רשות הספנות והנמלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף רשות הנמלים)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רשות הספנות והנמלים
RashutHaSapanutVeHaNamalimLogo.png
סמליל רשות הספנות והנמלים
מידע כללי
תחום שיפוט חוק רשות הספנות והנמלים, התשס"ד – 2004
משרד אחראי משרד התחבורה
הקמה 1961
מנכ"ל/ית יגאל מאור
שמות קודמים

רשות הנמלים

רשות הנמלים והרכבות
www.israports.org.il

רשות הספנות והנמלים הוקמה בשנת 1961, במקור בשם "רשות הנמלים". תפקידיה העיקריים היו לדאוג ליעילותם של הנמלים בישראל ולהבטיח את פיתוחם התמידי, בהתאמה להיקף תנועת המטענים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשות הנמלים הוקמה בשנת 1961, בעקבות דרישתו של הבנק העולמי שנתבקש לאשר הלוואה להקמתו של נמל אשדוד. הבנק התנה את העברת הכספים לרשות ציבורית ממלכתית המנוהלת על בסיס עסקי. ייעודה העיקרי של הרשות היה לבנות ולנהל את הקמת נמל אשדוד, ונמל אילת החדש (שהחליף את המזח הראשון של הנמל). עד הקמת הרשות הופעלו נמל תל אביב, ונמל יפו על ידי חברת אוצר מפעלי ים, ועם פתיחתו של נמל אשדוד בשנת 1965 הם נסגרו, ונמל אילת הופעל על ידי חברת "שירותי ים אילת" (שותפות של "שנ"מ - שירותי נמל מאוחדים", חברת בת של סולל בונה, ומשרד התחבורה)[1].

חיים לסקוב, הרמטכ"ל החמישי של צה"ל, מונה לאחר שחרורו למנהל הראשון של הרשות[2]. לסקוב סירב להיכנע לדרישות ועדי העובדים שנראו לו מוגזמות ובתחילת 1966 השבית את נמל אשדוד עד שהעובדים יחתמו על הסכם עבודה[3].

נמל חיפה לא נכלל בתחום אחריותה של הרשות, והופעל על ידי חברת "שנ"מ - שירותי נמל מאוחדים". נמל הקישון הסמוך, הופעל על ידי חברת "שירותי נמל הקישון" בה החזיקה בשותפות חברת "גב-ים" ו"שירותי נמל מאוחדים". בתחילת 1967 סירב חיים לסקוב לממן העלאות שכר שהבטיחה חברת "שירותי נמל מאוחדים" לעובדיה, עד שנכנע בלחץ שרי הממשלה[4]. לבסוף בשנת 1968, החליטה הממשלה לחייב את חברת "שירותי נמל מאוחדים" למכור את אחזקותיה לרשות הנמלים (כולל נמל הקישון שחדל לפעול כנמל עצמאי)[5]. כך שכל נמלי הים של ישראל היו בניהול הרשות באותה עת.

על רקע יחסי העבודה המעורערים ברשות הנמלים המליץ דו"ח גבתי, שהוכן על ידי חמישה שרים, על הגדלת סמכויות שר התחבורה ברשות הנמלים. בעקבות הסכמת מועצת הרשות לשינויים המוצעים הודיע לסקוב בספטמבר 1970 על התפטרותו מתפקיד מנהל הרשות[6].

במרץ 1971, בעת שבנמלי חיפה ואשדוד נוצרה צפיפות רבה של אניות, שבעקבותיה קבעו תאגידי הספנות הבינלאומיים היטלי צפיפות על מטענים המיועדים לישראל. הועלתה הצעה להתגבר על הצפיפות ולהפנות אניות, בעיקר אניות עם מטעני מלט וסוכר בשקים מנמלי חיפה ואשדוד לנמל עזה (שהיה אז תחת שליטה ישראלית). עד מהרה התברר, כי אין קשיים בפריקת המטענים בנמל עזה, והתפוקה בפריקת מלט אף גבוהה מאשדוד והוחל בהפניית מספר גדול יותר של אניות אל הנמל, בעיקר עם מטעני מלט[7]. בסוף 1971 הושלמה הקמתו של מזח חדש באורך 146 מטר ומנופים שהחליפו חלק מהצורך בעבודת סבלים ידנית בנמל[8][9]. עם זאת מנהל הרשות נפתלי וידרא התנגד לפיתוח הנמל בטענה שאין צורך בנמל שלישי בישראל לחופי הים התיכון[10], אך אחר כך, בדצמבר 1974, עבר הנמל לאחריות רשות הנמלים[11].

ב־1988 הפכה רשות הנמלים לרשות הנמלים והרכבות, כאשר נוסף נושא הטיפול ברכבת ישראל לאחריותה, אולם בדצמבר 1996 החליטה הממשלה על הפרדת הרכבת מרשות הנמלים והרכבות, והקמת חברת רכבת ממשלתית. מהלך זה נועד לאפשר את הגשמת מדיניות הממשלה להרחבת ההשקעות בתחום התחבורה המסילתית באמצעות חברת רכבת המתנהלת באופן עצמאי, כדי לאפשר פיתוח מואץ של התשתית המסילתית. בחודש אוגוסט 1997 החליטה הממשלה על תיקון חקיקה שיסדיר את הפרדת הרכבת מרשות הנמלים והרכבות. ב־30 ביולי 2002 החליטה הממשלה להטיל על שר התחבורה ועל שר האוצר להגיש תיקון חקיקה שיסדיר את העברת פעילות הרכבת מרשות הנמלים והרכבות לחברה ממשלתית, ובמסגרת זו, בין היתר, תבוטלנה כל סמכויות רשות הנמלים והרכבות בענייני ההקמה וההפעלה של מסילות הברזל והרכבות. ב־16 בדצמבר 2002 נתקבל בכנסת חוק רשות הנמלים והרכבת, שיצר מסגרת חקיקתית למהלך האמור[12].

בתאריך 17 בפברואר 2005 נכנס לתוקפו חוק רשות הספנות והנמלים התשס"ד 2004, לקראת תהליך ההפרטה העתידי של נמלי הים. במקום הרשות ההיסטורית הוקמו חמישה גופים נפרדים: שלוש חברות נמל והןחברת נמל חיפה, חברת נמל אשדוד, חברת נמל אילת וחברת פיתוח ונכסים היא חברת נמלי ישראל המופקדת על המקרקעין ונכסי הנמלים.[13] ורשות הספנות והנמלים (רספ"ן) אשר החל ממועד זה אחראית לפיקוח על הספנות והנמלים, על פיתוחם ועל קידומם וכן להסדרת פעילותם וממלאת את כלל התפקידים המוטלים עליה לפי דיני הספנות והנמלים.

מנהל רשות הספנות והנמלים משנת 2009 הוא רב חובל יגאל מאור.

בדצמבר 2010 אישרה ועדת שרים לעניין הפרטה את הפרטת נמל אילת, בהליך בו הרוכש יקבל את הזכות להפעיל את הנמל במשך 15 שנים, עם אופציה להארכה למשך כ-10 שנים נוספות. הליך ההפרטה החל ב-2011 ובתחילת 2013 הועברו זכויות תפעול נמל אילת לחברת "פפו ספנות" שבבעלות האחים נקש תמורת 120 מיליון שקל[14].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אייל טבת,מי כאן בעל הבית? הפרטת חברות הנמל בישראל, המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים, אפריל 2012
  2. ^ שרגא הר-גיל, הדרך מן הקצונה לעמדות מפתח במשק הישראלי, מעריב, 11 במרץ 1966
  3. ^ א. פלג, אין אניות - אין סחורות - העובדים בטלים, מעריב, 10 בפברואר 1966
  4. ^ אהרן דולב, מחירה של שביתה שלא היתה, מעריב, 10 בפברואר 1967
  5. ^ נמל חיפה לקראת שינוי "כפול שלושה" , על המשמר, 31 במאי 1968
  6. ^ חיים לסקוב התפטר - ציין במכתבו: "נתברר לי שהשגת דברים אינה רצויה", מעריב, 25 בספטמבר 1970
  7. ^ דני צדקוני, נמל עזה השיג שיא בפריקת מלט מאניה, דבר, 11 באוגוסט 1971
    נמל עזה פועל ללא תקלות, דבר, 15 בספטמבר 1971
  8. ^ דני צדקוני, מזח ראשון בנמל, דבר, 14 בינואר 1972
  9. ^ היום מסתיימת פריקת המלט בנמל עזה, דבר, 7 בספטמבר 1971
    נשקלות האפשריות לפיתות נמל עזה, דבר, 9 בנובמבר 1971
  10. ^ אריאלה ראובני, וידרא מציע הקמת נמל דיג בעזה, דבר, 28 במרץ 1972
  11. ^ נמל עזה יועבר ל"רשות־הנמלים", דבר, 20 בדצמבר 1974
  12. ^ ענת ג'ורג'י, ועדת שרים אישרה הפרדת הרכבת מרשות הנמלים; תיהפך לחברה ממשלתית, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2002
    צבי זרחיה, היום ההצבעה על הפיכת רכבת ישראל לחברה ממשלתית במסגרת חוק ההסדרים, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2002
  13. ^ תני גולדשטיין, רשות הנמלים הפסיקה להתקיים, באתר ynet, 17 בפברואר 2005
  14. ^ דניאל שמיל, משרד האוצר: פפו ספנות תפעיל את נמל אילת ב-15 השנים הבאות, באתר TheMarker‏, 6 בנובמבר 2012