מנהג איסור קטניות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חותמת כשרות המיידעת כי המוצר כשר לפסח גם לנוהגים לא לאכול קטניות

איסור קטניות בפסח הוא איסור הנספח לאיסור אכילת חמץ בחג הפסח, וכולל איסור על אכילת אורז וכן מיני קטניות שונים, כגון שעועית, סויה, פול, עדשים, אפונה וחומוס. במנהג זה נכלל גם התירס[1] השייך על פי הסיווג הבוטני לקבוצת הדגנים. האיסור נהוג בעיקר בקהילות אשכנז ובאופן חלקי, גם בחלק מקהילות צפון אפריקה (בעיקר במרוקו), וגבולותיו המדויקים נתונים במחלוקת ובשוני כתלות במנהגים שונים. מקובל כי הגדרת הקטניות לצורך האיסור אינה זהה להגדרה הבוטנית של משפחת הקטניות.

מקור האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דין התורה ודברי חז"ל, רק בחמשת מיני דגן ישנו חשש חימוץ ורק מהם ניתן להכין מצות שבהן יוצאים ידי מצוות אכילת מצה‏‏‏[2], בעוד מינים אחרים אינם יכולים להיות חמץ. הרמב"ם כתב זאת במפורש: "אבל הקטניות כגון: אורז ודוחן וכיוצא בהן - אין בהם משום חמץ, אלא אפילו לש קמח אורז ברותחין וכסהו בבגדים עד שנתפח כמו בצק שהחמיץ, הרי זה מותר באכילה, שאין זה חמוץ אלא סרחון‏‏‏[3]". אמנם בתלמוד מובאת דעת מיעוט של רבי יוחנן בן נורי הסובר שאורז הוא דגן, אך דבריו לא התקבלו להלכה "ולית דחייש להא דרבי יוחנן‏‏‏[2]"

מקור מנהג איסור הקטניות בתקופת הראשונים באשכנז, המקור הראשון לאיסור נמצא בדרשה לפסח של רבי אלעזר מוורמס (סוף המאה ה-12), ושם המנהג כבר מצוין כמנהג הרווח.‏[4]

המקור הבא המזכיר את המנהג הוא הגהות רבנו פרץ לספר מצוות קטן לרבי יצחק מקורביל, בן המאה ה-13:

ועל הקטניות... וכיוצא בהם, רבותינו נוהגים בהם איסור שלא לאוכלם בפסח כלל... וגדולים נוהגים בהם היתר, ומורי רבינו יחיאל היה נוהג לאכול בפסח פול הלבן שקורין פווי"ש, וגם היה אומר כן בשם גדולים, ומביא ראיה דאפילו באורז דחשיב ליה רבי יוחנן בן נורי מין דגן לגבי חימוץ קאמר תלמודא: 'לית דחש לה להא דרבי יוחנן'. מיהו קשה הדבר מאוד להתיר דבר שנוהגין בו העולם איסור מימי חכמים הקדמונים... ולכך נראה לקיים המנהג ולאסור כל קטנית בפסח ולא מחמת חימוץ... אלא מטעם גזירה הוא דכיון דקטנית מעשה קדרה הוא, ודגן נמי מעשה קדרה הוא... אי הוי שרינן קטנית אולי אתי לאחלופי ולהתיר דייסא... וגם יש מקומות שרגילים לעשות מהם פת כמו מחמשת המינים, ולכך אתי לאחלופי לאותן שאינם בני תורה.

– סמ"ק סימן רכ"ב

מדברי הסמ"ק ניתן להסיק כי כבר בזמנו איסור קטניות נהג בהיקף מסוים. הוא מסביר כי סיבת האיסור היא מפאת הדמיון בין קטניות למיני דגן והחשש שאנשים עלולים להתבלבל ביניהם.

אזכור מוקדם נוסף לאיסור נמצא בדברי רבינו ירוחם (1290–1350 לערך), שדחה איסור זה:‏[5]

אותם שנהגו שלא לאכול אורז ומיני קטניות מבושל בפסח - מנהג שטות הוא, זולתי אם הם עושין להחמיר על עצמן, ולא ידעתי למה

גם בספר ארבעה טורים‏‏‏[6] נדחה מנהג זה: "יש אוסרים לאכול אורז וכל מיני קטניות בתבשיל לפי שמיני חיטין מתערבין בהן, וחומרא יתירה היא זו ולא נהגו כן". בפירוש הבית יוסף על ספר הטורים כתב על כך: "ולית דחש לדברים הללו זולת האשכנזים". בדברים אלו מוזכר טעם חדש לאיסור זה, חשש תערובת של מיני דגן וקטניות.

המקור העיקרי למנהגי אשכנז הוא המהרי"ל, ובספרו מנהגי מהרי"ל‏[7] הוא מצדיק בתוקף את מנהג איסור הקטניות: "קטניות כל מיניהן אמר מהר"ש דגזרינן שלא לבשלן בפסח אף על פי שלא מחמיצין כי אם ה' מינים... ואל יאמר אדם כיון שאין איסור מדאורייתא אין לחוש, דכל דגזרו רבנן, העובר עליו חייב מיתה ועובר על לא תסור מן הדבר אשר יורוך".

בימינו מקובל מנהג איסור זה אצל כל יוצאי יהדות אשכנז.

סיבת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיבות העיקריות לאיסור אכילת הקטניות בפסח הן:

  • הדמיון בין תבשילי קטניות לתבשילי דגן, עלול לגרום להחלפה ביניהם‏‏‏[8].
  • כיוון שגם ממיני הקטניות היו רגילים לעשות קמח, יש חשש שעמי הארץ יראו שמבשלים ואופים מאכלי קמח קטניות בפסח, ויורו היתר לעצמם לבשל ולאפות בקמח דגן.
  • חשש שמיני דגן התערבבו עם הקטניות בפועל, במיוחד בשדות שבהם רגילים לגדל גם דגן וגם קטניות במחזוריות של כמה שנים‏[9].

סיבות נוספות שהועלו היו:

  • מחמת שהם מחמיצים ונקראים בשם חמץ (חומוס)‏‏‏[10]
  • מחמת שאין דרך לאכול קטניות במועד שהרי כתוב "ושמחת בחגֶך" (דברים טז), ואין שמחה באכילת תבשיל קטנית‏‏‏[11].
  • מחמת שחיטה פגומה נראית לעתים כמו זרעוני קטניות‏‏‏[12].
  • החמרה מחמת פרישות‏‏‏[13].

מנהג או גזירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחלקו הדעות האם איסור אכילת קטניות בפסח הוא מנהג איסור שנהגו העם בעצמם‏[14] ומחייב מצד קבלת הרבים על עצמם‏[15], או שיש לו תוקף של גזירת חכמים[16], כלומר האם העם נהגו איסור מעצמם או שהחכמים גזרו על כך. יש שתלו בשאלה זו את חלות האיסור על מיני קטניות שלא היו מצויים בשעת האיסור המקורי‏[17].

הגדרת קטניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זרעי שעועית מיובשים. השעועית היא מהקטניות שנהגו בהן איסור בפסח.

ישנה מחלוקת בשאלה האם גדר הקטניות שנאסרו הוא בוטני, כלומר כל הקטניות הנכללות בקטגורייה מסוימת (לדוגמה, כל הגדלים בשרביטין), ללא תלות במידת הדמיון לחמץ בכל זן וזן בפני עצמו, או שמא גדר קטניות הוא תכליתי ('זיל בתר טעמא' - לך לפי טעם האיסור), כלומר תלוי במידת הדמיון של כל מין ומין בפני עצמו לחמץ, וללא קשר להגדרה הבוטנית לקטנית. נפקא מינא אפשרית למחלוקת זו היא קטנית שאינה דומה לדגן בצורתה או בשימושיה, או מאידך קמח תפוחי אדמה, הדומה לקמח חמץ, אך אינו תוצר קטניות. בסמ"ק כתב שדברים שאינם דומים לדגן ואין בהם חשש טעות, אינם בכלל איסור קטניות, אולם ראוי להיזהר בכל הקטניות. באחרונים ישנם דעות שונות בנושא‏[18].

מיני קטניות חדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שתוקפו של האיסור נשען בעיקר על מנהג ומסורת אבות, לאורך הדורות התעוררו שאלות לגבי מעמדם של מינים חדשים של קטניות שלא היו בשימוש בימי הראשונים. היו שהגדירו את מושג הקטניות באופנים שונים, ועל פי הגדרה זו בחנו את המינים החדשים. לעומתם, היו סברו שרק מינים שבפועל נהגו בהם איסור יש להימנע מלאכלם.

התירס יובא מיבשת אמריקה לארצות אשכנז רק לאחר הנהגת איסור הקטניות, ונאסר אף הוא. גם את תפוחי האדמה, שאף הם יובאו מאמריקה, היו שרצו לאסור מפני שעושים מהם קמח, אך איסור זה לא התפשט. בעניין זה כתב הרב יעקב עמדן:

האריך אדמ"ו הה"ג נר"ו ע"ד מיני קטניות לבטל המנהג. ותמיהני על כל גאוני הדור אשר היו לפנינו שלא שמו אל לבם לדבר הזה לבטל מנהג ממש שאין רוב הצבור יכולין לעמוד בו. ולא עוד שהיו מוסיפין. ואסרו כמה מינים מפני שדומין לקטניות כמו חרדל, וכמון שנקרא קימל וגם עניס, ואפילו השמנים שנעשו מדברים ההם כמו (ריב איל) החמירו. ודכירנא כד הוינא טליא והיה אב"ד ור"מ פה הגאון מו"ה צבי הירש זצ"ל שהחמיר מאוד אפילו בפול המצרי ירוקים שנכבשו במלח בעודן לחין. והזרע, רצונו לומר פול הלבן עדיין לא נראה בהם, ואסרן לאכלן בפסח. כך שמעתי אז ולא זכיתי לשאלו בעת ההיא, כי הייתי צעיר לימים. ובהיותי במנהיים רצו לאסור הפרי הארץ שקורין ערד עפפל או קארטופלין (תפוחי אדמה) מפני שעושין מהם קמח. ואני עמדתי כנגדם, ביודעי שאין הצבור יכולין לעמוד בזולתם, והוא מאכל עניים, וראיתי המעשה כמה פעמים שבני הכפרים האכילו אותם לבני ביתם מאין להם לחם ומזון די, ונצחתי אותם על ידי אנשי הקהל שם שצוו על המורה שלא יאסור דבר חדש מה שלא אסרו הרבנים שישבו שם על כיסא הוראה, כי לא היה בעת ההיא אב"ד שם, כי הר"מ מקלויז הרב מו"ה מענדל יאנקוי ז"ל היה שם למורה. ומה טוב אם יסכימו כל חכמי הדור לדעת אחת, ומסופקני אם יבוא הדבר פעם אחת על מכונו בדור הזה שגברה הקנאה, ויראים יותר מן המנהגים כמפני גופי תורה.

שו"ת שאילת יעב"ץ (חלק ב סימן קמז (ד))

גם הבוטנים יובאו מאמריקה, והרב דוד צבי הופמן[19] כתב שמנהג ירושלים לאוסרם. אף הרב צבי פסח פרנק, שהיה רבה של ירושלים באמצע המאה העשרים כתב‏[20] שכך המנהג. מאידך הרב משה פיינשטיין מארצות הברית כתב: "אין לנו בדבר אלא מה שמפורש שנהגו לאסור, וכן מה שידוע ומפורסם". בעקבות כך הוא התיר את הבוטנים למי שלא ידוע לו על מנהג במשפחתו לאוסרם. הרב דוב ליאור כתב‏[21] שמעיקר הדין היה ראוי להתיר גם תירס, מאחר שלא היה מצוי בתחילה, אך מכיוון שנכתב במשנה ברורה לאוסרו, אין להקל.

אחרונים אחרים כללו גם הם מינים חדשים באיסור, כגון הרב אברהם בורנשטיין שאסר‏[22] לפתית מפני שהיא גדלה בשרביטין. כיום ישנם מנהגים שונים לגבי מעמדם של הלפתית והקינואה כמינים חדשים. מנהג ועדי הכשרות בארץ ישראל להעניק כשרות לפסח למוצרים המכילים מינים שיש בהם מחלוקת "לאוכלי קטניות" בלבד, אולם כשהמחלוקת נובעת רק משימוש בשמן קנולה הנעשה מלפתית, מדיניות הרבנות הראשית לישראל היא לכתוב "כשר לפסח לאוכלי לפתית".

שמן קטניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיוון שאיסור קטניות אינו חמור כמו חמץ גמור, היו שהתירו שמן, משום שהוא תוצר קטניות ואינו הקטנית עצמה, ומסיבות נוספות‏[23]. כנגדם קמו רבנים רבים ובראשם ה"אבני נזר" ששללו את ההיתר מכל וכל‏[24].

בשנת תרס"ט (1909), הרב קוק ובית דינו ביפו נזקקו לשאלה האם מותר להשתמש בשמן שומשומין, שיוצר על ידי יהודי בשם בן ציון ברסלב בבית חרושת ביפו. הם התירו זאת כל עוד מתייחסים לשומשום באופן דומה למיני דגן, ודואגים שלא יבוא במגע עם מים באף שלב של הייצור, וזאת בין השאר על בסיס ההנחה שלא ייתכן שנחמיר בקטניות יותר מאשר בדגן גמור, שמוגדר כחמץ רק אם באו עליו מים‏[25]. ההיתר גרם לפולמוס בין הרב קוק ובית דינו ובין בד"ץ חסידים בירושלים שאסרו שמן זה‏[26].

עד שנות ה-60 של המאה ה-20 נהגו להשתמש בשמן סויה בפסח[דרוש מקור], אולם מאז יש שאסרו ויש שהתירו‏[27]. שמן הכותנה נמכר בעבר כשמן "ללא חשש קטניות"‏[28]. אך יש שחלקו על כך‏[29] ובתקופה האחרונה מקובל במערכות הכשרות להתייחס אליו כשמן קטניות, והמחמירים משתמשים רק בשמן דקלים, שמן אגוזים או שמן זית. ההחמרה שחלה בנושא השמן משמעותית במיוחד לאור הפרשי המחיר בין השמנים השונים, לדוגמה, מחיר שמן אגוזים הוא פי 3 מזה של שמן סויה.

גם שמן קנולה יש מתירים, מאחר שהוא מיוצר מלפתית שמקורה בקנדה ולא הייתה מצויה בזמן הגזירה ואף לא שימשה למאכל עד להפקת שמן מזנים מוכלאים. עם זאת, בשמן קנולה המועשר בויטמין E יש תערובת נוזל המופק מסויה, בשיעור קטן מ-1/60.‏[30]

תערובת קטניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד תערובת חמץ גמור לפני פסח בטלה בשישים ככל איסורי תורה, הרי תערובת חמץ שנוצרה בפסח חמורה יותר, ואפילו כמות קטנה של חמץ אוסרת תערובת גדולה. לפיכך ישנה שאלה לגבי תערובת קטניות שנוצרה בפסח: האם קטניות נחשבים לצורך העניין כמו חמץ גמור, או שגם תערובת קטניות בטלה ברוב (או בשישים) כמו איסורים קלים יותר. בעל תרומת הדשן[31] התיר לאכול תבשיל שנפל לתוכו גרגיר קטנית. אך מתוך דברי המהרי"ל‏‏‏[32] משתמע כי לקטניות יש דין של חמץ ואף תערובתם אסורה. הרמ"א כתב על דברי המהרי"ל‏‏‏[32] שאין המנהג כן משום שמיני קטניות אינם חמץ כלל ואינם אסורים אלא משום מנהג, וכן פסק להלכה. אמנם לא ברור מדבריו האם כדי להתיר תערובת קטניות צריך ביטול בששים או שכל תערובת מותרת.

בעל החק יעקב כתב שהלכה כרוב הפוסקים שלא צריך ביטול בששים, אך עדיין צריך ביטול ברוב, כי אחרת אין לזה דין תערובת אלא קטניות ממש. באותו אופן פסקו החיי אדם‏‏‏[33] והמשנה ברורה. הרב אלישיב קנוהל והרב שמואל אריאל, בספרם "ואכלת ושבעת", והרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל, בפסק שפרסם ערב פסח תשע"א‏[34] פסקו להתיר תערובת קטניות ברוב רגיל שנתערב מלפני הפסח, כדוגמת מוצרים תעשייתיים שיש בהם מיעוט מרכיבים מקטניות.

היו שרצו לדייק מדברי הפרי חדש‏‏‏[35] שמותר לכתחילה לבטל קטניות ברוב ואפילו בפסח עצמו. אמנם, מדברי הרמ"א עצמו משמע שההיתר הוא רק בדיעבד אם נפל משהו לתוך תבשיל, ואין לבטל איסור זה לכתחילה על ידי יצירת תערובת בכוונה.

כיום מקובל לציין לגבי כשרות לפסח את המונח "ללא חשש קטניות" רק כשאין בנמצא אפילו קטניות בתערובת, ואפילו בשיעור מועט.

דין הכלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפוסקים דנו לגבי מעמדם של כלים שבושלו בהם קטניות. בספר כף החיים‏‏‏[36] כתב שלאחר 24 שעות ניתן להקל ומביא בשם הזרע אמת, להתיר גם בכלי בן יומו. הסיבה להיתר היא משום שגם אם הקטניות נבלעו ב-24 שעות האחרונות הם יתבטלו ברוב כאשר תבשיל אחר מוכנס לכלי. על פי זה פסק המהר"ם שיק‏‏‏[37], שכשמבשלים קטניות (כגון לצורך תינוק) יש לייחד עבורם כלים מיוחדים, משום שאין לבטל איסור לכתחילה. על פי אותו הגיון, הרב עובדיה יוסף‏‏‏[38] מתיר לאשכנזי לאכול אצל ספרדי, גם אם ידוע לו שבאותו יום בישלו קטניות בכלים.

תוקף האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדורות האחרונים היו רבנים שניסו להתיר את הקטניות בפסח אך צעד זה גרר ביקורת חריפה. כבר בדבריו של בעל ערוך השולחן ניתן לחוש בעוצמת ההתנגדות לשינוים כאלה:

ודע דמדינא מותר לאכול אורז וכל מיני קטניות בפסח. מכל מקום הנהיגו רבותינו ואבותינו זה הרבה מאות מן השנים, וקבלו עליהם באיסור לבלי לאכול אורז ומיני קטניות בפסח... ואיסור זה כיון שקבלו אבותינו משום גדר, מדין תורה אסור לבטל, והמפקפקים והמקילים בזה, מעידין על עצמן שאין בהם יראת שמים ויראת חטא ואין בקיאין בדרכי התורה... ועם כי יש מדינות שלא נהגו בחומרא זו, מכל מקום כל מדינות אשכנז, וצרפת ורוסיא ופולניא, קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם החומרא הטובה הלזו שיש בה טעם בעיקר, ופורץ גדר ישכנו נחש. אך בפירוש קבלו שאם אולי יהיה שנת בצורת חס וחלילה שהעניים רעבים ללחם, אז כל חכמי העיר ובראשם מרא דאתרא מתירים לאכול קטניות בפסח...

– ערוך השולחן, אורח חיים תנ"ג ד-ו

דבר האיגרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דבר האיגרת הוא שו"ת שנכתב בשנת 1812 על ידי הרב מנחם מנדל שטיינהארט שהיה חבר הקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה שבגרמניה והתייחס למנהג איסור קטניות. מסקנתו היא שאפשר לבטל את מנהג איסור אכילת קטניות בפסח גם לאשכנזים וגם לספרדים‏[39].

הקונסטיטוריה היהודית של וסטפליה הייתה מוסד שהוקם כחלק מממלכת וסטפליה בתקופת המלחמות הנפוליוניות. בתקופת קיומה הקצרה היא הנהיגה שינויים שונים, רובם מתונים למדי, בהנהגות הדת. ראשה, ישראל יעקבסון, היה לרדיקלי יותר בהמשך ונחשב לאחד ממבשרי היהדות הרפורמית. האיגרת הצדיקה החלטות שנויות במחלוקת של הקונסיסטוריה, ובראשן ההחלטה להתיר אכילת קטניות בפסח.

שעת הדחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרונים רבים כתבו להתיר אכילת קטניות בפסח בשעת הדחק, כגון בשעה שמזון כשר לפסח נמכר ביוקר, ומקובל היה בתקופות רעב להתיר אכילת קטניות בהיעדר מזון אחר‏[40]. אמנם, בעל שו"ת תשובה מאהבה כתב כי אין כוח ביד שום בית דין בעולם לבטל האיסור שנתפשט בכל ערי אשכנז, וכי "אף אם יתכנסון בית דין של שמואל הרמתי ואליהו ובית דינו...אין בידם להתיר אורז ומיני קטניות בפסח". גם בעל הצמח צדק, והמאמר מרדכי מחמירים שלא לאכול קטניות אפילו בשעת הדחק (ברור שלא מדובר בשעת חשש לפיקוח נפש, שאז מותר אפילו חמץ גמור).

בימי מלחמת קרים גויסו חיילים יהודים לצבא הרוסי, והקהילות היהודיות ברוסיה דאגו לספק לאותם חיילים מזון כשר בכל מהלך המלחמה. לפני פסח נשאלו הרבנים האם אפשר להתיר את הקטניות בגלל המצב. הנצי"ב מוולוז'ין, פסק שיש להתיר/להקל בקטניות. ומשנשאל האם ההיתר הוא לחיילים היהודים, ענה: "אנחנו (=הבעלבתי"ם") נאכל קטניות - ואילו את החיילים היהודים נאכיל רק אוכל שאינו מכיל קטניות". לעומת זאת, החכם האיטלקי רבי ישמעאל הכהן בספר השאלות והתשובות שלו זרע אמת, אסר אכילת קטניות גם בזמן מחסור, כשהוא מנמק זאת בחשש מפני התוצאות העלולות להגרם מהיתרים מיוחדים בתקופה של ירידה כללית בהקפדה בשמירת המצוות.

בתקופת המצור על ירושלים במלחמת העצמאות, התיר הרב צבי פסח פרנק לאכול אורז וקטניות בפסח, בשל המחסור במזון‏[41]. כעבור שנה בתקופת הצנע בפסח תש"ט (1949) התירה הרבנות הראשית באופן כללי אכילת קטניות בפסח בשל המחסור במזון בארץ‏[42].

עמדת היהדות המסורתית (קונסרבטיבית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כנסת הרבנים של התנועה המסורתית בישראל פסקה כי יש לבטל איסור אכילת קטניות בפסח ואף כינתה את המנהג "מנהג שטות". בתשובה לשאלה בדבר האיסור לאכול קטניות ענתה:

"לדעתנו מותר (ואולי אף חובה) לבטל את המנהג הזה. הוא עומד בניגוד לפסק מפורש בתלמוד הבבלי וכן בניגוד לדעתם של כל חכמי המשנה והתלמוד להוציא אחד. כמו כן הוא עומד בניגוד להלכה ולמעשה של האמוראים הן בבבל והן בארץ ישראל, של הגאונים, ושל רוב רובם של חכמינו הראשונים בכל הארצות. מנהג זה נזכר לראשונה בצרפת ובפרובנס בראשית המאה הי"ג ומשם התפשט לארצות שונות, ואף היקף המנהג התרחב ללא הרף. ברם טעמו לא היה ידוע וכתוצאה מכך חכמים רבים המציאו טעמים שונים למנהג. כתוצאה מכך רבי שמואל מפלייז, הראשון להזכירו, כינהו "מנהג בטעות" ורבינו ירוחם כינהו "מנהג שטות". והרי פוסקים רבים פסקו שמותר (ואולי אף חובה) לבטל "מנהג שטות" שכזה. יתר על כן, יש הרבה סיבות טובות לבטל "מנהג שטות" זה: הוא ממעט משמחת החג על ידי הגבלת המאכלים המותרים. הוא גורם להפקעת מחירים ועל ידי כך ל"הפסד מרובה" וכידוע "התורה חסה על ממונם של ישראל" (ראה הערכים על שני מושגים אלה באנציקלופדיה התלמודית). הוא גורם להדגשת הטפל (קטניות) ולהזנחת העיקר (איסור חמץ מחמשת המינים). הוא גורם לזלזול במצוות בכלל ובאיסור חמץ בפרט - אם למנהג זה אין טעם וריח ומקיימים אותו, גם מצוות אחרות אין טעם לקיימן. לבסוף, הוא מפלג בין העדות ללא שום צורך."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אף שתירס נפוץ באירופה רק החל מתחילת מאה ה־16, לאחר גילוי אמריקה
  2. ^ 2.0 2.1 תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף ל"ה, עמוד א'.‏
  3. ^ ‏הלכות חמץ ומצה ה' א'
  4. ^ דרשה לפסח, מהדורת שמחה עמנואל, מקיצי נרדמים, ירושלים תשס"ו.
  5. ^ נת"ה ח"ג
  6. ^ ‏אורח חיים תנ"ג
  7. ^ ‏סימן כ"ה‏
  8. ^ ‏ סמ"ק (מובא לעיל)
  9. ^ פרי חדש, ‏אורח חיים תנ"ג א‏'
  10. ^ ‏פירוש רבינו מנוח על הרמב"ם, הלכות חמץ ומצה ה א) ‏
  11. ^ ‏שם‏
  12. ^ ‏שם ו‏בביאור הלכה סימן תנ"ג
  13. ^ ‏חק יעקב, אות ה
  14. ^ שו"ת דברי מלכיאל ח"א סימן כ"ח: "אין זה רק סייג וגדר שנהגו וקבלו על עצמם ושאר מקומות לא נהגו כן ולא מצינו כלל שעמדו חכמי הדור ותקנו תקנה זו ורק שנהגו כך ונמשך המנהג בקביעות"
  15. ^ שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רי"ד, סעיף ב'
    "קבלת הרבים חלה עליהם ועל זרעם ואפילו בדברים שלא קבלו עליהם בני העיר בהסכמה אלא שנוהגים כך מעצמם לעשות גדר וסייג לתורה".
  16. ^ שו"ת חתם סופר סימן קכ"ב :"כי לפי עניות דעתי הגאונים שהתקינו כן לא תקנו מתחילה ... ושם גדרו גדרם שם נתפשט ונתקבלה גזירתם באמת"
  17. ^ כך כתב הרב משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סימן ס"ג: "אבל כיון שלא תקנו בקיבוץ חכמים ... לא נאסרו אלא המינים שהנהיגו ולא שאר מינים שלא הנהיגו מפני שלא היו מצוין אז".
  18. ^ הט"ז (אורח חיים סימן תנג' ס"ק א') תלה את הגדרת הקטנית בכך שהיא דומה לדגן בצורתה או בצורת גדילתה, כגון שגדלה ב"שרביטין" - תרמילים. והאבני נזר (שו"ת ‏אבני נזר, אורח חיים שעג) למד מכך שהלפתית אסורה הואיל וצורת הגידול שלה בשרביטין. גם מדברי הראי"ה קוק נראה שלדעתו הגדרת קטנית לעניין פסח היא כהגדרתה ברמב"ם לעניין כלאים[דרוש מקור]. גם הרב צבי פסח פרנק כתב שאין חשש ערבוב בין בוטנים ובין דגנים, ובכל זאת אין נוהגים לאכול בוטנים בפסח. מאידך הרש"ז מליאדי כתב בשולחן ערוך הרב: "ולא נהגו איסור אלא במיני קטניות שהתבשיל הנעשה מהם מתחלף בתבשיל הנעשה ממיני דגן, שהם דומים זה לזה ששניהם נקראים מעשה קדירה"
  19. ^ ‏שו"ת "מלמד להועיל"‏‏ חלק א' סימן פח'‏
  20. ^ "מקראי קודש" פסח ח"ב סימן ס'
  21. ^ שו"ת "דבר חברון" חלק אורח חיים סימן תק"א
  22. ^ שו"ת ‏"אבני נזר", אורח חיים שע"ג
  23. ^ בשו"ת באר יצחק סימן י"א, התיר להשתמש בשמן העשוי מקטניות שהוכן לפני פסח, והקטניות נבררו קודם להכנת השמן. תקציר הדעות השונות בעניין מופיע במאמרו של הרב מלמד מנהג איסור קטניות
  24. ^ ראה פולמוסו עם הרב נפתלי יוסף פריינד מרוז'אן בספרו פני לוי סימנים ל"ד-ל"ה
  25. ^ היתרו של הרב קוק, מכתבי הרב קוק בנושא נדפסו בשו"ת אורח משפט מסימן ק"ט והלאה
  26. ^ האיסור שפורסם על ידי בד"ץ חסידים
  27. ^ בין המתירים הרב שלמה אבינר והרב דב ליאור
  28. ^ הרב צבי פסח פרנק נתן הכשר לשמן זה
  29. ^ מנחת יצחק ג, קלח
  30. ^ סקירת הרב חגי בן גיורא, הממונה על מחלקת תעשייה וחרושת ברבנות הראשית לישראל, מתוך עדכון כשרות לקראת פסח תשע"ג
  31. ^ ‏חלק א סימן קי"ג‏
  32. ^ 32.0 32.1 ‏‏מובא בדרכי משה תנ"ג ב'
  33. ^ ‏ קכ"ז א
  34. ^ ישיבת עתניאל - תערובת קטניות בפסח
  35. ^ ‏תנ"ג אות א'
  36. ^ ‏תנג, כז‏
  37. ^ שו"ת מהר"ם שיק ‏אורח חיים, סוף סימן רמ"א.
  38. ^ יחוה דעת חלק ה', סימן ל"ב
  39. ^ דברי איגרת, שאלה א' באתר (ויקיטקסט)
  40. ^ ‏נשמת אדם, סימן כ'‏
  41. ^ הבלוג של רב צעיר
  42. ^ http://jnul.huji.ac.il/heb/pessah/Images/tb/22_2003L62.jpg


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.