קלאופטרה השביעית, מלכת מצרים

המונח "קלאופטרה" מפנה לכאן. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו קלאופטרה (פירושונים).

פסל בזלת של קלאופטרה השביעית

קלאופטרה השביעית (תיאה פילופטור) (69 או 70 לפנה"ס - 12 באוגוסט 30 לפנה"ס) הייתה האחרונה בשושלת תלמי המקדונית ששלטה במצרים התלמיית. אביה היה תלמי השנים עשר אאוטלס, ואמה הייתה אחותו של אאוטלס, קלאופטרה החמישית טריפאינה. השם קלאופטרה פירושו ביוונית "תהילת האב".

ראשית תקופת שלטונה של קלאופטרה

קלאופטרה ירשה את כס המלוכה עם מות אביה בשנת 51 לפנה"ס. היא הייתה בתו הבוגרת של תלמי ה-12 שכונה באופן רשמי נאו דיוניסוס כלומר "דיוניסוס החדש" ובאופן לא רשמי אאולטס כלומר "המנגן בחליל" על אהבתו לנגן ולרקוד. תלמי ה-12 היה שליט חלש שנזקק לעזרתה של רומי כדי לשמור על כסאו. הוא הפך תלוי לחלוטין בשליטי רומי דאז - פומפיוס ויוליוס קיסר ואף נאלץ לוותר על קפריסין שעברה לרשותה של רומי. בשנת 51 לפני הספירה נפטר תלמי ה-12 ולפי צוואתו ירשו אותו בתו קלאופטרה השביעית בת ה-18 ואחיה תלמי ה-13 בן ה-8.

כבר מתחילת שלטונה דחקה קלאופטרה הצידה את אחיה ודאגה שרק שמה יופיע על המסמכים הרשמיים ורק דמותה תופיע על מטבעות הממלכה. קלאופטרה בלטה מאוד בחינוכה המובחר ובהשכלתה הרחבה מאוד. היה לה ידע רב מאוד במדע, ספרות ואומנות וידעה מספר רב של שפות (ביניהן עברית‏). האידאולוגיה השלטונית של קלאופטרה הייתה נסיון להחזיר למצרים את כוחה וזוהרה ההיסטורי מחד, ורצון בקשרים עם הרפובליקה הרומית הגדולה והחזקה מאידך. קלאופטרה עשתה מאמצים רבים לחדש מסורות דתיות עתיקות של ימי פרעוני מצרים יחד עם הפצת ההשכלה ההלניסטית והפיכתה של בירתה אלכסנדריה, למרכז תרבות מודרני.

אנשי החצר לא אהבו את עצמאותה וכוחה המצטבר של המלכה הצעירה והעדיפו את אחיה הנער חלש האופי. כשנה לאחר עלייתה לשלטון, התרחש מרד בקרב אנשי החצר וקלאופטרה נאלצה לברוח ולמצוא מקלט בעיר אשקלון. תלמי ה-13 נשאר השליט היחיד.

באותו הזמן מלחמת האזרחים ברומא הייתה בשיאה. פומפיוס המפסיד ברח לאלכסנדריה וביקש את עזרת המלך המצרי ואנשיו במלחמה נגד יוליוס קיסר. המצרים לא רצו להתערב במלחמות הרומאים ורצחו את פומפיוס. זמן קצר לאחר מכן, הגיע יוליוס קיסר לאלכסנדריה ומבלי להראות סימני תודה ושביעות רצון על רציחתו של אויבו פומפיוס, נכנס בצורה מזלזלת לארמון המלוכה ודרש שיחזירו לו חוב כספי שתלמי ה-12 היה חייב לו וכן עזרה כספית לה היה זקוק לצורך מלחמותיו. תלמי ה-13 הצעיר ויועציו קיבלו בכעס את דרישות קיסר אך קלאופטרה החליטה לרתמו לאינטרסים שלה. לפי האגדה הצליחה קלאופטרה להתגנב בלילה לארמון (ויש הגורסים שגם למיטתו של קיסר) ולשכנע אותו ברצונה להיות לו לבת ברית. נוצר קשר אמיץ בין המלכה הצעירה והגנרל הרומי הגיבור והמפורסם אך כבר על גבול הזיקנה. אך תושבי אלכסנדריה לא אהבו את הקשר החדש הזה ונאספו בצורה מאיימת סביב ארמון המלוכה. קיסר נאלץ להתפשר ולהחזיר את השלטון למצבו הקודם, לידי תלמי ואחותו וכן להחזיר למצרים את קפריסין. אך אנשי החצר שרובם היו נאמנים לתלמי החליטו לפתוח במלחמה נגד קיסר ולגרש לתמיד את קלאופטרה ואת הרומאים ממצרים. המלחמה נמשכה חודשים רבים אך בסופו של דבר ידו של קיסר הייתה על העליונה והוא נכנס שוב כמנצח לאלכסנדריה. תלמי ה-13 טבע בנילוס בנסיונו לברוח מהעיר. אנשי החצר המורדים הוצאו להורג , אולם קיסר חס על אחותה של קלאופטרה ארסינואה ואפשר לה למצוא מקלט במקדש ארטמיס באפסוס (טורקיה של היום). קיסר החזיר את קלאופטרה לכס המלכות ביחד עם אחיה השני, תלמי ה-14 בן ה-10.

למרות שלקיסר היו עניינים חשובים יותר לעסוק בהם ברומא, הוא נשאר עם קלאופטרה עוד חודשים רבים ולאחר מכן עזב וחזר לרומא. משהות זו נולד לקלאופטרה בן ושמו תלמי קיסר שאנשי אלכסנדריה כינו "קיסריון" (קיסר הקטן). קלאופטרה קוותה שבן מזרעו של יוליוס קיסר יוכל לשלוט בעתיד במצרים ולהיות מוכר גם על ידי רומי. קיסר ראה בבן אמצעי השפעה על מצרים ובייחוד על כספי האוצר שלה. זמן קצר לאחר מכן הגיעה קלאופטרה לרומא יחד עם אחיה וכנראה עם בנה וחיה במשך כשנתיים ביחד עם יוליוס קיסר (למרות היותו נשוי לאשה רומית). חוקרים רבים סבורים שבאותה תקופה שימשה קלאופטרה כיועצת ראשית לקיסר והשפיעה רבות על הפוליטיקה שלו ועל הפיכתו בהדרגה לדיקטטור. הרומאים לא אהבו את "הפילגש המצרית" של מנהיגם, קל וחומר לאחר שקיסר הציב את פסלה במקדש ונוס. מצב זה נמשך עד שנת 44 לפני הספירה כאשר קיסר נרצח בבנין הסנט הרומי על ידי ברוטוס וחבריו.

חזרתה של קלאופטרה למצרים

עם מותו של קיסר מיהרה קלאופטרה לשוב למצרים כדי לחזק את שלטונה כשיוליוס קיסר כבר לא נמצא כדי לתמוך בה. עם שובה של קלאופטרה למצרים נרצח תלמי הארבעה עשר באופן מסתורי (החוקרים היום משוכנעים שהרצח בוצע על ידי שליחי קלאופטרה). אז הכריזה קלאופטרה על קיסריון בן ה-4 כמושל לצידה תחת השם תלמי ה-15. צוואתו של קיסר ציינה את אוקטביאנוס, בנו המאומץ, כיורשו.

קלאופטרה ראתה בבנה קיסריון את יורשו של קיסר. היא הקימה מקדשים רבים ברחבי מצרים שבחלקם הוצג קיסריון כאל האור, בנו של אוסיריס. מלחמת האזרחים ברומא המשיכה ביתר שאת לאחר מותו של קיסר. קלאופטרה שלחה עזרה רבה, כולל את הלגיונות הרומיים שקיסר השאיר במצרים, לעזרתם של תומכי קיסר. אלו הבטיחו את תמיכתה של רומא בקיסריון כשליט מצרים.

בסופו של דבר ניצחו אנשי קיסר וברומא החל שולט טריאומוירט - שלטון של שלושה שליטים: מרקוס אנטוניוס, אוקטביאנוס ולפידוס. לפי החלוקה ביניהם, מזרח הים התיכון היה תחת אחריותו של אנטוניוס בן ה-40, אדם מרשים במראה ובמעשים, אמיץ וישר אך גם נהנתן ואוהב שעשועים. אנטוניוס הכיר את קלאופטרה עוד מילדותה וכן משהותה ברומא עם קיסר. כמו קיסר בשעתו, גם הוא ראה בתמיכתה של המלכה מקור לא אכזב של כוח ומימון לשאיפותיו המלחמתיות והשלטוניות. על כן החליט לפגוש את קלאופטרה.

ביקורו הראשון של אנטוניוס באלכסנדריה

בשנת 42 לפנה"ס מרקוס אנטוניוס אשר שלט במזרח האימפריה הרומית במסגרת הטריאומוירט השני, זימן את קלאופטרה לפגוש אותו בעיר טרסוס, על מנת לבדוק את נאמנותה אליו. קלאופטרה הגיעה בשיא יופיה, מחופשת לאלה אפרודיטה, ואנטוניוס כה הוקסם ממנה עד שבחר לבלות את החורף של שנת 41 לפנה"ס עם קלאופטרה באלכסנדריה. מיחסים אלה נולדו התאומים קלאופטרה סלין ה-2 (ירח) ואלכסנדר הליוס (שמש). לדרישתה של קלאופטרה, הורה מרקוס אנטוניוס לרצוח את ארסינואה. הרצח זעזע את העולם העתיק, שכן ארסינואה בשלב זה הייתה נטולת שאיפות וכוח פוליטיים ולא היוותה איום ממשי על שלטונה של קלאופטרה והרצח נתפס כסתמי. בנוסף הרצח תרם לדימויו של אנטוניוס כמשרתה ועושה דברה של קלאופטרה, דימוי שיריביו הפוליטיים יעשו בו שימוש בהמשך.

למרות קשרי האהבה ביניהם, האינטרסים הפוליטיים גברו על אנטוניוס והוא עזב את קלאופטרה וחזר לרומא. שם נשא לאישה את אחותו של אוקטביאנוס, אוקטביה. כאשר חזר לאזור שליטתו במזרח, הוא העדיף לקבוע את מקום מושבו באתונה ולא באלכסנדריה.

ביקורו השני של אנטוניוס באלכסנדריה

ארבע שנים לאחר מכן, בשנת 37 לפנה"ס, ביקר אנטוניוס שוב באלכסנדריה בדרכו למלחמה עם הפרתים. הוא חידש את יחסיו עם קלאופטרה וקבע את משכנו באלכסנדריה. את אשתו אוקטביה, שהייתה בהריון, שלח חזרה לרומא ומאז לא ראה אותה יותר. במסעו בסוריה העניק לקלאופטרה חבלי-ארץ גדולים במתנה ובתוכם אזור יריחו‏.

לאנטוניוס וקלאופטרה נולד בן נוסף, תלמי פילדלפוס. בחגיגת ניצחון באלכסנדריה בשנת 34 לפנה"ס, בעקבות ניצחונותיו של אנטוניוס בארמניה, הוכתרו קלאופטרה וקיסריון כשליטי מצרים וקפריסין, אלכסנדר הליוס הוכתר לשליט ארמניה, פרס ומדי, קלאופטרה סלין הוכתרה לשליטת לוב וקירנאיקה, ותלמי פילדלפוס הוכתר לשליט פניקיה, סוריה וקיליקיה. קלאופטרה לקחה לעצמה את התואר מלכת המלכים. בתקופה זו תכניותיו העיקריות של אנטוניוס היו לפתוח במלחמה נגד הפרתים בעזרת מימונה ועזרת צבאה של קלאופטרה. ייתכן שקלאופטרה, ואולי גם אנטוניוס, תכננו לייסד שושלת רומית-תלמאית אשר תשלוט על כל מזרח הים התיכון. כך תהפוך מצרים ממדינת חסות רומית למעצמה מזרחית אדירה השווה בגודלה ועוצמתה לממלכתו של אלכסנדר מוקדון. הזוג אנטוניוס וקלאופטרה חיו חיי מותרות כזוג אלים מלכותיים - הוא ראה עצמו כדיוניסוס והיא כאפרודיטה.

קרב אקטיום

ערך מורחב – קרב אקטיום

בינתיים הטריאומוירט הרומי החל להתפרק. לפידוס פרש ממנו והרפובליקה הרומית הגדולה נשארה בשליטתם של שני אנשים שאפתניים ביותר - אנטוניוס ואוקטביאנוס. עד מהרה הפכו שני גיבורים אלו לאויבים בנפש והשנאה ביניהם הגיעה לשיאים עצומים. אוקטביאנוס הפעיל את כל מאמציו בתחום הסנאט הרומי נגד אנטוניוס וכן טיפח את שנאת הזר והשנאה המגדרית נגד "הפילגש המצרית". במכתביו אל הסנאט ובנאומיו לפני העם, הכריז אוקטביאנוס כי קלאופטרה היא מכשפה שכישפה את אנטוניוס והפכה אותו מגיבור רומאי למצרי שטוף זימה החי במצרים וששכח את רומא מולדתו.

רומא שוב שקעה במלחמת אזרחים. חלק מהסנאטורים וממנהיגי רומי ברחו למצרים וחברו לאנטוניוס. אנטוניוס עצמו התגרש מאשתו אוקטביה וניתק את קשריו עם אוקטביאנוס ועם רומא. האצילים והסנאטורים שנשארו ברומא, תחת אוקטביאנוס, הכריזו לבסוף, בשנת 31 לפני הספירה, על מלחמה נגד מצרים, קלאופטרה ואנטוניוס. אלו התכוננו למלחמה זו במשך קרוב לשנתיים. קלאופטרה הוציאה כסף רב מאוצרה לשם הכנת צי גדול שיתפרס לאורך חופי יוון וכדי לשכור חיילים רבים, מצריים ובני עמים אחרים. קלאופטרה הצטרפה לאנטוניוס במטה הצבא והשתתפה עמו בקבלת רוב ההחלטות המבצעיות, דבר שגרם לביקורת רבה מצד החיילים הרומיים של אנטוניוס ובמחנה אוקטביאנוס.

אוקטביאנוס הביא את צבאו לחצי האי אקטיום ביוון ואת ציו למפרץ הסמוך. גם צבאם וציים של אנטוניוס וקלאופטרה הגיעו למקום ומייד החלו הקרבות. הצי הרומאי חסם את דרכי האספקה של הכח המצרי וחיילי היבשה הרומיים המנוסים הנחילו מפלות קשות לצבא אנטוניוס. חלק גדול מהחיילים הרומיים בצבא אנטוניוס ערקו ועברו לצד אוקטביאנוס. קלאופטרה שפיקדה על הצי המצרי, לא עמדה במתח, והורתה על נסיגת ספינותיה חזרה למצריים, דבר שסתם את הגולל על סיכויו של אנטוניוס לנצח בקרב, צבאו של אנטוניוס הובס וציו הוטבע ברובו או נלקח לשבי. אנטוניוס עצמו הצליח לחמוק למצרים. במשך כשנה ניסו אנטוניוס וקלאופטרה להמשיך במלחמה נגד אוקטביאנוס שהתקדם באיטיות אך בהתמדה לכוון מצרים עצמה. הוא חילק את צבאו לשני חלקים שפשטו על מצרים מכיוון לוב במערב, ומכיוון סוריה בצפון. אנטוניוס ניסה להלחם בשתי החזיתות אך נכשל, חזר לאלכסנדריה ושם קץ לחייו.

התאבדותה של קלאופטרה וסופה של מצרים הפרעונית

מספר ימים לאחר מותו של אנטוניוס שמה גם המלכה קלאופטרה קץ לחייה. אגדות רבות נוצרו בנושא מותה, במשך הדורות. לפי האגדה השכיחה ביותר היא החליטה להתאבד מאחר שאוקטביאנוס הציע לה זאת או שתובל כשבויה בשלשלאות ברחובות רומא. צורת ההתאבדות גם היא שנויה במחלוקת עד היום: לפי הגרסה המצרית היא התאבדה בדקירת אצבעה על ידי סיכת זהב מלכותית טבולה ברעל, כך שגם ההתאבדות עצמה הייתה בצורה מלכותית. לפי גרסה רומית שהועתקה אחר כך ברומאנים רבים, היא התאבדה על ידי הכנסת ידה לסל שבו היה נחש אפעה ארסי‏. כך הומתה המלכה על ידי חיה הנחשבת לבזויה בעיני הרומאים.

עם מותה של קלאופטרה, בגיל 39, הכריזו המצרים על בנה קיסריון כפרעה. אולם, עם נפילתה של אלכסנדריה בידי אוקטביאנוס, נשבה קיסריון והוצא להורג, כך באה לקיצה שושלת תלמי המפוארת. מצרים הפכה לפרובינקיה רומית ושלושת אלפי שנות קיומה העצמאי של האומה המצרית הגדולה ושל תרבותה, הגיעו אף הן לקיצן.

אוקטביאנוס חס על חייהם של שלושת ילדיהם של אנטוניוס וקלאופטרה, ושלח אותם לרומא אל אחותו, ואשתו של אנטוניוס, אוקטביה.

קלאופטרה במחזות ובסרטים

לדמותה של קלאופטרה מוקדשים סרטים ומחזות רבים, לרבות המחזה של ויליאם שייקספיר "אנטוניוס וקלאופטרה", מחזהו של ג'ורג' ברנרד שו "קיסר וקלאופטרה", והסרט "קלאופטרה" בכיכובם של אליזבת טיילור וריצ'רד ברטון, אשר זכה בפרס האוסקר בשנת 1963. דמותה מופיעה גם בסדרה ההיסטורית רומא שם מתואר רומנה עם יוליוס קיסר ומרקוס אנטוניוס.