ניקולאה צ'אושסקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נִיקוֹלָאֶה צַ'אוּשֶׁסְקוּ
נשיא רומניה ה-6
Crop-Nicolae Ceaucescu 1978.jpg
קודם גאורגה גאורגיו-דז'
יורש יון איליאסקו
תחילת כהונה 9 בדצמבר 1967
סוף כהונה 22 בדצמבר 1989
תאריך לידה 26 בינואר 1918
מקום לידה סקורניצ'שט, מחוז אולט, רומניה
תאריך פטירה 25 בדצמבר 1989
מקום פטירה טרגובישטה, מחוז דמבוביצה, רומניה
מקום קבורה בית הקברות גנצ'אה Ghencea, בוקרשט, רומניה
שם בשפת אם Nicolae Ceauşescu (רומנית

IPA:‏ /ni.ko.ˈla.e ʧa.u.ˈʃes.ku/

נִיקוֹלַאֶה צַ'אוּשֶׁסְקוּ (רומנית: Nicolae Ceauşescu; אלפבית פונטי בינלאומי: (nikoˈla.e t͡ʃe̯a.uˈʃesku)‏; 26 בינואר 191825 בדצמבר 1989), פוליטיקאי קומוניסטי רומני, שליט רומניה הקומוניסטית לאחר מותו של גאורגה גאורגיו-דז' ועד פרוץ המהפכה הרומנית והוצאתו להורג בשנת 1989.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אושסקו נולד למשפחת איכרים, בכפר סקורניצ'שט (Scorniceşti), במחוז אולט, בחבל ולאכיה. אביו, אנדרוצה, היה איכר, בן למשפחת רועי צאן ששימש זמן מה כראש הכפר. אימו, אלכסנדרינה, הייתה בת למשפחה של קצין בצבאו של טודור ולדימירסקו. לניקולאה היו כמה אחים ואחיות - האחות הבכורה הייתה ניקולינה, שנולדה ב-1914 והייתה הראשונה שעזבה את הבית ועברה לבוקרשט בחיפוש אחר עבודה. בגיל 11, בסיום בית הספר היסודי, נשלח להיות שוליה של סנדלר בבוקרשט, שם התגורר אצל אחותו, ניקולינה.

הפעילות במפלגה הקומוניסטית המחתרתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 הצטרף למפלגה הקומוניסטית הרומנית (הלא-חוקית באותה תקופה), ובשנת 1933 נעצר לראשונה באשמת הסתה במהלך שביתה. בשנת 1934 נעצר שלוש פעמים, על איסוף חתימות למען שחרור חברי מפלגה שנעצרו ופעולות דומות. לאחר מעצרים קצרים אלה, עבר לפעילות מחתרתית עד שנעצר בשנת 1936 ונידון לשנתיים מאסר בבית הסוהר דופטאנה. בשנת 1939 פגש את אלנה פטרסקו, קומוניסטית ותיקה שהשפיעה עליו רבות, במיוחד לאחר שנשא אותה לאישה בשנת 1945. בשנת 1940 נעצר מחדש ונכלא, ובשנת 1943 הועבר לבית סוהר בטרגו ז'יו, שם היה חברו לתא של גאורגה גאורגיו-דז'.

ניקולאה צ'אושסקו בעת מעצרו בנעוריו

העלייה לשלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת העולם השנייה מונה צ'אושסקו לתפקיד מזכיר איגוד הנוער הקומוניסטי (UTC). בשנת 1947, עם עליית הקומוניסטים לשלטון, התמנה לתפקיד שר החקלאות ומאוחר יותר, סגן שר ממונה על הכוחות המזוינים. בתקופה זו נולדו גם ילדי הזוג צ'אושסקו, ולנטין (1948), זויה (1949) וניקו (1951). בשנת 1952, לאחר שקבוצת בית הסוהר התגברה על קבוצת מוסקבה ואנה פאוקר סולקה מתפקידיה (מאבקי כוח במסגרת המפלגה הקומוניסטית), נכנס צ'אושסקו לוועד המרכזי של מפלגת הפועלים הרומנית, השם הרשמי של המפלגה הקומוניסטית הרומנית באותה תקופה. בשנת 1954 התמנה לחבר מלא בלשכה הפוליטית ובהדרגה קיבל מעמד של מספר שניים בשלטון הקומוניסטי. שלושה ימים לאחר מותו של גאורגה גאורגיו דז', במרץ 1965, התמנה צ'אושסקו למזכיר הכללי של מפלגת השלטון, מפלגת העמל הרומנית (Partidul Muncitoresc Român), שתחת הנהגתו חזרה לשם המפלגה הקומוניסטית הרומנית (Partidul Comunist Român). צ'אושסקו שינה גם את שם המדינה מרפובליקה עממית רומנית (Republica Populară Română) לרפובליקה סוציאליסטית רומנית (Republica Socialistă România). בשנת 1967 היה צ'אושסקו לנשיא מועצת השרים של רומניה (מקביל לראש ממשלה) ובשנת 1974 לקח לעצמו גם את תפקיד נשיא המדינה.

כצפוי ממנהיג קומוניסטי, ניקולאה צ'אושסקו היה אתאיסט, אך אמו הייתה אדוקה בדתה, וכשמתה, השתתף הבן בטקס דתי שנערך על ידי כומר ואף הורה על בניית כנסייה על שמה בכפר.

מדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת השוק המשותף של מדינות הגוש הקומוניסטי יועד לרומניה תפקיד של ספקית תוצרת חקלאית. רומניה לא השלימה עם ההחלטה הזאת והחליטה להשקיע בתיעוש ובמיוחד בפיתוח התעשייה הכבדה. ההשקעות הכבדות שנדרשו נעשו על חשבון רווחת בני העם הרומני והתוצאה הייתה ירידה ברמת החיים של האוכלוסייה. כדי להתגבר על הגרעונות פנתה רומניה של צ'אושסקו אל המערב בבקשת הלוואות והמשיכה במדיניות מכירת המיעוטים שלה, פדיון יהודי רומניה ומכירת המיעוט הגרמני - היתרי הגירה תמורת מטבע זר. תחת הנהגת צ'אושסקו נקטה רומניה בקו עצמאי במדיניות החוץ שלה, קו מתבדל לעומת יתר ארצות הגוש הקומוניסטי. רומניה לא השתתפה בפלישה לצ'כוסלובקיה ואף ביקרה את המעשה, היא לא ניתקה את יחסיה עם ישראל לאחר מלחמת ששת הימים והשתתפה באולימפיאדת לוס אנג'לס.

"בית העם", הארמון של ניקולאה צ'אושסקו

מדיניות זו הפכה את רומניה למדינה מקובלת על המערב וגורם בפוליטיקה העולמית. מעמד זה בא לידי ביטוי במהלכי תיווך של ממשל צ'אושסקו שתרמו לקיום ביקור נשיא מצרים, אנואר סאדאת בירושלים בשנת 1977. כדי לא לתת תירוצים לברית המועצות לפלוש לרומניה, כפי שפלשו לצ'כוסלובקיה וגם מסיבות פנימיות אחרות, הקפיד משטרו של צ'אושסקו על שלטון קומוניסטי אדוק יותר מכל מדינה קומוניסטית אחרת באירופה. בתחילת הנהגתו זכה לאהדה עממית הודות לעמדתו העצמאית בגוש הקומוניסטי, אך בהמשך, הירידה ברמת החיים של העם, פולחן אישיות סטליניסטי, טיפוח הנפוטיזם, שהתבטא בין היתר בעמדה הבכירה של אשתו ובהכנת הבן לירושת השלטון, בזבוז אדיר של משאבים על מבנה מונומנטלי כמו בית העם, כל אלה השניאו את צ'אושסקו על שכבות רחבות של האוכלוסייה.

נפילת המשטר וההוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדיניות הליברלית שהפעיל מיכאיל גורבצ'וב לא השפיעה על הקו של צ'אושסקו, והוא המשיך במדיניות הדיכוי של האזרחים ברומניה. אזרחי רומניה ראו בעיניים כלות כיצד משתנים המשטרים במדינות הסובבות אותם ורק אצלם דבר לא משתנה. בשנת 1989 אירעה בטימישוארה תקרית שהציתה את ראשית המרד נגד השלטון. צ'אושסקו ועוזריו ניסו להכניע את המורדים בעזרת כוחות הביטחון וגיוס פועלים מיישובים אחרים ושילוחם נגד המורדים. מהלכיהם לא צלחו, והמהפכה הרומנית, שהחלה בטימישוארה, התפשטה על פני רומניה והגיעה לבוקרשט. המשטר ארגן כינוס תומכים המוני בבוקרשט, אך בשעה שצ'אושסקו נאם בפניהם, התחילו המהומות שהלכו וגברו. צ'אושסקו ורעייתו נמלטו בעזרת מסוק ומכונית. הם נלכדו במחסום, הובאו בפני בית דין מאולתר, והואשמו בשחיתות ובפשעים נגד העם הרומני. ב-25 בדצמבר 1989 הם נידונו למוות והוצאו להורג על ידי כיתת יורים.

ניקולאה צ'אושסקו עם רעיתו והוריו

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]