יחסי הודו-ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי הודו-ישראל
הודוהודו ישראלישראל

לחצו כדי להקטין חזרה

רוסיהיפןקוריאה הצפוניתקוריאה הדרומיתמונגוליההרפובליקה העממית של סיןטאיוואןהפיליפיניםמלזיהאינדונזיהפפואה גינאה החדשהאוסטרליהניו זילנדאיי שלמהקלדוניה החדשהפיג'יוייטנאםלאוסקמבודיהתאילנדמיאנמרבנגלדשבהוטןנפאלהודוסרי לנקהפקיסטןאפגניסטןאיראןקזחסטןאוזבקיסטןטורקמניסטןקירגיזסטןטג'יקיסטןעומאןתימןערב הסעודיתאיחוד האמירויות הערביותקטרבחרייןכווייתעיראקירדןסוריהישראללבנוןקפריסיןאזרבייג'ןארמניהגאורגיהטורקיהמצריםלובתוניסיהאלג'יריהמרוקוסהרה המערביתמאוריטניהמאליניז'רצ'אדסודאןדרום סודאןאריתריאהג'יבוטיאתיופיהסומליהקניהאוגנדההרפובליקה הדמוקרטית של קונגוהרפובליקה המרכז-אפריקאיתקמרוןניגריהבניןטוגוגאנהבורקינה פאסוחוף השנהבליביריהסיירה לאוןגינאהסנגלגמביהכף ורדהגינאה המשווניתגבוןהרפובליקה של קונגוטנזניהבורונדירואנדהאנגולהזמביהמלאווימוזמביקמדגסקרזימבבואהבוטסואנהנמיביהסווזילנדדרום אפריקהלסוטומאוריציוספינלנדשוודיהנורווגיהנורווגיהדנמרקהממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדתאירלנדפורטוגלספרדצרפתצרפתאיטליהאיטליהאיטליהמלטהשווייץבלגיההולנדגרמניהפוליןבלארוסליטאלטביהאסטוניהאוקראינהמולדובהרומניהבולגריהיווןאלבניהמקדוניהסרביהמוטנגרובוסניה והרצגובינהקרואטיהסלובניהאוסטריהצ'כיהסלובקיההונגריהאיסלנדגרינלנדקנדהארצות הבריתארצות הבריתמקסיקוקובההקריבייםבליזגואטמלההונדורסאל סלוודורניקרגואהקוסטה ריקהפנמהקולומביהונצואלהגיאנהסורינאםגיאנה הצרפתיתברזילאורוגוואיאקוודורפרובוליביהפרגוואיארגנטינהצ'ילהאיי פוקלנדIsrael india locator.svg
אודות התמונה
הודו ישראל
שטחקילומטר רבוע)
3,287,263 20,770
אוכלוסייה
1,281,935,911 8,299,706
תמ"ג (במיליוני דולרים)
9,447,000 315,600
תמ"ג לנפש (בדולרים)
7,369 38,025
משטר
רפובליקה פדרלית דמוקרטיה פרלמנטרית
נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי נפגשים בביקור היסטורי של האחרון בישראל ביולי 2017.

ראשיתם של יחסי הודו-ישראל בשנים שלאחר התמוטטות הגוש המזרחי, לאחר תקופה ארוכה של קרירות ביחסי שתי המדינות שנמשכה החל מיום הקמתן. כיום כוללים היחסים שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני נרחב וסחר בעל היקף הולך וגדל. מאז בחירתו בשנת 2014 הוביל ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי קו שיתוף פעולה צבאי וכלכלי עם ישראל. ב-4 ביולי 2017 התקיים ביקור ראשון של ראש ממשלה מהודו בישראל[1]

מהקמת מדינת ישראל ועד לקריסת הגוש המזרחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתה של מדינת ישראל במאי 1948 סירבה הודו בכל תוקף להכיר בה. רק כעבור שנתיים של לחץ דיפלומטי הסכימה ממשלת הודו לתת את הכרתה הדיפלומטית למדינת ישראל, אך סירובה להחליף שגרירים ולפתוח נציגות זרה נותר בעינו בעקבות התנגדותם של שני שרים מוסלמים. ההכרה הרשמית הוכרזה ב-18 בספטמבר 1950. דוד בן-גוריון כתב ביומנו יום קודם לכן: "אם ההכרה תבוא הלילה - הרי זה בעיני ההכרה החשובה ביותר, אחרי זו של ארצות הברית וברית המועצות, וכמובן ידוע לא פחות חשובה מאלה. יש ביננו ובין הודו אפשריות של שיתוף פעולה שאינן ביחס לכל שאר המדינות. שיתוף מתוך זהות רוחנית במידה רבה." בשנת 1951 הסכימה הודו למינוי אחד מאזרחיה היהודים לקונסול כבוד של ישראל, ושנתיים מאוחר יותר הסכימה לפתיחת קונסוליה ישראלית במומבאי. על אף התפתחויות חיוביות אלו נותר יחסה של הודו לישראל שלילי בעיקר ואף התדרדר. ליחס שלילי זה מספר סיבות:

  • יחסו העוין של ג'ווהרלל נהרו ראש ממשלת הודו הראשון ומפלגתו אל הציונות ואחר כך למדינת ישראל, בשילוב אהדתו למדינות ערב.
  • חששה של הודו מפני הידרדרות ביחסים עם מדינות האסלאם אם תקיים קשרים עם ישראל. במיוחד חששו ראשי השלטון בהודו מפני התקררות היחסים עם מדינות המפרץ הפרסי בהן התגוררו ועבדו המוני פועלים הודים. לכך הצטרף הפחד מפני תגובתו של המיעוט המוסלמי בהודו המהווה כ-11% מהאוכלוסייה.
  • פער גושים: בעוד מדינת ישראל נטתה לגוש המערבי עוד מראשיתה, ומסוף שנות השישים הזדהתה במידה רבה איתו ועם ארצות הברית, הודו הייתה ממייסדות ארגון המדינות הבלתי-מזדהות ובעלת נטייה לגוש המזרחי וקשרים חמים עם ברית המועצות.

גישתה של הודו כלפי ישראל נותרה קרירה ואף עוינת בימי שלטונו של ג'ווהרלל נהרו, בימי שלטון בתו אינדירה גנדי ובימי יורשיה עד לשנות התשעים, סך הכול משך 44 שנה.

תחילת שנות התשעים: נירמול היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסוד השינוי ביחסה של הודו לישראל מצוי בשינוי הדרמטי שהתרחש בזירה הבינלאומית בין השנים 19891992. בדומה לגורמים שהביאו את הודו לגלות יחס קר לישראל, גם הגורמים שהניעו אותה לשנות את יחסה הם רבים ומגוונים. ראשית, קריסת ברית המועצות, ידידתה וספקית הנשק הגדולה של הודו, הביא אותה לנסות ולהתקרב לארצות הברית, שנותרה מעצמת העל היחידה. ההתקרבות לארצות הברית הותנתה כמעט מאז ומעולם בחימום היחסים עם ישראל, כפי שנוכח לדעת ראש ממשלת הודו אותם ימים, נרסימחה ראו. ראוֹ היווה את הסיבה השנייה להתחממות היחסים: במדיניותו הליברלית ובביטולו של המשק הסוציאליסטי לכאורה ששרר בהודו בימי קודמיו קירב את הודו למערב. שיחות השלום בין ישראל לבין אש"ף העלו את קרנה של ישראל בעיני הודו, ששאפה בלהט להשתתף בשיחות בעצמה על מנת לבצר את מעמדה הבינלאומי. ולבסוף, מלחמת המפרץ הותירה את מדינות ערב במערומיהן והוכיחה סופית את עדיפותו של המערב על פניהן. גם ירידת מחירי הנפט הפחיתה את תלותה של הודו בארצות ערב, ותמיכתן בפקיסטן בסכסוך קשמיר ציננה מעט את היחסים. החלטתה של ממשלת ישראל שלא להגיב למתקפת הטילים של סאדאם חוסיין, זיכתה את ישראל באהדת התקשורת ההודית שבפעם הראשונה כיסתה בהרחבה ובאהדה את המצב בארץ. במקביל החלה התקשורת, בעיקר בשפה האנגלית, לשאול מדוע הודו איננה מקיימת יחסים דיפלומטים נורמליים עם ישראל.

ביוני 1991 אירעה בעיר סרינגר שבחבל קשמיר תקרית בה קבוצה של טרוריסטים מוסלמים תקפה חבורת תרמילאים ישראלים, הרגה אחד מהם, פצעה שניים אחרים וחטפה אחד נוסף. במסגרת המאמצים לשחרור החטוף הגיע משה יגר, שהיה סמנכ"ל משרד החוץ וראש אגף אפריקה, אסיה ואוקיאניה, להודו. במהלך שליחותו נפגש יגר עם מספר בכירים הודים ושכנע אותם בחיוב חימום הקשרים עם ישראל, ואלו העבירו את המסרים גבוה יותר אל שרי הממשלה. בדיעבד נודע כי שרי הממשלה תמכו עקרונית בחימום היחסים אך סברו כי הזמן עוד מוקדם מדי והממשלה חלשה מדי על מנת לבצע תפנית חדה שכזו ביחסי שתי המדינות. אף על פי כן, נראה כי מאמצי הביקור נשאו פרי ובטווח הארוך השפיעו על החלטת הודו לשנות את יחסה לישראל. לא זאת בלבד, אלא שהתקרית בסרינגר עוררה גל אהדה לישראל ובעקבותיו השתנה יחסה של התקשורת ההודית לישראל לחיוב, ומאמרים נלהבים התומכים בשיפור היחסים בין המדינות החלו להתפרסם.

ביולי אותה שנה הפעילו ארגונים יהודים ופרו-ישראליים בארצות הברית לחץ כבד על הודו לכונן יחסים דיפלומטים מלאים עם ישראל. ב-21 בנובמבר נפגש איזי ליבלר, סגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי וממנהיגי יהדות אוסטרליה עם ראש הממשלה ראו. בפגישה, שבה נכח גם שגריר אוסטרליה בהודו, דרש ליבלר את חימום היחסים בין הודו לישראל, וכן את הצבעתה של הודו בעד החלטה 4686 של העצרת הכללית של האו"ם, המבטלת את הגדרת הציונות כגזענות. ראו השיב כי הודו מחממת את יחסיה עם ישראל בהדרגה, אך הפגישה נשאה פרי בצורת הצבעתה של הודו בעד החלטה 4686 באו"ם פחות מחודש לאחר מכן.

ב-22 בינואר 1992 הוזמן קונסול ישראל במומבאי, גיורא בכר, לפגישה עם מנכ"ל משרד החוץ ההודי, ג'יוטינדרה נאת' דיקשיט, בה הובהר לו, כי הודו מתכוונת לכונן בקרוב יחסים מלאים עם מדינת ישראל, הגם שטרם הוחלט האם יסתפקו בהעברת הקונסוליה לניו דלהי או יאפשרו מיד פתיחת שגרירות. הקונסול בכר הבהיר בתגובה כי ממשלת ישראל מצפה לכינון יחסים דיפלומטים מלאים ללא כל סייג. שבוע מאוחר יותר הודיע מנכ"ל משרד החוץ ההודי במסיבת עיתונאים מיוחדת על כינון יחסים דיפלומטים מלאים עם ישראל, מספר ימים לאחר כינון היחסים הדיפלומטים בין ישראל לסין.

נקודות ציון בהתפתחות היחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגלי ישראל והודו מתנוססים בניו דלהי בעת ביקורו של ראש הממשלה אריאל שרון שם בספטמבר 2003
  • ב־23 במרץ 1993 הגיע מנכ"ל משרד החוץ ההודי, ג'.נ. דיקשיט לביקור בישראל, במהלכו נפגש עם ראש הממשלה יצחק רבין.
  • ב־19-17 במאי 1993 ביקר שר החוץ הישראלי דאז, שמעון פרס בהודו, כביקור גומלין לביקורו של מנכ"ל משרד החוץ ההודי בישראל חודשים מספר לפני כן. פרס ניצל את הביקור על מנת להיפגש עם ראש הממשלה ההודי ולחתום על מספר עסקאות והסכמים בנושאי התחבורה האווירית, התיירות, המסחר, התרבות, החקלאות וכן על הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי ומדעי. במהלך ביקורו כינס פרס מסיבת עיתונאים בה הצהיר על תמיכתה המלאה של ישראל בהודו בסכסוך קשמיר ועורר סערה באומרו כי "זכותה של הודו ליישב לא-מוסלמים בקשמיר על מנת לשנות את המבנה הדמוגרפי של העמק".
  • בנובמבר 1994 ביקרו יושב ראש הפרלמנט ההודי ושישה מחברי הפרלמנט בישראל.
  • בדצמבר אותה שנה ביקר בהודו שר התעשייה והמסחר הישראלי מיכה חריש.
  • ב־1 באוגוסט 1995 פתחה ישראל קונסוליה של כבוד בעיר כלכולתה, בנוסף על זאת שבמומבאי ועל השגרירות בדלהי.
  • בשנת 1996 ביקר שר האוצר אברהם בייגה שוחט בניו דלהי וחתם על שורה של הסכמים כלכליים בין המדינות.
  • בסוף אותה שנה ביקר בהודו נשיא ישראל דאז עזר ויצמן.
  • ב־2000 ביקר שמעון פרס שוב בהודו, הפעם בתפקיד השר לפיתוח הנגב והגליל.
  • ביוני אותה שנה ביקר בישראל שר הפנים ההודי וכחודש לאחר מכן גם החוץ.
  • בספטמבר 2003 ביקר ראש הממשלה אריאל שרון בדלהי.
  • במהלך 2011 ביקר, לאחר הפסקה ארוכה של שנים, שר החוץ ההודי בישראל.
  • במהלך 2015 ביקר שר החקלאות ופיתוח הכפר, יאיר שמיר בהודו ואף נפגש עם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי.
  • 4 ביולי 2017, ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי מבקר בישראל. זהו ביקור ראשון של ראש ממשלת הודו בישראל.

יחסי ישראל-הודו כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגלי ישראל והודו מונפים בחיפה, בעת ביקור ראש ממשלת הודו בעיר

ישראל היא יצואנית הנשק השנייה בגודלה להודו, שהיא יבואנית הנשק הגדולה בעולם. יצואנית הנשק הגדולה ביותר להודו היא רוסיה, וארצות הברית ניצבת במקום השלישי. בין היתר נמכרו להודו על ידי ישראל ספינות מלחמה, תותחים, טילים, כלי טיס בלתי מאוישים וציוד אלקטרו אופטי. בשנות האלפיים נרקמו בין המדינות מספר עסקאות נשק חשובות, כגון עסקת הפאלקון בשווי כמיליארד דולר, במהלכה מכרה ישראל להודו מטוסי ביון מסוג פלקון, לאחר שהוסרה ההתנגדות האמריקנית לעסקה. עסקה אחרת כוללת מכירת טילים נגד טילים ימיים מסוג "ברק", מתוצרת התעשייה האווירית, בשווי 270 מיליון דולר. הודו גם קנתה את "אורן ירוק" - המכ"ם המשמש את הטיל "חץ 2", אשר גם באשר לרכישתו מתנהלים מגעים. מלבד זאת, אימנה ישראל חיילים הודים, בעיקר בפעילות אנטי-טרוריסטית. למשל, הודו ביקשה מישראל שתעזור לה בהקמה וחידוש היחידה לחילוץ בני ערובה בשל הפיגוע במומבאי, קציני מגב וימ"מ הגיעו ועזרו ואימנו את חיילי היחידה. היחידה נקראת פורס 1.

באוקטובר 2014 סוכמה עסקה לפיה הודו תרכוש מישראל טילי נ"ט מסדרת "ספייק" בשווי כחצי מיליארד דולר.[2] בינואר 2018 הודיע משרד ההגנה ההודי על ביטול העסקה.

בפברואר 2015 הגיע לראשונה שר הביטחון של ישראל, לביקור רשמי בהודו. בוגי יעלון נפגש עם עמיתו שר ההגנה ההודי מנוהאר פריקאר.[3]

במרץ 2015, לאחר הבחירות לכנסת העשרים, נקט ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי במחווה מיוחדת כלפי ראש הממשלה הנבחר, כאשר שיגר לו ברכה בעברית.[4]

באוקטובר 2015 הגיע נשיא הודו פרנב מוקהרג'י לביקור בן שלושה ימים בישראל. היה זה הביקור הראשון של נשיא הודי במדינה.[5]

בין ישראל להודו קיים שיתוף פעולה פורה שאינו צבאי, בעיקר בתחומי החקלאות. מומחים ישראליים וחברות המתמחות בנושא זה מדריכות משלחות ומומחים הודים בתחומים כגון השקיה, המלחַת קרקע, דשָׁנים, גידול בחממות, התפלת מי ים, ניהול משק מים, לחימה במדבור, אנרגיה סולארית ואחרים. ב-2009 במהלך ביקור שר החקלאות ההודי בישראל נחתם הסכם להקמת שורה של מרכזי מצוינות חקלאיים בהודו בהן תבוא לידי ביטוי בולט החדשנות הטכנולוגית החקלאית הישראלית. ההסכם חודש ב-2011 וסוכם על הרחבתו לשבע ממדינות האיחוד ההודי. קשרים והסכמים קיימים בין המדינות גם בתחומי הסחר, הבנקאות, המיסוי, התעופה ובנושא התיירות, המאופיינת בזרימתם של אלפי תרמילאים ישראלים צעירים להודו.

ב-14 בנובמבר 2016 ביקר נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין יחד עם רעייתו נחמה ריבלין בניו דלהי. במהלך ביקורו אמר ריבלין: "אני ממריא כעת לביקור חשוב מאוד בהודו, בת ברית חשובה, וידידה קרובה של ישראל, מדינה עמה יש לנו הרבה מן המשותף."[6]

ב-29 בינואר 2017 ישראל והודו ציינו 25 שנים להיווסדות היחסים הדיפלומטיים. נשיא הודו פרנב מוקהרג'י ביקר בשנית בישראל.[7] ביוני 2017 אישרה ממשלת ישראל תוכנית רב שנתית להידוק הקשרים עם הודו, בהיקף כולל של כ-240 מיליון שקל.

ב-4 ביולי 2017 ביקר ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל, לראשונה מאז קום המדינה, ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.[1]

בדצמבר 2017 הצביעה הודו באו"ם נגד הכרזת טראמפ וההכרה בירושלים כבירת ישראל.

בינואר 2018, למרות ההצבעה נגד ישראל באו"ם, ביקר ראש ממשלת ישראל נתניהו בהודו בראש משלחת ישראלית גדולה. במשך מספר ימים נערך לו ביקור ממלכתי גדול, בליווי צמוד של ראש הממשלה מודי, במהלכו נחתמו הסכמים כלכליים ונוספים.

סחר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסחר הישראלי-הודי נמצא במגמת עליה בולטת החל מכינון היחסים ועד היום. מהצד ההודי מגיעים לישראל בעיקר יהלומים ואבנים יקרות (66%), טקסטיל ומוצריו (9%), כימיקלים ומוצרי פלסטיק (10%), פלסטיק וגומי (5%), ומן הצד הישראלי יהלומים ואבנים יקרות (69%), מוצרי תקשורת (18%), כימיקלים ומוצרי פלסטיק (6%) וציוד רפואי (3%)[8] כמו כן מהווה הסחר באמצעי לחימה חלק ניכר מן היצוא הישראלי להודו, אך שתי המדינות מכחישות כאמור את הקשרים מהסוג הזה, והם אינם מופיעים בנתונים הרשמיים שמפרסמות שתי המדינות.

לשכת המסחר ישראל הודו היא חלק מלשכת המסחר ישראל אסיה. בראש הלשכה עומדים מר רביב בירון (נשיא) ועו"ד ענת ברנשטיין-רייך (יו"ר). בלשכה חברות עשרות חברות ישראליות אשר פעילות בהודו והיא משמשת כגשר של אינפורמציה והזדמנויות עסקיות בין ישראל להודו.

מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל מערך של שלוש נספחויות כלכליות בהודו במטרה לסייע לחברות ישראליות לפתח את עסקיהן בשוק ההודי המתפתח, בערים בנגלור, מומבאי וניו דלהי.

להלן נתוני הסחר בין ישראל להודו בחמש עשרה השנים שעברו מאז כינון היחסים (כל המספרים במיליוני דולרים):

שנה 1992 1993 1994 1995 1996 1997 1998 1999 2000 2001 2002 2003 2004 2005 2006 2007 2008 2009 2010
יצוא 400 551 454 601 703 1,019 1,276 1,246 1,613 2,361 1,825 2,890
יבוא 445 403 634 883 1,123 1,372 1,481 1,689 1,648 1,157 1,845
סך הכול 202 500 993 996 857 1,235 1,585 2,134 2,400 2,700 3,300 4,000 3,000 4,735

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי הודו-ישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]