שווייץ

שווייץ (או שווייצריה; בגרמנית: Die Schweiz ; בצרפתית: La Suisse ; באיטלקית: Svizzera ; ברומאנש: Svizra, שם רשמי בלטינית: Confœderatio Helvetica הקונפדרציה ההלווטית), מדינה אלפינית מוקפת יבשה הממוקמת במרכז אירופה אשר מאופיינת ברמת חיים גבוהה וכלכלה חזקה. שווייץ גובלת בגרמניה בצפון, צרפת במערב, איטליה בדרום ובאוסטריה וליכטנשטיין במזרח.

לשווייץ יש מסורת ארוכת שנים של נייטרליות פוליטית וצבאית יחד עם שיתוף פעולה בינלאומי חזק ולכן היא משמשת כביתם הטבעי של ארגונים בינלאומיים רבים.

שווייץ היא איחוד (קונפדרציה) של קנטונים (מחוזות אוטונומיים) דוברי שפות שונות. לפיכך, יש לה ארבע שפות רשמיות, אחת מהן, רומאנש (שפה הקרובה לאיטלקית), משמשת שפה רשמית רק בשווייץ. מטבעות, בולים ומסמכים רשמיים אחרים, נושאים את שם המדינה בלטינית: "הקונפדרציה ההלווטית" (Confœderatio Helvetica).

שווייץ מוכרת בנופיה המרהיבים ובהריה ואגמיה הרבים.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של שווייץ

האזור בו נמצאת כיום המדינה המודרנית "שווייץ" יושב על ידי שבטים קלטים עוד בשנת 1500 לפנה"ס. ההלווטים והרטים יישבו את האזור, ובימי האימפריה הרומית קיבלו עליהם את התרבות הרומית ואת השפה הלטינית.

לאחר נפילת האימפריה הרומית נכבש האזור על ידי שבטים גרמנים – האלמנים והלומברדים ולאחר מכן היה לחלק מממלכת הפרנקים, לאחר מותו של קרל הגדול חולק האזור בין לותאר ובין לודוויג הגרמני, במסגרת חוזה ורדן. חלוקה זו, והתפתחויות נוספות בסמוך לאחריה, קבעו את הרכבה האתני של שווייץ לדוברי גרמנית, דוברי צרפתית ודוברי איטלקית, כמו גם גרעין קטן של דוברי רומאנש צאצאי תושביה הקלטים המקוריים של שווייץ. לאחר שנשלט האזור על ידי שליטים שונים היה בסופו של דבר לחלק מהאימפריה הרומית הקדושה בשנת 1033.

תחילתה של שווייץ כיחידה פוליטית נפרדת ב"ברית הנצחית", מסמך חוזי שנחתם ב-1 באוגוסט 1291 שקבע את יחסי הגומלין בין שלושת הקנטונים הראשונים (אורי, שוויץ ואונטרוולדן), גרעין הקונפדרציה. התאחדות זאת באה להגן על הקנטונים מפני השליטה הזרה של בית הבסבורג. בשנת 1315 נאלצו הקנטונים הללו להגן על ברית זו מול הצבא ההבסבורגי בקרב מורגרטן. מאבקים אלו היוו את הגרעין לאגדת וילהלם טל, הגיבור הלאומי השווייצרי, שלחם כנגד המושל האוסטרי העריץ הרמן גסלר. הצלחת שלושת הקנטונים לשמור על עצמאותם הביאה להצטרפות טריטוריות נוספות אל הברית, עד ליצירת גרעין של שלושה עשר קנטונים, נספחים ובעלי ברית, שהטריטוריה שלו חופפת במידה רבה את זו של שווייץ המודרנית.

בתקופת הרפורמציה הייתה שווייץ שדה פעולתם של המתקנים הדתיים הפרוטסטנטים אולריך צווינגלי וז'אן קלווין, מאבקי הכוח בין הקתולים והפרוטסטנטים הביאו למלחמות אזרחים, שלא הסתיימו בהכרעה ברורה. שווייץ לא השתתפה כמעט במלחמת שלושים השנה, פרט למאבק שניהל קנטון גראובינדן, שהיה "בעל ברית" של שווייץ, על עמק הולטלינה, אל מול צרפת וספרד, מאבק שסייע לחדד את זהותה הלאומית של שווייץ.

עד 1798 הייתה שווייץ קונפדרציה של מדיניות עצמאיות כמעט לגמרי. באותה שנה, כבשו כוחות צרפתים של המהפכה הצרפתית את המדינה, והכריזו על "הרפובליקה ההלווטית", מדינה אחת, מאוחדת, בעלת שלטון מרכזי. הסדר זה בוטל בשנת 1803 על ידי נפוליון שהפך את שווייץ לפדרציה.

בשנת 1815, בעקבות קונגרס וינה נחתם בציריך "הסכם פדראלי" שהחזיר לשווייץ את צורתה המדינית הקודמת - קונפדרציה עצמאית ונייטרלית של מדינות קטנות בעלות ממשל עצמאי ריבוני.

מתחים פנימיים בין ליברלים ושמרנים, פרוטסטנטים וקתולים, הביאו בשנת 1847 להקמת ברית בין שישה קנטונים שמרנים וקתולים שכונתה "זונדרבונד". ברית זו הייתה מנוגדת להסכם הפדראלי, ולכן יצאו שאר הקנטונים למלחמה, והביאו לפירוק הזונדרבונד. "מלחמת הזונדרבונד" שהייתה המלחמה האחרונה שניטשה על אדמת שווייץ, הביאה ב-1848 לקבלת חוקה חדשה, שלפיה הפכה הארץ מקונפדרציה של מדינות למדינה פדראלית (מורכבת מקנטונים בעלי ממשל עצמי פנימי, אבל לא ריבוני), שבירתה היא ברן.

חוקת 1848, ולאחריה חוקת 1874 ו-1891, הקנו זכויות מורחבות לממשל המרכזי, וביטלו, למעשה, את האוטונומיה הנרחבת שהייתה לקנטונים. בשנת 1863 הוקם בשווייץ הצלב האדום הבינלאומי ובשנת 1864 התקבלה בשווייץ אמנת ז'נבה הראשונה. שווייץ הייתה למרכזם של גופים בינלאומיים, ולמקום הידוע בנייטרליות הפוליטית שלו. חבר הלאומים קבע את מושבו בז'נבה, ולאחריו קבעו את מושבם ארגונים לא ממשלתיים רבים.

בתקופת שתי מלחמות העולם נשארה שווייץ נאמנה לעיקרון הנייטרליות שלה ולא אחזה בנשק. הנייטרליות השווייצית כמו גם התפתחות מערכת הבנקאות עקב קבלת חוק הבנקאות בשנת 1934 שקבע את הסודיות הבנקאית כעקרון בסיסי, והפרתה כעבירה פלילית, הביאו לפריחתה של שווייץ, בשעה ששאר מדינות אירופה סבלו מהחורבן וההרס של שתי מלחמות עולם.

שווייץ היא כיום דמוקרטיה ליברלית בלב אירופה בעלת כלכלה משגשגת. שיטת הממשל השווייצית כוללת אלמנטים של דמוקרטיה ישירה, ושימוש רב במשאל עם. עם זאת, זכות הבחירה לנשים ניתנה רק בשנת 1971.

ב-1979 פרש הקנטון ז'ורה מקנטון ברן לו היה שייך, היה זה השינוי האחרון במספרם ושטחם של הקנטונים.

שווייץ אינה חברה באיחוד האירופי, כי אם באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), מסגרת מקבילה לאיחוד שהוקמה בשנת 1960. עם זאת, בניגוד לשאר חברות האיגוד, המסדירות את קשרי הסחר שלהן עם אירופה במסגרת המכונה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), מבססת שווייץ את קשרי הסחר שלה עם אירופה על הסכמים בילטרליים.

רק ב-2002 הפכה שווייץ להיות חברה מלאה באומות המאוחדות.

[עריכה] פוליטיקה וממשל

ערך מורחב – פוליטיקה של שווייץ

שווייץ היא רפובליקה קונפדרטיבית ובה 26 קנטונים בעלי אוטונומיה נרחבת.

הרשות המחוקקת העליונה היא "אספת הברית" (פרלמנט) המורכבת משני גופים -

מועצת המדינות הקנטונים, ובה 46 חברים, 2 חברים לכל קנטון, ואחד לכל חצי קנטון, הנבחרים לארבע שנים.
"מועצה לאומית", ובה 200 צירים נבחרים מהקטנים במספר יחסי לגודל האוכלוסייה בכל אחד מהקנטונים. לכל קנטון וחצי קנטון ציר אחד לפחות.

הרשות המבצעת, הממשלה, נקראת "מועצת הברית" והיא מונה 7 חברים. בראש הממשלה עומד נשיא הברית הנבחר אחת לשנה, לתקופת כהונה אחת ב"אספת הברית" (2 בתי הפרלמנט), והוא למעשה ראש המדינה.

השלטון בשוויץ יוצא דופן ביחס למשטרים דמוקרטים אחרים בקלות ודחיפות שבהן נערכים בו משאלי עם בסוגיות שונות. הבדל אחר הוא בחלוקת השטחים המעויירים של שוויץ לרשויות מקומיות קטנות מאוד. היותה של שוויץ דמוקרטיה ותיקה עם עצמאות פנימית רבה נובעת התכתיבים גאוגרפיים: קשה לשלטון מרכזי להכתיב את רצונו לכל כך הרבה קהילות מבודדות השוכנות במקומות קשים לתחבורה ולכיבוש. תושבי כפר הררי ונידח יכולים על נקלה לחסום את הדרך בפני חיילים ופקידי ממשלה.

שוויץ ידועה במדיניות חוץ הנייטרלית שלה ובמדיות הפנים השמרנית שלה. שוויץ לא השתתפה במלחמות מאז נפילת נפוליון בונפרטה, זכות ההצבעה לנשים הוענקה בה רק ב-1971 ובשנת 2002 התנהל בה דיון ציבורי בשאלת שליחת ציר מטעם שוויץ לעצרת הכללית של ארגון האומות המאוחדות. שמרנות השלטון מעודדת אנשים הרוצים שינוי בהקמה ופיתוח של עמותות. הגופים ההתנדבותיים משוויץ מפותחים מאוד. אחד הגופים האלה הוא ארגון פרו-אינפרמיס [1] - אחד מארגוני הנכים החזקים בעולם.

[עריכה] חלוקה לקנטונים

ערך מורחב – קנטונים בשווייץ

מפלי הריין בשפהאוזן

שווייץ היא מדינה קונפדרלית המחולקת ל-26 קנטונים המשמשים כמדינות בדומה למדינות ארצות הברית. עד אמצע המאה ה-19 כל קנטון היה מדינה עצמאית בפני עצמה בעלת גבולות, צבא עצמאי ומטבע ייחודי. המבנה הקונפדרלי הנוכחי נוצר בעקבות חוקת 1848.

כל קנטון שווייצרי מחולק למספר רשויות מוניציפליות. בסך הכל, 26 הקנטונים של שווייץ מוחלקים ל-2,889 רשויות מוניציפליות שונות.

אובוולדן () נידוולדן () אורי אפנצל אוסר-רודן () אפנצל אינר-רודן () ארגאו באזל-לנדשאפט () באזל-שטאדט () ברן	גלרוס גראובינדן ואלֶה ווֹ זולותורן ז'נבה טיצ'ינו ז'ורה לוצרן	נשאטל סנט גלן פריבור צוּג ציריך שוְיץ שפהאוזן תורגאו
(*) קנטונים המסומנים בכוכבית נחשבים כ"חצאי קנטונים" ולכל אחד מהם ציר אחד במועצת הקנטונים.

[עריכה] גאוגרפיה

מפת שווייץ

ערך מורחב – גאוגרפיה של שווייץ

שווייץ היא מן הקטנות שבמדינות אירופה. שכנותיה הן גרמניה בצפון, איטליה בדרום, צרפת במערב, ובמזרח - אוסטריה ונסיכות ליכטנשטיין. היא משתרעת במרכז הרי האלפים וחולשת על המעברים העיקריים החוצים אותם ומקשרים בין מרכז אירופה לדרומה, ובין צרפת לדרום מזרח אירופה.

הר מטרהורן שבאלפים השווייצרים

שווייץ היא ארץ הבנויה הרים וגבעות. יותר ממחצית שטחה גבוה מ-1,000 מ'. אפשר להבחין בשלושה אזורים הנמשכים מדרום-מערב לצפון-מזרח: הרי היורה, ארץ הביניים הקרויה רמת שוויץ (Le Plateau Suisse) והרי האלפים. כמו כן היא גם אחת ממדינות אירופה העשירות ביותר במים, יש בה כ-1550 ימות קטנות וגדולות ונחלים רבים. בין אפיקי המים הרבים הזורמים בשווייץ רק שלושה יכולים להיחשב כנהרות גדולים - ארה, ריין ורון.

המים הרבים והטופוגרפיה המגוונת הפכו את שווייץ לבית גידול עשיר ומגוון לצמחים שונים, בעיקר ביערות מסוגים שונים כמו - יערות אלונים, אשורים, אשוחים ועוד.

[עריכה] כלכלה

שדה בשווייץ

פרה שווייצרית רועה בקנטון וו על רקע אגם ז'נבה והאלפים הצרפתיים

ערך מורחב – כלכלת שווייץ

מכיוון שאין לה מוצא לים, חייבת שווייץ לייבא את כל חמרי הגלם שלה ולפיכך היא תלויה במידה רבה במדיניות הכלכלית ובהגבלות הסחר של שותפות הסחר שלה. מסיבה זו הקימה שווייץ תעשייה מפותחת ביותר.

למרות היותה מדינה דלה באוצרות טבע, הצליחה שווייץ להשתלב בצורה טובה מאוד בתחום התעשייה והכלכלה. במקום מפעלים מזהמים התמחו השווייצים במוצרי מותרות וטכנולוגיה וכך הצליחו להפיק את המיטב מן המהפכה התעשייתית. המוצרים השווייציים ידועים בעולם כבעלי איכות מעולה, בין המפורסמים שביניהם השעונים, האולרים ואף השוקולד השווייצרי. השווייצרים לא חווים את פגעי זיהום האוויר והמים שהתעשייה הביאה לשאר העולם משום שהם שותים מים שמקורם בקרחונים ולא במי תהום, משום שחלק ניכר מהחשמל שלהם מיוצר הסכרים הידרו-אלקטריים ומשום שהם מקפידים בעניינים של איכות סביבה כמו מחזור אשפה.

בשווייץ בתי ספר פרטיים רבים, אולפנים ומוסדות חינוך בתחום הטכנולוגיה, המסחר והמלונאות, המוציאים שנה-שנה אלפי בוגרים בעלי מומחיות גבוהה. התעשייה השווייצית אינה שואפת לייצור בכמות רבה, אלא מרכזת את מאמציה בייצור הדורש מומחיות ודיוק.

שני ענפים מרכזיים נוספים בכלכלה השווייצרית הם הבנקאות והביטוח. הודות לנייטרליות התמידית שלה, ולאמינות והדייקנות שקנתה לעצמה המערכות הפיננסיות השווייציות זוכות לאמון בעולם כולו והמערכת הבנקאית השווייצרית מגלגלת סכומי עתק - בלי כל פרופורציה לגודלה של הארץ.

כתוצאה מהביטחון הכספי והכלכלי, משקיעים אנשי עסקים, חברות ומפעלים זרים לרוב את הונם במפעלים שווייצים ומפקידים את כספם בבנקים השווייצים. באופן זה הופכת הארץ ל"אוצרה" של אירופה, אשר אליו זורמים שנה בשנה סכומים גדולים.

השטח החקלאי המצומצם מעובד בשיטה אינטנסיבית על ידי מיכון מקסימלי, במקום שאין העיבוד החקלאי כדאי או אפשרי, מפרישים את השטח למרעה ומנצלים אותו לגידול בקר מגזע מובחר (הפרות השווייציות מפורסמות למדי וקריאת ה"יודל" השווייצרית המפורסמת היא קריאה לפרות לשוב מהמרעה). שני המוצרים החקלאיים הבולטים של שוויץ הם יין וגבינה. לכל כפר בשוויץ יש גבינה מסורתית משלו.

שווייץ אינה חברה באיחוד האירופי כי אם באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), מסגרת מקבילה לאיחוד שהוקמה בשנת 1960. עם זאת, בניגוד לשאר חברות האיגוד, המסדירות את קשרי הסחר שלהן עם אירופה במסגרת המכונה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), מבססת שווייץ את קשרי הסחר שלה עם אירופה על הסכמים בילטרליים. שווייץ לא הייתה חברה גם בארגון האומות המאוחדות במשך עשורים רבים.

[עריכה] דמוגרפיה

אגם בשווייץ

ערך מורחב – דמוגרפיה של שווייץ

חלוקתה של שווייץ לנופים משתקפת גם בהתפרסות האוכלוסייה. מאוכלסים ביותר הם קנטוניי הערים, ובמיוחד אלה שמסביב לבזל, לז'נבה ולציריך. אפשר לראות, שככל שהגובה עולה, הולכת ופוחתת צפיפות האוכלוסייה. בהרי היורה הצפיפות בינונית, ואילו קנטוני האלפים מאוכלסים בדלילות רבה. הצפיפות גוברת במקומות שבהם משתרעים העמקים הגדולים אל תוך הרי האלפים.

ההגירה של התושבים ממרחב האלפים והרי יורה אל ארץ הביניים היא שמגדילה את תהליך ההתיישבות. דבר זה כרוך גם בשינוי מבנה התעסוקה: כוחות העבודה, שעיקר עיסוקם היה בחקלאות, הופכים לעיסוקים בתעשייה מודרנית.

מכיוון שמערכת החינוך כפופה להשגחת הקנטונים ישנם הבדלים בהיצע של בתי ספר המקצועיים והגבוהים. אי האפשרות להשתלם באורח מספק גורם אף הוא כיום לכך שחבלי ארץ מסוימים התרוקנו כמעט לחלוטין ולהתרכזות האוכלוסייה בחבלים אחרים.

העקירות התכופות בתוך הארץ מגבירות את התבוללות אוכלוסיית שווייץ מבחינת מוצא, הלשון והדת. כ-75% מאכלוסיית שווייץ הם דוברי גרמנית. את ניבי הגרמנית השווייצית מדברים בשווייץ התיכונה, וכן בצפון הארץ ובצפון מזרחה. חלקה של הצרפתית, המדוברת במערב שווייץ ובדרום מערב, מסתכם ב-19%, וחלקה של האיטלקית - בכ-4%. באחדים מעמקי גראובינדן מדברים כ-50,000 תושבים בשפה הרֶטו-רומנית (רומאנש), והיא אף הוכרה ב-1938 כשפה לאומית הרביעית של שווייץ. כמעט כל תושבי שווייץ דוברים לפחות שתיים משפות המדינה.

בכדי למנוע סרבול או העדפת אחת השפות, השם המצוין על כל בוליה של שווייץ הוא הלווטיה (Helvetia), שמה הקדום של המדינה בלטינית. גם זוג האותיות המהווה את קוד המדינה - CH (בסיומות של כתובות אינטרנט או על-גבי לוחיות רישוי של כלי רכב, למשל) הוא גרסה נוספת של השם הלטיני של המדינה, Confoederatio Helvetica, "הקונפדרציה ההלווטית".

הזרים מהווים כרבע מכלל המועסקים בתעסוקה מלאה וכ-%15 של כלל אוכלוסיית המגורים. המחסור בכוחות העבודה מקומיים הוא הסיבה העיקרית לזרימת הזרים לשווייץ ^[^{דרוש מקור}^]. כדי למנוע עלייה נוספת במספר הזרים שוקדת המועצה הפדרלית להפחית ממספר העובדים הזרים או לפחות לייצב אותו.

[עריכה] שפות

אזורי שפה בשווייץ

[עריכה] גרמנית שווייצרית

כשישים אחוז מאוכלוסיית שווייץ דוברים גרמנית שווייצרית, שהיא ניב מדובר של גרמנית שאינו נהוג בכתיבה. דוברי שפה זו מאכלסים את הקנטונים הצפוניים. הם קוראים וכותבים בניב הכללי של הגרמנית ובו הם מדברים גם בבתי הספר. דוברי שפה זו מדברים על פי רוב אנגלית וצרפתית כשפות זרות, ורואים סרטים בשפת המקור שלהם עם תרגום בכותרות לגרמנית רגילה.

[עריכה] איטלקית

כ-6.5% אחוז מאוכלוסיית שווייץ מדברת איטלקית באחד מניביה המקומיים או בגרסה הסטנדרטית. דוברי שפה זו מתרכזים בעיקר בקנטון טיצ'ינו המצוי בדרום הקונפדרציה. בעבר היו לשווייץ קנטונים דוברי איטלקית נוספים אולם כיום שטחם הוא חלק מאיטליה. כמו כן מהגרים רבים מאיטליה דוברים איטלקית, והם מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר מבין המהגרים בשווייץ.

[עריכה] צרפתית

דוברי הצרפתית בשווייץ מדברים בניב הכללי והמקובל של הצרפתית. דיאלקטים מקומיים של הצרפתית הם נדירים ביותר. דוברי שפה זו הם כעשרים אחוזים מתושבי המדינה והם מתרכזים בעיקר בקנטונים ז'נבה, ווֹ, נשאטל, ואלה ופריבורג, כשלכל קנטון יש מבטא משלו. דוברי שפה זו הגרים בשווייץ מכונים "רומַנְדים". הרומנדים רואים סרטים מדובבים לצרפתית ובניגוד לגרמנים השווייצריים ולרוב הם אינם מפגינים שליטה בשפות זרות. אולם בשניים מהקנטונים הצרפתיים, וו וז'נבה, קל למצוא דוברי שפות רבות משום שבז'נבה יש הרבה דיפלומטים ובוו יש הרבה מהגרים בינלאומיים וממקומות אחרים בשווייץ.

[עריכה] רומנש, שפות נוספות וסוגיית השפה הרשמית

המבנה ההררי של שווייץ והקושי בתחבורה שהיה שם במשך שנים רבות גרם לשימורן של הרבה שפות נדירות. חלק משפות אלה הן שפות לטיניות וחלק שפות גרמניות (להבדיל מהניבים המקומיים של הגרמנית). הנפוצה ביותר ביניהן היא הרומנש המדוברת על ידי פחות מאחוז בודד מאוכלוסיית שווייץ. הרומנש היא שפה לטינית. שפה זו הפכה לשפה רשמית של שווייץ בעקבות לחצים בינלאומיים שהופעלו על שווייץ בין שתי מלחמות העולם לקבוע שפה רשמית כל שהיא. הלחצים נבעו מאינטרסים של גרמניה, צרפת ואיטליה ששפתה הכתובה הרשמית של שווייץ תהיה זהה לשפתן ובכך תביע שווייץ מעין הזדהות עם אחת מהן. השווייצרים קבעו כי הרומנש היא שפתם הרשמית כדי להצהיר על נייטרליות. לאחר מלחמת העולם השנייה, קבעו השווייצרים כי כל ארבע השפות הכתובות הנפוצות יחסית בארצם יהיו שפותיהם הרשמיות. כדי לאפשר לפקידי המדינה להקליד בקלות בארבע שפות שונות, אמצו השווייצרים פרישׂות קלידי מחשב ייחודיות להם הדומות מאוד בין ארבע השפות השונות.

[עריכה] יהדות שווייץ

ערך מורחב – יהדות שווייץ

ראשית התיישבות היהודים בשווייץ היא ככל הנראה מראשיתה של המאה ה-13. במאה ה-15 גורשו היהודים משווייץ וישיבתם הותרה שנית רק בראשית המאה ה-17. ב-1850 גברה ההגירה בעיקר מגרמניה, וממזרח אירופה.

ב-1897 התקיים בבאזל שבשווייץ הקונגרס הציוני הראשון ורבים מן הקונגרסים הציוניים שבאו בעקבותיו נערכו גם הם בעריה השונות של שווייץ. כיום חיים בשווייץ כ-18,000 יהודים, רובם בציריך, באזל וז'נבה. בנוסף קיימות קהילות נוספות בלוצרן, ברן, לוזן, פריבור, לוגנו, דאבוס, סנקט גלן, לה שו ד'פו, ביל/ביין, אנדינגן, לנגנאו, באדן, ווינטרטור, קרויצלינגן ונשטל.