ישראלים יוצאי אתיופיה

ישראלים יוצאי אתיופיה

פנינה תמנו-שטה, שלמה מולה, טהוניה רובל אסתר רדא, אבטה בריהון, חגית יאסו
אוכלוסייה
148,700 (2017).
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
1.69% מכלל אוכלוסיית ישראל מרכז 38% • דרום 24% • חיפה 14% צפון 7% • ירושלים 8% • תל אביב 7% יהודה ושומרון 2%
שפות
עברית • אמהרית • תגרית
דת
יהדות (היימנות • רבניות)

ישראלים יוצאי אתיופיה, המכונים גם הקהילה האתיופית או העדה האתיופית, הם אזרחי מדינת ישראל שמוצאם מקהילת ביתא ישראל שבאתיופיה.

עליית ביתא ישראל למדינת ישראל החלה בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20, תחילה כבודדים בצורה בלתי חוקית והחל משנת 1977 בצורה חוקית. כמחצית העולים עלו ארצה במסגרת שני גלי עלייה משמעותיים – "מבצע אחים" בשנים 1979–1990 ו"מבצע שלמה" במאי 1991. לאחר מכן עלו לישראל יהודי קווארה וצאצאי יהודים שכונו בישראל "פלאשמורה". לפי החלטה 716 של ממשלת ישראל מנובמבר 2015, צפויה העלייה המאורגנת מאתיופיה להסתיים בנובמבר 2020.

בסוף שנת 2017 מנתה אוכלוסיית יוצאי אתיופיה בישראל כ-149 אלף נפש (מהם כ-62 אלף צברים שאביהם יליד אתיופיה), שהיוו 1.69% מאוכלוסיית המדינה.

מינוח

ערך מורחב – ביתא ישראל (מינוח)

שמה המסורתי והרשמי של הקהילה היהודית באתיופיה היה "ביתא ישראל" (געז: "ቤተ እስራኤል", "בֵּתא אִשׂרַאֶל"). לפי המסורת מקור הכינוי במאה ה-4 והוצמד לקהילה כאשר אנשיה סירבו להתנצר, בתקופה בה קיבלה ממלכת אקסום את הנצרות.

כינוי הגנאי פלאשה (רבים: "פלאשים"), שמשמעו באמהרית "גולים", נטבע לראשונה בצו שהוציא הקיסר יסחק.

רקע היסטורי

ערך מורחב – ביתא ישראל

עלייה

ערך מורחב – עליית ביתא ישראל

עד תחילת שנות ה-70 עלו מאתיופיה רק יהודים בודדים, חלקם בלא שקיבלו אשרות עלייה לישראל. עד שנת 1977 היו פחות יהודים ממוצא אתיופי בישראל. עם התגברות זרם העולים פעל משרד הפנים לגירוש המגיעים שלא כחוק. באמצע שנות ה-70 חל שינוי בעמדת ישראל והחלה עלייה רשמית של יהודים על פי חוק השבות. לאחר המהפך החליט ראש הממשלה מנחם בגין על הגברת העלייה מאתיופיה והמוסד הפעיל את מבצע אחים להעלאת יהודים מאתיופיה דרך סודאן. במקביל הועלו בדרכים שונות יהודים ישירות מאתיופיה. עד לתחילת מבצע משה עלו לישראל כ-5,000 יהודים מאתיופיה. בהמשך התבצעו מבצע משה ומבצע שלמה להעלאת יהודי אתיופיה לישראל. משנת 1993 הועלו הפלאשמורה לישראל.

הקליטה בישראל

ראש אגף כוח האדם בצה"ל אלוף גיל רגב לאחר שנשא נאום בטכניון שבחיפה בפתיחת מכינה קדם-צבאית שבה השתתפו 41 תלמידים יוצאי אתיופיה, 2002

על מנת להיערך לקליטתם של ​​עשרות אלפי חברי קהילת ביתא ישראל, מדינת ישראל הכינה שתי תוכניות אב. תוכנית האב הראשונה הוכנה בשנת 1985, עם הגעת עולי מבצע משה. תוכנית האב השנייה הוכנה בעקבות מבצע שלמה בשנת 1991. תוכנית האב הראשונה הכילה תוכנית מורכבת ומפורטת. אשר כיסתה נושאים שונים כגון דיור, חינוך, תעסוקה, לצד מדיניות הנוגעת לקבוצות מסוימות בקרב העדה, בהם נשים, בני נוער, ומשפחות חד הוריות. בדומה למדיניות קליטה שיושמה במהלך עליות אחרות, תוכניות האב אימצו גישה פרוצדורלית שיצאה מנקודת ההנחה שרוב העולים דומים באופן כללי לרוב אוכלוסיית מדינת ישראל.^{[דרוש מקור]}

בעשור השנים 1995–2005 נמשכה מגמת השיפור ברמת ההשכלה של יוצאי אתיופיה ועלה שיעור הזכאות לתעודת בגרות איכותית (העומדת בדרישות הקבלה לאוניברסיטאות). שיעור התעסוקה של נשים עלה באופן ניכר מ-22.8% בשנת 1995 ל-50.5% בשנת 2006. שכרן לשעת עבודה נמוך ב-61% לעומת כלל הנשים היהודיות. העולים מאתיופיה דווחו על רמה נמוכה יחסית של בדידות, הן בהשוואה לעולים ממדינות אחרות והן בהשוואה לילידי ישראל. מנגד, בסקר משנת 2007 דיווחו כארבעים אחוז מהנשאלים בקרב עולים מאתיופיה על תחושה ש"אין על מי לסמוך", לעומת 4-16% בקרב ילידי ישראל וארצות אחרות. מניעי העלייה מאתיופיה הם דתיים מעיקרם, בדומה לעלייה ממדינות המערב וממדינות ערב בזמן העלייה ההמונית ובניגוד לעלייה ממדינות חבר העמים. 82% מהנשאלים בקרב העולים מאתיופיה השיבו כי הם מרגישים בבית בישראל, שיעור גבוה בהשוואה לעולים מארצות אחרות, וכך גם שיעור העולים מאתיופיה המגדירים עצמם יהודים. כמו כן, מבין שבע קבוצות העולים שנבחנו, העולים מאתיופיה היו הבטוחים ביותר בכוונתם להישאר בישראל (77%) ובציפייה לשיפור באיכות חייהם בארץ (85%). בנוסף לכך נמצא כי אחוז הגיוס בקרב יהודים יוצאי אתיופיה גבוה מזה של ילידי הארץ (90%), וגם כי אחד מכל שישה מתגייסים מבני הקהילה נשלח במהלך שרותו לכלא הצבאי.

ביקורת על תהליך הקליטה

פרופ' אסתר הרצוג טוענת כי המדיניות הממשלתית שמרכזת את העולים מאתיופיה, דבר אשר יוצאי אתיופיה מתנגדים לו, משרתת בעיקר את הביורוקרטיה המשתמשת בהם ככלי לגיוס כספים ושגורמת לאי השתלבות יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית וסיווגם כאחרים וכנבדלים וכן יצירת תלות במדינה ובשרותיה. אותם כספים נעלמים לטענתה בתוך המנגנון הביורוקרטי ורובם אינם מופנים לטיפול בעולים. טענות דומות העלה פרד לזין: רשמית, אנשי הסוכנות היהודית וממשל הישראלי טענו כי יוצאי אתיופים אינם מסוגלים להיקלט ישירות בחברה הישראלית; הם היו חסרים השכלה, מיומנויות, ידע, משאבים ותרבות מתאימה כדי למצוא דיור בכוחות עצמם. אולם, כפי הנראה, היו אינטרסים כלכליים של הסוכנות והממשלה ביחס המגונן כלפי העולים מאתיופיה. במידה והעולים מאתיופיה היו משתתפים בתהליך קליטה ישירה, הסוכנות היהודית הייתה עשויה לאבד שליטה על עשרות מיליוני דולרים בשנה. היא קיבלה וניהלה כספים לקליטת עולי אתיופיה מהממשלות הישראלית והאמריקאית ומקבוצות פילנתרופיות יהודיות ברחבי העולם. עוד נטען שהטיפול בילדים ממוצא אתיופי במוסדות הסוכנות סייע לסוכנות היהודית לגייס כספים תוך שימוש ציני בהם.

אתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל אשר בהר הרצל.

הלם התרבות הראשוני

עלייתם של יהודי אתיופיה לישראל היא הפעם הראשונה שקבוצה גדולה מאפריקה מנסה להשתלב בחברה הישראלית 'הלבנה', והיא גם מהווה נקודת מעבר בתהליך היווצרות הזהות של יוצאי אתיופיה בישראל. באופן מסורתי, יהודי אתיופיה לא תפסו את עצמם כשחורים (המונח המערבי לאנשי כהי עור); רק במפגש שלהם עם החברה הישראלית הם 'הפכו' לשחורים דבר שדרש הסתגלות למרכיב הזהות החדש.

החיים בישראל גרמו לרבים מקרב העולים החדשים בתחילה לחוות הלם תרבות. רבים מעולי ביתא ישראל, במיוחד אלה שהגיעו מכפרים נידחים באתיופיה, מעולם לא השתמשו במוצרי חשמל והיתקלות ראשונה בהם דרשה תקופת הסתגלות. בנוסף, ההסתגלות למטבח הישראלי הייתה קשה במיוחד עבור חלק גדול מהעולים בתחילה.

ככלל, האינטגרציה של חברי הקהילה בישראל בחברה הישראלית הייתה קשה מאוד עבור רבים מהעולים החדשים. כמו כן, בעת העלייה משפחות מורחבות רבות פוצלו בין מרכזי קליטה שונים בארץ. רבים מהעולים נאלצו לשנות את שמם - בתחילה הרשויות בישראל נתנו לרבים מהעולים החדשים שמות עבריים ודרשו כי לכולם יהיו שמות משפחה (באתיופיה לא היו נהוגים שמות משפחה). השינויים הללו יצרו מצב שבו העולים החדשים השתמשו בפועל הן בשמות החדשים והן בשמות הישנים. לימוד עברית היווה אתגר עבור מרבית העולים וחלק ניכר מהם לא הצליחו לשלוט בשפה גם אחרי שנים רבות של מגורים בארץ. כמו כן, המצב בו הרבנות הראשית לישראל הביעה התנגדות להמשך קיום המנהגים הדתיים המסורתיים של חברי הקהילה גרם לבלבול רב בקרב העולים החדשים.

סוציולוגים ישראלים שונים ציינו כי העולים החדשים מאתיופיה נתקלו במגוון בעיות הסתגלות, אשר הובילו להיווצרותן של בעיות פסיכולוגיות אקוטיות שהובילו במקרים קיצוניים למקרי התאבדות בקרב המהגרים בשנים הראשונות לאחר עלייתם לישראל. בשנות ה-90 המאוחרות, שיעור ההתאבדויות בקרב קהילת ביתא ישראל עלה על זה של כל הקהילות האחרות בישראל.

השמדת מנות הדם

ערך מורחב – פרשת השמדת מנות הדם

בין השנים 1984–2017, הונהגה בשירותי הדם של מגן דוד אדום מדיניות, שלא הובאה לידיעת משרד הבריאות או התורמים עד חשיפתה בשנת 1996, על פיה הושמדו כמעט כל תרומות הדם שנאספו מעולים מאתיופיה ומצאצאיהם. יישום המדיניות באופן גורף כלפי קבוצה אתנית שלמה עורר ביקורת בישראל, בתקשורת העולמית ובספרות המדעית, ובמחאה עליו פרצה הפגנה סוערת במיוחד (ראו לקמן).

שר הבריאות, אפרים סנה, כינס את הוועדה המייעצת לאימונו-המטולוגיה וקבוצות דם. בתום הישיבה הודיע כי "המדיניות שאוסרת על שימוש רוטיני בקבוצות סיכון נכונה ותקפה מבחינת ההגנה על הציבור בפני מחלה שהיא גזר דין מוות", ושהמדיניות תיוותר בלא שינוי, למעט הוספת משפט בשאלון לתורם לפיו השימוש במנות הדם יהיה בהתאם לשיקולים רפואיים.

שרותי הדם של מד"א נימקו את הסתרת השמדת תרומות הדם מהתורמים ברצון שלא ליצור סטיגמה לגביהם בפומבי. שתי ועדות ציבוריות מתחו ביקורת על שירותי הדם של מד"א והמליצו על ביטול מדיניות ההחרגה, בשנת 1996 (בראשות יצחק נבון) ובשנת 2015 (בראשות פרופסור מנפרד גרין), אולם זו בוטלה בפועל רק ביולי 2017, בהמשך לשיפור אמצעי זיהוי זיהומים בדם. פרשת הדם עוררה שלושה גלים עיקריים של מחאה: הראשונה עם חשיפתה בינואר 1996, השנייה בשנת 2006 והשלישית בשנת 2013. ועדת הבירור בראשות נבון לא הצליחה לקבוע מי נתן את ההוראה להשמיד את תרומות הדם ומה היו שיקוליו, אולם מצאה שההוראה ניתנה שש שנים לפני שאותר נשא ה-HIV הראשון בקרב עולי אתיופיה, וטענה שממילא לא היה לה כל קשר למחלת האיידס, בניגוד לטענות שרותי הדם של מד"א.

דיור

הדיור הראשוני

אם וילדיה באתר קראוונים ביישוב מעגלים, 1992

סוגיית הדיור הפכה לבעיה חוזרת ונשנית עם כל גלי העלייה ההמוניים שהגיעו לישראל לכל אורך השנים. במסגרת העלייה של קהילת ביתא ישראל, יושמו פתרונות חדשניים שונים, שכללו בין היתר את קליטתם בתחילה באתרי קרוואנים. לפתרון זמני זה היו שני חסרונות עיקריים: מצד אחד, אוכלוסיות העולים החדשות נדחקו לשולי הערים, ובשל כך נוצרו קבוצות אתניות הומוגניות למדי שלא השתלבו ונטמעו עוד בתחילת תהליך הקליטה בחברה הישראלית. בנוסף, במקרים רבים אתרי הקרוואנים היו ממוקמים באזורים רחוקים למדי מאזורי התעשייה והמסחר בישראל ולא הייתה קיימת תחבורה ציבורית נגישה בקרבתם.

דיור קבע

לאורך השנים, חברי הקהילה עזבו את מרכזי הקליטה ועברו להתגורר בערים וביישובים שונים בכל רחבי ישראל. ממשלת ישראל בתמיכה הממשל האמריקאי, ופילנתרופיה יהודית אמריקאית העניקה לעולים החדשים הלוואות ממשלתיות או משכנתאות בריבית נמוכה כתמריץ לעזיבת מרכזי הקליטה, או דירות בהנחה מיוחדת במסגרת תוכנית מחיר למשתכן. בגלל הון עצמי ושכר נמוכים יחסית, יוצאי אתיופיה לרוב לא עמדו בתנאים או רכשו דירות בשכונות פחות טובות. בדו"ח שפרסם מכון ברוקדייל, זוגות נשואים יוצאי אתיופיה, המבקשים לקבל את ההלוואה למשכנתה שהוצעה להם בתוכנית החומש של משרד הקליטה, מתקשים לעמוד בתנאים לקבלת ההלוואה ולעיתים אף אינם מודעים כלל לקיומה. בעקבות זאת רק מעטים מהם זכאים להלוואה, וכך הסכום הגדול שמקצה משרד הקליטה לצורך מתן ההלוואות מוחזר לקופת המדינה. מסיבה זו, בין השנים 2008–2010 רק שני זוגות ניצלו את ההטבה. ב-2012 טענה מנכ"לית אגודת יהודי אתיופיה, זיוה מקונן-דגו, שמשרד הקליטה מכתיב לעולים לקנות דירות בשכונות ספציפיות ביישובים מוגדרים.

רבות מהשכונות בערים שבהן מתגוררים רובם של יוצאי אתיופיה החלו כמרכזי קליטה בהם שוכנו העולים מאתיופיה כדיור ראשוני ועם חלוף הזמן הסגל עזב את המקום והותיר את העולים באותם מבנים שהיו דיור ציבורי, תופעה זו זכתה לכינוי "מרכז קליטה מתקפל". במקרים אחרים רכישת דירות באזור מסוים על ידי יוצאי אתיופיה, שרצו לגור בקרבה לחברי הקהילה, גרמה לעזיבה של בעלי דירות אחרים באזור ולהגעה של חברי קהילה חדשים במקומם. חלק ניכר מבני הקהילה גרים בשכונות שבהן קיימת התניה ממשלתית בדבר זכאות למשכנתא.

בשנים 2017–2020 הממשלה מגרילה בין יוצאי אתיופיה ובניהם מדי שנה כ-300 הלוואת לדיור בתנאים מועדפים.

במספר יישובים בישראל, ישנן שכונות שבהן יוצאי אתיופיה מהווים יותר משליש מהאוכלוסייה: פ"ז קריית גת (55.7%), גני שמש וקרית בן אליעזר בית שמש (41.2%), קריית משה ברחובות (56.4%), רמת אליהו בראשון לציון (52.1%), ויצמן-הרצל-נווה אור בקריית מלאכי (38.2%), נאות שקד (אזורים) נתניה (37.7%) ואזור מרכז הקליטה במבשרת ציון (40.6%).

אוכלוסיית יוצאי אתיופיה לפי יישובים (2017):

הכניסה למרכז הקליטה במבשרת ציון, 2010

נתניה הוא היישוב בעל האוכלוסייה הגדולה ביותר של יוצאי אתיופיה.

קריית מלאכי היא היישוב בו אחוז האוכלוסייה ממוצא אתיופי מכלל האוכלוסייה הוא הגבוה ביותר.

בית כנסת ליוצאי אתיופיה, נתיבות.

מספר	יישוב	מחוז	יוצאי אתיופיה	% באחוזים
1	נתניה	מרכז	11,700	5.5
2	ראשון לציון	מרכז	8,500	3.4
3	באר שבע	דרום	8,000	3.8
4	פתח תקווה	מרכז	7,500	3.1
5	רחובות	מרכז	7,300	5.3
6	אשדוד	דרום	7,200	3.2
7	אשקלון	דרום	7,000	5.1
8	ירושלים	ירושלים	6,200	0.7
9	חדרה	חיפה	5,800	6.1
10	חיפה	חיפה	5,800	2.0
11	קריית גת	דרום	5,000	9.0
12	רמלה	מרכז	4,100	5.5
13	בית שמש	ירושלים	4,000	3.5
14	לוד	מרכז	3,900	5.2
15	קריית מלאכי	דרום	3,700	16.5
16	עפולה	צפון	3,600	7.3
17	יבנה	מרכז	3,200	7.1
18	תל אביב - יפו	תל אביב	2,700	0.6
19	בת ים	תל אביב	2,500	2.0
20	חולון	תל אביב	2,200	1.2
21	נתיבות	דרום	1,700	5.6
22	קריית ביאליק	חיפה	1,600	4
23	גדרה	מרכז	1,600	6.2
24	קריית ים	חיפה	1,500	4
25	פרדס חנה-כרכור	חיפה	1,400	4
26	קריית מוצקין	חיפה	1,350	3
27	אור יהודה	תל אביב	1,300	4
28	נס ציונה	מרכז	1,300	3
29	מעלה אדומים	יהודה ושומרון	1,200	3
30	באר יעקב	מרכז	1,200	6
31	קריית אתא	חיפה	1,200	2
32	קריית עקרון	מרכז	1,000	10
33	יקנעם עילית	צפון	1000	5
34	מבשרת ציון	ירושלים	950	4
35	טירת הכרמל	חיפה	850	4
36	מגדל העמק	צפון	850	3
37	כרמיאל	צפון	800	2
38	ראש העין	מרכז	760	2
39	כפר סבא	מרכז	750	1
40	צפת	צפון	720	2
41	כפר יונה	מרכז	720	3
42	אופקים	דרום	670	3
43	נצרת עילית	צפון	660	2
44	שדרות	דרום	630	3
45	גן יבנה	מרכז	520	2
46	בני ברק	תל אביב	500	0.3
47	ערד	דרום	430	2
48	אילת	דרום	400	1
49	יהוד	מרכז	350	1
50	הרצליה	תל אביב	340	0.3
51	מזכרת בתיה	מרכז	330	3
52	נשר	חיפה	330	1
53	בית שאן	צפון	300	2
54	נהריה	צפון	300	1.0

דת

ערכים מורחבים – היימנות, רבניות

ראו גם – ביתא ישראל#מיסיון והתחדשות

משמאל לימין: פרופ' תאמרת עמנואל, ד"ר יעקב פייטלוביץ' והרב גטה ירמיהו, הדמויות הבולטות בהתחדשות ביתא ישראל.

באמצע המאה ה-19 עם הגעת הידיעות על פעילות המיסיון הנוצרי בקרב ביתא ישראל החלו רבנים באירופה ובארץ ישראל ובראשם הרב עזריאל הילדסהיימר לפעול למען עצירת הפעילות ולשינוי דתה של ביתא ישראל ליהדות הרבנית. הרבנים חיפשו מועמד מתאים לשליחות ופרופ' יוסף הלוי נידב עצמו ויצא לאתיופיה במימון הברון רוטשילד. לאחריו הגיע תלמידו, יעקב פייטלוביץ' שהחל בפעילות ולקח עמו שני נערים גטה ירמיהו ותאמרת עמנואל ללימודים באירופה. ב-1913 נפתח בית ספר ראשון בכפר וולקה שבו הורו ירמיהו ואחיו יוסף ובשנת 1924 נפתח בית ספר גדול יותר בעיר אדיס אבבה בהנהלת עמנואל. פייטלוביץ' שלח 23 נערים נוספים שאותם איתר ללימודים מחוץ לאתיופיה וכן גייס גם מורים יוצאי תימן מאסמרה.

ב-1953 נשלח הרב שמואל בארי מטעם המחלקה לחינוך ותרבות תורניים בגולה של הסוכנות היהודית שייסד יחד עם יונה בוגלה את בית הספר העברי באסמרה שבו למדו נערים וכהנת. בשנים 1955 ו-1965 הגיעו לישראל עשרים ושבעה נערים מהקהילה שלמדו בבית הספר באסמרה לכפר בתיה. צעירים אלו הוכשרו כמורים שישובו לקהילתם. ב-1957 נסגר בית הספר באסמרה והוא מועבר לכפר איזווה. בוגרי אסמרה וכפר בתיה מקימים בתי ספר נוספים בשאר כפרי היהודים, ב-1958 מועבר בית הספר של אסמרה לכפר אמבובר וזאת לאחר התנכלויות מצד השכנים הנוצרים. בשנת 1960 מחליפים הארגונים היהודיים לרבות רשת אורט ואז"ע את הסוכנות היהודית ונפתחים בתי ספר חדשים בכפרים רבים. בשנת 1981 עת התגברות היציאה של ביתא ישראל למחנות הפליטים בסודאן הורה הממשל האתיופי להפסיק את הפעילות החינוכית.

מעמד הלכתי

ראש הממשלה, שמעון פרס, נושא דברים אל המפגינים מול היכל שלמה בתביעה להסיר את דרישת הרבנות, אוקטובר 1985.

גודג'ו שהוקם בכפר חסידים.

הדיון על מעמדם של ביתא ישראל בהלכה הרבנית החל באמצע המאה ה-19 כשאר זה מתכתב עם המחקר המדעי בדבר 'הגזע היהודי'. בשנת 1954 הביע הרב הראשי האשכנזי הרצוג את עמדתו כלפי ביתא ישראל ופסק שיש לגייר לחומרא את כל בני ביתא ישראל וזאת על סמך המחקר המדעי בדבר קיום הגזע היהודי ששלל את שייכותם של ביתא ישראל לאותו הגזע. פסיקה זו גרמה לגיורם של אלפים מביתא ישראל עד למחאתם בקיץ-סתיו 1985, המחאה גרמה לרבנות הראשית לבחון שוב את הנושא על סמך אזכורים של הקהילה בספרות הרבנית. לאחר זאת הכריזה הרבנות הראשית על כך שביתא ישראל מוחזקת כקהילה יהודית לכל דבר, וספקות יובאו בחשבון רק לצורך רישום נישואין בלבד, ושאז יבדק האם אצל המועמד/ת יש יחוס נוכרי, אם כן יש צורך לעבור טבילה בלבד. הרבנות הראשית הוציאה הנחיות לרשמי נישואין, אך אלו סירבו לעסוק בנושא וזו מינתה בתחילה את הרב דוד שלוש כרשם נישואין ולאחר מכאן הקימה את משרד הרב הראשי ליהדות אתיופיה בראשות הרב יוסף הדנה אשר מנפיק אישורי יהדות לאחר בירור יוחסין.

בני הפלאשמורה מחויבים בגיור כתנאי לעלייה לארץ ולהתאזרחות בה. ^{[דרוש מקור]}

מעמד הכהנת

ערך מורחב – כהן (ביתא ישראל)

קייסים בטיילת ארמון הנציב, סיגד 2011

מעמד הכהנת (הקייסים) עלה כנושא דחוף בקהילה בשנת 1990 כאשר הליקה כהנת מנשה זמרו עלה לישראל ומספר כהנת החלו להתאגד סביבו ולדרוש הכרה בהם כרבנים והכרה בהיימנות. עד שנת 1992 מחאתם של הכהנת לא זכתה להתייחסות, בשנה זו החלו צעירים יוצאי אתיופיה שברובם הגדול היו חילונים ומשכילים לארגן מחאות והפגנות שחלקן היו אלימות בדרישה להכיר בהיימנות ובכהנת. לאחר זאת, המחאה זכתה להתייחסות ציבורית וממסדית רחבה. הרבנות השיבה שהיא אינה יכולה להרשות הכרה בהיימנות כיוון שאז יווצר מצב הלכתי לאותה הקבוצה שיהיה דומה לקראים. בנובמבר 1992 המליצה ועדה ממשלתית מיוחדת בנושא להכיר בכל הכהנת ולשלבם במועצות הדתיות וכן בכך שהכהנת יצטרכו לעבור קורסי רבנות שבסופם הם יוכרו כרבנים. במקביל לכך החלו הכהנת שהגיעו לישראל לפני שנות ה-90 ושעברו קורסי רבנות לפעול כמתווכים בין הצדדים. נעשו מאמצים לכלול כהנת בתוך המועצות הדתיות, אך רבנים רבים התנגדו לכהנת שלא עברו קורסי רבנות. בסופו של דבר הצדדים הגיעו להסדר והרבנות הסכימה להעסיק 60 כהנת.

כיום

לאורך השנים התגבש בישיבות השונות ברחבי ישראל דור חדש של רבנים ממוצא אתיופי, אשר הופכים בהדרגה למנהיגים דתיים החדשים.

רוב המסורות הדתיות של הקהילה הולכות ונעלמות בהדרגה גם כן, בעיקר על רקע ההווי הישראלי ועל רקע ההתנגדות לקיומם של הטקסים הללו מצד הרבנות הראשית לישראל. בנוסף, הרוב המכריע של הילדים ובני הנוער של חברי הקהילה לומדים בבתי ספר המשתייכים למערכת החינוך הישראלית, אשר מקדמת את הטמעתם של המנהגים הרבניים.

ברהנו טגניה, כתב חברת החדשות בערוץ 2, 2008

כיום ישנו חיכוך דתי בין אלו המקבלים עליהם את דבר הרבנים לבין אלו ההולכים לפי הכהנת בין הנושאים מעוררי המחלוקת היא השחיטה. רוב יוצאי אתיופיה מגדירים עצמם כיום כמסורתיים המקבלים על עצמם את הדת הרבנית וחלקים מההיימנות, 20% הם דתיים לאומיים ו-5% חרדים.

בשנת 2018 המשרד לשירותי דת החל בהיערכות ליישום החלטת הממשלה למינוי קייסים ורבנים ושילובם במועצות הדתיות

השכלה

כאשר העולים הגיעו לראשונה לישראל לא הייתה לרובם הגדול השכלה או הכשרה כלשהי המתאימה לכלכלה מערבית, נוסף לכך הם לא ידעו עברית. מרבית העולים שהגיעו מהכפרים היו אנלפביתים (על פי אחת הערכות, 90% בקרב המבוגרים בגילאים 37 ומעלה) זאת על אף שצעירי העדה היו משכילים בשיעור רב יותר וקבוצת מיעוט בקרב עולי ביתא ישראל כן למדה בבתי ספר תיכוניים באתיופיה.

מערכת החינוך

במהלך שנות ה-80 החליטה ממשלת ישראל לשלוח את כל ילדי העולים לבתי הספר של החינוך הממלכתי-דתי במהלך שנתם הראשונה בישראל, אך גם לאחר שנתם הראשונה ילדים רבים המשיכו באותה מערכת החינוך ומערכת החינוך הממלכתית נותרה כמעט ריקה מיוצאי אתיופיה. עם הגעת הגל של תחילת שנות ה-90 הממשלה יזמה הקמה של כיתות נפרדות שבהן למדו רק יוצאי אתיופיה ובכיתות מסיומות לימדו מורות חיילות או בנות שירות לאומי שהיו חסרות הכשרה מקצועית. הרבנות הראשית, אמנם לא קשרה את מעמדה ההלכתי של ביתא ישראל לחינוך דתי, ולכן שיתפה פעולה עם הכהנים שחששו מחילון של צעירי הקהילה ועודדו את הורי התלמידים לרשום את ילדיהם לחינוך הדתי. משרד הקליטה וארגונים יוצאי אתיופיה ניסו לקדם בתי ספר ממלכתיים, אך נחלו הצלחה קטנה שכן רבים מיוצאי אתיופיה העדיפו והתרגלו לחינוך הדתי. הילדים העולים מאתיופיה שאינם שייכים לקהילת ביתא ישראל והוכרו כיהודים על סמך גיור קטנים, נדרשים ללמוד במסגרות חינוך דתיות עד לגיל בר מצווה או בת מצווה לשם הכרה בגיור.

בשנת 2009 שלושה בתי ספר בפתח תקווה סירבו לקבל תלמידים נוספים בני העדה האתיופית, על סמך מחקרים של משרד החינוך שהראו שקליטת עולים מיטבית כשהם מיעוט במסגרת החינוכית. המנהיג הרוחני של ש"ס הרב עובדיה יוסף איים לפטר מנהלי בתי ספר המשתייכים למערכת החינוך של ש"ס, אם אלו יסרבו לקבל לבתי הספר תלמידים מקהילת ביתא ישראל. בעקבות הפרשה משרד החינוך איים להפסיק לממן את שלושת בתי הספר שסירבו לקבל את התלמידים. ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו הביע את סלידתו מהמקרה וכינה אותו "פיגוע במוסר".

בשנת 2019 פורסמו טענות של הורים כלפי עיריית קריית גת לפיהם בני העדה האתיופית רוכזו בגנים מסוימים. העירייה טענה שהילדים שובצו לפי מקום המגורים והעדפות ההורים לגן ממלכתי או ממלכתי-דתי, והכחישה שמוצא הילדים היווה שיקול בשיבוץ. ממשרד החינוך נמסר כי היעדר שילוב של תלמידים יוצאי אתיופיה עם כלל האוכלוסייה הוא מעשה לא חינוכי, ושראש העירייה זומן לשיחה דחופה.

השכלה גבוהה

עד שנת 2005, 3,000 סטודנטים סיימו בהצלחה את לימודיהם במכללות, ו-1,500 נוספים אף סיימו בהצלחה את לימודיהם באוניברסיטאות. עם זאת, רבים מהם חוו קשיים בהשתלבות בשוק העבודה הישראלי. בשנת 2017, אקדמאים ישראלים יוצאי אתיופיה היו בעלי השכר הנמוך ביותר מבין האקדמאים.

סטודנטים יוצאי אתיופיה מתמודדים עם קשיים משפחתיים רבים המשליכים על יכולתם להשתלב בהצלחה, למשל היעדר תמיכה כלכלית מצד המשפחה וצורך לסייע בפרנסתה. ליוצאי אתיופיה גם קשיים לימודיים ייחודיים הנובעים בין השאר מפערי תרבות ומחוסר במידע שיאפשר בחירה נבונה של תחום הלימודים. נכון לשנת 2015/16, מספר הסטודנטים יוצאי אתיופיה נמצא במגמת עלייה ועומד על 2,966, בהשוואה ל-747 סטודנטים בשנת 1999.

מדינת ישראל מעניקה מלגות חינוך ליוצאי הקהילה האתיופית, בהשכלה גבוהה ובמסגרות חינוכיות אחרות. זאת לצד, תוכניות לאפלייה מתקנת הקיימות במוסדות להשכלה גבוהה בארץ, ובאוניברסיטאות בפרט, הבאות לסייע במלגות ובתנאי קבלה לבני הקהילה^{[דרוש מקור]}.

תעסוקה

בשל ההבדל המשמעותי בין הכישורים של קהילת ביתא ישראל והצרכים של החברות בישראל, שיעורי אבטלה גבוהים נפוצים בקרב חברי קהילת ביתא ישראל: בשנת 2005 עמד שיעור האבטלה על 65% בקרב גילאי 45 ומעלה. הדור הצעיר של חברי הקהילה אשר נולד או גדל בישראל זכה להצלחה רבה יותר בקליטתם במשק הישראלי, בעיקר עקב קבלת חינוך מודרני, אם כי השיעור הממוצע של האנשים המשכילים בקרב קהילת ביתא ישראל עדיין קטן יותר מזה של יתר בני נוער במגזר היהודי, וגורם זה מעכב את הופעתה של קבוצת מעמד ביניים גדולה של יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית.

דו"ח בנק ישראל לשנת 2006 הציג נתונים למידת היקלטות בני הקהילה בישראל. הדו"ח מצביע על שורה של ליקויים באופן ההשקעה הממשלתית בקליטת בני הקהילה וממליץ על נקיטת מדיניות לפיזור העולים ברחבי הארץ. כמו כן מומלץ להגדיל את המשאבים העומדים לרשות בתי הספר אליהם נשלח שיעור גבוה של תלמידים מבני הקהילה ולהימנע מתופעות של הסללה. לבסוף ממליץ הדוח להרחיב את מערך ההכשרה המקצועית לבני הקהילה ולשקול העדפה מתקנת בשילובם בשירות הציבורי.

מחקר שנערך ב-2011 מראה כי 53% מהמעסיקים אינם מעוניינים בעובדים אתיופים, בלא קשר לכישוריהם, וכן שכ-70% מהמעסיקים לא יקדמו את עובדיהם האתיופים. מחקר שפורסם ב-2012 מצא שיוצאי אתיופיה מרוויחים 30% -40% פחות מערביי ישראל כיוון שרבים מהם מועסקים בתוך קהילתם עצמם שהיא קטנה ומצומצמת יותר מאשר מגזרים אחרים כגון הערבי ויוצאי ברית המועצות לשעבר.

הקצינה הראשונה מהעדה האתיופית בצה"ל, 2001

מחקר של ניצה קסיר מבנק ישראל הראה כי עם הוותק בארץ גדלה ההשתלבות של יוצאי אתיופיה בתעסוקה, ושיעורי התעסוקה שלהם כיום גבוהים. עם זאת הם נקלטים ברמות שכר נמוכות לשיעורי העוני בקרבם גבוהים.

במערכת הביטחון

ערך מורחב – מערכת הביטחון הישראלית

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

בצה"ל

שיעור הגיוס בקרב יוצאי אתיופיה הוא מן הגבוהים ביותר מבין האוכלוסיות השונות. לפי דוח מבקר המדינה לשנת 2012, על פי נתוני אגף כוח אדם בצה"ל, "סך החיילים יוצאי אתיופיה, אשר שירתו בצה"ל בסוף שנת 2010, היה כ-5,800 . בשנה זו התגייסו כ-2,430 יוצאי אתיופיה, ושיעור גיוסם היה כ-86% לעומת 74% בכלל צה"ל. עובדה זו מעידה על מוטיבציה גבוהה. ואולם, לאחר הגיוס חל שבר, וחיילים יוצאי אתיופיה נקלעים לליקויי שירות בשיעורים גבוהים." בתחילת 2013 דווח, כי כמחצית מיוצאי אתיופיה ששרתו בצה"ל, נכלאו בכלא צבאי עקב עבירות שונות. נכון ליולי 2018, ישנם 559 ישראלים ממוצא אתיופי בשירות הקבע מתוך כ 40.000 משרתים. הם מהווים 1.4% מכלל משרתי הקבע. רק 82 אנשי קבע ממוצא אתיופי הם גברים (15%), מול 477 נשים (85%). 21% ממשרתי הקבע האתיופים הם אקדמאים, 31% הם הנדסאים/טכנאים ו 48% מהם ללא השכלה. רוב אנשי הקבע האתיופים הם נגדים ע"פ הפילוח הבא: סמל - 1 סמ"ר - 52 רס"ל - 138 רס"ר - 55 רס"ם - 48 רס"ב - 40 רנ"ג - 7 אוכלוסיית הקצינים האתיופים קטנה מאוכלוסיית הנגדים, להלן פילוח הדרגות: קא"ב - 2 סגן - 54 סרן - 76 רס"ן - 83 סא"ל - 2 אל"ם - 1

שיעור הקטינים בני הקהילה הנמצאים במאסר או במעצר, עולה משמעותית על חלקם היחסי באוכלוסייה, אולם ירד מכ-40% מכלל הקטינים האסורים בשנת 2014 לכ-7% בשנת 2019.

מלכת היופי של ישראל לשנת 2013 והראשונה שהיא יוצאת אתיופיה, טיטי איינאו

זוכת פרס התיאטרון הישראלי, רותי אסרסאי

תרבות, חברה והישגים

ערכים מורחבים – קדרות ביתא ישראל · מוזיקה אתיופית · מחול באתיופיה

תרבותה של ביתא ישראל באתיופיה הייתה התרבות החבשית שהיא תרבותם המשותפת של האמהרים והתגרים (החבשים), המזוהה גם כתרבות הכל-אתיופית.

ב-2010 הוענק לשחקנית ממוצא אתיופי, רותי אסראי, פרס התיאטרון הישראלי לשחקנית המבטיחה.

ב-2011 זכתה הזמרת הראשונה ממוצא אתיופי, חגית יאסו, במקום ראשון בתוכנית "כוכב נולד".

ב-2013 נבחרה הדוגמנית הראשונה יוצאת אתיופיה, טיטי איינאו, כמלכת היופי של ישראל לייצג את מדינת ישראל בתחרות מיס יוניברס.

ב-2013 זכתה המתמודדת הראשונה יוצאת אתיופיה, טהוניה רובל, במקום הראשון בתוכנית "האח הגדול".

ב-2018 זכתה "נבסו" (שיצר וכתב יוסי ואסה) בפרס האמי הבינלאומי לסדרה הקומית הטובה ביותר.

ב-2020 נבחרה הזמרת הראשונה שממוצא אתיופי, עדן אלנה, לייצג את מדינת ישראל בתחרות האירוויזיון (זאת לאחר זכתה במקום הראשון ב"אקס פקטור ישראל" וב"הכוכב הבא לאירוויזיון").

מטבח ומאכלים מסורתיים

ערך מורחב – המטבח האתיופי

שפה

השפה העיקרית המשמשת לתקשורת בין אזרחי ישראל ובין חברי קהילת ביתא ישראל בישראל היא עברית ישראלית. יחד עם זאת, רוב חברי קהילת ביתא ישראל שעלו לישראל נוטים להמשיך לדבר באמהרית ותגרית בבתיהם עם בני משפחותיהם וחבריהם.

אמנות

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אמנים ישראלים יוצאי אתיופיה

ספורט

ב-2003 נבחר הכדורגלן הראשון יוצא אתיופיה, ברוך דגו, להרכב נבחרת ישראל.

ב-2004 שני האתלטים יוצאי אתיופיה, היילה סטאין ואסף בימרו, ייצגו את מדינת ישראל באולימפיאדה.

ב-2008 האתלט יוצא אתיופיה, היילה סטאין, ייצג את מדינת ישראל באולימפיאדה.

ב-2012 האתלט יוצא אתיופיה, זוהר זימרו, ייצג את מדינת ישראל באולימפיאדה.

ב-2015 נבחר הכדורגלן ממוצא אתיופי, אלי דסה, להרכב נבחרת ישראל.

ב-2016 שלושת האתלטים יוצאי אתיופיה, דניאל גואדי, מארו טפרי וטסמה מוגס, ייצגו את מדינת ישראל באולימפיאדה.

אפליה עדתית

הרשויות הישראליות, המודעות למצבם של חברי הקהילות האפריקניות ביתר המדינות המערביות, הפעילו פרויקטים שונים על מנת למנוע התפתחות דפוסים של אפליה על בסיס אתני.^{[דרוש מקור]} האתגרים הפנימיים של קהילת ביתא ישראל הפכו מורכבים יותר בשל עמדות גזעניות שעלו לאורך השנים מצד גורמים מסוימים בחברה הישראלית ובממסד הרשמי. גילויי גזענות, או דעות קדומות, עדיין מתרחשים לעיתים בישראל כלפי קהילת ביתא ישראל, במיוחד במקומות בהם ישנם ריכוזים גבוהים של חברי קהילת ביתא ישראל.

בשנת 2002 פורסם שאוכלוסיית העולים כוללת צאצאי עבדים (ברייה) שגוירו ושיוצאי קהילת ביתא ישראל נוהגים איסור להינשא להם גם בישראל. נושא זה נחקר, בין השאר, על ידי ההיסטוריון סטיבן קפלן.

סקר שפורסם בחורף 2004 הראה ש-75% מהישראלים שאינם מגלות אתיופיה מוכנים שילדיהם ילמדו עם ילדים יוצאי גלות אתיופיה, 55% מוכנים להתגורר בשכנות לאתיופים ו-26% מוכנים שילדיהם יתחתנו עם אתיופי. בהשוואה לארצות הברית בה במאה ה-21 שיעור נישואי שחורים לבני גזעים אחרים עמד על פחות מ-3%, בישראל שיעור האתיופים שנישאים שבני עדות אחרות עומד על כ-12%.

סקר שפורסם בקיץ 2012 מצביע על כך ש-24% מהציבור הלא-אתיופי יהיה מוכן שילדיו יתחתנו עם אתיופים, 23% מהם יהיו מוכנים לגור בשכנות ליוצאי אתיופיה ו-47% מהנשאלים יסכימו שילדיהם ילמדו עם ילדים ממוצא אתיופי באותה הכיתה.

בליינש זבדיה, שגרירת ישראל הראשונה בת העדה האתיופית, 2012

בשנת 2005 ראש עיריית אור יהודה סירב לקלוט את חברי קהילת ביתא ישראל ביישוב, לטענתו בשל חשש מירידת הערך של הנדל"ן ובשל חשש מעלייה בפשיעה.

עיקור נשים שעלו מאתיופיה

ערך מורחב – חלוקת דפו פרוברה ליוצאות אתיופיה בישראל

בשנות ה-90, דפו פרוברה היה אמצעי הורמונלי למניעת היריון שניתן במרפאות הג'וינט שבאתיופיה, הניתן באמצעות זריקה לשריר ומעכב את הביוץ ברחם למשך כשלושה חודשים. הזריקה יעילה במניעת היריון ועלותה נמוכה, אולם היא גורמת לתופעות לוואי שליליות כגון דלדול עצם והחמרת נטיות דיכאוניות. לפיכך ממליץ מנהל המזון והתרופות להגביל את משך השימוש בה לשנתיים, אם קיימות חלופות בטוחות יותר. על אף זאת, כשישים אחוז ממקבלות התרופה בישראל הן נשים יוצאות אפריקה, בעיקר עולות מאתיופיה, אף כי משקלן הכולל באוכלוסיית ישראל עומד על כאחוז. בשנת 2012 פרסמה גל גבאי תחקיר על פיו הופעלו לחצים על נשים רבות במחנות המעבר בגונדר ובאדיס אבבה ובישראל לקבל דפו פרוברה בלי שניתן להן מידע על תופעות הלוואי ועל חלופות כגלולות או התקן תוך רחמי. על פי עדויות שנאספו במסגרת התחקיר, איימו על מועמדות לעלייה כי לא יקבלו אישור לעלות לישראל אם לא יקבלו את הזריקה. בחודש ינואר 2012 הגישו כמה נשים יוצאות אתיופיה תובענה ייצוגית נגד שירותי בריאות כללית, מכבי שירותי בריאות וקופת חולים מאוחדת בטענה כי זריקות דפו פרוברה ניתנו במטרה לפקח על ילודה בקרב בנות העדה. במאי 2015 הורה מנכ"ל משרד הבריאות רוני גמזו לקופות החולים שלא לחדש מרשמי דפו פרוברה לנשים ממוצא אתיופי או לנשים אחרות שיש חשש שלא הבינו את השלכות הטיפול. גמזו הורה גם כי מרשם יינתן רק לאחר שיחה עם המטופלת בה יובהר המניע לבחירה באמצעי מניעה זה. יש הטוענים כי בכך מודה משרד הבריאות כי העדפה גורפת לדפו פרוברה עבור נשים ממוצא אתיופי הייתה נוהל מקובל בקופות החולים. לאחר שבוטלה מדיניות זו הייתה ירידה של מעל 30-40% בשיעור "מבקשות" הטיפול בעדה האתיופית.

הפגנות

ערך מורחב – הפגנות יוצאי אתיופיה

הפגנת יוצאי אתיופיה בתל אביב (3 במאי 2015): מפגינים חוסמים את רחוב אבן גבירול פינת שדרות דוד המלך.

ב-1996 נחשפה המדיניות של מגן דוד אדום שלא להערות מנות דם של יוצאי אתיופיה. כעשרת אלפים מחברי קהילת ביתא ישראל ערכו הפגנה מול משרד ראש הממשלה. כוחות המשטרה המצומצמים במקום אשר ציפו להפגנה שקטה ומצומצמת, הופתעו כאשר ההפגנה הפכה אלימה וכאשר המפגינים יידו אבנים, מקלות ומוטות פלדה על השוטרים. כוחות המשטרה מנגד ניסו להדוף את המפגינים עם כדורי גומי, זרנוקי מים וגז מדמיע. זו הייתה אחת ההפגנות הסוערות ביותר בתולדות מדינת ישראל: כ-41 שוטרים ו-20 מפגינים נפצעו בהפגנה, וכמו כן נגרמו נזקים לכ-200 מכוניות אשר היו שייכות לעובדי משרד ראש הממשלה.

ב-6 בנובמבר 2006, הפגנה אותה ערכו מאות יוצאי אתיופיה הפכה לעימות אלים מול כוחות המשטרה כאשר המפגינים ניסו לחסום את הכניסה לירושלים במחאה על החלטת משרד הבריאות להמשיך את מדיניות השמדת תרומות הדם של יוצאי אתיופיה, בנוסף להשמדת מנות הדם של תורמים אחרים המשתייכים לקבוצות בעלות סיכון פוטנציאלי גבוה יחסית למחלות זיהומיות.

ב-27 באפריל 2015 פורסם סרטון המתעד תקרית בחולון, בו נראה שוטר יס"מ ומתנדב מכים את דמאס פיקדה, חייל ממוצא אתיופי. הסרטון עורר סערה ובעקבותיו נערכו הפגנות בתל אביב ובירושלים וערים נוספות. ההפגנה בתל אביב התפתחה למהומה אלימה. בעקבות ההפגנה הוקמה וועדה ב-2016 למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה ברשות אמי פלמור.

פוליטיקה

פנינה תמנו-שטה, חברת הכנסת הראשונה מהעדה האתיופית שהיא אישה, 2013

שגרירות ישראל

בשנת 2012 ממשלת ישראל מינתה לראשונה יוצאת אתיופיה - בליינש זבדיה - לשגרירה, באתיופיה מולדתה. לדברי שר החוץ דאז, אביגדור ליברמן, צעד זה היווה ציון דרך חשוב במאבק בדעות קדומות.

ד"ר אברהם נגוסה, חבר הכנסת העשרים ובקאוליציה מטעם מפלגת הליכוד, 2017

הכנסת

מהרטה ברוך-רון, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, מאז 2013

יוצאי אתיופיה מזדהים בעיקר עם המרכז-ימין הפוליטי. רבים מיוצאי אתיופיה נרתעים מלהצביע למפלגות שמאל מוצהרות כמו העבודה, גלגולה של מפא"י, המזוהה עם תקופת שלילת השבות ועם עמדות מדיניות של השמאל הפוליטי.

על-מנת שיהיה ייצוג פרופורציונלי בכנסת ליוצאי אתיופיה שמהווים כמעט 2% מאוכלוסיית ישראל, צריכים להיות להם לפחות שני מושבים כך שישקפו את אותם שני אחוזים מתוך 120 חברים בסך הכל.

בכנסת ה-14 כיהן חבר הכנסת הראשון יוצא אתיופיה - אדיסו מאסלה מטעם מפלגת העבודה. בעברו היה חבר בארגון היחאפה המרקסיסטי באתיופיה, ובישראל הפך לחבר כנסת בבחירות שהתקיימו בשנת 1996.

לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה בשנת 2006, הוקמה מפלגת עתיד אחד בראשות ד"ר אברהם נגוסה, אשר החשיבה עצמה כנציגה פוליטית של יוצאי אתיופיה. אף על פי כן, המפלגה לא זכתה לעבור את אחוז החסימה לאחר שקיבלה 14,005 קולות ובעקבות כך החליטה להתפרק.

בכנסת ה-17 כיהנו שני חברי כנסת יוצאי אתיופיה- נציגה של מפלגת קדימה, שלמה מולה, ונציגה של מפלגת ש"ס, הרב מזור בהיינה (התמנה באפריל 2008 בעקבות הרשעת שלמה בניזרי בפלילים).

בכנסת ה-18 כיהנו שני חברי כנסת יוצאי אתיופיה- שלמה מולה ממפלגת קדימה, ואללי אדמסו ממפלגת הליכוד (התמנה בספטמבר 2012, לאחר שהח"כ והשר יוסי פלד התפטר מתפקידו).

במפלגות נוספות קיבלו יוצאי אתיופיה ייצוג ברשימות, אך הם לא נכנסו לכנסת בגלל מחסור במנדטים: בשנת 2009 צירפה שוב מפלגת ש"ס לרשימתה לכנסת את הרב יוצא אתיופיה, והח"כ לשעבר, מזור בהיינה. מפלגות אחרות הציבו גם הם מועמדים יוצאי אתיופיה כמו ד"ר אברהם נגוסה בבית היהודי, נגסט מנגשה במרצ, ויששכר מקונן בישראל ביתנו.

בכנסת ה-19 כיהנו שני חברי כנסת יוצאי אתיופיה ושניהם מטעם מפלגת יש עתיד- שמעון סולומון, ופנינה תמנו-שטה שהיא חברת הכנסת הראשונה מהקהילה שהיא גם אישה.

בכנסת ה-20 כיהנו שלושה חברי כנסת יוצאי אתיופיה - ד"ר אברהם נגוסה ממפלגת הליכוד, פנינה תמנו-שטה ממפלגת יש עתיד (התמנתה שוב ב-2018 עקב התפטרותו של יעקב פרי), ואשר פנטהון סיום ממפלגת כולנו (שהתמנה בתחילת ינואר 2019 עקב התפטרותו של יואב גלנט וכיהן לאורך פגרת הבחירות).

בכנסות ה-21 וה-22 מכהנים שני חברי כנסת יוצאי אתיופיה ושניהם מטעם סיעת כחול לבן- פנינה תמנו-שטה (ומטעם יש עתיד), וגדי יברקן (ומטעם תל"ם).

חברי מועצות ועירייה

סגנית ראש עיריית תל אביב: מהרטה ברוך-רון (מאז 2013. בעברה מנחה בערוץ הילדים, ומשתתפת ב"השגריר"). בבחירות לכנסת ישראל ה-21 התמודדה מטעם מפלגת מרצ והוצבה במקום השישי ברשימה, אך עקב מיקומה לא נכנסה לכנסת.

ארגונים

ארגונים רבים פועלים בקרב יוצאי אתיופיה ועוסקים בשלל נושאים החל מבריאות, דרך הכשרה מקצועית ותעסוקה ועד לייעוץ משפטי. בין הארגונים הידועים:

• אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה: ארגון חברתי העוסק בשלל נושאים, ממשיך דרכה של האגודה האמריקאית למען יהודי אתיופיה (AAEJ) שפעלה בין 1969–1993.
• פידל: הוקמה בשנת 1996 ופועלת למען חינוך ושילוב חברתי של בני נוער באמצעות מגשרים בבתי הספר, הפעלת מרכזי נוער ברחבי ישראל וניהול תוכניות קהילתיות להורים.
• עולים ביחד: הוקמה בשנת 2006 ועוסקת בקידום מנהיגות ומצוינות בתעסוקה.
• טבקה: ארגון משפטי שהוקם ב-1999 ואשר מעורב בפסקי דין רבים העוסקים בקהילה.
• טנא בריאות: עמותה לקידום בריאות יוצאי אתיופיה בישראל, באמצעות מומחי בריאות יוצאי אתיופיה ובשיתוף הקהילה.
• היווט: עמותה שהוקמה על ידי נשים מהקהילה, לעזרה בהתאקלמות תוך תמיכה במשפחה ובפרט בהיבט של פעילויות לילדים ובני נוער.
• טק קריירה: עמותה שהוקמה כדי לסייע ליוצאי אתיופיה להשתלב בתעשיית ההיי-טק.
• תב"ת: מפעיל תוכניות שונות לקידום קליטת עולים.

ראו גם

עיינו גם בפורטל פורטל ביתא ישראל הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות ביתא ישראל. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בביתא ישראל על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות, דת ועוד.

• ביתא ישראל
• יהדות ישראל
• עליית ביתא ישראל
• יהדות אפריקה
• יחסי אתיופיה-ישראל
• קטגוריה:יהודים אתיופים

לקריאה נוספת

• גדי בן-עזר, כמו אור בכד: עלייתם וקליטתם של יהודי אתיופיה, ראובן מס, 1992
• אסתר הרצוג, הביורוקרטיה ועולי אתיופיה - יחסי תלות במרכז הקליטה, צ'ריקובר, 1998
• סטיבן קפלן ושושנה בן-דור, יהודי אתיופיה - ביבליוגרפיה מוערת, יד בן-צבי, 1998
• יהודה שנהב, יוסי יונה (עורכים), גזענות בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2008 (פתח דבר)
• נמרוד גריסרו ואליעזר ויצטום (עורכים), היבטים חברתיים, תרבותיים וקליניים של עולי אתיופיה בישראל, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב והסוכנות היהודית לארץ ישראל, 2012, ISBN 978-965-536-079-0
• שלי אינגדאו-ונדה, חוסן בהגירה, הסיפור של יהודי אתיופיה בישראל, הוצאת רסלינג, 2019

• Gerrit Jan Abbink, The Falashas In Ethiopia And Israel - The Problem of Ethnic Assimilation, Nijmegen, Institute for Cultural and Social Anthropology, 1984
• Teshome G. Wagaw, For our soul: Ethiopian Jews in Israel, Wayne State University Press, 1993, ISBN 0-8143-2458-4
• Steven Kaplan & Chaim Rosen, "Ethiopian Jews in Israel", American Jewish Year Book 94, 1994, pp. 59-109
• Michael Ashkenazi & Alex Weingrod, Ethiopian Jews and Israel, Transaction Publishers, 1987, ISBN 0-88738-133-2
• Steven Kaplan and Hagar Salamon, "Ethiopian Jews in Israel" in Uzi Rebhun and Chaim Isaac Waxman (Eds.), Jews in Israel: Contemporary Social and Cultural Patterns, UPNE, 2004, ISBN 1584653272, pp. 118-148

• שירה שאטו, הנרטיבים השונים של מסע עליית יהודי אתיופיה, האוניברסיטה העברית, 2011.
• ניצה (קלינר) קסיר, בנק ישראל, ״יוצאי אתיופיה - על תעסוקה, השכלה ועוני״, הפורום הישראלי לגיוון בתעסוקה, 2016.
• עירית אייזיק, שרית אלנבוגן-פרנקוביץ'. (2017). ילדים נפגעי התעללות והזנחה בני הקהילה האתיופית. ירושלים: מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראלים יוצאי אתיופיה בוויקישיתוף

• אגודת יהודי אתיופיה
• אנדנת - מרכז רוחני והדרכה ארצי לקהילת יוצאי אתיופיה
• מלקם - פורטל יוצאי אתיופיה
• מרכז ההיגוי של עולי אתיופיה במערכת החינוך (הקישור אינו פעיל, 17 בנובמבר 2018)
• Ethiostruggle - אתיופים ברשת
• Y.E.S - סטודנטים אתיופים צעירים
• מאגר מומחים אתיופים במגוון תחומים ״TOPLIST״ - ביוזמת משרד המשפטים

מאמרים

• חדווה אייל, דפו פרוורה, אמצעי למנעת היריון באמצעות זריקה. מחקר על מדיניות השימוש בקרב הקהילה האתיופית בישראל, אמי - ארגון המיילדות בישראל, וארגון אשה לאשה - המרכז הפמיניסטי בחיפה
• נירית בן-ארי, 20 שנה למבצע שלמה - מי אפה את הלחם?, הארץ, 28 במאי 2011
• ובאו האובדים - על הספר מסיני לאתיופיה
• בן שלו, הדור הצעיר של מוזיקאים ממוצא אתיופי פורץ לתודעה בלי לבקש יפה רשות, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2018
• אורטל מוגוס, מהיום אני לא דני, תקראו לי אשגר, באתר "ידיעות אחרונות", 23 בדצמבר 2018
• אלעד נחשון, ‏"עדה, לא גזע", השילוח, גיליון 16, אוקטובר 2019.

• Gerrit Jan Abbink, "Ethnic trajectories in Israel : comparing the "Bené Israel" and "Beta Israel" communities, 1950-2000", Anthropos 97, Anthropos Institut, Sankt Augustin, 2002, p. 3-19