצאת בעיקר כותנה, בקר וגומי ערבי, ומשנת 2004 החלה בייצוא מפוקח של נפט. עם אוצרות הטבע של צ'אד נמנים מצבורי אורניום, אשלגן, קאולין (טין לבן) ודגה. כלכלתה של צ'אד סבלה זה שנים לנוכח היעדר מוצא לים, עלויות חשמל גבוהות והיסטוריה של היעדר יציבות כללית. פיגורה הכלכלי של צ'אד מתבטא גם בתשתיתה התקשורתית והתחבורתית; נכון ל-2002, מספר קווי הטלפון בצ'אד לא עלה על 12,000, כ-15,000 בני אדם בלבד חוברו לרשת האינטרנט, רק 267 ק"מ מרשת הכבישים במדינה (כ-33,400 ק"מ בסך הכל, נכון ל-1999) נסללו, ולא פועלת בה כלל רשת רכבות. צ'אד מוסיפה להישען על סיוע חוץ ועל הון חיצוני, המממנים את מרבית ההשקעות במגזר הפרטי והציבורי כאחד.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפת צ'אד

צ'אד היא מדינה ללא מוצא לים, השוכנת בצפון-מרכז אפריקה. שטחה כ-1,284,000 קמ"ר. אורך גבולותיה הכולל (עם לוב, קמרון, הרפובליקה המרכז אפריקאית, ניז'ר, ניגריה וסודאן) הוא 5,968 ק"מ. ישנם מספר אזורי-אקלים בצ'אד: צפונה מדברי, מישורי וצחיח ברובו, מערבה - הררי ויבש (הנקודה הגבוהה ביותר: הר אמי קוסי, 3,415 מ'), ואילו דרומה מישורי וטרופי. פחות משלושה אחוזים מאדמות המדינה ניתנים לעיבוד, ואין גידולי קבע כלשהם. מפגעים סביבתיים כוללים סופות אבק חמות ויבשות בצפון, בצורות תקופתיות וכן נחילי ארבה. בנוסף, אחוז ניכר ממי השתייה של צ'אד הוא מזוהם, בעיה הגורמת למקרי כולרה רבים. אגם צ'אד, הנמצא בתחומי צ'אד וקמרון, היה בעבר האגם השני בגודלו באפריקה, ואולם בעשורים האחרונים הצטמק באופן ניכר, וגודלו הנוכחי הוא עשרה אחוזים מכפי שהיה בעבר. יחד עם זאת, זהו גוף המים החשוב ביותר באזור הסהרה.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יותר ממאתיים קבוצות אתניות שונות קיימות בצ'אד. אלה השוכנות בצפון המדינה ובמזרחה הן מוסלמיות ברובן (סה"כ: 53% מאוכלוסיית המדינה), ואילו הדרומיות - נוצריות (35%) או אנימיסטיות (7%). רבים מתושבי האזורים המזרחיים והתיכוניים של צ'אד עברו תהליך הדרגתי של שיערוב בעקבות יחסיהם הדתיים והמסחריים עם סודאן ומצרים: רובם דוברים ערבית ומקיימים מנהגים תרבותיים ערביים. ערבית וצרפתית הן השפות הרשמיות במדינה, אף שקיימים כ-120 לשונות ודיאלקטים אחרים השגורים בפי הקבוצות השונות החיות בה. כשלושה רבעים מאוכלוסיית צ'אד (74.8%) מתגוררים באזורים הכפריים של המדינה. קצב הריבוי הטבעי עומד על שלושה אחוזים לשנה, כאשר שיעור הפריון עומד על 6.25 צאצאים לאישה (נכון לשנת 2006). שיעור תמותת התינוקות בלידה עומד על 91.45 מקרי מוות לכל 1,000 לידות; תוחלת החיים לשני המינים היא 47.5. נכון ל-2003, כ-200,000 נשאי איידס חיים בצ'אד ובכל שנה מתים כ-18,000 בני אדם כתוצאה מהמחלה.

אחוז הבערות במדינה עומד על 68.2%.‏[7]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דירוג שטח - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  2. ^ דירוג אוכלוסייה - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  3. ^ דירוג תמ"ג - מתוך ספר העובדות העולמי של ה-CIA, כפי שפורסם ב-5 באפריל 2014
  4. ^ מדד הפיתוח האנושי לשנת 2012 בדו"ח 2013 של אתר מינהל הפיתוח של האומות המאוחדות
  5. ^ איי.אף.פי, צ'אד מכחישה: אין חידוש יחסים עם ישראל, באתר ynet‏, 26 במרץ 2005
  6. ^ שבל - מגזין הבולאים בישראל, גיליון מס' 79, נוב' 2009, עמ' 18
  7. ^ United Nations Development Program UNDP.org Table H.


מדינות אפריקה

אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בורונדי · בורקינה פאסו · בוטסואנה · בנין · גבון · גאנה · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · דרום סודאן · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים 1 · מרוקו · הרפובליקה המרכז אפריקאית · ניז'ר · ניגריה · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סווזילנד · סומליה · סיישל · סיירה לאון · סנגל · צ'אד · קומורו · הרפובליקה של קונגו · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה


חבלי ארץ "לא מוכרים": אזוואד · פונטלנד · סומלילנד · סהרה המערבית


שטחים תלויים: הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי · סנט הלנה · האיים הקנריים · סאוטה · מלייה · מדיירה · מיוט · ראוניון · סוקוטרה


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה.
אפריקה
ארגון הוועידה האסלאמית

מדינות חברות: אפגניסטן | אלג'יריה | צ'אד | מצרים | גינאה | אינדונזיה | איראן | ירדן | כווית | לבנון | לוב | מלזיה | מאלי | מאוריטניה | מרוקו | ניז'ר | פקיסטן | תימן | ערב הסעודית | סנגל | פלסטין (מיוצגת על ידי אש"ף) | סודאן | סומליה | תוניסיה | טורקיה | בחריין | עומאן | קטאר | איחוד האמירויות הערביות | סיירה לאונה | בנגלדש | גבון | גמביה | גינאה ביסאו | אוגנדה | בורקינה פאסו | קמרון | קומורו | עיראק | המלדיביים | ג'יבוטי | בנין | ברוניי | ניגריה | אזרבייג'ן | אלבניה | קירגיזסטן | טג'יקיסטן | טורקמניסטן | מוזמביק | קזחסטן | אוזבקיסטן | סורינאם | טוגו | גיאנה | חוף השנהב

מדינה מושעית: סוריה

מדינות משקיפות: בוסניה והרצגובינה | הרפובליקה המרכז-אפריקאית | צפון קפריסין | תאילנד | רוסיה

ארגונים בינלאומיים משקיפים: הליגה הערבית | האו"ם | המדינות הבלתי-מזדהות | ארגון אחדות אפריקה
Flag of OIC.svg
מדינות האיחוד האפריקאי
אוגנדה · אלג'יריה · אנגולה · אריתריאה · אתיופיה · בוטסואנה · בורונדי · בורקינה פאסו · בנין · גאנה · גבון · ג'יבוטי · גינאה · גינאה ביסאו · גינאה המשוונית · גמביה · דרום אפריקה · הרפובליקה המרכז אפריקאית · הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו · הרפובליקה של קונגו · זימבבואה · זמביה · חוף השנהב · טוגו · טנזניה · כף ורדה · לוב · ליבריה · לסוטו · מאוריטניה · מאוריציוס · מאלי · מדגסקר · מוזמביק · מלאווי · מצרים · ניגריה · ניז'ר · נמיביה · סאו טומה ופרינסיפה · סודאן · סהרה המערבית · סומליה · סיישל · סיירה לאונה · סנגל · צ'אד · קומורו · קמרון · קניה · רואנדה · תוניסיה אפריקה