התחנה המרכזית של הרצליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
התחנה המרכזית של הרצליה
מראה מצפון מערב - הכניסה הראשית להולכי רגל
מראה מצפון מערב - הכניסה הראשית להולכי רגל
חנוכת התחנה 1960
סגירת התחנה 29 ביוני 2017
מיקום רחוב בן-גוריון, הרצליה
שירות אוטובוסים השרון וגוש דן
קואורדינטות 32°09′51″N 34°50′34″E / 32.16417°N 34.84278°E / 32.16417; 34.84278
רציף הנוסעים בתחנה המרכזית בהרצליה. ברקע נראה מגדל לב העיר

התחנה המרכזית של הרצליה הייתה מסוף האוטובוסים המרכזי של העיר הרצליה, והיא שכנה במיקומה הנוכחי, במרכז החלק המזרחי של העיר, מאז 1960. התחנה תוכננה על ידי האדריכל נחום שני והייתה התחנה המרכזית הראשונה שבה תוכננו מראש שטחי מסחר.[1]

מתקני התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוסים חונים בתחנה המרכזית בהרצליה, דצמבר 1964

צורתה של התחנה הייתה כשל מלבן באורך של 250 מטר ממזרח למערב, וברוחב של 100 מטר מצפון לדרום. מצפון היא גבלה ברחוב העצמאות, ממזרח ברחוב בן-יהודה, ומדרום בשורת בתי מגורים הניצבים ברחוב רמב"ם. בצדה המערבי של התחנה, הסמוך לרחוב בן-גוריון, שכן מבנה התחנה, ויתר שטחה היה למעשה מגרש חניה גדול לאוטובוסים, שהכניסה אליו הייתה מצדו הצפוני. בפינתו הדרום-מזרחית של המגרש ניצב מוסך גדול לטיפול באוטובוסים ובדרומו תחנת דלק ותחנת שטיפה לאוטובוסים. התחנה הייתה שייכת לחברת "נצבא החזקות 1995 בע"מ" (בעבר "נצב"א" - נכסי צאן ברזל אגד).

מבנה התחנה היה מבנה מלבני באורך של 100 מטר מדרום לצפון וברוחב של כ-35 מטר ממזרח למערב. המבנה היה עשוי מבטון והיה בן קומה אחת. סביבו הייתה אכסדרה הנתמכת בשורת עמודים אדומים, הערוכים בזוגות. המבנה חולק לשני חלקים על ידי מעבר רוחבי מקורה. בחלק הצפוני והקטן יותר מספר חנויות שלהן עליית גג קטנה ששימשה לאחסון, ובחלק הדרומי שכנו מספר חנויות שפנו אל שדרות בן-גוריון ואל המעבר המקורה, וכן משרדי התחנה. רוב חלקו זה של המבנה היה למעשה חצר פנימית לא מקורה (פאטיו) ששימשה כמגרש כדורסל וכדורגל, ובשל היותו מוקף בקירות מכל צדדיו, אין הוא ניצפה אלא ממשרדי הנהלת התחנה. לדברי הנהגים בתחנה, המגרש שימש את נהגיה ועובדיה למשחקי כדורגל וכדורסל, אולם בעקבות מספר מקרי פציעה שגרמו לשיבושים בסידור העבודה, החליטה הנהלת התחנה שלא להתיר את השימוש בו. בהמשך המגרש שימש את קהילת חב"ד בעיר, בעיקר לפעילות נוער. על גג התחנה ניצבו אנטנה גבוהה ששימשה את "אגד", ושתי אנטנות של מפעילי טלפון סלולרי.

שנים-עשר רציפי התחנה שכנו לאורך עמדות חניה אלכסוניות ומקורות ממזרח למבנה התחנה. העלייה אל האוטובוסים החונים ברציפים הוסדרו על ידי גדרות ברזל, ורציפים אלה, כמו גם שני רציפים מאולתרים נוספים, בסמוך לשני הרציפים הקיצוניים, שירתו את אוטובוסי "אגד" ו"מטרופולין".

הריסה והעתקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר שכנה התחנה המרכזית של העיר בקרן הרחובות בן-גוריון, סוקולוב ושדרות ח"ן, כ-300 מטר צפונה ממיקומה האחרון, ומאז הקמתה מדובר על העתקתה לאזור תחנת הרכבת שבין שני חלקי העיר, אך הדבר התעכב מסיבות שונות. מסיבה זו, נמנעו מלשפץ את מבנה התחנה המיושן.[2]

ביולי 2013 אישרה הוועדה המחוזית לתכנון ובניה בתל אביב תוכנית של חברת "נצבא" להקמת מבני מגורים, מבני ציבור ושטחי מסחר על שטח התחנה המרכזית.[3] במקום ייבנו שני מגדלים בגובה 24 קומות ועוד 3 מבני מגורים בגובה 10 קומות, שיכללו בסך הכל 340 דירות חדשות.[4] שטח התחנה ששימש כחניון לאוטובוסים חדל לפעול, אך חלק התחנה ששימש את הנוסעים המשיך לפעול.[5] בדצמבר 2015 קבעה שמאית ששווי מתחם התחנה, בעקבות אישורו לבנייה, הוא 232 מיליון ש"ח.[6] בתחילת חודש מאי 2016 הוכרז מבנה התחנה המרכזית כמבנה מסוכן שהכניסה אליו אסורה.[7][8] ב-29 ביוני 2017 החלו עבודות הריסתה של התחנה.[9]

שירותי התחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת האוטובוס המרכזית של הרצליה הייתה תחנת האוטובוסים הגדולה והחשובה בשרון הדרומי, ותחנת האוטובוסים המרכזית של רעננה, השוכנת סמוך לצומת רעננה, הייתה כפופה לה. בתחנה עבדו כ-140 עובדים, 30 מהם בסניף רעננה, ובהם נהגים, סדרנים, אנשי תחזוקה, רכז, פקח ומנהל התחנה. לתחנה השתייכו כ-130 אוטובוסים, ש-30 מהם פועלים בסניף רעננה. בתחנת הרצליה עברו מדי יום אלפי נוסעים במאות אוטובוסים, הן בקווים העירוניים בתוך העיר הרצליה, והן בקווים הבינעירוניים המוליכים אל ירושלים, תל אביב, רמת השרון, רעננה, הוד השרון, כפר סבא, רמת גן, בני ברק, פתח תקווה, נתניה, תל השומר, שפיים וגעש.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]