לדלג לתוכן

שייח' ג'ראח – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מ שוחזר מעריכות של 109.67.191.49 (שיחה) לעריכה האחרונה של נעם דובב
שורה 12: שורה 12:
[[קובץ:British artillery passing through Jerusalem. matpc.02260.left.jpg|ממוזער|198x198px|עיבוד לצילום [[סטריאוסקופ]]י של סלילת [[דרך שכם]] ליד מסגד שייח' ג'ראח על ידי הבריטים ב-1918|טקסט=]]
[[קובץ:British artillery passing through Jerusalem. matpc.02260.left.jpg|ממוזער|198x198px|עיבוד לצילום [[סטריאוסקופ]]י של סלילת [[דרך שכם]] ליד מסגד שייח' ג'ראח על ידי הבריטים ב-1918|טקסט=]]
[[קובץ:1939 שכונת שיח גראח - iדגניi btm11999.jpeg|ממוזער|שכונת שיח גראח' 1939]]
[[קובץ:1939 שכונת שיח גראח - iדגניi btm11999.jpeg|ממוזער|שכונת שיח גראח' 1939]]
'''שֵׁייח' גָ'רַאח''' (ב[[ערבית]]: '''الشيخ جراح''') היא [[שכונה]] בצפון-[[מזרח ירושלים]]. השכונה ממוקמת ממזרח ל[[שדרות בר-לב]], מצפון ל[[המושבה האמריקאית בירושלים|מושבה האמריקאית]], ומדרום-מערב ל[[הר הצופים]] ו[[הגבעה הצרפתית]]. השכונה הוקמה על ידי עשירים ערביים שיצאו מחומות העיר העתיקה לפני שנת [[1870]].
'''שֵׁייח' גָ'רַאח''' (ב[[ערבית]]: '''الشيخ جراح''') היא [[שכונה]] ב[[מזרח ירושלים]]. השכונה ממוקמת ממזרח ל[[שדרות בר-לב]], מצפון ל[[המושבה האמריקאית בירושלים|מושבה האמריקאית]], ומדרום-מערב ל[[הר הצופים]] ו[[הגבעה הצרפתית]]. השכונה הוקמה על ידי עשירים ערביים שיצאו מחומות העיר העתיקה לפני שנת [[1870]].


היא נקראת על שם [[חוסאם א-דין אל-ג'ראחי|חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אל-ג'ראחי]], נסיך מאנשי חצרו של [[צלאח א-דין]] ורופאו האישי, שבנה במקום [[זאווייה]] ונקבר בה לאחר מותו בשנת 1202{{הערה|שם=סגולה|תהילה ביגמן, [https://segulamag.com/articles/muslem-neighborhoods-out-of-jerusalem-walls/ בלי עזרה ממונטיפיורי], אתר [[סגולה (מגזין)|סגולה]]}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://jerusaleminstitute.org.il/wp-content/uploads/2019/05/PUB_sj.pdf |כותרת=שייח ג'ראח - הערכת מצב |תאריך_וידוא=17 באפריל 2021 |הכותב=יצחק רייטר וליאור להרס |תאריך=2010 |מידע נוסף=באתר [[מכון ירושלים למחקרי מדיניות]]}}.}}. מקור שם השכונה בתוארו של שייח' חוסאם א-דין, ג'ראח (جراح), שמשמעו "[[רופא מנתח]]" בערבית.
היא נקראת על שם [[חוסאם א-דין אל-ג'ראחי|חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אל-ג'ראחי]], נסיך מאנשי חצרו של [[צלאח א-דין]] ורופאו האישי, שבנה במקום [[זאווייה]] ונקבר בה לאחר מותו בשנת 1202{{הערה|שם=סגולה|תהילה ביגמן, [https://segulamag.com/articles/muslem-neighborhoods-out-of-jerusalem-walls/ בלי עזרה ממונטיפיורי], אתר [[סגולה (מגזין)|סגולה]]}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://jerusaleminstitute.org.il/wp-content/uploads/2019/05/PUB_sj.pdf |כותרת=שייח ג'ראח - הערכת מצב |תאריך_וידוא=17 באפריל 2021 |הכותב=יצחק רייטר וליאור להרס |תאריך=2010 |מידע נוסף=באתר [[מכון ירושלים למחקרי מדיניות]]}}.}}. מקור שם השכונה בתוארו של שייח' חוסאם א-דין, ג'ראח (جراح), שמשמעו "[[רופא מנתח]]" בערבית.

גרסה מ־13:16, 29 במאי 2022

שייח' ג'ראח
الشيخ جراح
מידע
עיר ירושלים
מדינה ישראלישראל ישראל
תאריך ייסוד המחצית השנייה של המאה ה-19
על שם חוסאם א-דין אל-ג'ראחי עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 15,013 (2017)
קואורדינטות 31°47′40″N 35°13′55″E / 31.79458333°N 35.231875°E / 31.79458333; 35.231875
שכונות נוספות בירושלים
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מסגד שייח' ג'ראח בכניסה הדרומית לשכונה
עיבוד לצילום סטריאוסקופי של סלילת דרך שכם ליד מסגד שייח' ג'ראח על ידי הבריטים ב-1918
שכונת שיח גראח' 1939

שֵׁייח' גָ'רַאח (בערבית: الشيخ جراح) היא שכונה במזרח ירושלים. השכונה ממוקמת ממזרח לשדרות בר-לב, מצפון למושבה האמריקאית, ומדרום-מערב להר הצופים והגבעה הצרפתית. השכונה הוקמה על ידי עשירים ערביים שיצאו מחומות העיר העתיקה לפני שנת 1870.

היא נקראת על שם חוסאם א-דין בן שרף א-דין עיסא אל-ג'ראחי, נסיך מאנשי חצרו של צלאח א-דין ורופאו האישי, שבנה במקום זאווייה ונקבר בה לאחר מותו בשנת 1202[1][2]. מקור שם השכונה בתוארו של שייח' חוסאם א-דין, ג'ראח (جراح), שמשמעו "רופא מנתח" בערבית.

השכונה נחשבת למבוססת וליוקרתית מבין שכונות ירושלים הערביות, אך חלקים בה עניים יותר וגרים בהם פליטים פלסטיניים[3]. שוכנות בה קונסוליות ונציגויות של מספר מדינות זרות, ושל ארגונים בינלאומיים. בשכונה שוכנים גם מספר מסעדות ומלונות. מצפון לשכונה הוקמה קריית הממשלה ע"ש מנחם בגין ונמצאים בה המטה הארצי של משטרת ישראל ומספר משרדי ממשלה.

בחלקה הדרומי של השכונה, נמצא קבר שמעון הצדיק. בסביבתו נמצאות קרקעות ובתים שלפני מלחמת העצמאות היו שייכות להקדשים יהודים, ובחלקן היו שתי שכונות יהודיות שכונת שמעון הצדיק ושכונת נחלת שמעון. בתקופת השלטון הירדני, ירדן ואונר"א הושיבו על אדמות אלה פליטים. אחרי מלחמת ששת הימים הוחזרה הבעלות על האדמות לבעלים היהודיים אך באזור המשיכו להתגורר תושבים ערבים. החל משנות ה-90 פונו חלק מהתושבים הערבים, בעקבות פסקי דין של בתי משפט בתביעות שהגישו בעלי הקרקע. פינויים אלה, וחשש מפינויים נוספים, עוררו מאבק ומחאות בשכונה שלא פעם הגיעו לעימותים אלימים.

מספר התושבים בשכונה נכון ל-2017 הוא 15,013[4], מתוכם 180 יהודים (נכון ל-2019)[5].

גאוגרפיה

השכונה בנויה על גבעות מצפון לעיר העתיקה, ממזרח לקו פרשת המים בשטח הניקוז של נחל קדרון עילי, על צומת דרכים של דרך שכם ההיסטורית המוליכה מירושלים צפונה לעבר מעלה בית חורון (כביש 443), רמאללה, שכם וצפון הארץ, ושל דרך הר הזיתים, המקשרת מזרחה, להר הצופים והר הזיתים.

גבולות השכונה בחלוקה מוניציפלית של עירית ירושלים הם: שדרות בר-לב ממערב, קריית הממשלה מצפון, שכונת ואדי אל-ג'וז ממזרח והמושבה האמריקאית מדרום (רחוב עות'מאן אבן עפאן / דלמן)[6].

היסטוריה

ממצאים ארכאולוגיים

בשכונה נמצאו מספר מערות קבורה המתוארכות לתקופה הרומית ואילך, כדוגמת מערת שמעון הצדיק ומערת הסנהדרין הקטנה.

התקופה הממלוכית והעות'מאנית

לאחר כיבושה של ירושלים בידי צלאח א-דין ב־1187, חילק צלאח א-דין אדמות סביב ירושלים לקציני צבאו, בין השאר באזור שיח ג'ראח[1]. אזור זה ניתן לרופאו, חוסאם א-דין אל-ג'ראחי, שבנה במקום זאווייה, ששימשה גם כמדרסה. ב־1202 נקבר חוסאם א-דין במקום, ובשלהי המאה ה־19 נבנה במקום מסגד עם מינרט, המוכר כיום כמסגד שיח' ג'ראח. האתר נחשב לאחד מחשובי האתרים המוסלמים הקדושים סביב ירושלים, ועל שמירתו הופקדה משפחת דיסי. תיאורים מהמאה ה-19 מזכירים במקום חאן קטן[7].

במאה ה-17 נבנה בסמוך למבנה הזאוויה ארמון קיץ של אחד ממכובדי ירושלים בשם קצר אל-עמאווי. מבנה זה נהרס במהלך קרבות מלחמת העצמאות.

במפת הקרן לחקר ארץ ישראל שנמדדה בשנות ה-70 של המאה ה-19, מסומן האזור כשטח חקלאי, חלק משטח נרחב שהיה מצפון לירושלים.

שכונת שייח' ג'ראח החלה להתפתח בהדרגה החל משנות ה-60 של המאה ה-19, שלהי התקופה העות'מאנית, כאשר נכבדיה ועשיריה הערבים של ירושלים החלו להקים בתי מידות לאורך דרך שכם מצפון לעיר העתיקה כחלק מתהליך היציאה מן החומות. אחת המשפחות הערביות המיוחסות בירושלים בתקופת המנדט, משפחת נשאשיבי, התגוררה בשכונה, וכיום יש רחובות בשכונה הקרויים על שמות בני המשפחה. גם בנים למשפחת חוסייני היריבה אחזו בבתים בשכונה, הבולט בהם המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל-חוסייני, שביתו עמד בקצה המזרחי של השכונה (לימים מלון שפרד).

בסמוך לשכונה מצויים קבר שמעון הצדיק, מערת הסנהדרין הקטנה, ושתי שכונות יהודיות. שכונת שמעון הצדיק הוקמה בשנת 1890 על שטח שנרכש ב-1875, ושכונת נחלת שמעון נוסדה בתחילת המאה ה-20. במהלך מאורעות תרצ"ו (1936–1939), נאלצו תושביהן לנטוש את בתיהם, כדי להציל את נפשם מהפורעים הערבים[8]. בתום מאורעות הדמים חזרו התושבים היהודים לבתיהם.

מיכאל בן יאיר, שנולד בשכונה ב-1942, מעיד שהוא זוכר יחסים טובים מאוד בין יהודים וערבים בילדותו. כך למשל, בשביעי של פסח היו עושים פיקניק יחדיו בשטח הפתוח שהיה על יד קבר שמעון הצדיק. יתר על כן, סבתו שימשה כמוח'תאר גם של הערבים[9].

הרחוב המרכזי בשכונה, דרך הר הזיתים, הוביל ממרכז ירושלים לבית החולים הדסה ולאוניברסיטה העברית בהר הצופים.

מלחמת העצמאות

אנדרטה ל-78 הנרצחים בטבח שיירת הדסה
בית ח'רופה, נבנה בשנות ה-40

בסוף דצמבר 1947 הותקפו ונפצעו 20 נוסעים יהודים שעברו דרך שייח ג'ראח בדרכם להר הצופים על ידי מפגעים ערבים; זה היה אחד מהאירועים הראשונים שהובילו למלחמת העצמאות. בתגובה, פשטו אנשי ההגנה בחודש ינואר 1948 על בתים בשכונה והציתו אותם. בהדרגה התרוקנה השכונה הערבית מתושביה, ואת מקומם תפסו לוחמים מארגון הנג'דה שהמשיכו בהתקפות על יהודים שנסעו בכלי רכב[10] או התגוררו בשכונות היהודיות[11].

באפריל 1948 פקדו הבריטים על תושבי שכונות שמעון הצדיק ונחלת שמעון לעזוב במהירות את בתיהם. היה זה יומיים לאחר הריגת עבד אל-קאדר אל-חוסייני בקסטל, ולאחר פרשת דיר יאסין. הבריטים הניחו שכוחות אל-ג'יהאד אל-מוקאדס שחוסייני עמד בראשם ינסו לנקום, ואכן כך היה. כוחות ערביים בפיקודו של בהג'ת אבו גרביה תקפו ב-13 באפריל 1948 שיירה יהודית שהייתה בדרכה להר הצופים, וטבחו בנוסעיה. חללי שיירת הדסה כללו 78 רופאים, אחיות, מטופלים ואנשי צוות של בית החולים הדסה. כוחות של פלמ"ח "הראל" שחשו לעזרתם נהדפו על ידי הבריטים. האירוע עורר זעזוע ביישוב היהודי בישראל ושאר העולם.

בחול המועד פסח, ב-25 באפריל 1948, במהלך מבצע יבוסי, כבש הפלמ"ח את שייח' ג'ראח ואת השטח בו שכנו השכונות היהודיות[12]. הבריטים הכריחו אותם לסגת בטענה שציר התחבורה העובר שם נחוץ להם. כוחות "ההגנה" ואצ"ל השתלטו על השכונה ובית הספר לשוטרים מיד לאחר עזיבת הבריטים ב-14 במאי 1948. ב-19 במאי 1948 נכבש המקום על ידי הלגיון הערבי ונותר בידי ממלכת ירדן עד למלחמת ששת הימים.

לאחר איחוד ירושלים ב-1967 נבנתה אנדרטה סמוך למקום הטבח בשיירת הדסה במרכז השכונה, ובה שמות 78 הנרצחים.

מלון שפרד

ערך מורחב – מלון שפרד

ב-1985 נקנה מתחם "מלון שפרד" שבשכונה בידי איל ההון היהודי-אמריקאי ארווינג מוסקוביץ[13]. ביולי 2009 העניקה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה של עיריית ירושלים אישור להקמת שכונה יהודית קטנה במקום. בעקבות ההחלטה מתחו ארצות הברית ובריטניה ביקורת על ישראל[14].

בתים בשכונה

  • בית של משפחת אל חוסייני, נבנה בשנות ה-40 של המאה ה-19, נקנה בסוף מאה ה-19 על ידי טאהר אל-חוסייני אבא של אמין אל-חוסייני. הבית נמצא בדרך הר הזיתים
    בית של משפחת אל חוסייני, נבנה בשנות ה-40 של המאה ה-19, נקנה בסוף מאה ה-19 על ידי טאהר אל-חוסייני אבא של אמין אל-חוסייני. הבית נמצא בדרך הר הזיתים
  • הבית של סעיד אל חוסייני ברחוב מוחמד סלאח.
    הבית של סעיד אל חוסייני ברחוב מוחמד סלאח.
  • אוריינט האוס ברחוב אבו אוביידה 6, נבנה על ידי איסמאעיל מוסא אל-חוסייני
    אוריינט האוס ברחוב אבו אוביידה 6, נבנה על ידי איסמאעיל מוסא אל-חוסייני
  • הבית של עסאף נשאשיבי. הבית נמצא בדרך הר הזיתים 30
    הבית של עסאף נשאשיבי. הבית נמצא בדרך הר הזיתים 30
  • הכניסה המערבית לשכונה, ו"וילה נשאשיבי" - מהבתים הראשונים של השכונה. נבנה בין השנים 1911‏-1918 על ידי פח'רי נשאשיבי. שימש את עבדאללה מלך ירדן בביקוריו בירושלים, הצד שרואים מרחוב שמעון הצדיק
    הכניסה המערבית לשכונה, ו"וילה נשאשיבי" - מהבתים הראשונים של השכונה. נבנה בין השנים 1911‏-1918 על ידי פח'רי נשאשיבי. שימש את עבדאללה מלך ירדן בביקוריו בירושלים, הצד שרואים מרחוב שמעון הצדיק
  • הבית של פח'רי נשאשיבי ("וילה נשאשיבי"). הכניסה והצד שרואים מדרך שכם.
    הבית של פח'רי נשאשיבי ("וילה נשאשיבי"). הכניסה והצד שרואים מדרך שכם.

תביעות פינוי ומאבקים בשכונה

בית הכנסת בשכונת שמעון הצדיק
הבית שממנו פונתה משפחת אל-כורד בהוראת בג"ץ
חרדי בדרכו למערת קבר שמעון הצדיק חולף על פני הפגנת פעילי שמאל שבועית ביום שישי נגד פינוי המשפחות הפלסטיניות

הקרקעות בחלקה הדרומי של השכונה, בסמוך לקבר שמעון הצדיק נקנו בידי יהודים במאה התשע-עשרה, ונרשמו על שם הרבנים הראשיים של ירושלים. בחלקן היו שתי שכונות קטנות - שכונת שמעון הצדיק ונחלת שמעון.

לאחר מלחמת העצמאות עבר האזור לשליטת ירדן. ירדן העבירה את האחריות על נכסי היהודים בשכונה לאפוטרופוס הירדני על נכסי אויב[15].

ב-1956 בנתה על הקרקע ממשלת ירדן, בתמיכת סוכנות הפליטים אונר"א בתים ל-28 משפחות של פליטים פלסטינים שלא יכלו לשוב לבתיהם בתום המלחמה. המשפחות ויתרו על הסיוע מטעם אונר"א, וקיבלו מעמד של שוכרים לתקופה של 33 שנה[16][17][18]. והבעלות על המקום נותרה בידי האפוטרופוס הירדני[15][19].

בשנת 1970, לאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים, חוקקה הכנסת את חוק הסדרי משפט ומינהל שהעביר נכסים שהיו בידי האפוטרופוס הירדני על נכסי אויב לידי האפוטרופוס הכללי והסמיך אותו להעביר נכסים כאלה לידי בעליהן המקוריים[20]. בספטמבר 1972 העביר האפוטרופוס הכללי הישראלי את הבעלות על הקרקע בשכונת שמעון הצדיק לשתי אגודות ישראליות, ועד העדה הספרדית בירושלים ו"כנסת ישראל", שניהלו אותו בצורה של הקדש. הנימוק המשפטי לכך היה שלאגודות אלה יש זיקה ליהודים שרכשו את השטח במאה התשע-עשרה, וכן שהבעלות על הקרקע שייכת להם ולא לירדן, מכיוון שירדן לא הפקיעה את הקרקע אלא מינתה את "האפוטרופוס הכללי לנכסי אויב" לאחראי עליה[15].

על אדמות אלה המשיכו להתגורר תושבים פלסטינים. רצונם של בעלי הקרקע לפנותם, וליישב במקום יהודים הובילה לסדרה של מאבקים משפטיים וציבוריים.

הליכים משפטיים

אחרי ששני הוועדים היהודיים קיבלו את הבעלות על הקרקע הם הגישו תביעה לפינוי הדיירים הפלסטינים שגרו בשלוש דירות במתחם. תביעה זו נדחתה על ידי בית משפט השלום ב-1976, ובערעורים בפני בית המשפט המחוזי ב-1978 ובית המשפט העליון ב-1981, שקבעו שהרשויות הירדניות פעלו בסמכות, ושהתושבים הפלסטינים החזיקו בבתים בזכות[16].

בשנת 1982 הגישו שני הוועדים תביעה למימוש בעלותם ב-17 דירות בנויות בשטח. במסגרת ההליך המשפטי הגיעו הצדדים להסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, על פיו מכירים התושבים הערבים בבעלות של הוועדים היהודים על המקום ובמקביל יוענק לדיירים מעמד של "דייר מוגן", לפיו מחובתם לשלם דמי שכירות לוועדים ולתחזק את הנכס באופן נאות[21].

מאוחר יותר טענו התושבים שההסכם נחתם על ידי עורך הדין שייצג אותם "מאחורי גבם", וסירבו לשלם את דמי השכירות כדי לא להכיר בבעלות הוועדים על הבתים[17]. טענה זאת נדחתה בידי בית המשפט שקבע שלהסכם תוקף משפטי מחייב[21].

בשנת 1993 הגישו הוועדים תביעה לפינוי התושבים מהדירות, בטענה שהם איבדו מעמד "דייר מוגן" מאחר שלא שילמו דמי שכירות וחלקם אף לא תחזקו את הנכסים כראוי וביצעו שינוי במבנה ללא היתר[21].

בשנת 1997 הגיש פלסטיני בשם חג'אזי תביעת בעלות על חלק מהבניין אך בית המשפט דחה את תביעתו. חג'אזי ערער לבית המשפט העליון וערעורו נדחה. במקביל, תביעות של חלק מהתושבים הפלסטינים לבטל את ההסכם מ-1982 נדחו בבית המשפט שקבע שלהסכם יש תוקף מחייב[21].

בשנת 2008 מכר הוועד את המתחם לחברה פרטית בשם "נחלת שמעון בע"מ" שמניותיה מוחזקות בידי חברת "שמעון הצדיק אחזקות בע"מ" שנוסדה בשנת 2000. חברת "שמעון הצדיק אחזקות" הייתה בבעלות חברה בשם Trent שנוסדה בליבריה והועברה ב-2000 לאיי מרשל. בהמשך הועברו המניות לשותפות Shimon Hazadik Portfolio C.V. L.P הרשומה במדינת דלאוור בארצות הברית, שבה חוקי החברות מאפשרים לבעלי חברה להישאר אנונימיים. שותפות זו הוקמה באמסטרדם בשנת 2004 תחת השם Shimon Hazadik c.v ונוהלה על ידי חברת Jasa Beheer BV הרשומה בקורסאו[22].

במהלך 2009 הבתים פונו מדייריהם (כ-60 תושבים) בידי משטרת ישראל בהוראת בג"ץ[23], וזמן קצר לאחר מכן נכנסו להתגורר בבתים תושבים יהודים[24].

בפברואר 2014 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בירושלים הקמה של קמפוס בן 12 קומות (9 מעל הקרקע) אשר ישמש את מוסדות ישיבת אור שמח וכן כמחסני חירום עבור ארגוני החירום וההצלה בעיר, ביניהם זק"א[25]. על פי החלטת בית המשפט העליון, משפחת שמאסנה, שניהלה מאבק ארוך נגד פינוי ביתה, תתפנה מביתה בתוך כשנה[26].

בסוף 2020 ובתחילת 2021 התקבלו בערכאות השיפוט הישראליות שני פסקי דין שקובעים שיש לבצע פינוי מאות תושבים. הפינוי עשוי להתקיים עוד במהלך 2021[27], לאחר קבלת תביעה שהגישה חברת נחלת שמעון בע"מ לבית משפט השלום[28] וערעור על פסק הדין שנדחה בבית המשפט המחוזי[29]. התושבים הפלסטינים הגישו בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון[30]. הדיון בעניינם היה אמור להתקיים ב-10 במאי 2021 אך נדחה עקב בקשת היועמ"ש להצטרף להליך המשפטי[31][32]. ביוני 2021 החליט היועמ"ש שלא להצטרף להליך. במרץ 2022 החליט בית המשפט העליון כי 4 משפחות פלסטיניות שנגדן הוצאו צווי פינוי יוכלו להישאר בבתים ולשלם דמי שכירות מופחתים עד לפסיקה סופית בשאלת הזכויות בקרקע[33]

המאבקים בשכונה

מפגין מתווכח עם שוטר שדרש ממנו לעזוב את המדרכה ליד הבית שממנו פונתה משפחה פלסטינית
כוחות משטרה פועלים לשמירת הסדר בשכונת שייח ג'ראח בירושלים

ב-2001 פרצו מתנחלים באופן לא חוקי לחלק מביתה של משפחת אל-כורד שנאטם ב-1999 והשתלטו על חלקו[34], אולם לאחר שניצחו בהליך המשפטי ב-2008 פינתה משטרת ישראל את משפחת אל-כורד מהבית כולו[35]. מוחמד אל-כורד, אבי המשפחה, לקה בליבו 11 יום לאחר הפינוי ונפטר, ואשתו פאוזיה עברה להתגורר באוהל. היא אמרה: "ב-1948 גירשו אותי מטלביה והפעם גירשו אותי גם מכאן. קנינו את הבית הזה מהממשלה הירדנית ב-1956 כדין ומאז אנחנו מתגוררים בו. אני פשוט הרוסה"[36].

לאחר פינוי משפחת אל-כורד מהמתחם הקימה אום כאמל, אם המשפחה, אוהל מחאה, וישבה בו חודשים ארוכים[37]. אוהל המחאה פונה ונהרס על ידי כוחות המשטרה מספר פעמים, והוקם שוב לאחר מכן[38]. מאבקה הוצג בסרט תיעודי בשם "האוהל של אום כאמל" שהוקרן בדצמבר 2010 בערוץ אל-ג'זירה. בסרט כלולים קטעי ארכיון המתעדים את גירוש תושבי השכונה מבתיהם, ואת הפגנות התמיכה בתושבים שנערכו באותה עת בהנהגתה של לואיזה מורגנטיני (אנ'), שהייתה חברת הפרלמנט האירופי[39].

באוגוסט 2009 בהתאם לפסיקת בג"ץ נכנסו יהודים להתגורר בבתים שמהם פונו שלוש משפחות ערביות (אל-חנון, אל-כורד ואל-ראווי)[23]. פינויים אלו גררו ביקורת בינלאומית. כך למשל מתאם האו"ם לתהליך השלום במזרח התיכון, רוברט סרי, אמר כי מדובר בפעולה "לא מקובלת" אותה הוא מוקיע, ושהיא "מנוגדת לגמרי להחלטות שהתקבלו בז'נבה בנוגע לשטחים הכבושים". דוברת מחלקת המדינה האמריקאית, מייגן מטסון, אמרה כי "צעדים חד צדדיים לא יכולים לקבוע את תוצאות המשא ומתן ולא יוכרו על ידי הקהילה הבינלאומית" וכי הפינוי מנוגד למחויבות הישראלית ל"מפת הדרכים" לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני[40]. בתגובה לכך החלו הפגנות שבועיות בימי שישי של פעילי שמאל ופלסטינים, שהתאגדו תחת תנועת סולידריות שיח' ג'ראח, במתכונת של צעדה ממרכז העיר אל שייח' ג'ראח והפגנה מול הבתים שבמחלוקת. המפגינים טענו כי בעוד שבית המשפט העליון מאפשר את השבת המתחם לבעליו היהודיים מלפני מלחמת העצמאות, אין הוא מאפשר לתושבי השכונה, שהם בעצמם צאצאי פליטים פלסטינים, לקבל חזרה את נכסי משפחתם שבשטח ישראל[41]. המפגינים טענו עוד שמגורי יהודים במזרח ירושלים מהווים מכשול להסכם שלום עתידי שבמסגרתו הקמת מדינה פלסטינית שבירתה מזרח ירושלים. מיכאל בן יאיר, יליד השכונה ששימש היועץ המשפטי לממשלה בשנות התשעים, כתב מאוחר יותר ספר בנושא. בספר סוקר בן יאיר את ההיסטוריה של השכונה בפן המשפטי, טוען שנעשה עוול כלפי הדיירים מכיוון שהחוק הישראלי מפלה בין היהודים, שיכולים לתבוע נכסיהם שאיבדו ב-1948, לבין הפלסטינים, שלכל היותר יכולים לתבוע פיצוי בהתאם לשווי שעלה מאז רבות. הוא גם טוען ש"מימוש הנכסים היהודיים במזרח ירושלים משמעותו מתן לגיטימציה לזכות השיבה", וכי "על שני הצדדים לקבל את תוצאות המלחמה". בסופו של הספר, מציע בן יאיר כפתרון שהממשלה תפקיע את הנכסים ותפצה את בעליהם היהודים, על מנת לאפשר קיום נורמלי של המרקם החברתי בשכונות הערביות[42]. מאידך, התומכים בהתיישבות היהודית, ובראשם השר לשעבר, בני אלון, טענו כי הבעלות היהודית על קרקעות של השכונה לא פקעה מעולם מאחר ששלטונות ירדן בחרו שלא להפקיע אותה ותחת זאת מינו את האפוטרופוס הירדני לנכסי אויב להיות אחראי עליה, כפי שפסק בית המשפט העליון[18].

המשטרה טענה שההפגנות מהוות התקהלות בלתי חוקית משום שאורגנו ללא קבלת רישיון וניסתה לפזרן[43].

ההפגנות והמעצרים זכו להד ציבורי לאחר שב-15 בינואר 2010 נעצרו למשך השבת 17 מפגינים ובהם מנכ"ל האגודה לזכויות האזרח חגי אלעד, ולאחר ששופטת בית משפט השלום בירושלים קבעה כי מעצרם לא היה חוקי[44]. בעקבות אירועים אלה המאבק הפך גם למאבק עקרוני בעד זכות ההפגנה. ב-28 בינואר 2010 דחה בית משפט השלום בירושלים את פרשנות המשטרה, לפיה קריאת סיסמאות הופכת את ההפגנה לאספה טעונה רישיון, וקבע כי כל צמצום של הזכות להפגין יפורש בצמצום, ולפיכך לא הייתה עילה חוקית להורות על פיזור ההפגנה[45][46][47]. המשטרה ניסתה למנוע את קיום ההפגנה, אולם בעקבות עתירה של המארגנים ותושבי השכונה קבע בג"ץ שהיא תיערך במתחם מגודר[48].

ב-6 במרץ 2010 נערכה במקום הפגנה גדולה שבה השתתפו כ-3,000 מפגינים, פלסטינים ופעילי שמאל, וכן חברי כנסת מחד"ש וממרצ וחברי פרלמנט ממפלגת העם הפלסטיני[46][47]. מנגד הגיעו 150 פעילי ימין בראשות חברי הכנסת של האיחוד הלאומי כדי להביע תמיכה בתושבים היהודים[49].

פינוי המשפחות הערביות הוביל לקריאה של ממשלת ארצות הברית וממשלות אירופיות לממשלת ישראל לעצור את המהלך, וכן גינויים נוספים בעולם[50] ב-22 באוקטובר 2010 הפגינו במקום גם נשיא ארצות הברית לשעבר ג'ימי קרטר, נשיאת אירלנד לשעבר, מארי רובינסון והפעילה ההודית הלה בהטה והביעו הזדהות עם המאבק[51]. בשנת 2011 פינתה המשטרה מאהל מחאה שהוקם בשכונה[52].

במשך כעשור היה רק פינוי אחד של תושבים פלסטינים בשכונה, הוא פינוי משפחת שמאסנה ב-2017[53].

בעקבות פסקי דין של בתי משפט בסוף 2020 ובתחילת 2021 שקבעו שיש לפנות מאות תושבים במהלך 2021 התחדשו ההפגנות הגדולות והעימותים האלימים בשכונה[54]. סיפור השכונה תפס מקום מרכזי גם בהפגנות כלל ארציות ובינלאומיות.

  • הפגנה בשייח' ג'ראח 11 בפברואר 22
    הפגנה בשייח' ג'ראח 11 בפברואר 22
  • מפגינה מחופשת לליצנית[א] בשייח' ג'ראח, פברואר 2022
    מפגינה מחופשת לליצנית[א] בשייח' ג'ראח, פברואר 2022
  • הפגנת ימין בשייח' ג'ראח בעקבות הצתת בית בשכונה, פברואר 2022
    הפגנת ימין בשייח' ג'ראח בעקבות הצתת בית בשכונה, פברואר 2022
  • מפגין בשייח' ג'ראח, אוגוסט 2021
    מפגין בשייח' ג'ראח, אוגוסט 2021
  • לשכה פרלמנטרית שהקים חבר הכנסת איתמר בן גביר בשכונת שייח' ג'ראח, פברואר 2022
    לשכה פרלמנטרית שהקים חבר הכנסת איתמר בן גביר בשכונת שייח' ג'ראח, פברואר 2022

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שייח' ג'ראח בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ מכנה את עצמה: השוטרת 'אז-אולי יהיה יותר טוב', ממשטרת 'ישר-אל הלב'[55]

הערות שוליים

  1. ^ 1 2 תהילה ביגמן, בלי עזרה ממונטיפיורי, אתר סגולה
  2. ^ יצחק רייטר וליאור להרס, שייח ג'ראח - הערכת מצב, באתר מכון ירושלים למחקרי מדיניות, ‏2010.
  3. ^ יניב שרון ודוד טברסקי, ‏סמלים לאומיים ורגשות דתיים: איך סכסוך נדל"ן יכול להבעיר מדינה שלמה, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 13 במאי 2021
  4. ^ שכונת שייח ג'ראח באתר עיריית ירושלים, 23.05.2021
  5. ^ מכון ירושלים למחקרי מדיניות, "על נתונייך ירושלים" 2021, עמ' 20
  6. ^ שכבת גבולות שכונות העיר במערכת ה-GIS של עירית ירושלים
  7. ^ יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה, ירושלים החדשה בראשיתה, הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים 1979, עמ' 85
  8. ^ בן-ציון דינור (עורך),ספר תולדות ההגנה, חלק ב, ב, עמ' 778-631.
  9. ^ מיכאל בן יאיר, שייח' ג'ראח, תל אביב: חרגול, 2013, עמ' 8, 32
  10. ^ יואב גלבר, קוממיות ונכבה: ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948, אור יהודה: הוצאת דביר, תשס"ד 2004, עמ' 141.
  11. ^ פורעי שיך ג'ארח מוסיפים לרצוח, דבר, 19 בפברואר 1948
    שיך ג'ראח מוסיפה לירות, דבר, 8 בפברואר 1948
  12. ^ פעולות עיקריות במסגרת מבצע יבוסי, במרכז מידע פלמ"ח
  13. ^ פנחס וולף, "הריבונות בירושלים איננה ניתנת לערעור", וואלה!, 19 ביולי 2009.
  14. ^ בן כספית, ארצות הברית: עצרו את הבנייה ב"מלון שפרד" במזרח י-ם, באתר nrg‏, 19 ביולי 2009
  15. ^ 1 2 3 נדב שרגאי, תוכנית: תושביה הערבים של שכונת שמעון הצדיק יפונו מבתיהם, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2001
  16. ^ 1 2 ע"א 79–459 הוועד הכללי לכנסת ישראל נ' זוהרי אחמד אל איובי
  17. ^ 1 2 אלי אושרוב, נאסר גאווי מציג: כך ניאבק בייהוד שייח' ג'ראח, באתר nrg‏, 5 במרץ 2010
  18. ^ 1 2 יובל הימן, המתחם החם של שמעון הצדיק, באתר nrg‏, 26 באוגוסט 2008
  19. ^ אייל דץ‏, שייח ג'ראח: צדק היסטורי או תקדים מסוכן?, באתר וואלה‏, 31 בינואר 2010.
  20. ^ חוק הסדרי משפט ומינהל (נוסח משולב), תש"ל–1970 לחוק הסדרי משפט ומינהל
  21. ^ 1 2 3 4 יצחק רייטר וליאור להרס, שיח' ג'ראח - הערכת מצב - השלכותיה האסטרטגיות של התיישבות יהודית בשכונה ערבית במזרח ירושלים, מחקרי "מכון ירושלים לחקר ישראל" מס' 403, 2010
  22. ^ אורי בלאו, חשיפת שומרים: הכסף הזר שמאחורי מאבק הקרקעות בשייח' ג'ראח
  23. ^ 1 2 רועי שרון ומיה בנגל, ישראל פינתה ערבים בי-ם; ארה"ב גינתה, באתר nrg‏, 3 באוגוסט 2009
  24. ^ THE CASE OF SHEIKH JARRAH. UPDATED VERSION, OCTOBER 2010 UNITED NATIONS Office for the Coordination of Humanitarian Affairs, occupied Palestinian territory
  25. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, עיריית ירושלים אישרה להקים ישיבה בלב שכונת שייח ג'ראח במזרח העיר, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2014.
  26. ^ אתר למנויים בלבד יאיר אטינגר, אושרה תוכנית להקמת ישיבה בת 9 קומות בשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים, באתר הארץ, 12 בפברואר 2014.
  27. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון, תושבי שייח ג'ראח והמתנחלים לא הגיעו להסכמה, והעליון יכריע בפינוי משפחות פלסטיניות, באתר הארץ, 6 במאי 2021
  28. ^ ת"א (שלום י-ם) 52633-12-10 נחלת שמעון בע"מ נ' אלקורד רפקה עבדאללה (נבו 08.10.2020), באתר www.nevo.co.il
  29. ^ ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ, ניתן ביום 9.2.2021
  30. ^ רעא 2401/21
  31. ^ אתר למנויים בלבד ניר חסון ונטעאל בנדל, לאחר בקשת היועמ"ש, העליון דחה את הדיון לפינוי משפחות משייח ג'ראח, באתר הארץ, 9 במאי 2021
  32. ^ רע"א 2401/21 סאמי ג'אעוני נ' נחלת שמעון בע"מ (נבו 09.05.2021), באתר www.nevo.co.il
  33. ^ גלעד מורג, העליון: פלסטינים בשייח ג'ראח יוכלו להישאר עד להכרעה על הזכויות בקרקע, באתר Ynet, ‏1/3/22
  34. ^ עיר עמים, פינוי דיירים מבתיהם ותוכניות התנחלות בשיח' ג'ראח: מקרה שמעון הצדיק, 2009
  35. ^ עקיבא אלדר, המשפחה הפלשתינית פונתה כדי לאפשר בניית שכונה יהודית, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2008
  36. ^ יוסי אלי, ניר פרג, "ברקת, תפסיק את הטירוף הזה", באתר nrg‏, 5 בדצמבר 2008.
  37. ^ אלי אושרוב, נאסר גאווי מציג: כך ניאבק בייהוד שייח' ג'ראח, באתר nrg‏, 5 במרץ 2010.
  38. ^ Sheikh Jarrah protest camp demolished by Israeli forces yet again – Two internationals taken by police, באתר תנועת הסולידריות הבינלאומית, ‏21 בדצמבר 2008 (באנגלית).
  39. ^ فيلم "خيمة أم كامل" - مؤسسة فلسطين للثقافة, ‏29 בדצמבר 2010 (בערבית).
  40. ^ אפרת וייס והסוכנויות, הפינוי בשייח ג'ראח: הפגנה בי-ם, גינויים בעולם, באתר ynet, 3 באוגוסט 2009
  41. ^ 2.8.09: שתי משפחות פלסטיניות פונו מבתיהן בשיח' ג'ראח ומתנחלים עברו להתגורר בהם, באתר "בצלם", 2 באוגוסט 2009; הבלוג של עידן לנדו, שיח ג'ראח: מודל משפטי לטיהור אתני, 31 באוקטובר 2009; צעדה והפגנה בשייח ג'ראח, באתר פייסבוק, 29 אוקטובר 2010
  42. ^ רועי אלמן, שחקן החיזוק של ערביי שייח ג'ראח, באתר mynet‏ ירושלים, 23 במאי 2011
  43. ^ שייח' ג'ראח - הפגנת שמאל ופיזורה על ידי המשטרה, 12 במרץ 2009
    רונן מדזיני ואפרת וייס, שוב עימותים בשייח ג'ראח: 25 פעילי שמאל נעצרו, באתר ynet, 18 בדצמבר 2009
    אפרת וייס ורונן מדזיני, מזרח י-ם: 25 עצורים בהפגנה בשכונת שייח ג'ראח, באתר ynet, 18 בדצמבר 2009
  44. ^ פרוטוקול־הדיון; ההחלטה
    ניר חסון, בית המשפט: מעצר מפגיני שייח ג'ראח איננו חוקי, באתר הארץ, 18 בינואר 2010
  45. ^ פסק הדין
  46. ^ 1 2 דפנה ליאל, עימות אלים בהפגנות בשייח ג'ראח, חדשות 2, 6 במרץ 2010.
  47. ^ 1 2 רונן מדזיני, 3,000 באו לשייח ג'ראח: "שמח שיש עוד שמאל", באתר ynet, 6 במרץ 2010
  48. ^ אביעד גליקמן, בג"ץ: לאפשר הפגנה בשייח ג'ראח וצעדה מוגבלת, באתר ynet
  49. ^ חזקי עזרא, פעילי השמאל ביקשו לא להניף דגל ישראל, באתר ערוץ 7, 6 במרץ 2010
  50. ^ עקיבא אלדר, האמריקאים דורשים מישראל למנוע פינוי תושבי שייח ג'ראח", באתר הארץ, 19 באפריל 2009.
  51. ^ ניר חסון, "נשיא ארצות הברית לשעבר, ג'ימי קרטר, השתתף בהפגנות בשייח ג'ראח: פינוי אדם מביתו לא מייצג שלום או צדק ", באתר הארץ, 24 באוקטובר 2010
  52. ^ עיריית ירושלים פינתה אוהל מחאה לא חוקי במזרח העיר, באתר ערוץ 7, 2307 ביולי 2011.
  53. ^ יעל פרידסון וישי פורת, לראשונה מ-2009: משפחה ערבית פונתה מביתה בשייח ג'ראח, באתר ynet, 5 בספטמבר 2017
  54. ^ שבוע אחרי תקיפת ח"כ כסיף: מאות הפגינו במזרח ירושלים, באתר וואלה‏, 16 באפריל 2021
  55. ^ שלומית שרביט ברזילי, אור גדול: הכירו את השוטרת 'אז-אולי יהיה יותר טוב', ממשטרת 'ישר-אל הלב', באתר ynet, 5 בדצמבר 2021
    אתר למנויים בלבד ניר חסון, היא הדמות המשעשעת בכל הפגנה. הסיפור שלה לא משעשע בכלל, באתר הארץ, 05 בינואר 2022
    אתר למנויים בלבד ניר חסון, המשטרה החזירה עצורות בהפגנה בשייח ג'ראח לחקירה במקום להביאן לבית המשפט, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2021


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שייח%27_ג%27ראח&oldid=33974638"