פורים שני
(הופנה מהדף פורים וינץ)
פורים שני הוא שם כולל לעשרות ימי הודאה פרטיים שתוקנו בקהילות יהודיות ובמשפחות מסוימות לזכר מקרים בהם ניצלו מגירוש, מוות, פוגרום, חוקים להמרת דת ומקרי הצלה אחרים. מועדים אלה קרויים "פורים" בדומה לחג הפורים הכלל-יהודי, ומנהגים שונים הקשורים בימים אלה הושפעו ממנהגי חג הפורים.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]הכינוי "פורים שני" נועד להבדילו מחג הפורים הכלל-יהודי, ולהבדילו מפורים קטן הקבוע בלוח העברי בתאריכים אחרים (י"ד וט"ו באדר א' של שנה מעוברת). ייתכן ששמו של פורים שני מושאל מ"פסח שני", שהוא פסח של יחידים שנבצר מהם שלא באשמתם לקיים את מצוות קורבן פסח במועדו. כמו פסח שני, גם פורים שני הוא משני במעמדו לחג הפורים; בניגוד לפסח שני, פורים שני הוא תקנה קהילתית או משפחתית שלא נקבעה בתורה או על ידי חז"ל, ואינה חלק מהלוח העברי[1].
כאמור ימים אלה נקבעו בכל חודשי השנה ואפילו בשבת או בחג, ופעמים גם בימי צום. כמה קהילות, כגון פדובה וסרגוסה שומרות על יום הפורים-שני שלהן עד היום.
מקור המנהג
[עריכת קוד מקור | עריכה]מנהג זה התפתח בהתאם להלכה שחייב אדם לזכור לעצמו ולציין את המקום והזמן אשר נעשה לו בו נס. דוגמה לתקנה זו בהלכה:
כל מי שאירע לו נס, וכל שכן בני עיר יכולים לתקן בהסכמה וחרם עליהם וכל הבאים אחריהם לעשות אותו יום לפורים. ונראה לי שאותה סעודה שעושים בשביל הנס היא סעודת מצווה.
— חיי אדם, (כלל קנה סימן מא)
מנהגי היום
[עריכת קוד מקור | עריכה]
היו קהילות שחיברו מגילות הודאה לזכר מה שקרה להן וקראו אותן בכל שנה, בדומה למגילת אסתר בחג הפורים. חלק מהקהילות גם קראו פיוטים שחוברו לזכר המאורע במהלך התפילה. נכתבו עשרות מגילות ופזמוני "מי כמוך" (בעקבות הפזמון המסורתי "מי כמוך", המיוחד לפורים ראשון). מפורים נלקחו גם מנהג המתנות לאביונים ומשלוח מנות, ולעיתים גם יום צום בערב החג. מנהגים נוספים היו שביתה ממלאכה במהלך היום (כעין חול המועד) ואי אמירת תחנון ווידוי[2].
בחלק מהפעמים, גם יוצאי הקהילות שעברו להתגורר בעיר אחרת, חוגגים את חגה של קהילתם המקורית. כך נהג לדוגמה החת"ם סופר שמוצאו מפרנקפורט בה נחגג "פורים פרנקפורט" הנודע, וגם לאחר שעבר לפרשבורג המשיך לחגוג את היום הזה.
שמות ימי פורים שני
[עריכת קוד מקור | עריכה]ימי פורים שני נשאו לרוב את שם מקום הקהילה שקיבלה עליה לציין את היום מדי שנה, כגון: פורים קסטיליה, פורים אוסטראה, פורים סרגוסה, פורים קזבלנקה ועוד. במקרים אחרים פורים זה נשא שם המזכיר את המאורע, כגון שם הרשע או המושיע שהיו באותו מאורע, כגון: פורים אשריף, פורים סיינה, פורים הסבסטיאני, פורים די לוס כריסטיאנוס. לעיתים החג נקרא על שם מועד ההתרחשות, כגון: פורים שבת תולדות או פורים ל"ג בעומר.
כאשר מדובר ביום שציינה משפחה בשל הצלה שאירעה לראש המשפחה (בדרך כלל מדובר היה במנהיג ודמות מיוחדת) אזי קראו לפורים על שמו, כגון: פורים שמואל הנגיד, פורים סג"ל, פורים אלישר ונוספים.
רשימת ימי פורים שני
[עריכת קוד מקור | עריכה]להלן דוגמאות מתועדות לימי פורים שני שנקבעו בקהילות ובמשפחות יהודיות לזכר נס גדול שאירע להן.[3]
פורים שני קהילתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פורים מועד קטן או אבן אלחסן, ב' בחשוון במאה ה-12 (השנה המדויקת לא ידועה). יהודי שיראז שבפרס אולצו להתאסלם לאחר שהקצב אבד אלחסם הלשין עליהם לפני השלטון שהם קיללו את דת האסלאם, כדי לנקום על שהודח מתפקידו על חשד שמכר בשר טרף בערב ר"ה. לפני מותו הודה הקצב בכתב ששקר העליל על אחיו. כתוצאה מכך הורשו היהודים לחזור לדתם. אותו היום עשאוהו יו"ט לדורות לאכול ולשמוח.
- פורים מוסן - פורים של יהדות חאלב על הצלה מעלילת דם על חטיפת ילד מילדי הנוצרים לצורך אפיית מצות לחג הפסח, בתאריך י"ג סיוון התכנסה כל הקהילה לתפילה והנער מוסאן נמצא בכנסייה סמוכה בריא ושלם, על כך נקבע יום חג ולא אומרים בו תחנון .[2]
- פורים נרבונה (צרפת, כ' באדר ד'תתקצ"ו, 1236) אנשי נרבונה התנפלו על שכונת היהודים בעקבות עלילת דם, אך מושל העיר הציל אותם.
- פורים קסטיליה (ספרד, כ"א באדר, ה'צ"ט, 1339) גונזאלו מרטינז - שר עירוני, הסית את המלך נגד היהודים והביא לגזירת חרם וגירוש היהודים, אך פילגשו הנוצרית של המלך שכנעה את המלך כי מרטינז בוגד והביאה להוצאתו להורג של מרטינז.
- פורים קהיר (קהיר, כ"ז באדר ה'רפ"ד, 12 במרץ 1524) - שליט מצרים אחמד פאשא (אנ') מטעם הסולטאן העות'מאני סולימאן המפואר מרד בסולטאן והורה לאברהם קסטרו מנהל המטבעה היהודי להטביע את שמו על המטבעות. קסטרו עזב בחשאי את מצרים ומיהר לאיסטנבול כדי להודיע לסולטאן על מזימתו של אחמד. בתגובה איים אחמד פאשא לרצוח את כל היהודים בקהיר. הטבח נמנע לאחר שאחמד פאשא נדקר למוות על ידי אחד הקצינים הזוטרים שלו.[4]
- פורים סרגוסה, י"ח בשבט. סיפור הדומה לפורים המקורי על סיפורם של יוצאי ספרד אשר חיו תחת שלטונו של המלך סאראגוסנוס ועל יועצו מרקוס אשר ניסה להשמיד את היהודים.
- פורים קנדיה (היא הרקליון שבכרתים, י"ח בתמוז ה'רצ"ח, 1538) בימי מלחמת הסולטאן סולימאן בוונציה העלילו על יהודי קנדיה שבאו אליהם מרגלים עות'מאניים. המון של נוצרים הסתער על "עיר היהודים" באמתלא לחפש את המרגלים. בהשתדלות הרב אליהו קפשאלי הגיע ה"פריווידור" (פקיד גבוה בוונציה) והרגיע את ההמון.
- פורים אנאצרא (פורים הנוצרים, אלג'יר), ד' בחשוון ה'ש"א, 1540) קרלוס הראשון, מלך ספרד, רצה בעזרת האדמירל הגנואי אנדריאס דורייה לכבוש את אלג'יר מידי המושל חיא'ר א-דין בארבארוסה. החיילים הספרדים שעלו על החוף אבדו ברעידת אדמה גדולה שבאה מן הים, והיהודים חששו מאוד מקנאותם הדתית של הספרדים.
- פורים שני דרומא - (ג' באייר ה'שט"ו, 1555) עלילת דם של המומר חננאל דה פוליניו. האפיפיור מרקלוס השני מקיים חקירה והרוצח נמצא.
- פורים של הנוצרים (פורים דה לוס כריסטיאנוס, או פורים דה לאס בומבאס - פורים של הפצצות, או פורים קטן. מרוקו - א' באלול, ה'של"ח, 1578) סבשטיאו, מלך פורטוגל פלש למרוקו והובס בקרב, תבוסת צבא פורטוגל נתפסה על ידי צאצאי יהודי ספרד ופורטוגל בצפון מרוקו כהצלה, בגלל פחדם שרדיפות האינקוויזיציה יישנו גם בארץ גלותם החדשה. פורים זה נשכח מרוב קהילות מרוקו, אך בבית הכנסת צלאת אל פאסיין של קהילת התושבים שמרו על המנהג, בסידור "אהבת הקדמונים" של הקהילה, שם מכונה חג זה "פורים קטן", נדפסה "מגילה" המתארת את כל המאורע.[5]
- פורים וינץ (גרמניה, פרנקפורט, כ' באדר, ה'שע"ו, 1616) המושל מתיאס עמד להיות מוכתר כמלך גרמניה והחליט לערוך את טקס ההכתרה בעיר פרנקפורט. ראש האופים בעיר, וינצנץ פטמילך, איים שאם לא יוטלו מגבלות על יהודי העיר הוא יסגור את כל המאפיות בערב יום ההכתרה. מועצת העיר פנתה במכתב למלך החדש ובו טענה כי היהודים מנצלים את הזכויות שלהם על מנת לפגוע באזרחי העיר הגויים. בעקבות מכתב זה הוסתה האוכלוסייה הלא יהודית בעיר והתחולל פוגרום, אלא שהמלך החדש ראה בפוגרום זה מרידה במלכותו, הוציא את ראש האופים להורג, ופיצה כספית את הקהילה היהודית[6].
- פורים בגדאד (ט"ז בטבת ה'שצ"ט) הסולטאן העות'מאני מוראד הרביעי כבש את בגדאד מידי ממלכת פרס.
- פורים אליק (אליק, כ"ו בסיוון ה'ת"ט) בתקופת פרעות ת"ח ות"ט, הגיעו הקוזאקים לעיר אליק, שם שהה הט"ז לאחר שברח מאוסטרהא החרבה. הם הקיפו את המבצר שבו שהו היהודים, אך כאשר ההיידמקים הצליחו לפרוץ את החומות, ירו לפתע שני תותחים שיצאו מכלל שימוש, והפורעים ברחו בבהלה. הט"ז קבע את היום לתענית עד חצות היום, ומשם ואילך משתה ושמחה, וחיבר סליחות מיוחדות ליום זה.[7]
- פורים די בודה (איטליה, 1684) - בימי המלחמה הטורקית הגדולה נפוצה שמועה שהיהודים תומכים בטורקים, ובזכות כמה נוצרים ופקידי ממשלה שבאו להגן עליהם ניצלו היהודים מפוגרום.
- פורים ל"ג בעומר (י"ח באייר, ה'ת"ן, 1690)
- פורים אנקונה (איטליה, כ"א בטבת, ה'תנ"א, 1690) - ניצלו מרעידת אדמה גדולה מאד.
- פורים של לונדענבורג, י"א בטבת ה'תנ"ח, נפל בית הכנסת והמתפללים ניצלו[8].
- פורים צנעא, י"ח באדר תפ"ב. שרי המלך הרגו את בן המלך שהלך לטייל בפורים ברחוב יהודים, והאשימו את היהודים. לפי המסורה המת קם לתחייה והצביע על רוצחיו.
- פורים פוזנה (פולין, ג' בחשוון, ה'תס"ה, 1704) במלחמת הצפון הגדולה, הפולנים והסקסונים צרו על העיר וירו עליה כעשרת אלפים פצצות עם פתיל השהיה, השוודים ששלטו בעיר פקדו על היהודים לאסוף את כל הפצצות הללו ולכבותן ובכל זאת לא נפגע אף אחד.
- פורים אשריף (לוב, טריפולי), כ"ג בטבת, ה'תס"ה, 1705) - ניצלו מצבאו של אברהים אשריף אשר אבד במגפה.
- פורים בגדאד (עיראק, י"א באב, ה'תצ"ג, 1733) השלטון הפרסי העוין, בראשות שאה תהמאספ השני, ששלט עד אותו יום בבגדאד נסוג מהעיר.
- פורים ליבורנו (איטליה, כ"ב בשבט, תק"ב, 1742), נס ההצלה של כל הקהילה בשעת רעידת אדמה. הרעש חזר על עצמו פעמים אחדות. בימים שבין רעש לרעש גזרו היהודים תעניות והציבור וראשי הקהל קהל החליטו "לתקן תקנות ולגדור פרצות". לזכר המאורע הזה קיבלו עליהם יהודי קהילת ליבורנו את יום כ"ב בשבט ליום צום ותענית. הדיין מלאכי בר יעקב הכהן חיבר לסדר היום תפילה בשם "קול תפילה" (ליבורנה תק"ג – (1743)) ו"שבחי תודה". המועד הזה הפך לפורים שני שכן בסיומה של התענית והתפילה חגגו היהודים את הצלתם בשירה – רינה וזמירות. היום המיוחד הזה מוזכר גם בשאלות ותשובות של הרב חי"דא "חיים שאל" שהודפס בליוורנו בתקנ"ב (1792) - בו הוא מציין: "ושבח אני את רבני ליוורנה שכאשר אירע להם תק"ב לתפ"ץ (לא תקום פעמיים צרה) צרת הרעש וניצלו, תקנו תענית ביום ההוא בכל שנה ובשבת קודש לומר "הלל" הגדול כ"ו כל"ח (כ"ו פעמים "כי לעולם חסדו "), במקום שתיקנוהו רז"ל בזמירות בנעימה ובניגון יפה..." (חלק ב' סימן י"א עפ) וכן בספרו של רפאל מלדולה "שֶבֶר בַּמְצָרִים" (שב"ר מרמז לגימטריה של שנת תק"ב)[9].
- פורים טבריה (ד' בכסלו, ה'תק"ג, 1743) [סולימאן פאשה] צר על העיר ולאחר 83 ימי מצור, שהחל בתאריך ט' באלול הוא עזב את העיר.
- פורים מסטיסלב (ד' בשבט ה'תק"ד) הקוזאקים עזבו את העיר והיהודים ניצלו.
- פורים אוראן, ו' באב ה'תק"ץ, 26 ביולי 1830. יהודי עיר אוראן באלג'יר קבעו פורים לזכר כיבוש העיר על ידי הצרפתים מהמוסלמים ביום זה, אף על פי שחל בשבוע שחל תשעה באב.
- פורים מרוקו, ערב פסח ה'תקל"א. יהודי מרוקו קיבלו עליהם לבטל תענית בכורות ולחוג שמחת פורים לזכר נס שניצלו מכליון
- פורים אלג'יר (י"א בתמוז, ה'תקל"ה, 1775) - יהודי הקהילות באלג'יר ניצלו מפרעות שרצו לעשות בהם.
- פורים בצרה (ב' בניסן ה'תקל"ט) האימפריה העות'מאנית, בתמיכת יהודי בצרה, הצליחה להדוף את הניסיון הפרסי לכבוש את העיר. יעקב אלישר כתב את "מגילת פרס" על המאורעות, ונהגו לקרוא אותה מדי שנה.[10]
- פורים אוסטראה (ז' בתמוז, ה'תקנ"ב, 1792) בימי מלחמת רוסיה בפולין, חיל המפקד הרוסי סובורוב שם מצור על העיר. הפולנים עזבו את העיר בחשאי, היהודים התקבצו בבית הכנסת הגדול של המהרש"א ועמדו בצום ובתפילה. הרוסים הפציצו במשך יומיים את העיר ובעיקר את בנין בית הכנסת אשר חשדוהו למבצר. אחד היהודים שם נפשו בכפו חצה בלילה את הנהר והודיע לסובורוב שהפולנים נסוגו, בז' תמוז הרוסים נכנסו לעיר וההתקפה נעצרה והקהילה ניצלה.
- פורים פירנצה (איטליה, כ"ז בסיון ה'תק"ן, 1790)
- פורים של רומא, ב' שבט ה'תקנ"ג, מישהו ניסה לשרוף את הגטו ברומא, והתחיל לרדת גשם בדיוק לפני שנתפשטה השרפה, וניצלו היהודים[11].
- פורים וילנה (ליטא, ט"ו באב, ה'תקנ"ד, 1794) בימי מלחמת רוסיה בפולין העיר הפכה לשדה קרב, גייסות הקיפוה ולחמו בה מכל הכיוונים.
- פורים ברגל (לוב, טריפולי, כ"ט בטבת ה'תקנ"ה, 1795) - בריחת עלי ברגל המושל העריץ של טריפולי.
- פורים שרפה (איטליה, י"א בסיוון, ה'תקנ"ה, 1795) יהודי פדובה - לזכר השרפה הגדולה ממנה ניצלו בתיהם.
- פורים אורבינו (איטליה, י"א בסיוון, ה'תקנ"ט, 1799) יהודי אורבינו - לזכר מאורע בו ניצלו מקלגסי הצרפתים.
- פורים סיניגאליה (איטליה, ט"ו בסיוון, ה'תקנ"ט, 1799)
- פורים סיינה (איטליה ט"ו בסיוון, ה'תקנ"ט, 1799) - יחידות לוחמים מהפכנים מצרפת ובראשם גנרל שניידר תפסה את סיינה, הטילה מס כבד, בזזה את בתי היהודים ואיימה לשרוף את כל הגטו. הנסיך הציל את הגטו והחזיר ליהודים את כספם. אותו יום נקבע צום בבוקר ופורים לאחר הצהריים.
- פורים וידין (בולגריה, 1806) - המוסלמים רצו להרוג את היהודים בגלל עלילת שווא שהם הרעילו את המושל, אולם המושל לפני מותו הודה מה הייתה סיבת ההרעלה וזיכה את היהודים.
- פורים בוסניה (בוסניה, ד' בחשוון, ה'תק"פ, 1820) על שם מושל בוסניה רודזי פאשה שהתנפל על יהודי סארייבו ואסר את הרב ותשעה מראשי הקהל ודן שיוציא אותם להורג כי היהודים לא הצליחו לגייס את כופר הנפש הגבוה שדרש, אולם ר' רפאל הלוי מסארייבו הצליח להביא להתקוממות המוסלמים נגד אותו פאשה עריץ וזה ברח על נפשו.
- פורים בלגרד (סרביה, י"ט בסיוון, ה'תקפ"ב, 1822) הנסיך הסרבי הפציץ את העיר מצד אחד וחיל המצב הטורקי ענה באש מהצד השני כאשר שכונת היהודים נמצאה בתווך ובאורח פלא ניצלה הקהילה וכולה הצליחה לברוח אל העיר זמלין הקרובה.
- פורים די לכור (המקלעים), כ"ב כסלו תקצ"א (1840). עבד אל רחמן כבש בחזרה את פאס והציל את יהודי העיר מידי המורדים.
- פורים רודוס. יהדות רודוס ניצל מעלילת דם שהמושל האי יוסוף פחה העליל עליהם.
- פורים איברהים פחה, י"ט באייר תקצ"ד. יהודי חברון קבעוהו ליום חג משתה ושמחה על נס שהפחה שלח פקודה לחייליו ברגע האחרון שלא ייכנסו לפרוץ את שכונת היהודים.
- פורים שלג (תוניס, כ"ד בטבת, ה'תרנ"א, 1891) שלג גדול גרם נזקים כבדים לתושבים אבל ב"עיר היהודים" לא ירד השלג.
- פורים היטלר (קזבלנקה, מרוקו, ב' בכסלו, ה'תש"ג, 1943[דרושה הבהרה]) ניצלו מידי הנאצים ולזכר המאורע חיברו מגילה בשם מגילת היטלר וקבעו את היום לפורים שני.
- פורים של יהודי רומניה במגילת החורבן של יהודי רומניה נכתב: ”בדורנו נקבע "פורים דרומניה" ביום ד' באלול תש"ד (23 באוגוסט 1944) ביום זה ניצלו ממוות כ-400 אלף יהודי רומניה, כמחצית מכל היהודים בארץ זו, בזכות שחרור רומניה על ידי הצבא האדום הסובייטי”. לפי התוכנית עמדו הגרמנים התכוונו להפוך מדינה זו ככל שאר מדינות אירופה ל"יודנריין" – נקייה מיהודים אך הם לא הספיקו, כיוון שרומניה שוחררה שמונה חודשים וחצי לפני תום המלחמה, ויום 23 באוגוסט 1944 נחרת בזיכרונם של יהודי המדינה כ"פורים דרומניה".
פורים שני משפחתי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בא' באלול ד'תשצ"ט 1039, משפחת שמואל הנגיד מספרד.[12]
- משפחתו של רבי חנוך בן א' משה מפראג, בכ"ב בטבת ה'שפ"ג (1623).
- משפחת מיוחס בירושלים, בט"ז באדר ה'תפ"ד (1734), לציון חזרתו בשלום של הרב רפאל מיוחס ממסעו לקושטא (איסטנבול) לאחר תלאות רבות. היום נקרא "פורים די לוס מיוחס" או "פורים די לוס מיוחסים"[13].
- משפחתו של רבי יום-טוב ליפמן הלר פרשן המשנה הנודע מהמאה ה-17, בא' באדר ה'ת"ד, לרגל מינויו לרבנות קרקוב לאחר שנות תלאות ונדודים.[12]
- בשנת 1804 פרצה שרפה בסמוך לבית משפחת דנציג במחסן אבק שרפה, ושלושים ואחד אנשים נספו בה. לעומת זאת מבני המשפחה רק נפצעו. בנה המפורסם של המשפחה - הרב אברהם דנציג, תיקן לזכר הנס יום חג קבוע וכינהו פולווערפורים - "פורים של אבק שרפה".[12]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- צבי קפלן, "פורים", האנציקלופדיה העברית (כרך כ"ז עמ' 541 - 542) חברה להוצאת אנציקלופדיות, ירושלים - תל אביב, ה'תשל"ה
- יום טוב לוינסקי, ספר המועדים (כרך ו' עמ' 297 - 321), תל אביב, ה'תשט"ז, באתר היברובוקס
- מאיר מישל שטרית, קונטרס פורים שני, מהדורה שנייה, נתיבות תשע"ט. הספר כולל רשימה של ימים במגילת תענית, תעניות צדיקים שבשולחן ערוך, וימי פורים שני של הרבה קהילות, עם ההיסטוריה של כל הימים.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופסור משה אורפלי, "פורים המלך דון סבסטיאן או פורים הנוצרים", אוניברסיטת בר-אילן - המחלקה לתולדות ישראל
- מידע על פורים שני בקטלוג הספרייה הלאומית
- ד"ר יעקב גלר, "פורים קטן, ימי פורים קהילתיים, מקומיים, ארציים ומשפחתיים", אוניברסיטת בר-אילן - הפקולטה למדעי היהדות
- נח זבולוני, לכל אחד פורים (שני) משלו, כתבה של המחבר שפורסמה בעיתון דבר מה בירושלים 1995.
- יהודה לייב פישמן מימון, בספר "חגים ומועדים", ירושלים תש"ג, עמ' קס"ג ואילך. באתר היברובוקס.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "חגים" אלה נבדלים מהחגים האחרים בשני מישורים: א.לא מדובר בחג מהתורה או כזה שתקנו חז"ל, אלא בקביעה של ראשי קהילה ורבנים מאוחרים. (עניין דומה עולה בפולמוס החרדי–ציוני דתי באשר למשמעותו של יום העצמאות). ב. משום שמדובר בחג קהילתי או משפחתי ולא דבר הנוגע לעם ישראל כולו, לא ברור האם יום הודאה על נס הצלה אישי או מקומי יכול להיות מחייב או בעל סממנים הלכתיים באופן פרטי גם דורות אחרים.
- ^ מקור: "פורים", האנציקלופדיה העברית. ראו בפרק "לקריאה נוספת".
- ^ יש רשימה מקיפה (אבל לא שלמה) של ימי פורים שני אצל צונץ; Ritus, עמודים 127-130 (עמודים 131-133 במהדורה העברית).
- ^ Abraham de Castro:
- ^ אהבת הקדמונים, ירושלים תרמ"ט, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום).
- ^ אהרן קורנפלד, פורים פעמיים בשבוע, באתר ערוץ 7, 16 בינואר 2003
- ^ [1]
- ^ דוד רוט Piyyut on the survival of the Jews of Breclav (Lundenburg (אנגלית), ספרים בלוג, דצמבר 2018.
- ^ רפאל מלדולה, שבר במצרים, באתר היברובוקס
- ^ מאיר בניהו, רבי יעקב אליישר וחיבורו מגילת פרס, מכון בן צבי תש"כ, באתר אוצר החכמה.
- ^ באתר הקהילה היהודית ברומא (איטלקית).
- ^ 1 2 3 יעקב גלר, "פורים קטן, ימי פורים קהילתיים, מקומיים, ארציים ומשפחתיים", אוניברסיטת בר-אילן - הפקולטה למדעי היהדות
- ^ בכור מיוחס רפאל, באתר "החכם היומי"
