בריאת העולם (יהדות)

בריאת העולם היא סיפור מקראי המופיע בתחילת ספר בראשית, ומתאר את בריאת העולם על ידי אלוהים. סיפור זה מהווה חלק מהמיתולוגיה היהודית, ועל פי המחקר יש הסוברים שהוא הושפע מהמיתולוגיה הבבלית. הנצרות אימצה את הסיפור כחלק מהברית הישנה, וקיים דמיון רב גם בינו לבין סיפור בריאת העולם במסורת האסלאם.

מניין השנים בלוח העברי מתחיל מהשנה שבמהלכה החלה בריאת העולם לפי הכרונולוגיה המסורתית: לדעת רבי יהושע בכ"ה באדר (30 במרץ 3760 לפני הספירה), ולדעת רבי אליעזר בכ"ה באלול (21 בספטמבר 3760 לפני הספירה). ראש השנה של שנת א' יוצא ב-7 באוקטובר 3761 לפני הספירה, והשנה הנוכחית היא שנת ה'תשפ"ד (5784) לבריאת העולם.

סיפורי הבריאה

בפתחו של ספר בראשית מובאות, בזו אחר זו, שתי גרסאות שונות לסיפור הבריאה: בתחילה גרסת ששת ימי בראשית (פרק א', פסוק א' - פרק ב', פסוק ג'), ואחריה גרסת תולדות השמים והארץ (פרק ב', פסוקים ד'–כ"ד). בין שתי הגרסאות ישנם הבדלים מהותיים.

גרסת "ששת ימי בראשית"

ייצוג אומנותי של "ששת ימי בראשית"

זוהי הגרסה הראשונה והמוכרת יותר, לפיה האל, המכונה כאן אֱלֹהִים, ברא את העולם בשישה ימים, ומכאן הביטוי התלמודי "ששת ימי בראשית" (שאינו מופיע בתנ"ך).

בגרסה זו יש תבנית חוזרת: כל שלב בבריאה נפתח בציווי מילולי שנאמר על ידי האל ("וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים"). לעיתים הציווי מתמלא מאליו ("וַיְהִי-אוֹר", "וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא") ולעיתים נכתב שאלוהים ברא או עשה את הדבר אותו ציווה ("וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-הָרָקִיעַ", "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם"). לעיתים מעניק אלוהים שם למה שברא ("וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם"). לאחר רוב שלבי הבריאה מציין הכתוב "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב", ובסוף כל יום נכתב "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם X".

• היום הראשון (פסוקים א'–ה'): בתחילה ברא האל את השמיים ואת הארץ; ”וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם, וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם”. לאחר מכן ברא את האור, הבדיל בינו לבין החושך, וקרא להם "יוֹם" ו"לָיְלָה", בהתאמה.
• היום השני (פסוקים ו'–ח'): ביום זה עשה אלוהים את הרקיע, מעין מחסום שנועד להיות "מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם", וקרא לו "שָׁמָיִם". המים שמתחת לרקיע יהוו בהמשך את גופי המים השונים, וגורלם של המים העליונים אינו כתוב. ביום זה לא נאמר הביטוי "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב", ואילו ביום השלישי הוא מופיע פעמיים; נראה כי הבריאה ביום זה כמו נפסקה באמצע, והושלמה רק למחרת.
• היום השלישי (פסוקים ט'–י"ג): ביום זה ניקז אלוהים את המים שמתחת לרקיע אל מקום אחד, כך שחלק מהאדמה - שקודם לכן הייתה כולה מתחת למים - נחשף. אלוהים קרא לאדמה שיובשה "אֶרֶץ", לגופי המים שנותרו קרא "יַמִּים", "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב". לאחר מכן המשיך אלוהים בבריאה, ציווה על הארץ להוציא עשב ועצים למיניהם, ואז שוב נאמר "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"; זהו היום היחיד בו ביטוי זה מופיע פעמיים.
• היום הרביעי (פסוקים י"ד–י"ט): ביום זה עשה אלוהים את גרמי השמיים - ”אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם, וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה, וְאֵת הַכּוֹכָבִים” (פסוק ט"ז) - ושיבץ אותם ברקיע. יש להם מספר תכליות שהוזכרו במפורש: להאיר את הארץ, "לִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה" ולהבדיל ביניהם, ואף כדי לשמש כבסיס ליחידות זמן, כגון השנה והיממה.
• היום החמישי (פסוקים כ'–כ"ג): ביום זה ברא אלוהים את כל בעלי החיים המימיים, בעלי החיים המעופפים, ואת "הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים" (ספק אם אלו התנינים המוכרים לנו כיום). לאחר מכן העניק להם אלוהים ברכה: ”פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הַמַּיִם בַּיַּמִּים, וְהָעוֹף יִרֶב בָּאָרֶץ” (פסוק כ"ב).
• היום השישי (פסוקים כ"ד–ל"א): ביום זה ברא אלוהים את בעלי החיים היבשתיים למיניהם, בכך שציווה על הארץ להוציא אותם מתוכה. לאחר מכן אמר אלוהים "נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", ברא את האדם בצלמו, זכר ונקבה, ובירך גם אותם: ”פְּרוּ וּרְבוּ, וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ” (פסוק כ"ח). אלוהים הצהיר כי הוא נותן לאדם, כמו גם לחיות היבשתיות ולעופות, את כל מיני הצומח כמזון. לבסוף התבונן אלוהים בכל מה שברא, "וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד".
• היום השביעי (פרק ב', פסוקים א'–ג'): ביום זה אלוהים נח, שכן מלאכת בריאת העולם כבר הושלמה. אלוהים בירך גם את היום השביעי, קידש אותו ועשה אותו לשבת הראשונה.

גרסת "תולדות השמים והארץ"

בריאת חוה, מתוך פסיפס בקתדרלת מונריאלה

מיד לאחר גרסת "ששת ימי בראשית", התורה מביאה גרסה שנייה לסיפור הבריאה, שונה בתכלית מהראשונה. מקור שמה של גרסה זו הוא במשפט פתיחה שבראשיתה:

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

— פסוק ד'

בגרסה זו האל מכונה יְהוָה אֱלֹהִים. אף על פי שזהו סיפור בריאה, השורש ב-ר-א מופיע בגרסה זו רק פעם אחת, בכותרת ובהטייה סבילה (המילה "בְּהִבָּרְאָם" בפסוק ד'); שאר הפעולות מתוארות בשלל פעלים אחרים: "וַיִּצֶר", "וַיִּבֶן", "וַיִּקַּח", "וַיַּפֵּל", "וַיִּטַּע", "וַיָּשֶׂם", "וַיַּצְמַח" ועוד.

גרסה זו מתאפיינת בחוסר סכמטיות: אין בה חלוקה לימים, וגם לא תבניות כבגרסה הקודמת, כגון "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" או "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים X, וַיְהִי כֵן". מעשה הבריאה אינו מתואר כאן כמתוכנן מראש למופת, אלא כתהליך של ניסוי וטעייה, ותפקידו של האדם אינו למשול בבריאה אלא לעבד את האדמה ולשמור על גן העדן.

• פתיחה (פסוקים ד'–ו'): במצב ההתחלתי, ”בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם”, הייתה האדמה צחיחה וללא צמחייה, וזאת משום שה'-אלוהים עדיין לא המטיר גשם על האדמה ולא היה אדם שיעבד אותה. לאחר מכן עלו אדי מים מהאדמה והשקו אותה.
• יצירת האדם (פסוק ז'): ה'-אלוהים יצר את האדם, ”עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה”. נראה שהאדם היה זכר, ובינתיים לא נבראה נקבה יחד איתו.
• נטיעת גן העדן (פסוקים ח'–י"ז): ב"עֵדֶן" אשר במזרח נטע ה'-אלוהים גן, אשר בתוכו נמצאים עץ החיים ו"עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע", והצמיח בו עצי פרי יפים מכל סוג. נהר היה יוצא מ"עדן" על מנת להשקות את הגן, ומשם מתפצל לארבעה נהרות (הפישון, הגיחון, החידקל והפרת). ה'-אלוהים הכניס את האדם לגן העדן, ונתן לו פקודה: ”מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל; וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע, לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת” (פסוקים ט"ז–י"ז).
• יצירת בעלי החיים (פסוקים י"ח–כ'): ה'-אלוהים החליט לעשות לאדם "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ", כדי שלא יהיה בודד. הוא יצר מהאדמה את ”כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם” (פסוק י"ט), והביא אותם אל האדם, אשר נתן לכולם שמות, אך לא מצא לו "עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ".
• יצירת חוה (פסוקים כ"א–כ"ד): ה'-אלוהים הרדים את האדם, לקח "אַחַת מִצַּלְעֹתָיו", סגר את הפצע, בנה מהצלע שלקח אישה, והביא אותה לאדם. אדם היה מרוצה ממנה בגלל הדמיון בינה לבינו (בניגוד לחיות), ולכן נתן לה את השם "אִשָּׁה". ”עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ, וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ, וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד” (פסוק כ"ד). מכאן ממשיך המקרא לסיפור חטא עץ הדעת.

הבדלים ומשמעותם

ההבדלים בין שני הסיפורים בולטים במספר מאפיינים מרכזיים:

• סדר הבריאה: בפרק א' מסופר שבתחילה נבראו הצמחים; לאחר מכן החיות; ולבסוף האדם - זכר ונקבה יחדיו. בפרק ב' מסופר ראשית כל על יצירת האדם (שמתואר בלשון זכר); לאחר מכן על נטיעת הצמחים ועל יצירת בעלי החיים; ולבסוף על "בניית" האישה מצלע שנלקחה מהאדם.
• משמעות האדם: בפרק א' הזכר והנקבה נבראים "בְּצֶלֶם אֱלֹהִים", ותפקידם הוא להתרבות ולמשול על שאר החיות "פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ, וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ". בפרק ב' האדם נועד לעבודת האדמה: בתחילה מתוארת הארץ ללא צמחייה כי "אָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת-הָאֲדָמָה", בהמשך האל יוצר את האדם "עָפָר מִן הָאֲדָמָה" ומניח אותו בגן עדן "לְעׇבְדָהּ וּלְשׇׁמְרָהּ", ולבסוף האדם משולח מגן עדן "לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר לֻקַּח מִשָּׁם".
• שמות האל: בפרק א' נקרא האל בשם אלוהים. בפרק ב' בשם ה'-אלוהים.
• פעולות האל: בפרק א' הבריאה מתרחשת בעקבות אמירות: האל אומר מה צריך לקרות ("וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים: יְהִי..."), הדבר קורה (" וַיְהִי...") או מתבצע על ידי האל ("וַיִּבְרָא אֱלֹהִים"; "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים"), והאל רואה "כי טוב". בפרק ב' השורש ב-ר-א מופיע רק פעם אחת, ולא כפעולה של האל אלא בהטייה סבילה (המילה "בְּהִבָּרְאָם" בפסוק ד'). גם המילה "וַיֹּאמֶר" מופיעה רק פעם אחת, ולא כציווי אלא כאמירה של האל לעצמו ("וַיֹּאמֶר ה' אֱלֹהִים: לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ"). במקום זאת, יצירת הדברים על ידי האל מתוארת במגוון של פעלים: "וַיִּצֶר", "וַיִּבֶן", "וַיִּקַּח", "וַיַּפֵּל", "וַיִּטַּע", "וַיָּשֶׂם", "וַיַּצְמַח" ועוד.

הפרשנות המסורתית

הפרשנות המסורתית רואה את המקרא כטקסט שנכתב על ידי מחבר יחיד, ולכן היא שואפת ליישב את ההבדלים בין הפרקים ולהסביר אותם בגישה הרמונית.

חלק מהפרשנים המסורתיים רואים את פרק א' כתיאור של בריאת הקוסמוס הכולל את מיני בעלי החיים ובעקבותיהם האדם, שנבראו דו מיניים, ואת פרק ב' ואילך כפירוט של בריאת אדם וחוה ושל קורותיהם^{[דרוש מקור]}. על פי מדרש חז"ל, בפרק א' מופיע רק השם אלוהים המייצג את מידת הדין של האל, ובפרק ב' מופיע גם השם יהוה המייצג את מידת הרחמים, כיוון שבתחילה האל רצה לברוא את העולם על פי דין בלבד, וכאשר ראה שהעולם "אינו יכול לעמוד במידת הדין" – שיתף בבריאה את מידת הרחמים.

יצירת החיות

בעוד בפרק א' נאמר שהחיות נבראו לפני האדם, בפרק ב' מוזכרת יצירתן לאחר יצירת האדם: ”וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם” (בראשית, ב', י"ט). בבראשית רבה מובא שרבי יוחנן בן זכאי גזר את הפועל "ויצר" מן השורש צ-ו-ר, ופירש אותו במשמעות של כיבוש - הכנעתן של החיות והבאתן לאדם. בדומה לכך, האברבנאל והרש"ר הירש גזרו את הפועל מהשורש א-צ-ר, תוך השוואה ל"יוצֵר" המוזכר בספר זכריה, פרק י"א, פסוק י"ג, שהתפרש כ"אוצֵר". לפי שתי השיטות, כלל לא מדובר בפסוק בבריאה של החיות, אלא באספתן אל מקום אחד.

לעומתם, הרד"ק פירש שהאזכור של יצירת החיות אינו חלק מהסיפור, אלא משמעות הפסוק היא, שה' אלוהים הביא אל האדם את החיות והעוף שהוא יצר כבר בעבר הרחוק, לפני תחילת הסיפור. גם רש"י כתב שיצירת החיות היא אותה עשייה המוזכרת בפרק א', כ"ה. הוא הוסיף שיצירתן הוזכרה אגב יצירת העופות, שבעוד בא', כ' נאמר שנבראו מן המים, כאן נאמר שנוצרו מן האדמה, כדי ללמד שנוצרו מבוץ ("מן הרקק" בלשונו). בסגנון אחר, רבי דוד צבי הופמן כתב שיצירת בעלי החיים היא אירוע מן העבר שמוזכר כאן כפרט טפל, בדרך אגב, כדי להשוות בין יצירת האדם ליצירת החיום, ששניהם מן האדמה, ובכך להצדיק את הבאתן אל האדם, על אף השוני ביניהם.

בחקר המקרא

במסגרת השערת התעודות, חוקרי המקרא גורסים לרוב כי שני הפרקים הם שני סיפורי בריאה נפרדים ועצמאיים, שנכתבו בידי גורמים שונים בתקופות שונות, מושפעים ממיתולוגיות שונות ומשקפים תפיסות שונות לגבי דמות האל ולגבי תפקידו של האדם בעולם: פרק א' נכתב על ידי 'המקור הכהני' (P) ופרק ב' על ידי 'המקור היהוויסטי' (J).

פרשנות דתית

בכתבי חז"ל ישנו עיסוק מועט בנושא זה והוא מרוכז ברובו בפרק ב' של מסכת חגיגה. תורת הסוד היהודית ובראשה ספר הזוהר מתייחסים לבריאת העולם באופן נרחב, בין השאר ב"הקדמת ספר הזוהר", בדרשות הזוהר לפרשת בראשית ובמקומות רבים נוספים. נושא זה מכונה "מעשה בראשית".

לפי דברי הרמב"ם במורה נבוכים, בריאת העולם נעשתה בשני שלבים שונים: בריאת העולם יש מאין שנכתבה בפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", ובה ברא אלוהים "את השמים", "את" לפי ביטויי המקרא עשוי לרמז על המילה "עם", כלומר ברא את השמים וכל אשר בשמים, את הארץ וכל אשר בארץ. באותו רגע, שנבראו הגלגלים הקובעים את מידת הזמן, החלה ספירת הזמן ובכל יום מששת ימי השבוע הוציא הקדוש ברוך הוא מהכוח אל הפועל את הכוחות הטמונים בבריאה, כדוגמת אדם הזורע זרעים ומכוח הזריעה הנעשית ברגע אחד יוצאים פירות במשך זמן ארוך. בריאת העולם לפי דברי הרמב"ם הייתה יש מאין מוחלט, אך הוא מצטט את הכתוב בפרקי דרבי אליעזר בפרק ג' שהעולם נברא מיש, והוא השלג שמתחת כיסא הכבוד. על היחס בין ראשית העולם לתיאור המקראי, ראו בערך 'תורה ומדע'.

מטרת בריאת העולם זכתה למספר התייחסויות בספרות היהודית. בספר הזהר מוסבר כי טעם הבריאה הוא "שיתגלו שלימות כוחותיו", כלומר שיהיו מציאויות שירגישו נפרדות מהבורא כדי שיוכלו להכיר בגדולתו. אמנם מבואר בשער הכללים שמטרה זו היא לא עבור עצמו אלא עבור הנבראים, זה לשונו: "עלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו". בתורת החסידות מוסבר כי מטרת הבריאה היא "להיות לו דירה בתחתונים", כלומר שבעולם הזה ידור כביכול האלוהים. שלימות ותכלית בריאת העולם תהיה בימות המשיח, אז יעסוק העולם כולו בעבודת ה' וכל העולם לא יהווה אלא 'דירה' להשם. כך למעשה, על פי החסידות, ימות המשיח הם מטרת הבריאה.

כאשר הראי"ה קוק מתייחס לשאלה זו הוא כותב שתכלית הבריאה הוא להיות 'ההשתלמות של הבורא': "מה אנו חושבים על דבר המטרה האלהית בהמצאת ההויה. אומרים אנו, שהשלמות המוחלטת היא מחויבת המציאות, ואין בה דבר בכח, כי אם הכל בפועל, אבל יש שלמות של הוספת שלמות, שזה אי אפשר להיות באלהות, שהרי השלמות המוחלטת האין סופית אינה מניחה מקום להוספה, ולמטרה זו שהוספת שלמות גם היא לא תחסר בהויה, צריכה ההויה העולמית להתהוות, ולהיות לפי זה מתחלת מתחתית היותר שפלה, כלומר ממעמד של החסרון המוחלט, ושתלך תמיד הלוך ועלה להעלייה המוחלטת".

התייחסות בשירה העברית

מספר שירים עבריים לא מבוטל נכתבו אודות אספקטים שונים בסיפור הבריאה היהודי.

• בראשית של חיים חפר וסשה ארגוב בביצוע התרנגולים מתאר כמעט אחד לאחד את סיפור הבריאה הראשון
• בראשית של דון מקליין בביצוע גלי עטרי
• בראשית של אהוד מנור וצביקה נוי בביצוע גבי שושן
• מי אם לא אלוהים של יהונתן גפן ושלום חנוך בביצוע השלושרים
• שיר שבת של שייקה פייקוב
• כשאלוהים אמר בפעם הראשונה מילותיו של נתן זך ולחנו של מתי כספי משתמש בביטוי ויהי אור

ראו גם

• בריאת העולם
• קודם שנברא העולם
• מעשה בראשית
• יחס היהדות לתורת האבולוציה
• עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות
• בריאת העולם ביהדות ובאנומה אליש
• בריאת אדם וחוה
• איש האמונה הבודד

קישורים חיצוניים

• פרשנויות שונות על בריאת העולם בתנ"ך, באתר 929 - תנ"ך ביחד
• שני סיפורי הבריאה: בראשית א'–ב', באתר על התורה
• בריאת העולם והאדם, מאת הרב זלמן ברוך מלמד, באתר ישיבה
• בריאת העולם בתפילה, מאת אמוץ כהן, באתר דעת
• בראשית - בריאת העולם, מאת הרב אורי שרקי
• פילון האלכסנדרוני, על בריאת העולם
• מדוע יש שני תיאורי בריאה באתר מט"ח
• מטרת הבריאה בקבלה ובחסידות, מאת הרב יואל כהן, גיליון "מעינותיך".
• מאיר בר-אילן, הזמן לסוגיו בבראשית א', מועד, יד (תשס"ד), עמ' 1–18
• פיענוח פרשת הבריאה - רבדים וקריאה מדעית כתב העת מגדים.
• איתמר כסלו, ‏פירוש רשב"ם לפרשת הבריאה, JSIJ‏ 10, 2012, עמ' 95–107
• עדי אביר, איך בדיוק נברא העולם על פי המסופר בספר בראשית, 22 במרץ 2013
• בריאת העולם בספר המסורת היהודית מאת הרב אליעזר מלמד