לדלג לתוכן

היום הרת עולם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היום הרת עולם

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם
הַיּוֹם יַעֲמִיד בַּמִּשְׁפָּט כָּל יְצוּרֵי עוֹלָם
אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים
אִם כְּבָנִים רַחֲמֵנוּ כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים
וְאִם כַּעֲבָדִים עֵינֵינוּ לְךָ תְלוּיוֹת
עַד שֶׁתְּחָנֵּנוּ וְתוֹצִיא כָאוֹר מִשְׁפָּטֵנוּ
אָיוֹם קָדוֹשׁ[1]

הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם הן המילים הפותחות בפיוט של מחבר לא ידוע, שנוהגים לומר במהלכה של תפילת המוסף של שני ימי ראש השנה.

תוכן הפיוט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיוט בפתיחתו רומז לבריאת העולם "היום הרת עולם", דימוי לכך שבריאת העולם היא כמו לידה. וביום בריאת העולם אלוהים דן את כל היצורים שבו. והוא יכול לשפוט את בני האדם הן כבניו, והן כעבדיו. אך מאידך אנו מצפים שיחון אותנו, כרחמי האב על בנו, או כחנינת אדון לעבדו.

לדעת הפייטן העולם נברא בתשרי, וכדעת רבי אליעזר בתלמוד שהעולם נברא בכ"ה באלול וביום השישי לבריאה, בא' בתשרי נברא האדם הראשון, שהוא גְּמר כל הבריאה. הווי אומר, ראש השנה הוא יום הריונו ולידתו של כל העולם כולו.[2]

האר"י כותב לבאר את דברי הפייטן אף לדברי רבי יהושע שהעולם נברא בניסן, שכוונת הפייטן שעיבור העולם נעשה בתשרי, היום הרת עולם - הריון, ובחודש בניסן נולד העולם[3].

מנהגי אמירת הפיוט

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במנהגי אשכנז (כולל נוסח ספרד) ובנוסח הספרדים, אומרים פיוט זה בסוף כל ברכה של מלכיות, זכרונות ושופרות, ביום חול אחרי שתוקעים בשופר, ובשבת אחרי חתימת הברכה. בנוסח איטליה אומרים אותו אחרי מלכיות וזכרונות, ואילו אחרי שופרות אומרים במקומו ארשת שפתינו.[4] בנוסח רומניא הוא היה נאמר אחרי כל שלשת הברכות.[5]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ויקיטקסט היום הרת עולם, באתר ויקיטקסט
  • הערות שוליים

    [עריכת קוד מקור | עריכה]
    1. ^ בנוסח הספרדים אומרים "קדוש" במקום "איום קדוש", ובנוסח איטליה ורומניא, אומרים במקום שורה זו "ותקבל ברחמים וברצון סדר מלכיותינו/זכרונותינו/שופרותינו".
    2. ^ אבא בנדויוד, הרת עולם, באתר האקדמיה ללשון העברית, ‏2012-09-12
    3. ^ פרי עץ חיים שער השופר פרק ה – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
    4. ^ הלל משה סרמוניטה ואנג'לו מרדכי פיאטילי, מחזור לראש השנה כמנהג בני רומה, ירושלים תשע"ה, עמ' 131, 133, 136. במקום המלים האחרונות "איום קדוש" שנהוגים באשכנז, נוהגים לומר "ותקבל ברחמים וברצון סדר מלכיותינו/זכרונותינו", שכנראה נלקח מפיוט ארשת שפתינו.
    5. ^ מחזור רומניא, ויניציאה רפ"ג, דף שכ ע"א ואילך. גם ברומניא אומר במקום "איום קדוש" אמרו "ותקבל ברחמים וברצון סדר מלכיותינו/זכרונותינו/שופרותינו", וגם אמרו אחריו את נוסח ארשת שפתינו, כך שמבקשים שיתקבלו התפילות פעמיים.