גילה אלמגור – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
סקריפט החלפות (]]), הסרת קישורים עודפים
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 262: שורה 262:
* [[שחור (סרט)|שחור]] (1994)
* [[שחור (סרט)|שחור]] (1994)
* [[עץ הדומים תפוס (סרט)|עץ הדומים תפוס]] (1994)
* [[עץ הדומים תפוס (סרט)|עץ הדומים תפוס]] (1994)
* [[לילסדה]] (1995)
* [[מסוכנת]] (1998)
* [[מסוכנת]] (1998)


גרסה מ־23:43, 23 בנובמבר 2019


שגיאות פרמטריות בתבנית:אישיות משחק
פרמטרים [ שנות הפעילות, קישור, דמות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ שפה מועדפת ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

גילה אלמגור
אלמגור בשנת 2007
אלמגור בשנת 2007
לידה 22 ביולי 1939 (בת 84)
פתח תקווה, פלשתינה (א"י)
שם לידה גילה אלכסנדרוביץ
סוגה מועדפת דרמה
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1956 עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקנית, סופרת ותסריטאית
בן או בת זוג יעקב אגמון (1963–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גילה אלמגור-אגמון (נולדה ב-22 ביולי 1939) היא שחקנית, סופרת ותסריטאית ישראלית. שיחקה בהצגות תיאטרון רבות וכן בכ-50 סרטי קולנוע - עובדה שזיכתה אותה בכינוי "מלכת הקולנוע הישראלי". כלת פרס אופיר ופרס ישראל לקולנוע.

ביוגרפיה

גילה אלמגור ופרס כינור דוד לשנת 1964

נולדה וגדלה בפתח תקווה. ילדותה הייתה קשה: אביה, תבנית:נזכור את כולם, שהיה שוטר במשטרה הבריטית, נרצח בחיפה ב-30 במרץ 1939 על ידי צלף ערבי, אשר רצח קודם לכן באופן סדרתי שנים-עשר שוטרים יהודיים. גילה נולדה ארבעה חודשים לאחר הרצח, ואמהּ הניה (נפטרה ב-1988), שסבלה ממחלת נפש קשה, גידלה אותה בעוני.

בשנת 1952 התחתנה אמהּ בשנית וגילה בת ה-13 נשלחה לפנימייה בכפר הנוער "הדסים", שם למדה בחוג דרמה בהדרכת צבי רפאל. לאחר שנתיים, ב-1954, החליטה להיות עצמאית ועברה לגור בתל אביב ליד תיאטרון הבימה, ולמדה משחק בסטודיו הדרמטי של תיאטרון הבימה בהדרכת צבי פרידלנד.

בשנת 1958 נישאה לשחקן אילי גורליצקי. ב-1962 השניים התגרשו.

בשנת 1963 נישאה בשנית ליעקב אגמון, שהיה בעת נישואיהם מנהל תיאטרון הקאמרי, ואלמגור שיחקה שם בהצגה "מריוס". לזוג בן ובת מאומצים, בן מנישואיו הראשונים של אגמון ובת משותפת לאגמון ואלמגור, נכדים ונינים והם מתגוררים בתל אביב.

קריירה

בשנת 1956, בגיל 17, לאחר שעברה בהצלחה את בחינות הקבלה ל"הבימה", הופיעה בהצגתה הראשונה במסגרת התיאטרון, "בעור שינינו". בשנת 1960 שיחקה בסרטה העלילתי הראשון, "חולות לוהטים". ב-1963 נסעה ללמוד משחק במכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע בניו יורק. במקביל למדה משחק אצל אוטה האגן ומחול מודרני אצל אנה סוקולוב. מששבה ארצה ב-1965, החלה אלמגור להופיע בהצגות תיאטרון כשחקנית עצמאית ושיחקה מעל במות רבות בארץ.

במחצית הראשונה של שנות השמונים חוותה משבר אמנותי כשהייתה מובטלת במשך 6 שנים מעבודה בתיאטרון, דבר שהשפיע עליה מאוד. רק לאחר הצלחת הצגת היחיד "הקיץ של אביה" בעקבות ספרה האוטוביוגרפי שכתבה בשנות השמונים, נעשתה לשחקנית מבוקשת, הנחשבת לאחת השחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי. מ-1995 היא נמנית עם סגל השחקנים של תיאטרון הבימה.

אלמגור פעילה במיוחד בתחום הסיוע לילדים חולים. בשנות ה-80 הקימה את "קרן המשאלות של גילה אלמגור", מלכ"ר שנועד למלא משאלות של ילדים החולים במחלות קשות ומסכנות חיים. נוסף על כך, חברה אלמגור בוועד המנהל של כפר נהר הירדן, כפר נופש לשירותם, של ילדים חולי סרטן.

דן שילון ואיציק גליקסברג, במסיבה לרגל תוכניתו של יענקלה יעקב אגמון, "בירה ומצב רוח", בשילוב עם מסיבת הפתעה ליום הולדתה של גילה אלמגור, 1992

בשנים 1998–2004 שימשה חברת מועצת העיר תל אביב-יפו. במסגרת זו, כיהנה בתפקיד יושבת ראש ועדת התרבות של עיריית תל אביב. לקראת הבחירות לרשויות המקומיות בשנת 2013, שובצה במקום ה-28, אשר לא נחשב ריאלי, ב"תל אביב 01", רשימתו של רון חולדאי למועצת העירייה.

אלמגור היא חברת המועצה הציבורית של ארגון "בצלם"[1].

ב-1997 קיים המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק ערב מחווה יוצא דופן לגילה אלמגור, בו הוקרנו שבעה מתוך עשרות סרטים בהם השתתפה.

יעקב אגמון וגילה אלמגור, 1992

תיאטרון

את השנתיים הראשונות כשחקנית שיחקה בתיאטרון הבימה.

ב-1963 שיחקה בהצגה "האידיוטית" מאת מרסל אשאר שביים יואל זילברג בתיאטרון האהל.

בתיאטרון חיפה: ב-1965 גילמה את פיטר פן בהצגה "פיטר פן" מאת ג'יימס מתיו ברי שביים וינסנט דונהיו בתיאטרון חיפה. ב-1968 גילמה את אליזבת פרוקטור בהצגה "ציד המכשפות" מאת ארתור מילר שביים היי קיילוס. ב-1987 שיחקה בהצגת היחיד שהיא עצמה כתבה על ספרה האוטוביוגרפי בעל אותו השם "הקיץ של אביה" בבימויו של איציק ויינגרטן, ההצגה הועלתה בשיתוף תיאטרון בית ליסין. לאחר הצלחת ההצגה נעשתה אלמגור לשחקנית מבוקשת, הנחשבת לאחת השחקניות הבולטות בתיאטרון הישראלי.

ב-1975 שיחקה במועדון התיאטרון בהצגה "ילדי קנדי" מאת רוברט פטריק.

ב-1981 שיחקה בהצגה "מסיבת פורים של אדם בן כלב" שערכה (על פי הספר אדם בן כלב מאת יורם קניוק) וביימה נולה צ'לטון.

בתיאטרון באר שבע: ב-1981 שיחקה בתיאטרון באר שבע בהצגה "ועידת פסגה" מאת רוברט דייוויד מקדונלד שביים מלקולם מקיי. ב-1991 גילמה את מינה בהצגה "הנאהבים" שכתב וביים הלל מיטלפונקט. ב-1992 שיחקה בהצגה "כולם היו בני" מאת ארתור מילר שביים איציק ויינגרטן.

ב-1994 שיחקה בהצגה "דואט לאחת" מאת טום קמפינסקי שביים איציק ויינגרטן בתיאטרון בית ליסין.

ב-2007 שיחקה בהצגה "דירה להשכיר" שעיבד וביים רונן (גולדפרב) פלד (על פי ספרה של לאה גולדברג) ב"התיאטרון שלנו".

הבימה

ב-22 ביולי 1956, יום הולדתה ה-17, שיחקה בפעם הראשונה בחייה בתיאטרון, בהצגה "בעור שינינו" שעלתה בבימה.

על ההצגה הראשונה בה השתתפה, סיפרה אלמגור בראיון:

נשלפתי מלימודי השנה הראשונה בסטודיו לחזרות להצגת "בעור שינינו" כדי לשחק את הילדה גלדיס אנטרופוס, לצידם של תמרה רובינס ואהרון מסקין כהוריי. בשישי של הגנרלית חל יום הולדתי ה-17. נסעתי לאמא שלי, בפתח-תקווה, כדי שתברך אותי. היא אפילו לא זכרה את יום ההולדת שלי ורק רצתה שאוכל משהו לפני שאחזור להדסים. כשסיפרתי לה שאני כבר שנה וחצי בתל אביב, שחקנית בהבימה, היא נעצה בי מבט מפחיד ושאלה – "זונה? אצלי בבית?!". לא קשה לנחש עם איזה מצב-רוח הגעתי לגנרלית. אף על פי שהיה מדובר בקומדיה, כלב לא צחק באולם. בו בערב הוחלט להוריד את ההצגה, דבר שלא קרה קודם לכן בהבימה. זאת הייתה קטסטרופה. יום ההולדת ה-17 שלי הסתיים במפח נפש. הבנתי שבלי ההצגה יזרקו אותי מהבימה ולא יהיה לי לאן ללכת. למזלי שחקני ההצגה נחלצו לעזרתי וביקשו שאשאר ולו לתפקידי ניצבות.

ואכן, אלמגור לוהקה כאורחת במסיבה בהצגה "איי לייק מייק" מאת אהרון מגד שביים ישראל בקר. כאשר רנה פז, שגילמה את ציפ - תפקיד מרכזי בהצגה חלתה בצהבת, אלמגור החליפה אותה בהצלחה רבה.

בתחילת שנת 1957 עלתה בתיאטרון הבימה ההצגה "יומנה של אנה פרנק" מאת פרנסס גודריך ואלברט הקט בבימויו של ישראל בקר, והצגה זו זכתה להצלחה רבה. לאחר מספר חודשים, כאשר הנהלת התיאטרון החליטה להוריד את ההצגה מהבמות בעקבות התמוטטות של השחקנית הראשית עדה טל, החליט הבמאי לא להוריד את ההצגה, ונתן את התפקיד לאלמגור, שלמדה את התפקיד תוך שבועיים ושיחקה אותו בהצלחה רבה.

ב-1956 גילמה את צינה בהצגה "שחור על גבי לבן" מאת אפרים קישון שביים יואל זילברג. ב-1957 שיחקה בהצגה "הביצה" מאת פליסיאן מרסו שביים אנדרה ברסק. באותה שנה גילמה את ז'וליאט בהצגה "נשף הגנבים" מאת ז'אן אנווי שביים היי קיילוס. באותה שנה גילמה את סוזן בהצגה "סנונית בחוף מיומבה" מאת יוש הלוי שביים שרגא פרידמן. ב-1958 שיחקה בהצגה "שש כנפיים לאחד" מאת חנוך ברטוב שביים אברהם ניניו.

באוקטובר 1958 לאחר שנתיים בתיאטרון הבימה פוטרה אלמגור מהתיאטרון, והיא עברה לשחק בתיאטרון הקאמרי.

עד שנת 1995 חזרה פעמיים לתיאטרון הבימה: ב-1971 גילמה את ז'אן (יוהנה הקדושה) במחזה "ז'אן ד'ארק" מאת ג'ורג' ברנרד שו שביים מייקל מיצ'ם; וב-1983 גילמה את קסנדרה (לצד דליה פרידלנד) בהצגה "נשות טרויה" מאת ז'אן-פול סארטר (על פי אוריפידס) שביים הבמאי הגרמני הולק פרייטג.

מ-1995 היא נמנית עם סגל השחקנים של תיאטרון הבימה.

ב-1995 גילמה את הלנה אלוינג בהצגה "רוחות" מאת הנריק איבסן שביים חנן שניר. ב-1997 גילמה את מריה קאלאס בהצגה "מאסטר קלאס" מאת טרנס מקנלי שביים ג'ונתן פאפי. ב-1998 גילמה את מדיאה בהצגה "מדיאה" מאת אוריפידס שביים רוברט וודרופ. ב-1999 השתתפה במופע "קולות" - שחקניות הבימה בקולאז' של הבזקים מחיי נשים. את המופע הלחין וניהל מוזיקלית רונן דוד, וערכה וביימה נויה לנצט.

ב-2000 גילמה את נעמי בהצגה "קדיש לנעמי" מאת אלן גינסברג שעיבד וביים חנן שניר. באותה שנה החלה לשחק בהצגה "מונולוגים מהואגינה" מאת איב אנסלר שביימה דדי ברון. באותה שנה השתתפה במופע "שרים נגד אלימות" שערך וניהל מוזיקלית אורי וידיסלבסקי. ב-2001 גילמה את ברנרדה בהצגה "בית ברנרדה אלבה" מאת פדריקו גרסיה לורקה שביים אילן רונן. ב-2003 גילמה את ננסי בהצגה "קפואים" מאת בריוני לאברי שביים איציק ויינגרטן. ב-2004 גילמה את באדלה בהצגה "ארטון" מאת עזרא אהרון שביים רוני ניניו. באותה שנה שימשה כקריינית בהצגה "הכלה וצייד הפרפרים" מאת נסים אלוני שביימה סיגל אבין. ב-2005 גילמה את אליס בהצגה "הנסיגה ממוסקבה" מאת ויליאם ניקולסון שביימה דדי ברון.

ב-2008 גילמה את אלסה (לצד טטיאנה קנליס-אולייר) בהצגה "החגיגה" שכתבו תומאס וינטרברג, מוגנס רוקוב ובו הר הנסן וביים חנן שניר. הצגה זו הייתה קופרודוקציה של תיאטרון הבימה ותיאטרון הקאמרי. באותה שנה שיחקה בהצגה "אוגוסט: מחוז אוסייג'" מאת טרייסי לטס שביים אילן רונן. באותה שנה גילמה את טוני בית אריה בהצגה "רכוש נטוש" מאת שולמית לפיד שביים איציק ויינגרטן. ב-2010 גילמה (לצד סנדרה שדה) את אלינה סולנס בהצגה "אלוף הבונים" מאת הנריק איבסן שעיבד וביים חנן שניר. הצגה זו הייתה קופרודוקציה של תיאטרון הבימה ותיאטרון הקאמרי. ב-2011 גילמה את קלייר זאחנסיאן בהצגה "ביקור הגברת הזקנה" מאת פרידריך דירנמאט שביים אילן רונן. ב-2012 גילמה את פולי וואייט בהצגה "ערי מדבר אחרות" מאת ג'ון רובין בייטס שביים חנן שניר. ב-2013 גילמה את מירל'ה אפרת בהצגה "מירל'ה אפרת" מאת יעקב גורדין שעיבד וביים חנן שניר.

ב-2017 החלה לגלם את נעמי שמר המבוגרת (לסירוגין עם סנדרה שדה) במחזמר "סימני דרך" המבוסס על הביוגרפיה של נעמי שמר.

הקאמרי

ב-1958 גילמה את פאני בהצגה "מריוס" מאת מרסל פניול שביים גרשון פלוטקין בתיאטרון הקאמרי. באותה שנה גילמה את ננה בהצגה "הערב אימפרוביזציה" מאת לואיג'י פיראנדלו שביים מרסל לופוביצ'י. ב-1959 גילמה את אוליביה בהצגה "הלילה השנים עשר מאת שייקספיר שביים שמואל בונים.

ב-1960 שיחקה בהצגה "גנרל קישוט" מאת ז'אן אנווי שביים גרשון פלוטקין. ב-1961 שיחקה בהצגה "כנרת כנרת" מאת נתן אלתרמן שביים גרשון פלוטקין. ב-1962 גילמה את וירג'יניה בהצגה "חיי גליליאו" מאת ברטולט ברכט שביים סם בֶּסֶקוב. באותה שנה שיחקה בהצגה "קפיטן קרגיוז" מאת לואי גולי שביים שמואל בונים. ב-1965 גילמה את מגי (בת דמותה של מרילין מונרו) בהצגה "לאחר הנפילה" מאת ארתור מילר שביים לאונרד שך. ב-1967 שיחקה בהצגה "הפטנט" מאת אן ג'ליקו שביים שמואל בונים.

ב-1974 שיחקה בהצגה "שלוש מסיבות" מאת אלן אייקבורן. באותה שנה גילמה את נינה בהצגה "השחף" מאת אנטון צ'כוב שביים לאופלד לינדברג. ב-1976 גילמה את מאשה בהצגה "שלוש אחיות" מאת צ'כוב שביים פיטר ג'יימס. ב-1978 שיחקה בהצגה "יאשה גורן" מאת יוסף בר-יוסף שביים עודד קוטלר.

ב-1985 גילמה את אנה פטרובנה בהצגה "דבש פרא" מאת צ'כוב שביים אילן רונן.

הבימה והקאמרי - הפקה משותפת

ב-2017 גילמה שוב את מאשה בהצגה "שלוש אחיות" מאת צ'כוב, הפעם בבימויו של חנן שניר.

בימות

ב-1967 שיחקה בהצגה "הכלה וצייד הפרפרים" מאת נסים אלוני בתיאטרון בימות. באותה שנה שיחקה בהצגה "רכבת תחתית" מאת לירוי ג'ונס. ב-1969 שיחקה לצד עודד תאומי בהצגה "לילה במאי" מאת א.ב יהושע שביים יוסי יזרעאלי. ב-1972 שיחקה בהצגה "הגברת עם הקמליות" מאת אלכסנדר דיומא.

קולנוע

אלמגור נחשבת לגברת הראשונה של הקולנוע הישראלי, והיא הוזמנה לשמש כשופטת בפסטיבלי סרטים בינלאומיים. אלמגור ידועה כשחקנית שמצליחה לגלם מגוון של דמויות בצורה משכנעת, כגון עובדת סוציאלית המנסה להתמודד עם העולה החדש ב"סאלח שבתי", זונה ב"מלכת הכביש", אמא בעלת ליקוי נפשי ב"הקיץ של אביה" ובעלת פאב קשוחה ב"החיים על פי אגפא".

גילה אלמגור משוחחת עם קלוד לנצמן בערב פתיחת פסטיבל הסרטים בירושלים, 2010

ב-1960 שיחקה בסרטו של רפאל נוסבאום "חולות לוהטים" המספר על שלושה צעירים ישראליים ההולכים לפטרה ומוצאים בה מגילות גנוזות. ב-1961 שיחקה בסרט הצרפתי "תנו לי עשרה מיואשים" שביים הבמאי הצרפתי פייר זימר. הסרט תיאר את קורותיה של קבוצת מתיישבים בנגב והוא לא הוקרן מעולם בישראל. ב-1963 שיחקה בסרט "אף מילה למורגנשטיין" שכתבו גבריאל דגן ואריקה עויזרמן (על פי מחזה מאת אפריים קישון) וביימו בנימין קורצקי, אריה אליאס ובן עויזרמן; ושיחקה בסרט "חבורה שכזאת" שכתבו שאול ביבר ובומבה צור (על פי ספר בעל אותו שם מאת ישראל ויסלר) וביים זאב חבצלת. באותה שנה גילמה את מרגו בסרט "אלדורדו" שביים מנחם גולן - שגם כתב את התסריט לצד ליאו פילר ואמציה חיוני (על פי מחזה מאת יגאל מוסינזון), ובסרט זה שרה אלמגור את שיר הנושא. ב-1964 גילמה את בת שבע העובדת הסוציאלית בסרט "סאלח שבתי" של אפרים קישון. ב-1966 גילמה את מרגו בסרט "פורטונה" שכתבו אלכסנדר רמתי, וולדיה סמיטיוב ויוסף גרוס (על פי סיפור של מנחם תלמי) וביים מנחם גולן. באותה שנה שיחקה בסרט "מבצע קהיר" שהיה קופרודוקציה ישראלית-מערב גרמנית שכתבו אלכסנדר רמתי ומרק בהם וביימו מנחם גולן ורפאל נוסבאום, ב-1967 גילמה את רותי בסרט "ארבינקא" של אפרים קישון. באותה שנה גילמה את הבת בסרט "המניע לרצח" שכתב יוסף גרוס וביים פיטר פריישטדט. ב-1969 גילמה את תמר, התפקיד הראשי בסרט אותו כתבה לצד דן בן אמוץ "מצור" שביים ג'ילברטו טופאנו.

גילה אלמגור בסרט "הבית ברחוב שלוש"

ב-1970 שיחקה בסרט "מותו של יהודי" מאת וחה קצ'ה ודני דה לה פטלייה - שגם ביים. ב-1971 גילמה את מרגלית, זונת רחוב חכמה ועצמאית נכנסת להריון ומחליטה לנטוש את חיי הכביש בסרט "מלכת הכביש" אותו כתבה לצד מנחם גולן, שביים את הסרט. ב-1972 שיחקה בסרטו של מנחם גולן "הבריחה אל השמש" המספר את סיפורם האמיתי של קבוצת אינטלקטואלים המנסה לברוח מבעד למסך הברזל, אך הם נתפסים ונשלחים למאסר ממושך. ב-1973 שיחקה בקופרודוקציה ישראלית-גרמנית "זר ביריחו". באותה שנה גילמה את קלרה בסרט "הבית ברחוב שלוש" שכתב (לצד רחל פביין וירח גובר) וביים משה מזרחי. סרט זה היה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר. ב-1977 גילמה את נורית אביב בסרטו של מנחם גולן "מבצע יונתן". באותה שנה גילמה את אשתו של המציל (אורי זוהר) בסרטו של זוהר "הצילו את המציל". ב-1979 גילמה את זלדה בינשטוק בסרט "אמי הגנרלית" שכתב אלי תבור (על פי מחזה מאת אלי שגיא) וביים יואל זילברג. באותה שנה שיחקה בסרט "רגעים" שביימה מיכל בת אדם.

ב-1980 גילמה את פאולה בסרטה של מיכל בת אדם "על חבל דק", ושיחקה בסרט "מחבואים" שביים דן וולמן - שגם כתב את התסריט לצד אבי כהן. ב-1981 שיחקה בסרט "לא לשידור" שכתבו גדליה בסר ויעוד לבנון שגם ביים. באותה שנה שיחקה בסרטו של עוזי פרס "אהבה ראשונה". ב-1982 גילמה את מירי בסרט "כביש ללא מוצא" שביים יקי יושע - שגם כתב את התסריט לצד אלי תבור. ב-1986 גילמה את לאה בסרטו של משה מזרחי "אהבה גנובה". ב-1988 גילמה את הניה אלכסנדרוביץ' בסרט "הקיץ של אביה" בבימויו של אלי כהן. הסרט מבוסס על ספר בעל אותו השם שכתבה אלמגור. אלמגור, שהספר מבוסס על סיפור ילדותה, גם כתבה את התסריט לסרט (לצד אלי כהן וחיים בוזגלו), הפיקה אותו (לצד איתן אבן) ושיחקה בו בתפקיד ראשי. הסרט גרף פרסים בינלאומיים רבים, ביניהם: "דב הכסף" בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין, "שיבולת הזהב" בספרד ו"סינה קיד" בהולנד.

ב-1992 גילמה את דליה בסרט "החיים על פי אגפא" של אסי דיין. ב-1994 גילמה שוב את הניה אלכסנדרוביץ', הפעם בסרט ההמשך של "הקיץ של אביה" - "עץ הדומים תפוס". לסרט זה כתבה אלמגור גם את התסריט (לצד אייל שר) והפיקה אותו לצד איתן אבן. סרט זה הוקרן בפסטיבל קאן וזכה בפרס וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים. באותה שנה גילמה את האמא (לצד עמוס לביא) בסרט "שחור" שביים שמואל הספרי לפי תסריט שכתבה חנה אזולאי-הספרי. ב-1995 גילמה את יונה בסרט "לילסדה" של שמי זרחין. ב-1998 גילמה את צביה ישראלי בסרט "מסוכנת" של שמי זרחין. סרט זה נכתב על ידי זרחין במיוחד עבור אלמגור, ואלמגור שרה כמה מהשירים המקוריים שהופיעו בפסקול הסרט. השירים גם הוקלטו לאלבום שלא יצא בהפצה מסחרית. ב-2004 גילמה את מריה בסרט "הבשורה על פי אלוהים" של אסי דיין. ב-2005 גילמה את בתיה בסרט "ריקי ריקי" שכתבה דלית קהן וביים איתן ענר. ב-2006 גילמה את יסמין המבוגרת בסרט "שלוש אמהות" שכתבה (לצד עלמה גניהר) וביימה דינה צבי ריקליס. באותה שנה גילמה את פנינה בסרט "ידיים קשורות" שכתב (לצד אושרה שוורץ ויעקב רוזן) וביים דן וולמן. ב-2007 גילמה את רחל המבוגרת בסרט "החוב" שכתב (לצד עידו רוזנבלום) וביים אסף ברנשטיין.

ב-2010 גילמה את האלמנה בסרט "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש" שכתב נח סטולמן (על פי ספר בעל אותו שם מאת א.ב יהושע) וביים ערן ריקליס. באותה שנה השתתפה בסרט "2048" של ירון כפתורי. ב-2017 שיחקה בסרטו של אריק רוטשטיין "אנטנה". ב-2019 גילמה את אשת ראש המוסד בקומדיה של אלון גור אריה "המוסד".

טלוויזיה

ב-1974 גילמה לצד יוסי בנאי את מי בסרט הטלוויזיה "הכלה וצייד הפרפרים" מאת נסים אלוני שביים רם לוי, שהיה עיבוד למחזה שעלה בתיאטרון בימות ב-1967 בהשתתפות יוסי בנאי וגילה אלמגור. ב-1977 שיחקה בדרמת הטלוויזיה "סיפורה של באשה" שכתב וביים דן וולמן.

ב-1998 השתתפה אלמגור במופע "פעמוני היובל". באותה שנה החלה לגלם את מרים בסדרת הטלוויזיה שיצרו האחים אורי ובני ברבש "טירונות".

בשנים 2000–2001 גילמה את נעמי רוט בסדרת הטלוויזיה "האישה האחרת" שכתבו נועה ארד ברנר, מירב בן-גוריון, צביקה קרצנר ועמית ליאור וביימו אורי ענבר ושמי זרחין. ב-2003 גילמה קלפטומנית בסדרת הטלוויזיה "המופע של סטיב" שביים יגאל שילון. ב-2005 גילמה את אלגריה אלמגורי בתוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת". בין השנים 2005 –2008 גילמה את גילה אבולעפיה, פסיכולוגית המדריכה את גיבור הסדרה ראובן (אסי דיין), בסדרת הטלוויזיה "בטיפול". הסדרה זכתה לתשבחות בישראל ובעולם. ב-2007 גילמה את נורה ספקטור בסדרת הטלוויזיה "השיר שלנו". ב-2008 גילמה את עצמה בתפקיד אורח בעונה החמישית של סדרת הטלוויזיה "הפיג'מות". בין השנים 2008 –2009 גילמה את לולה באום בסדרת הטלוויזיה "דני הוליווד" שביימה שירלי שטרן.

בין השנים 2011–2012 גילמה את רחל אגמון בסדרת הטלוויזיה "ילדי ראש הממשלה" שיצרו שחר מגן ונועה רוטמן וביים אלון בנארי. ב-2012 גילמה את פרידה אייסברג בסדרת הטלוויזיה "תנוחי" שיצרו אורי גרוס וטמירה ירדני וביימה שירלי שטרן.

משנת 2018 משחקת בסדרה "האחיות המוצלחות שלי" את פִּיָה, דודתו של איתי (ירמי שיק בלום), בן זוגה של נטלי (נלי תגר). בשנת 2019 החלה לשחק בסדרה "נחמה" של רשף לוי ובכיכובו.

ספרות

אלמגור כתבה חמישה ספרי ילדים ונוער וכן אוטוביוגרפיה. ספרה הראשון היה "הקיץ של אביה", אשר יצא לאור בשנת 1986 (הוצאת עם עובד), ובו תיארה את ימי ילדותה וגדילתה לצד אם בעלת ליקוי נפשי. בשנת 1992 פרסמה את ספר ההמשך, "עץ הדומים תפוס" (עם עובד), בו תיארה את ימי נעוריה בפנימיית הדסים לצד נערים ניצולי שואה. ספרה הבא, "אלכס לרנר דפי ואני" (עם עובד, 2002), מספר על חברות בין שלושה ילדים, שני בנים ובת, שמתמודדים עם אהבה, התבגרות והתמודדות עם מחלה קשה.

בספר "ערגה, ילדה מן החלומות" (עם עובד, 2003) מביאה אלמגור את סיפור חייה ותחושותיה של ערגה, ילדה מאומצת מוייטנאם.

בשנת 2010 התפרסם ספרה האוטוביוגרפי, "כוכבים יש רק בשמיים", בהוצאת ידיעות ספרים[2].

מוזיקה

ב-1967 הוציאה תקליטון בו 4 משירי אריס סאן.

ב-1973, לראשונה בקריירה שלה, העלתה מופע שירי קברט בשם "במועדון הזמר של לולה הקטנה" (תרגום: אהוד מנור; ניהול מוזיקלי, עיבודים, וליווי בפסנתר: ציפי פליישר) שביים צדי צרפתי. השירים עסקו בעיקר בגלגוליה של "לולה", החל מ"לורליי", שנהגה לפתות בשיריה ובקסמיה את המלחים שהפליגו במי הריין ועד ל"לוליטה" משירו של קול פורטר "לבי שייך לאבא". בין שירי התוכנית, שהוקלטו גם לאלבום, בלטו "לולות" נוספות כמו "לולה" מ"המלאך הכחול" של מרלן דיטריך, "אם לולה רק רוצה – אין מוצא" מהמחזמר "יאנקים ארורים" ועוד.

ב–1975 הקליטה אלמגור את שירו של אלכסנדר פן "וידוי" בלחן ועיבוד של שמעון שגיא. השיר הופיע בתקליטון, שכלל שתי גרסאות שלו. הקצרה יותר מביניהן זכתה להצלחה במצעדי הפזמונים.

ב-1984 העלתה מופע שירה בשם "כמעט חזקה" שעיצבה והדריכה מוזיקלית סנדרה ג'ונסון. במופע זה ביצעה אלמגור שירים מקוריים ומתורגמים הקשורים לעולמן של הנשים. שירים נוספים שבלטו במופע ובאלבום שהוקלט בעקבותיו, היו "שמרי את נפשך" שכתב דורי פרבין ותרגמה רבקה משולח, "שנה ועוד שנה" של חיים חפר ודובי זלצר ו"געגועים אינם דבר מוחשי", שכתבה למופע זה ידידתה הטובה הדה בושס והלחין סשה ארגוב.

ב-2011 הועלה לראשונה בפסטיבל ישראל ערב יחיד בכיכובה "עומדת ברוח" ובו ביצעה שירים אישיים ומונולוגים מולחנים שכתבו לה יואב גינאי ואוהד חיטמן.

גילה אלמגור שרה אריס סאן
יצא לאור חברת תקליטים
1967 EMI
שירים
  1. הוא הלך ולא שב - עמוס קינן
  2. לא אכפת לי מי - יעקב שבתאי
  3. מרקו - יעקב שבתאי
  4. אם יבוא או לא יבוא - יעקב שבתאי
במועדון הזמר של לולה הקטנה
יצא לאור
1973
שירים
  1. לולה לולה
  2. גבר לעניין
  3. לורליי
  4. אם לולה רק רוצה
  5. לבי שייך לבובי
  6. ג’והני
  7. איזה שיגעון
  8. הצוואה
  9. מועדון הזמר של לולה הקטנה
  10. הגבר שלי
  11. אני נערה שמרנית
  12. רק היום (מתוך הסרט רק היום)
  13. מותק ז’ה ווזם
  14. מחר אקום ואלך
  15. סוף הסיפור
כמעט חזקה
יצא לאור מפיקים
1984 תיאטרון בית לסין. עיבודים: רפי קדישזון
שירים
  1. אשה נשואה
  2. עוד לא שלפתי צפרניים
  3. לימדו אותי מומחים
  4. וידוי
  5. געגועים אינם דבר מוחשי
  6. אין לזה קשר אלינו
  7. כבר היה
  8. שימרי נפשך
  9. שנה ועוד שנה
  10. גירושין נוסח אנשים תרבותיים
  11. נושא לשיחה אחרת

פילמוגרפיה (חלקית)


שגיאות פרמטריות בתבנית:טורים
פרמטרים [ מספר ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

שנות ה-60

שנות ה-70

שנות ה-80

שנות ה-90

העשור הראשון של המאה ה-21

העשור השני של המאה ה-21

פרסים ואותות ההערכה

נשיא המדינה, ראובן ריבלין, ורעייתו מארחים את "קרן המשאלות של גילה אלמגור" (עמותה המסייעת לילדים חולים וממלאת את משאלות לבם), ספטמבר 2017

אלמגור זכתה בפרסים רבים:

ביום העצמאות תשס"ד (2004) קיבלה אלמגור את פרס ישראל בתחום הקולנוע. בנאום שנשאה בשם מקבלי הפרס אמרה:

באתי לעולם מנקודת זינוק אפס. הוריי ברחו מאירופה הבוערת, צעירים, כמעט ילדים, נפגשו כאן, התאהבו ונישאו. כל בני משפחת אמי, שבט בן 147 נפשות, נכחד כולו בשואה.
לא הכרתי את אבי. הוא נרצח ארבעה חודשים לפני שנולדתי על ידי צלף ערבי. מעולם לא החזיק בידי ולא אמר לי "ילדה שלי". אני גידלתי את עצמי ללא שנאה וללא רצון לנקמה. תמיד חשבתי שאסור שיהיו ילדים שיאבדו את אביהם בשל שנאה ומלחמה. בבית שהיה בו מעט מאוד גדלתי והתאמצתי, למדתי להבדיל בין טוב לרע, למדתי להיאבק ולהיכשל ולפעמים גם לנצח. המעמד הזה הוא ניצחון.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: גילה אלמגור
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גילה אלמגור

תבנית:פרופילי קולנוענים

ספרות
מדיה
ראיונות

הערות שוליים

  1. ^ המועצה הציבורית, באתר בצלם
  2. ^ מיכאל הנדלזלץ, "כוכבים יש רק בשמים" מאת גילה אלמגור בתפקיד עצמה, באתר הארץ, 10 במרץ 2010
  3. ^ ציפי שוחט, עכבר העיר אונליין, נא להכיר: דוקטור גילה אלמגור, באתר הארץ, 23 באפריל 2009
  4. ^ יקירות העיר לשנת 2015, באתר עיריית תל אביב, עמ' 7.
  5. ^ אוניברסיטת בר-אילן העניקה השבוע "אות מפעל חיים" לשחקנית גילה אלמגור-אגמון, ‏10 בדצמבר 2015


הקודם:
1996 - ניסים ליאון 		זוכת פרס אופיר על מפעל חיים לשנת 1997 - גילה אלמגור הבא:
1998 - ליה ון ליר
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גילה_אלמגור&oldid=26741547"