יחסי הודו–ישראל

יחסי הודו–ישראל
לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה
הודו	ישראל
שטח (בקילומטר רבוע)
3,287,263	22,072
אוכלוסייה
1,438,446,840	9,881,600
תמ"ג (במיליוני דולרים)
3,385,090	522,033
תמ"ג לנפש (בדולרים)
2,353	52,829
משטר
רפובליקה פדרלית	דמוקרטיה פרלמנטרית

נשיא מדינת ישראל לשעבר ראובן ריבלין וראש ממשלת הודו נרנדרה מודי נפגשים בביקור היסטורי של האחרון בישראל ביולי 2017.

ראשיתם של יחסי הודו–ישראל בשנים שלאחר התמוטטות הגוש המזרחי, לאחר תקופה ארוכה של קרירות ביחסי שתי המדינות שנמשכה החל מיום הקמתן. כיום מערכת היחסים בין המדינות נחשבים למערכת יחסים חמה במיוחד. היחסים כוללים שיתוף פעולה צבאי ומודיעיני נרחב וסחר בעל היקף הולך וגדל. מאז בחירתו בשנת 2014 הוביל ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי קו שיתוף פעולה צבאי וכלכלי עם ישראל. ב-4 ביולי 2017 התקיים ביקור ראשון של ראש ממשלה מהודו בישראל. הודו גינתה את מתקפת הפתע על ישראל בשביעי לאוקטובר אחרי שנים של תמיכה בפלסטינים במלחמות ומבצעי ישראל. היחסים בין שני המדינות נחשבים ליחסים מיוחדים.

מהקמת מדינת ישראל ועד לקריסת הגוש המזרחי

בקיץ 1947 פנו מנהיגי התנועה הציונית אל אלברט איינשטיין, כדי שישכנע את ראש ממשלת הודו, ג'ווהרלל נהרו, לתמוך בהקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. איינשטיין כתב אליו מכתב ב-13 ביוני ונהרו ענה לו במכתב ב-11 ביולי. במכתבו רמז נהרו כי הודו תתנגד להצעה ותתמוך בעמדה הערבית. ברקע תשובתו עמד המאבק של הודו ההינדואית במיעוט המוסלמי הגדול שבשטחה, וגם המלחמה הקרובה עם פקיסטן על חבל קשמיר שלקראתה ניסתה הודו לגייס את תמיכתן של מדינות ערביות ומוסלמיות. את מכתבו חתם נהרו באמירה: "על אף האהדה הרבה שיש בי כלפי היהודים, יש לי אהדה גם כלפי הערבים [...] אני יודע שהיהודים עשו עבודה נהדרת בפלסטינה והעלו את רמת האוכלוסייה שם, אך שאלה אחת מטרידה אותי. כיצד קרה, שאחרי כל ההישגים המרשימים הללו הם עדיין לא הצליחו לזכות ברצונם הטוב של הערבים?". ב-27 בנובמבר שלח אליו חיים ויצמן מברק בניסיון אחרון לשכנעו, אולם ללא הצלחה: בהצבעה בעצרת הכללית של האומות המאוחדות בכ"ט בנובמבר 1947, הצביעה הודו יחד עם המדינות המוסלמיות נגד תוכנית החלוקה.

עם הקמתה של מדינת ישראל במאי 1948 סירבה הודו להכיר במדינה, בה הכירה ב-18 בספטמבר ב-1950, אך סירבה להחליף שגרירים ולפתוח נציגויות הדדיות. דוד בן-גוריון כתב ביומנו יום קודם לכן: "אם ההכרה תבוא הלילה - הרי זה בעיני ההכרה החשובה ביותר, אחרי זו של ארצות הברית וברית המועצות, וכמובן ידוע לא פחות חשובה מאלה. יש ביננו ובין הודו אפשריות של שיתוף פעולה שאינן ביחס לכל שאר המדינות. שיתוף מתוך זהות רוחנית במידה רבה." בשנת 1951 הסכימה הודו למינוי אחד מאזרחיה היהודים של הודו לקונסול כבוד של ישראל, ושנתיים מאוחר יותר הסכימה לפתיחת קונסוליה ישראלית במומבאי. על אף התפתחויות חיוביות אלו נותר יחסה של הודו לישראל שלילי ואף התדרדר. ליחס שלילי זה מספר סיבות:

• יחסו העוין של ג'ווהרלל נהרו ראש ממשלת הודו הראשון ומפלגתו אל הציונות ואחר כך למדינת ישראל, בשילוב אהדתו למדינות ערב.
• חששה של הודו מפני הידרדרות ביחסים עם מדינות האסלאם אם תקיים קשרים עם ישראל. במיוחד חששו ראשי השלטון בהודו מפני התקררות היחסים עם מדינות המפרץ הפרסי בהן התגוררו ועבדו המוני פועלים הודים. לכך הצטרף הפחד מפני תגובתו של המיעוט המוסלמי בהודו המהווה כ-11% מהאוכלוסייה.
• פער גושים: בעוד מדינת ישראל נטתה לגוש המערבי עוד מראשיתה, ומסוף שנות השישים הזדהתה במידה רבה עם ארצות הברית, הודו הייתה ממייסדות ארגון המדינות הבלתי-מזדהות ובעלת נטייה לגוש המזרחי וקשרים חמים עם ברית המועצות.

גישתה של הודו כלפי ישראל נותרה קרירה ואף עוינת בימי שלטונו של ג'ווהרלל נהרו, בימי שלטון בתו אינדירה גנדי ובימי יורשיה עד לשנות התשעים, סך הכול משך 44 שנה. אולם גם במהלך שנים אלו התקיים בין שתי המדינות קשר חשאי הדוק באמצעות המוסד, בשל האינטרס המשותף: המלחמה בטרור האסלאמי.

לאחר תבוסתה של הודו במלחמתה עם סין ביוני 1962, פנה נהרו באגרת רשמית לראש ממשלת ישראל דוד בן-גוריון בבקשת סיוע. בעקבות בקשה זו העניקה ישראל להודו סיוע צבאי שכלל אמצעי לחימה ותחמושת ובהמשך נערכו גם ביקורי עבודה של אנשי צבא בכירים מישראל. בעקבות הדלפה תקשורתית ומחאה מצרית הופסק שיתוף הפעולה, הוכחש ולא חודש עוד בתקופת שלטונו של נהרו.

מחליפו של נהרו, ראש הממשלה לאל בהדור שסטרי פנה לישראל בבקשה לסיוע צבאי בעקבות מלחמת הודו-פקיסטן השנייה בשנת 1965.ישראל נענתה לבקשתו בחיוב ושיגרה להודו סיוע צבאי, אולם גם הפעם ללא כל הכרת תודה מדינית מצידה של הודו.

אף על פי שבין המדינות לא התקיימו יחסים דיפלומטיים, במהלך מלחמת העצמאות של בנגלדש ומלחמת הודו–פקיסטן השלישית (1971) ישראל סיפקה בחשאי משלוחי נשק לצבא הודו ולארגון המחתרת מוחטי באהיני , שלחמו נגד פקיסטן. המשלוחים יצאו מליכטנשטיין בעזרת סוחר הנשק שלמה זבלודוביץ' ונאספו בהודו על ידי אגף מחקר וניתוח. מסמכי ארכיון חשפו תכתובות בין אינדירה גנדי לגולדה מאיר בהן נאמר ששיתוף הפעולה מצד ישראל נועד לקדם קשרים דיפלומטיים בין המדינות.

לאחר המהפך ההודי ב-1978 ביקר שר החוץ משה דיין בחשאי בהודו ונפגש עם ראש הממשלה מורארג'י דסאי, בניסיון ליצור קשרים בין המדינות, אך התמוטטות ממשלת דסאי וחזרתה של אינדירה גנדי לשלטון ב-1980 מנעו מהקשרים להתפתח.

תחילת שנות התשעים: נירמול היחסים

יסוד השינוי ביחסה של הודו לישראל מצוי בשינוי הדרמטי שהתרחש בזירה הבינלאומית בין השנים 1989–1992. בדומה לגורמים שהביאו את הודו לגלות יחס קר לישראל, גם הגורמים שהניעו אותה לשנות את יחסה הם רבים ומגוונים. ראשית, קריסת ברית המועצות, ידידתה וספקית הנשק הגדולה של הודו, הביא אותה לנסות ולהתקרב לארצות הברית, שנותרה מעצמת העל היחידה. ההתקרבות לארצות הברית הותנתה כמעט מאז ומעולם בחימום היחסים עם ישראל, כפי שנוכח לדעת ראש ממשלת הודו אותם ימים, פ"ו נרסימהה ראו. ראוֹ היווה את הסיבה השנייה להתחממות היחסים: במדיניותו הליברלית ובביטולו של המשק הסוציאליסטי לכאורה ששרר בהודו בימי קודמיו קירב את הודו למערב. שיחות השלום בין ישראל לבין אש"ף העלו את קרנה של ישראל בעיני הודו, ששאפה בלהט להשתתף בשיחות בעצמה על מנת לבצר את מעמדה הבינלאומי. ולבסוף, מלחמת המפרץ הותירה את מדינות ערב במערומיהן והוכיחה סופית את עדיפותו של המערב על פניהן. גם ירידת מחירי הנפט הפחיתה את תלותה של הודו בארצות ערב, ותמיכתן בפקיסטן בסכסוך קשמיר ציננה מעט את היחסים. החלטתה של ממשלת ישראל שלא להגיב למתקפת הטילים של סאדאם חוסיין, זיכתה את ישראל באהדת התקשורת ההודית שבפעם הראשונה כיסתה בהרחבה ובאהדה את המצב בארץ. במקביל החלה התקשורת, בעיקר בשפה האנגלית, לשאול מדוע הודו איננה מקיימת יחסים דיפלומטים נורמליים עם ישראל.

ביוני 1991 אירעה בעיר סרינגר שבקשמיר תקרית בה קבוצה של טרוריסטים מוסלמים תקפה חבורת תרמילאים ישראלים, הרגה אחד מהם, פצעה שניים אחרים וחטפה אחד נוסף. במסגרת המאמצים לשחרור החטוף הגיע משה יגר, שהיה סמנכ"ל משרד החוץ וראש אגף אפריקה, אסיה ואוקיאניה, להודו. במהלך שליחותו נפגש יגר עם מספר בכירים הודים ושכנע אותם בחיוב חימום הקשרים עם ישראל, ואלו העבירו את המסרים גבוה יותר אל שרי הממשלה. בדיעבד נודע כי שרי הממשלה תמכו עקרונית בחימום היחסים אך סברו כי הזמן עוד מוקדם מדי והממשלה חלשה מדי על מנת לבצע תפנית חדה שכזו ביחסי שתי המדינות. אף על פי כן, נראה כי מאמצי הביקור נשאו פרי ובטווח הארוך השפיעו על החלטת הודו לשנות את יחסה לישראל. לא זאת בלבד, אלא שהתקרית בסרינגר עוררה גל אהדה לישראל ובעקבותיו השתנה יחסה של התקשורת ההודית לישראל לחיוב, ומאמרים נלהבים התומכים בשיפור היחסים בין המדינות החלו להתפרסם.

ביולי אותה שנה הפעילו ארגונים יהודים ופרו-ישראליים בארצות הברית לחץ על הודו לכונן יחסים דיפלומטים מלאים עם ישראל. ב-21 בנובמבר נפגש איזי ליבלר, סגן נשיא הקונגרס היהודי העולמי וממנהיגי יהדות אוסטרליה עם ראש הממשלה ראו. בפגישה, שבה נכח גם שגריר אוסטרליה בהודו, דרש ליבלר את חימום היחסים בין הודו לישראל, וכן את הצבעתה של הודו בעד החלטה 4686 של העצרת הכללית של האו"ם, המבטלת את הגדרת הציונות כגזענות. ראו השיב כי הודו מחממת את יחסיה עם ישראל בהדרגה.

ב-22 בינואר 1992 הוזמן קונסול ישראל במומבאי, גיורא בכר, לפגישה עם מנכ"ל משרד החוץ ההודי, ג'יוטינדרה נאת' דיקשיט, בה הובהר לו, כי הודו מתכוונת לכונן בקרוב יחסים מלאים עם מדינת ישראל, הגם שטרם הוחלט האם יסתפקו בהעברת הקונסוליה לניו דלהי או יאפשרו מיד פתיחת שגרירות. הקונסול בכר הבהיר בתגובה כי ממשלת ישראל מצפה לכינון יחסים דיפלומטים מלאים ללא כל סייג. שבוע מאוחר יותר הודיע מנכ"ל משרד החוץ ההודי במסיבת עיתונאים מיוחדת על כינון יחסים דיפלומטים מלאים עם ישראל, מספר ימים לאחר כינון היחסים הדיפלומטים בין ישראל לסין.

נקודות ציון בהתפתחות היחסים

דגלי ישראל והודו מתנוססים בניו דלהי בעת ביקורו של ראש הממשלה אריאל שרון שם בספטמבר 2003

• ב־23 במרץ 1993 הגיע מנכ"ל משרד החוץ ההודי, ג'.נ. דיקשיט לביקור בישראל, במהלכו נפגש עם ראש הממשלה יצחק רבין.
• ב־19-17 במאי 1993 ביקר שר החוץ הישראלי, שמעון פרס בהודו, כביקור גומלין לביקורו של מנכ"ל משרד החוץ ההודי בישראל. פרס ניצל את הביקור על מנת להיפגש עם ראש ממשלת הודו פ. ו. נרסימהה ראו ולחתום על מספר עסקאות והסכמים בנושאי התחבורה האווירית, התיירות, המסחר, התרבות, החקלאות וכן על הסכמים לשיתוף פעולה כלכלי ומדעי. במהלך ביקורו כינס פרס מסיבת עיתונאים בה הצהיר על תמיכתה המלאה של ישראל בהודו בסכסוך קשמיר ועורר סערה באומרו כי "זכותה של הודו ליישב לא-מוסלמים בקשמיר על מנת לשנות את המבנה הדמוגרפי של העמק".
• בנובמבר 1994 ביקרו יושב ראש הפרלמנט ההודי ושישה מחברי הפרלמנט בישראל.
• בדצמבר אותה שנה ביקר בהודו שר התעשייה והמסחר הישראלי מיכה חריש.
• ב־1 באוגוסט 1995 פתחה ישראל קונסוליה של כבוד בעיר כלכותה, בנוסף הקונסוליה במומבאי ועל השגרירות בדלהי.
• בשנת 1996 ביקר שר האוצר אברהם בייגה שוחט בניו דלהי וחתם על שורה של הסכמים כלכליים בין המדינות.
• בסוף אותה שנה ביקר בהודו נשיא ישראל דאז עזר ויצמן.
• ב־2000 ביקר שמעון פרס שוב בהודו, הפעם בתפקיד השר לפיתוח הנגב והגליל.
• ביוני אותה שנה ביקר בישראל שר הפנים ההודי וכחודש לאחר מכן גם שר החוץ ג'סוואנט סינג.
• בספטמבר 2003 ביקר ראש הממשלה אריאל שרון בדלהי.
• במהלך 2011 ביקר שר החוץ ההודי סומאנהלי מאלהיה קרישנה בישראל.
• ב-20 במאי 2013 נפתחה הקונסוליה הכללית של ישראל בבנגלור.
• במהלך 2015 ביקר שר החקלאות ופיתוח הכפר, יאיר שמיר בהודו ואף נפגש עם ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי.
• באוקטובר 2015 הגיע לישראל נשיא הודו, פרנב מוקהרג'י, ונשא נאום בכנסת.
• 4 ביולי 2017 ביקר ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל. זהו ביקור ראשון של ראש ממשלה הודי בישראל.

יחסי ישראל-הודו כיום

דגלי ישראל והודו מונפים בחיפה, בעת ביקור ראש ממשלת הודו בעיר

ישראל היא יצואנית הנשק השנייה בגודלה להודו, שהיא יבואנית הנשק הגדולה בעולם. יצואנית הנשק הגדולה ביותר להודו היא רוסיה, וארצות הברית ניצבת במקום השלישי. בין היתר נמכרו להודו על ידי ישראל ספינות מלחמה, תותחים, טילים, כלי טיס בלתי מאוישים וציוד אלקטרו אופטי. בשנות האלפיים נרקמו בין המדינות מספר עסקאות נשק חשובות, כגון עסקת הפאלקון בשווי כמיליארד דולר, במהלכה מכרה ישראל להודו מטוסי ביון מסוג פלקון, לאחר שהוסרה ההתנגדות האמריקנית לעסקה. עסקה אחרת כוללת מכירת טילים נגד טילים ימיים מסוג "ברק", מתוצרת התעשייה האווירית, בשווי 270 מיליון דולר. הודו גם קנתה את "אורן ירוק" - המכ"ם המשמש את הטיל "חץ 2", אשר גם באשר לרכישתו מתנהלים מגעים. מלבד זאת, אימנה ישראל חיילים הודים, בעיקר בפעילות אנטי-טרוריסטית. למשל, כשהודו ביקשה מישראל שתעזור לה בהקמה וחידוש היחידה לחילוץ בני ערובה בשל מתקפת הטרור במומבאי ב-2008, קציני מגב וימ"מ הגיעו ועזרו ואימנו את חיילי היחידה. היחידה נקראת פורס ואן.

באוקטובר 2014 סוכמה עסקה לפיה הודו תרכוש מישראל טילי נ"ט מסדרת "ספייק" בשווי כחצי מיליארד דולר. בינואר 2018 הודיע משרד ההגנה ההודי על ביטול העסקה.

בפברואר 2015 הגיע לראשונה שר הביטחון של ישראל, לביקור רשמי בהודו. בוגי יעלון נפגש עם עמיתו שר ההגנה ההודי מאנוהר פרקיר.

במרץ 2015, לאחר הבחירות לכנסת העשרים, נקט ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי במחווה מיוחדת כלפי ראש הממשלה הנבחר, בנימין נתניהו, כאשר שיגר לו ברכה בעברית.

באוקטובר 2015 הגיע נשיא הודו פרנב מוקהרג'י לביקור בן שלושה ימים בישראל. היה זה הביקור הראשון של נשיא הודי במדינה.

בין ישראל להודו קיים שיתוף פעולה פורה שאינו צבאי, בעיקר בתחומי החקלאות. מומחים ישראליים וחברות המתמחות בנושא זה מדריכות משלחות ומומחים הודים בתחומים כגון השקיה, המלחַת קרקע, דשָׁנים, גידול בחממות, התפלת מי ים, ניהול משק מים, לחימה במדבור, אנרגיה סולארית ואחרים. ב-2009 במהלך ביקור שר החקלאות ההודי בישראל נחתם הסכם להקמת שורה של מרכזי מצוינות חקלאיים בהודו בהן תבוא לידי ביטוי בולט החדשנות הטכנולוגית החקלאית הישראלית. ההסכם חודש ב-2011 וסוכם על הרחבתו לשבע ממדינות האיחוד ההודי. קשרים והסכמים קיימים בין המדינות גם בתחומי הסחר, הבנקאות, המיסוי, התעופה ובנושא התיירות, המאופיינת בזרימתם של אלפי תרמילאים ישראלים צעירים להודו.

ב-14 בנובמבר 2016 ביקר נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין יחד עם רעייתו נחמה ריבלין בניו דלהי. במהלך ביקורו אמר ריבלין: "אני ממריא כעת לביקור חשוב מאוד בהודו, בת ברית חשובה, וידידה קרובה של ישראל, מדינה עמה יש לנו הרבה מן המשותף."

ב-29 בינואר 2017 ישראל והודו ציינו 25 שנים להיווסדות היחסים הדיפלומטיים. ביוני 2017 אישרה ממשלת ישראל תוכנית רב שנתית להידוק הקשרים עם הודו, בהיקף כולל של כ-240 מיליון שקל.

ב-4 ביולי 2017 ביקר ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי בישראל, לראשונה מאז קום המדינה, ונפגש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

בדצמבר 2017 הצביעה הודו באו"ם נגד הכרזת טראמפ וההכרה בירושלים כבירת ישראל

בינואר 2018, למרות ההצבעה נגד ישראל באו"ם, ביקר ראש ממשלת ישראל נתניהו בהודו בראש משלחת ישראלית גדולה. במשך מספר ימים נערך לו ביקור ממלכתי גדול, בליווי צמוד של ראש הממשלה מודי, במהלכו נחתמו הסכמים כלכליים ונוספים.

ביולי 2020 סוכם כי שתי המדינות ישתפו פעולה במאבק בנגיף הקורונה.

ב-14 ביולי 2022, בעת ביקורו של נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן בישראל, התקיימה (בשיחת ועידה) פסגת המנהיגים הראשונה של קבוצת I2U2 - קבוצה המאגדת את איחוד האמירויות הערביות, ארצות הברית, הודו וישראל ומטרתה להגביר שיתופי פעולה כלכליים במגוון תחומים.

הבסיס למדיניות הודו כלפי הכיבוש היה מאמר של מהטמה גאנדי מ-1938 בו קבע כי פלסטין שייכת לפלסטינים וכי הקמת מדינה ליהודים אפילו בחלק משטחה הוא פשע נגד האנושות. אך לאחר בחירתו של מודי לראש ממשלת הודו בשנת 2014 חל שינוי, על רקע איבתו לאסלאם ולמוסלמים. לאחר מתקפת חמאס על ישראל באוקטובר 2023 הייתה הודו מראשוני המגנים אותה. היא אף נמנעה מהצבעה באו"ם על הצעת החלטה שקראה להפסקת אש הומניטרית בסוף אוקטובר. במאמר מאת עבד אל-עזיז בעיתון ערבי לונדוני הוסבר כי העמדה ההודית כלפי ישראל וכלפי הסוגיה הפלסטינית מושפעת לא רק מאינטרסים פוליטיים וכלכליים אלא גם משיקולים דתיים-אידאולוגיים. שתי המדינות יונקות מהעבר הרחוק על טהרת הזהות הדתית. בהודו אף נחקק בשנת 2019 חוק האזרחות, המעניק זכות לכל אדם השייך לדת ההינדית במדינות השכנות לקבל אזרחות הודית על סמך דתו. ימים אחדים אחרי מתקפת חמאס קראה הודו לפתרון דרך משא ומתן להקמת מדינה פלסטינית עצמאית, ריבונית ובת־קיימא בגבולות ביטחון מוכרים, שתחיה בשלום לצד ישראל.

סחר

הסחר הישראלי-הודי נמצא במגמת עליה בולטת החל מכינון היחסים ועד היום. מהצד ההודי מגיעים לישראל בעיקר יהלומים ואבנים יקרות (66%), טקסטיל ומוצריו (9%), כימיקלים ומוצרי פלסטיק (10%), פלסטיק וגומי (5%), ומן הצד הישראלי יהלומים ואבנים יקרות (69%), מוצרי תקשורת (18%), כימיקלים ומוצרי פלסטיק (6%) וציוד רפואי (3%) כמו כן מהווה הסחר באמצעי לחימה חלק ניכר מן היצוא הישראלי להודו, אך שתי המדינות מכחישות כאמור את הקשרים מהסוג הזה, והם אינם מופיעים בנתונים הרשמיים שמפרסמות שתי המדינות.

לשכת המסחר ישראל הודו היא חלק מלשכת המסחר ישראל אסיה. בראש הלשכה עומדים מר רביב בירון (נשיא) ועו"ד ענת ברנשטיין-רייך (יו"ר). בלשכה חברות עשרות חברות ישראליות אשר פעילות בהודו והיא משמשת כגשר של אינפורמציה והזדמנויות עסקיות בין ישראל להודו.

מינהל סחר חוץ במשרד הכלכלה מפעיל מערך של שלוש נספחויות כלכליות בהודו במטרה לסייע לחברות ישראליות לפתח את עסקיהן בשוק ההודי המתפתח, בערים בנגלור, מומבאי וניו דלהי.

להלן נתוני הסחר בין ישראל להודו בחמש עשרה השנים שעברו מאז כינון היחסים (כל המספרים במיליוני דולרים)^{[דרוש מקור]}:

שנה	1992	1993	1994	1995	1996	1997	1998	1999	2000	2001	2002	2003	2004	2005	2006	2007	2008	2009	2010
יצוא			400						551	454	601	703	1,019	1,276	1,246	1,613	2,361	1,825	2,890
יבוא									445	403	634	883	1,123	1,372	1,481	1,689	1,648	1,157	1,845
סך הכול	202			500				993	996	857	1,235	1,585	2,134	2,400	2,700	3,300	4,000	3,000	4,735

יחסים בין דתיים

בפברואר 2007 נערכה בניו דלהי פסגת המנהיגות הבין-דתית הראשונה של יהודים-הינדו. הפסגה כללה את הרב הראשי לישראל דאז יונה מצגר, המנהל הבינלאומי לעניינים בין-דתיים של הוועד היהודי-אמריקאי דוד רוזן, משלחת של רבנים ראשיים מרחבי העולם ומנהיגים הינדים מהודו. במהלך הפסגה הצהיר הרב מצגר כי "יהודים חיו בהודו למעלה מ-2,000 שנה ומעולם לא הופלו לרעה. זה דבר שאין שני לו בהיסטוריה האנושית".

באוגוסט 2007, על רקע הפגנות, נסעה משלחת של מנהיגים ועיתונאים מוסלמים הודים לישראל. הביקור הוגדר כדיאלוג של דמוקרטיות, והוא אורגן על ידי משרד הודו של הוועד היהודי האמריקאי. במהלך הטיול הזה, מלאנה ג'מייל אחמד איליאסי, המזכיר הכללי דאז של איגוד האימאמים והמסגדים הכל-הודו, שיבח את הכבוד ההדדי של ערביי ישראל ויהודי ישראל זה לזה, ועודד פתרון בעיות בדיאלוג ולא באלימות. מנהיגים מוסלמים נפגשו עם הנשיא דאז שמעון פרס, שם הדגיש פרס את דו-קיום הדתות בירושלים ואת מאבקה של הודו בטרור ובבדלנות.

בשנת 2008 התקיימה פסגה יהודית-הינדית שנייה בירושלים. הפסגה כללה מפגש בין קבוצות הינדיות לבין נשיא ישראל דאז, שמעון פרס, שבה נדונה החשיבות של מערכת יחסים ישראלית-הודית חזקה. המשלחת ההינדית נפגשה גם עם הפוליטיקאים הישראלים יצחק הרצוג ומג'אלי והבי. קבוצות הינדיות ביקרו ונשאו את תפילותיהן בכותל המערבי, וכן חלקו כבוד לקורבנות השואה.

בשנת 2009 התקיים בעיר ניו יורק ובוושינגטון מפגש בין-דתי-הינדי-יהודי קטן יותר שאורגן על ידי הקרן ההינדית האמריקאית והוועד היהודי האמריקאי. נציגים הינדים ויהודים העניקו מצגות, והמשתתפים ענדו סיכות דש בשילוב דגל ישראל, הודו ואמריקאי. בנובמבר 2012, ציין נשיא ישראל שמעון פרס, "אני חושב שהודו היא ההצגה הגדולה ביותר של איך כל כך הרבה הבדלים בשפה, בכתות יכולים להתקיים במקביל מול סבל גדול ושמירה על חופש מלא.

בשנת 1928 מאולאנא ג'לאל אל דין שמס מהודו. הוא הגיע לחיפה ב-1927 מהודו דרך דמשק. והמסיר את ההודעה של האחמדים שהיא תנועה חדשנית באסלאם והקים את העדה האחמדים בארץ ומרכזה עד היום הוא בחיפה ואיש דת חשוב של העדה בארץ מאולאנא שמסודין אל-מלאבארי הוא גם הגיע מהודו בשנת 2004.

ראו גם

• שגרירות הודו בישראל

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יחסי הודו–ישראל בוויקישיתוף

• משה יגר, כיצד הושגה הנורמליזציה ביחסי הודו-ישראל, נתיב, ינואר 2003
• עומר גנדלר, הקשר ההודי-ישראלי, מגזין IASIA, פברואר 2012
• הודו ישראל, באתר hodu.co.il מחוברים להודו
• יחסי ישראל-הודו והנשק הגרעיני של פקיסטן, באתר israel defense
• מירב ארלוזורוב, "500 ישראלים שיגיעו להודו יוכלו בקלות ליצור שווי של 30–40 מיליארד דולר", באתר TheMarker‏, 2 בנובמבר 2015
• רינה רוזנברג, "אני רשמית מאוהבת במדינה הזאת": הכוכבת מבוליווד והבלוגרית שקוראות להודים להגיע לישראל, באתר TheMarker‏, 29 ביולי 2016
• מירב ארלוזורוב, ההזדמנות הכי גדולה בעולם שהישראלים מחמיצים, באתר TheMarker‏, 5 בינואר 2017
• אדריאן פילוט, הממשלה תאשר תוכנית לחיזוק הקשר עם הודו - בסך 240 מיליון שקל, באתר כלכליסט, 24 ביוני 2017
• שי ניר, ‏האם לאחר 25 שנים, מטלטלת ישראל את מערכת היחסים עם הודו?, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 30 בינואר 2017
• אריאל כהנא, איך ולמה נולד הרומן בין מודי לישראל ולהודו?, באתר מקור ראשון א׳ בשבט ה׳תשע״ח, 17 בינואר 2018
• יחסי הודו-ישראל, באתר המכללה לביטחון לאומי
• ד"ר אושרית בירודקר, ‏הגינוי של הדמוקרטיה הגדולה בעולם: הודו כבר לא "יושבת על הגדר"?, באתר ‏מאקו‏, 1 בנובמבר 2023