שלמה בן משולם דיפיארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שלמה בן משולם דיפיארה (או דאפיירה) נולד בין השנים: 1350-1340– נפטר בין השנים: 1425-1420. אחד מאחרוני המשוררים העבריים שפעלו בספרד הנוצרית

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה דיפיארה נולד בממלכת קטלוניה. תאריכי לידתו ומותו, מבוססים על חיבוריו ומאורעות חייו[1]. לפי החוקר צבי גרץ[2], היה נכדו של המשורר הספרדי הנודע ר' משולם בן שלמה דאפיירה, (בשמו הלועזי אֶנדידש), שנולד בעיר ז'ירונה. לפי השערה אחרת[3], היה נצר למשפחה חשובה בברצלונה. בצעירותו חי דיפיארה בקסטיליה, ובצד כתיבתו, הקדיש חלק מהונו ורכושו למעשה הטוב והחסד. ראיה לכך אפשר למצוא במכתבים שכתבו אליו חכמים ומשוררים ונמצאים בספרו ״שיר השירים׳׳, ובהם ירימו על נס את נדבת לבו[4].
התקופה הראשונה: (1365-70), זמן בגרותו הפיוטית. דאפיירה מזכיר, כמה פעמים את הזמן שהוא קורא לו "שנות הבחרות״, בתור תקופה שבה יצר וחבר הרבה מפיוטיו היפים ביותר וחי חיים נוחים ונעימים. גזירות קנ"א הבריחו אותו מספרד לארץ אחרת, אולי פורטוגל או צרפת. אחרי שנות סבל ונדודים הוא חזר לסרגוסה. לפי שטיינשניידר[5], הוא היה שם "סופר הקהל" משרה שהחזיק בה שנים אחדות.
התקופה השנייה: מתחילה בערך בשנת 1391. בשנה זו, פורעים שדדו והרסו את ביתו וילדיו נחטפו מבלי שעלה בידו לברר מה עלה בגורלם[6]
לֹא אֵדְעָה אִם נִמְכְּרוּ אוֹ טֻבְּחוּ/ או עַל יְקוֹד אוּרִים בְּשָׂרָם צָלוּ...
לאחר המאורעות חזר דיפיארה לסארגוסה בתקופה זו, חבר הרבה אגרות המלצה לנפגעי הפרעות שהתכוונו לצאת את ספרד בין השאר גם לארץ ישראל. בסרגוסה, כבר יצא שמו כמשורר, יש להניח כי בשל כך בחר בו השר ר׳ בנבנשת בן שלמה אבן לביא דילה קאבאליירה, להורות תורה לבניו וללמדם פרק בשיר. כעזר לעבודת הוראה זו, חבר דיפיארה ספר בשם ״אמרי נואש״. לפי תוכניתו אמור היה הספר להכיל ארבעה חלקים. אולם לא ידוע אם חבר את כולם. לידינו הגיעו שני חלקים : מילון לחרוזים, ומילון למילים נרדפות[7]. . עובדת היותו "משורר פרופוסיונלי״, המתפרנס מפרי עטו הכריחה אותו להקדיש חלק מזמנו וכוחו ל״שירי התהלה״ לכבוד ה״שרים״ וה״גבירים״ נותני לחמו . יש בשירים אלה גם ערך לחוקרי התקופה וציוני דרך בתקופות חייו. בין מקבלי שיריו העבריים היה גם נסיך נוצרי משכיל בשם Don Jaun De Ixar. דאפיירה נעשה במובן ידוע למשורר משפחת קאבאליירה ובמשרתו זו החזיק עד מותו של ר׳ בנבנשת אבן לביא בשנת 1411. עליו חבר דיאפירה קינה יוצאת מן הלב[1], (שיר II).
מַה קּוֹל זְעָקָה כָּל יְקוּם יִזְעָקוּ אוֹ נַאֲקוֹת חָלָל מְתִים יִנְאָקוּ? מַה זֶּה אֲשֶׁר יִתְפַּלְּשׁוּ אִישִׁים בְּתוֹךְ עָפָר וּבָאֵפֶר – וְיִתְאַבָּקוּ?
את שבע עשרה או עשרים השנים האלה אפשר לציין בתור ״תקופת הפריחה״ של המשורר. בזמן זה הוא כנראה ייסד ונעשה לראשה ולדברה של ״כת המשוררים״ בסרקוסטה. אפיינה קבוצת משוררים זו מסירות נאמנה ללשון העברית ולמקורה התנ״ך. על מקרה מעניין בנושא זה, מסופר ב״ההקדמה״ לשיר סימן צ״א[1]. אשתרוק רמוך אחד מהאישים שהתנצר לאחר ויכוח טורטוסה, בקש לשלוח לדיפיארה את יצירתו בלשון הספרדית. דיפיארה שהעניין היה למורת רוחו ענה לו:
לְשׁוֹן עֵבֶר לְחָבֵר לִּי, וּמַה לִּי לְשׁוֹן כַּשְדִּים וְהֶגְיוֹן אַשְׁכְּנַזָם
לְשׁוֹן קֹדֶשׁ לְכֹהֵן לִּי אֲקַדֵּשׁ, וּמַה לִּי עוֹד לְלָעוּזוֹת בְּלַעְזָם״.
קשריו עם משפחת לביא, נמשכו גם לאחר מותו של ראש המשפחה. ידידו ותלמידו וידאל יוסף בן לביא שעזב את סרקוסטה, בשנת 1412, מייעץ[1] גם לדיפיארה, לברוח מן העיר, בשל הסכנה של מגפת הדבר.
לאחר שתיקה של כמה שנים מתחילה התקופה השלישית לערך בשנת 1416 או 1417. עד לזמן זה הוא שרוי בבדידות ועזובה רוחנית, ראייתו הלכה והידרדרה והוא מתלונן בפני חבריו על שנזנח[8]. בין שאר היצירות של תקופה זו, ראוי לציין את הפואמה הגדולה שלו ״באפס יד ינופף יד גאוני״, יצירה שאפשר לציין אותה בתור ״שיר עלילה אוטוביוגרפי״, שמחברה שואף בו להראות שעדיין כוחו עמו .וכן גם שירו ההיתולי ״על היינות הרעים״ שנתחבר לפי עדותו בשנת קע"ז (1417)[9] בעת שישב בעיר מונסון שבאראגון.
לעת זקנתו היו מעייניו נתונים לחיי העולם הבא והוא התחנן לפני בורא עולם שינהג בו במידת הרחמים. לכן מוזר מאד הדבר שהוא המיר את דתו לאחר שהיה בן שבעים ומעלה[10]. הידיעה על המרת הדת הזאת לא מופיעה בתעודות הנוצריות של זמנו. אולם לפי מקורות העבריים שבידינו קיימת חליפת מכתבים בן דיפיארה ובן זמנו וידאל בנבנשת ועליה רשום בכתב יד ״שירים שלחם אנשלמה די פיאירה שנשתמד לאחר שבעים שנה לידידו דון וידאל״[10]. גם המשורר שלמה בונפיד מזכיר ההשתמדות זו[11]. אין להסביר את התנצרותו אלא בזעזוע נפשי עמוק. יש להדגיש שלאחר הוויכוח בטורטוסה, התנצרו כמה משכילים יהודים מובהקים ביניהם גם תלמידו וידאל בן לביא. וידאל בנבנשת כתב לו מכתב גינוי על אודות מעשהו זה[8]. דיפיארה המשיך לשמור על קשר עם ידידיו ולשלוח מכתבים בעברית, ואף קבל על כך שכשרון שירתו נחלש ביותר. גם החוקר יצחק בער[12]בדעה שהוא המיר את דתו ביחד עם תלמידו יוסף בן לביא. אולם יש החולקים[13] וסבורים שהוא נשאר ביהדותו עד סוף ימיו. שנת מותו ומקום קבורתו לא נודעו.
שלמה דיפיארה כתב לערך שלוש מאות וחמישים שירי קודש ושירי חול. חלקם מופיעים בדיואן שלו. בכתבי־יד אדלר ובודליאנה נכללים ארבעה או חמשה שירי קדש מפרי עטו[14]. כתב־יד ברלין כולל ארבעים שירי קדש המיוחסים לו[15], רובם השם ״שלמה״ או ״שלמה חזק״ בראשי חרוזיהם ושלשה פיוטים חורזים את שמו ושם אביו במלואם.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיוואן יו"ל שמעון ברנשטיין הוצאת "עלים" תש"ג
  • משכיות כסף: ש.ת.יף. ד.ב.ר. מפרש וגם כתב אברהם בדרשי להרב טודרוס הלוי ואחר יבוא דברי אשר שמתי, מורדכי תמהמאת סולומון בן משוללים דפערה, Abraham ben Isaac Bedersi, תדרוס בן גוסף אבולפא (הלבי), מורדכי תמה, הוצאה: בבת ישראל מונדוי, 1770 (הוצאת "עלים,", 1942)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם אבן עזרא, משולם דיפיארה, טדרוס אבולעפיה לוין, ישראל, לוריא, שלום תל אביב : מפעל השכפול.
  • משירת ימי הביניים : שירת ספרד ואיטליה; מקאמות - ביאורים ופירושים אברהם בר יוסף הוצאת מישלב, 1980.
  • משירי משולם דאפיירה, פטאי יוסף ספר היובל לפרופסור שמואל קרויס תרצז 188–192.
  • איגרת משל המשורר שלמה דאפיירה בעניין העלייה לארץ-ישראל מספרד, דוד אברהם תרביץ נ"ב, ד' 655–659, תשמ"ג.
  • תפיסות שיר של שלמה דיפיארה על רקע תמורות פואטיות בספרד הנוצרית, דורון, אביבה. מחקרים בספרות העברית בימי הביניים ובתקופת הרנסאנס ) 213-229, תשס"ג.
  • השירה העברית בספרד ובפרובאנס כרך שני, חיים שירמן, הוצאת מוסד ביאליק 1956

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 דיואן של שלמה בן משולם דאפיירה - יו"ל על ידי דר' שמעון ברנשטיין חלק א' הוצאת " עלים" תש"ג
  2. ^ על פי כתב-יד אדלר דף ר"ב עמוד ב' "...כי כן הורני החכם המשורר אבי אבי אשר בשתוף השם זולתי הגרר אתפאר אתהדר ואתגדר״
  3. ^ תולדות היהודים בספרד הנוצרית, יצחק בער תל אביב: עם עובד "דעת", תש"ה 1945
  4. ^ ר' שלמה דאפיאירה דברים אחדים אודותיו ואדות ספריו, חיים בראדי, ברלין, תרנ"ג בדפוס צבי הירש בר' יצחק איטצקאווסקי
  5. ^ שטיינשניידר כרך 15 'עמוד 5
  6. ^ כ"י ברלין 103 עמ' 3
  7. ^ מבוא לספרו ״אמרי נואש״, כ׳׳י ברלין נו׳ 489
  8. ^ 8.0 8.1 ורדי תרצה, שירי דון וידאל בנבנשת: עבודת גמר בספרות עברית מוגשת לפרופ' י. יהלום ירושלים תמוז תשמ"ז [חמו"ל], 1987 (Thesis) מהד' בקורתית, בלווית מבוא, מקורות ובאור
  9. ^ "מבחר השירה העברית״ לברודי־ווינר, עמוד שכח־כט ושם מובאים שמונה שירים של דאפיירה.
  10. ^ 10.0 10.1 השירה העברית בספרד ובפרובאנס כרך שני, חיים שירמן, הוצאת מוסד ביאליק 1956
  11. ^ F. Baer ,Die Juden im christlichen SPanien I, 798
  12. ^ בער, די יודען איס קריסטליכען שפאניען, חלק א׳.
  13. ^ דר' שמעון ברנשטיין, המרת דתו הבדויה של המשורר ר׳ שלמה דאפיירה׳ "ההד", ירושלים, שנה עשירית תרצ"ה חוברת א'
  14. ^ דר' שמעון ברנשטיין, שירי הקודש של ר׳ שלמה דאפיירה׳ תרביץ, שנה ז׳ ספר ג-ד. עמוד 336 הערה 5
  15. ^ הרשימה מובאה בשלימות על ידי שטיינשניידד כרך 17 עמוד 129 .