נשים ראשונות בתפקידים ציבוריים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בערך זה ניתן פירוט של נשים שהיו הראשונות שמילאו תפקיד מסוים, בתפקידים ציבוריים במדינת ישראל.

בממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נשים בממשלות ישראל

שרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז קום המדינה ועד היום כיהנו 17 נשים כשרות בממשלות ישראל, ואישה אחת, גולדה מאיר כראש ממשלת ישראל. ישראל היא בין המדינות המעטות בהן כיהנה אישה כראש הממשלה.

בממוצע, בין שנות ה-90 של המאה ה-20 לראשית העשור השני של המאה ה-21, היוו הנשים כ-6% עד 10% מהשרים בממשלות ישראל. לשם השוואה, במדינות סקנדינביה אחוז הנשים בממשלה הוא בין 40% ל-50%, אם כי בשוודיה מעולם לא כיהנה אישה בתפקיד ראש הממשלה, במדינות צפון אמריקה למעלה מ-20%, ובמערב אירופה קרוב ל-20%. הממוצע הישראלי בשנים אלה היה דומה לממוצע במדינות דרום אמריקה וחלק ממדינות אפריקה. בממשלה שהחלה לכהן ב-2013 עלה שיעור הנשים ל-18%.

בממשלה הזמנית לא כיהנה אף אישה. האישה הראשונה שכיהנה כשרה הייתה גולדה מאיר, כשרת העבודה ומאוחר יותר כשרת החוץ. במשך 25 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, הייתה מאיר האישה היחידה שכיהנה כשרה. בשנת 1969 הייתה האישה הראשונה, והיחידה עד כה, שנבחרה לתפקיד ראש הממשלה.

מלבד הממשלה הזמנית, גם בממשלות שכיהנו בין השנים 1969-1966, 1983-1974, 1986-1984 ו-1992-1988 לא כיהנו נשים. בממשלת רבין השנייה כיהנו לראשונה שתי נשים - אורה נמיר ושולמית אלוני. בממשלות שרון כיהנו לראשונה שלוש נשים (בו זמנית בהרכבים שונים) - לימור לבנת, ציפי לבני, דליה איציק ויהודית נאות. בממשלה ה-33 (2013-2015) כיהנו לראשונה ארבע נשים - יעל גרמן, ציפי לבני, לימור לבנת וסופה לנדבר. בממשלה ה-34 מכהנות גם כן ארבע נשים.

במשרדי האוצר, ביטחון הפנים והדתות לא כיהנו נשים. במשרדי הביטחון, התחבורה והתשתיות כיהנו סגניות שר.

שרות
השנה התפקיד האישה הראשונה בתפקיד
1949 שרה בממשלת ישראל גולדה מאיר
1949 שרת העבודה גולדה מאיר
1955 שרת החוץ גולדה מאיר
1969 ראש הממשלה גולדה מאיר
1970 שרת הפנים גולדה מאיר (כממלאת מקום של שר שנפטר, מתוקף היותה ראש הממשלה, עד למינוי שר חדש)
1974 שרה בלי תיק שולמית אלוני
1986 שרת הבריאות שושנה ארבלי אלמוזלינו
1992 שרת החינוך והתרבות שולמית אלוני
1992 השרה לאיכות הסביבה אורה נמיר
1993 שרת התקשורת שולמית אלוני
1993 שרת המדע שולמית אלוני
1999 שרת הקליטה יולי תמיר
2001 שרת התעשייה והמסחר דליה איציק
2001 השרה לשיתוף פעולה אזורי ציפי לבני
2002 שרת החקלאות ציפי לבני (מ"מ)
2004 שרת המשפטים ציפי לבני
2004 שרת הבינוי והשיכון ציפי לבני (מ"מ)
2006 ממלאת מקום ראש הממשלה ציפי לבני
2008 שרת התיירות רוחמה אברהם
2011 שרת התרבות והספורט לימור לבנת
2011 שרת החקלאות אורית נוקד
2015 שרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאל

סגנות שר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגניות שר
השנה התפקיד האישה הראשונה בתפקיד
1981 סגנית שר החינוך מרים גלזר תעסה
1984 סגנית שר הבריאות שושנה ארבלי אלמוזלינו
1990 סגנית שר המדע גאולה כהן
1992 סגנית שר התעשייה והמסחר מאשה לובלסקי
1999 סגנית שר הקליטה מרינה סולודקין
2001 סגנית שר הביטחון דליה רבין פילוסוף
2001 סגנית שר התשתיות הלאומיות נעמי בלומנטל
2002 סגנית שר התחבורה סופה לנדבר
2005 סגנית שר החקלאות גילה גמליאל
2005 סגנית שר הפנים רוחמה אברהם
2005 סגנית במשרד המשנה לראש הממשלה אורית נוקד
2009 סגנית השר לענייני גמלאים לאה נס
2009 סגנית שר במשרד ראש הממשלה גילה גמליאל
2009 סגנית שר התמ"ת אורית נוקד
2015 סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי

בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הנשים בכנסת, לפי כנסות
בירוק: מספר הנשים בעת בחירתה של הכנסת
באדום: מספר הנשים המרבי במהלך תקופת כהונתה של הכנסת

בחמישים שנותיה הראשונות של המדינה, מספר הנשים שנבחרו לכנסת היה יציב, ונע בין 7 (בכנסת השתים עשרה) לבין 12 (בכנסת השלישית). לכנסת השש עשרה נבחרו 17 חברות כנסת, ובשלהי כהונתה, עקב חילופי גברי, הגיע מספרן ל-21. גם לכנסת השבע עשרה נבחרו 17 נשים, ולכנסת ה-18 נבחר מספר שיא של 21 נשים, ובשנת 2011 אף הגיע ל-24. בבחירות לכנסת ה-19 נרשם שיא חדש - 27. חלק מהגידול במספרן של הנשים בכנסת נובע משריון מקומות לנשים ברשימותיהן של מפלגות שונות החל משנות ה-90, ובהן העבודה, הליכוד, מרצ והמפד"ל. בכנסת העשרים נמנו 33 חברות כנסת.

שיעור הנשים שכיהנו בכנסת ה-18, היה 19.2%. שיעור זה דומה לממוצע העולמי, אך נמוך מהמקובל במרבית מדינות המערב[1].

שש נשים עמדו בראש מפלגות שנבחרו לכנסת - רחל כהן-כגן בראש רשימת ויצו בכנסת הראשונה, גולדה מאיר בראש המערך בכנסת השביעית והשמינית, שולמית אלוני בראש רצ ומרצ בין הכנסת השמינית לבין הכנסת השלוש עשרה, ציפי לבני בראש קדימה בכנסת השמונה עשרה ובראש התנועה בכנסת התשע עשרה, שלי יחימוביץ' בראש העבודה בכנסת התשע עשרה וזהבה גלאון בראש מרצ בכנסת התשע עשרה ובכנסת העשרים.

שלוש הראשונות לא נדרשו להתמודד על התפקיד בבחירות מקדימות - כהן-כגן ואלוני עמדו בראש המפלגות אותן הקימו, ואילו גולדה מאיר הייתה המועמדת היחידה שהתמודדה על התפקיד במרכז המערך. לבני הייתה הראשונה שנבחרה לתפקידה בפריימריז, בשנת 2008, ואף זכתה כמפלגה במספר המנדטים הגדול ביותר בכנסת. גם יחימוביץ' וגלאון שנבחרו בעקבותיה נבחרו בבחירות מוקדמות. אורה נמיר הייתה האישה הראשונה שהתמודדה בפריימריז לראשות מפלגה, בבחירות לראשות מפלגת העבודה ב-1992. היא הגיעה למקום הרביעי.

האישה הראשונה, והיחידה עד כה, שנבחרה לכהן כיושבת ראש הכנסת היא יושבת הראש בכנסת ה-17, דליה איציק. נשים עמדו בראשות רוב ועדות הבית, למעט ועדת החוץ והביטחון, ועדת הכספים וועדת חוקה, חוק ומשפט. באופן מסורתי, עומדת אישה בראש הוועדה לקידום מעמד האישה, ואולם בשנת 2006 היה גדעון סער לגבר הראשון שנבחר לתפקיד זה.

נשים ראשונות בכנסת
השנה התפקיד האישה הראשונה בתפקיד
1949 יושבת ראש ועדת החינוך והתרבות שושנה פרסיץ
1949 סגנית יושב ראש הכנסת חנה למדן
1951 יושבת ראש ועדת חקירה פרלמנטרית חנה למדן
1965 יושבת ראש ועדת הכנסת דבורה נצר
1969 יושבת ראש ועדת השירותים הציבוריים חייקה גרוסמן
1977 יושבת ראש ועדת העלייה והקליטה גאולה כהן
1981 יושבת ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה שושנה ארבלי-אלמוזלינו
1984 יושבת ראש ועדת העבודה שושנה ארבלי-אלמוזלינו
1988 ראש האופוזיציה[2] שולמית אלוני
1989 יושבת ראש ועדת הכלכלה שושנה ארבלי-אלמוזלינו
1996 יושבת ראש ועדת המדע והטכנולוגיה דליה איציק
1999 יושבת ראש ועדת האתיקה דליה רבין-פילוסוף
1999 חברת הכנסת הערבייה הראשונה חוסניה ג'בארה
2004 יושבת ראש הוועדה לענייני ביקורת המדינה מלי פולישוק-בלוך
2006 יושבת ראש הכנסת דליה איציק
2015 יושבת ראש הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול תמר זנדברג
2015 יושבת ראש הוועדה המיוחדת ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור סתיו שפיר (הראשונה שמאיישת את התפקיד)
2013 יושבת ראש ועדה מיוחדת לבעיית העובדים הזרים מיכל רוזין

במערכת המשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים ראשונות במערכת המשפט
השנה התפקיד האישה הראשונה בתפקיד
1948 שופטת אוגניה וינוגרדוב
1953 שופטת בבית משפט מחוזי אוגניה וינוגרדוב
1969 שופטת בבית משפט צבאי חוה ענבר (הראשונה בעולם)
1970 נשיאה תורנית של בית משפט מחוזי אוגניה וינוגרדוב
1973 הסניגורית הצבאית הראשית אביבה דור
1977 שופטת בבית המשפט העליון מרים בן פורת
1983 משנה לנשיא בית המשפט העליון מרים בן פורת
1988 מבקרת המדינה מרים בן פורת
1989 פרקליטת המדינה דורית ביניש
2003 הסניגורית הציבורית הארצית ענבל רובינשטיין
2003 יו"ר המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין ארנה לין
2003 ראש ועד מחוז חיפה של לשכת עורכי הדין רחל בן ארי
2003 נציבת תלונות הציבור על שופטים טובה שטרסברג כהן (הראשונה שמאיישת את התפקיד)
2006 נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש
2010 נשיאת בית הדין הארצי לעבודה נילי ארד
2017 קאדית הנא חטיב

במערכת הביטחון ובמשטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים ראשונות במערכת הביטחון ובמשטרה
השנה התפקיד האישה הראשונה בתפקיד
1948 מפקדת חיל נשים מינה בן צבי
שנות ה-50 סגנית ראש המוסד מלכה ברוורמן
שנות ה-80 מפקדת תחנת משטרה שלומית כורם (משטרת מגדל העמק)
1987 נושאת דרגת תת אלוף בצה"ל עמירה דותן
1989 קצינת משטרה בדרגת ניצב חנה הירש (יועצת משפטית למשטרה)
אמצע שנות ה-90 המשנה לראש המוסד עליזה מגן
1998 ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרת ישראל מירי גולן
1999 ראש אגף משאבי אנוש במשטרת ישראל אסתר דומיניסיני
1999 נציבת קבילות שוטרים וסוהרים רות גדות
1999 מפקדת בית סוהר דליה ניר (בית סוהר כרמל)
2000 נציבת בתי הסוהר אורית אדאטו
2000 הצנזורית הצבאית הראשית רחל דולב
2000 נספחת צה"ל בחו"ל עדי ברשדסקי (מזרח אירופה)
2002 דוברת צה"ל רות ירון
2005 מפקדת חיל שאינו חיל נשים אורנה ברביבאי (מפקדת חיל השלישות)
2006 נושאת דרגת אלוף בצה"ל (דרגת ייצוג) דבורה ברלינר
2011 נושאת דרגת אלוף בצה"ל אורנה ברביבאי (ראש אגף כוח האדם)
2013 מפקדת מרחב במשטרת ישראל סיגל בר צבי (מפקדת מרחב נתב"ג)[3]
2017 היועץ הכספי לרמטכ"ל אריאלה לזרוביץ'

מנכ"ליות משרדים ממשלתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנכ"ליות משרדים ממשלתיים
השנה המשרד האישה הראשונה בתפקיד
1972 משרד מבקר המדינה רננה גוטמן[4][5][6]
1996 המשרד לקליטת עלייה שלומית כנען
1996 המשרד לאיכות הסביבה נחמה רונן
1996 משרד המשפטים נילי ארד
1999 משרד החינוך שלומית עמיחי
2001 משרד התיירות מירה אלטמן
2003 משרד המדע והטכנולוגיה עתליה רוזנבאום[7]
2005 המשרד לפיתוח הנגב והגליל אפרת דובדבני
2006 משרד החקלאות יעל שאלתיאלי[8]
2009 משרד התרבות והספורט אורלי פרומן
2011 המשרד לשיתוף פעולה אזורי אורנה הוזמן-בכור
2013 משרד האוצר יעל אנדורן
2013 משרד התשתיות הלאומיות האנרגיה והמים אורנה הוזמן-בכור
2015 משרד הפנים אורנה הוזמן-בכור
2016 משרד התחבורה והבטיחות בדרכים קרן טרנר אייל

ראשות רשויות מקומיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האישה הראשונה שנבחרה לעמוד בראש רשות מקומית בישראל היא חייקה גרוסמן, שעמדה בראש המועצה האזורית געתון (כיום חלק מהמועצה האזורית מטה אשר) בין השנים 1951-1950. האישה הראשונה שנבחרה לכהן כראש עירייה היא חנה לוין, ראש עיריית ראשון לציון בין השנים 1960-1956. באותה העת, נבחרו ראשי הרשויות בידי מועצת העיר. החל משנת 1975 נבחרים ראשי הרשויות בבחירות ישירות, על ידי תושבי העיר. האישה הראשונה שנבחרה בדרך זו היא זיוה בן דרור, שנבחרה לתפקיד ראש מועצת אבן יהודה ב-1989.

נכון לשנת 2017, בראש 6 מבין 256 הרשויות המקומיות בישראל עומדות נשים: מרים פיירברג בנתניה (מאז 1998), ליזי דלריצ'ה בגני תקווה, יעלה מקליס ביהוד-מונוסון, ליאת שוחט באור יהודה, סיגל מורן במועצה האזורית בני שמעון, מטי צרפתי הרכבי במועצה אזורית יואב.

ראשי רשויות מקומיות
השנה הרשות המקומית האישה הראשונה בתפקיד
1950 מועצה אזורית געתון חייקה גרוסמן
1951 מועצה אזורית חבל מעון הדסה ברגמן
1956 ראשון לציון חנה לוין
1957 כפר יונה יפה כץ
1962 רמת ישי יהודית שושני
1965 מועצה אזורית ברנר בת שבע אילון
1967 יקנעם עילית מנוחה חרל"פ
1971 קריית חרושת זהבה וושצ'ינה
1973 כפר יסיף ויולט חורי
1983 מועצה אזורית בני שמעון אורה פוטר
1989 אבן יהודה זיוה בן דרור
1993 סביון מרשה כספי
1996 קדומים דניאלה וייס
1996 מועצה אזורית בקעת בית שאן יעל שאלתיאלי
1998 הרצליה יעל גרמן
1998 נתניה ורד סוויד (מ"מ)
מרים פיירברג (נבחרת)
2002 מועצה אזורית ערבה תיכונה לילך מורגן
2003 מועצה אזורית אפעל אורה חכם
2006 מצפה רמון פלורה שושן
2006 גבעתיים איריס אברהם (מ"מ)
2010 ערד טלי פלוסקוב
2011 מועצה אזורית יואב מטי צרפתי הרכבי
2013 רמת השרון שירה אבין (מ"מ)
2013 גני תקוה ליזי דלריצ'ה
2013 יהוד-מונוסון יעלה מקליס
2015 אור יהודה ליאת שוחט
2016 מגדל תפן סיגל שאלתיאל-הלוי

תפקידים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים ראשונות בתפקידים אחרים
השנה התפקיד האישה הראשונה בתפקיד
1948 יו"ר ועדה ציבורית בבה אידלסון (יו"ר ועדת הסמל והדגל של מועצת המדינה הזמנית)
1948 ראש נציגות דיפלומטית גולדה מאיר (ציר בברית המועצות)
1962 מזכירת הממשלה יעל עוזאי
1966 שגרירה אסתר הרליץדנמרק)
1980 מזכירת הקיבוץ הארצי עליזה עמיר-זהר
1982 המפקחת על הבנקים גליה מאור
1988 מנכ"ל ועדת הבחירות המרכזית תמר אדרי
1988 חברת מועצה דתית לאה שקדיאל
1996 מדענית ראשית ומנהלת מערך המחקר והפיתוח משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה ד"ר ארנה ברי
1996 מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות ציפי לבני
1997 ראש רשות ניירות ערך מירי כץ
2000 יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולווין דורית ענבר
2002 נציבת מס הכנסה טלי ירון-אלדר
2003 מנכ"ל שירות התעסוקה אסתר דומיניסיני
2003 מנהלת בית חולים כללי אורנה בלונדהייםמרכז רפואי העמק)
2005 נשיאת אוניברסיטה רבקה כרמיאוניברסיטת בן-גוריון)
2005 הממונה על ההגבלים העסקיים רונית קן
2007 מנכ"ל בית הנשיא אפרת דובדבני
2008 מנכ"ל המוסד לביטוח לאומי אסתר דומיניסיני
2008 נציבת שוויון הזדמנויות בעבודה ציונה קניג-יאיר
2010 מזכירת הכנסת ירדנה מלר הורוביץ
2010 נשיאת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים רות ארנון
2011 החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו
2011 משנה לנגיד בנק ישראל קרנית פלוג
2012 יו"ר רשות החשמל אורית פרקש-הכהן
2013 נגידת בנק ישראל קרנית פלוג
2018 ראש המחלקה לחקירות שוטרים קרן בר-מנחם
2018 נשיאת לשכת רואי חשבון בישראל איריס שטרק

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לפי נתוני האיגוד הבין-פרלמנטרי. הנתונים המופיעים בו מתייחסים לנובמבר 2008, בעת שכיהנה הכנסת ה-17. ראו גם שחר אילןובמקום ה-101 בייצוג נשים בפרלמנט: ישראל, באתר הארץ, 16 במרץ 2008.
  2. ^ באותה העת לא היו לתפקיד זה משמעויות רשמיות. בשנת 2009 הייתה ציפי לבני לאישה השנייה לעמוד בראש האופוזיציה כתפקיד בעל משמעות פורמלית.
  3. ^ לראשונה בישראל: אישה מונתה למפקדת מרחב ישראל היום, 22 באוגוסט 2013
  4. ^ רננה גוטמן קורות חיים אתר News1
  5. ^ רננה גוטמן ז"ל אתר אבלים 18 בספטמבר 2016
  6. ^ הישראלית שעשתה היסטוריה ב-1972 אתר הארץ
  7. ^ מינוי המנהל הכללי של משרד המדע והטכנולוגיה באתר משרד ראש הממשלה
  8. ^ סערה סביב פיטוריה של יעל שאלתיאלי מקק"ל mynet‏, 6 במאי 2012