מעמד האישה בישראל – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
דונאתל (שיחה | תרומות)
790 עריכות
אין תקציר עריכה
שורה 45: שורה 45:
[[קובץ:Mishmar HaEmek.JPG|ימין|ממוזער|220px|אימון נשים בקיבוץ [[משמר העמק]] במהלך [[מלחמת העצמאות]]]]
[[קובץ:Mishmar HaEmek.JPG|ימין|ממוזער|220px|אימון נשים בקיבוץ [[משמר העמק]] במהלך [[מלחמת העצמאות]]]]
[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - 163rd IAF Flight Course Graduates (1).jpg|שמאל|ממוזער|220px|חמש חיילות שסיימו את [[קורס טיס]] 163 של חיל האוויר הישראלי. בעקבות [[בג"ץ אליס מילר]] נפתח קורס הטיס גם לנשים.]]
[[קובץ:Flickr - Israel Defense Forces - 163rd IAF Flight Course Graduates (1).jpg|שמאל|ממוזער|220px|חמש חיילות שסיימו את [[קורס טיס]] 163 של חיל האוויר הישראלי. בעקבות [[בג"ץ אליס מילר]] נפתח קורס הטיס גם לנשים.]]
נשים מהוות חלק משמעותי מכוח-האדם של [[צה"ל]] מיום הקמתו. ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם שבהן מונהג [[גיוס חובה]] לנשים המוסדר בחוק{{הערה|1=[http://aka.idf.il/yohalan/main/main.asp?catID=42697&docID=42735 אתר אכ"א]}}, אם כי אורך השירות בו מחויבות נשים קצר מזה של גברים. לאורך תולדות המדינה נשים נטלו חלק בצבא בישראל לפני ומאז קום המדינה בשנת 1948, כאשר הנשים כיום מהוות 33% מכלל חיילי צה"ל ו-36% בדרגות הקצונה הנמוכות. לעומת זאת, ככל שעולים בסולם הדרגות כך מתמעט מספרן של הנשים{{הערה|1={{ynet||הקצינות בצה"ל: מספר שיא, אך מעט לוחמות|4425779|3 בספטמבר 2013}}}}.
נשים מהוות חלק משמעותי מכוח-האדם של [[צה"ל]] מיום הקמתו. ישראל היא אחת מ6 המדינות היחידות בעולם שבהן מונהג [[גיוס חובה]] לנשים המוסדר בחוק{{הערה|1=[http://aka.idf.il/yohalan/main/main.asp?catID=42697&docID=42735 אתר אכ"א]}}, אם כי אורך השירות בו מחויבות נשים קצר מזה של גברים. לאורך תולדות המדינה נשים נטלו חלק בצבא בישראל לפני ומאז קום המדינה בשנת 1948, כאשר הנשים כיום מהוות 33% מכלל חיילי צה"ל ו-36% בדרגות הקצונה הנמוכות. לעומת זאת, ככל שעולים בסולם הדרגות כך מתמעט מספרן של הנשים{{הערה|1={{ynet||הקצינות בצה"ל: מספר שיא, אך מעט לוחמות|4425779|3 בספטמבר 2013}}}}.


מעמד הנשים בצבא, התפקידים הפתוחים בפניהן ואפשרויות הקידום שלהן עברו שינויים רבים במהלך השנים. ב-8 בנובמבר 1995 עתרה מהנדסת האווירונאוטיקה הישראלית [[אליס מילר]] לבג"ץ נגד [[משרד הביטחון]] ו[[צה"ל]] עקב סירובם לקבלה למיונים ל[[קורס טיס]]. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ו[[שוביניזם גברי|שוביניסטי]] אפילו מ[[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]], [[עזר ויצמן]], שאמר לה: "תשמעי מיידלע (=ילדה ב[[יידיש]]), את ראית פעם [[גבר]] סורג [[גרב]]יים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב"{{הערה|1=צילה לייפר, [http://www.archive.scoop.co.il/article.html?id=16675 לשחוט את המיתוס - עזר ויצמן], אתר סקופ, 28.4.2008}}. בג"ץ קיבל את העתירה והורה לצה"ל להשוות את [[זכויות]]יהן של נשים לאלו של גברים. על אף שמילר לא עברה את הקורס הטיס, פסק דין תקדימי זה פתח את הדלתות בפני הנשים בישראל לתפקידים שמעולם לא יכלו לגשת אליהם בצה"ל לפני כן.
מעמד הנשים בצבא, התפקידים הפתוחים בפניהן ואפשרויות הקידום שלהן עברו שינויים רבים במהלך השנים. ב-8 בנובמבר 1995 עתרה מהנדסת האווירונאוטיקה הישראלית [[אליס מילר]] לבג"ץ נגד [[משרד הביטחון]] ו[[צה"ל]] עקב סירובם לקבלה למיונים ל[[קורס טיס]]. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ו[[שוביניזם גברי|שוביניסטי]] אפילו מ[[נשיא מדינת ישראל|נשיא המדינה]], [[עזר ויצמן]], שאמר לה: "תשמעי מיידלע (=ילדה ב[[יידיש]]), את ראית פעם [[גבר]] סורג [[גרב]]יים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב"{{הערה|1=צילה לייפר, [http://www.archive.scoop.co.il/article.html?id=16675 לשחוט את המיתוס - עזר ויצמן], אתר סקופ, 28.4.2008}}. בג"ץ קיבל את העתירה והורה לצה"ל להשוות את [[זכויות]]יהן של נשים לאלו של גברים. על אף שמילר לא עברה את הקורס הטיס, פסק דין תקדימי זה פתח את הדלתות בפני הנשים בישראל לתפקידים שמעולם לא יכלו לגשת אליהם בצה"ל לפני כן.

גרסה מ־16:24, 9 באוגוסט 2018

מעמד האשה בישראל כולל את תפיסתה של האישה בחברה הישראלית, אצל נשים ואצל גברים, מקומן של נשים ויכולת ההשפעה שלהן, בשלבי התמקצעות ובמסגרות התעסוקה, ביצירה הספרותית והמדעית בישראל, ובציבוריות ובפוליטיקה הישראלית. מכלול התפיסות ועמדות הכוח של נשים בישראל, עברו תמורות רבות מאז ראשית היישוב החדש בשלהי המאה ה-19[1], והשתתפותן הגוברת של נשים במרחב הציבורי, בממשל ובצבא מאז ראשית המנדט הבריטי ובמדינת ישראל. השינויים הרבים הושפעו באופן ניכר מגורמים מסורתיים, חברתיים, פוליטיים, דתיים וצבאיים, הקשורים להתפתחותה של החברה הישראלית בכללה, במשך המאה ה-20, עד ראשית המאה ה-21. למעמדן של הנשים בישראל יש התייחסות גם באמצעות חקיקה בכנסת (למשל: חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה), אך תופעת האפליה עודנה קיימת במקומות מסוימים ונתונה במחלוקת.

בתחומים רבים נטען שמעמדה של האישה בישראל ירוד לעומת הגבר. בין השאר בסוגיות תעסוקתיות כגון מניעת שירות נשים בתפקידים מסוימים בצה"ל, פערי שכר בין נשים לגברים, אפליה בקבלה לעבודה וקיומה של "תקרת זכוכית" לכאורה, המונעת קידום נשים לתפקידים בכירים. כמו כן בסוגיות הנוגעות למיקומה של האישה במרחב הציבורי כגון מניעת הצבתם או השחתתם של שלטי חוצות ופרסומות עם תמונות נשים בטענה שהן פוגעות בגדרי הצניעות[2][3] והדרת נשים על רקע דתי־הלכתי, כולל אלימות מילולית ופיזית בניסיון לאכוף הדרה זו.

מאידך, נשים בישראל זכאיות להטבות והעדפה מתקנת מתוקף חוקים הנוגעים לתחומי העבודה, הביטחון הסוציאלי והשירות הצבאי.

זכויות נשים בישראל

כרוז גיוס לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
חברת ארגון "ההגנה" על אופנוע. תצלום מה-17 במרץ 1948
ערך מורחב – זכויות האישה בישראל

לפני קום המדינה

עד העלייה הראשונה נשים בארץ ישראל לא זכו לזכויות רבות. נשים היו כפופות למג'לה (החוק העות'מאני) שהכפיף אותן לחוקי העדות הדתיות השונות, שלא דגלו בשוויון זכויות לנשים. כתוצאה מכך נשים לא יכלו לבחור, היו מקופחות בדיני האישות והירושה. בתקופת העלייה הראשונה, שרוב באיה היו מסורתיים, וחלקם דתיים, התייחסו לאפליית נשים כאל מצב נתון, וקיבלו את ההסדרים הקיימים.

חלק מעולי העלייה השנייה ואילך היו חדורים בהשקפת עולם סוציאליסטית שדגלה בשוויון זכויות. תמורה במעמד הנשים התחוללה בתקופת העלייה השנייה, כאשר הגיעו לארץ ישראל נשים צעירות ובקשו להיות חלוצות ולהשתתף בארגוני הפועלים כגון "הפועל הצעיר", "פועלי ציון" וה"השומר" כחברות שוות. עם הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל וראשית תקופת המנדט הבריטי החלה התארגנות של מוסדות היישוב העברי המייצגים, בהן ניתנה לנשים זכות שווה לבחור ולהיבחר. הפולמוס על אפשרות הבחירה לנשים התנהל על רקע הבחירות הראשונות לארגון כנסת ישראל ב־1920, כאשר בקרב הציבור החרדי הייתה התנגדות תקיפה לכך, בציבור הדתי מחלוקת פנימית (הרב קוק התנגד והרב עוזיאל תמך), ובציבור החילוני הייתה תמיכה בנושא[4].

בשנות הארבעים של המאה העשרים ייסדה עורכת הדין תהילה מטמון את "הליגה לזכויות הנשים בישראל", ועמדה בראשה[5].

בשנת 1948, בעת הקמת מדינת ישראל, הוענק לציבור הנשים בישראל שוויון זכויות מלא כאשר נכתב במפורש במגילת העצמאות כי "מדינת ישראל (...) תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע או מין". כתוצאה מכך, מאז ועד היום אין כל מניעה חוקית לנשים בישראל מהשתתפות באופן פעיל בחיי הציבור הישראליים.

חקיקה במדינת ישראל

ב-16 בנובמבר 1992 הוקמה בכנסת הוועדה לקידום מעמד האישה. תחום העיסוק העיקרי של הוועדה הוא קידום מעמד האישה בישראל לקראת שוויון בייצוג, בתחום החינוך ובמעמד האישי. כמו כן פועלת הוועדה למניעת אפליה בשל מין או נטייה מינית בכל התחומים וכן הקטנת פערים בכלכלה ובשוק העבודה ולמאבק באלימות כלפי נשים.

חוקים להבטחת שוויון זכויות:

חוקים המעניקים זכויות נוספות לנשים:

זכויות נשים בבתי הדין הדתיים

על אף שהחוק הישראלי מקנה שוויון זכויות בין גברים לנשים, בתי הדין הדתיים במדינה נחשבים למגבילים את זכויותיהן של הנשים היהודיות והמוסלמיות במדינה. בבתי הדין הרבניים בישראל, יש צורך בהסכמתם של שני בני הזוג לצורך הליך הגרושין. במקרים רבים בני זוג מתנים את הסכמתם למתן גט בקבלת תנאיהם, או בכלל מסרבים קטגורית לגירושין, תופעה הנקראת סרבנות גט. מכיוון שהליך הגרושין נעשה על ידי מתן גט מהבעל לאשה מרצונו החופשי, ובגלל המשמעות החמורה יותר של עגינות לאשה לעומת תוצאות סירוב הגט לגבר, באופן כללי התוצאות של סרבנות הגט לנשים הן חמורות יותר מאשר לגברים, דבר המעניק לגבר עמדת יתרון במשא ומתן קודם מתן הגט.

במקרים מסוימים נשים מוסלמיות רשאיות לעתור ולקבל גט באמצעות בתי הדין המוסלמים גם ללא הסכמת הבעלים. מנגד הגברים המוסלמים רשאים להתגרש מנשותיהם גם ללא הסכמתן ואף מבלי לפנות לבית דין[דרוש מקור].

בשירות חובה

שירות צבאי

ערך מורחב – שירות נשים בצה"ל
אימון נשים בקיבוץ משמר העמק במהלך מלחמת העצמאות
חמש חיילות שסיימו את קורס טיס 163 של חיל האוויר הישראלי. בעקבות בג"ץ אליס מילר נפתח קורס הטיס גם לנשים.

נשים מהוות חלק משמעותי מכוח-האדם של צה"ל מיום הקמתו. ישראל היא אחת מ6 המדינות היחידות בעולם שבהן מונהג גיוס חובה לנשים המוסדר בחוק[8], אם כי אורך השירות בו מחויבות נשים קצר מזה של גברים. לאורך תולדות המדינה נשים נטלו חלק בצבא בישראל לפני ומאז קום המדינה בשנת 1948, כאשר הנשים כיום מהוות 33% מכלל חיילי צה"ל ו-36% בדרגות הקצונה הנמוכות. לעומת זאת, ככל שעולים בסולם הדרגות כך מתמעט מספרן של הנשים[9].

מעמד הנשים בצבא, התפקידים הפתוחים בפניהן ואפשרויות הקידום שלהן עברו שינויים רבים במהלך השנים. ב-8 בנובמבר 1995 עתרה מהנדסת האווירונאוטיקה הישראלית אליס מילר לבג"ץ נגד משרד הביטחון וצה"ל עקב סירובם לקבלה למיונים לקורס טיס. בעקבות עתירתה נתקלה מילר ביחס מזלזל ושוביניסטי אפילו מנשיא המדינה, עזר ויצמן, שאמר לה: "תשמעי מיידלע (=ילדה ביידיש), את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב"[10]. בג"ץ קיבל את העתירה והורה לצה"ל להשוות את זכויותיהן של נשים לאלו של גברים. על אף שמילר לא עברה את הקורס הטיס, פסק דין תקדימי זה פתח את הדלתות בפני הנשים בישראל לתפקידים שמעולם לא יכלו לגשת אליהם בצה"ל לפני כן.

במהלך שנת 2000 נכנס לתוקף תיקון לחוק שירות ביטחון שקובע את העיקרון לפיו לכל אישה יש זכות שווה לזכותו של גבר למלא תפקיד כלשהו בשירות הצבאי, אלא אם כן הדבר מתחייב ממהותו ומאופיו של התפקיד. בעקבות כך, נכון להיום, 88% מכלל התפקידים בצה"ל מקבלים לשורותיהם נשים, בעוד שבפועל נשים מאיישות 69% מכל אותם התפקידים.

טייסת הקרב הישראלית הראשונה רוני צוקרמן קיבלה את כנפי הטיס שלה בשנת 2001.

ב-23 ביוני 2011, התמנתה אורנה ברביבאי לקצינה הראשונה בתולדות צה"ל הנושאת דרגת אלוף כאשר מונתה לראש אגף כוח האדם.

שירות אזרחי

ערך מורחב – שירות אזרחי

נשים בתפקידים ציבוריים

ערך מורחב – נשים ראשונות בתפקידים ציבוריים בישראל

ישראל היא אחת המדינות הראשונות שבהן אישה נבחרה לכהן כראש ממשלה, וקיים ייצוג נשים בבית המחוקקים, הכנסת והן בממשלה. מספר הנשים בתפקידים אלו גדל לאורך השנים. בעוד שמרבית הפוליטיקאיות בישראל מכהנות במפלגות חילוניות, מעטים המקרים שבהם נשים כיהנו בתפקידים בכירים במפלגות הדתיות או הערביות בישראל. המפלגות חרדיות בישראל אף נמנעות במוצהר משיבוץ נשים ברשימותיהן לכנסת ולרשויות מקומיות.

בעתירות שהובאו לדיון בבית המשפט לאורך השנים (כגון בג"ץ שקדיאל ובג"ץ אליס מילר) הועלו הסוגיות של כהונת נשים בתפקידים ציבוריים וצבאיים. כיום ישנן נשים רבות בישראל המחזיקות בתפקידים בכירים בחברה הישראלית כגון ראשי עיריות, חברות מועצות מקומיות וציבוריות, שופטות בבית המשפט העליון, בבתי המשפט המחוזיים או בפרקליטות מדינה, חברות כנסת ושרות בממשלה.

ייצוג נשים בפוליטיקה

גולדה מאיר בזמן כהונתה כראש ממשלת ישראל, בחדר הסגלגל עם הנשיא ניקסון והנרי קיסינג'ר. מאיר היא האישה היחידה שכיהנה עד היום בתפקיד ראש ממשלת ישראל.
ערך מורחב – נשים בממשלות ישראל

שיעור הנשים בכנסת נמוך משמעותית משיעורן באוכלוסייה. מהכנסת הראשונה ועד הכנסת ה-14 נע מספר חברות הכנסת בין 7–12, כלומר לא עלה על 10% מסך חברי הכנסת. החל מהכנסת ה-15 עלה שיעור הנשים בכנסת והגיע בכנסת ה-18 ל-21, שהם כ-17.5% מחברי הכנסת, לאור פעילות המפלגות הגדולות לשריין מקומות לנשים. בכנסת התשע עשרה הגיע מספר חברות הכנסת לשיא של 27, שהם 22.5%. זאת, בהשוואה ל-18.5% באסיה, 23.6% באירופה ו-23.8% באמריקה[11]. עם זאת, המפלגות החרדיות נמנעות באופן מוצהר משילוב נשים ברשימותיהן לכנסת.

מלבד גולדה מאיר עמדו נשים נוספות בישראל בראש מפלגות גדולות והיו מועמדות לתפקיד ראש הממשלה, ציפי לבני ושלי יחימוביץ). שיעור השרות בממשלות ישראל, אשר היה בעבר כ-6% עד 10%, גדל באופן משמעותי לאורך השנים. עם זאת, מקום המדינה ועד 2013 כיהנו בסך הכל 14 נשים שונות בתפקיד שרה, מתוך מעל ל-200 שרים שכיהנו בישראל[12]. בממשלת ישראל השלושים ושלוש מכהנות 4 שרות, שהן 19%. גם במדינות צפון אמריקה ובמדינות מערב אירופה אחוז הנשים בממשלה הוא כ-20%. בעוד שמרבית הפוליטיקאיות בישראל מכהנות במפלגות חילוניות, מעטים המקרים בהם נשים מכהנות או כיהנו בתפקידים בכירים במפלגות הדתיות או במפלגות הערביות בישראל.

נשים במערכת המשפט

בבית המשפט העליון לא כיהנה שום אישה בתפקיד שיפוטי עד שנת 1976, אז החלה לכהן כשופטת מרים בן פורת, שהייתה גם הראשונה לכהן בתפקיד מבקר המדינה. מאז הונהג בבית המשפט העליון שריון לאשה ונשים נוספות כיהנו כשופטות. השופטת דורית ביניש הייתה הראשונה שכיהנה בתפקיד נשיא בית המשפט העליון, ועשתה זאת משנת 2006 ועד 2012. השופטת מרים נאור ירשה אותה בתפקיד כאשר כיהנה כנשיאה עד לשנת 2017, ואילו כיום מכהנת כנשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות.

בכוח העבודה ובמדע

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

החוק הישראלי אוסר על אפליה על בסיס מגדרי בתעסוקה ובשכר. בישראל קיימים פערי שכר בין גברים לנשים ויש הטוענים כי על אף החוק, חלקם נובע מאפליה (ראו ערך שכר נשים בישראל).

לאורך השנים הממשלה חוקקה מספר חוקים שנועדו לשפר את מעמד האישה במקום העבודה ובחברה הישראלית. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה מעניקה מלגות להשכלה גבוהה עבור לסטודנטיות דרוזיות, בדואיות, וצ'רקסיות בצפון הארץ. הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה מקיימת גם קורסי הכשרה מקצועית לנשים ביישובים הערבים, הדרוזים והצ'רקסים בישראל.

יישום הנורמות של אורח החיים הדתי במרחב הציבורי

גדר מפרידה בין עזרת גברים לעזרת נשים בכותל המערבי
עמוד ראשי
 ראו גם – צניעות (יהדות), שריעה#מקומן של הנשים באסלאם

הפרדה מגדרית במרחב הציבורי

בישראל מתקיימת הפרדה מגדרית במרחב הציבורי בקרב הקהילות החרדיות. היקף ההפרדה משתנה לפי פלגים שונים בציבור החרדי. הפרדה זו מנומקת בפרשנות מחמירה של האיסור הקיים בהלכה היהודית על קירבה בין גבר ואישה שאינם נשואים או קרובי משפחה מדרגה ראשונה. כחלק מהנהגה זו, מקפידים החרדים על הפרדה מגדרית לא רק בבתי הכנסת, אלא גם באולמות אירועים, על ידי מחיצות. כמו כן קיימת הפרדה בין בנים לבנות בבתי הספר החל מגילאי הגן.

בקווי אוטובוס המשמשים בעיקר אוכלוסייה חרדית ומכונים "קווי מהדרין" מתקיימת הפרדה מגדרית, כאשר החלק הקדמי מיועד עבור גברים, והחלק האחורי עבור נשים. בינואר 2011 קבע בג"ץ כי הפרדה מגדרית בקווי האוטובוסים הציבוריים בישראל בכלל ובקווי המהדרין בפרט מותרת רק כאשר היא נעשית מרצון הנוסע. לפני פסק הדין, היו מספר מקרים שבהם נוסעות בקווי מהדרין הוטרדו ואולצו לשבת בחלקו האחורי של האוטובוס וכן גברים שנדרשו לעבור מן החלק האחורי אל זה הקדמי.

בסוף 2011 החל בישראל דיון ציבורי ער בסוגיית הדרת נשים, בעקבות מקרים אחדים של הפרדה מגדרית שנטען שיש בהם משום הדרה מנימוקים דתיים. בדיון הציבורי השתתפו אנשי תקשורת ופוליטיקאים, ואף ראש הממשלה בנימין נתניהו[13] ונשיא המדינה[14]. גורמים נוספים יצאו נגד מה שראו כתופעות של הדרת נשים בחברה החרדית.[15][16][17]. מזכירת המדינה האמריקאית דאז, הילרי קלינטון, מתחה ביקורת על הדרת הנשים בישראל ואף השוותה את המצב בישראל למצב באיראן[18].

רבים בחברה החרדית ראו בטענות בנושא זה רדיפה חסרת הצדקה,[19] וטענו כי המדובר בהסטת תשומת הלב מהאפליה של נשים הקיימת במגזר הכללי ובמגזרים נוספים, בתחום הפוליטיקה, העסקים (שכר והזדמנויות עבודה), דימוי ההחפצה, ושימוש בגופן של נערות וילדות לשם זנות. כמו כן נטען שהתקשורת נטפלה למקרים שוליים ונקטה בהכללה, וכי במקרי האלימות מדובר היה בכת אלימה מצומצמת. קבוצות חרדיות אחדות אף תמכו בהגברת הלחץ על מיעוט זה, "הסיקריקים"[20].

בינואר 2012 מינה היועץ המשפטי לממשלה צוות משרדי בנושא "תופעת הדרת הנשים במרחב הציבורי". במרץ 2014 החליטה הממשלה על יישום ההמלצות[21]. נקבע כי חל איסור בדין על רשות שלטונית להנהיג במישרין או בעקיפין הפרדה בין גברים לנשים, שיש בה "פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכויות היסוד החוקתיות לכבוד האדם ולשוויון". עוד הוחלט כי יוצע תיקון לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, שיאסור על ביזוי או השפלה, מחמת הפליה, על מנת למנוע מאדם לקבל מוצר או שירות ציבורי. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ביוני 2014[22].

נשים באוכלוסיות מיעוטים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

הנשים הערביות בישראל

בניגוד לרוב המדינות המוסלמיות במזרח התיכון, הנשים הערביות בישראל נהנות ממעמד חוקי זהה לזה של הגברים, ויש להן את הזכות להשתתף בבחירות ולהיבחר למשרה ציבורית. כמו כן, מצבן של הנשים הערביות בישראל טוב בהרבה ממצבן של נשים במדינות המוסלמיות במזרח התיכון שכן החוק הישראלי אוסר על נישואי פוליגמיה, נישאים לקטינות וההתעללות מינית בנשים.

הנשים הערביות בישראל שותפות באופן פעיל בחיים הציבוריים בישראל ובגופי הממשלה. דוגמאות בולטות לכך כוללות את - חוסניה ג'בארה, אשר הייתה האישה הראשונה מקרב ערביי ישראל שמונתה לתפקיד חברת כנסת ונדיה חילו אשר הייתה האישה השנייה מקרב ערביי ישראל שמונתה לתפקיד חברת כנסת.

הנשים החרדיות בישראל

מהאישה החרדית מצופה לטפל בביתה ולא לפתח קריירה. מטרת יציאתה לשוק העבודה היא לפרנס את המשפחה ולאפשר לבעל ללמוד בישיבה. לחלק מהנשים החרדיות בישראל נגישות נמוכה למידע בתחום הבריאות ולשירותי בריאות[23].

פשיעה נגד נשים

אלימות במשפחה

משרד הרווחה מפעיל מקלט לנשים מוכות ומוקד לדיווחים על מקרי התעללות. ארגוני הנשים בישראל מספקות ייעוץ, התערבות במשברים, סיוע משפטי ומקלטי לנשים שחוו התעללות.

מדי שנה מתרחשים בישראל מקרי רצח על חילול כבוד המשפחה בקרב הקהילה הערבית בישראל. החוק בישראל אינו מכיר ב'הגנה על כבוד המשפחה' כצידוק ראוי לרצח. אולם, בפועל רשויות החוק מגלות הבנה כלפי התופעה, תוך ניסיון להיות רגישים לתרבותה של 'קבוצת המיעוט', בעיקר מצד המשטרה. במקרים רבים, המשטרה נוהגת להפעיל 'נכבדים' כדי לפשר בין האישה ומשפחתה, שולחת נערות לחסותם של שיח'ים, או מחזירה אותן לבתיהן. היו מספר מקרים בהם נרצחו נערות אחרי שפנו למשטרה והתלוננו שהן בסכנת חיים, לעיתים אחרי שהמשטרה קיבלה התחייבות מצד המשפחה והחזירה את הנערה לביתה.[דרוש מקור]

כפייה מינית

בישראל נחשב אונס, כולל אונס המתקיים במערכת זוגית, לעבירה שהעונש עליה הוא 16 שנות מאסר. החוק מכפיל את העונש כאשר העבריין אנס קרוב משפחה.

איסור על הטרדה מינית בעבודה נקבע בשנת 1988 בחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, ובמסגרתו הופיע לראשונה המושג "הטרדה מינית" בחוקי מדינת ישראל. בשנת 1998 נחקק בישראל החוק למניעת הטרדה מינית, אשר מגדיר חמישה סוגי התנהגות המהווים הטרדה מינית, וקובע שהתנהגות כזו היא בגדר עבירה פלילית ועוולה אזרחית.

העונש על הטרדות מיניות בישראל מותאם לחומרת המעשה. העונש נע לרוב בין שנתיים עד תשע שנים מאסר.

על פי סקר שנערך במהלך 2010 על ידי משרד התמ"ת בנושא הטרדה מינית בעבודה בישראל עלה כי בסביבות 35 עד 40 אחוז מהנשים בישראל חוו הטרדה מינית במקום עבודתן וכי שליש מתוכן הוטרדו בשנה האחרונה. בקרב הנשים שדיווחו על הטרדה, 69 אחוזים ציינו שההטרדה כללה הצעות בעלות אופי מיני, 47 אחוז ציינו התייחסויות המופנות לאדם ומתמקדות במיניותו, 22 אחוז ציינו מעשה מגונה, 10 אחוז ציינו ביזוי או השפלה של אדם ביחס למינו או מיניותו, ו-7.7 אחוזים ציינו סחיטה באיומים.[דרוש מקור]

פוליגמיה

פוליגמיה אסורה על פי חוק העונשין בישראל. איסור פוליגמיה בישראל אינו תלוי בעדה ולאום, אך למרות זאת בקרב האוכלוסייה הבדואית בישראל נפוצה תופעה זאת, בשיעור מצומצם בנישואים רשמיים, ובשיעור רחב בנישואים לא רשמיים (כלומר נישואים שאינם מדווחים לרשויות). לפי הערכות חוקרים, שיעור הפוליגמיה באוכלוסייה זו נע בין 20% ל־36% מכלל הנישואים. חרף זאת כמעט ואין אכיפה של איסור זה בקרב האוכלוסייה הבדואית[24].

סחר בנשים וזנות בישראל

ערך מורחב – סחר בנשים בישראל

הסחר בנשים בישראל מתקיים במטרה להעסיקן בזנות. על פי רוב מתבצע הסחר בנשים שאינן אזרחיות ישראל, ושהובאו לישראל במרמה. סחר הנשים בישראל, הוא חלק ממגמה עולמית רחבה יותר של סחר למטרות זנות, בה נשים מגויסות, לרוב במרמה, לעבודה בתעשיית המין ונסחרות למטרות ניצול מיני.

על פי ההערכות, כ-3000 נשים נסחרות בישראל למטרת זנות, גילן הממוצע הוא 23 ורובן מובאות ממזרח אירופה: מולדובה, אוקראינה ורוסיה. רק 9% מהן דיווחו כי בעבר עבדו בזנות, משמע, אצל רובן ישראל הייתה הפעם הראשונה בה עבדו בזנות. 29% דיווחו כי במדינת מוצאן היו מובטלות, והשאר שעבדו עסקו במקצועות כגון: מזכירות, מורות, תופרות וכדומה, כששכרן בממוצע היה 38 דולר לחודש.

בריאות ותחלואה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

השיעור הממוצע של תמותת היולדות בישראל הוא 7 לכל 100,000 לידות, מהנמוכים בעולם[25]. תוחלת החיים הממוצעת של נשים בישראל הייתה בשנת 2013 84.3 שנים[26], גבוה מתוחלת החיים הממוצעת של הגברים.

ארגוני נשים

בשנת 1921 נוסד ארגון נעמת בסגרת הסתדרות על ידי חלוצות העלייה השנייה והשלישית, אשר בער בהן הצורך להתארגן, משום שלא זכו להכרה ולייצוג במוסדות הקיימים, וקופחו על אף היותן שותפות מלאות בעבודה. ארגון זה היה לכל אורך השנים ארגון הנשים הגדול ביותר בישראל. בארגון חברות כיום כ-800,000 נשים בישראל (בהן נשים יהודיות, ערביות, דרוזיות וצ'רקסיות) המייצגות את כל הספקטרום של החברה הישראלית. לארגון ישנם 100 סניפים שונים בערים, בעיירות וביישובים בכל רחבי ישראל.

בישראל קיימים ארגוני נשים נוספים, ביניהם: שדולת הנשים, וויצ”ו.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מעמד האישה בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ ראו למשל: יפה ברלוביץ, האישה בספרות-הנשים של העלייה הראשונה באתר סנונית.
  2. ^ עיריית י-ם מחזירה תמונות נשים לפרסומות
  3. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         תמונות נשים הוסרו גם מכרזות של כרטיס אדי, באתר הארץ
  4. ^ נורית כהנא,השתתפות נשים בפוליטיקה באתר ספריית אוניברסיטת חיפה
  5. ^ עו"ד תהילה מטמון אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, דוד תדהר, כרך 11, עמוד 3722
  6. ^ חוק שכר שווה לעובדת ולעובד, התשנ"ו-1996, באתר חילן
  7. ^ חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004, באתר חילן
  8. ^ אתר אכ"א
  9. ^ הקצינות בצה"ל: מספר שיא, אך מעט לוחמות, באתר ynet, 3 בספטמבר 2013
  10. ^ צילה לייפר, לשחוט את המיתוס - עזר ויצמן, אתר סקופ, 28.4.2008
  11. ^ אתר למנויים בלבד אסף רונאל, גברתי המחוקקת: מעמד האשה בפרלמנט הולך ומתחזק בכל העולם, באתר הארץ, 6 בפברואר 2013
  12. ^ יותר נשים בכנסת, מספיק נשים בכנסת?, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 1 בינואר 2013
    נשים בממשלות, אתר הכנסת
  13. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         ברק רביד, ראש הממשלה נתניהו: הדרת נשים היא סוגיה שהחילונים לא יתפשרו לגביה, באתר הארץ
  14. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         ברק רביד, ניר חסון, נתניהו: הדרת נשים סותרת את המסורת היהודית, באתר הארץ
  15. ^ עתירה לבג"ץ: מנעו הפרדה מגדרית במאה שערים, באתר ynet, 14 באוקטובר 2011
    10 תמונות ויצירות מחאה נגד הדרת נשים - פורסם ב-holesinthenet.co.il ב-20 בדצמבר 2011
    רויטל בלומנפלד, עוז רוזנברג, עצרות בת"א ובירושלים נגד הדרת נשים: אסור להישאר אדישות, באתר הארץ, 23 בדצמבר 2011
    נתניהו קורא לפעול נגד ההדרה של נשים בישראל - פורסם בהארץ ב-24 בדצמבר 2011
  16. ^ החרדים הם אלה שנפגעים מהדרת נשים
  17. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         יאיר אטינגר, מחאת הרב נגד הדרת נשים: נגנית חליל בבית הכנסת, באתר הארץ
  18. ^ חדשות 2 - קלינטון מזועזעת: נשים במושב האחורי באוטובוס?
  19. ^ מי מוביל את קמפיין השטנה נגד הציבור החרדי? • פרויקט מיוחד ובלעדי באתר בחדרי חרדים - פורסם באתר בחדרי חרדים ב-14 בדצמבר 2011
    הסופר החרדי משה גוטמן משיב לעניין של 'הדרת נשים' • צאו לנו מהוורידים - פורסם בגלובס ב-21 בדצמבר 2011
    גדעון לוי, מתי נלחמתם נגד הדרת ערבים?, באתר הארץ, 22 בדצמבר 2011
    העיתונאי החרדי קובי אריאלי: כך נולד באזז "הדרת הנשים" - פורסם בגלובס ב-22 בדצמבר 2011
  20. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         יאיר אטינגר, המאבק בהקצנה החרדית: החרדים המתונים בעד "מסע ההסתה החילוני", באתר הארץ
  21. ^ מניעת הדרת הנשים במרחב הציבורי, באתר משרד ראש הממשלה
  22. ^ http://main.knesset.gov.il/News/PressReleases/pages/press190514-sq.aspx אושר: השפלה בכניסה למקומות ציבוריים – עבירה פלילית], באתר הכנסת
  23. ^ רבקה נריה בן שחר, החרדים נטשו את הנשים, הארץ 26 בנובמבר 2014
  24. ^ פוליגמיה בקרב‬ האוכלוסייה הבדואית בישראל‬, מרכז המידע של הכנסת
  25. ^ ד"ר חנה קטן, תמותה בעקבות לידה בישראל מהנמוכות בעולם, 23 באוקטובר 2013, באתר פנימה
  26. ^ משרד הבריאות, נתונים חדשים אודות אי-שוויון בבריאות ובשירותי בריאות בישראל, 4 בדצמבר 2014
  27. ^ תוכן העניינים
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מעמד_האישה_בישראל&oldid=23555753"