פרוטו-הודו-אירופית
| שפה משוחזרת | |
|---|---|
| תפוצה גאוגרפית | דרום רוסיה |
| היכחדות | נכחדה, מתוארכת לכ-4,000 לפנה"ס |
| סיווג שפה |
שפות הודו-אירופיות
|
| מפת תפוצה | |
 | |
|
אזור התפוצה המשוער של השפה אזור התפוצה של השפות ההודו-אירופיות כיום | |
פרוטו-הודו-אירופית (באנגלית: Proto-Indo-European; בראשי תיבות: PIE) היא השפה האם המשוערת של כל השפות ההודו-אירופיות – השפות ההודו-אריות (סנסקריט עתיקה, וכן הינדוסטנית, פונג'אבי ובנגלית), השפות האיראניות (וביניהן פרסית, כורדית ופשטו), היוונית (לרבות יוונית עתיקה), השפות האיטליות (לטינית עתיקה, וכן צרפתית, ספרדית, איטלקית ורומנית), השפות הגרמאניות (וביניהן אנגלית, גרמנית ושוודית), השפות הסלאביות (וביניהן רוסית, פולנית וסרבו-קרואטית), השפות הבלטיות (ליטאית ולטבית), הארמנית והאלבנית. נכון למאה ה-21, מספר דוברי השפות שהתפתחו מן השפה הפרוטו-הודו-אירופית מוערך בכ-3.5 מיליארד. במילים אחרות, כל אדם שני בעולם דובר שפה שהתפתחה מפרוטו-הודו-אירופית.
אבי רעיון השפה האם המשותפת, הפרוטו-הודו-אירופית, היה ויליאם ג'ונס, עורך דין בריטי שנשלח בשירות הוד מלכותו לקולקטה שבהודו כדי לכהן כשופט. במסגרת תפקידו למד ג'ונס את שפת הסנסקריט המקומית והבחין בדמיון בינה לבין שפות אירופיות שהכיר. הדמיון בין שפות אלה מעורר תמיהה, שכן לא הייתה אמורה להתאפשר שאילת מילים משפה אחת לאחרת עקב הריחוק הגאוגרפי בין אירופה להודו. לפיכך סבר ג'ונס כי מוצאן של שפות אלה משותף. הבלשנים מצאו את הדרך השיטתית שבה מילים, עיצורים ותנועות התפתחו משפה לשפה במה שקרוי מעתק הגאים. הם הצליחו לשחזר כ-4,000 שורשים בשפה וחוקי דקדוק רבים. בפרוטו-הודו-אירופית 25 עיצורים, 4 הברות ו-8 יחסות, וכן מין משותף לזכר ולנקבה. הבלשנים השתמשו בבלשנות השוואתית כדי לאתר את הגרסה הנפוצה ביותר של המילה. המילה "אבא", למשל, היא "פַּטֵרַס" ביוונית, "פָּאטֶר" בלטינית, "פִּיטָאר" בסנסקריט, "פֶּדַר" בפרסית, "פָאדֶ'ר" באנגלית, "הָאיְר" בארמנית ובפרוטו-הודו-אירופית – "פְּחטֵר".
נכון למאה ה-21, הגישה המובילה במחקר היא "ההיפותזה הקורגנית". לפי גישה זאת, רוכבי סוסים מערבות אירו-אסיה הקרויים תרבות יאמניה, הם אלה שדיברו לראשונה פרוטו-הודו-אירופית והפיצו אותה בכוח בסביבות 4,000 לפנה"ס עם נדידתם מדרום רוסיה לאירופה ולהודו. בני יאמניה היו הראשונים לביית סוסים, וכישורים אלה אפשרו להם להפיץ את שפתם במהירות. מאוצר המילים המשוחזר של השפה ניתן ללמוד רבות על התרבות של דובריה. בשל מיומנותם בחקלאות, היו בשפה כינויים רבים לחיות משק ולגוריהן וכן מילים רבות הקשורות בעבודת אדמה, כגון חרישה וזריעה. בשפה זאת לא הייתה מילה ל"ים", ולכן מסיקים כי לא היה לשבטים אלה מוצא לים. הדמיון בין המיתולוגיות בהודו ובאירופה, כגון היוונית, הרומית, הנורדית וההינדואית, איפשר לשחזר אף את המיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית באופן דומה, בתהליך הקרוי מיתולוגיה השוואתית. האל האב היה אל השמיים, "דְיֵאוּס פְּחטֵר", בדומה לזאוס וליופיטר. גם במיתולוגיה זאת היה אל השמש ושמו "סֶחוּל", בדומה להליוס היווני, לסול הנורדי ולסוּרְיָה ההינדואי, וסמלו – מרכבה רתומה למספר סוסים.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויליאם ג'ונס, עורך דין בריטי בן המאה ה-18, היה הראשון שהציע את קיומה של השפה. ב-1783 הגיע ג'ונס לקולקטה שבהודו כדי לכהן כשופט. כדי להתחבב על האוכלוסייה המקומית, החליטו נציגי השלטון הבריטי בהודו שלא לבסס את מערכת החוקים בהודו הבריטית על מערכת המשפט האירופית אלא על החוקים המסורתיים שנכתבו בשפת הסנסקריט, מהשפות העתיקות בהודו. לשם כך, למד ג'ונס את שפת הסנסקריט. ג'ונס, שהיה פוליגלוט ושלט ב-28 שפות, הבחין בדמיון בין שפת הסנסקריט לשפות אחרות שהכיר, כגון יוונית עתיקה ולטינית. לדברי ג'ונס, הסבירות לכך שהדמיון בין השפות נבע ממגע לשוני, היא נמוכה, עקב הריחוק הגאוגרפי באזורי התפוצה של השפות. מסיבה זאת סבר ג'ונס כי מוצאן ממקור משותף. משכך ניתן היה לעמוד גם על הקשר בין השפות שהתפתחו מסנסקריט – השפות ההודו-אריות הינדי ובנגלית, לעומת השפות שהתפתחו מלטינית – השפות האיטליות, צרפתית, איטלקית וספרדית.[1]
שפת הסנסקריט, ללא קשר לעתיקותה, היא בעלת מבנה נפלא: מושלם יותר מיוונית, עשיר יותר מלטינית, ומעודן יותר משתיהן. בכל זאת יש ביניהן דמיון חזק, המתבטא הן בפעליה והן בתחביר שלה, במידה שאי אפשר להסביר כיד המקרה. הדמיון כה חזק למעשה, עד כי אף בלשן לא יוכל להביט על כל שלוש השפות בלי להבחין שהן צמחו ממקור משותף, שככל הנראה כבר לא קיים.
— ויליאם ג'ונס, 1786[2]
אף שג'ונס נחשב לאבי רעיון השפה הפרוטו-הודו-אירופית, רעיונות דומים באשר למקור משותף של השפות ההודו-אירופיות נהגו על ידי חוקרים שקדמו לו. כך, למשל, כבר בראשית המאה ה-17 יצר המזרחן הגרמני יוהאן אליכמן רשימה בת 2,000 מילים דומות בפרסית ובגרמנית. בהתבסס על עבודתו של אליכמן, העלה המלומד ההולנדי, מרקוס ואן בוקסהורן, ב-1647 את ההשערה כי הפרסית והגרמנית, וכן השפות הסלאביות, היוונית העתיקה והלטינית, חולקות מקור משותף. הוא כינה את השפה האם סקיתית, כשמם של הסקיתים, עם הודו-אירופי שחי בערבות אירו-אסיה.[3]
לאחר שג'ונס העלה את הרעיון בדבר קיום השפה, ניסו בלשנים בראשית המאה ה-19 לעמוד על הקשרים בין השפות ההודו-אירופיות. הבולטים שבהם היו פרנץ בופ ורסמוס ראסק, שלזכותו נזקף הגילוי של "חוק גרים" ב-1818, והוא ביסס את הקשר בין השפות הגרמאניות, אנגלית, גרמנית ושוודית, לבין שאר השפות ההודו-אירופיות.[4]
הגייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עיצורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| שפתי | מכתשי | וילוני | לועי | ||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| רגיל | מחונכך | משופתת | |||||
| אפי | m* | n* | |||||
| סותם | אטום | p* | t* | k* | ḱ* | kʷ* | |
| קולי | b* | d* | g* | ǵ* | gʷ* | ||
| מנושף | bʰ* | dʰ* | gʰ* | ǵʰ* | gʷʰ* | ||
| חוכך | s* | h₁, *h₂, *h₃* | |||||
| מקורב (צדי) |
y* | w* | |||||
| l* | |||||||
| רוטט | r* | ||||||
בפרוטו-הודו-אירופית שוחזרו 25 עיצורים (כל העיצורים והמילים ששוחזרו מסומנים בכוכבית, כדי להדגיש שהשחזור שלהם איננו ודאי). עם העיצורים ששוחזרו נמנים האלופונים של העיצורים ההברתיים r, *l, *m* ו-n*, שבהם שטף האוויר לא נחסם לחלוטין, ולכן ניתן להגות אותם ברצף. עיצורים אלה מופיעים לעיתים בפרוטו-הודו-אירופית בין שני עיצורים אחרים כתחליף לתנועה, אך הם אינם חלק מההברה. כדי להגדיר אותם נהוג להוסיף עיגול קטן בתחתית האות כך שייכתבו בתור r̥, *l̥, *m̥*, ו-n̥*, בהתאמה.[5]
לפרוטו-הודו-אירופית לא נמצאו עדויות בכתב, שכן היא דוברה טרם המצאת האלפבית. כדי לשחזר את עיצורי השפה ואת מילותיה, השתמשו החוקרים בבלשנות השוואתית. על מנת להבין כיצד נהגתה מילה מסוימת בפרוטו-הודו-אירופית, השוו את הגיית אותה מילה בשפות הודו-אירופיות קיימות ואז איתרו את הגרסה הנפוצה ביותר שלה. כך, למשל, נהגית המילה "אבא" בשפות הודו-אירופיות: Πατέρας (פַּטֵרַס) ביוונית, Pater (פָּאטֶר) בלטינית, पितर (פִּיטָאר) בסנסקריט, پدر (פֶּדַר) בפרסית, Father (פָאדֶ'ר) באנגלית ו-Հայր (הָאיְר) בארמנית. לפיכך, העיצור הראשון במילה הפרוטו-הודו-אירופית ל"אבא" עשוי להיות /p/ כמו ביוונית, בלטינית ובסנסקריט, /f/ כמו באנגלית, או לחלופין /h/ כמו בארמנית. מכאן ניתן ללמוד כי מרבית השפות ההודו-אירופיות משתמשות באותו ההגה במילה זאת. הפיכת העיצור /p/ ל/f/ או ל/h/ נפוצה בשפות רבות, ואילו התהליך ההפוך קורה רק לעיתים רחוקות. התופעה, שלפיה עיצור מסוים בשתי שפות קרובות מומר תמיד לעיצור מסוים אחר, מכונה מעתק הגאים. המסקנה המתבקשת היא שהמילה הפרוטו-הודו-אירופית ל"אבא" התחילה באות פ"א דגושה, בדומה ליוונית, ללטינית ולסנסקריט. המילה הפרוטו-הודו-אירופית המשוחזרת ל"אבא" היא, איפוא, "פְּחטֵר" (ph₂tḗr*).[6]
עיצורים רבים נוספים עברו שינויים בכל אחת מן השפות שהתפתחו מפרוטו-הודו-אירופית. דוגמה לכך היא מעתק ההגאים בשפות הגרמאניות, המכונה "חוק גרים", על שם יעקוב גרים (אחד האחים גרים), שפרסם ב-1822 ספר שעסק בנושא זה. עם זאת, ארבע שנים לפניו הגיע הבלשן רסמוס ראסק למסקנות דומות, והוא נחשב לראשון שגילה את החוק. לפי "חוק גרים", העיצורים הסותמים הקוליים המנושפים בשפות הודו-אירופיות (gʰ, *bʰ* ו-dʰ*) הפכו קוליים רק בשפות גרמאניות (g, *b* ו-d* בהתאמה), העיצורים הקוליים (g, *b* ו-d*) הפכו אטומים (k, *p* ו-t*, בהתאמה), והעיצורים האטומים (k, *p* ו-t*) התחלפו בעיצורים חוככים (h, *f* ו-θ*, בהתאמה). תהליך דומה אירע לעיצורים המיוצגים בעברית על-ידי אותיות בג"ד כפ"ת. דוגמה לכלל זה בפעולה היא המילה הלטינית לרגל, Pedis, שהפכה באנגלית ל-Foot: העיצור /p/ הפך ל-/f/ והעיצור /d/ הפך ל-/t/. מקור שתי מילים אלה הוא במילה הפרוטו-הודו-אירופית pṓds*.[7]
ההשערה הסדקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1973 פרסמו כמה חוקרים טענה שלפיה העיצורים הקוליים (g, *b* ו-d*) ששוחזרו בשפה הפרוטו-הודו-אירופית היו, למעשה, עיצורים סדקיים אטומים ('k', *p* ו-'t* בהתאמה), עיצורים שמיד אחריהם בא ההגה שמסומן בעברית באמצעות האות אל"ף (/ʔ/). לטענת חוקרים אלה, בפרוטו-הודו-אירופית לא היו שורשים בעלי שני עיצורים קוליים סמוכים (כמו, למשל, deg*, בהתעלם מן התנועה שביניהם), תופעה שאיננה קיימת בשפות המוכרות לנו. התופעה של היעדר עיצורים קוליים סמוכים מתבהרת אם מתייחסים לעיצורים אלה כעיצורים סדקיים אטומים, שכן קשה להגותם ברצף. נכון למאה ה-21, תיאוריה זאת איננה מקובלת, שכן ברוב השפות ההודו-אירופיות אין שריד לעיצורים סדקיים, ולפיכך לא סביר להניח כי עיצורים אלה היו קיימים בפרוטו-הודו-אירופית.[8]
ההשערה הלועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
עוד במאה ה-19 סבר הבלשן הצרפתי פרדינן דה-סוסיר כי בפרוטו-הודו-אירופית התקיימו שלושה עיצורים לועיים שלא ניתן לשחזרם במדויק. אם נשווה בין שפות הודו-אירופיות, נגלה כי התנועה a בסנסקריט עשויה להופיע במילים מקבילות ביוונית עתיקה ובלטינית כ-a, כ-e או כ-o. דה-סוסיר הניח כי מקור כל התנועות הוא בתנועה פרוטו-הודו-אירופית אחת, בדומה לסנסקריט. ההבדלים בתנועות בין השפות השונות נובעים מהימצאותם של העיצורים שבאים אחריהן. עיצורים אלה הושמטו לבסוף מן השפות ההודו-אירופיות, אך את שרידיהם ניתן לראות בשינוי שחל באותה תנועה בשפות ההודו-אירופיות המאוחרות. העיצורים האלה שוחזרו כעיצורים לועיים, ולפיכך ההשערה שהגה דה-סוסיר קרויה "התיאוריה הלועית". בראשית המאה ה-20, עם גילויה של השפה החיתית העתיקה, היחידה ממשפחת השפות ההודו-אירופיות שבה קיימים עיצורים לועיים, נמצא חיזוק להשערה הלועית, והיא הפכה למוסכמה בקרב חוקרי השפה הפרוטו-הודו-אירופית. את העיצור שבא אחרי תנועת e בשפות ההודו-אירופיות המאוחרות כותבים כ-h₁*, את העיצור שבא אחרי תנועת a כותבים כ-h₂* ואת העיצור שבא אחרי תנועת o כותבים כ-h₃*. במקרה שבו משוחזר עיצור לועי לא ידוע, הוא ייכתב בפשטות כ-h*.[9]
אין הסכמה בקרב החוקרים באשר לאופן הגיית שלושת העיצורים הלועיים. h₁* משוחזר לרוב בעברית כעיצור המקביל בהגייתו לאות העברית אל"ף (/ʔ/) או ה"א (/h/).[10] בחלק מהמחקרים העיצור h₂* משוחזר כעיצור המקביל בהגייתו לאות העברית חי"ת לועית בהגייה תימנית (/ħ/) או כחי"ת בעברית ישראלית (/χ/).[11] העיצור h₃* משוחזר כגרסה מְשׂוּפְתֶתֶת של h₂*. מיד אחרי עיצורים אלה בא ההגה /w/. במקרה זה, h₃* עשוי להיות נהגה כמו האות העברית עי"ן משפותתת (/ʕʷ/) או חי"ת משופתתת (/χʷ/). זאת, עקב היותם של העיצורים המשופתתים חצאי תנועות של התנועות הסגורות, ובכללן o. ו-h₃* משוחזר, לחלופין, כעיצור המקביל בהגייתו לאות העברית עי"ן לועית (/ʕ/).[12]
שפות קֶנְטוּם ושפות סַאטֶם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרוטו-הודו-אירופית משוחזרים שלושה עיצורים וילוניים מחונככים: עיצורים מסוימים שמיד אחריהם בא העיצור המקביל בהגייתו לאות העברית יו"ד (/j/). שלושת העיצורים המחונככים, שלאחריהם בא אותו עיצור, היו העיצורים המקבילים בהגייתם לאותיות העבריות כ"ף (/kʲ/), גימ"ל (/gʲ/) וגימ"ל מְנוּשֶפֶת, שמיד אחריה בא העיצור המקביל בהגייתו לאות העברית ה"א (/gʲʰ/). כדי לציין את היותם של עיצורים אלה מחונככים, נתווספה להם בתעתיק אות j קטנה מימין. בחלק מן התעתיקים של פרוטו-הודו-אירופית נהוג להמיר את האות j בגרש, כך שהם נכתבים בתור ǵ, ḱ ו-ǵʰ, בהתאמה. שלושת העיצורים המחונככים עברו מעתקי הגאים בכל אחת מתריסר הקבוצות שבמשפחת השפות ההודו-אירופיות.[13]
בהתבסס על המעתק שחל בכל קבוצה, חולקו השפות ההודו-אירופיות לשתי קבוצות בסיסיות: שפות קֶנְטוּם ושפות סַאטֶם. זאת, על פי המילה הפרוטו-הודו-אירופית למספר 100: ḱm̥tóm* (תעתיק IPA: /kʲm̥toˈm/). בחלק מקבוצות השפות הפרוטו-הודו-אירופיות, בעיקר בשפות המערביות (יוונית, שפות רומאניות, שפות גרמאניות ושפות קלטיות) אך גם בשפה הטוֹכָארִית שדוברה בצפון-מערב סין, נשמט ההגה /j/ מן העיצורים, ואלה הפכו לעיצורים וילוניים "רגילים", ללא כל תוספת. שפות אלה קרויות בשם "שפות קֶנְטוּם", בהתבסס על המילה הלטינית למאה, מקבוצת השפות הרומאניות: Centum. לעומת זאת, בקבוצה השנייה של השפות שכוללת בעיקר את השפות המזרחיות (שפות סלאביות, שפות הודו-אריות, שפות איראניות, אלבנית וארמנית, פרט לטוכארית) העיצורים המחונככים הפכו לעיצורים שורקים. מבין העיצורים המחונככים, ההגה /kʲ/ התגלגל להיות ההגה /s/, או לחלופין ההגה /ʃ/, המקביל בהגייתו לאות העברית שי"ן. העיצורים הווילוניים הקוליים הפכו לעיצוריים שורקים קוליים. שפות אלה קרויות בשם "שפות סַאטֶם", בהתבסס על המילה למאה באָוֶסְטִית, מקבוצת השפות האיראניות: Satem.[14]
חשוב לציין שהחלוקה לשפות "קאנטום", שבהן העיצורים הווילוניים המחונככים חדלו להיות כאלה, ולשפות "סאטם", שבהן העיצורים הווילוניים המחונככים הפכו לעיצורים שורקים, הייתה מקובלת במהלך המאה ה-19, כשהמחקר על פרוטו-הודו-אירופית עוד היה בחיתוליו. ברבות השנים נזנחה גישה זאת מכמה סיבות: ראשית, עד להגעת העמים הסלאביים לבלקן במהלך נדידת העמים, מצפון לאזור שבו דוברה היוונית (שפת "קנטום"), דוברו באזור זה שפות אלבניות שהן מקבוצת "סאטם". עובדה זאת הופכת את היוונית לשפה מבודדת מיתר שפות קנטום. שנית, ב-1907 נתגלו לראשונה קטעי טקסט מן השפה הטוכארית מצפון מערב סין. טוכארית היא אומנם שפת "קנטום", אך השפות שדוברו סביבה היו שפות "סאטם", מה שהופך אף אותה לשפה מבודדת. תופעה דומה אירעה לשפה החיתית, גם היא שפת "קנטום". בשל גילויים אלה התפתחה סברה שנייה, שחילקה את שפות "קנטום" לארבעה חלקים: יוונית, טוכארית, חיתית ושאר השפות.[15] הסברה השלישית, שהפכה נפוצה במהלך המאה ה-20, היא שפרוטו-הודו-אירופית לא התחלקה לשני ענפים בסיסיים ("קאנטום" ו"סאטם"), אלא התפצלה בהדרגה לשתים עשרה קבוצות, בלי קשר להיותן שפות "קנטום" או שפות "סאטם".[16] לפיכך, מעתק ההגאים חל בנפרד בכל אחת מתריסר הקבוצות שבמשפחת השפות ההודו-אירופית. עקב הקושי לבטא את העיצורים המחונככים, חלק מהדוברים ויתרו עליהם, ואילו אחרים שימרו אותם תוך המרתם לעיצורים שורקים.[15]
/s/ ניידת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לגבי פרוטו-הודו-אירופית אף רווחת השערה כי התחילית s*, שייעודה לא היה ברור, הופיעה בחלק משמות העצם. הייתה זאת תחילית אפשרית אך לא מחייבת. תופעה זאת כונתה בשם "s-ניידת" (s-mobile). לפי ההשערה הזאת, במקצת השפות ההודו-אירופיות התחילית האמורה נשארה במילה, ובאחרות היא הושמטה. כך, למשל, באנגלית אחת המילים לשור היא Steer, בעוד המילה הלטינית המקבילה היא Taurus. דוגמה נוספת היא שתי המילים האנגליות להתכה, Smelt ו-Melt, שבהן אחת כוללת את התחילית s* ואילו השנייה – לא.[17]
תנועות[עריכת קוד מקור | עריכה]
| קדמית | אחורית | |
|---|---|---|
| סגורה | i* | u* |
| אמצעית | e, *ē* | o, *ō* |
במחקר הפרוטו-הודו-אירופית רווחת הסכמה שלפיה התקיימו בשפה שתי תנועות קצרות לכל הפחות: e* (כתנועת סגול), ו-o* (כתנועת קמץ קטן). גם קיומן של התנועות i* (כתנועת חיריק) ו-u* (כתנועת קובוץ) מוסכם ברוב המחקרים. לעומת זאת, קיומה של התנועה a* (כתנועת פתח) מוטל בספק. חלק מהמחקרים טוענים כי מוצאה של תנועה זאת בשפות ההודו-אירופיות עשוי להיות דווקא בהברה h₂e*, שהפכה את התנועה הבאה אחריה לתנועת פתח.[18] עם זאת, מחקרים אחרים שללו את הטענה הזאת ואף הצליחו לשחזר את העיצור הזה. נוסף על כך, נהוג לשחזר אף שתי תנועות ארוכות לכל הפחות: ē* (כתנועת צירי) ו-ō* (כתנועת חולם). לרוב נשלל קיומן של שתי התנועות הארוכות הנוספות, ī* (כתנועת חיריק) ו-ū* (כתנועת שורוק). חוקרים טוענים כי תנועות ארוכות אלה בשפות הודו-אירופיות שונות מקורן בתנועות קצרות ומקבילות לעיצורים אלה, שלאחריהן מוקם עיצור לועי: ih* ו-uh*. תנועות בעלות הטעמה שאינן תנועות ארוכות תסומנה באמצעות גרש מעליהן, לדוגמה כ-é וכ-ó. נוסף על כך, משוחזרים בשפה הפרוטו-הודו אירופאית ארבעה דיפתונגים, רצפים של שני תנועות הנהגים כהברה אחת: ew, *oy, *ey* ו-ow*. התנועה הראשונה בדיפתונג עשויה להיות נהגית אף כתנועה ארוכה.[19]
דקדוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמות עצם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרוטו-הודו-אירופית שוחזרו שמונה יחסות, סיומות לשמות העצם שסימנו את תפקידן התחבירי במשפט. לא כל השפות ההודו-אירופיות העתיקות שימרו את שמונה היחסות: בעוד סנסקריט שימרה את כולן, בלטינית נותרו רק שש יחסות וביוונית עתיקה – חמש. רוב השפות ההודו-אירופיות המדוברות במאה העשרים ואחת, לרבות אנגלית וצרפתית, השמיטו את כל היחסות שלהן. בשפות מסוימות נעשה שימוש בחלק מהיחסות. ברוסית, למשל, השתמרו ארבע יחסות. שפות מעטות, כגון ליטאית, שימרו את כל שמונה היחסות הפרוטו-הודו-אירופיות.[20] מבנה המשפט מבוסס היה על נושא-מושא-נשוא, בדומה לשפות הודו-אירופיות עתיקות אחרות כגון לטינית. עם זאת, הודות לשימוש ביחסות, סדר המילים במשפט היה גמיש.[21]
בפרוטו-הודו-אירופית, כל אחת משמונה היחסות היא בעלת שתי מערכות נפרדות: יחסות תמטיות (אנ') ויחסות לא-תמטיות. ההבדל בין שני הסוגים הוא שביחסות התמטיות תבוא תנועה לפני היחסה, בדרך כלל e* או o*, ואילו לפני יחסה לא-תמטיות לא תבוא תנועה. מקובל להניח כי היחסות הלא-תמטיות קדמו ליחסות התמטיות, ואלה האחרונות נוצרו עקב הקושי להגות אשכול עיצורים במילים מסוימות. מסיבה זאת התווספו בחלק מהמילים תנועות שקדמו ליחסות, וכך נוצרו היחסות התמטיות. לראייה, בשפה החיתית, אחת מן השפות ההודו-אירופיות הקדומות ביותר, היחסות התמטיות כמעט שאינן קיימות.[22] מבחינת הטעמה, שמות העצם הלא-תמטיים נחלקו לשני סוגים בסיסיים: האחד הוא שמות העצם הסטטיים, שבהם ההטעמה תמיד הייתה על אותה ההברה בשורש המילה. הסוג השני הוא שמות העצם הדינמיים, שבהם ההטעמה עשויה הייתה לשנות את מיקומה. אף שמות העצם הדינמיים התחלקו לשתי קבוצות: בקבוצה הראשונה ההטעמה החליפה את מיקומה בין ההברות בשורש המילה, ואילו בקבוצה השנייה ההטעמה החליפה את מיקומה בין הברה בשורש המילה להברה שבאה ביחסה שבסוף המילה ואיננה שייכת לשורש.[23]
בפרוטו-הודו-אירופית יש צורת זוגי לשמות עצם. סיומת הזוגי הייתה h₁-* בשמות עצם לא-תמטיים ו-oh₁-* בשמות עצם תמטיים, והיא לא השתנתה בהתאם ליחסה.[24]
בפרוטו-הודו-אירופית הצליחו לשחזר שני מינים דקדוקיים ביחסות הנושא והמושא הישיר: מין חי (לבני אדם, זכר ונקבה גם יחד) ומין דומם (לעצמים, כמו It באנגלית).[25] עם זאת, רוב השפות ההודו-אירופיות כוללות סיומת גם לנקבה, ואילו סיומת המין החי הפכה לזכר. הסיומת לנקבה משוחזרת כ-eh₂-*, ובשפות רבות היא הפכה ל-a-* (אפרודיטה, אנטיגונה וכו'). בשונה משאר השפות ההודו-אירופיות, השפה החיתית, אחת השפות העתיקות במשפחה, כללה סיומות נפרדות למין החי (זכר) ולמין הדומם, אך לא כללה סיומת נקבה. על כן משערים כי בשלב מוקדם יותר, כשהחיתית ויתר השפות במשפחה היו חלק מקבוצה אחת, הקבוצה ההודו-חיתית, הן לא כללו את מין הנקבה, אלא רק מין חי ומין דומם. רק בשלב מאוחר יותר, לאחר התפצלות השפה החיתית ממשפחת השפות ההודו-אירופיות, נוצרה סיומת הנקבה, והמין החי עבר לתיאור הזכר. המין הדומם זהה למין החי בנטיות שונות של שמות עצם, פרט ליחסות הנושא והמושא הישיר: בשמות עצם לא-תמטיים, במקום שהיחסה תהייה s* או m* בהתאמה, לא תבוא יחסה אחרי שם העצם במין הדומם, ואילו בשמות עצם תמטיים, התאחדה יחסת הנושא os* עם יחסת המושא הישיר om*.[26] לשחזור היחסות בשפה הוצעו כמה שיטות, אך אין שיטה אחת מוסכמת על הכל.
| נושא ונשוא
(Nominative) |
מושא ישיר
(Accusative) |
שייכות
(Genitive) |
מושא עקיף
(Dative) |
מיקום
(Locative) |
מוצא
(Ablative) |
שימוש
(Instrumental) |
קריאה
(Vocative) | ||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם עצם לא-תמטי: h₃rḗǵs*, מלך | יחיד | h₃rḗǵs* | h₃réǵm̥* | h₃réǵs* | h₃réǵey* | h₃réǵi* | h₃réǵs* | h₃réǵh₁* | h₃réǵ* |
| רבים | h₃réǵes* | h₃réǵns* | h₃réǵom* | h₃réǵbʰos* | h₃réǵsu* | h₃réǵbʰos* | h₃réǵbʰis* | h₃réǵes* | |
| שם עצם תמטי: h₂ŕ̥tḱos*, דוב | יחיד | h₂ŕ̥tḱos* | h₂ŕ̥tḱom* | h₂ŕ̥tḱosyo* | h₂ŕ̥tḱoey* | h₂ŕ̥tḱoy* | h₂ŕ̥tḱoh₁ad* | h₂ŕ̥tḱoh₁* | h₂ŕ̥tḱe* |
| רבים | h₂ŕ̥tḱoes* | h₂ŕ̥tḱons* | h₂ŕ̥tḱohom* | h₂ŕ̥tḱobʰos* | h₂ŕ̥tḱoysu* | h₂ŕ̥tḱobʰos* | h₂ŕ̥tḱōys* | h₂ŕ̥tḱoes* | |
פעלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרוטו-הודו-אירופית כללה שלושה גופים בפועל ושלוש מערכות של זמני פועל שניתן היה להטות בהתאם לגוף: הווה, עבר ומושלם (אנ') (Perfect). לזמן העתיד לא הייתה מערכת פועל משלו בשפה, ובדיבור הוא התאחד עם ההווה. זמן זה יכול היה אף לשמש לשם תיאור עבר לא-מושלם שלא הסתיים (בדומה ל-I was going), ולהחליף את מערכת העבר הפשוט (בדומה ל-I went). ניתן לגזור את זמן העבר מההווה באמצעות השמטת התנועה האחרונה בסיומת לנטיית הגוף, ובלבד שהיא תנועה קצרה. נוסף על כך, הפעלים מחולקים לשתי צורות, בעלות שתי מערכות נטייה שונות: פעיל וסביל-חוזר.[27] בדומה לשמות העצם, גם לצורות השונות של הפעלים הוצעו שחזורים אחדים.
| יחיד | זוגי | רבים | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| גוף ראשון | גוף שני | גוף שלישי | גוף ראשון | גוף שני | גוף שלישי | גוף ראשון | גוף שני | גוף שלישי | ||
| פועל לא-תמטי: h₁es*, להיות[28] | h₁ésmi* | h₁és(s)i* | h₁ésti* | h₁swe* | h₁sthés* | h₁stés* | h₁smé* | h₁sthé* | h₁sénti* | |
| פועל תמטי: bʰer*, לשאת | פעיל[29] | bʰéroh₂* | bʰéresi* | bʰéreti* | bʰérowe* | bʰérethes* | bʰéretes* | bʰérome* | bʰérete* | bʰéronti* |
| סביל[30] | bʰéroh₂er* | bʰéreth₂er* | bʰéretor* | bʰéromedʰh₂* | bʰéredʰh₂uwe* | bʰéroror* | ||||
גם הפעלים, בדומה לשמות העצם, נחלקים לפעלים תמטיים ולפעלים לא-תמטיים, בהתאם לדרגת הקושי בהגיית הפועל ללא עיצור. עם זאת, בפעלים תמטיים סיומת הגוף איננה משתנה, פרט לסיומת גוף ראשון יחיד, המשתנה מ-mi-* ל-oh₂-*.[29] חרף כך, בצורת הפעיל בפעלים תמטיים, הסיומת שבה לכלול את העיצור m* כשהזמן משתנה לעבר: bʰéroh₂* בזמן הווה לעומת bʰérem* בזמן עבר. בזמן עבר בצורת הסביל נשמט העיצור r*, אם הוא מופיע בסוף המילה: bʰéroh₂er* בזמן הווה לעומת bʰéroh₂e* בזמן עבר.[30] הפועל בזמן המושלם נוטה לפי גוף בדומה לנטייתו בצורת הסביל בזמן עבר, אך במקרה זה השורש משתנה: העיצור הראשון מוכפל, ובין שניהם מתווספת התנועה e*. כך, למשל, הפועל men*, שמשמעו "לחשוב", הופך בזמן המושלם ל-memōn* ונוטה לפי גוף בהתאם. מספר חוקרים טוענים כי בדומה לחיתית, הסיומת לצורת הסביל עשויה לשמש גם כסיומת לצורת פעיל, והיא משתנה לפי הזמן הדקדוקי, אך טענה זאת איננה בגדר מוסכמה.[31]
בדומה לשמות העצם, נטיית הפועל כללה גם את צורת הזוגי.
הפעלים בפרוטו-הודו-אירופית כללו ארבעה מודוסים, דרכים שבאמצעותן ניתן לבטא את יחס הדובר כלפי המתרחש:
- הראשון הוא החיווי (אנ') (Indicative). שאר המודוסים משתמשים במודוס החיווי, בשינויים קלים.
- המודוס השני הוא התילוי (אנ') (Subjunctive), הנמצא בפסוקיות שבמשפטים משועבדים. בפעלים לא-תמטיים, מודוס זה חייב הוספת תנועת עזר לפני כינוי הגוף: למשל, h₁ésti* לעומת h₁éseti*. בפעלים תמטיים, המודוס מחייב את הארכת אותה התנועה: למשל, bʰéreti* לעומת bʰerēti*.
- המודוס השלישי הוא הציווי (Imperative). בפעלים לא-תמטיים, המודוס חייב את המוספית dʰi* בשורש עצמו, בלי להתייחס לכינוי הגוף: למשל, h₁ésdʰi* (בעברית: הֱיֵה!). בפעלים תמטיים, המודוס חייב את המוספית e*, למשל: bʰére*, (בעברית: שָׂא!). סיומת הרבים בציווי הייתה te*. למודוס היו סיומות מיוחדות בגוף שלישי, בדומה לפועל "שהוא ילך": ביחיד tu* וברבים ntu*. בפעלים תמטיים התווספה תנועת עזר בהתאם.
- המודוס הרביעי הוא המודוס האופטטיבי (אנ') (Optative), הבעת משאלה, והוא חייב מוספית. בפעלים לא-תמטיים, המוספית באה בין השורש לכינוי הגוף והביאה להשמטת התנועה שאחרי כינוי הגוף בצורת היחיד: למשל, h₁ésmi* לעומת h₁siéh₂m*. בפעלים תמטיים, המוספית באה בין תנועת העזר לכינוי הגוף וחייבה את שינוי תנועת העזר ל-o* בכל מקרה. בדומה לפעלים הלא-תמטיים, הושמטה אף התנועה שבאה אחרי כינוי הגוף: למשל, bʰéresi* לעומת bʰéroih₂s*.[32]
כינויי גוף[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרוטו-הודו-אירופית שוחזרו כינויי גוף בגוף ראשון (h₁eǵom* (אני) ביחיד ו-wéy* (אנחנו) ברבים) ושני (tuh* (אתה) ביחיד ו-yuh* (אתם) ברבים), אך לא שוחזר כינוי גוף מוסכם לגוף שלישי. משום כך, הסברה במקרה זה היא שהשתמשו בכינויים רומזים מתאימים, ביחיד "הזה" (h₁e*) וברבים "הללו" (h₁ey*), כתחליף לגוף שלישי. בשפה לא היו כינויי גוף מגדריים בגוף ראשון ושני, ולפיכך לא היה הבדל דקדוקי בין זכר ונקבה. כינויי הגוף של גופים אלה נטו על פי היחסות בדומה לנטיית שמות העצם. נוסף על כך, בשפה נכלל כינוי גוף חוזר, swe*, שבא, למשל, במשפט "הוא ראה את עצמו", להבדיל מ"הוא ראה אותו", כשהכוונה היא לאדם אחר.[33]
בשפה הצליחו לשחזר אף את הכינויים הרומזים, so* (זה) ביחיד ו-toy* (אלה) ברבים, וכן את מילת השאלה kʷó* (מה), כולן ביחסת הנושא. הכינויים הרומזים ניטו באופן דומה בכל היחסות. המין הסתמי במילת השאלה הסתיים דווקא בעיצור d*, ולא ב-m* בדומה לשמות העצם, וכך התקבלה ביחסת הנושא המילה kʷód*. מכאן מגיע ההבדל בין שתי מילות השאלה הלטיניות ביחסת הנושא: Quid שמשמעה "מה", ו-Quis שמשמעה "מי". נוסף על כך, ניתן היה לשנות את הגיית מילות השאלה כדי להפוך אותן למילות זיקה, באמצעות הפיכת התנועה מ-ó* ל-é* ביחסות השונות: כך, למשל kʷó* שמשמעותה "מה" הופכת ל-kʷé* שמשמעותה "אשר". סיומת מילות השאלה ברבים היא oy*.[34] בשפה לא היו תווית יידוע (ה"א הידיעה). בשפות הודו-אירופיות למיניהן תוויות היידוע התפתחו מכינויי הרמז.[25]
שמות תואר[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרוטו-הודו-אירופית יכולים שמות התואר, בדומה לשמות העצם, להופיע בצורות תמטיות ולא-תמטיות. נטיית שמות התואר לפי המין הדקדוקי הותאמה לנטיית שמות העצם: תחילה באמצעות המין הסתמי והמין הפעיל, שהפך לבסוף לזכר, ומאוחר יותר אף באמצעות הנקבה. שמות התואר אופיינו בסיומות מיוחדות, כגון yo, *ko, *isko, *ro* ו-tó*. לשמות התואר נלוו שתי סיומות של ערך היתרון: הבסיסית הייתה yos*, והשנייה הייתה tero*. הסיומת השנייה הדגישה הבדל בין שני אלמנטים בלבד. משמעותה המקורית הייתה להפוך משמעויות של מילים: כך, למשל, ביוונית עתיקה המילה δεξιός (דֶקְסִיוֹס) משמעה "שמאל" והמילה δεξιτερός (דֶקְסִיטֵרוֹס), היא ההפך משמאל, כלומר "ימין". ערך ההפלגה הובע באמצעות הסיומת m̥mo*. בשפה לא הייתה סיומת אחידה שהמירה שמות תואר לתוארי פועל. מערכת שהמירה שמות תואר לתוארי פועל התפתחה בנפרד בכל אחת מהשפות ההודו-אירופיות, ובשל חוסר הדמיון בין השפות השונות לא ניתן לשחזר את המערכת המקורית בפרוטו-הודו-אירופית.[35]
מספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפרוטו-הודו-אירופית שמות המספרים היו hoynos* (אחד), duoh₁* (שתיים), treyes* (שלוש), kʷetuōr* (ארבע), penkʷe* (חמש), suéks* (שש), séptm̥* (שבע), h₃eḱteh₃* (שמונה), h₁néun* (תשע) ו-déḱm̥t* (עשר).[36]
שלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלילת הפועל נעשתה באמצעות המילה ne*, וכדי לשלול שם תואר נעשה שימוש בתחילית n̥*. בנוסף, הייתה מילת השלילה mē*, שנעשה בה שימוש באיסורים (למשל, "אל תלך").[37]
אזור תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
משערים כי שבט אחד או קבוצת שבטים היו הראשונים שדיברו בשפה הפרוטו-הודו-אירופית והצליחו להפיץ אותה הודות להיותם נוודים. מבחינה אתנית, אין קשר ישיר בין דוברי השפות ההודו-אירופיות בימינו לבין השבטים הראשונים שדיברו בשפה זאת. מעידים על כך ההבדלים הגזעיים בין דוברי הלשונות ההודו-אירופיות, שמתפרשים מבנגלדש ועד איסלנד. השבטים הפרוטו-הודו-אירופיים נתקלו בנדידתם בעמים שונים והתערו בתוכם. עקב השפעתם התרבותית הרבה של שבטים אלה, אימצו העמים שבאו עמם במגע את השפה הפרוטו-הודו-אירופית על צורותיה השונות, והיא התפתחה למכלול השפות ההודו-אירופיות המוכרות לנו.[38]
האוכלוסייה האירופית מורכבת מצאצאי מהגרים בשלושה גלי הגירה המונית עיקריים. עם הגל הראשון נמנו ציידים-לקטים, הפרטים הראשונים ממין הומו ספיינס שעזבו את אפריקה לפני כ-60 אלף שנה. אלה הגיעו לאירופה לפני כ-45 אלף שנה, שהייתה מאוכלסת עד אז בבני אדם ניאנדרטלים. הניאנדרטלים נכחדו לחלוטין כמה אלפי שנים מאוחר יותר, בשל פעילות יזומה של ההומו ספיינס או בשל היטמעות האוכלוסייה הניאנדרטלית המקומית באוכלוסיית ההומו ספיינס.
עם הגל השני נמנו חקלאים שהגיעו לאירופה מאנטוליה, אזור בטורקיה של ימינו, לפני כ-8,000 שנה. עם הגירתם לאירופה החלה ביבשת התקופה הנאוליתית, היא תקופת האבן החדשה (תת-תקופה בתוך תקופת האבן שבאה לאחר אימוץ החקלאות). החקלאים התערו בין הציידים-לקטים, ודחקו אותם ממעמדם כשליטי היבשת.[39]
עם הגל השלישי, שהחל לפני כ-4,500 שנה, נמנו שבטים מחבל הארץ שנמצא בין נהרות הוולגה והדון, בדרום רוסיה של ימינו, שתרבותם כונתה תרבות יאמניה. השם יאמניה שאול מן המילה הרוסית יָאמַה (яма), שמשמעותה בור. בני תרבות זאת, שהיו הראשונים לביית סוסים, נדדו ברכיבה על סוסים לאורך ערבותיה של אירו-אסיה.[40] הממצאים הארכאולוגיים מתקופת פלישת בני היאמניה מכונים תרבות הכלים הקשורים, בשל סגנון הקדרות המיוחד שלהם שכלל כלים בעלי בליטות דמויות חבלים.[41] במגוון הגנטי הנוכחי של אוכלוסיית אירופה נמצא קשר לכל אחת משלוש קבוצות ההגירה האלה. כך, למשל, הקבוצה הקשורה ביותר מבחינה גנטית לקבוצת החקלאים האנטולית היא האוכלוסייה שחיה באיי הים התיכון כגון סרדיניה, ואילו זאת הקשורה גנטית לפרשים מערבות אירו-אסיה מתגוררת בצפון אירופה.[42]
הבלשנות ההיסטורית מנסה להתחקות אחר עקבותיה של משפחת שפות כלשהי, כדי לאתר את האזור שבו דוברה לראשונה השפה האם שלה. אזור זה קרוי בשם מולדת בלשנית, או כפי שהוא מכונה בגרמנית, "אוּרְהַיימַט" (Urheimat, כלומר "בית מקורי"). המחקר הבלשני נוטה לחשוב כי הקבוצה שהפיצה את השפה הפרוטו-הודו-אירופית למרחב השפות ההודו-אירופיות הקיימות הייתה אחת משתי הקבוצות האחרונות שהיגרו לאירופה: קבוצת החקלאים מאנטוליה, או לחלופין רוכבי הסוסים מערבות אירואסיה.[43] לפיכך, ה"אוּרְהַיימַט" של הפרוטו-הודו-אירופית מזוהה עם אחת משלוש חלופות: טורקיה, דרום רוסיה או ארמניה של ימינו. הדיון באשר למיקומה של אותה מולדת הודו-אירופית עוד לא הוכרע.
ההיפותזה הקורגנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – ההיפותזה הקורגנית
על פי גישה אחת, רוכבי הסוסים מערבות אירו-אסיה הם אלה שדיברו פרוטו-הודו-אירופית והפיצו אותה בכוח עם ההתפשטות שלהם. גישה זאת קרויה בשם ההיפותזה הקוּרְגַנִית, ולפיכך, על פי גישה זאת, ה"אוּרְהַיימַט" (המולדת הבלשנית) נמצא בדרום רוסיה. נכון למאה ה-21, זאת הגישה המובילה במחקר באשר למוצאה של פרוטו-הודו-אירופית. הכינוי להיפותזה שאול מהמילה הרוסית Курган (קוּרְגַן), שמשמעותה תל, והוא נובע ממנהג בני תרבות היאמניה לקבור את מתיהם בבורות שחפרו בתוך תילים. היפותזה זאת הוצעה לראשונה ב-1956 על ידי הבלשנית הליטאית מריה גימבוטאס,[44] והיא קרויה גם "תאוריית העֲרָבוֹת" (באנגלית: Steppe hypothesis), על שם הערבות באירו-אסיה שמהן התפשטו דוברי הפרוטו-הודו-אירופית.[16] בהתבסס על השפות ההודו-אירופיות המודרניות, שוחזרו בפרוטו-הודו-אירופית מילים עבור סוס (h₁éḱwōs*, בדומה ל-Equestrian), גלגל (kʷékʷlos*), ציר (h₂eḱs*, בדומה ל-Axis) ואמצעי תחבורה (ḱr̥sōs*).[45] ממצאים אלה עשויים לחזק את ההיפותזה הקורגנית, שלפיה בני תרבות יאמניה הפיצו את שפתם באמצעות אליטת מצומצמת של פרשים לוחמים, שכבשו שטחים במהירות והתערו באוכלוסייה המקומית.
העדויות הארכאולוגיות המוקדמות ביותר לשימוש בגלגל ולביות הסוס מתוארכות לסביבות 3,500 לפני הספירה (5,500 שנה לפני זמננו), זמן לא רב לפני גל ההגירה המשוער של בני תרבות היאמניה, והרבה אחרי הגירת החקלאים האנטולים לטורקיה. העובדה שאמצעי תחבורה מבוסס גלגלים נכנס לשימוש באירופה שנים רבות לאחר תחילת החקלאות באירופה מחזקת אף היא את ההיפתוזה הקורגנית.[16] דוברי הפרוטו-הודו-אירופית הרבו לביית בעלי חיים. בשפתם הצליחו לשחזר מילים כגון פרה (gʷṓws*, בדומה ל-Cow באנגלית), חזיר (suhs*, בדומה ל-Swine) וכבשה (h₂ówis*, בדומה ל-Ewe), כולן בהמות שרעו בשטחי המרעה הרבים שהיו פזורים בדרום רוסיה, שם, על פי ההיפותזה הקורגנית, התפתחה הפרוטו-הודו-אירופית. קיומן של מילים אלה מעיד על ידע של דוברי השפה בטיפול בחיות המשק.[46]
מקומות אחרים כאזורי תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מהצד השני ניצבים הבלשנים השוללים את ההיפותזה הקורגנית. לדבריהם, השפה הפרוטו-הודו-אירופית החלה להתפצל לענפים בתקופה שבה תרבות יאמניה עוד הייתה בשיאה, והיא המשיכה להתקיים 1,500 שנה לפחות אחרי אותה התפצלות. זאת, בניגוד לתהליך המצופה, שלפיו השפה אמורה הייתה להתפצל לענפים רק לאחר סיום העדויות הארכאולוגיות מאותה תרבות.[47] נימוק נוסף לכך הוא שהממצאים הקדומים ביותר ביוונית עתיקה, שפה הודו-אירופית אף היא, שונים במידה ניכרת מן המקור הפרוטו-הודו-אירופי. ממצאים אלה ביוונית עתיקה מאוחרים ב-1,000 שנים בלבד מהתפצלות הפרוטו-הודו-אירופית לענפים, זמן קצר מדי להתחוללותו של תהליך לשוני נרחב.[43] לפי ההערכה הבלשנית, הזמן הדרוש להתפצלות כזאת הוא אלפיים שנה לפחות.[48] בתגובה לטענות אלה השיבה הבלשנית גימבואטס כי עם תחילת התפשטות בני תרבות יאמניה, הפרוטו-הודו-אירופית הייתה כבר מחולקת לכמה להגים, שמהן נוצרו הענפים השונים במשפחת השפות ההודו-אירופית.[44]
חלק מהמתנגדים להיפותזה הקורגנית טוענים כי החקלאים מאנטוליה הם אלה שהפיצו את השפות הפרוטו-הודו-אירופיות בדרכי שלום. השערה זאת הוצעה לראשונה על ידי הארכאולוג הבריטי קולין רנפרו ב-1987. התפשטות מהירה של החקלאות עשויה להוות זרז להתפשטותן של שפות, ולתופעה זאת היו מקבילות בהיסטוריה.[16] לטענת המצדדים בגישה זאת, בכל תקופה של שנות דור, משפחה חקלאית מתפרשת למרחק של כ-18 קילומטר בכיוון אקראי. דהיינו, ממוצע קצב ההתפשטות הוא קילומטר בשנה. קצב התפשטות זה מתאים, לטענתם, להתפתחות רגילה של שפות, ובכך מפריך את ההיפותזה הקורגנית, שלפיה השפות ההודו-אירופיות התפתחו מן המקור בקצב מהיר מאוד.[49] לטענת רנפרו, הגירת בני תרבות היאמניה גרמה רק להחלפת שפה הודו-אירופית אחת באחרת. על פי מחקר שבוצע ב-2012 וחישב את התפתחות הביולוגיה האבולוציונית, כדי לעקוב אחר שינויים במילים לאורך ציר הזמן, יש להניח שמוצאן של כל המילים הללו מגיע מטורקיה.[50]
חוקרים אחרים טוענים כי פרוטו-הודו-אירופית דוברה לראשונה בארמניה. לטענתם, לפי חקר הגנטיקה של מוצא בני תרבות היאמניה, נמצא כי הם קרובים גנטית לבני תרבויות המזרח התיכון, לרבות ארמניה, ולפיכך ממקמים שם את מוצא השפה הפרוטו-הודו-אירופית.[51] בעבר רווחו השערות נוספות באשר למוצא השפה, שאינן מקובלות עוד. כך, למשל, בפרוטו-הודו-אירופית משוחזרת המילה לדג סלמון, loḱsos*: כיוון שבעבר מקובל היה להניח כי דג הסלמון נמצא אך ורק בנהרות צפון אירופה ולא בדרום רוסיה, היו כאלה שמיקמו בצפון אירופה ולא בערבות רוסיה את אזור תפוצת השפה. בעיה זאת נפתרה לאחר שנמצאו הוכחות להימצאות דג הסלמון אף בנהרות דרום רוסיה. בעיה דומה נקשרה למילה המשוחזרת עבור עץ האשור, bʰeh₂ǵos*. כיוון שעצים אלה אינם גדלים מזרחית לפולין ולרומניה, לא סביר, לדעת מתנגדי ההיפותזה הקורגנית, כי פרוטו-הודו-אירופית התפתחה בדרום רוסיה. בלשנים המצדדים בתפיסה שמוצא השפה בערבות רוסיה טוענים כי המילה המשמשת לתיאור עץ האשור שימשה בעצם לתיאור עץ אחר.[52]
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מילים דומות בשפות ההודו-אירופיות, שמהן ניתן לשחזר מילים קדומות בפרוטו-הודו-אירופית, עשויות להעניק מושג על התרבות, המנהגים ואזור המחיה של דוברי שפה זאת. כך, למשל, בחלק מן השפות ההודו-אירופיות המילה "יישוב" דומה למילה "שבט" בשפות אחרות שבאותה משפחה. בצרפתית המילה Voisin פירושה "שכן", והיא התפתחה מהמילה הלטינית Vicus (יישוב). באנגלית המילה Wick פירושה "כפר". המילה המשוחזרת בפרוטו-הודו-אירופית היא, איפוא, weyḱ* (תעתיק IPA: /wejkʲ/). מכאן ניתן להסיק שביישוב הפרוטו-הודו-אירופי גר רק שבט אחד;[53] מילה ל"שלג", sneygʷʰ*, משוחזרת אף היא בשפה, מה שמעיד על כך שדובריה התגוררו באזור מושלג;[25] ביוונית עתיקה המילה νέμω (נֶמוֹ) פירושה "לתת", ואילו בגרמנית המילה Nehmen פירושה "לקחת". בשפות הודו-אירופיות אחרות, המילים "לתת" ו"לקחת" באות אף הן מאותו שורש. המילה המשוחזרת בפרוטו-הודו-אירופית היא, איפוא, nem*, ומשמעותה היא הן "לתת" והן "לקחת". עובדה זאת הובילה בלשנים לחשוב כי מערכת המסחר הפרוטו-הודו-אירופית התבססה על כלכלת מתנה. דוברי השפה ראו את הלקיחה והנתינה כשני צדדים של אותו מטבע, והצד הנותן ציפה כי הצד המקבל יחזיר לו באותו מטבע בעתיד; באופן דומה, הדמיון בין המילים האנגליות Host שפירושה "מארח" ו-Guest שפירושה "אורח" איננו מקרי: שתיהן משוחזרות מן המילה gʰóstis* שפירושה, בקירוב, "זר שלמארח יש חובות אירוח כלפיו".[54] זאת, מתוך מחשבה שהן האורח והן המארח שותפים לאותה פעולה, ועל האורח להחזיר למארח באותו מטבע בעתיד. ממילה זאת שאולה המילה Hostile (עוין), מה שמלמד כי האורח לא תמיד ידידותי.[55] גם המילים Hostel (אכסניה), Hotel (בית מלון) ו-Hospital (בית חולים), שקיימות באנגלית ובשפות הודו-אירופיות אחרות, שאולות מאותו השורש במשמעות של "בית הארחה". השורש הגיע דרך היוונית גם לארמית ולעברית במילים אושפיזין (אורחים) ואשפוז.[56]
בפרוטו-הודו-אירופית משוחזרים שמות לקרובי משפחה, כגון méh₂tēr* לאם ו-ph₂tḗr* לאב. בשפה היו גם מילים עבור אחי הבעל (dayh₂wḗr*) או כלה במובן אשת הבן (snusós*), אך לא היו קיימות מילים מקבילות עבור אחי האישה או החתן במובן בעל הבת. בנוסף, הייתה קיימת המילה népōts* (בדומה ל-Nephew) לתיאור כל צאצא זכר שאיננו הבן. ממילה זאת התפתחה באיטלקית המילה Nipote, שמשמעותה היא הן "נכד" והן "אחיין". ריבוי השמות עבור קרובי המשפחה הזכריים לעומת מיעוט השמות עבור קרובי המשפחה הנקביים מוביל למסקנה כי החברה הפרוטו-הודו-אירופית הייתה, ככל הנראה, פטריארכלית, ועם החתונה עברה הכלה לחיק משפחת החתן.[57] בדיוק באותה דרך שבה ניתן ללמוד על הפרוטו-הודו-אירופיים מן המילים הקיימות בשפות ההודו-אירופיות במאה ה-21, כך גם ניתן לדעת אילו מושגים לא היו קיימים בתרבותם, בהתבסס על בדיקת הבדלים בין מילים בשפות הודו-אירופיות שונות. כך, למשל, המילה לים איננה זהה בשפות הודו-אירופיות שונות: באנגלית Sea, בצרפתית Mer וביוונית Θάλασσα (תָ'אלַסַּה). מילים אלה התפתחו בנפרד בכל אחד מן הענפים השונים של משפחת השפות ההודו-אירופיות. עובדה זה מלמדת כי בפרוטו-הודו-אירופית לא הייתה קיימת מילה לתיאור ים, ומשכך התרבות הפרוטו-הודו-אירופית הייתה, ככל הנראה, ללא מוצא לים.[52]
הכינוי שהעניקו דוברי השפה הפרוטו-הודו-אירופית לעצמם איננו ידוע.[58] השם "פרוטו-הודו-אירופיים" הוענק להם בדיעבד, כמי שדיברו בשפת האם של מרבית השפות המדוברות בהודו ובאירופה. הוגה הכינוי "הודו-אירופי" היה המזרחן הגרמני יוליוס קלפרות.[59] כשרעיון קיומה של השפה היה עוד בחיתוליו, חלק מהאנשים כינו את דוברי השפה "יפתים" ואת השפות ההודו-אירופיות "שפות יפתיות", על שמו של יפת בן נח,[60] כיוון שמצאצאי יפת התפתחו, לכאורה, השפות ההודו-אירופיות. כך, למשל, מיוון בן יפת התפתחה השפה היוונית. בדומה לכך, השפות השמיות קרויות על שמו של שם בן נח. משמות צאצאיו מגיעים שמותיהן של חלק מהשפות השמיות: מארם בן שם התפתחה השפה הארמית ומעבר, נינו של שם – השפה העברית. חוקרים אחרים כינו את דוברי השפה "ארים", שכן זהו הכינוי שבו כינו את עצמם מחברי ה"ריג ודה", קובץ של מזמורים הינדואיסטים עתיקים שחוברו בסנסקריט.[61] המילה आर्य (אַרְיָה) בסנסקריט פירושה "אציל" או "נכבד". מכינוי זה נלקח גם שמה של איראן. במהלך המאה ה-20 הכינוי "ארים" אומץ על ידי תנועות גזעניות, לרבות המפלגה הנאצית, לשם תיאור "הגזע העליון".[52] לפיכך, ולנוכח מאורעות מלחמת העולם השנייה והשואה, יצא הכינוי "ארים" לתיאור הפרוטו-הודו-אירופים מכלל שימוש.[49]
בדומה למילים עבור חיות משק, שוחזרו אף מילים לצאצאי אותן חיות, כגון עֶגְלָה (woḱéh₂*), טלה (h₂egʷnós*), סייח (pōlhos*, בדומה ל-Foal באנגלית) וחזרזיר (pórḱos*, בדומה ל-Pork).[45] שוחזרה אף מילה עבור עול (yugóm*, בדומה ל-Yoke), הגזורה מהשורש של חיבור ורתימה. משורש זה שאול גם שמה של שיטת האימון הגופני יוגה, שמקור שמה בסנסקריט. משמעות המושג "יוגה" היא חיבור האדם לישויות אלוהיות.[62] הפרוטו-הודו-אירופים היו מיומנים בתחום החקלאות, שכן כאמור התפשטו באירופה במהלך המהפכה החקלאית או לאחריה. בשפתם שוחזרו מילים עבור חרישה (h₂erh₃*), זרע (sēh₁mn̥*, בדומה ל-Semen), דגנים (ǵr̥h₂nóm*, בדומה ל-Corn) ומלאכת הטוחן (melh₂*, בדומה ל-Mill), שבוצעה באמצעות רחיים (gʷréh₂wō*, מאותו שורש של המילה gʷréh₂us*, שמשמעותה "כבד").[48] בפרוטו-הודו-אירופית שוחזרו מילים רבות הקשורות לחלב ולמוצריו. דעה רווחת במחקר קושרת בין המוטציה שאפשרה לבני אדם לעכל לקטוז לבין בני תרבות יאמניה. צריכת חלב ומוצריו העניקה להם יתרון על שכניהם ואפשרה את התפשטותם המהירה.[63] בתרבויות הודו-אירופיות למיניהן קיימות מערכות חוק דומות, שייתכן כי הן חולקות מוצא משותף. כך, למשל, הן בחוק הרומי והן בחוק החיתי, אם בנו או עבדו של אדם מסוים הסב נזק לרכושו של אדם אחר, על האב או בעל העבד לפצות את מי שנגרם לו נזק. לא נמצאו עדויות לכך שלמשפט הייתה מערכת מסודרת, וכל אחד יכול היה לקחת את החוק לידיים. כך, למשל, בחוק הרומי ובחוקים המסורתיים האיריים אדם יכול היה לדרוש תשלום מרעהו, תמורת המעבר בשטחו.[64]
מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומה לשחזור מילים ומונחים בפרוטו-הודו-אירופית בהתבסס על הבלשנות ההשוואתית, כך הצליחו למצוא קווי דמיון בין המיתולוגיות ההודו-אירופיות השונות בתהליך הקרוי מיתולוגיה השוואתית, והתאפשר לשחזר את המיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית. באמצעות השוואה זאת התגלה כי הדת הפרוטו-הודו-אירופית הייתה דת פגנית, שבה עבדו אלילים רבים ואף רווחו בה סיפורי עם רבים.
אלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האל האב: במיתולוגיות הודו-אירופיות רבות האל המרכזי אחראי על השמיים ומזוהה כאבי האלים. במיתולוגיה היוונית מדובר באל זאוס (Ζεῦς), המכונה פעמים רבות גם "זֶאוּ פָּאטֶר" (Ζεῦ πάτερ), אבינו זאוס. במיתולוגיה הרומית אבי האלים הוא יופיטר (Iuppiter). אחד האלים המופיעים ב"ריג ודה", קובץ מזמורים הינדואיסטיים עתיק, קרוי "דְיָאוּס פִּיטָה" (द्यौष्पितृ), ואילו בפגאניזם הגרמאני אחד האלים קרוי "טיר" (Týr). בהתבסס על אלים אלה, שוחזר במיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית אל בשם דְיֵאוּס פְּחטֵר (dyḗus ph₂tḗr*). משמעות המילה דְיֵאוּס (dyḗus*) בפרוטו-הודו-אירופית היא "שמיים" או "אור היום", ולפיכך ניתן לתרגם את השם דְיֵאוּס פְּחטֵר ל"אבינו שבשמיים". ממילה זאת נגזרים מונחים לועזיים רבים, כגון Diety או Divine.[65]
- האלה האם: במיתולוגיות הודו-אירופיות מופיעה אלה מרכזית האחראית על האדמה, ולה הוענק פעמים רבות הכינוי "אמא". במיתולוגיה היוונית זכתה האלה לשם גאיה או גה (Γῆ), שמשמעותו "אדמה". אלה זאת כונתה פעמים רבות "אם כל האלים" בפי משוררים יוונים. במיתולוגיה הרומית מופיעה האלה טרה או טלוס, שמכונה לרוב בשם טֵרַה מָאטֵר (Terra Mater), "אמא טרה". ב"ריג ודה", לאל דיאוס פיטה ישנה בת זוג, פְּרִיטְהִיבִי מָאטַה (पृथ्वीमाता), שמשמעות שמה, "פריטהיבי", הוא "אדמה". לפיכך, משערים כי לאל דיאוס הפרוטו-הודו-אירופי הייתה בת זוג ששמה דְהֵגְיְהוֹם מֵחְטֵר (dʰéǵʰōm méh₂tēr*). פירוש המילה דְהֵגְיְהוֹם (dʰéǵʰōm*) הוא אדמה או ארץ, ולפיכך ניתן לתרגם את שם האלה ל"אמא אדמה".[66]
- אל השמש: ברוב המיתולוגיות ההודו-אירופיות ישנו אל שמש. במיתולוגיה היוונית זהו הליוס (Ήλιος), במיתולוגיות הרומית והנורדית זהו סול (Sól) ובמיתולוגיה ההינדואית זהו סוריה (सूर्य). לפיכך, שיחזרו את שמו של אל השמש הפרוטו-הודו-אירופי כ"סֶחוּל" (seh₂ul*), שמש. כל האלים הללו רכובים על מרכבה מיתולוגית הרתומה לכמה סוסים. דוגמה לכך היא בפריט ארכאולוגי שהתגלה ב-1902 בעיירה טרונדהולם שבהולנד ומתוארך למאה ה-14 לפנה"ס. בפריט ניתן לראות סוס נושא את השמש במרכבה, שריד לשלב המוקדם של התפתחות המיתוס.[67]
- אל הסער: במיתולוגיות הודו-אירופיות מופיע אל סער. במיתולוגיה הסלאבית מופיע אל סער בשם פרון (Перун), ובמיתולוגיה ההינדואית מופיע אל סער ששמו פַּרְגִ'נְיָה (पर्जन्य). לפיכך משוחזר האל פֶּרְקְוּנוּס (perkʷunos*), ששמו נגזר מהמילה פֶּרְקוּס (pérkus*), שמשמעה אלון. הקשר בין אל הסער לבין עצי האלון טמון ברעיון עממי, שלפיו הברק מכה ומשפיע בעיקר על העצים, לרבות האלון.[65]
- אלת השחר: ברוב המיתולוגיות ההודו-אירופיות ישנה אלת שחר. במיתולוגיה ההינדואית מדובר באלה אוּשָׁאס (उषस्), והיא מזוהה כבתו של דיאוס פיטה. במיתולוגיה היוונית מדובר באלה אאוס (Ἠώς), ואילו במיתולוגיה הרומית מדובר באלה אורורה (Aurora). אלת השחר היוונית אומנם איננה מזוהה כבתו של זאוס, אך ביצירותיו של הומרוס היא מתוארת פעמים רבות כ-Δια (דִיאָה), כלומר "שמיימית" או "קשורה לזאוס". לפיכך שחזרו את שם אלת השחר הפרוטו-הודו-אירופית כ"חֵוּסוֹס" (h₂éwsōs*), והיא בתו של דיאוס פחטר.[68]
- התאומים השמימיים: במיתולוגיות הודו-אירופיות שונות מופיעות שתי דמויות של תאומים, בניו של אחד האלים, שבדרך כלל קשורים לסוסים. במיתולוגיה ההינדואית מדובר באַשְׁוִינִים (अश्विन्), בניו של אל השמש סוריה. שמם שאול מהמילה בסנסקריט לסוס, אָשְׁוַה (अश्व), כיוון שתפקידם היה להוביל מרכבות סוסים. במיתולוגיה היוונית מדובר בקסטור ופולוקס, בניו של זאוס, שתפקידם אף הוא נקשר לסוסים. קסטור כונה "מאלף סוסים" (Ιππο´δαµος, הִיפּוֹדַמוֹס), ובספרות יוון העתיקה כונו השניים "רוכבים על סוסים מהירים". שני זוגות התאומים האלה תוארו במיתולוגיות השונות כמושיעים בעת צרה. לפיכך משערים כי האגדה בדבר התאומים השמימיים, בניו של דיאוס פחטר, נעוצה אף היא במיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית.[69]
- כיוון שבניו המשוחזרים של אל השמיים דיאוס פחטר, אלת השחר אאוס והתאומים השמימיים, קשורים דווקא לשמיים ולא לארץ, קשה להניח שהם היו צאצאי בת זוגו של אל השמיים, אלת הארץ דהגיום מחטר. לפיכך חוקר בשם גונקל משחזר בת זוג חלופית לדיאוס פחטר כאלת השמיים, בשם דִיוּוֹנֶה (diuōneh₂*), ולטענתו מאלה זאת התפתחה האלה היוונית דיאנה. גונקל מוסיף כי דהגיום מחטר עשויה להיות בתו של דיאוס פחטר ולא זוגתו.[70]
מיתוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בריאת העולם: במיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית נהוג לפתוח את סיפור הבריאה בהיווצרות שני בני אדם ראשונים, שהיוו את הבסיס לכל בני האדם החיים בעולם: שם האדם הראשון הוא מָאנוּ (manu*), שפירוש שמו "בן אדם" ומשמו נגזרות המילים Man ו-Human באנגלית. הוא גם נחשב למייסד החוק הדתי. שם השני הוא יֵמוּ (yemu*), שמשמעותו היא "תאום" ומשמו נגזר השם הלועזי Gemini, כשמה של קבוצת הכוכבים תאומים. משערים כי בסיפור הבריאה הפרוטו-הודו-אירופי, ימו נרצח, ככל הנראה בידי אחיו, מאנו, ומגופתו נוצרו בני האדם ותופעות הטבע. במיתולוגיות ההודו-אירופיות הסיפור הזה מופיע בגרסאות דומות. במיתולוגיה ההינדואית מופיעות הדמויות "מאנו" (मनु), מייסד החוק הדתי, ו"יאמה" (यम) שהיה האל הראשון לוותר על האלמוות כדי להביא צאצאים, ובכך היה האדם הראשון שמת בעולם. במיתולוגיה זאת מופיע פורושה (पुरुष), שבדומה לימו, מגופתו נוצרו הקאסטות, המעמדות בהודו.[71] במיתולוגיה הנורדית ימו מופיע כיימיר (Ymir) שגופתו בותרה על ידי האלים כדי לברוא את העולם.
במיתולוגיות אחרות הפכו מאנו וימו לאבותיהם של המאמינים. לדברי ההיסטוריון הרומי טקיטוס, השבטים הגרמאניים ייחסו את מוצאם לשתי דמויות בשם מָאנּוּס (ששמו מתקשר ל"מאנו") וטְוִּיסְטוֹ. גם סיפור היווסדה של רומא קשור בתאומים רמוס ורומולוס (רמוס הוא "ימו"). כיוון שהשניים לא הצליחו להגיע להסכמה מי ימשול בעיר רומא, רצח רומולוס את אחיו רמוס. לעיתים, לסיפור בריאת העולם נוספת דמות של חיה המניקה את ימו ואת מאנו בינקותם: במיתולוגיה הנורדית פרה מניקה את יימיר, ובמיתולוגיה הרומית זאבה מניקה את רומולוס ורמוס.[72] - מאבק בנחש: סיפור נפוץ המופיע במיתולוגיות הודו-אירופיות – וכך משוחזר במיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית – כולל לוחם שהרג יצור דמוי נחש בעל שלושה ראשים בעזרת אחד האלים כדי לשחרר את הפרות שגנב הנחש. במיתולוגיה היוונית הגיבור הרקולס הביס את גריאון בעל שלושת הראשים בעזרת האל הליוס. במיתולוגיה הנורדית אל הסופות והברקים, תור, הביס את הנחש יורמונגנד. במיתולוגיה ההינדואית הגיבור טריטה הרג את הנחש וריטה בעזרת אל מזג האוויר אינדרה.[73] לפיכך משערים כי במיתולוגיה הפרוטו-הודו-אירופית רווח סיפור על מאבקו של האדם השלישי בעולם לאחר מאנו וימו, טְרִיטוֹ (trito*), ביצור דמוי נחש, שהסתיים בניצחונו עליו.[58]
- חיים לאחר המוות: במיתולוגיות הודו-אירופיות רבות, העולם הבא מופרד מהעולם הזה באמצעות נהר. במיתולוגיה היוונית זהו נהר הסטיקס, שעליו שומר כארון, משיט המעבורת של אל השאול האדס. במיתולוגיה ההינדואית זהו נהר הוואיטארנה. במיתולוגיה הנורדית הגיבור הרמולד נאלץ לעבור גשר הנמצא מעל נהר, כדי להגיע להל, שליטת עולם המתים. גם בדת זרטוסתרא מופיע גשר בשם צ'ינוואט, המפריד בין עולם החיים לעולם המתים. במיתולוגיות האלה מופיעה דמות של כלב, הקשורה לעולם המתים, ובדרך כלל מוצג כשומרו. במיתולוגיה היוונית מדובר בקרברוס, במיתולוגיה ההינדואית זהו שרווארה ובמיתולוגיות אירופיות – הלהאונד. מיתוס זה משוחזר אף הוא למיתולוגיה פרוטו-הודו-אירופית.[74]
- גניבת האש: במיתולוגיות הודו-אירופיות רבות משוחזר סיפור של דמות הגונבת אש. במיתולוגיה היוונית, הטיטאן פרומתאוס גנב את האש מהאלים ומעניקה לבני האדם שזה עתה נוצרו, כדי שיוכלו להשתמש בה. מדרש השם של פרומותאוס בדיעבד הוא "החושב מראש", אך משמעות שמו המקורית היא "הגונב". נוסף על כך, ב"ריג ודה" מסופר סיפור על גניבת האש עם גיבור בשם מטרישוואן (मातरिश्वन्), ובסיפור זה נעשה שימוש בפועל "לגנוב", "פְּרָה מָאת'", בדומה לשם "פרומותאוס". לפיכך, יש הסבורים כי יש מוצא משותף לשני הרעיונות הללו.[71] עקב הימצאותן של מילים נרדפות רבות לאש בשפות הודו-אירופיות שונות, מקובל להניח כי לאש היה תפקיד מרכזי בתרבות הפרוטו-הודו-אירופית, אף ששמותיהם של אלילי האש בשפות אלה אינם דומים.[75]
השפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התפתחות המחקר בנושא משפחות השפות ובנושא שפות האם, ובמיוחד פרוטו-הודו-אירופית, דרבן בלשנים להשוות אף בין שפות האם עצמן כדי לנסות ולמצוא ביניהן דמיון. באמצעות הדמיון ביניהן ניתן לשחזר שפות אם קדומות יותר השייכות למאקרו-משפחה של השפות, הכוללות בעצמן כמה משפחות. לדעת בלשנים מסוימים, שורר דמיון בין פרוטו-הודו-אירופית לבין פרוטו-דראווידיות, פרוטו-אוראלית, פרוטו-אפרו-אסתייתית ושפות אם נוספות. לטענתם, מקור כל השפות האלה חד הוא, והם מכנים את השפה האם המשותפת בשם פרוטו-נוסטרטית.[76] יש הטוענים כי פרוטו-הודו-אירופית קשורה קשר הדוק למספר שפות אם במשפחת השפות הנוסטרטיות, כגון שפות שמיות ושפות אוראליות, מאשר היא קשורה לשפות אחרות באותה מאקרו-משפחה, ולפיכך הן שייכות לאותה משפחת שפות, ולא רק לאותה מאקרו-משפחה. התומכים בטענה זו קוראים למשפחות השפות המוצעות בשם "שפות הודו-אוראליות" ו"שפות הודו-שמיות" בהתאמה. עם זאת, טענות אלה אינן בגדר מוסכמה.[77]
ב"פרומתאוס", סרטו של הבמאי רידלי סקוט שיצא לאקרנים ב-2012, מוצגת דמות בשם "דייוויד" שלמדה לדבר בשפה הפרוטו-הודו-אירופית כדי לתקשר עם גזע חייזרי, "המהנדסים", שיצרו, כך בסרט, את בני האדם. דייוויד מתאמן בשפה הפרוטו-הודו-אירופית באמצעות שינון המשל של שלייכר.[78] גם משחק המחשב "Far Cry Primal", שעלילתו מתרחשת 10,000 שנה לפני הספירה, משתמש בשפה מתוכננת המבוססת על השפה הפרוטו-הודו-אירופית, האמורה להיות השפה שקדמה לה.[79]
טקסט לדוגמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הראשון לכתוב טקסט בפרוטו-הודו-אירופית היה הבלשן אוגוסט שלייכר, שחיבר ב-1868 משל בשם "הכבשה והסוסים", שנודע גם בתור "המשל של שלייכר".[80] משל זה מספר על כבשה שראתה כמה סוסים ואמרה להם כי צר לה לראותם מבצעים מלאכות קשות. הסוסים השיבו לה כי צר להם שהאדם לוקח את הצמר של הכבשה לעצמו. דבריהם הביאו את הכבשה לברוח מהאדם. מטרתו של שלייכר הייתה הדגמת שימוש בפרוטו-הודו-אירופית וכן בחינת אוצר המילים שלה, אולי בתור בדיחה.[81] ברבות השנים, עם התפתחות המחקר על פרוטו-הודו-אירופית, פרסמו בלשנים גרסאות מתוקנות למשל של שלייכר.[80] המשל אף תורגם לשפות האם שעמדו בראש ענפיה השונים של משפחת השפות ההודו-אירופית.[82]
|
להאזנה באתר יוטיוב.
גרסה זאת הוקלטה בפרוטו-הודו-אירופית מאוחרת, ולפיכך לא קיימים בה עיצורים לועיים, אך כן נמצאת בה התנועה a*.
בשנות ה-90 של המאה ה-20 פרסמו בלשנים סיפור קצר בפרוטו-הודו-אירופית, "המלך והאל". סיפור זה התבסס על מזמור המופיע ב"ריג ודה", קובץ מזמורים הינדואיסטים עתיק. בסיפור המקורי מבקש המלך הרישצ'נדרה מהאל וארונה שייתן לו בן, והאל נעתר לבקשתו.[83]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- David W. Anthony, The Horse, the Wheel, and Language, Princeton University Press, 2007
- M. L. West, Indo-European Poetry and Myth, Oxford University Press, 2007
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורות ספרותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Benjamin W. Fortson IV, Indo-European Language and Culture: An Introduction, 2004
- Robert S.P. Beekes, Comparative Indo-European Linguistics: An introduction, Second edition, 2011
- Paul Friedrich, Proto-Indo-European Kinship, Ethnology, January 1966, in JSTOR
אתרים מקוונים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רן לוי, השפה האינדו-אירופאית הקדומה, באתר "עושים היסטוריה" (שידור של הפודקאסט וטקסט מלא שלו)
The Indo-European Connection, סרטון באתר יוטיוב- Proto-Indo-European Culture, סרטון באתר יוטיוב
- Two Hunters Speaking in Proto-Indo-European, סרטון באתר יוטיוב
- The King and the God" - Proto-Indo-European spoken", סרטון באתר יוטיוב
- Evolution of the Indo-European Languages - Ancient Civilizations Documentary, סרטון באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Garland Cannon, Sir William Jones, language families, and Indo-European, in Word, Volume 43, 1992, pp. 49-59
Beekes, pp. 13-14 - ^ A Reader in Nineteenth Century Historical Indo-European Linguistics, באתר אוניברסיטת טקסס באוסטין (באנגלית)
- ^ Gerda Hassler, Gesina Volkmann, History of Linguistics 2008, John Benjamins Publishing, 2011, pp. 158-159
- ^ Hermann Collitz, A Century of Grimm's Law, Language, Vol. 2, No. 3, September 1926, in JSTOR
- ^ Winfred P. Lehmann, Proto-Indo-European Phonology, Language, 1954, in JSTOR
Fortson, p. 56 - ^ דולגופולסקי, עמ' 18
- ^ ,William Diver Alan Huffman, The Phonological Motivation For Verner's Law And Grimm's Law, 2011
- ^ 2008 ,The Indo-European glottalic theory: a new paradigm in Indo-European comparative linguistics, Thomas Gamkrelidze
Seiichi Suzuki, The Glottalic Theory and Dialectal Developments of the PIE Stop System, Zeitschrift für vergleichende Sprachforschung, 1985, in JSTOR
Fortson, p. 54 - ^ William F. Wyatt, Jr., Structural Linguistics and the Laryngeal Theory, Language, 1964, in JSTOR
Fortson, pp. 57-58 - ^ Mark Weeden, Spelling, phonology and etymology in Hittite historical linguistics, Bulletin of the School of Oriental and African Studies, 2011, in JSTOR
- ^ R. S. P. Beekes, The nature of the Proto-Indo-European laryngeals, in The New Sound of Indo-European, 1989
- ^ Elinor Reynolds, Paula West and John Coleman, Proto-Indo-European 'laryngeals' were vocalic, Oxford University Press, 2000
- ^ Mate Kapović, The Indo-European Languages, London: Routledge, 2016, p. 14
- ^ דולגופולסקי, עמ' 13
- ^ 1 2 Kenneth Shields Jr., A New Look at the Centum/Satem Isogloss, Zeitschrift für vergleichende Sprachforschung, 1981, in JSTOR
- ^ 1 2 3 4 Will Chang, David Hall, Chundra Cathcart and Andrew Garrett, Ancestry-constrained phylogenetic analysis supports the Indo-European steppe hypothesis, Language, March 2015, in JSTOR
- ^ Beekes, p. 309
- ^ Alexander Lubotsky, Against a Proto-Indo-European phoneme *a, in The New Sound of Indo-European, Walter de Gruyter, 1999
Beekes, pp. 141-143 - ^ Fortson, pp. 60-61
Beekes, pp. 141-145 - ^ Beekes, p. 93
- ^ פרוטו-הודו-אירופית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ^ Fortson, p. 157
- ^ Beekes, pp. 190-210
- ^ 1 2 Lundquist, Jesse & Yates, Anthony The Morphology of Proto-Indo European, De Gruyter Mouton, 2018
Fortson, p. 113 - ^ 1 2 3 חיים רוזן, "הדו-אירופיות, לשונות", ישעיהו ליבוביץ (עורך), בתוך האנציקלופדיה העברית י"ג, תל אביב: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, 1969, עמ' 580-568
- ^ Luraghi, Silvia, The origin of the Proto-Indo-European gender system: Typological considerations, De Gruyter Mouton, 2011
- ^ Beekes, pp. 251-252
Fortson, pp. 81-82 - ^ Beekes, pp. 259-261, 271
Fortson, p. 87 - ^ 1 2 Fortson, p. 89
- ^ 1 2 Fortson, p. 86
- ^ Alwin Kloekhorst, The Origin of the Hittite ḫi-Conjugation, in Farnah, Beech Steve Press, 2018
- ^ Beekes, pp. 273-277
Fortson, pp. 95-96 - ^ Beekes, pp. 232-234
Fortson, pp. 126-129 - ^ Beekes, pp. 225-231
Fortson, pp. 129-130 - ^ Beekes, pp. 219-220
Fortson, pp. 120-121, 132 - ^ Beekes, p. 238
- ^ Fortson, p. 133
- ^ דולגופולסקי, עמ' 12
- ^
אסף רונאל, דיאלוג בין תרבויות או טיהור אתני: כך התפשטה החקלאות בעולם, באתר הארץ, 20 במרץ 2019
- ^ סברינה אימבלר, היכן בוית הסוס? הגנטיקה מצביעה על רוסיה, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2021
- ^ Michael Balter, Mysterious Indo-European homeland may have been in the steppes of Ukraine and Russia, 2015, באתר "Science" (באנגלית)
- ^ Andrew Curry, The first Europeans weren’t who you might think, באתר "נשיונל ג'יאוגרפיק" (באנגלית)
- ^ 1 2 קארל זימר, ניו יורק טיימס, מחקר חדש בשלדים חושף את מקור הציוויליזציה באירופה, באתר הארץ, 11 ביוני 2015
- ^ 1 2 Roger Blench, Matthew Spriggs, Archaeology and Language II, Routledge, 2003, pp. 267-282
- ^ 1 2 דולגופולסקי, עמ' 23-22
- ^ Michael Balter, Search for the Indo-Europeans, in Science, Volume 303, Number 5662, 2004
- ^ Discussion: Are the Origins of Indo-European Languages Explained by the Migration of the Yamnaya Culture to the West? באתר הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' (באנגלית)
- ^ 1 2 דולגופולסקי, עמ' 25-24
- ^ 1 2 Colin Renfrew, The Origins of Indo-European Languages, Scientific American, October 1989, in JSTOR
- ^ Heather Pringle, New Method Puts Elusive Indo-European Homeland in Anatolia, in Science, Vol 337, Issue 6097, 2012
- ^ A story of 69 ancient Europeans, באתר "Dieneken's Anthropology Blog" (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Beekes, pp. 48-49
- ^ דולגופולסקי, עמ' 21
- ^ Fortson, p. 20
- ^ Beekes, p. xv
- ^ מה בין אשפוז לאושפיזין, באתר האקדמיה ללשון העברית, 13 באוקטובר 2016
- ^ Beekes, p. 39
- ^ 1 2 אילון גלעד, כך קיבל התַּנִּין את שמו, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2015
- ^ חיים רוזן, "בלשנות", יוסף קלוזנר (עורך), בתוך האנציקלופדיה העברית ח', תל אביב: חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, 1969, עמ' 970-964
- ^ Stefan Arvidsson, Aryan Idols: Indo-European Mythology as Ideology and Science, University of Chicago Press, 2006, p. xi
- ^ Anthony, pp. 9-11
- ^ K. S. Joshi, On the Meaning of Yoga, Philosophy East and West, 1965, in JSTOR
- ^ Anthony, p. 326
- ^ Fortson, pp. 21-22
- ^ 1 2 Fortson, p. 23
- ^ West, pp. 175-176
- ^ West, pp. 195-207
- ^ West, p. 186
- ^ West, pp. 187-190
- ^ West, pp. 191-192
- ^ 1 2 Fortson, p. 27
- ^ West, pp. 356-350, 375-379
Anthony, p. 134 - ^ West, pp. 259-262
- ^ Fortson, p. 25
West, pp. 388-390 - ^ Fortson, p. 24
- ^ דולגופולסקי, עמ' 34
Beekes, pp. 31-33 - ^ Frits Kortlandt, The Indo-Uralic verb, Universiteit Leiden, 2002, p. 3
- ^ 'Prometheus' Secret Revealed: What Did David Say To The Engineer?, באתר "Screen Crush" (באנגלית)
- ^ Far Cry Primal Developers Talk About Uncovering History, באתר GameSpot (באנגלית)
- ^ 1 2 Frederik Kortlandt, Studies in Germanic, Indo-european and Indo-uralic, Rodopi, 2010, p. 47
- ^ נכחדה לפני 4,000 שנה: האזינו לשפה עתיקה, באתר ynet, 30 בספטמבר 2013
דולגופולסקי, עמ' 20
Beekes, p. 287 - ^ Schliecher’s Fable in Proto-Indo-European and its Main Proto-Langauges, באתר "Academia Prisca" (באנגלית)
- ^ Eric Powell, proto-indo-european-schleichers-fable Telling Tales in Proto-Indo-European, באתר "Archaeology" (באנגלית)
