שינויים

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תיקון טעות בדבר שחרור יש"ע מכיבוש ירדני ומצרי
[[מדינת ישראל]] היא בעלת שיטת משפט עצמאית, המושפעת מן [[המשפט המקובל]], אך עם זאת בעלת מאפיינים ייחודיים משלה. לצד שיטת המשפט הישראלית מכיר הדין הישראלי במעמדו המיוחד של [[המשפט העברי]]{{הערה|שם=יסודות|{{סחפ|חוק יסודות המשפט, התש"ם-1980}}, באתר ויקיטקסט}} ובמעמדן של שיטות משפט דתיות אחרות, במיוחד בתחום [[דיני משפחה]]. במדינת ישראל אין [[חוקה]] פורמלית, ועקרונות הבסיס של השיטה, במיוחד לאחר [[המהפכה החוקתית]], נלקחים מקובץ [[חוק יסוד|חוקי יסוד]] שחקיקתם טרם נשלמה, כמו גם מפרשנות ה[[חוק]] על פי מושגי יסוד בסיסיים הנובעים מהגדרת המדינה כ"[[מדינה יהודית ודמוקרטית]]". במדינה נהוגה [[הפרדת הרשויות]].
 
בשנת [[1967]] כבשה מדינת ישראל את שטחי [[חצי האי סיני]], [[רמת הגולן|ורמת הגולן]], ושחררה את [[רצועת עזה]] ו[[יהודה ושומרון]], אך לא החילה עליהם את המשפט הישראלי. על [[מזרח ירושלים]] הוחל החוק הישראלי באמצעות שילוב של דבר חקיקה של [[הכנסת]] וצו של [[ממשלת ישראל|הממשלה]] עוד בשנת [[1967]], ואילו על [[רמת הגולן]] הוחל המשפט הישראלי ב[[חוק רמת הגולן]] שהתקבל בשנת [[1981]]{{הערה|שם=רמת הגולן|{{סחפ|חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981}}, באתר ויקיטקסט}}, בשטחים שעודם מוחזקים על ידי מדינת ישראל, וטרם הוחל עליהם החוק הישראלי, נהוג ממשל צבאי ברוח [[אמנת ז'נבה הרביעית]]. שיטת המשפט הנהוגה בהם היא זו שהייתה קיימת טרם הוחזקו על ידי ישראל, בכפוף לצווים שמפרסם המושל הצבאי מדי פעם. לתושבי השטחים האלה יש זכות לעתור ל[[בית המשפט הגבוה לצדק]], כיוון שזכות זו נתונה לכל אדם שיש לו עניין משפטי עם רשויות מדינת ישראל, ולאו דווקא לאזרחים או תושבים ישראלים.
 
==מקורות המשפט הישראלי==

תפריט ניווט