יוחנן הכהן ברבי יהושע

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יוחנן הכהן בירבי יהושע (כנראה בסביבות המאה ה-7 או המאה ה-8) היה פייטן שחי בארץ ישראל בתקופה הקלאסית של הפיוט. בדומה לרבי אלעזר בירבי קליר, בתחילה החוקרים ראו בו פייטן אירופאי - מיוון או מרומא. כיום, לאור גילוי רבים מפיוטיו בגניזה הקהירית, נתחזקה הדעה שהוא ארץ-ישראלי. מחתימותיו השונות בפיוטיו ניתן ללמוד שהוא היה כהן, ששם אביו היה יהושע ושלאביו היה מעמד מכובד בקהילתו. יש המשערים כי אביו הוא הפייטן יהושע הכהן, פייטן קלאסי שכמה מפיוטיו נתגלו בגניזה אף הם.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן הכהן כתב פיוטים רבים. ביניהם הקדושתא לשבועות "אַרְקָא הִרְעִישׁ אָיוֹם" שנמצא בכמה כתבי יד של מחזורים כמנהג יוון, סדר העבודה ליום הכיפורים "אֶזָכֵר סֶלָה לְשָׂם פֶּה לָאָדָם" שנדפס במחזורים כמנהג בני רומא, ועוד פיוטים רבים - לרוב קדושתאות ושבעתאות - למועדים שונים ולשבתות מיוחדות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מ' זולאי, בתוך: ידיעות המכון לחקר השירה העברית, כרך שני (1936), עמ' 324–325, 347, 358; כרך חמישי (1939), עמ' 155–157.
  • ע' פליישר, שירת הקודש העברית בימי הביניים (1975), עמ' 118.
  • נחום ויסנשטרן, פיוטי יוחנן הכהן בירבי יהושע (1983).