באר שבע

באר שבע

מרכז העיר מרכז העיר
שם בערבית	بئر السبع
מדינה
מחוז	הדרום
מעמד מוניציפלי	עירייה
ראש העירייה	רוביק דנילוביץ'
גובה ממוצע	‎291 מטר
תאריך ייסוד	1900 (העיר החדשה)
סוג יישוב	עיר 200,000‏–499,999 תושבים
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף פברואר 2024 (אומדן)
- אוכלוסייה	215,952 תושבים
- דירוג אוכלוסייה ארצי	9
- שינוי בגודל האוכלוסייה	‎0.7% בשנה
- מאזן מפוני חרבות ברזל	‎0.75 אלפי תושבים
- צפיפות אוכלוסייה	1,841 תושבים לקמ"ר
- דירוג צפיפות ארצי	130
תחום שיפוט	117,270 דונם
- דירוג ארצי	32
(למפת באר שבע מוגדלת)   באר שבע (למפת באר שבע רגילה)   באר שבע (למפת צפון הנגב רגילה)   באר שבע (למפת צפון הנגב מוגדלת)   באר שבע
מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2019	5 מתוך 10
- דירוג ארצי	128
מדד ג'יני לשנת 2019	0.4214
- דירוג ארצי	89
לאום ודת   יהודים: 85.8%   ערבים-מוסלמים: 0%   ערבים-נוצרים: 0%   דרוזים: 0%   אחרים: 14.2% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
אוכלוסייה לפי גיל 0 10 20 30 40 50 60 70 גילאי 0 - 4 8.1% גילאי 5 - 9 7.9% גילאי 10 - 14 6.9% גילאי 15 - 19 6.3% גילאי 20 - 29 14.2% גילאי 30 - 44 19.1% גילאי 45 - 59 15.6% גילאי 60 - 64 5.6% גילאי 65 ומעלה 16.3% לפי הלמ"ס נכון לסוף 2021
חינוך סה"כ בתי ספר 85 –  יסודיים 58 –  על-יסודיים 48 תלמידים 34,110  –  יסודי 18,424  –  על-יסודי 15,686 מספר כיתות 1,443 ממוצע תלמידים לכיתה 25.8 לפי הלמ"ס נכון לשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021)
פרופיל באר שבע נכון לשנת 2020 באתר הלמ"ס
http://www.beer-sheva.muni.il

באר שבע (בערבית: بئر السبع) היא עיר במחוז הדרום. היא העיר השביעית באוכלוסייתה במדינת ישראל, והשנייה בשטחה (אחרי ירושלים). שטח השיפוט של באר שבע הוא 117,500 דונם . הוכרזה כעיר בשנת 1906.

העיר שוכנת בצפון הנגב, למרגלות הר חברון ומכונה בשם "בירת הנגב" בשל היותה העיר המרכזית והגדולה ביותר באזור. בעיר נמצאים אוניברסיטת בן-גוריון, בית החולים סורוקה, תיאטרון באר שבע, הסינפונייטה הישראלית באר שבע, בית משפט מחוזי, השוק הבדואי ואנדרטת חטיבת הנגב של הפסל דני קרוון.

ראש העירייה מאז נובמבר 2008 הוא רוביק דנילוביץ'. העיר חברה בארגון הערים פורום ה-15.

היסטוריה

ערכים מורחבים – תל באר שבע, באר אברהם, היסטוריה של באר שבע

באר שבע בעת העתיקה

מקור שמה של העיר הוא במקרא, בספר בראשית (כ"א כ"ח-ל"א), שם מסופר כי אברהם הוכיח את אבימלך מלך גרר, על הבאר שנגזלה ממנו על ידי עבדיו. אבימלך לקח מאברהם את "שבע כבשות הצאן", לעדות כי הבאר אכן שייכת לאברהם, והשניים כרתו ברית במקום: "על כן קרא למקום ההוא באר שבע, כי שם נשבעו שניהם". באר שבע נזכרת עוד פעמים רבות במקרא:

• בפרשת ויצא: ”וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה” (בראשית כ"ח 10). יציאתו הייתה מאולצת מחמת שאחיו עשו רצה להורגו, משום שיעקב נטל את הברכות ואת הבכורה מעשו בעורמה. ובעצת אמו רבקה ובברכת אביו, ברח יעקב לחרן, אל אחי אמו, לבן הארמי. פעם נוספת מוזכרת באר שבע כעיר מוצאם של יעקב ובניו בדרך למצרים: ”וַיָּקָם יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיִּשְׂאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יַעֲקֹב אֲבִיהֶם וְאֶת-טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם בָּעֲגָלוֹת אֲשֶׁר-שָׁלַח פַּרְעֹה לָשֵׂאת אֹתוֹ” (בראשית, פרק מו' פסוק 5).
• בספר יהושע י"ט באר שבע מוזכרת כאחת מערי שבט שמעון, ומאז מוזכרת פעמים רבות כעיר הדרומית המשמעותית של ממלכת ישראל בביטוי ”מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע” (לאחר הקמת מדינת ישראל עודכן הביטוי לפי גבולותיה של המדינה החדשה ומכאן נגזר הביטוי "מדן ועד אילת").
• מקורה של צביה, אימו של יואש (מלך יהודה) מלך יהודה, בבאר שבע: ”בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְיֵהוּא מָלַךְ יְהוֹאָשׁ וְאַרְבָּעִים שָׁנָה מָלַךְ בִּירוּשָׁלָםִ וְשֵׁם אִמּוֹ צִבְיָה מִבְּאֵר שָׁבָע” (ספר מלכים ב', פרק יב' פסוק 2).

באר שבע המקראית, המזוהה היום עם תל באר שבע שנמצא ממזרח לעיר, הוכרזה בשנת 2005 כאתר מורשת עולמית בידי אונסק"ו. מיקומה של הבאר המזוהה עם סיפור אברהם, באתר הקרוי באר אברהם, באזור השוק העירוני בימינו.

אין עדויות ליישוב העיר בתקופת בית שני.

בסוף תקופת השלטון הרומי ובתקופה הביזנטית התקיים יישוב בבאר שבע ששרידיו נמצאים באזור השוק העירוני של היום. בכתביהם של אוסביוס מקיסריה ושל הירונימוס מהמאה הרביעית מתוארת כעיירה ובה חיל משמר רומי . העיר מוזכרת גם במפת מידבא. עם הכיבוש הערבי שוב ננטשה העיר.

בתקופה העות'מאנית

מראה היישוב בשנות ה-20 של המאה העשרים

השלטון העות'מאני חידש את היישוב בבאר שבע בסמוך לשנת 1900 מתוך כוונה להגביר את אחיזתו בשולי האימפריה ותוך נסיון להפוך את הבדואים ליושבי-קבע. מיקום העיר נבחר בגבול שלושת המטות הבדואים הגדולים בנגב (עזאזמה, זורבה ומחמדין), בנוסף, במיקום זה היו מי תהום גבוהים, דבר שאיפשר השגת מים ליישוב בקלות יחסית. בשנת 1901 הוקם בית הסראייה, מבנה בן שתי קומות, במטרה להשיג שליטה טובה יותר על הבדואים באזור, להפחית את מעשי השוד ולמנוע סכסוכים בקרב הבדואים. המבנה שימש בראשיתו גם כתחנת משטרה. העיר החדשה נקראה ביר א-סבע (ערבית:بئر السبع) והוקמה על הגדה הצפונית של נחל באר שבע.

העיר נבנתה כ-5 קילומטרים מערבית ליישוב העתיק, לפי תוכניותיהם של שני מהנדסים ערבים, סייד אפנדי אלנשאשיבי ורג'ב אלנשאשיבי ושני מהנדסים אירופאים (גרמני ושווייצרי) בתבנית בעלת סגנון מודרני של רחובות במתווה שתי וערב, כאשר רק המסגד הגדול שפונה לכיוון מכה משבש דפוס זה. כל בתי העיר נבנו מחומרים מקומיים והיו חד-קומתיים. בשנת 1906 הוכרזה באר שבע כעיר בטקס רשמי, שבו נחנך גם המסגד הגדול. באותה שנה הוקמו בה בית הסראיה וכיתה ללימודי דת לילדים בדואים. רוב האוכלוסייה היו ערבים מאזור חברון ועזה ומיעוטם בדואים. בשיאה היו בה כ-1,000 תושבים: כמעט כולם מוסלמים, מעט נוצרים, ויהודים בודדים.

במלחמת העולם הראשונה הפכה העיר מרכז לוגיסטי-צבאי חשוב ואוכלוסייתה גדלה פי ארבעה. בקרבתה הוקם שדה התעופה הראשון בארץ ישראל. בנוסף, ב-30 באוקטובר 1915, לאחר תשעה חודשי בנייה, נחנכה תחנת הרכבת שחיברה את העיר דרך "מסילת הדרום" ללוד ובהמשך התחברה למסילת הרכבת החיג'אזית. באירוע זה נכח אחמד ג'מאל פאשה וכן פקידים עות'מאנים בכירים נוספים. המסילה תוכננה להמשיך דרומה ולהגיע עד לקרבת תעלת סואץ, אותה קיוו הצבאות הטורקי והגרמני לכבוש, אולם לא נבנתה עד תומה. לשם כך נבנה הגשר הרכבת הטורקי על נחל באר שבע שהוא אחד מסמלי העיר. בבנייתו השתתפו גם פועלים יהודיים שכמה מהם נהרגו בהפצצה של חיל האוויר הבריטי.

תקופת המנדט הבריטי

באר שבע בשנת 1917

ב-31 באוקטובר 1917 העיר נכבשה על ידי הכוחות הבריטיים של הגנרל אלנבי אחרי כישלונות חוזרים ונשנים בהבקעת הקו העות'מאני באזור עזה. בקרב בלטו הפרשים הקלים האוסטרליים, והוא נחשב לקרב הרכוב הגדול האחרון בהיסטוריה. בבאר שבע שוכן בית קברות צבאי לחללי מלחמת העולם הראשונה שבו קברים של חיילים בריטים, אוסטרלים וניו זילנדים, לידו נחנכה בשנת 2002 אנדרטה לזכר החיילים העות'מאניים.

אחרי כיבוש רפיח ב-1917 בנו הבריטים מסילה ברוחב תקני מרפיח אל באר שבע. קו זה נחנך במאי אותה שנה. עם תום מלחמת העולם הראשונה, הייתה באר שבע מחוברת בשתי מסילות, אחת צרה אל לוד והשנייה תקנית אל רפיח וממנה דרומה למצרים וצפונה ללוד ולחיפה. המסילה לרפיח הייתה פעילה עד שנת 1927 ואז נפסקה גם בה תנועת הרכבות מכיוון שלא הייתה לה הצדקה כלכלית.

ב-16 בנובמבר 1920 הגיע הנציב העליון הרברט סמואל לביקור ממלכתי בבאר שבע. הטקס נערך ברחבה שליד בית הספר לילדי הבדואים.

בימי השלטון הבריטי הייתה ביר א-סבע עיר ערבית ועד 1936 חיו בה מספר משפחות יהודיות. על פי מפקד אוכלוסין של שנת 1922 היו בבאר שבע 2,356 תושבים מתוכם 235 נוצרים, 98 יהודים ו-11 דרוזים. על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1931 היו בבאר שבע 2,959 תושבים, מהם 2,751 מוסלמים, 152 נוצרים, 11 יהודים ו-5 בהאים. בעיר היו 545 בתים. על פי סקר הכפרים 1945 חיו בה כ-5,570 תושבים. הבריטים מינו לראשות העירייה את השיח' פריח אבו מדין, שיח' שבט החנג'רה, שהיה מהאנשים המשפיעים באוכלוסיית האזור ושימש במלחמת העולם הראשונה כמורה דרך לכוחות הבריטיים. השיח' היה אחד הבדואים הבודדים שגרו אז בעיר.

מלחמת העצמאות

כוחות צה"ל נכנסים לבאר שבע, 22 באוקטובר 1948

ליאונרד ברנשטיין מנגן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בפני חיילים בקונצרט פתוח בבאר שבע, 1948

על פי תוכנית החלוקה של האו"ם העיר הייתה אמורה להיכלל בשטח המדינה הערבית.

במהלך פלישת הצבא המצרי לארץ ישראל במלחמת העצמאות, השתלטו על העיר ב-19 במאי 1948 שני גדודים של האחים המוסלמים, שחלקם נותר בעיר וחלקם המשיכו דרך חברון לעבר ירושלים. במסגרת "מבצע משה", שהיה חלק ממבצע יואב, הטיל מפקד חזית הדרום, האלוף יגאל אלון, את כיבוש העיר על חטיבת הנגב בפיקוד נחום שריג. כיבוש העיר נקבע ל-20 באוקטובר 1948. בהתאם לתוכנית הפציצו מטוסי בי-17 את העיר לפני התאריך המיועד, אולם ההתקפה על העיר החלה רק בשחר ה-21 באוקטובר. אז החלה הרעשה ארטילרית על העיר מכמה כיוונים והחלו התקפות הסחה משוריינות. את ההבקעה לשטח המבוצר הובילה מחלקת הפריצה של גדוד 9. לאחר שהשתלטה על השכונה החדשה, שהייתה חלק מהמערך המבוצר, חדרה לעיר פלוגת "הקומנדו הצרפתי", שטיהרה את השטח הבנוי של העיר והתקדמה עד סמוך לבניין המשטרה שבו הייתה ממוקמת מפקדת הצבא המצרי. בשעה 09:00 נכנע המפקד המצרי לאחר שנורו פגזי נ"ט מתותח שהיה מוצב על זחל, לעבר בניין המשטרה. בשעות הצהריים של יום ה-21 באוקטובר נכבשה העיר, ושריג מינה את מפקד הגדוד השביעי, עוזי נרקיס למושל הצבאי של העיר. ב-20 בנובמבר הגיעו לעיר לאונרד ברנשטיין והתזמורת הפילהרמונית הישראלית להופיע בפני החיילים. זמן קצר לאחר כיבוש העיר הוקם בה בית חולים צבאי זמני שנוהל על ידי חיל רפואה. לאחר המלחמה החל אכלוס הבתים שניטשו על ידי התושבים הערבים במשוחררי צה"ל ובעולים חדשים.

לאחר קום המדינה

מראה העיר בשנת 1950 לערך

מעטפה המציינת את פתיחת סניף הדואר הראשון בבאר שבע, 14.6.1949

בחודש אוקטובר 1949 הועבר בית החולים הצבאי לידי ההסתדרות הציונית הדסה והפך בכך לבית חולים אזרחי. בנוסף הוקמה מרפאה של קופת חולים ביישוב.

בינואר 1950 מונתה ועדת עירייה חדשה לבאר שבע לאחר שהעירייה הערבית מימי הבריטים חדלה להתקיים וב-26 בפברואר 1950 נערכה ישיבה חגיגית ראשונה של העירייה בראשות דוד טוביהו.

ביום ראשון, 31 בדצמבר 1950 התקיים טקס חנוכת העיר החדשה במעמדה של שרת העבודה גולדה מאיר. העיר החדשה נבנתה מצפון לעיר הטורקית, היא קלטה עולים רבים, ונבנתה על פי תוכנית של "עיר גנים" פרברית בה בתים צמודי קרקע מפוזרים במרחקים גדולים. אך לאחר מכן הוחלט שתוכנית זו לא מתאימה לתנאי הסביבה והאקלים, ובמהרה צופפו השכונות החדשות. ב-1960 נחנך בית החולים סורוקה (בתכנון האדריכלים אברהם יסקי ואמנון אלכסדרוני), וב-1970 אוניברסיטת הנגב, ששמה הוסב אחר כך לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. ב-1973 הוקמו תיאטרון באר שבע והסינפונייטה העירונית. ב-1979 ביקר בעיר נשיא מצרים אנואר סאדאת. בשנות ה-90 עם בוא גל העלייה ממדינות ברית המועצות לשעבר, קיבלה העיר תנופה מחודשת וכמעט הכפילה את שטחה הבנוי ואת אוכלוסייתה.

במהלך מבצע עופרת יצוקה, החל מדצמבר 2008 נורו לעבר העיר רקטות גראד ששוגרו מרצועת עזה. בהתלקחות שבעקבות מתקפת הטרור בדרום ישראל באוגוסט 2011, חזר ירי הרקטות מהרצועה לעבר העיר, וגרם להרוג, לפצועים ולנזק לרכוש.

ב-4 ביוני 2010, התקיים בעיר לראשונה אירוע גאווה באמפיתיאטרון של מרכז הצעירים בעיר העתיקה, בחסות עיריית באר שבע. .

העיר כיום

אוכלוסייה

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) נכון לסוף פברואר 2024 (אומדן), מתגוררים בבאר שבע 215,952 תושבים (מקום 9 בדירוג רשויות מקומיות בישראל). האוכלוסייה גדלה בקצב גידול שנתי של ‎0.7%‏. אחוז הזכאים לתעודת בגרות מבין תלמידי כיתות י"ב בשנת ה'תשפ"א (2020-‏2021) היה 82.7%. השכר החודשי הממוצע של שכיר במשך שנת 2019 היה 8,347 ש"ח (ממוצע ארצי: 9,745 ש"ח).

מאחר שנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אינם כוללים את מי שלא שינה את כתובתו במשרד הפנים, ומאחר שבאר שבע היא עיר אוניברסיטאית, יש להניח כי מספר התושבים המתגוררים בה בפועל גדול יותר משמעותית. בנוסף, בהיותה העיר הגדולה, המפותחת תרבותית והמתועשת במחוז הדרום, בולטת בה תופעת היוממות, כאשר מאות אלפים נוספים עובדים בה ונמצאים בה בשעות היום.

להלן נתוני התפתחות אוכלוסיית תושבי הקבע בעיר:

שכונות

ערך מורחב – באר שבע: שכונות

העיר העתיקה

לחצו כדי להקטין חזרה

לחצו להגדלה

---

העיר העתיקה בבאר שבע (ניתן להקיש על אתרים שונים כדי להגיע לערכים מורחבים המפרטים אודותם)

האזור של באר שבע העות'מאנית והמנדטורית מכונה כיום "העיר העתיקה" (על אף שהיא הוקמה בראשית המאה העשרים). מבין כ-350 המבנים שנותרו מהתקופה העות'מאנית והמנדטורית, בולטים המסגד הגדול של באר שבע, שאחרי קום המדינה הפך למוזיאון באר שבע, ננטש בשל מצבו הרעוע בשנות ה-90 וכיום נמצא במרכזה של מחלוקת ציבורית ומשפטית; בית המושל הסמוך לו, שאחרי קום המדינה ועד לשנות ה-70 שימש כבית העירייה וכיום משמש כמוזיאון הנגב לאמנות; בית הסראייה, שמשמש כיום את המשטרה; ביתו של קצין המחוז בשנות ה-30, עארף אל-עארף; ו"בית הספר לילדי הבדואים" ששימש אחר קום המדינה כ"בית החייל" ו"בית קצין העיר", ואמור להפוך פארק מדע לנוער.

אחרי קום המדינה, והקמת שכונות המגורים מצפון לעיר העתיקה הפך האזור למרכז המסחר והעסקים של העיר. בתים רבים נהרסו ובמקומם הוקמו פסאז'ים ומבני חנויות מודרניים. בשנות ה-80 הפך רחוב קק"ל, במרכז האזור למדרחוב, פעולה שזכתה להצלחה רבה בתחילת דרכה. עם הקמת קניון הנגב בשנות ה-90, ומרכזי הקניות הפתוחים הגדולים בשנות ה-2000 ירד קרנה של העיר העתיקה כאזור מסחרי.

בשנות ה-60 וה-70 נעשה ניסיון ראשון, על ידי זכריה לירז להפוך חלק מהעיר העתיקה לאזור של תרבות ובילויים, במיוחד סביב רחוב סמילנסקי, שרוב הבתים בו מלפני קום המדינה נשתמרו. בעשורים שאחר כך פעילות זאת דעכה. מאז תחילת שנות ה-2000 נעשה ניסיון מחודש להפוך את האזור למוקד תרבותי. רחוב סמילנסקי חודש והפך למרכז של פסטיבל סמילנסקי, בסמוך לו נבנה "מרכז הצעירים", ובית המושל שופץ והפך למוזיאון לאמנות.

כיום החלו לראשונה לעבוד על תוכניות הרואות בעיר העתיקה יחידה אחת שלמה ומטרתן היא לתעד, לשמר וליצור פיתוח כולל של העיר העתיקה (ולא של חלקים ממנה, כפי שנעשה עד כה).

משנת 2000 נמצא בשכונה סניף באר שבע והדרום של "האגודה", מרכז קהילת הלהט"ב.

• 
  בית עארף אל-עארף
• 
  מוזיאון הנגב לאמנות, ב"בית המושל" בעיר העתיקה
• 
  המסגד הגדול בעיר
• 
  באר אברהם, אתר תיירותי, מהבארות הקדומות במרחב באר שבע, מיוחסת לאברהם אבינו

שכונת דרום

תצלום אווירי של העיר

"שכונת דרום", או "שיכון דרום" הוא השכונה הראשונה שהוקמה אחרי מלחמת העצמאות, כהמשך לעיר העתיקה, ומדרומה לה.

תושבי שכונת דרום הוותיקים היו בעיקר יוצאי מרוקו ותוניס שקיבלו דירות במקום מעמידר לאחר פינוי המעברות בהם התגוררו עם עלייתם ארצה. עם השנים ובמיוחד בעשור האחרון קבלה השכונה תפנית לטובה כאשר בתי השכונה שופצו ושוקמו, חלקם במסגרת פרויקט שיקום שכונות, חלקם מתקציבי התיירות של העירייה וחלקם באופן פרטי על ידי התושבים. בשנים האחרונות הופכת שכונת דרום משכונת דירות עמידר לשכונת וילות, תהליך שעדיין לא הושלם.

אוכלוסיית השכונה כיום מורכבת בעיקר מקשישים שגרו בשכונה עוד מהיווסדה, אך בניגוד לעבר מתגוררים בה כיום גם זוגות צעירים שבנו ושיפצו דירות, וכן סטודנטים ששוכרים בתים ודירות באזור.

בשכונת דרום פועל מתנ"ס מרגליות אשר מקיים חוגים ופעילויות שונות לכלל תושבי השכונה. המתנ"ס הוא מהפעילים בעיר ונותן מענה אף לתושבים משכונות אחרות בעיר.

המרכז האזרחי

מצוי מצפון מערב לעיר העתיקה, ממזרח לשכונה א' ומדרום לשכונה ג'. המרכז כולל בין השאר את בית העירייה, קניון הנגב, תחנת האוטובוסים המרכזית, תחנת הרכבת באר שבע מרכז, היכל בית המשפט, קריית הממשלה, בית ההסתדרות וכמה מרכזי קניות. באזור שוכנים גם בית "יד לבנים", "בית העם" ששימש את תיאטרון באר שבע והיכל התרבות של ההסתדרות. בעבר שכן בו גם "קולנוע קרן" שנהרס ובמקומו הוקם מגדל מגורים.

שכונה א'

השכונה נמצאת צפונית לעיר העתיקה, דרומית לשכונה ב', מזרחית לשכונה ה' ומערבית למרכז האזרחי. השכונה הוקמה כשיכון בשנות החמישים לעולים חדשים, בעיקר מרומניה, מרוקו, מעיראק, מתימן ומהודו. בתחילת שנות התשעים קלטה עולים רבים מברית המועצות לשעבר.

בסוף שנות התשעים זכתה השכונה הוותיקה (שכוללת הרבה דירות עמידר ועמיגור) לשיפור במצבה בעקבות בניית מרכז הרמב"ם בדרומה, שאליו עברו עשרות זוגות צעירים. בשכונה פועלים שני בתי ספר יסודיים (ממלכתי ודתי), בית ספר על תיכוני ממלכתי, וכן המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, המכללה הטכנולוגית באר שבע, מרכז קניות, בית חב"ד (סניף עירוני), מתנ"ס ובית מד"א עירוני.

בשכונה זו נמצא אחד מסמלי העיר, בית הכנסת העיראקי הגדול. גם בית כנסת סטרומה נמצא בה. עם יוצאי השכונה נמנים שלום אביטן ויעקב אילון.

שכונה ב'

שכונה ב' - מגדל המגורים בן 14 הקומות בתכנון משה לופנפלד וגיורא גמרמן משנת 1966, היה המבנה הגבוה בעיר עד לתחילת שנות ה-90.

השכונה נמצאת מצפון לשכונה א', מדרום לשכונה ד', ממזרח לשכונה ה', וממערב לשכונה ג'. השכונה הוקמה כשיכון בשנות החמישים. השיכון יושב בתחילתו על ידי עולים בעיקר מפולין, ממצרים וממרוקו. בשנות השישים קלט השיכון גם עלייה מלוב. בשנות השבעים נקלטו עולים מרוסיה ומגאורגיה. בשנות התשעים מעט עולים מחבר המדינות עברו לשכונה. השכונה מתאפיינת כיום בעיקר באוכלוסייה מזדקנת וסטודנטים רבים הלומדים באוניברסיטת בן-גוריון ובמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון. בשכונה קיים מתנ"ס, בית ספר יסודי ובית ספר על יסודי. נמצאים בה שלושה מסמלי העיר, הקונסרבטוריון העירוני, הספרייה העירונית ומועדון השחמט העירוני (שזכה לשם עולמי).

שכונה ג'

שכונה ג' נמצאת ממזרח לשכונות א' ו-ב'. השכונה הוקמה כשיכון בשנות החמישים, בתחילתה קלטה השכונה עולים מרומניה, מעיראק, ממרוקו, מלוב ומתוניס. בשנות השמונים קלטה השכונה כמות גדולה של עולים מאתיופיה ובשנות התשעים גם עולים מחבר המדינות. סטודנטים רבים מתגוררים בשכונה ג' (עקב קרבתה לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב).

בסמוך לשכונה ממוקם מרכז הקניות הגדול ביותר בבאר שבע , מרכז קליטה, קופת חולים מחוזית, בנייני משרדים גבוהים, בית מדעים לנוער, שלושה בתי ספר יסודיים (אחד דתי ושניים ממלכתיים) ושני בתי ספר על יסודיים.

בשכונה נמצא בניין העירייה, ותיכון עירוני מקיף א' על שם פועה מנצ'ל, המקיף הראשון במדינה. תחנת הרכבת באר שבע צפון ממוקמת אף היא בשכונה ג' - בצמוד לאוניברסיטת בן-גוריון ולמעונות הסטודנטים. מרבית בתי השכונה הנם יחידות צמודות קרקע עם גינות בחצרות הבתים, או בניינים בעלי שתיים עד שלוש קומות, בשנים האחרונות יש מגמה פרטית של פינוי-בינוי בלתי מתוכנן ובשכונה החלו להופיע גם בתים בני 8 ו-9 קומות.

שכונה ד'

ערך מורחב – שכונה ד' (באר שבע)

נמצאת מצפון לשכונה ב' ומזרחית לשכונה ו'. זו השכונה הגדולה בבאר שבע. והיא מחולקת לשלושה חלקים: ד' דרום, ד' צפון, וד' מזרח (הידועה גם כשכונת ו' הישנה)

עד שנות ה-70, כשנסללה הכניסה החדשה לעיר מצפון, השכונה הייתה בשולי העיר. היא אוכלסה בעולים מרקע סוציו-אקונומי נמוך, והפכה במידה רבה למוקד לפשיעה. בשולי השכונה נמצאת אוניברסיטת בן-גוריון שמשפיעה מאז הקמת הקמפוס שלה שם על השכונה.

שכונה ה'

ערך מורחב – שכונה ה' (באר שבע)

שיכון רבע הקילומטר, אדריכלים: אברהם יסקי ואמנון אלכסנדרוני, שכונה ה'

שכונה ה' שבבאר שבע נמצאת צפונית לשכונה א', דרומית לשכונה ד', מערבית לשכונה ב' ומזרחית לשכונה י"א.

שכונה ה' הוקמה כשיכון בסוף שנות השישים שיושב בעיקר על ידי עולים מברית המועצות. בשכונה ממוקם מבנה ה"מחוז" של הנוער העובד והלומד - מרכז הדרכה אזורי של התנועה.בשכונה זו ממוקם קן של השומר הצעיר במקלט בני אור, קרוב למקיף ג'. בשכונה זו ממוקם סניף של עזרא (תנועת נוער).

שכונה ו'

בשכונה ו' יש מספר בתי ספר ("אוצר החיים", "מאיר", "בנות חיל" ,"מצפה", "תומר", "רעים","נווה במדבר","שובו"), קניון אביה, בית הכנסת שבו-בנים של יוצאי אתיופיה. בשנות ה-90 היה שם את בית-ספר עממי "עמית" ותיכון מקיף ד' (במקומו עומד היום "מקיף אמי"ת") מוקם בסמוך יד שרה. בשכונה נמצאת הקריה החרדית של באר שבע.

שכונה ט'

נמצאת ממערב לשכונה ה', מצפון לשכונות נוה זאב ודרום, ממזרח לנאות לון ומדרום לשכונה י"א. השכונה הוקמה בשנות השבעים, יושבה תחילה בעיקר על ידי עובדי קמ"ג, עולים דרום אמריקאים, תושבים שפונו משכונה ד', וחלק מתושבי העיר המבוססים שיצאו מהשכונות הוותיקות האחרות. פרק זמן קצר לאחר הקמתה החלה להתפתח בשכונה קהילה של המגזר הדתי לאומי בשיטת ה"חבר מביא חבר", קהילת "מולדת" בנוסח אשכנז ו"אריאל" בנוסח עדות המזרח. השכונה נחשבת לאחת השכונות הטובות בעיר. בשכונה פועל מתנ"ס, קן מרכזי של תנועת הנוער העובד והלומד, בית ספר על יסודי ממלכתי (מקיף ו' על שם "קוהל") וארבעה בתי ספר יסודיים ("יובלים" ו-"אשכול" - ממלכתיים רגילים, "נתיבי עם" שהוא ממלכתי-דתי ו"מולדת" שרוב כיתותיו ממלכתיות רגילות ואחדות מהן כיתות חינוך מיוחד לתלמידים לקויי שמיעה).

שכונה י"א

האנדרטה לזכר החיילים האוסטרליים מקרב באר שבע בפארק החייל האוסטרלי בשכונה י"א

השכונה נמצאת דרום-מזרחית לנחל עשן (נוה-מנחם), ממערב לשכונה ו' החדשה ומצפון לשכונה ט'.

השכונה נקראת לעתים רחוקות רמות ספיר, אך רק במפות ובשלטים לצד השם י"א ששגור בפי תושבי באר שבע.

השכונה הוקמה בשנות השמונים כשיכון לקליטת עולים המגיעים מרקע סוציו-אקונומי נמוך דוגמת עולים מאתיופיה, במהלך שנות התשעים קלטה השכונה גם עולים מחבר המדינות, ועברו אליה תושבים מהשכונות הוותיקות יותר של העיר.

בשכונה פועלים שני קניונים, חמישה בתי ספר יסודיים, בית ספר על יסודי, מקיף ע"ש יצחק רבין, קופת חולים קן (סניף) של הנוער העובד והלומד ומתנ"ס.

בשנת 2008 נחנך בשכונה פארק החייל האוסטרלי, פארק המנציח את החיילים האוסטרלים אשר כבשו את העיר במלחמת העולם הראשונה.

נאות לון

שכונת בתים פרטיים (קוטג'ים, ווילות ובתים דו משפחתיים) במערב באר שבע. גבולות: ממזרח: שכונה ט', ממערב: הקאנטרי קלאב, מדרום: שכונות נווה זאב - חצרים, מצפון: שכונה י"א. בשכונה מספר בתי כנסת, בית חב"ד, בית ספר יסודי, ובמרכזה מרכז מסחרי, פארק ומגרשי כדורסל, טניס וכדורגל. "יער לון", שעל שמו נקראת השכונה, צמוד לה וגולש לתוכה. במקור, השכונה הייתה אמורה להיבנות בסמוך יותר לכביש המוביל למוזיאון חיל האוויר, אך ההחלטה שונתה והוחלט להעתיק את מיקומה לתוך תחומי העיר ובסמוך לשכונות אחרות, כנראה עקב בעלות מע"צ על הכביש המוביל למוזיאון ולבסיס חצרים, והימצאותה של מזבלה עירונית גדולה באזור המתוכנן. בשכונה נמצא בית ספר "נאות לון". תושבי השכונה נמצאים במעמד סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה.

נווה זאב

זו אחת מהשכונות החדשות בבאר שבע, מתגוררים בה כרבע מאוכלוסיית העיר^{[דרוש מקור]}. תכנון השכונה המקורי כלל כ- 8,000 יחידות דיור. בשכונה רוב הבנייה מבוססת על בניינים בני חמש עד שבע קומות, קוטג'ים ודופלקסים. חלק נכבד מחלקה הישן יותר של השכונה (ששמה הוא "נאות חצרים", ששימש בעבר כאתר חירום לעליות הגדולות שהגיעו לישראל בתחילת שנות ה-90) מורכב מבתים המנוהלים על ידי חברת "עמידר" והוא אוכלס בעיקר בעולים מחבר המדינות. חלקה החדש יותר של השכונה (סוף שנות ה-90 ושנות ה-2000) מאוכלס על ידי אוכלוסייה מבוססת יותר. בשכונה בית ספר תיכון (ע"ש רגר) ושני בתי ספר יסודיים ("יחדיו" ו"נווה-שלום"). הרחוב המרכזי בשכונה הוא רחוב יוהנה ז'בוטינסקי שבו נמצא קניון שנחנך בשנת 2010, וממוקמות עשרות חנויות לאורכו. בשכונה פועל קן (סניף) של הנוער העובד והלומד.

נווה נוי

ערך מורחב – נווה נוי

בתחילה נקראה שכונה זו משק עזר , לאחר מכן שונה שמה לנוה נוי. השכונה ממוקמת מדרום ל"עיר העתיקה" של באר שבע, במזרח סמוכה לכביש 25 וצפונית מזרחית לשכונת נחל בקע. שכונת נווה נוי הוקמה בתחילת שנות החמישים על פי גישת עיר גנים בתכנון העיר באר שבע כשכונת גנים נוספת לאלו שקדמו לה (שכונות א' עד ה')‏‏. המיוחד בשכונה זו היה בנייה חד קומתית עם חלקות של דונם (בשכונה הוותיקה) וחצי דונם (דו משפחתיים על דונם אחד) ששימשו כמשקי עזר. תחילה יושב המקום כמעברה על ידי עולים ממרוקו ומתוניס ואירופה , ייחודה של שכונה זו הוא קיבוץ הגלויות בה גרו בשכנות מהנדסים ליד עגלונים , אופטומטריסטים (בן הרועה) וירקנים והכל בחברות שהיא דוגמה. ונקראה בכינוי "מעברת משקי עזר" או "מעברת משק עזר" במשך הזמן וביוזמה מקומית עם תום תקופת המעברות נשאר השם "משק עזר" ואחר כך גם "נווה נוי" שזה שמה של השכונה היום. עד שנות השמונים, הייתה השכונה מחוברת לעיר רק בכביש אחד ובו גשר אירי שחצה את נחל באר שבע. וכך, בעת שטפון בנחל, הייתה השכונה מנותקת מהעיר. שכונה זו היא ציורית באופיה ובנויה בעיקר מבתים פרטיים קטנים, קוטג'ים ווילות. השינוי בשכונה שהוא יוזמה של תושבים הביא לסלילת כבישים ומדרכות והעלאת קרנו של המקום. על כך זכה הוועד דאז בראשות נתן נח בפרס הנשיא להתנדבות שהוקדש לתושבים.

במקום היה בעבר סניף של גלידה מונטנה שכלל גם מסעדה ומתקנים לצעירים ופעוטות. המקום זכה להצלחה גדולה בשנות ה-70 וה-80 אך נסגר לקראת סוף שנות ה-90. באותו אזור גם מוקמה בעבר גם חוות הסוסים העירונית, שהיום הועברה לקרבת צומת דימונה. בכניסה לשכונה מכיוון העיר העתיקה (נחל באר שבע מפריד בין שתי השכונות) נמצא פארק פעמון החירות. בשכונה פועלות מסעדות ומקומות בילוי, וכן קן (סניף) של הנוער העובד והלומד. בנוסף, בקרבת קריית יהודית - אתר גדול ובו בתי מלאכה, מוסכים, אולמי אירועים, בי"ס יסודי ממלכתי "מענית" ומרכז מסחרי גדול.

נחל בקע

נחל בקע נמצאת דרומית לנווה נוי ונקראת על שם הנחל הסמוך. השכונה הוקמה בתחילת שנות התשעים כאתר מגורים זמני, הגדול בישראל (2308 יחידות דיור).

אתר המגורים יושב בתחילתו על ידי עולים מברית המועצות שעלו כחלק מהעלייה מחבר המדינות בשנות התשעים, לאחר מכן הוכר האתר כשכונה ונבנו בו יחידות דיור קבועות. באמצע שנות התשעים עברו לשכונה עולים מבוססים מחבר המדינות (בעיקר מאזור הקווקז) בראשות איוון פוצקי ושיפרו את מצבה. בעקבות העלייה ברמה הסוציו-אקונומית בשכונה והרחוב הדובר רוסית שבה עברו אליה הן עולים והן משפחות ותיקות והיום היא מגוונת מבחינה דמוגרפית, אם כי עדיין בולט חלקם של היהודים הקווקזים. בשכונה קיימים בית חב"ד, "מועדון נוער" של תנועת הנוער "המכבי הצעיר" , מתנ"ס, מרכז ליהדות הקווקז .

נחל עשן (נווה מנחם)

רחוב בשכונת נחל עשן. מימין קוטג'ים דו משפחתיים, במרכז בתים משותפים ומשמאל קוטג'ים טוריים.

השכונה ממוקמת בקצה המערבי של העיר, וגובלת במזרחה בשכונה י"א. זו שכונה חדשה יחסית. בניגוד לרוב העיר, השכונה מורכבת בעיקר מבתים פרטיים ובניני דירות מטופחים. בשכונה מצויים בין השאר- בית ספר תיכון, מספר גני ילדים, מרכז לזהירות בדרכים ומתנ"ס. בנחל עשן יש בעיקר בתי קרקע, יש שני בתי ספר יסודיים, נווה מנחם והיובל, ותיכון מקיף טוביהו. בנוסף בשכונה ישנו מרכז מדע "חווידע טבע" ששוכן במתנ"ס "עולם הילד". בשכונה קיים "בית למדע ועמדה" של "הנוער העובד והלומד".

רמות

שביל ברמות א'. מימין קוטג' דו-משפחתי, דו-קומתי טרומי ומשמאל קוטג' דו, דו-קומתי דו-משפחתי מטיפוס אחר

שכונת רמות היא מהגדולות והיוקרתיות שבעיר, ונמצאת בחלק הצפוני של באר שבע. בניגוד לשאר באר שבע, המצויה על קרקע די מישורית, שכונה זו ממוקמת על הגבעות ומכאן שמה.

מלכתחילה השכונה נבנתה כדי למנוע את עזיבתה של האוכלוסייה העשירה אל הפרוורים. לכן נבנו בה הרבה בתים צמודי קרקע, אותם יכלו לרכוש בעיקר אלה המשתייכים למעמד סוציו-אקונומי בינוני עד גבוה. לכן גם בבתים המשותפים שבה, הדירות הן מגודל של ארבעה חרדים ומעלה. קרבתה של השכונה לקמפוס אוניברסיטת בן גוריון, הופכת את המגורים בה למושכים יותר עבור הסגל האקדמי. (רוב הסטודנטים מעדיפים לשכור דירות זולות יותר בשכונות אמידות פחות שמצדו השני של הקמפוס).

השכונה קמה בתחילת שנות התשעים, עם גל העליה הגדול ארצה. גל בנייה שני מורגש משכונה, מאז 2010, לקראת הקמת פארק תעשייה לידה ובהתאם לתוכניות להעברת בסיסים צבאיים רבים לסביבת באר שבע. רמות מורכבת מכמה אזורים, כל אחד מהם לבדו בגודל של שכונה, ועם מאפיינים שונים:

• רמות א' (הנודעת גם כרמות הישנה) עלתה על הקרקע ב-1992. הבתים בה הם ברובם צמודי קרקע דו-משפחתיים וקוטג׳ים טוריים, ששטחם הבנוי הוא על פי רוב 120 מ"ר ושטח המגרש שלהם הוא על פי רוב רבע דונם. הבנייה בשכונה אינה בשיטת בנה ביתך. יש בתת-שכונה זו רק שישה טיפוסי בתים צמודי קרקע, שלושה טיפוסים נמכרו כשהם מוכנים לחלוטין, מתוכם אחד קוטג׳ טורי. שלושת טיפוסי הבתים צמודי הקרקע האחרים, נמכרו לצרכנים עם 60 מ"ר בנוי ותוכניות מוכנות מראש לבניית ל60 מ"ר נוספים. שישים המטרים הרבועים הראשונים של אחד משלושת הטיפוסים האחרונים נבנו בבנייה טרומית. סוג קוטג׳ זה נבנה בדחיפות, בכדי להתמודד עם מצוקת הדיור שלוותה את גל העלייה.

בתת שכונה זו מצויים גם בתים משותפים מעטים, משלושה או ארבעה טיפוסים בלבד. הבתים צמודי הקרקע שבתת השכונה לא הכילו במקור מקלטים ופזורים בניהם מקלטים משותפים. רבים ממקלטים אלו משמשים גם כגני ילדים, וכבנייני ציבור מסוגים נוספים (מתנ"סים, סניפי תנועות נוער בתי כנסת וכו'). בעשור השני של המאה העשרים ואחת, החלו התושבים להוסיף ממ"דים לבתים צמודי הקרקע. בניגוד למצב בבתים צמודי הקרקע, הדירות שבבתים המשותפים כן הכילו ממ"דים כבר בבנייתם.

תת השכונה מאוכלסת בעובדי אוניברסיטה רבים ובאקדמאים. רחובותיה המרכזיים של תת השכונה הם רחוב המדע ורחוב הדעת וכמעט כל שאר רחובותיה קרויים על שמם של אנשי אקדמיה ישראליים. תת שכונה זו מכילה גם הרבה מוסדות חינוך: בית ספר יסודי ממלכתי חילוני משלה ("רמות" שמו) וגם את בית הספר היסודי ממלכתי-דתי ("אפיקים בנגב") ואת בית הספר התיכון ("המקיף הרב תחומי") של כלל רמות. תת השכונה מכילה גם בית ספר לחינוך מיוחד של עמותת איל"ן.

• רמות ב' (ידועה גם כרמות החדשה) מכילה עשרות בתים משותפים, גבוהים יחסית והאוכלוסייה בה יהודית מגוונת. יש ביקורת על העדר תכנון באזור רמות ב'. תת שכונה זו מכילה את בית הספר היסודי "רכסים".
• רמות ג' ורמות ד' הם בעיקר אזורי בנה ביתך ואזורי בתים צמודי קרקע שהוכנו מראש בידי קבלנים. הם חדשים יותר מפלחי השכונה האחרים. רמות ד' קרובה לאוניברסיטה ולתחנת הרכבת. שני אזורים אלה קרובים לאנדרטת חטיבת הנגב. התכנון העירוני שבהם הוא מודרני ומרווח ויש בהם פארקים יפים ומטופחים ופינות משחק רבות. מתת שכונה ג׳ ומחלקה הצפוני של תת שכונה ד׳ נשקף נופה של באר שבע כולה, בזכות גובהן הטופוגרפי. תת שכונה ד׳ מכילה את בית הספר היסודי "בן-גוריון".

השכונה גובלת באנדרטת חטיבת הנגב, בסניף בית הלוחם, בקמפוס המרכזי של אוניברסיטת בן-גוריון ובתחנת רכבת ישראל - באר שבע/צפון.

אזורי תעשייה

שני אזורי התעשייה מצויים במזרח העיר ובין אזור התעשייה הדרומי, המכונה עמק שרה, לבין אזור התעשייה הצפוני חוצצים נחל באר שבע, פארק נחל באר שבע ופסי הרכבת. פסי הרכבת מקיפים את אזור התעשייה הצפוני ותחנת הרכבת למשאות מצויה בו. באזור הצפוני מצויים גם מרכזי המסחר והבילוי BIG ו-ONE.

רחובות עיקריים

מדרחוב קרן קיימת לישראל

• דרך חברון (באר שבע)
• דרך מצדה
• שדרות טוביהו
• מדרחוב קרן קיימת לישראל
• המדרחוב
• הרמב"ם
• שדרות רגר (לשעבר הנשיאים)
• שדרות שז"ר
• רחוב יוהנה ז'בוטינסקי

אתרים ומוסדות בעיר

אתרים עירוניים וממלכתיים בית המשפט המחוזי (מחוז דרום) בית משפט השלום קריית הממשלה (נגב) המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה יד לבנים - באר שבע פיקוד דרום מגן דוד אדום (מחוז דרום) פארק החייל האוסטרלי הגן הזואולוגי של באר שבע שביל סובב באר שבע בית הלוחם - מחוז דרום

אתרים היסטוריים בית אשל באר אברהם המסגד הגדול של באר שבע בית הספר לילדי הבדואים תחנת הרכבת הטורקית בית הקברות הצבאי הבריטי בבאר שבע מצבת הזיכרון הטורקית בבאר שבע בית מרקחת הנגב גשר הרכבת הטורקי על נחל באר שבע

אתרים ומוסדות תרבות היכל התרבות באר שבע הספרייה העירונית מוזיאון הנגב לאמנות מרכז הצעירים בית האומנים הקונסרבטוריון העירוני תיאטרון באר שבע תיאטרון הפרינג' באר שבע משכן הפיס לאמנויות הבמה הסינפונייטה הישראלית באר שבע המרכז העירוני לאמנות המחול באר שבע (בת דור באר שבע) מרכז חווידע טבע תזמורת כלי הנשיפה באר שבע פורום באר שבע אצטדיון וסרמיל אצטדיון באר שבע החדש

מוסדות השכלה גבוהה אוניברסיטת בן-גוריון המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון המכללה הטכנולוגית ישיבת ההסדר בית מוריה מכללת קיי המכללה למנהל בית הספר לאומנויות הבמה האוניברסיטה הפתוחה המכון למחקר שימושי

• 
  בניין הספרייה המרכזית באוניברסיטת בן-גוריון בתכנון משרד האדריכלים נדלר
• 
  מגדל הרכבת - מרכז העיר
• 
  בניין אולמות ההרצאה בקמפוס המכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון בתכנון האדריכל חיים דותן
• 
  המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה
• 
  תחנת הרכבת באר שבע צפון - אוניברסיטה
• 
  מטוס ״אף ארבע פנטום שתיים״ ישן, בחזית בית הספר הטכני של חייל האוויר, נאות לון
• 
  גשר הצינורות בפארק נחל באר-שבע

אתרים ומוסדות חשובים בסביבתה הקרובה של באר שבע

• הקריה למחקר גרעיני -נגב
• בסיס חיל האוויר חצרים
• עיר הבה"דים
• מוזיאון חיל האוויר
• המוזיאון הפתוח עומר
• רמת חובב
• באר משאבים

תחבורה

התחנה המרכזית בבאר שבע

אוטובוסים- בעיר פועלת תחבורה ציבורית פנימית באמצעות חברת האוטובוסים מטרודן מהשכונות אל מרכזי העיר ומוסדותיה העיקרים. בנוסף במרכז העיר מצויה התחנה המרכזית, המשרתת את תחבורת האוטובוסים הבין עירוניים מאילת ועד קריית שמונה.

רכבת- בעיר שתי תחנות רכבת: תחנת הרכבת באר שבע מרכז, הסמוכה לתחנת האוטובוסים המרכזית של העיר ותחנת הרכבת באר שבע צפון, בקרבת אוניברסיטת בן-גוריון. פרויקט שדרוג מסילת הדרום האמור להסתיים בשנת 2012 יקצר משמעותית את זמן הנסיעה ברכבת מבאר שבע למרכז הארץ וכן יאפשר את הגדלת מספר הרכבות הפועלות בקו.

ספורט

בעיר שוכן האצטדיון העירוני אצטדיון וסרמיל, שהוא האצטדיון החמישי בגודלו בארץ ובו משחקות הפועל ומכבי באר שבע.

בעתיד צפויה לקום "קריית ספורט" בצפון העיר שתכלול אצטדיון כדורגל עירוני המכיל 16,000 מקומות ישיבה מקורים, היכל ספורט רב תכליתי בן 3,000 מקומות, מתחם מגרשי אימונים ומרכז נופש וספורט .

אתלטיקה

בשנת 1953 התקיים מירוץ שליחים הראשון בבאר שבע, 7x1000 מטר מבאר שבע לקיבוץ חצרים ובאר שבע זכתה בגביע. מועדון הפועל באר שבע באתלטיקה נוסד בשנת 1962 ובשנת 1966 הוכשר מסלול הריצה הראשון באצטדיון העירוני. המועדון הביא לעיר הישגים רבים. האתלטים הבולטים היו: חנה שזיפי, אלופה ושיאנית ישראל ואסיה בריצות ל-800 ול-1500 מטר, שאול לדני, שיאן עולם בהליכה תחרותית, נחשב לבכיר ההלכים בישראל בכל הזמנים, רבקה קוגמן, אלופת ישראל בריצות ל-100 מטר ול-200 מטר. בשנת 1986 הוקמה קבוצת מכבי באר שבע באתלטיקה. האתלטים הבולטים היו: שגית סגל, אלופת ישראל בהדיפת כדור ברזל ועופר גרשון, אלוף ישראל בזריקת דיסקוס. מועדון אתלטיקה מכבי בני הנגב באר שבע, הוקם בעיר דימונה תחת השם מכבי בני הנגב דימונה וכלל ספורטאים מדימונה, מיתר, להבים, ירוחם ובאר שבע. בשנת 2001 נדד המועדון לבאר שבע והפך למרכז הפעילות של האתלטיקה בבאר שבע והדרום עד כה (2012). המועדון מתמחה במקצועות הזריקה והדיפה ומרבית אלופי ישראל ושיאני ישראל משתייכים למועדון: סיוון ג'אן, יבגניה זבולוטני, איתמר לוי, ויקטור זגינאיקו ועשהאל ארד, בריצות: אנסטסיה קירילוב, טטיאנה אדמנקו.

היאבקות

באר שבע זכתה באלופי ישראל רבים בענף היאבקות. כבר בשנות ה-60 זכה ג'קי אזולאי מספר רב של פעמים באליפות ישראל בהיאבקות. הענף בבאר שבע זכה בהישגים בינלאומיים עם הגעתו של המאמן דוד נטיס בשנת 1975. בשנות ה-80 שלטה הפועל באר שבע בענף בישראל באופן מוחלט. הבולטים במתאבקים היו: מוריס ציציאשווילי, אלוף העולם לקדטים (1981), בני מגרילישווילי, סגן אלוף העולם לקדטים (1982), משה בן-סימון, סגן אלוף עולם לקדטים (1983), מאיר צ'חנסקי, אלוף העולם לקדטים (1985), אבן ברנשטיין מקום תשיעי באולימפיאדת סיאול (1988), גיל חננשוווילי רביעי באליפות העולם (1988), גיורא אבישי שלישי באליפות העולם (1987), אריק מנדיל סגן אלוף עולם לקדטים (1989) וגוצ'ה ציציאשווילי אלוף עולם (2003), מקום חמישי באולימפיאדת אטלנטה (1996) ומקום שישי באולימפיאדת סידני (2000).

התעמלות

כבר בשנות ה-70 זכו מתעמלים מקבוצת הפועל באר שבע באליפויות ישראל בהדרכת יהודה קפלן. רון קפלן השתתף באולימפיאדת ברצלונה (1992), מאיר חסקו ועוזי רחמים השתתפו באליפויות העולם בהתעמלות.

כדורגל

קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע, זכתה פעמיים ברציפות באליפות ישראל (1975-1976) ופעם אחת בגביע המדינה (1997). קבוצות נוספות בבאר שבע הן מ.ס באר שבע (לשעבר בית"ר באר שבע) ומכבי באר שבע המשחקות בליגות הנמוכות.

כדורסל

קבוצת הכדורסל המאוחדת עירוני באר שבע משחקת בליגה הארצית מחוז דרום. וקבוצות הפועל באר שבע, אליצור באר שבע ואס"א באר שבע, משחקות בליגה א'.

שחמט

בבאר שבע קיים מועדון שחמט גדול, שהוקם בשנת 1973 על ידי אליהו לבנט. המועדון נחשב לאחד ממועדוני השחמט הטובים בישראל. המועדון זכה באליפויות ישראל רבות וייצג את ישראל בתחרויות בינלאומיות. במועדון משחקים 8 רבי-אמנים (האחוז הגבוה ביותר של רבי אמנים לנפש בעולם). בשנת 2005 אירחה העיר את "מונדיאל השחמט", גמר הגביע העולמי לנבחרות. רבי-האמנים הם: אלון גרינפלד, גדי רכליס, בוריס אברוך, ויקטור מיכאלבסקי, אלכס חוזמן ומרק צייטלין.

טניס שולחן

בבאר שבע פעילה אגודת הטניס שולחן הגדולה בישראל, הפועל "חובטי אריה" באר שבע. האגודה הוקמה בשנת 1973 והיא מיוצגת בליגות הגברים, הנשים והנוער על ידי 17 קבוצות תחרותיות. שחקני האגודה משתייכים באופן קבוע לסגלי נבחרות ישראל ומייצגים את ישראל באליפויות אירופה ואליפויות העולם.

פוטבול

באר-שבע בלאק סווארם משחקת בליגת הפוטבול הישראלית.

ענפי ספורט נוספים

לאגודת הפועל באר שבע תחומי פעילות נוספים כמו היאבקות ושחייה. בנוסף, קיימים בעיר מועדוני ספורט אס"א באר שבע, שגם לו יש קבוצות במספר ענפי ספורט, מ.כ. באר שבע (כדוריד) ואס"א קאמלס (רוגבי).

ערים תאומות

לבאר שבע יש קשרים עם 13 ערים תאומות ומחוז אחד ברחבי העולם:

מונטריאול, קנדה מחוז רודנהיים, גרמניה אדיס אבבה, אתיופיה אדנה, טורקיה אוני, גאורגיה וופרטל, גרמניה וויניפג, קנדה

לה פלאטה, ארגנטינה ליון, צרפת ניש, סרביה קיבו, הפיליפינים סיאטל, ארצות הברית פרמטה, אוסטרליה קלוז'-נאפוקה, רומניה

לקריאה נוספת

• זאב וילנאי, באר שבע - עיר אבות ובנים, ירושלים: הוצאת אריאל, תשכ"ז, (מהדורה שנייה) תשמ"ב.
• יהודה גרדוס ואליהו שטרן (עורכים), ספר באר שבע, ירושלים: הוצאת כתר, 1979.
• איתן כהן, באר שבע - העיר הרביעית, הוצאת כרמל, 2006
  • איתן כהן, קלון הלבנטיניות, באתר ynet, 18 באפריל 2006 (פרק נבחר)
• משה גבעתי, בדרך המדבר והאש- תולדות גדוד 9, תל אביב: הוצאת מערכות וההוצאה לאור של משרד הביטחון, תשנ"ד-1994, עמ' 214‏-232.

קישורים חיצוניים

• אתר עיריית באר שבע
• מפת העיר באר שבע
• תבנית:יישוב בנגב
• שילוב מפה וצילומי אוויר - אתר ymap.
• תיירות בבאר שבע - מתוך אתר מדרשת שדה בוקר
• תבנית:מקראגשר
• מבנים ואתרי התיישבות היסטוריים בבאר שבע - מתוך אתר המועצה לשימור אתרים, באר שבע והדרום
• איתי כ"ץ, איך זה לגור בתוך ניסוי בארכיטקטורה?, כתבה מצולמת על אייקונים אדריכליים שנבנו בבאר שבע בשנות ה-50 וה-60. באתר xnet, ‏15 במרץ 2012
• יצחק יעקבי, באר שבע - עיר קמה על אדמה חרוכה, דבר, 15 במאי 1955
• רמי איטינגון, ‏המשתלה העברית הראשונה בבאר-שבע (1921-1920), קתדרה 41, אוקטובר 1986, עמ' 171-155
• גדעון קרסל ויוסף בן-דוד, ‏השוק הבדווי – אבן הפינה לייסוד באר-שבע, קתדרה 77, אוקטובר 1995, עמ' 66-39
• הדס שדר ורוברט אוקסמן, ‏באר-שבע הישראלית – בין המקום לבין החזון, קתדרה 107, אפריל 2003, עמ' 114-81

הערות שוליים

מראה העיר מתל באר שבע

שכונות העיר החדשות מאנדרטת חטיבת הנגב