טענות למדיניות אפרטהייד על ידי ישראל
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך כתוב מנקודת מבט לא נייטרלית עם משקל יתר לטענות של ארגונים שמוטים נגד ישראל, היעדר התייחסות לטענות על האפרטהייד מהצד השמאלי והימני בפוליטיקה הישראלית, ולפסיקה ישראלית בנושא.
| |
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: הערך כתוב מנקודת מבט לא נייטרלית עם משקל יתר לטענות של ארגונים שמוטים נגד ישראל, היעדר התייחסות לטענות על האפרטהייד מהצד השמאלי והימני בפוליטיקה הישראלית, ולפסיקה ישראלית בנושא. | |
.jpg)
טענות למדיניות אפרטהייד על ידי ישראל הן טענות כי מדינת ישראל מבצעת את פשע האפרטהייד בשטחי מדינת ישראל וביהודה ושומרון. אפרטהייד מהווה פשע בין־לאומי לפי חוקת רומא מ-2002.
תומכי ההשוואה בין המדיניות הישראלית לאפרטהייד מזכירים מספר קווי מדיניות ישראלים, ביניהם תעודות הזהות, ההתנחלויות הישראליות, כבישים ומעברים נפרדים לפלסטינים ולמתנחלים אזרחי ישראל, מחסומים צבאיים, חוקי הנישואין, גדר ההפרדה, שימוש בפלסטינים ככוח עבודה זול, מובלעות פלסטיניות בגדה המערבית, אי שוויון בתשתיות, וזכויות חוקיות וגישה לאדמות ומשאבים. כל אלה דוגמאות שמובאות כקווי דמיון בין המדיניות הישראלית בגדה המערבית לפשע האפרטהייד. כמו כן יש הטוענים כי הכיבוש הישראלי של הגדה וההתנחלויות מהווים צורה של קולוניאליזם שנוסף על האפרטהייד, ומהווים עבירה על החוק הבין־לאומי.[1]
ישראל מתוארת כמדינת אפרטהייד בידי מספר חוקרים אקדמיים, משקיפים וחוקרים של האו"ם.[2] בשנים האחרונות שותפים לטענה זו ארגוני זכויות אדם מרכזיים בעולם כמו אמנסטי אינטרנשיונל ו־Human Rights Watch, וכן כמה ארגוני זכויות אדם ישראלים כמו "בצלם"[3] ו"יש דין". תיאור ישראל כמדינת אפרטהייד נפוץ גם בקרב קבוצות פרו-פלסטיניות וקבוצות שיש מחלוקת אם הן תנועות זכויות אדם, כמו תומכי תנועת החרם, משיכת ההשקעות והסנקציות נגד ישראל.[4][5] מספר פוליטיקאים ישראלים תיארו את ישראל כמדינת אפרטהייד.[6][7] מספר ראשי ממשלה ישראלים, ביניהם יצחק רבין ואהוד אולמרט הזהירו בעבר כי ישראל עלולה להדמות למדינת אפרטהייד אם תספח את הגדה המערבית או אם יקרוס פתרון שתי המדינות.
ביולי 2024, בית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) האשים את ישראל באפליה על בסיס גזעי ובהפרדה גזעית בין פלסטינים ליהודים, והזכיר במפורש האשמה באפרטהייד.[8] לפי בית הדין, המשטר שישראל מנהלת ביהודה ושומרון ובמזרח ירושלים דומה במאפייניו למשטר אפרטהייד, בשל מערכות החוקים השונות וההפרדה הפיזית במרחב בין האוכלוסייה הפלסטינית באזורים האלו לבין המתנחלים המחזיקים באזרחות ישראלית.[9]
מתנגדי ההשוואה בין ישראל לאפרטהייד טוענים כי הגדה המערבית ורצועת עזה הן לא חלק מישראל הריבונית. מתנגדי ההשוואה טוענים כי אף על פי שחופש התנועה הפנימי והחיצוני של הפלסטינים מוגבל ועובר פיקוח בידי ישראל, הגדה והרצועה נשלטות בידי הרשות הפלסטינית וחמאס, כך שאין דמיון בין המצב בשטחים אלו להגדרת האפרטהייד.[10] נטען כי מטרת ההשוואה אינה להגן על זכויות אדם[11] אלא לשלול את הלגיטימיות של ישראל.[12][13][14][דרושה הבהרה]
ישנם כאלו שמרחיבים את ההשוואה בין ישראל לאפרטהייד לאזרחים הערבים של ישראל.[15][16]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]טענה למדיניות אפרטהייד על ידי ישראל נשמעה כנראה לראשונה בשנת 1954, כאשר חברי הכנסת מאיר וילנר (מק"י) ורוסתם בסתוני (מפ"ם) הגישו בכנסת הצעה לביטול הממשל הצבאי על ערביי ישראל, וכינו אותו "משטר של דיכוי לאומי אכזרי, שנותר בארצות מעטות בלבד, כגון דרום אפריקה וארצות הברית ביחסן לכושים."[17]
באוקטובר 1961 היה אחמד שוקיירי אחד הראשונים שהשתמש בהשוואה זאת בזירה הבין-לאומית. שוקיירי, שגריר ערב הסעודית באו"ם, בהגיבו לדבריה של גולדה מאיר בנוגע לזכות הקיום של ישראל, ציטט מספר ספרים ומאמרים אודות הסכסוך הישראלי-ערבי ובסיכום נאומו הכריז כי "מדיניות האפרטהייד של דרום אפריקה ממומשת בישראל נגד המיעוט הערבי."[18][19]
באותה שנה, הנדריק פרוורד, ראש ממשלת דרום אפריקה ומתכנן מדיניות האפרטהייד שלה, דחה את ההצבעה של ישראל באו"ם כנגד האפרטהייד בדרום אפריקה, באומרו: "ישראל לא עקבית עם הגישה החדשה שלה נגד אפרטהייד... הם לקחו את ישראל מהערבים לאחר שהערבים חיו שם אלף שנים. בזה, אני מסכים איתם. ישראל, כמו דרום אפריקה, היא מדינת אפרטהייד". כמו כן אמר: "אנשים מתחילים לתהות מדוע, אם ישראל ורבניה מרגישים מחויבים לתקוף את מדיניות ההפרדה שלנו, מדיניות ההפרדה הנהוגה בישראל אינה נראית בעיניהם פסולה".[20] מאז, מספר מקורות השתמשו בהשוואה בין ישראל לאפרטהייד בהגדרתם את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, התקיימו דיונים בישיבות ממשלה ובוועדת השרים לענייני ביטחון לגבי עתיד השטחים שנכבשו במלחמה. בדיונים הביע אבא אבן חשש מהתפתחות משטר דמוי-אפרטהייד במציאות שנוצרה: "הצעת השר מנחם בגין על כלילת כל האזור בישראל אבל בלי הענקת אזרחות - יש לה חזון של שלמות גאוגרפית, שלמות היסטורית, שלמות המולדת. אבל כשאני מנתח אותה, אני מגיע למסקנה שזוהי חבית של חומר נפץ. אנחנו יושבים עם שתי אוכלוסיות, אחת מחוננת בכל הזכויות האזרחיות והשנייה משוללת כל זכויות. כלומר, המחזה המרהיב הזה למראית עין ראשונה הופך לקודר מאוד."[21]
בדצמבר 1968 פרסם שלום כהן בשבועון "העולם הזה" סקירה על שלטון האפרטהייד בדרום אפריקה תחת הכותרת "האם ישראל תיראה כך?"[22] בסיום הסקירה הוא כתב: "לאחר הניצחון של יוני 1967 נוצרה לפתע נוכחות ישראלית בשטחים נרחבים, בעלי אוכלוסייה ערבית גדולה - ומפלצת הסיפוח הרימה את ראשה. הכיבוש הישראלי גורר טרור ערבי, והטרור הערבי גורר אמצעי זהירות וצעדי מנע. מחסומי משטרה עוצרים אוטובוסים... מתירים כניסתם של פועלים... אך כדי למנוע סכנת התנקשויות, מאלצים אותם לשוב לאזוריהם אחרי העבודה. מדברים על הסכנה הדמוגרפית. זוהי התפתחות הדרגתית, ולא שמים לב למעבר משלב אחד לשני. אבל כאשר רואים מה קורה בדרום אפריקה, עולה הרעיון המפחיד: האם זה גם מה שעומד לקרות לישראל? כיוון ההתפתחות מעורר דאגה."
בראשית שנות השבעים, כתבי עת של אש"ף והחזית העממית לשחרור פלסטין השוו את ההצעה של ישראל לאוטונומיה פלסטינית לאסטרטגיית הבנטוסטנים של דרום אפריקה.[20] ב-1979, הסוציולוגית הפלסטינית אליה זורייק טענה שאף על פי שישראל היא לא מדינת אפרטהייד דה יורה, החברה הישראלית מאופיינת באפרטהייד סמוי.[23] ההשוואה בין ישראל לאפרטהייד המשיכה להתפשט בשנות השמונים והתשעים,[24] בהן המושג הופיע יותר ויותר בחוגים אקדמאיים ואקטיביסטים. אורי דייוויס, מירון בנבנשתי, ריצ'רד לוק ואנתוני סטיוארט השתמשו במושג אפרטהייד כדי לתאר את היחס של ישראל לפלסטינים.
בשנות התשעים, השימוש במונח "אפרטהייד ישראלי" המשיך להיעשות יותר ויותר רווח, כתוצאה מהסכמי אוסלו, בהם ישראל העניקה אוטונומיה מוגבלת לפלסטינים בצורת הרשות הפלסטינית, והקימה מערכת של תעודות זהות, היתרים ומחסומים בגדה המערבית. ההאשמה באפרטהייד התעצמה אחרי הבנייה של חומת ההפרדה בגדה המערבית.[20] עד 2013, ההשוואה בין הגדה המערבית לבנטוסטנים של דרום אפריקה בזמן האפרטהייד נהייתה פופולרית ברמה בין־לאומית.[25] אפילו בארצות הברית, בה השוואה זו נחשבה לטאבו, הכיבוש הצבאי של ישראל את הגדה המערבית מושווה יותר ויותר לאפרטהייד.[26][27]
הריברט אדם מאוניברסיטת סימון פרייזר וקוגילה מודלי מאוניברסיטת קולומביה הבריטית, טוענים במחקרם מ-2005, "בחיפוש אחר מנדלה: השכנת שלום בין פלסטינים וישראלים", כי מתעוררת מחלוקת סביב השוואה זו מאחר שישראל ייחודית באזורה. הם טוענים כי ישראל נתפסת כדמוקרטיה מערבית ולכן לרוב נשפטת ככזו. ישראל גם טוענת להיות הבית של הפזורה היהודית העולמית.[28] אדם ומודלי גורסים כי הסבל ההיסטורי של היהודים העניק לציונות "תפישה סובייקטיבית של לגיטימיות מוסרית", שמעולם לא הייתה ללבנים בדרום אפריקה.[29] הם גם טוענים כי השוואה אקדמית בין ישראל ודרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, שרואה בשתי החברות "חברות של קולוניאליזם התיישבותי" (אנ'), לא עונה על שאלות כמו "מתי ואיך קולוניאליסטים הופכים לילידים". לטענתם, השוואה שכזו גם לא לוקחת בחשבון שהמהגרים היהודים תופסים את עצמם ככאלו שחוזרים לארץ מולדתם.[30] אדם ומודלי מדגישים כי "מאחר שאנשים מעניקים משמעות לחייהם ומפרשים את העולם דרך עדשות אידאולוגיות, התפישות שלהם צריכות להילקח ברצינות".[31]
ההיסטוריון הישראלי בני מוריס אמר כי השוואה בין ניסיונותיה של ישראל להפריד בין פלסטינים ליהודים לאפרטהייד לא מותירה מקום לפתרון שתי המדינות.[32]
השוואה בין מדיניות ההפרדה לאפרטהייד
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – מדיניות ההפרדה
מדיניות ההפרדה היא השם הרשמי לתיאור המדיניות של מדינת ישראל להפרדה של האוכלוסייה הפלסטינית מהאוכלוסייה היהודית בגדה המערבית ובעזה.[33][34] בישראל נהוג להשתמש במונח הפרדה כדי להתייחס למדיניות הכללית של מדינת ישראל ביחס לפלסטינים בגדה המערבית ובעזה.[35][36][37][38][39][40][41][42] חוקרים רבים השוו את המונח "הפרדה" לאפרטהייד,[42][43][44] ואחרים אמרו שהפרדה ואפרטהייד זהים זה לזה.[45][46] המשמעות המילולית של המילה "אפרטהייד" (Apartheid) באפריקאנס היא: "הפרדה".
חומת ההפרדה,[35] המערך של המחסומים, ההיתרים והעוצרים על הגדה המערבית, המובלעות[35][37][47] וכן ההתנתקות החד צדדית של ישראל מעזה הם מקרים של מדיניות ההפרדה.[35][37][47][48] ארון קלימן הבדיל בין תוכניות חלוקה שמבוססות על הפרדה, לבין אלו שמבוססות על היפרדות.[49] במאמר של אסתר זנדברג היא מתארת כיצד רעיון ההפרדה מיושם לא רק בחומת ההפרדה, אלא גם במקומות נוספים בישראל, על בסיס אתני, לאומי או מעמדי.[50]
ריצ'רד פאלק, החוקר המיוחד של האו"ם, השתמש במונח אפרטהייד ב-2014 ב"דוח החוקר המיוחד על מצב זכויות האדם בשטחים הפלסטינים הכבושים מ-1967".[51][52][53]
פשע האפרטהייד וישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1973 אומצה בידי האספה הכללית של האו"ם האמנה הבין לאומית למניעת והענשת פשע האפרטהייד.[54] אמנה זו מגדירה את פשע האפרטהייד כפשע נגד האנושות שכולל "יחס לא אנושי שמבוצע למטרת הביסוס והשימור של השלטון של קבוצה גזעית אחת על קבוצה גזעית אחרת, והדיכוי השיטתי של קבוצה גזעית".[55] ב-2002 תיאור פשע האפרטהייד הורחב בידי סעיף 7 של אמנת רומא: "מעשים בלתי-אנושיים כגון עינויים, רצח, העברה שלא מרצון, כליאה או רדיפה של קבוצה ניתנת לזיהוי, בין על רקע פוליטי, גזעי, לאומי, אתני, תרבותי, דתי או מכל סיבה אחרת, שמבוצע בהקשר של משטר ממוסד של דיכוי שיטתי ושליטה של קבוצה גזעית אחת על קבוצה או קבוצות גזעיות אחרות שנעשה במטרה לשמור על המשטר".[56]
אחת הטענות כנגד הקטלוג של ישראל כמדינת אפרטהייד מתייחסת לשאלה האם אכן מתקיים דיכוי של קבוצה גזעית בידי קבוצה גזעית אחרת, דבר שנתפש כנדרש כדי להחיל את האמנה הבין לאומית למניעת והענשת פשע האפרטהייד ואת סעיף שבע של אמנת רומא. הפרשן הפוליטי רונאלד ברוס טען כי לא ניתן לסווג על פי האמנה הבין לאומית למניעת והענשת פשע האפרטהייד את המדיניות של ישראל כפשע האפרטהייד, מאחר שהיא חסרה את המרכיב הגזעי. ולמרות זאת, הוא חזר ואמר כי עם הכנסתו לתוקף של סעיף שבע באמנת רומא, "הדגש הועבר לכל קבוצה מזוהה, בין על רקע לאומי, אתני או תרבותי, בניגוד לזיהוי אך ורק על פי מאפיינים גזעיים", ולכן במקרה זה "המדיניות הישראלית בגדה המערבית בהחלט מהווה צורה של אפרטהייד שמשפיעה על הפלסטינים באופן מאוד דומה לאופן שבו האפרטהייד השפיעה על האוכלוסייה הלא לבנה בדרום אפריקה".[54] ז'אק דה מאיו, ראש המועצה הבין־לאומית של הצלב האדום, דחה את הטענה בדבר אפרטהייד בישראל, באומרו כי "אין משטר של עליונות גזעית, אין מניעה של זכויות אדם בסיסיות לקבוצה של אנשים מפני שמשייכים אותם לגזע שנתפש כנחות. יש סכסוך לאומי ספוג בדם, שהמאפיין החמור ביותר שלו זה שהוא נמשך על פני עשרות שנים, ויש מצב של כיבוש. לא אפרטהייד".[57]
דו"חות המשווים את מדיניות ישראל לאפרטהייד
[עריכת קוד מקור | עריכה]במשך השנים פורסמו דו"חות ומסמכים המשווים את מדיניות ישראל לאפרטהייד על ידי מכוני מחקר, ארגוני זכויות אדם בין־לאומיים וישראליים, וגופים הקשורים לאו"ם. להלן הפרסומים הבולטים.
דו"ח האו"ם (2007)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בדו"ח מ-2007, החוקר המיוחד של האו"ם ג'ון דוגארד (אנ') קבע כי "אלמנטים של הכיבוש הישראלי מהווים צורות של קולוניאליזם ואפרטהייד, שמנוגדים לחוק הבין לאומי" והציע שההחלטה על ההשלכות החוקיות של כיבוש מתמשך עם מאפיינים של קולוניאליזם ואפרטהייד תהיה בידי בית הדין הבין־לאומי לצדק.[58]
דו"ח מועצת המחקר של המדעים ההומאניים (2009)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2009 פרסמה מועצת המחקר של המדעים ההומאניים (אנ') בדרום אפריקה נייר עמדה המדיניות והפרקטיקה הישראלית בשטחים הפלסטינים הכבושים ביחס לחוק הבין־לאומי, בו נאמר כי "מדינת ישראל שולטת בשטחים הפלסטינים הכבושים עם מטרה לשמר מערכת של שליטה של יהודים על פלסטינים, מערכת זו מהווה עבירה על איסור האפרטהייד".
המחקר הזהיר מלהתמקד אך ורק במדיניות של ישראל בתוך ישראל עצמה ומהימנעות מניתוח המדיניות של ישראל בשטחים הכבושים.[59] הדו"ח הזכיר כי אחד המאפיינים המוכרים ביותר של מדיניות האפרטהייד היה "מדיניות המובלעות הגזעיות" שהתבטא ב"ארצות המוצא השחורות" שנקראו בנטוסטאנים, והוסיף כי: "כמשטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ישראל מצדיקה את צעדיה בטענה ל"ביטחון". בניגוד לטענות אלו, ישראל למעשה לוקחת חלק במשטר כללי שמכוון לשימור עליונות דמוגרפית של קבוצה גזעית אחת על חשבון האחרות".[60]
על-פי הדו"ח, הן המדיניות והן הפרקטיקה הישראלית בגדה המערבית מתאימות כמעט לחלוטין להגדרה של אפרטהייד, שמופיעה בסעיף 2 באמנה הבין־לאומית למניעת וענישת פשע האפרטהייד. נמצאה גם התאמה משמעותית בין המדיניות הישראלית לחוקי האפרטהייד של דרום אפריקה; התאמה זו באה לידי ביטוי בדרכים הבאות: עבירה על סטנדרטים בין־לאומיים של משפט הוגן (מעצרים מנהליים); פריווילגיות מפלות שמיוחסות למוצא אתני (יהודי/לא-יהודי); הפרדה אתנית דראקונית בכל חלקי החיים, שכוללת הגבלת הפלסטינים ל"שמורות וגטאות"; הגבלות מקיפות על חירויות פרטיות, כגון חופש התנועה והביטוי; מערכת חוקית כפולה שמבוססת על זהות אתנו-לאומית (הפלסטינים כפופים למשפט הצבאי, ואילו היהודים למשפט אזרחי); מניעה מקבלת אזרחות, ומערכת חוקים ייחודית שנועדה להעניש ספציפית כל התנגדות פלסטינית למערכת.
ב-2012 הדו"ח עבר עיבוד ועריכה לפורמט של ספר ופורסם בידי pluto press בשם "מעבר לכיבוש: אפרטהייד, קולוניאליזם והחוק הבין־לאומי בשטחים הפלסטינים הכבושים".[61]
דו"ח ועדת האו"ם החברתית-כלכלית של מדינות מערב אסיה (2017)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2017 פורסם דו"ח של ועדת האו"ם החברתית-כלכלית של מדינות מערב אסיה (אנ') שזכה לתהודה תקשורתית. בדו"ח נכתב כי ישראל מפרה את אמנת רומא ואמנת האפרטהייד, וכי חוק השבות, פעילות הסוכנות היהודית, ניהול אדמות המדינה והשלטון הצבאי בגדה – יוצרים משטר אפרטהייד שחולש על העם הפלסטיני כולו. דובר מזכ"ל האו"ם מסר בהתייחסותו לדברים כי הדו"ח חובר ללא התייעצות עם מזכירות הארגון, ואינו משקף את עמדת המזכ"ל אנטוניו גוטרש.[62]
דו"ח הארגונים הפלסטיניים (2019)
[עריכת קוד מקור | עריכה]שורה של ארגונים פלסטיניים ומזרח-תיכוניים, בהם ארגון אל-חק (שהוכרז ב-2022 על ידי ישראל כארגון טרור), הגישו בשנת 2019 לאו"ם דו"ח שלפיו מעשיה של ישראל כלפי פלסטינים בישראל, השטחים והפליטים הגיעו לכדי פשע האפרטהייד.[63]
דו"ח "יש דין" (2020)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביולי 2020 פרסם ארגון יש דין חוות דעת של המשפטן מיכאל ספרד שלפיה בגדה המערבית מתבצע פשע האפרטהייד - הכולל ביצוע פרקטיקות המהוות "מעשים בלתי אנושיים" המהותיים להגדרה של המצב כאפרטהייד, בהם מניעת פיתוח, שלילת אזרחות, רדיפה של מתנגדי משטר והפקעה ונישול של קרקעות.[64][65]
דו"ח "בצלם" (2021)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2021 פרסם ארגון בצלם דו"ח המאפיין את המשטר הישראלי בכללותו כמשטר אפרטהייד, ויצא נגד ההבחנה בין המשטר הדמוקרטי בשטחי ישראל לשלטון הצבאי בגדה המערבית.[66][67]
דו"ח הארגון Human Rights Watch (2021)
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 באפריל 2021 עומר שאקיר בארגון Human Rights Watch פרסם דו"ח בשם "הסף נחצה: הרשויות הישראליות ופשעי האפרטהייד והרדיפה" שגורס כי שישראל מבצעת את פשעי האפרטהייד והרדיפה כנגד פלסטינים בישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה, המהווים פשעים נגד האנושות. לפי הדו"ח בשלושת האזורים האלו מופעל דיכוי שיטתי כנגד הפלסטינים ונעשים מעשים לא אנושיים כנגדם. הדו"ח טוען שרמת הדיכוי הכולל אכיפת משטר צבאי דרקוני על פלסטינים, שעה שמתנחלים וישראלים זוכים למכלול הזכויות של החוק הישראלי, מגיע לכדי הדרגה הנדרשת להגדרתו כאפרטהייד. נוסף על כך, הדו"ח טוען שישנן הגבלות על תנועת הפלסטינים, ובהן סגר על רצועת עזה והנהגת משטר היתרים לפלסטינים כדי לאפשר להם לעבור בין שטחי הגדה והרצועה, הפקעת יותר משליש מאדמות הגדה המערבית, כפיית תנאים קשים בחלקים של הגדה באופן שהוביל להעברה בכפייה של אלפי פלסטינים מבתיהם, ושלילת תושבות מפלסטינים.[68]
דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל (2022)
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 2022 פרסם ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" דו"ח נרחב, הטוען שבישראל מתקיים אפרטהייד כלפי ערבים, בין השאר בכך שהיא שוללת את "זכות השיבה" מהפלסטינים. הדו"ח כולל קריאה למועצת הביטחון של האו"ם להטיל אמברגו נשק על ישראל. משרד החוץ הישראלי דחה את הדו"ח ומתח ביקורת על "אמנסטי" והאשים אותו באנטישמיות.[69]
ארגוני זכויות אדם בישראל פרסמו הודעת תמיכה באמנסטי אינטרנשיונל: "אנו דוחים בלב שלם את הרעיון לפיו דו"ח אמנסטי אינטרנשיונל הוא חסר בסיס, מפלה את ישראל או נובע מעוינות אנטישמית", נאמר בהצהרה, עליה חתמו אופק - המרכז הישראלי למדיניות ציבורית, במקום, בצלם, גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע, הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל, הורים נגד מעצרי ילדים, המוקד להגנת הפרט, הקרן למגיני זכויות אדם, חקל - ברית להגנה על זכויות אדם, יש דין, לוחמים לשלום, עדאלה, רופאים לזכויות אדם ושוברים שתיקה.[70]
דו"ח מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם (2022)
[עריכת קוד מקור | עריכה]במרץ 2022 הגיש המשפטן הקנדי מייקל לינק (אנ'), שליח מיוחד של מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, דו"ח למועצה[71] ובו כתב שישראל משליטה אפרטהייד על הפלסטינים, תוך התעלמותה של הקהילה הבין־לאומית. הוא הוסיף כי "שלטון זר קבוע בשטח כבוש שיש בו אוכלוסייה ילידית מנוגד לחוק הבין־לאומי". לדבריו קיים בשטחים הפלסטיניים שלטון "שמעניק לקבוצה גזעית-לאומית-אתנית אחת זכויות, הטבות ופריבילגיות משמעותיות, תוך הכפפה מכוונת של קבוצה אחרת לחיים מאחורי חומות ומחסומים ותחת שלטון צבאי קבוע."
לינק הדגיש בדו"ח מספר נקודות המבססות את קביעותיו. במשלחת הישראלית למוסדות האו"ם בז'נבה דחו את ממצאי הדו"ח.[72]
לינק חזר על טענות אלה בדו"ח שהגיש בספטמבר 2023, לקראת הדיון בבית הדין הבין-לאומי לצדק (ICJ) על חוקיות הכיבוש הישראלי.[73]
טענות למדיניות אפרטהייד בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]נוסף על כך, ישנם כאלו שמרחיבים את ההשוואה בין ישראל לאפרטהייד לאזרחים הערבים של ישראל, ומתארים את האזרחות שלהם ככזו מדרגה שנייה.[74][75][76][77] מעבר לכך, מועלות לעיתים רחוקות יותר טענות בדבר יחס הדומה לאפרטהייד כלפי חלקים אחרים בחברה הישראלית, כמו כלפי היהודים האתיופים.[78]
מתנגדי טענה זו טוענים כי ישראל לא יכולה להיחשב מדינת אפרטהייד או להיות דומה לדרום אפריקה תחת האפרטהייד מאחר שהחוק הישראלי שווה לכל אזרחי ישראל לפי מגילת העצמאות, ואלו לא מופלים על בסיס גזע, דת או מין.[79][80][10] ולהפך התושבים הערביים מופלים לטובה בכמה תחומים, כמו פטור גורף מחובת גיוס לצה"ל, העדפה מתקנת לקבלה לאקדמיה (במסגרת תוכנית "ראויים לקידום", ובלימודי רפואה בפרט), כמו גם העדפה מתקנת בנציבות שירות המדינה.[81] כמו כן, אנשי המגזר הערבי מכהנים ברשויות השונות: כפרקליטים בשירות המדינה (5.8% מכלל הפרקליטים ב-2014); כחברי כנסת (11.6% בשנת 2021); וכשופטים (7.7% מכלל השופטים בשנת 2014)[82] לרבות בבית המשפט העליון (6.7% בשנת 2023).[83]
לעומת זאת, אחרים טוענים כי חוקים מסוימים בישראל מפלים ישירות או שבעקיפין בהתבסס על דת וגזע, ולמעשה מעניקים פריווילגיות ליהודים ופוגעים באזרחים הלא יהודים של ישראל, במיוחד באלו הפלסטינים. חוקים שכאלו כוללים את חוק השבות, האיסור על איחוד משפחות, וחוקים רבים אחרים בנושאים של ביטחון, מקרקעין ותכנון יישובים, אזרחות, ייצוג בכנסת, חינוך ותרבות. חוק הלאום, שנתקל בהתנגדות בין־לאומית רחבה, גם כונה בידי חברי האופוזיציה הישראלית וישראלים ערבים ויהודים רבים "חוק אפרטהייד".[84][85][86][87]
אדם ומודלי כתבו כי "הפלסטינים הישראלים מוגבלים לאזרחות סוג ב' בעוד קבוצה אתנית אחרת היא בעלת המונופול על הכוח המדיני", דבר שמתבטא בהגבלות על גישה לקרקע, כמו גם חלוקה לא שוויונית של שירותים ציבוריים, מקומות תעסוקה וסכום ההוצאות המדיניות פר אדם על חינוך, שאינו שוויוני בין "הקבוצה הדומיננטית וקבוצת המיעוט".[88]
השופט הדרום אפריקאי ריצ'רד גולדסטון כתב ב-2011 בניו יורק טיימס כי אף על פי שקיימת רמה מסוימת של הפרדה בין יהודים ישראלים ופלסטינים ישראלים, המצב בישראל עצמה לא יכול להיחשב לאפרטהייד. בקשר לגדה המערבית, גולדסטון אמר כי המצב אכן יותר מורכב, אבל גם שם נראה שאין כוונה לשמר משטר ממוסד של דיכוי ושליטה בידי קבוצה גזעית אחת על אחרת.[89] גולדסטון טען כי ההתייחסות אל הסיטואציה בישראל כאפרטהייד שקרית ומזיקה לתהליך השלום וההרמוניה במקום לעזור לו. אליו הצטרף איאן בורמה שטען כי אף על פי שניתן בקלות לזהות משטר של אפליה כלפי הפלסטינים הישראלים וכי הרעיון של מדינה יהודית נודף גזענות, ההשוואה בין המשטר הישראלי לאפרטהייד עצלנית ברמה האינטלקטואלית ומפוקפקת מוסרית.[90] בורמה טען כי הפלסטינים הישראלים מהווים 20% מהאוכלוסייה הישראלית ונהנים מזכויות אזרחיות מלאות, וכי לא ניתן לטעון שבישראל עצמה מתקיים אפרטהייד.[91]
כמו כן, חמישים ושלושה חברי אוניברסיטת סטנפורד חתמו על מכתב לפי לא ניתן לטעון שבישראל בגבולותיה הלאומיים מתקיים אפרטהייד בין אזרחיה השונים.[92]
קרקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הקרן הקיימת לישראל והסוכנות היהודית רכשו במהלך השנים קרקעות רבות בישראל במטרה שאלו ימכרו אך-ורק ליהודים, כדי לעודד הגירה של יהודים לישראל. ארגונים אלו הוקמו בתקופה העות'מאנית. למרות זאת, הם ממשיכים להיות קיימים היום, ונתמכים בידי חוקים ישראלים, ומקבלים מימון נרחב ממדינת ישראל. כך נוצר מצב, שבו מרבית הקרקעות של ישראל ניתנות לרכישה אך ורק בידי יהודים, ואף על פי שאין שום חוק שאוסר על מי שאינו יהודי לרכוש קרקע, הדבר נהיה לא אפשרי בפועל. במרץ 2000, בית המשפט העליון פסק כי ליישוב קציר כדאי לשקול את קבלתו של קעאדן ליישוב ולמכור לו קרקע, למרות היותו ישראלי-פלסטיני ולא יהודי. רבים רואים בפסיקה זו תקדימית וכוללנית, אבל בפסק הדין עצמו השופט הדגיש כי מדובר על פסיקה שתקפה אך ורק למקרה הספציפי. למרות זאת, השופט אמר כי "האופי היהודי של המדינה לא מאפשר הפליה על בסיס דתי או לאומי. עיקרון זה תקף גם לחלוקת קרקע".[93] בעקבות פסיקה זו, הפילוסוף הבריטי ברנארד האריסון טען כי לא נכון להתייחס אל ישראל כמדינת אפרטהייד, מאחר שפסיקה שכזו לא הייתה יכול לעבור בבית המשפט בדרום אפריקה תחת האפרטהייד.[94]
טענות לאפליה קיימות גם בהקשר של מתן היתרי בנייה לטובת בנייה לפלסטיניים, כאשר במזרח ירושלים, לא נעשה תכנון מגורים והתרחבות עבור פלסטינים במזרח ירושלים, וזאת בניגוד למדיניות התכנון כלפי מגורים ליהודים בשכונות היהודיות במזרח ירושלים וכן במערב העיר.[95] נוסף על כך, 98.6% מבקשות להיתר בנייה בשטחי C שהוגשו על ידי פלסטינים נדחו על ידי המנהל האזרחי.[96]
ב-2006, כריס מקגריל (אנ') טען כי השליטה של המדינה דרך הקרן הקיימת והסוכנות היהודית על כמעט כל הקרקעות בישראל מובילה לכך שהיא לא נגישה ללא-יהודים.[97] בעקבות עצומה של עדאלה מ-2004, ב-2007 פסק בית המשפט שמדיניות אי מכירת הקרקעות לאזרחים ישראלים לא יהודים מפלה, ושיש לחייב את הקרן הקיימת למכור קרקע גם למי שאינו יהודי; אולם, הקרן הקיימת תפוצה על מכירה שכזו בקרקע חלופית, כך שמאזן חלוקת הקרקע בין יהודים לשאינם יהודים יישאר זהה.[98]
קבלה ליישובים קהילתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד ל-2010, היה מותר ליישובים קהילתיים לא לקבל תושבים על בסיס גזע, דת, מין וכדומה. אולם, בראשית שנות ה-2000, מספר יישובים קהילתיים בנגב ובגליל הואשמו בכך שהם מונעים מערבים לעבור לגור בהם. על-כן, ב-2010 עבר בכנסת חוק שאוסר על מועצות היישובים הקהילתיים להפלות מתמודדים על בסיס גזע, דת, מין, אתניות, מוגבלות, מעמד אישי, גיל, הורות, נטייה מינית, מדינת מוצא, השקפה פוליטית וחברות פוליטית.[99][100] ועדיין, מבקרים טוענים שהחוק מעניק סמכות רבה מדי למועצות היישובים הקהילתיים, שלא נמצאות תחת פיקוח, ולמעשה יכולות להמשיך באפליה תחת כסות אחרת, של "אי התאמה לאופי הקהילתי של היישוב".[101]
הקמת יישובים חדשים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאז קום המדינה הוקמו בישראל כ-700 יישובים ליהודים. בנוסף הוקמו בשטחים כ-250 יישובים ומאחזים ליהודים.[102] לערבים הוקמו 7 עיירות בנגב על מנת לרכז את הפזורה הבדואית.
חוק האזרחות הישראלי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2003 אישרה הכנסת את חוק האזרחות והכניסה לישראל כחוק זמני שנועד למנוע כניסה והשתכנות של טרוריסטים מהגדה המערבית ומעזה.[103][104] החוק אוסר מתן אזרחות על בסיס של איחוד משפחות לתושבים של הגדה המערבית, עזה, איראן, אפגניסטן, לבנון, לוב, סודאן, סוריה, עיראק, פקיסטן ותימן. החוק תקף כעיקרון באופן שווה על בני-הזוג הן של פלסטינים ישראלים והן של יהודים ישראלים, אולם לרוב משפיע רק על פלסטינים ישראלים ומהרשות הפלסטינית.[103] החוק נועד להיות זמני, אולם מאז מחודש כל שנה.[105][106]
שופט בית המשפט העליון מישאל חשין קבע כי "לאזרחים ישראלים אין את הזכות להביא אנשים מלאומים זרים לישראל... וזו הזכות, אפילו החובה, של המדינה, של כל מדינה, להגן על תושביה מאלו שרוצים להרע להם. מהחובה הזאת ניתן להסיק שהמדינה רשאית למנוע את ההגירה של אנשים ממדינות אויב אליה, אפילו אם הם בני הזוג של אזרחים ישראלים, בעודה נלחמת במדינותיהם מאבק מזוין".[107]
החוק קיבל חיזוק לתוקפו לאחר שעמד במבחן בית המשפט העליון בהצבעה של שישה בעד וחמישה נגד.[108] השופט העליון אהרון ברק, שהתנגד לחוק, הכריז כי "זו הפרת זכויות שמכוונת כלפי האזרחים הערבים של ישראל. כתוצאה מכך, החוק הוא הפרה של הזכות של האזרחים הערבים לשוויון". זהבה גלאון, ממקימות בצלם וחברת כנסת של מפלגת מרצ, אמרה כי "בית המשפט יכל להיות קצת יותר אמיץ ולא להוריד אותנו לרמה של מדינת אפרטהייד".[109] החוק גם ספג ביקורת מאמנסטי[110] וממשמר זכויות האדם.[111] עד-2007 החוק חל רק על תושבי הגדה המערבית ועזה, ומ-2007 הורחב גם לאזרחי איראן, עיראק, סוריה ולבנון.[106]
ב-2008, לאחר שהחוק הורחב לשנה נוספת, עמוס שוקן, מו"ל העיתון "הארץ", כתב במאמר עמדה כי החוק מפלה קשות ויוצר פער גדול בין הזכויות של ישראלים יהודים וישראלים ערבים, והקיום שלו הופך את ישראל למדינת אפרטהייד.[112]
חינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – חינוך בישראל
מערכות חינוך נפרדות ולא שוות היו חלק משמעותי מהאפרטהייד בדרום אפריקה, כחלק מתוכנית מכוונת להגביל את הילדים השחורים לעבודות פיזיות. קיום של הבדלים במערכת החינוך הישראלית בין זו הערבית לזו הממלכתית לא ניתן להכחשה, אף על פי שהבדלים אלו לא חמורים במידה שהיו ההבדלים בזו של דרום אפריקה, ולא ניתן בהכרח לייחס להם מגמה מכוונת מצד המדינה.[97] הטענות העיקריות סבות סביב חוסר תקצובי לבתי-הספר הערביים, וטענה בדבר הפרדה שיוצרת סגרגציה ולא אוטונומיה, מאחר שבתי-הספר נשלטים בידי משרד החינוך ולא בידי רשות אוטונומית.
חוק זכויות התלמיד משנת 2000 אוסר על מחנכים לבסס אוסף זכויות וחובות שונה וכן סטנדרטים חינוכיים נפרדים לתלמידים על בסיס שיוך לדתות שונות. כמו כן, נאסר על מוסדות חינוכיים להפלות כנגד מיעוטים דתיים בקבלה למוסדות ובהדחה ממוסדות. כן נאסר על הפליה בפיתוח תוכניות לימודים.[113] בניגוד לדרום אפריקה תחת האפרטהייד, הלימודים בבית-הספר חינמיים וישנה חובה ללמוד עד סיום כיתה י"ב, וישנו שכר לימוד אוניברסלי לכל הסטודנטים בכל האוניברסיטאות.[114]
מרבית בתי-הספר בישראל נפרדים לדוברי ערבית ועברית, וקיימים מספר בתי-ספר דו לשוניים. מערכת זו היא שארית מתקופת הממשל הצבאי, בה באמצעות איסור על האזרחים הפלסטינים של ישראל לצאת מתחומים מוגדרים, ובתוספת שיטת אזורי הרישום שהייתה נהוגה, נוצרה הפרדה בחינוך בין ערבים ליהודים. כל שמונה האוניברסיטאות של ישראל מלמדות בעברית,[97] ואין אף אוניברסיטה ישראלית ערבית. דו"ח מדיני מ-1992 דיווח על כך שמושקע תקציב כפול לכל תלמיד יהודי לעומת תלמיד ערבי.[97] כמו כן, דו"ח של משמר זכויות האדם מ-2004 דיווח על שיעור זכאות לבגרות של 66% בקרב תלמידים ערבים לעומת מקביליהם היהודים.[97] ב-2007 החלה תוכנית של משרד החינוך הישראלי להשוואת גובה התקציב של בתי-הספר הממלכתיים והערבים.[115][116]
חוק מרשם האוכלוסין
[עריכת קוד מקור | עריכה]כריס מקגריל השווה את חוק מרשם האוכלוסין הישראלי מ-1965 שמחייב את כל תושבי ישראל לדווח על לאומם, לחוק מרשם האוכלוסין מתקופת האפרטהייד בדרום אפריקה, שחילק את הדרום אפריקאים על פי הגדרות גזעיות במטרה לקבוע מי יגור היכן. על-פי מקגריל, הרישום בתעודת הזהות משפיע על היכן אנשים מורשים לגור, גישתם לתוכניות עזרה של משרד הרווחה ומשפיע על היחס של פקידים ושוטרים אליהם.[97]
חוק הלאום
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי שעבר ביולי 2018, מגביל את זכות ההגדרה העצמית ליהודים בלבד.[117][118][119] החוק גם מרשה את ההקמה של סגרגציה בערים ויישובים על בסיס דתי ולאומי, דבר שהושווה לחוק "אזורי הקבוצות" מ-1950 שעבר בדרום אפריקה.[120][121] חברי אופוזיציה ממספר מפלגות וכן פרשנים פוליטיים הזהירו שחוק זה יבסס או יחזק משטר אפרטהייד.[122][123]
סוגיות בגדה המערבית וברצועת עזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – החוק הישראלי בהתנחלויות ביהודה ושומרון |
בשנת 2003 ליילה פרסח (אנ'), פרפסורית למדעי המדינה באוניברסיטת מסצ'וסטס, פרסמה מאמר בירחון Le Monde diplomatique בה הציגה היפותזה שיש להגדיר את מדיניות ישראל בשטחים הכבושים כאפרטהייד. היא טענה ש-"המשטר הצבאי בגדה המערבית וברצועת עזה מפקיע ומגדר אדמות פלסטיניות ומרשה לישראלים להתנחל בשטחים כבושים" היא הצביעה על כך שהמתנחלים ממשיכים להישלט בידי החוק הישראלי, וששיטה שונה של חוק צבאי הוקמה כדי להסדיר את העניינים האזרחיים, כלכליים וחוקיים ביחס לתושבים הפלסטינים. היא אמרה כי "רבים רואים במדיניות הישראלית של סיפוח קרקע אבל הפרדה חברתית, אפרטהייד, אף על פי שלא כך זה נקרא בחוק הישראלי".[124]
תחת הרשות הפלסטינית
[עריכת קוד מקור | עריכה]פלסטינים החיים בגדה המערבית וברצועת עזה, אזורים שנכבשו בידי ישראל במלחמת ששת הימים ב-1967, ונחשבים לשטחים כבושים מבחינת החוק הישראלי ומבחינת החוק הבין־לאומי, נמצאים בחלקם תחת השלטון של הרשות הפלסטינית, החמאס והשלטון הצבאי הישראלי, ואינם אזרחים ישראלים.
הנשיא האמריקאי לשעבר ג'ימי קרטר הוציא ב-2006 ספר בשם "פלסטין: שלום ולא אפרטהייד". קרטר הבהיר כי הוא מתכוון לקיומו של האפרטהייד בישראל אך ורק בהקשר לגדה המערבית ועזה, ולא בישראל עצמה ביחס לאזרחיה הערבים.[125]
ב-2007, בזמן פרסומו של דו"ח מועצות זכויות האדם של האו"ם, פרופסור ג'ון דוגארד (אנ'), שהיה ראש משלחת של מועצת האומות המאוחדות לזכויות אדם, אמר כי "החוקים הישראליים והפרקטיקה הישראלית בשטחים הפלסטינים הכבושים בהחלט דומים למאפיינים של אפרטהייד". דוגארד שאל "האם אפשר ברצינות להכחיש את הכוונה לבסס ולשמר שליטה של קבוצה גזעית אחת (יהודים ישראלים) על קבוצה גזעית אחרת (ערבים פלסטינים), ולדכא אותם באופן שיטתי?".[126][127]
באוקטובר 2010, ריצ'רד פאלק דיווח לאספה הכללית של האו"ם כי "האופי של הכיבוש ב-2010 מצדיק את ההאשמות הקודמות בדבר קולוניאליזם ואפרטהייד יותר מאשר בעבר". פאלק המשיך ואמר כי זה הוא תהליך מתמשך, וככל שהזמן חולף, הפרת זכויות האדם של הפלסטינים הולכת ונהיית חמורה יותר ויותר.
אהוד ברק אמר ב-2010 (בעת ששימש כשר הביטחון, השר האחראי על מדיניות ישראל ביש"ע): "כל עוד בטריטוריה אשר מערבית לירדן יש ישות מדינית אחת שנקראת ישראל, היא תהיה או לא יהודית או לא דמוקרטית. אם למיליוני הפלסטינים האלו אין זכות הצבעה, זו מדינת אפרטהייד".[6]
תחת הרשות הפלסטינית ושלטון החמאס בעזה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בנובמבר 2014, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר מיכאל בן יאיר ביקש מהאיגוד הכלכלי האירופי לתמוך בהקמה של מדינה פלסטינית, וטען שישראל ביססה משטר אפרטהייד בגדה המערבית. הוא הכריז כי הקשר ההיסטורי-לאומי של היהודים לארץ-ישראל לא צריך לבוא על חשבון לאום אחר, ותמך בדו-קיום.[128] ב-2015, ראש המוסד לשעבר, מאיר דגן, טען שהמדיניות של ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו מובילה להפיכה של ישראל או למדינה דו-לאומית או למדינת אפרטהייד. דגן טען ספציפית כי מבצע עופרת יצוקה נכשל.[129]
גדר ההפרדה בגדה המערבית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – גדר ההפרדה
ב-2003, שנה לאחר מבצע חומת מגן, בעקבות האינתיפדה השנייה ופיגועי ההתאבדות ממשלת ישראל הכריזה על פרויקט של הקמת "גדרות ומכשולים פיזיים אחרים" במטרה למנוע מתושבי הגדה המערבית להיכנס אל ישראל.[130][131] מספר אישים, ביניהם מוחמד סארוואר, ג'ון פילגר ומוסטפא ברגותי, תיארו את החומה שהוקמה כתוצאה מהחלטה זו כ"חומת אפרטהייד".[132][133][134][135][136][137]
תומכי הקמת גדר ההפרדה טוענים שהיא אחראית על ירידה של 90% במקרי הטרור בין 2002 ו-2005.[138][139] מספר ישראלים השוו את תוכנית ההתנתקות למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. מירון בנבנשתי כתב כי ההתנתקות מעזה יצרה מודל של בנטוסטן לעזה. לדבריו של בנבנשתי, הכוונה של אריאל שרון להתנתק מעזה רק לאחר סיום בניית גדר ההפרדה מסביבה, וכן שמירה על כל גושי ההתנחלויות (בהתאם לדרישה של נתניהו), מתאימה לרעיון הבנטוסטנים. חומת ההפרדה יצרה שלושה גושי בנטוסטנים בגדה המערבית: ג'נין–שכם, בית-לחם–חברון ורמאללה.[140]
בית המשפט הבין־לאומי לצדק פסק ב-2004 כי החומה אינה חוקית במקומות בהם היא נבנית מעבר לקו הירוק. הממשלה הישראלית לא הסכימה עם פסיקה זו והמשיכה לבנות את החומה גם מעבר לקו הירוק.[141] למרות זאת, בית-המשפט העליון הישראלי פסק מספר פעמים לשינוי תוואי החומה, גם בעקבות לחץ של הפגנות בכפרים פלסטינים, כמו בלעין. למרות זאת, בית המשפט העליון פסק כי אכן החומה נועדה למטרות הגנה והתוואי שלה מבוסס על שיקולי ביטחון.[142]
קרקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]הנרי סיגמן, מנהל לשעבר של הקונגרס היהודי האמריקאי, אמר כי רשת ההתנחלויות בגדה המערבית יצרה מצב של פרויקט קולוניאלי בלתי-הפיך שמכוון למנוע את האפשרות של הקמת מדינה פלסטינית. סיגמן אמר כי בעשותה זאת, ישראל "עברה את הגבול של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" והפכה "למשטר האפרטהייד היחיד בעולם המערבי"". הוא אמר כי ישראל שוללת מהפלסטינים הן את זכות ההגדרה העצמית והן אזרחות ישראלית, דבר שמהווה שלילה כפולה של זכויותיהם, ומאחר והוא מבוסס על אתניות, מהווה גזענות. סיכמן ממשיך ואומר כי יצירת דמוקרטיה לקבוצה פריווילגית בעוד מונעים מאחרים להשתתף בה ושומרים עליהם "מאחורי מחסומים וגדרות תיל" זה ההפך מדמוקרטיה.[143] ג'ון דוגארד השווה את ההפקעה של קרקעות פלסטיניות בידי ישראל ואת ההרס של בתים פלסטינים למדיניות שהיו נהוגות בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד.[144]
מחקר מקיף משנת 2002 של ארגון זכויות האדם הישראלי בצלם, סיכם באומרו: "ישראל יצרה בשטחים הכבושים משטר של הפרדה שמבוססת על אפליה, שמיישם שתי מערכות חוק נפרדות באותו השטח שחלות על אנשים על בסיס הלאום שלהם, ומחלקות לאותם האנשים זכויות או שוללות זכויות על בסיס הלאום שלהם. משטר זה הוא היחיד מסוגו בעולם, ומזכיר משטרים נוראים מהעבר, כמו משטר האפרטהייד בדרום אפריקה". בהקשר הזה, ניתן לציין את הפרקטיקה של אדמות מדינה: בעקבות בקשה שהוגשה מכוח חוק חופש המידע על ידי שלום עכשיו, נמצא כי 99.76% (כ-674,459 דונם) מסך כל אדמות המדינה שהוקצו לשימוש, הוקצו לטובת ההתנחלויות. מנגד, לפלסטינים הוקצו, לכל היותר, 0.24% בלבד (כ-1,625 דונם).[145]
חוק פלילי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהתאם לסעיף 2 לתקנות שעת חירום (יהודה והשומרון – שיפוט בעבירות ועזרה משפטית) פלסטינים וישראלים כפופים ביהודה ושומרון למערכות משפט פלילי נפרדות. פלסטינים נשפטים בידי בבית משפט צבאי לפי החוק הירדני וצווי מפקד פיקוד המרכז, ואילו ישראלים נשפטים בבית משפט ישראלי לפי החוק הישראלי.[146]
ב-2007, מועצה של האו"ם לביטול האפליה הגזענית דיווחה כי הפלסטינים והמתנחלים הישראלים בשטחים הכבושים נמצאים תחת מערכות חוק פלילי נפרדות, דבר שמוביל לכך שפלסטינים, יקבלו עונשים חמורים יותר, ביחס ליהודים, על אותן העבירות באותם התנאים.[147] אמנסטי דיווחה כי בגדה המערבית, מתנחלים וחיילים שלוקחים חלק בפגיעה הפלסטינים, כולל הרג לא חוקי, זוכים לחסינות מעונש ומובאים לידי משפט רק לעיתים נדירות. בניגוד לכך, פלסטינים שנעצרים בידי הצבא הישראלי או השב"כ מוחזקים במעצר לתקופות ארוכות; במסגרת מעצר מנהלי שמבוצע בידי השב"כ בעיקר כנגד פלסטינים וכמעט לעולם שלא כנגד יהודים, לא ניתנות לעצורים זכויות להליך משפטי הוגן, כגון ידוע על העבירה אשר בגינה המעצר וזכות להבאה בפני בית-משפט. מעבר לכך, ישנם דיווחים על מעשי עינויים והזנחה של העצורים הפלסטינים, אולם דיווחים אלו נחקרים אך לעיתים רחוקות.[148][149][150] ג'ון דוגארד השווה את הכליאה של הפלסטינים בידי ישראל למדיניות הכליאה באפרטהייד בדרום אפריקה באומרו: "מדיניות הביטחון של האפרטהייד בדרום אפריקה הובילה לעינויים בקנה מידה גדול. כך עושים גם כוחות הביטחון הישראליים. היו אסירים פוליטיים רבים באי רובן, אבל יש יותר אסירים פלסטינים בבתי-כלא ישראלים".[144]
גישה למים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בינואר 2012, מועצת ענייני החוץ של הפרלמנט הצרפתי פרסמה דו"ח אשר מתאר את מדיניות המים של ישראל בגדה המערבית כ"נשק שמשרת אפרטהייד חדש". הדו"ח טוען כי 450,000 המתנחלים בגדה המערבית משתמשים ביותר מים מאשר 2.3 מיליון הפלסטינים. נוסף על כך, הדו"ח טוען כי ישראל מפרה את החוק הבין־לאומי בכך שנאסר על הפלסטינים להשתמש באקוויפרים, ובכך שהיא הורסת בארות ומתקני טיהור מים. יגאל פלמור, דובר משרד החוץ הישראלי, אמר כי "הדו"ח רווי שפת פרופגנדה ארסית, והוא רחוק מאוד מביקורת מקצועית שאפשר להתווכח איתה".[151] דו"ח שהופק בידי "מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים" הסיק כי ישראל הגשימה את חלקה בהסכמי המים ושהמצב הוא "בדיוק ההפך מאפרטהייד" מאחר שישראל מספקת תשתית מים למעל ל-700 כפרים פלסטינים.[152][153] האגודה לזכויות האזרח בישראל סיכמה ב-2008 כי מערכת הכבישים המופרדת בגדה המערבית, התפשטות ההתנחלויות, הגבלת הצמיחה של היישובים הפלסטינים, מענקים ונתינת שירותים שמבוססות על אפליה, וגישה לא שווה למשאבי טבע "מהווים הפרה בוטה של עקרון השוויון ודומים בדרכים רבות למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה". ארגון זה חזר בו מהימנעותו להשתמש במילה אפרטהייד ביחס לישראל מאחר ש"המצב הולך ומחמיר במקום להשתפר".[154]
חופש התנועה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפלסטינים החיים בגדה המערבית אין אזרחות או זכויות הצבעה בישראל (מלבד פלסטינים החיים במזרח ירושלים, אשר רשאים להצביע בבחירות המקומיות, אולם לא בארציות), ולמרות זאת כפופים להגבלות תנועה מצד הרשויות הישראליות. ישראל יצרה כבישים, דרכים ומחסומים בגדה המערבית עם מטרה המוצהרת של מניעת התנועה החופשית של האוכלוסייה הפלסטינית, במטרה למנוע את יכולת ההתניידות של טרוריסטים ומיליטנטים אחרים באזור. ארגון זכויות האדם בצלם טוען כי קווי מדיניות שכאלו מבודדים קהילות פלסטיניות ומשטר הדרכים של ישראל "שמבוסס על עקרון של הפרדה על בסיס אפליה, נושא קווי דמיון מובהקים למשטר האפרטהייד הגזעני שהתקיים בדרום אפריקה עד 1994".[155][156][157]
בית המשפט הבין־לאומי בהאג קבע כי זכויותיה הבסיסיות של האוכלוסייה הפלסטיניות מובטחות בידי האמנה הבין לאומית לזכויות פוליטיות ואזרחיות, וכי אין בשיקולי הביטחון שישראל מעלה כדי להצדיק פגיעה בזכויות המגיעה כדי הפרתן.[158] מארווה בישארה, מרצה ליחסים בין־לאומיים באוניברסיטה האמריקאית בפריז, טען כי ההגבלות על העברת סחורות בגדה המערבית ובין הגדה המערבית לישראל הן "דה פקטו שיטת אפרטהייד".[159] אף על פי שנאסר על פלסטינים, הן בשטחי B והן בשטחי A לגור בהתנחלויות היהודיות, מיכאל אורן טוען כי "שום דבר מזה אפילו לא מזכיר אפרטהייד, מאחר שהרוב המוחלט של המתנחלים והפלסטינים בוחרים לגור בנפרד כתוצאה מהבדלים תרבותיים והיסטוריים, ולא כתוצאה מסגרגציה, וכל זאת אף על פי שאלפים מהם גרים צד לצד. הכבישים הנפרדים נבנו בתגובה להתקפות טרור – לא כדי ליצור סגרגציה. הם נבנו כדי להציל חיי יהודים. וכבישים בישראל משמשים הן יהודים ישראלים והן ערבים".[160]
מערכת של היתרים, מחסומים ומתקני שליטה אחרים (כמו פילובוקסים) הוקמה ב-1990. ליילה פארסח טוענת כי שיטה זו "מציבה על הפלסטינים תנאים דומים לאלו שהוצבו על השחורים תחת חוקי האפרטהייד. כמו חוקי האפרטהייד, שיטת ההיתרים שולטת על התנועה של האוכלוסייה בהתאם לרצונות של המתנחלים". בתגובה לאינתיפאדת אל-אקצה, ישראל הרחיבה את הגבלות התנועה והפרידה למעשה בין הגדה המערבית לרצועת עזה. "באפריל 2002 ישראל הכריזה על החלוקה של הגדה המערבית ועזה לשמונה חלקים נפרדים, שמחוץ אליהם פלסטינים לא יוכלו לחיות ללא היתר".
ג'ון דוגארד אמר כי "חוקים אלו מזכירים את שיטת ההיתרים של דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, אבל למעשה מאפילים עליה בחומרתם".[161] כמו כן, חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, גם כן אמר כי שיטת ההיתרים היא מאפיין של אפרטהייד. חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, טען כי המצב הפלסטיני נוצר בעקבות "אפרטהייד קולוניאליסטי".[162]
ארגון זכויות האדם בצלם אמר ב-2004 כי "הגישה של פלסטינים לכבישים באורך של 450 מיילים נחסמת לחלוטין או באופן חלקי" וכי לשיטה זו יש קווי דמיון ברורים למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.
באוקטובר 2005, צה"ל מנע מפלסטינים את הגישה לכביש 60, כחלק מהתוכנית להקים רשת כבישים נפרדת לפלסטינים וליהודים בגדה המערבית, בשל ריבוי הפיגועים שנעשו מצד פלסטינים כלפי יהודים בכבישים משותפים. כך למשל בין השנים 2001 - 2018 נרצחו בכביש 60 לבדו 49 אזרחים ישראלים בעשרות פיגועי טרור.[163] הכביש נחסם לחלוטין לאחר ירי בשלושה מתנחלים בצמוד לבית-לחם. נכון ל-2005, נאסר המעבר של כלי רכב פלסטינים פרטיים, אולם הורשה המעבר של תחבורה ציבורית.
ב-2011, ניצן אלון ביטל את ההפרדה בתחבורה הציבורית בגדה המערבית בין פלסטינים ליהודים. בתגובה למחאות של מתנחלים על צעד זה, משה יעלון ביטל את החלטתו של ניצן אלון, ואסר בשנית על נסיעה של פלסטינים בתחבורה ציבורית בה נוסעים יהודים בגדה המערבית. ב-2014 נאמר כי ההחלטה מיושמת בעקבות שיקולי ביטחון, אולם על-פי "הארץ", ישנם ציטוטים של קצינים אשר אומרים כי שימוש בתחבורה הציבורית בידי פלסטינים לא מציב שום איום ביטחוני. שרת המשפטים לשעבר ציפי לבני בקשה מיהודה ויינשטיין לבחון את החוקיות של האיסור וויינשטיין הגיב בדרישה מיידית ממשה יעלון לספק הסבר להחלטתו. מקורות במערכת הביטחון הישראלית מצוטטים כטוענים כי להחלטה לא היה דבר עם השימוש של פלסטינים בתחבורה הציבורית, אלא נועדה אך ורק לפקח על הכניסה והיציאה מישראל, ובכך להקטין את הסיכויים של כניסת אלו אשר מתכננים לבצע התקפות טרור בישראל. מבקרים של מדיניות זו טוענים כי היא זהה לאפרטהייד, ודבר שהופך את ישראל למדינה מנודה.[164]
ב-20 בדצמבר 2009, בית המשפט העליון הישראלי קיבל את התביעה של האגודה לזכויות האזרח בישראל כנגד החלטתו של צה"ל לאסור על פלסטינים לנסוע על הכביש המהיר 443. ההחלטה נכנסה לתוקף חמישה חודשים לאחר מכן, אולם צה"ל המשיך להטיל מגבלות של הנסיעה של פלסטינים בכביש זה.[165][166]
במרץ 2013, חברת האוטובוסים הישראלית אפיקים הכריזה כי החל מ-4 במרץ 2013, היא תפעיל קווי אוטובוס נפרדים ליהודים ופלסטינים בגדה המערבית.[167][168][169]
העברת המינהל האזרחי לידי השר במשרד הביטחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בהסכם הקואליציוני שנחתם בין סיעת ״הליכוד״ לסיעת ״הציונות הדתית״, והיווה בסיס להקמת ממשלת ישראל ה-37, נקבע כי ליו״ר סיעת הציונות הדתית ח״כ בצלאל סמוטריץ׳ יינתנו סמכויות מיוחדות בכל הנוגע ליהודה והשומרון.[170] עם כינון הממשלה תוקן חוק יסוד: הממשלה, על מנת לאפשר את כניסתו של ח״כ סמוטריץ׳ כשר נוסף במשרד הביטחון.[171] לאחר כמה שבועות של חוסר בהירות בנוגע למהות הסמכויות שהועברו במסגרת ההסכם הקואליציוני, נחתם ביום 23.2.23 הסכם בין שר הביטחון יואב גלנט לבין השר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ', המסדיר את חלוקת הסמכויות ביניהם.[172] על פי ההסכם, רוב סמכויות המנהל האזרחי, שהוא הגוף האחראי מטעם צה"ל על ניהול ההיבטים האזרחיים הכרוכים בממשל הצבאי בגדה המערבית, מועברות לבצלאל סמוטריץ' בהיותו "שר נוסף במשרד הביטחון". על פי ההסכם השר הנוסף יקים מנהלת התיישבות, שתנהל את פעילות היחידה לתיאום פעולות הממשלה בשטחים (מתפ"ש) והמינהל האזרחי, ותהיה אחראית ל"הסדרת ההתיישבות", ולהובלת וביצוע רפורמת 'אזרחות שווה' ביהודה ושומרון, שעניינה "טיוב וייעול השירותים הניתנים ביהודה ושומרון, בין היתר באמצעות משרדי הממשלה". לפי ההסכם הקואליציוני, רפורמה זו תכלול מהלך להשוואת הדינים אשר יחולו על התושבים בהתנחלויות בשטחים לדינים החלים בישראל.
לדברי פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, ההסכם הוא צעד גלוי ורשמי שמעניק תוקף לטענות על כך שישראל משתמשת בפרקטיקה של אפרטהייד, אשר אסורה במשפט הבינלאומי.[173][174][175] הקמת "מנהלת התיישבות" שאחראית להסדרת מעמדם של הישראלים המתגוררים בשטחים לצד העברה של ניהול ההיבטים האזרחיים של חיי הישראלים מצה"ל למשרד הביטחון משמעה העצמת המצב בו יש מערכות משפט נפרדות לישראלים ולפלסטינים,[176] ונסיגה מהמחויבות למסגרת הנורמטיבית של דיני הכיבוש. הפורום מדגיש שה"אזרחות שווה" שההסכם מקדם היא מפלה: היא מעצימה את השוני הקיים כבר היום במסגרת המשפטית ובדין החל, בין הישראלים המתגוררים בשטח לבין הפלסטינים, ומעמיקה את ההפליה ביניהם. ההסכם חושף אזרחים ישראלים לאישומים בגין פשע האפרטהייד, שבגינו ניתן להעמיד אנשים לדין בבית הדין הפלילי הבינלאומי.[170]
טענות הסותרות את התפיסה של ישראל כמדינת אפרטהייד
[עריכת קוד מקור | עריכה]הטיעונים השוללים את התפיסה המקשרת בין ישראל לבין אפרטהייד מתבססים על ששת ההיבטים הבאים:
- מסמך הבסיס של מדינת ישראל מגילת העצמאות מקדש את העיקרון ללא הבדל דת גזע ומין. היבט זה הוטמע גם להיבטים שונים של החוק הישראלי.
- ישראל אינה מבצעת פשעים המוגדרים בחוקת רומא נגד אף אזרח, תושב או תייר השוהים בשטחה.
- אפרטהייד מוגדר כמעשים הנעשים על ידי משטר ממוסד המורכב מקבוצה גזעית אחת. בישראל יש נציגות לערבים בכנסת, בבית המשפט ובממשלה.[177]
- אין אפליה גזענית נגד אזרחי ישראל הערבים, שכן הם נהנים מאותן זכויות כמו יתר האזרחים.[178]
- פעולות הביטחון של ישראל בשטחי יו"ש הן על פי החוק הבינלאומי, ונועדו לשמירת ביטחון ישראל וסיכול טרור, ולא מתוך אפליה גזענית.
- ערביי ישראל עצמם מעדיפים לחיות תחת חסות המדינה ולא לוותר על אזרחותם הישראלית.[179]
בנוסף, יש לציין כי הטענות כנגד ישראל כמדינת אפרטהייד נדחו ברוב מובהק על ידי בית הנבחרים האמריקאי, באוקטובר 2023, כאשר, 412 חברים בבית הנבחרים משתי המפלגות התנגדו להגדרת ישראל כמדינה גזענית ורק 9 הצביעו בניגוד להם.[180]
תגובות של יחידים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הארכיבישוף האנגליקני וחתן פרס נובל לשלום דזמונד טוטו הגיב על קווי הדמיון בין דרום אפריקה לישראל ועל החשיבות של לחץ בין לאומי על דרום אפריקה בסיום האפרטהייד. הוא השווה את התנועה לסיום הכיבוש הישראלי ללחץ הבין־לאומי שהופעל על דרום אפריקה ועזר בסיום האפרטהייד, ואמר כי "אם האפרטהייד נגמר, כך גם יכול להיגמר הכיבוש, אבל הכוח המוסרי והלחץ הבין־לאומי יהיו צריכים להיות חזקים באותה המידה".[181] הווארד פריאל כותב כי "בעיני דזמונד טוטו, התנאים בשטחים הפלסטינים הכבושים דומים לאלו שהיו תחת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה". ב-2012, ה-BBC דיווח כי "טוטו מאשים את ישראל בהפעלת מדיניות אפרטהייד כלפי הפלסטינים".[182] הן פריאל והן הסופר הישראלי אורי דייוויס ציטטו את תגובתו של טוטו מ-2002 אשר פורסמה בגארדיאן בעבודותיהם שלהם: "הועקתי מאוד בביקורי בארץ הקודש; זה הזכיר לי מאוד את מה שקרה לנו השחורים בדרום אפריקה".[183][184] דייוויס דן בציטוט של טוטו בספרו "אפרטהייד בישראל: אפשרויות למאבק מבפנים", בו הוא טוען כי "מבני הבסיס של האפרטהייד בישות המדינית הישראלית", בהתייחסו אל חוקי הירושה, הגישה לאדמות מדינה ומשאבי מים והגישה לשירותי הרווחה "מצדיקים לחלוטין את הקטלוג של ישראל כמדינת אפרטהייד".
פעילי אנטי-אפרטהייד דרום-אפריקאים בולטים אחרים גם כן השתמשו בהשוואה לאפרטהייד כדי לבקר את הכיבוש בגדה המערבית, ובמיוחד את הבנייה של גדר ההפרדה. אלו כוללים את פאריד אסק,[185] רוני כתריאלס,[186] ויני מנדלה,[187] דניס גולדברג[188] וארון גנדי.[189]
ב-2008, משלחת של המועצה האפריקאית הלאומית ביקרה בישראל ובשטחים ואמרה כי במובנים מסוימים, המצב חמור מאפרטהייד.[190][191] במאי 2018, המועצה האפריקאית הלאומית פרסמה הודעה אשר משווה את הפעולות של הפלסטינים "למאבק שלנו כנגד האפרטהייד". הודעה זו גם האשימה את צה"ל ב"אותה האכזריות כמו של היטלר" וקבעה כי "על כל הדרום אפריקאים להתקומם ולהתייחס אל ישראל כמו המדינה המנודה שהיא".[192] באותו הזמן, דרום אפריקה החזירה את שגרירה בישראל ללא הגבלת זמן, על מנת למחות על "ההתקפה הישראלית משוללת הרסן והחמורה האחרונה".[193]
עורכת הדין העוסקת בזכויות אדם, פאטימה חסן, חברת המשלחת של המועצה הלאומית האפריקאית מ-2008, מתייחסת אל הכבישים הנפרדים, הרישום הנפרד של כלי-הרכב, ההשפלה שבצורך להפיק היתר מעבר והתורים הארוכים במחסומים כגרועים יותר ממה שחוו השחורים במשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. אולם, היא גם אמרה כי ההשוואה לאפרטהייד יכולה להוות "הרינג אדום":
ההקשר הוא אחר והשאלה האם זה אפרטהייד או לא מסיטה את הדיון מהעניין האמיתי של הכיבוש, הגנבה של עוד ועוד קרקעות, הבנייה של החומה וההשפלה של הכיבוש והשלטון הצבאי ושל המשטרה. ראיתי את המחסום בשכם, נפגשתי עם פלסטינים בחברון, נפגשתי עם כפריים שמפגינים נגד החומה – נפגשתי עם פלסטינים וישראלים שאיבדו את קרובי המשפחה שלהם, את האדמה שלהם ואת בתיהם. אבל הם לא אבדו תקווה, והם מאמינים במאבק משותף נגד הכיבוש ומוכנים להשתמש באי-אלימות כדי להיאבק באי הצדק והאלימות היום-יומיים, הישירים והעקיפים. כדי לסכם, יש הפרת זכויות שממשיכה ללא הפרעה, ותקראו לה אי שתרצו, אפרטהייד/הפרדה/גידור/ביטחון, היא נשארת הפרת זכויות.[194]
גדעון שמעוני, פרופסור אמריטוס של האוניברסיטה העברית בירושלים, טען כי ההשוואה משמיצה ומצביעה על סטנדרט כפול כאשר מיישמים אותה ביחס לישראל, ולא בייחס למדינות ערב האחרות, אשר בהן ישנן מדיניויות מפלות כלפי האוכלוסייה הפלסטינית בהן. הוא טען כי בעוד שבדרום אפריקה האפרטהייד אופיין באי-שוויון חוקי על בסיס גזעי וניצול[דרושה הבהרה] של השחורים בידי הלבנים בחברה משותפת, הסכסוך הישראלי פלסטיני משקף תנועות לאומיות נפרדות. לדבריו, ישראל מסרבת לנצל את הפלסטינים, ובמקום זה שואפת להיפרד מהם במטרה להגן על עצמה באופן לגיטימי.[195]
אף על פי שנישואים של יהודים עם מי שאינם יהודים אינם חוקיים בישראל, סשה סוראנסקי טען כי החוקים בישראל שונים למדי מאלו שהיו תחת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה, ושישראל מעולם לא אסרה על יחסי זוגיות בין בני גזעים שונים, ושתנועות השחרור של דרום אפריקה ופלסטינים מאופיינות בשאיפות ואסטרטגיות שונות.[196] למרות זאת, הוא טוען כי ההשוואה לאפרטהייד ככל הנראה תצבור תאוצה בשנים הבאות, אם ישראל לא תפרק את ההתנחלויות בגדה המערבית ותיצור מדינה פלסטינית.[197] הוא גם כותב כי התגובה של מגני ישראל[דרושה הבהרה] להשוואה לאפרטהייד הייתה אינסטנקטיבית ומבוססת על פרופגנדה ממוחזרת במקום על ניתוח כנה של המצב.[198]
ארוין קוטלר, שהיה שר משפטים של קנדה, יועץ של נלסון מנדלה למאבק באפרטהייד ומראשי המכון לחקר אנטישמיות גלובלית ומדיניות, אמר כי הכינוי "מדינת אפרטהייד" הוא אנטישמי מכיוון שהוא קורא לדה-לגיטימציה של המדינה היהודית.[199]
חוקרת מדעי המדינה הבריטית אן בייפסקי, כתבה שהמדינות הערביות בכנס העולמי בדרבן על גזענות עשו שימוש בקטלוג של ישראל כמדינת אפרטהייד כדי לשלול את הלגיטימיות של ישראל ולבסס לגיטימיות לאלימות כלפי ישראלים.[200]
העיתונאי גדעון לוי טען שהעימות בבורקה ממחיש כי "בישראל מתקיים הבדל מובנה, ממוסד, נטוע עמוק, ביחס בין דם לדם, בין גזע לגזע, בין יהודים לערבים, וכל מערכותיה נגועות עד רקב. משאמרנו זאת — אמרנו אפרטהייד."[201]
בראיון שנתן אלוף (מיל') עמירם לוין באוגוסט 2023 אמר כי ביהודה ושומרון יש אפרטהייד וכי צה"ל מתחיל להיות שותף בפשעי מלחמה.[202]
בראיון שנתן תמיר פרדו, ראש "המוסד" לשעבר, אמר: "בשטח שבו שני עמים נשפטים תחת שתי מערכות משפט - יש מדינת אפרטהייד".[203]
באוקטובר 2023 החליטה הכנסייה האנגליקנית של דרום אפריקה (South African Council of Churches) שישראל היא מדינת אפרטהייד.[204]
תגובות של ממשלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר ראשי ממשלה ישראלים הזהירו כי ישראל יכולה להפוך לדומה לדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין הזהיר ב-1976 כי אילו ישראל תספח את הגדה המערבית ותאזרח את האוכלוסייה הפלסטינית שלה, היא מסתכנת בלהפוך למדינת אפרטהייד.[6][205] ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הזהיר ב-2007 כי "אילו פתרון שתי המדינות יקרוס, ישראל תתמודד מול תנועה לזכויות הצבעה שוות בסגנון הדרום-אפריקאי, ובמהרה מדינת ישראל תגיע לסיומה".[206]
מזכיר המדינה של ארצות הברית ג'ון קרי, הזהיר ב-2014 כי אילו ישראל לא תשיג שלום במהרה במסגרת פתרון שתי המדינות, היא יכולה להפוך למדינת אפרטהייד.[207][208] אולם ביולי 2023 אישר בית הנבחרים של ארצות הברית הצעת החלטה המכירה בכך שישראל אינה מדינה גזענית או מדינת אפרטהייד. הצעת ההחלטה אושרה ברוב של 412 תומכים מול 9 מתנגדים.[209]
במרץ 2011, ראש העיר של טורונטו רוב פורד אמר כי הוא לא יאפשר לעירייה לממן את מצעד הגאווה של טורונטו ב-2011, אילו המארגנים יאפשרו לארגון "קווירים נגד האפרטהייד בישראל" לצעוד בו בשנית. פורד אמר כי "כספם של משלמי המיסים לא אמור ללכת למימון של דברי שנאה". למרות זאת, באפריל 2011 הובאה לידיעת רוב פורד העובדה כי הביטוי "אפרטהייד ישראלי" לא מפר את המדיניות כנגד אפליה של העיר, וגם לא מהווה אפליה על פי החוק הפלילי הקנדי או קוד זכויות האדם של אונטריו.[210][211]
ביוני 2012, מועצת העיר של טורונטו הצביעה בעד לגנות את הביטוי "אפרטהייד ישראלי", כחלק מהחלטה להכיר במצעד הגאווה של טורונטו כ"אירוע תרבותי משמעותי שמקדם ערכים של סובלנות וגיוון". ההחלטה טוענת כי הביטוי "אפרטהייד ישראלי" חותר תחת הערכים של מצעד הגאווה ומזלזל בסבל שחוו אינדיבידואלים תחת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה".[212]
ב-1975 הועברה באספה הכללית של האו"ם החלטה אשר מכירה בציונות כצורה של גזענות. החלטה זו בוטלה ב-1991.[213]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- יונתן רטוש, "שלום של "אפרטהייד" - עמדות בשאלות הישות הפלשתינאית", בתוך: מניצחון למפולת, הוצאת הדר, 1976, עמ' 316–327
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ למשל: אורן יפתחאל, קולוניאליזם ישראלי - לקרוא לילד בשמו, באתר ynet, 28 באוגוסט 2012,
Report of the Special Rapporteur on the situation of human rights in the Palestinian territories occupied since 1967, John Dugard, A/HRC/4/17, 29 January 2007, pp. 3, 23 - ^ דו"ח האו"ם: ישראל הקימה משטר אפרטהייד
- ^ אפרטהייד, באתר "בצלם", 12 בינואר 2021
- ^ Davis, Uri (2003). Apartheid Israel: possibilities for the struggle within. Zed Books. pp. 86–87. ISBN 1-84277-339-9.
- ^ Shimoni, Gideon (1980). Jews and Zionism: The South African Experience 1910–1967. Cape Town: Oxford UP. pp. 310–336. ISBN 0-19-570179-8
- ^ 1 2 3 Mehdi Hasan, Top Israelis Have Warned of Apartheid, so Why the Outrage at a UN Report?, The Intercept, March 22, 2017
- ^ יוסי שריד, כן, זה אפרטהייד, באתר הארץ, 25 באפריל 2008
- ^ איתמר אייכנר, בית הדין בהאג: ההתנחלויות לא חוקיות. ישראל צריכה לסגת מהגדה בהקדם האפשרי, באתר ynet, 19 ביולי 2024
- ^
אמיר תיבון וחן מענית, בית הדין בהאג קבע שהנוכחות הישראלית בגדה אינה חוקית, ושיש לסיימה בהקדם האפשרי, באתר הארץ, 19 ביולי 2024
- ^ 1 2 ישראל היא לא מדינת אפרטהייד
- ^ מדריך לחגים בישראל
- ^ פרופגנדת האפרטהייד
- ^ Alan Dershowitz, The Case Against Israel's Enemies: Exposing Jimmy Carter and Others Who Stand in the Way of Peace (New York: John Wiley, 2009), pp. 20–25, 28–29, 36, 44–48
- ^ הקמפיין לשלילת הלגיטימציה לקיום ישראל על ידי האשמות באפרטהייד
- ^ הגר שיזף, דו"ח אמנסטי מאשים את ישראל באפרטהייד בכל שטחה; ישראל: "שקרים של ארגוני טרור", באתר הארץ, 1 בפברואר 2022
- ^ regthink, למה אפרטהייד? למה עכשיו?, באתר הפורום לחשיבה אזורית, 2022-09-13
- ^ מק"י הגישה הצעת חוק לביטול הממשל הצבאי, קול העם, 2 בדצמבר 1954.
- ^ יצחק אורון, Middle East Record Volume 2, 1961, גוגל ספרים, 1961 (באנגלית), עמ' 188.
- ^ UN General Assembly, 16th session, האומות המאוחדות, 17 באוקטובר 1961 (באנגלית), עמ' 471.
- ^ 1 2 3 The Empire's New Walls: Sovereignty, Neo-liberalism, and the Production of Space in Post-apartheid South Africa and Post-Oslo Palestine/Israel. Andrew James Clarno. 2009. p. 66–67
- ^ אמיר אלון, בגין: "אין להחזיר שעל"; אשכול: "נהיה מיעוט במדינה". הפרוטוקולים מששת הימים נחשפים, באתר ynet, 18 במאי 2017.
- ^ האם ישראל תיראה כך?, "העולם הזה", גיליון 1631 מ-4 בדצמבר 1968, עמוד 26.
- ^ Elia Zureik,The Palestinians in Israel: A Study in Internal Colonialism, Routledge & K. Paul, 1979 p. 16
- ^ Shourideh C. Molavi, Stateless Citizenship: The Palestinian-Arab Citizens of Israel,BRILL 2013 p. 99
- ^ מדיניות ההתנחלות פוגמת בבסיסה של ישראל
- ^ לוחצים על אובמה: תהיה קשוח עם ישראל או שפתרון שתי המדינות יקרוס
- ^ פלסטינים טוענים לקווי דמיון עם המאבק של מנדלה באפרטהייד
- ^ Heriber, Adam & Moodley, Kogila. op cit. p. xiii.
- ^ Adam, Heribert & Moodley, Kogila. op. cit. p. xv.
- ^ Adam, Heribert & Moodley, Kogila. op. cit. p. 22.
- ^ Adam, Heribert & Moodley, Kogila. op. cit. p. 25.
- ^ Morris, Benny: One State, Two States (New Haven: Yale University Press, 2009), pp. 203–4, n. 1.
- ^ חלק מהמאמר המקורי, צרפתית
- ^ Michael G. Clyne, p.403
- ^ 1 2 3 4 היום ערבים ישראלים, מחר ישראל
- ^ הוועד הישראלי נגד הריסת בתים
- ^ 1 2 3 הערות נוספות על ציונות
- ^ דיונים על חיפוש אחר שלום בסכסוך הישראלי פלסטיני
- ^ תמלול של שיחה עם קבוצת מק'לאפלין
- ^ מדיניות ההפרדה הביאה שקט לחברון, כולם מחכים לסערה
- ^ אל עבר אינטיפאדה שלישית
- ^ 1 2 לגרום לישראל לקחת אחריות
- ^ אפילו בישראל המונח הפרדה נכנס לשימוש, אף על פי שמדינת ישראל מכחישה שהיא מבצעת אותה
- ^ Apartheid Israel: The Politics of an Analog, Sean Jacobs
- ^ Halevi, Ilan. ""Apartheid is not socialist"". Revue d’études palestiniennes (No. 22, Winter 2000): 116–117
- ^ אוטונומיה תרבותית באירופה
- ^ 1 2 הצעת שלום סעודית מעמידה מכשול בפני שרון
- ^ ההיפרדות של שרון
- ^ Aaron S. Klieman (15 January 2000). Compromising Palestine: A Guide to Final Status Negotiations. Columbia University Press. p. 1. ISBN 0-231-11789-2.
- ^ אסתר זנדברג, ההפרדה בתוכנו, באתר הארץ, 28 ביולי 2005
- ^ דוח החוקר המיוחד על מצב זכויות האדם בשטחים הפלסטינים הכבושים מ-1967
- ^ האו"ם מאשים את ישראל בטיהור אתני
- ^ האו"ם מפנה את האצבע לאפרטהייד באזורים מסוימים בישראל
- ^ 1 2 אפרטהייד בכל שם אחר, counterpunch, 02.02.2007
- ^ אמנת האו"ם
- ^ אמנת רומא
- ^ ישראל היא לא מדינת אפרטהייד, אבל יש שם כיבוש, מגזין ynet, 04.26.17
- ^ דו"חו של ג'ון דוגארד
- ^ כיבוש, קולוניאליזם או אפרטהייד?
- ^ ראו שם, עמודים 205-212
- ^ Tilley, Virginia (ed). Beyond Occupation: Apartheid, Colonialism and International Law in the Occupied Palestinian Territories. London, UK: Pluto Press, 2012.
- ^ איתמר אייכנר, דו"ח של האו"ם: ישראל ייסדה משטר אפרטהייד, באתר ynet, 15 במרץ 2017.
- ^ הגר שיזף, יהונתן ליס וג'קי חורי, דו"ח אמנסטי מאשים את ישראל באפרטהייד בכל שטחה; ישראל: "שקרים של ארגוני טרור", באתר הארץ, 1 בפברואר 2022.
- ^ מירון רפופורט, יש דין: "בגדה מתבצע פשע נגד האנושות מסוג אפרטהייד", באתר "שיחה מקומית", 9 ביולי 2020.
- ^ הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ופשע האפרטהייד: חוות-דעת משפטית, באתר יש דין, 9 ביולי 2020.
- ^ אור הלר, ארגון "בצלם": מדינת ישראל מתנהלת כמשטר אפרטהייד, באתר חדשות 13, 12 בינואר 2021.
- ^ אפרטהייד, באתר בצלם, 12 בינואר 2021.
- ^ הסף נחצה: הרשויות הישראליות ופשעי האפרטהייד והרדיפה באתר Human Rights Watch, 27 באפריל 2021 הגר שיזף, Human Rights Watch: ישראל מבצעת פשעי אפרטהייד ורדיפה בשטחים, באתר הארץ, 27 באפריל 2021
- ^ רויטרס, עינב חלבי, איתמר אייכנר, "האפרטהייד הישראלי נגד הפלסטינים": זהו דו"ח אמנסטי שעורר סערה, באתר ynet, 1 בפברואר 2022
- ^ Human rights organizations from Israel condemn vicious attacks on Amnesty International, באתר המוקד להגנת הפרט, 3 בפברואר 2022 (באנגלית).
- ^ Israel’s 55-year occupation of Palestinian Territory is apartheid – UN human rights expert, Human Rights Council, 25 March 2022;
Report of the Special Rapporteur on the situation of Human Rights in the Palestinian territories occupied since 1967, Human Rights Council, 28 February–1 April 2022 - ^ בן סמואלס, מומחה מטעם האו"ם: ישראל משליטה אפרטהייד לעיני הקהילה הבין-לאומית, באתר הארץ, 24 במרץ 2022.
- ^ דניאל אדלסון, דו"ח האו"ם לקראת הדיון בהאג: "ישראל מנהיגה אפרטהייד, להורות על נסיגה מוחלטת מהשטחים", באתר ynet, 2 בספטמבר 2023
- ^ Uri Davis, Apartheid Israel: Possibilities for the Struggle Within, Zed Books, London 2004 pp. 51f
- ^ Adam, Heribert & Moodley, Kogila. "Seeking Mandela: Peacemaking Between Israelis and Palestinians" (PDF)., University College London Press, p. 15. ISBN 1-84472-130-2
- ^ כוח והיסטוריה במזרח התיכון: שיחה עם אילן פפה
- ^ מדינת האפרטהייד שלנו
- ^ כיצד יהודי הופך שחור בארץ המובטחת, אורי בן-אליעזר, מתוך מגמות בחברה הישראלית, כרך א', האוניברסיטה הפתוחה, עמ' 333
- ^ זה לא אפרטהייד
- ^ יש לישראל את הפגמים שלה, אבל אפרטהייד הוא לא אחד מהם
- ^ זאב קליין, הממשלה החליטה על העדפה מתקנת לקליטה של ערבים בשירות הציבורי, באתר גלובס, 12 במרץ 2006
- ^ גיוון אנושי בפרקליטות וברשות השופטת: המקרה של המיעוט הערבי
- ^ שופטי בית המשפט העליון, באתר בית המשפט העליון
- ^ ישראל מחוקקת את חוק מדינת הלאום היהודית שמבוקר כגזעני בידי מבקריו
- ^ ישראל מחוקקת את חוק הלאום היהודי, גרמנית
- ^ לא כל אזרחי ישראל שווים זה לזה
- ^ ערבים ישראלים לא היו שווים גם לפני החוק
- ^ Adam, Heribert & Moodley, Kogila. "Seeking Mandela: Peacemaking Between Israelis and Palestinians (2005) excerpt" (PDF)., University College London Press, p. 20f. ISBN 1-84472-130-2
- ^ ישראל וההאשמה באפרטהייד
- ^ גולדסטון: אין אפרטהייד בישראל
- ^ אל תתייחסו אל ישראל כמו לדרום אפריקה בתקופה האפרטהייד
- ^ מכתב חברי אוניברסיטת סטאנפורד
- ^ Qadan v. Israel Lands Administration, HCJ (Israeli Supreme Court) 6698/95, 8 March 2000, as cited by Alan Dershowitz, The Case for Israel (Hoboken: John Wiley & Sons, 2003), p. 157, n. 7 (see p. 253).
- ^ Bernard Harrison, The Resurgence of Anti-Semitism: Jews, Israel, and Liberal Opinion (Lanham: Rowman & Littlefield, 2006), p. 133.
- ^ היתרי בניה בירושלים: פלסטינים מופלים לרעה וקרוב למחצית מהבניה הישראלית היא מעבר לקו הירוק, באתר שלום עכשיו, 2019-08-28
- ^ הגר שיזף, פלסטינים הגישו כ-1,500 בקשות בנייה בשטח C בשלוש שנים. ישראל דחתה 98.6% מהן, באתר הארץ, 21 בינואר 2020
- ^ 1 2 3 4 5 6 עולמות נפרדים
- ^ בית המשפט העליון מעקב את הקביעה על אדמות קק"ל
- ^ החוק
- ^ בית המשפט העליון מורה ליישוב בגליל לקבל לקרבו תושבים ערבים
- ^ מבקרים טוענים כי החוק החדש יאפשר להגביר את האפליה כלפי ערבים ביישובים הקהילתיים
- ^ שלמה זנד, על מספרים ואנשים בין הירדן לים התיכון, באתר הארץ, 10 ביוני 2021
- ^ 1 2 מי הוא אזרח? חוק האזרחות הישראלי
- ^ הימין שמח והשמאל מבקר
- ^ חוק הנישואין מפריד משפחות של ערבים ישראלים
- ^ 1 2 הBBC: משפחות נלחמות בחוק הנישואין הישראלי הגזעני
- ^ השד הדמוגרפי הישראלי בבית המשפט
- ^ חוק הנישואין הגזעני הישראל מקבל חיזוק מבית המשפט
- ^ נוטרתי המומה מהחוק
- ^ אמנסטי
- ^ ישראל, אל תאסרי על חיי משפחה
- ^ עמוס שוקן, כדי לא להיות מדינת אפרטהייד, באתר הארץ, 27 ביוני 2008
- ^ חוק זכויות התלמיד, באתר כל זכות
- ^ Susser, Asher. Israel, Jordan, and Palestine: The Two-State Imperative. 2011. University Press of New England. p. 130
- ^ פירוט התוכנית
- ^ פשעי מערכת החינוך הישראלית
- ^ ישראל לוקחת את הצעד הראשון לעבר חוק הלאום
- ^ חוק הלאום
- ^ הממשלה תקדם את חוק הלאום
- ^ חוק הלאום היהודי הישראלי נתקל בקשיים בהתייחסו בחויוב לסגרגציה ביישובים
- ^ החוק החדש של הכנסת מתייחס לגזענות כדבר נורמלי לחלוטין
- ^ האופוזיציה מזהירה מאפרטהייד
- ^ אבן פינה באפרטהייד
- ^ ישראל: מדינת אפרטהייד?
- ^ קרטר מבהיר את התייחסותו לאפרטהייד
- ^ דו"ח ג'ון דוגארד
- ^ הכיבוש בעזה הוא כמו האפרטהייד בדרום אפריקה
- ^ היועץ המשפטי לשעבר קורא לאו"ם להכיר בפלסטין
- ^ ראש המוסד לשעבר
- ^ ירושלים מאוחדת?
- ^ חומת ההפרדה
- ^ חומת ההפרדה מסכנת את זכויות האדם הבסיסיות ביותר
- ^ Alan Blenford, "Degree of separation", The Guardian, 30 September 2003, 14.
- ^ Mohammad Sarwar, 'No one sees policy as credible', The Independent, 4 August 2006.
- ^ ג'ון פילגר דוחה את חוק השתיקה
- ^ מוסטפא ברגותי
- ^ חומת האפרטהייד
- ^ Wall Street Journal, "After Sharon", 6 January 2006.
- ^ גדר? מחסום ביטחוני? חומת אפרטהייד?
- ^ תוכנית הבנטוסטן לאפרטהייד בישראל
- ^ הפסיקה
- ^ בית המשפט העליון מתנהג כבית המשפט העליון לצדק
- ^ ליצור שלום במזרח התיכון
- ^ 1 2 אפרטהייד והכיבוש של פלסטין
- ^ אדמות המדינה בשטחים מוקצות ליהודים בלבד, באתר שלום עכשיו, 2018-07-18
- ^ אביגדור פלדמן, בזכות ביבי והאופוזיציה נסיר את החרפה הזו מאיתנו, באתר הארץ, 2 ביוני 2022
- ^ מסקנות הוועדה של האו"ם
- ^ ישראל והשטחים הפלסטינים הכבושים
- ^ ישראל והשטחים הפלסטינים הכבושים
- ^ הסיפוח הממשמש של הגדה המערבית
- ^ דו"ח של הפרלמנט הצרפתי מאשים את ישראל באפרטהייד של מים
- ^ הממשלה הישראלית דוחה את מסקנות דו"ח צרפת
- ^ הזווית הישראלית
- ^ קבוצות זכויות-אדם טוענות כי המצב בישראל מזכיר אפרטהייד
- ^ כבישים אסורים, בצלם
- ^ רשימת מחסומים בגדה המערבית ועזה
- ^ מעבר לחוצפה, על השימוש הלא נכון בהאשמה באנטישמיות
- ^ [ see ICJ Legal Consequences of the Construction of a Wall in the Occupied Palestinian Territory (Advisory Opinion) paragraphs 127 and 128
- ^ חוק ההיתרים הישראלי יוצר כאוס
- ^ ישראל היא לא, ולעולם לא תהיה מדינת אפרטהייד
- ^ חוקים חדשים מעבירים את האפרטהייד ליגליזציה
- ^ בחיפוש אחר משמעות
- ^ ראו פירוט בערך כביש 60.
- ^ שמאלנים טוענים כי זה הוא אפרטהייד
- ^ כביש ליהודים בלבד
- ^ למרות החלטת בית המשפט, כנראה שהשימוש של פלסטינים בכביש יישאר מוגבל
- ^ קווי אוטובוס מופרדים
- ^ קווי האוטובוס הנפרדים מעוררים השוואה לאפרטהייד
- ^ Robert Tait, Israel launches Palestinian-only buses amid accusations of racial segregation, The Telegraph, 3 March 2013
- ^ 1 2 יעל רונן, מסירים מסיכות, באתר העין השביעית, 18 בינואר 2023
- ^ חוק יסוד: הממשלה (תיקון מס׳ 11), 27.12.2022.
- ^ https://ynet-pic1.yit.co.il/picserver5/wcm_upload_files/2023/02/23/SkylTh4As/______________________.pdf
- ^ פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה, נייר עמדה #24, משמעויות הסכם העברת המינהל האזרחי לידי השר במשרד הביטחון 5.3.2023
- ^ Middle East Monitor, “‘Israel Practices Apartheid,’ Say Israeli Law Professors”, 7 April 2023.
- ^ Democracy Now!, “Israeli Law Professors Compare Treatment of Palestinians to “Apartheid””, 31.3.2023
- ^ האגודה לזכויות האזרח, שלטון אחד, שתי מערכות חוק, 23.11.2014.
- ^ איתמר אייכנר, עיסאווי פריג' לעיתונאים זרים: "אני שר ערבי בממשלה, ישראל לא מדינת אפרטהייד", באתר ynet, 2 במרץ 2022
- ^ עמנואל נבון, ?האם ישראל היא מדינת אפרטהייד, באתר מידה, 2013-05-30
- ^ https://idsf.org.il/arguments/israel-apartheid-state/
- ^ בית הנבחרים בארה"ב קבע: ישראל לא מדינת אפרטהייד, באתר www.inn.co.il
- ^ lim, Audrea, ed. (2 May 2012). The Case for Sanctions Against Israel. Verso Books. ISBN 978-1-84467-803-7.
- ^ Friel, Howard (21 September 2013). Chomsky and Dershowitz: On Endless War and the End of Civil Liberties. Interlink Publishing. ISBN 978-1-62371-035-4.>
- ^ Davis, Uri (2003). Apartheid Israel: Possibilities for the Struggle Within. Zed Books. ISBN 978-1-84277-339-0.
- ^ אפרטהייד בארץ הקודש
- ^ ההגיון של הציונות דומה לזה של אפרטהייד
- ^ ישראל בלבנון
- ^ ויני מנדלה על האפרטהייד בישראל
- ^ הברית האמריקאית-דרום אפריקאית-ישראלית
- ^ כיבוש גרוע פי עשרה מאפרטהייד
- ^ זה כמו אפרטהייד
- ^ גרוע מאפרטהייד
- ^ מנהיגים בדרום אפריקה אומרים ליהודים דרום אפריקאים לדחות את ישראל שמתנהת כמו גרמניה הנאצית
- ^ דרום אפריקה מחזירה את שגריריה בעקבות ההתקפה הישראלית האחרונה
- ^ מה היא פלסטין בשבילי
- ^ פירוק של הטענות כלפי ישראל אשר מאשימות אותה באפרטהייד
- ^ Sasha Polakow-Suransky, The Unspoken Alliance: Israel's Secret Relationship with Apartheid South Africa, (New York: Pantheon Books), 2010, pp. 236–39.
- ^ olakow-Suransky, The Unspoken Alliance, pp. 239–42.
- ^ Sasha Polakow-Suransky, The Unspoken Alliance, pp. 233–235.
- ^ Michael Keefer, Desperate Imaginings: Rhetoric and Ideology of the ‘New Antisemitism’, 15 בספטמבר 2015 (באנגלית).
- ^ טרור וגזענות
- ^ גדעון לוי, רוצחי קוסאי מעטאן לא יעמדו לדין לעולם, בוודאי לא על רצח, באתר הארץ, 10 באוגוסט 2023
- ^ אלוף במיל': "צה"ל שותף בפשעי מלחמה ביו"ש - שמזכירים את גרמניה הנאצית", באתר וואלה, 13 באוגוסט 2023
- ^ AP, מורן אזולאי, ראש המוסד לשעבר בריאיון בחו"ל: ישראל מנהלת משטר אפרטהייד, באתר ynet, 6 בספטמבר 2023
- ^ דניאל אדלסון, ניו יורק, כנסייה של מיליוני מאמינים בהחלטה רשמית: "ישראל - מדינת אפרטהייד", באתר ynet, 4 באוקטובר 2023
- ^ רבין משווא את המתנחלים לסרטן
- ^ פתרון שתי המדינות או שישראל גמורה
- ^ קרי: ישראל יכולה להפוך למדינת אפרטהייד
- ^ ישראל לא מדינת אפרטהייד
- ^ ציקי ברנדוין, בית הנבחרים בארה"ב קבע: ישראל לא מדינת אפרטהייד, באתר ערוץ 7, 19 ביולי 2023
- ^ החוק
- ^ הדו"J על האפרטהייד בישראל
- ^ הצבעת המועצה על גינוי הביטוי "אפרטהייד ישראלי"
- ^ החלטת האו"ם
