ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/מרץ 2020

מרץ
1 במרץ 2020	כרזת הסרט בעברית לחזור הוא סרט קולנוע משנת 2006 שכתב וביים פדרו אלמודובר. הסרט מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה (פנלופה קרוז) וסוֹלֶה (לולה דואניאס), אִמן (כרמן מאורה), ובתה של ריימונדה, הנערה פאולה (יוהנה קובו) – שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו איתו, כל אחת בדרכה. זהו סרט שמורכב כמעט לחלוטין מנשים (גברים מופיעים בסרט רק דקות מעטות). שורשי עלילת הסרט נמצאים בסרט קודם של אלמודובר, "פרח הסוד שלי", שבו מסופר על רומן שאינו מתקבל לפרסום, אך נגנב ומשמש בסיס לתסריט לסרט בשם "המקפיא". הסרט זכה לתגובות חיוביות מצד המבקרים ובפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 2006 זכה אלמודובר בפרס לתסריט הטוב ביותר וכן זכה אנסמבל השחקניות של הסרט בפרס משותף עבור השחקנית הטובה ביותר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 במרץ 2020	כרזת הסרט בעברית לחזור הוא סרט קולנוע משנת 2006 שכתב וביים פדרו אלמודובר. הסרט מגולל את סיפורן של שתי אחיות, ריימוּנדה (פנלופה קרוז) וסוֹלֶה (לולה דואניאס), אִמן (כרמן מאורה), ובתה של ריימונדה, הנערה פאולה (יוהנה קובו) – שלושה דורות של נשים שסבלו משוביניזם גברי והתמודדו איתו, כל אחת בדרכה. זהו סרט שמורכב כמעט לחלוטין מנשים (גברים מופיעים בסרט רק דקות מעטות). שורשי עלילת הסרט נמצאים בסרט קודם של אלמודובר, "פרח הסוד שלי", שבו מסופר על רומן שאינו מתקבל לפרסום, אך נגנב ומשמש בסיס לתסריט לסרט בשם "המקפיא". הסרט זכה לתגובות חיוביות מצד המבקרים ובפסטיבל הקולנוע בקאן בשנת 2006 זכה אלמודובר בפרס לתסריט הטוב ביותר וכן זכה אנסמבל השחקניות של הסרט בפרס משותף עבור השחקנית הטובה ביותר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 במרץ 2020	טיילור סוויפט טיילור אליסון סוויפט (באנגלית: Taylor Alison Swift; נולדה ב-13 בדצמבר 1989) היא זמרת-יוצרת אמריקאית ואחת הזמרות עם שיאי מכירות מהגבוהים בעולם. כתיבת השירים הנרטיבית שלה, שמתמקדת לעיתים קרובות סביב חייה האישיים, זכתה לשבחים ביקורתיים נרחבים ולסיקור תקשורתי. היא נולדה בווסט רידינג, פנסילבניה ועברה להתגורר בנאשוויל, טנסי בשנת 2004 כדי להמשיך בקריירת מוזיקת הקאנטרי שלה. אלבום הבכורה שלה משנת 2006 היה האלבום היחיד משנות ה-2000 שהצליח לשהות 275 שבועות במצעד הבילבורד 200. הסינגל השלישי מתוכו, "Our Song", הפך אותה לאדם הצעיר ביותר שכתב והקליט שיר לבדו, שהגיע למקום הראשון במצעד שירי הקאנטרי. אלבום האולפן השני שלה, Fearless ‏(2008‏), הכיל בתוכו את סוגת הקאנטרי פופ וזיכה אותה בפרס גראמי לאלבום השנה. לאור הצלחתם הבינלאומית של שני הסינגלים "Love Story" ו-"You Belong with Me", ‏Fearless קיבל את תואר היהלום, על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). ‏Speak Now‏ (2010), אלבומה השלישי, משלב את סוגת הקאנטרי פופ עם קאנטרי רוק והוא הנפיק את שני הלהיטים "Mine" ו-"Back to December". אלבום האולפן הרביעי שלה, Red ‏(2012), היה אלבום ניסיוני שהכיל סוגות כמו פופ, קאנטרי ורוק. הוא כלל את שני הלהיטים "We Are Never Ever Getting Back Together" ו-"I Knew You Were Trouble", שהפכו לשניים מהשירים המצליחים ביותר בעשור השני של המאה ה-21. עם מכירות של למעלה מ-414.86 מיליון אלבומים ושירים, סוויפט היא אחד מהאמנים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. הישגיה כוללים 13 פרסי גראמי, פרס אמי, עשרים ושבעה שיאי גינס, 40 פרסי המוזיקה האמריקאית, 39 פרסי המוזיקה של בילבורד, 11 פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, שמונה פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי ושני פרסי המוזיקה הבריטית. חמשת סיבובי ההופעות של סוויפט הכניסו מעל 940 מיליון דולר, והיא נכללה שלוש פעמים ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של טיים מגזין. היא דורגה במקום השמיני ברשימת "האמנים הגדולים ביותר בכל הזמנים" על פי בילבורד ונכללה ברשימת "100 כותבי השירים הגדולים בכל הזמנים" על פי רולינג סטון (2015). היא נבחרה לאשת העשור (של שנות ה-2010) על ידי בילבורד ולאמנית העשור (של שנות ה-2010) על ידי פרסי המוזיקה האמריקאית, תוך ששניים מאלבומיה הופיעו ב-500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים על פי רולינג סטון (2020). בשנת 2021 זכתה בפעם השלישית בפרס גראמי בקטגוריית "אלבום השנה" עבור Folklore והייתה לאישה הראשונה והיחידה בהיסטוריה שעשתה זאת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 במרץ 2020	טיילור סוויפט טיילור אליסון סוויפט (באנגלית: Taylor Alison Swift; נולדה ב-13 בדצמבר 1989) היא זמרת-יוצרת אמריקאית ואחת הזמרות עם שיאי מכירות מהגבוהים בעולם. כתיבת השירים הנרטיבית שלה, שמתמקדת לעיתים קרובות סביב חייה האישיים, זכתה לשבחים ביקורתיים נרחבים ולסיקור תקשורתי. היא נולדה בווסט רידינג, פנסילבניה ועברה להתגורר בנאשוויל, טנסי בשנת 2004 כדי להמשיך בקריירת מוזיקת הקאנטרי שלה. אלבום הבכורה שלה משנת 2006 היה האלבום היחיד משנות ה-2000 שהצליח לשהות 275 שבועות במצעד הבילבורד 200. הסינגל השלישי מתוכו, "Our Song", הפך אותה לאדם הצעיר ביותר שכתב והקליט שיר לבדו, שהגיע למקום הראשון במצעד שירי הקאנטרי. אלבום האולפן השני שלה, Fearless ‏(2008‏), הכיל בתוכו את סוגת הקאנטרי פופ וזיכה אותה בפרס גראמי לאלבום השנה. לאור הצלחתם הבינלאומית של שני הסינגלים "Love Story" ו-"You Belong with Me", ‏Fearless קיבל את תואר היהלום, על ידי איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי (RIAA). ‏Speak Now‏ (2010), אלבומה השלישי, משלב את סוגת הקאנטרי פופ עם קאנטרי רוק והוא הנפיק את שני הלהיטים "Mine" ו-"Back to December". אלבום האולפן הרביעי שלה, Red ‏(2012), היה אלבום ניסיוני שהכיל סוגות כמו פופ, קאנטרי ורוק. הוא כלל את שני הלהיטים "We Are Never Ever Getting Back Together" ו-"I Knew You Were Trouble", שהפכו לשניים מהשירים המצליחים ביותר בעשור השני של המאה ה-21. עם מכירות של למעלה מ-414.86 מיליון אלבומים ושירים, סוויפט היא אחד מהאמנים הנמכרים ביותר בכל הזמנים. הישגיה כוללים 13 פרסי גראמי, פרס אמי, עשרים ושבעה שיאי גינס, 40 פרסי המוזיקה האמריקאית, 39 פרסי המוזיקה של בילבורד, 11 פרסי איגוד מוזיקת הקאנטרי, שמונה פרסי האקדמיה למוזיקת קאנטרי ושני פרסי המוזיקה הבריטית. חמשת סיבובי ההופעות של סוויפט הכניסו מעל 940 מיליון דולר, והיא נכללה שלוש פעמים ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של טיים מגזין. היא דורגה במקום השמיני ברשימת "האמנים הגדולים ביותר בכל הזמנים" על פי בילבורד ונכללה ברשימת "100 כותבי השירים הגדולים בכל הזמנים" על פי רולינג סטון (2015). היא נבחרה לאשת העשור (של שנות ה-2010) על ידי בילבורד ולאמנית העשור (של שנות ה-2010) על ידי פרסי המוזיקה האמריקאית, תוך ששניים מאלבומיה הופיעו ב-500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים על פי רולינג סטון (2020). בשנת 2021 זכתה בפעם השלישית בפרס גראמי בקטגוריית "אלבום השנה" עבור Folklore והייתה לאישה הראשונה והיחידה בהיסטוריה שעשתה זאת. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 במרץ 2020	שרטוט מערה מס' 13 בעיראק אל-אמיר המזוהה עם האחוזה של בית טוביה, נעשה על ידי קלוד קונדר בשנת 1881. על הקיר הכתובת "טוביה" בכתב ארמי הורקנוס לבית טוביה היה בנו הצעיר של יוסף בן טוביה, גובה המסים באזור ארץ ישראל שחי בתקופת בית שני תחת השלטון ההלניסטי. על פי בקשתו של האב, יצא הורקנוס למצרים ורכש את חיבתו והגנתו של המלך התלמי. בשובו ארצה נלחם הורקנוס באחיו שניסו להורגו, הרג שניים מהם, וזכה לבוז מצד אביו בגלל התנהלותו הכלכלית. הוא ברח אל מעבר לנהר הירדן, בנה אחוזה וגבה מס מתושבי המקום. לאחר עליית אנטיוכוס אפיפאנס לשלטון בשנת 175 לפנה"ס, שׂם הורקנוס קץ לחייו. סיפורם של יוסף והורקנוס ממשפחת בית טוביה מתואר באריכות בספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו. אף שהסיפור מאופיין בקווים אגדתיים שמעלים ספק לגבי אמינותו ההיסטורית, הוא מהווה מקור שאפשר ללמוד ממנו על מצבם החברתי והתרבותי של היהודים בארץ ישראל בתקופה שלפני פרוץ מרד החשמונאים. הורקנוס ומשפחתו היו בני המעמד הגבוה בארץ ישראל וקיימו קשר קרוב עם השלטונות התלמיים. קשר זה השפיע על אורח חייהם: הם אימצו מאפיינים הלניסטיים שבמקרים רבים עמדו בסתירה למצוות היהדות. כיום סבורים חוקרים רבים שבני טוביה היו מראשוני המתייוונים, וסיפורם מתאר את ראשית תופעת ההתייוונות בקרב היהודים, בעיקר מהמעמד הגבוה, בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. תיארוך תקופתו של הורקנוס שנוי במחלוקת בין החוקרים. זהותו של המלך תלמי המוזכר בסיפור אינה ידועה, והזיהוי נע בין תלמי השלישי (246–222 לפנה"ס), תלמי הרביעי (222–204 לפנה"ס) או תלמי החמישי (204–181 לפנה"ס). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 במרץ 2020	שרטוט מערה מס' 13 בעיראק אל-אמיר המזוהה עם האחוזה של בית טוביה, נעשה על ידי קלוד קונדר בשנת 1881. על הקיר הכתובת "טוביה" בכתב ארמי הורקנוס לבית טוביה היה בנו הצעיר של יוסף בן טוביה, גובה המסים באזור ארץ ישראל שחי בתקופת בית שני תחת השלטון ההלניסטי. על פי בקשתו של האב, יצא הורקנוס למצרים ורכש את חיבתו והגנתו של המלך התלמי. בשובו ארצה נלחם הורקנוס באחיו שניסו להורגו, הרג שניים מהם, וזכה לבוז מצד אביו בגלל התנהלותו הכלכלית. הוא ברח אל מעבר לנהר הירדן, בנה אחוזה וגבה מס מתושבי המקום. לאחר עליית אנטיוכוס אפיפאנס לשלטון בשנת 175 לפנה"ס, שׂם הורקנוס קץ לחייו. סיפורם של יוסף והורקנוס ממשפחת בית טוביה מתואר באריכות בספר "קדמוניות היהודים" שכתב יוסף בן מתתיהו. אף שהסיפור מאופיין בקווים אגדתיים שמעלים ספק לגבי אמינותו ההיסטורית, הוא מהווה מקור שאפשר ללמוד ממנו על מצבם החברתי והתרבותי של היהודים בארץ ישראל בתקופה שלפני פרוץ מרד החשמונאים. הורקנוס ומשפחתו היו בני המעמד הגבוה בארץ ישראל וקיימו קשר קרוב עם השלטונות התלמיים. קשר זה השפיע על אורח חייהם: הם אימצו מאפיינים הלניסטיים שבמקרים רבים עמדו בסתירה למצוות היהדות. כיום סבורים חוקרים רבים שבני טוביה היו מראשוני המתייוונים, וסיפורם מתאר את ראשית תופעת ההתייוונות בקרב היהודים, בעיקר מהמעמד הגבוה, בתקופה ההלניסטית בארץ ישראל. תיארוך תקופתו של הורקנוס שנוי במחלוקת בין החוקרים. זהותו של המלך תלמי המוזכר בסיפור אינה ידועה, והזיהוי נע בין תלמי השלישי (246–222 לפנה"ס), תלמי הרביעי (222–204 לפנה"ס) או תלמי החמישי (204–181 לפנה"ס). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 במרץ 2020	משמר הגבול משמר הגבול או בראשי תיבות: מג"ב, הוא הזרוע המבצעית של משטרת ישראל, שמטרתהּ‏ לתת מענה לבעיות בנושאי ביטחון פנים, לוחמה בטרור, לחימה בפשיעה קשה, אבטחת מתקנים רגישים, אבטחת האזורים הכפריים ומאבק בהפרות סדר. מג"ב הוא כוח רב־תכליתי המסייע למשטרת ישראל ולצה"ל בטיפול בבעיות שבתחומי התמחותו, ומשמש גם כעתודה מרכזית להתערבות מיידית באירועים. מטה משמר הגבול נמצא בעיר לוד. סדר הכוחות של משמר הגבול, נכון לשנת 2013, הוא למעלה מ-7,000 איש (כשליש מסדר הכוחות הכולל של משטרת ישראל). כוח האדם במג"ב מורכב בעיקר מלוחמים, המשמשים בתפקיד ביניים בין שוטר לחייל. להלכה סמכויותיו של שוטר מג"ב שוות לסמכויותיו של כל שוטר רגיל, אך לא כך הכשרתו, והוא מתמחה בלחימה כמו חייל. כמחצית מהשוטרים משרתים במשמר הגבול במסגרת שירות החובה שלהם והמחצית השנייה הם אנשי קבע מקצועיים. למג"ב כמה יחידות מיוחדות כגון: הימ"מ, הימ"ס והסמ"ג המתמחות בסוגים שונים של לחימה. משמר הגבול הוקם בתחילה במסגרת צה"ל כחיל הספר שהיה קיים חודשים מספר לאחר קום המדינה ועסק בשמירת גבולות, והוקם רשמית כחיל משטרתי בשנת 1953. יחידות מג"ב פרושות בכל רחבי ישראל, מאילת ועד גבול לבנון, ובכל מקום הם כפופים למפקד האזור בו הם משרתים, כאשר ברוב חלקי הארץ הם כפופים למפקד המחוז המשטרתי וביהודה ושומרון — למפקד אוגדת איו"ש (לפיקוד צה"ל). משמר הגבול הוא חיל חלוץ המשלב בני מיעוטים רבים המשרתים כלוחמים וכמפקדים בחיל וכן אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. החיל מוביל גם בשילוב נשים בכל תפקידי הלוחמה, כולל ביחידות המיוחדות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 במרץ 2020	משמר הגבול משמר הגבול או בראשי תיבות: מג"ב, הוא הזרוע המבצעית של משטרת ישראל, שמטרתהּ‏ לתת מענה לבעיות בנושאי ביטחון פנים, לוחמה בטרור, לחימה בפשיעה קשה, אבטחת מתקנים רגישים, אבטחת האזורים הכפריים ומאבק בהפרות סדר. מג"ב הוא כוח רב־תכליתי המסייע למשטרת ישראל ולצה"ל בטיפול בבעיות שבתחומי התמחותו, ומשמש גם כעתודה מרכזית להתערבות מיידית באירועים. מטה משמר הגבול נמצא בעיר לוד. סדר הכוחות של משמר הגבול, נכון לשנת 2013, הוא למעלה מ-7,000 איש (כשליש מסדר הכוחות הכולל של משטרת ישראל). כוח האדם במג"ב מורכב בעיקר מלוחמים, המשמשים בתפקיד ביניים בין שוטר לחייל. להלכה סמכויותיו של שוטר מג"ב שוות לסמכויותיו של כל שוטר רגיל, אך לא כך הכשרתו, והוא מתמחה בלחימה כמו חייל. כמחצית מהשוטרים משרתים במשמר הגבול במסגרת שירות החובה שלהם והמחצית השנייה הם אנשי קבע מקצועיים. למג"ב כמה יחידות מיוחדות כגון: הימ"מ, הימ"ס והסמ"ג המתמחות בסוגים שונים של לחימה. משמר הגבול הוקם בתחילה במסגרת צה"ל כחיל הספר שהיה קיים חודשים מספר לאחר קום המדינה ועסק בשמירת גבולות, והוקם רשמית כחיל משטרתי בשנת 1953. יחידות מג"ב פרושות בכל רחבי ישראל, מאילת ועד גבול לבנון, ובכל מקום הם כפופים למפקד האזור בו הם משרתים, כאשר ברוב חלקי הארץ הם כפופים למפקד המחוז המשטרתי וביהודה ושומרון — למפקד אוגדת איו"ש (לפיקוד צה"ל). משמר הגבול הוא חיל חלוץ המשלב בני מיעוטים רבים המשרתים כלוחמים וכמפקדים בחיל וכן אוכלוסיות ממעמד סוציו-אקונומי נמוך. החיל מוביל גם בשילוב נשים בכל תפקידי הלוחמה, כולל ביחידות המיוחדות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 במרץ 2020	תחפושות משלוח מנות תענית אסתר: יום תענית המקדים את חג הפורים ומצוין ביום י"ג באדר, ערב פורים, זכר לתענית שיזמה אסתר המלכה. פורים: מועד שמצוין בי"ד באדר, ובו, לפי מגילת אסתר, ניצלו יהודי האימפריה הפרסית בתקופה שאחרי חורבן בית ראשון. מגילת אסתר: הספר בתנ"ך שבו מסופר המעשה שבעקבותיו נחגג פורים. קריאת המגילה היא אחת ממצוות החג. בערים שהיו מוקפות חומה מימות יהושע בן נון ולפני כן, כדוגמת ירושלים ויריחו, נחגג החג בט"ו באדר והוא מכונה "שושן פורים". ארבע מצוות החג הן מקרא מגילה, מתן מתנות לאביונים, שליחת משלוח מנות ועריכת סעודת פורים. בתלמוד (מסכת מגילה, דף ז עמ' ב) נקבע כי בפורים על אדם להשתכר "עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי". רעשן הוא צעצוע שבו נעשה שימוש בפורים בשל המנהג להרעיש בכל פעם שבה מוזכר שמו של המן בעת קריאת המגילה, כחלק מ"מחיית זכר עמלק". התחפשות היא אחד מן המנהגים הבולטים בחג. נהוגה אכילת אוזני המן – עוגיות משולשות הממולאות במילוי מתוק. בערי ישראל נהוג לקיים מצעד חגיגי בשם עדלאידע. בקהילות יהודיות מסוימות נחגג פורים בהעלאת מופע היתולי – פורים שפיל. במוסדות חינוך דתיים ובחצרות חסידיות נהוג להכריז על רב פורים. פורים שמח!	עריכה - תבנית - שיחה
10 במרץ 2020	מוזיקה יהודית היא המורשת המוזיקלית של עם ישראל לדורותיו. היא מתאפיינת בריבוד תקופות ובמבחר השפעות תרבותיות מקומיות, שחלחלו אל התרבות המוזיקלית המסורתית והעצמאית של קהילות יהודיות בארץ ישראל ובתפוצות ישראל. המוזיקה, במופעיה ובשימושיה השונים, הייתה חלק מן החיים היהודיים, בקודש ובחול. במקורות העבריים מהעת העתיקה, יוחסו לה סגולות מרפא והיא היוותה חלק ממערך המצוות בטקסי בית המקדש – ולאחר חורבנו בבתי הכנסת ובקריאת התורה והנביאים. בימי הביניים כתבו והלחינו מוזיקאים יהודים שירים בארצות מגוריהם ובשפת האומות שבסביבם הקרובה. רבים מהם שירתו כמוזיקאים בחצר הכליף או האמיר המוסלמים, המלך הנוצרי, הבישוף או האביר. בעת החדשה, המשיכה היצירה המוזיקלית היהודית לנבוע תוך כדי שיח עם התרבות הכללית. במרחב הערבי והמוסלמי הולחנו פיוטים עבריים בסגנון מקאמות, וכמו כן הולחנו ניגונים חסידיים בהשארת מלודיות של עמי מזרח אירופה. בפורמט המוזיקלי המודרני, תרמה תרבותם היהודית של המלחינים והאופי הנייד והרבגוני של מוצאם, לאופי המנעדי של עבודותיהם, כאשר משולב בהם הממד ההיסטורי, מהעבר הרחוק ומתמורות העבר הקרוב. היישוב היהודי החדש בארץ ישראל שילב בחייו ערכים מוזיקליים מראשיתו, בשלהי המאה ה-19. אולם רק בשנות ה-30 של המאה ה-20 התפתחה המוזיקה הקלאסית הישראלית. במקביל קמה תרבות זמר והלחנה פופולרית שהושפעה מערכי ההתיישבות וההגנה. בישראל גורם המבחר הרב, יחד עם גודל האוכלסייה של החברה הישראלית, להשפעות הדדיות של המוזיקאים. המוזיקאים הישראלים המגיעים ממגזרים שונים, נמצאים בשיח דינאמי עם התרבות המערבית הקלאסית והעדכנית תוך שילוב עם תרבויות ארצות המוצא שלהם ושל הוריהם, יחד עם מוזיקת עולם קדומה ועדכנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 במרץ 2020	מוזיקה יהודית היא המורשת המוזיקלית של עם ישראל לדורותיו. היא מתאפיינת בריבוד תקופות ובמבחר השפעות תרבותיות מקומיות, שחלחלו אל התרבות המוזיקלית המסורתית והעצמאית של קהילות יהודיות בארץ ישראל ובתפוצות ישראל. המוזיקה, במופעיה ובשימושיה השונים, הייתה חלק מן החיים היהודיים, בקודש ובחול. במקורות העבריים מהעת העתיקה, יוחסו לה סגולות מרפא והיא היוותה חלק ממערך המצוות בטקסי בית המקדש – ולאחר חורבנו בבתי הכנסת ובקריאת התורה והנביאים. בימי הביניים כתבו והלחינו מוזיקאים יהודים שירים בארצות מגוריהם ובשפת האומות שבסביבם הקרובה. רבים מהם שירתו כמוזיקאים בחצר הכליף או האמיר המוסלמים, המלך הנוצרי, הבישוף או האביר. בעת החדשה, המשיכה היצירה המוזיקלית היהודית לנבוע תוך כדי שיח עם התרבות הכללית. במרחב הערבי והמוסלמי הולחנו פיוטים עבריים בסגנון מקאמות, וכמו כן הולחנו ניגונים חסידיים בהשארת מלודיות של עמי מזרח אירופה. בפורמט המוזיקלי המודרני, תרמה תרבותם היהודית של המלחינים והאופי הנייד והרבגוני של מוצאם, לאופי המנעדי של עבודותיהם, כאשר משולב בהם הממד ההיסטורי, מהעבר הרחוק ומתמורות העבר הקרוב. היישוב היהודי החדש בארץ ישראל שילב בחייו ערכים מוזיקליים מראשיתו, בשלהי המאה ה-19. אולם רק בשנות ה-30 של המאה ה-20 התפתחה המוזיקה הקלאסית הישראלית. במקביל קמה תרבות זמר והלחנה פופולרית שהושפעה מערכי ההתיישבות וההגנה. בישראל גורם המבחר הרב, יחד עם גודל האוכלסייה של החברה הישראלית, להשפעות הדדיות של המוזיקאים. המוזיקאים הישראלים המגיעים ממגזרים שונים, נמצאים בשיח דינאמי עם התרבות המערבית הקלאסית והעדכנית תוך שילוב עם תרבויות ארצות המוצא שלהם ושל הוריהם, יחד עם מוזיקת עולם קדומה ועדכנית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 במרץ 2020	סבויה מרקטי SM.79 מטייסת ההפצצה מס' 193 של חיל האוויר המלכותי האיטלקי סבויה מרקטי SM.79 היה מפציץ בינוני תלת-מנועי איטלקי בעל מבנה עץ ומתכת. מטוס חד-כנפי זה, אשר תוכנן במקור כמטוס נוסעים מהיר, שבר בשנים 1935–1939 עשרים ושישה שיאי תעופה שהעניקו לו לזמן מה את התואר "המפציץ הבינוני המהיר בעולם". המטוס פעל לראשונה כמפציץ במהלך מלחמת האזרחים בספרד והמשיך לשרת בכל זירות הלחימה בהן השתתפה איטליה במלחמת העולם השנייה. בנוסף, התפרסם ה-SM.79 כמפציץ טורפדו מוצלח בזירת הים התיכון. ה-SM.79 היה קל לזיהוי בשל צורתה הייחודית של עמדת המקלעים שעל גב המטוס המזכירה מרחוק גבנון, וכונה בידי אנשי צוותו "הגיבן הארור".‏ 1,200 המטוסים ששירתו בחיל האוויר המלכותי האיטלקי הפכו את ה-SM.79 למפציץ תוצרת איטליה הנפוץ ביותר במלחמה, והוא נותר בשירות עד 1952. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 במרץ 2020	סבויה מרקטי SM.79 מטייסת ההפצצה מס' 193 של חיל האוויר המלכותי האיטלקי סבויה מרקטי SM.79 היה מפציץ בינוני תלת-מנועי איטלקי בעל מבנה עץ ומתכת. מטוס חד-כנפי זה, אשר תוכנן במקור כמטוס נוסעים מהיר, שבר בשנים 1935–1939 עשרים ושישה שיאי תעופה שהעניקו לו לזמן מה את התואר "המפציץ הבינוני המהיר בעולם". המטוס פעל לראשונה כמפציץ במהלך מלחמת האזרחים בספרד והמשיך לשרת בכל זירות הלחימה בהן השתתפה איטליה במלחמת העולם השנייה. בנוסף, התפרסם ה-SM.79 כמפציץ טורפדו מוצלח בזירת הים התיכון. ה-SM.79 היה קל לזיהוי בשל צורתה הייחודית של עמדת המקלעים שעל גב המטוס המזכירה מרחוק גבנון, וכונה בידי אנשי צוותו "הגיבן הארור".‏ 1,200 המטוסים ששירתו בחיל האוויר המלכותי האיטלקי הפכו את ה-SM.79 למפציץ תוצרת איטליה הנפוץ ביותר במלחמה, והוא נותר בשירות עד 1952. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 במרץ 2020	סימן דרך ליד עין זיתים על שביל "בעקבות לוחמים" המוביל ממצודת ביריה למצודת צפת העלייה לביריה היא פרשה מתקופת היישוב, שהגיעה לשיאה בין 14 במרץ ל-17 במרץ 1946. תחילת הפרשה בהחלטתם של שלטונות המנדט הבריטי להכריז על היישוב היהודי ביריה, הסמוך לצפת, כ"שטח צבאי מוחזק", וזאת לאחר שתושביו, בני המחלקה הדתית של הפלמ"ח, נתפסו בהחזקה בלתי חוקית של נשק. משמעות ההכרזה הייתה הורדת היישוב מן הקרקע ואיסור על מגורי יהודים במקום. השטח נתפס והוחזק על ידי החיילים הבריטיים. היישוב הגיב בעלייה המונית של אלפים אל ביריה, אל מול התנגדותו של הצבא הבריטי. העלייה נערכה על ידי חניכי תנועות הנוער, פועלים וחיילים משוחררים, בליל י"א באדר התש"ו, אם במטרה להסמיך את האירוע למאורעות תל חי, ואם במטרה להסוות את האירוע כעלייה השנתית של בני נוער לתל חי. בתחילה גילו הבריטים התנגדות עיקשת, ופיזרו את המתיישבים בטנקים ובשריוניות. לאחר הפעם השנייה שעלו המונים לביריה הסכימו שלטונות המנדט לקיומו של יישוב קבע במקום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 במרץ 2020	סימן דרך ליד עין זיתים על שביל "בעקבות לוחמים" המוביל ממצודת ביריה למצודת צפת העלייה לביריה היא פרשה מתקופת היישוב, שהגיעה לשיאה בין 14 במרץ ל-17 במרץ 1946. תחילת הפרשה בהחלטתם של שלטונות המנדט הבריטי להכריז על היישוב היהודי ביריה, הסמוך לצפת, כ"שטח צבאי מוחזק", וזאת לאחר שתושביו, בני המחלקה הדתית של הפלמ"ח, נתפסו בהחזקה בלתי חוקית של נשק. משמעות ההכרזה הייתה הורדת היישוב מן הקרקע ואיסור על מגורי יהודים במקום. השטח נתפס והוחזק על ידי החיילים הבריטיים. היישוב הגיב בעלייה המונית של אלפים אל ביריה, אל מול התנגדותו של הצבא הבריטי. העלייה נערכה על ידי חניכי תנועות הנוער, פועלים וחיילים משוחררים, בליל י"א באדר התש"ו, אם במטרה להסמיך את האירוע למאורעות תל חי, ואם במטרה להסוות את האירוע כעלייה השנתית של בני נוער לתל חי. בתחילה גילו הבריטים התנגדות עיקשת, ופיזרו את המתיישבים בטנקים ובשריוניות. לאחר הפעם השנייה שעלו המונים לביריה הסכימו שלטונות המנדט לקיומו של יישוב קבע במקום. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 במרץ 2020	דגל אוסטרליה דגל חבר העמים של אוסטרליה שואב את עיצובו מעיצוב הנס הכחול, בדומה לדגליהן של רבות ממושבותיה ההיסטוריות של בריטניה. הדגל אומץ לאחר שנבחר בתחרות עיצוב בשנת 1901, השנה שבה קיבלה אוסטרליה את עצמאותה מבריטניה. עיצובו של הדגל הוא עיצוב נס בריטי כחול טיפוסי הכולל את היוניון ג'ק בקנטון (הרבע השמאלי העליון הצמוד לתורן) ושדה כחול המושחת בכוכב חבר העמים (כוכב בעל שבעה קודקודים) ובהדמיית מערכת הצלב הדרומי. היוניון ג'ק מבטא את הקשר ההיסטורי והתרבותי בין אוסטרליה ובריטניה, וכל קרן בכוכב חבר העמים מסמלת את אחת מהמדינות והטריטוריות של אוסטרליה, והצלב הדרומי מסמל את מקומה של אוסטרליה בחצי הכדור הדרומי. אף שהדגל נבחר כדגל הלאומי האוסטרלי כבר בשנת 1901, הוא אומץ באופן רשמי וחוקי רק לאחר חקיקתו של חוק הדגלים בשנת 1953, 50 שנה מאוחר יותר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 במרץ 2020	דגל אוסטרליה דגל חבר העמים של אוסטרליה שואב את עיצובו מעיצוב הנס הכחול, בדומה לדגליהן של רבות ממושבותיה ההיסטוריות של בריטניה. הדגל אומץ לאחר שנבחר בתחרות עיצוב בשנת 1901, השנה שבה קיבלה אוסטרליה את עצמאותה מבריטניה. עיצובו של הדגל הוא עיצוב נס בריטי כחול טיפוסי הכולל את היוניון ג'ק בקנטון (הרבע השמאלי העליון הצמוד לתורן) ושדה כחול המושחת בכוכב חבר העמים (כוכב בעל שבעה קודקודים) ובהדמיית מערכת הצלב הדרומי. היוניון ג'ק מבטא את הקשר ההיסטורי והתרבותי בין אוסטרליה ובריטניה, וכל קרן בכוכב חבר העמים מסמלת את אחת מהמדינות והטריטוריות של אוסטרליה, והצלב הדרומי מסמל את מקומה של אוסטרליה בחצי הכדור הדרומי. אף שהדגל נבחר כדגל הלאומי האוסטרלי כבר בשנת 1901, הוא אומץ באופן רשמי וחוקי רק לאחר חקיקתו של חוק הדגלים בשנת 1953, 50 שנה מאוחר יותר. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 במרץ 2020	גרשם שלום, 1935 גרשֹם שלום (1897 – 1982) היה מגדולי חוקרי הקבלה, ספרן, וכן אספן ספרי קבלה, חסידות ומיסטיקה. בניגוד למשפחתו המתבוללת, נמשך ליהדות והיה חבר בארגון הציוני "יוּנג יוּדה". הוא למד עברית ותלמוד מגיל צעיר ובגיל 18 החל ללמוד את ספר הזוהר בכוחות עצמו. את עבודת הדוקטורט שלו, על ספר הבהיר, עשה באוניברסיטת ברלין. בשנת 1923 עלה לארץ ישראל וניהל את המחלקה ליהדות בבית הספרים הלאומי. בין השנים 1925 ל-1964 היה מרצה לקבלה באוניברסיטה העברית. במהלך הקריירה שלו הוזמן להרצות במוסדות אקדמיים יוקרתיים בכל העולם. פעילותו הציבורית כללה, בין היתר, פרסום מאמרים בענייני השעה, חברות בתנועת "ברית שלום", ושליחות מטעם האוניברסיטה העברית לאירופה לשם הצלת ספרים שהוחרמו בתקופת השואה. בנוסף, סייע בהקמת מספר מכוני מחקר ומוסדות אקדמיים ואף עמד בראש חלק מהם. שלום הקדיש את חייו לחקר המיסטיקה היהודית והיה מהראשונים שחקרו את התחום באמצעות כלי מחקר אקדמיים. הוא גילה והוציא לאור כתבי יד רבים בתחום הקבלה וחקר את כל ענפי תורת הסוד היהודית. בהגיעו לגיל 80 מנתה הביבליוגרפיה שלו כ-600 מחקרים בתחום הקבלה. עם ספריו הנודעים ביותר ניתן למנות את סדרת הרצאותיו, משנת 1938, על הזרמים העיקריים של המיסטיקה היהודית (באנגלית), ומחקרו על שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, משנת 1957, שניהם תורגמו לשפות רבות והקנו לו הכרה בינלאומית. על פועלו האקדמי הוא זכה בתוארי כבוד ובפרסים רבים בארץ ובמדינות שונות בעולם, אף על פי שחלק ממחקריו, בעיקר בתחום החסידות והשבתאות, עורר בשעתו מחלוקות קשות. השפעתה של תורתו חרגה מעבר לעולם האקדמיה ומדעי היהדות, והיא ממשיכה להשפיע על רבים גם לאחר מותו. מדי שנה מתפרסמים קבצים המכנסים את מחקריו בנושאים שונים, וכן מתפרסמים יומניו האישיים ותכתובות שניהל. במקביל, מתפרסמים עשרות מחקרים על מחקריו, שחלקם באים להפריך חלק מהנחות היסוד שקבע. לאחר מותו, בהתאם להוראות שהשאיר, הועברו לספרייה הלאומית ארכיונו וספרייתו בתורת הסוד, שהכילו כ-25,000 ספרים שקיבץ במשך חייו, מחציתם בתורת הסוד, והם כוללים את מרבית הפרסומים בדפוס בתחום זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 במרץ 2020	גרשם שלום, 1935 גרשֹם שלום (1897 – 1982) היה מגדולי חוקרי הקבלה, ספרן, וכן אספן ספרי קבלה, חסידות ומיסטיקה. בניגוד למשפחתו המתבוללת, נמשך ליהדות והיה חבר בארגון הציוני "יוּנג יוּדה". הוא למד עברית ותלמוד מגיל צעיר ובגיל 18 החל ללמוד את ספר הזוהר בכוחות עצמו. את עבודת הדוקטורט שלו, על ספר הבהיר, עשה באוניברסיטת ברלין. בשנת 1923 עלה לארץ ישראל וניהל את המחלקה ליהדות בבית הספרים הלאומי. בין השנים 1925 ל-1964 היה מרצה לקבלה באוניברסיטה העברית. במהלך הקריירה שלו הוזמן להרצות במוסדות אקדמיים יוקרתיים בכל העולם. פעילותו הציבורית כללה, בין היתר, פרסום מאמרים בענייני השעה, חברות בתנועת "ברית שלום", ושליחות מטעם האוניברסיטה העברית לאירופה לשם הצלת ספרים שהוחרמו בתקופת השואה. בנוסף, סייע בהקמת מספר מכוני מחקר ומוסדות אקדמיים ואף עמד בראש חלק מהם. שלום הקדיש את חייו לחקר המיסטיקה היהודית והיה מהראשונים שחקרו את התחום באמצעות כלי מחקר אקדמיים. הוא גילה והוציא לאור כתבי יד רבים בתחום הקבלה וחקר את כל ענפי תורת הסוד היהודית. בהגיעו לגיל 80 מנתה הביבליוגרפיה שלו כ-600 מחקרים בתחום הקבלה. עם ספריו הנודעים ביותר ניתן למנות את סדרת הרצאותיו, משנת 1938, על הזרמים העיקריים של המיסטיקה היהודית (באנגלית), ומחקרו על שבתי צבי והתנועה השבתאית בימי חייו, משנת 1957, שניהם תורגמו לשפות רבות והקנו לו הכרה בינלאומית. על פועלו האקדמי הוא זכה בתוארי כבוד ובפרסים רבים בארץ ובמדינות שונות בעולם, אף על פי שחלק ממחקריו, בעיקר בתחום החסידות והשבתאות, עורר בשעתו מחלוקות קשות. השפעתה של תורתו חרגה מעבר לעולם האקדמיה ומדעי היהדות, והיא ממשיכה להשפיע על רבים גם לאחר מותו. מדי שנה מתפרסמים קבצים המכנסים את מחקריו בנושאים שונים, וכן מתפרסמים יומניו האישיים ותכתובות שניהל. במקביל, מתפרסמים עשרות מחקרים על מחקריו, שחלקם באים להפריך חלק מהנחות היסוד שקבע. לאחר מותו, בהתאם להוראות שהשאיר, הועברו לספרייה הלאומית ארכיונו וספרייתו בתורת הסוד, שהכילו כ-25,000 ספרים שקיבץ במשך חייו, מחציתם בתורת הסוד, והם כוללים את מרבית הפרסומים בדפוס בתחום זה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 במרץ 2020	גאורג קנטור משפט קנטור הוא משפט מתמטי יסודי בתורת הקבוצות. באופן פורמלי, המשפט קובע שהעוצמה של כל קבוצה קטנה מהעוצמה של קבוצת התת-קבוצות שלה. משמעות המשפט היא שלכל קבוצה, אפילו אינסופית, יש קבוצה גדולה ממנה (במובן מדויק שיוגדר בהמשך). מסקנה מיידית היא שיש אינסוף גדלים אינסופיים השונים זה מזה, ואין אינסוף גדול ביותר. את המשפט הגה והוכיח אבי תורת הקבוצות, גאורג קנטור, בשנת 1891. שיטת הלכסון אותה המציא כדי להוכיח את המשפט ותוצאות דומות, מנצלת את הסתירות שביסוד פרדוקס הספר ופרדוקס השקרן, ומשמשת בתחומים רבים החורגים מתורת הקבוצות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 במרץ 2020	גאורג קנטור משפט קנטור הוא משפט מתמטי יסודי בתורת הקבוצות. באופן פורמלי, המשפט קובע שהעוצמה של כל קבוצה קטנה מהעוצמה של קבוצת התת-קבוצות שלה. משמעות המשפט היא שלכל קבוצה, אפילו אינסופית, יש קבוצה גדולה ממנה (במובן מדויק שיוגדר בהמשך). מסקנה מיידית היא שיש אינסוף גדלים אינסופיים השונים זה מזה, ואין אינסוף גדול ביותר. את המשפט הגה והוכיח אבי תורת הקבוצות, גאורג קנטור, בשנת 1891. שיטת הלכסון אותה המציא כדי להוכיח את המשפט ותוצאות דומות, מנצלת את הסתירות שביסוד פרדוקס הספר ופרדוקס השקרן, ומשמשת בתחומים רבים החורגים מתורת הקבוצות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 במרץ 2020	הפארק הלאומי ילוסטון הוא פארק לאומי השוכן בצפון-מערב ארצות הברית במדינות ויומינג, מונטנה ואיידהו, והוא חלק מרכס הרי הרוקי. הפארק הוקם ב-1 במרץ 1872, והיה הפארק הלאומי הראשון בעולם. לפארק יש היסטוריה ארוכה, המתחילה לפני כ-11,000 שנים, ויש בו מאות מבנים בעלי חשיבות היסטורית ואדריכלית הנהנים ממעמד מוגן. בשל ייחודיות הפארק ויופיו מבקרים בו מיליוני תיירים מדי שנה. שטחו של הפארק הוא 8,987 קמ"ר, ובתוכו נמצאים אגמים, קניונים, נהרות ורכסי הרים. אגם ילוסטון הוא אחד מהאגמים הגבוהים ביותר בצפון אמריקה, והוא נמצא במרכז קלדרת ילוסטון, שהיא הקלדרה הגדולה ביותר ביבשת אמריקה. מחצית מהאתרים הגאותרמיים שבכדור הארץ נמצאים בילוסטון. זרמי לבה וגושי סלעים הנוצרים לאחר התפרצויות מכסים את רוב שטחו של הפארק. הפארק הוא המוקד של המערכת האקולוגית ילוסטון רבתי, שהיא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר ששרדה כמעט ללא שינוי בהמיספירה הצפונית הממוזגת. בפארק תועדו מאות מינים של יונקים, דגים וזוחלים, כולל כמה מינים המצויים בסכנת הכחדה. ביערות הגדולים ואזורי הדשא מתקיים מגוון נרחב של צמחים. בפארק ניתן למצוא דובי גריזלי, זאבים, וכן עדרי בר של ביזונים אמריקאיים ואיילים קנדיים. בכל שנה פורצות מספר שריפות ביערות הפארק, ובשריפת היער הגדולה של 1988 נשרף כשליש משטחו של הפארק. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 במרץ 2020	הפארק הלאומי ילוסטון הוא פארק לאומי השוכן בצפון-מערב ארצות הברית במדינות ויומינג, מונטנה ואיידהו, והוא חלק מרכס הרי הרוקי. הפארק הוקם ב-1 במרץ 1872, והיה הפארק הלאומי הראשון בעולם. לפארק יש היסטוריה ארוכה, המתחילה לפני כ-11,000 שנים, ויש בו מאות מבנים בעלי חשיבות היסטורית ואדריכלית הנהנים ממעמד מוגן. בשל ייחודיות הפארק ויופיו מבקרים בו מיליוני תיירים מדי שנה. שטחו של הפארק הוא 8,987 קמ"ר, ובתוכו נמצאים אגמים, קניונים, נהרות ורכסי הרים. אגם ילוסטון הוא אחד מהאגמים הגבוהים ביותר בצפון אמריקה, והוא נמצא במרכז קלדרת ילוסטון, שהיא הקלדרה הגדולה ביותר ביבשת אמריקה. מחצית מהאתרים הגאותרמיים שבכדור הארץ נמצאים בילוסטון. זרמי לבה וגושי סלעים הנוצרים לאחר התפרצויות מכסים את רוב שטחו של הפארק. הפארק הוא המוקד של המערכת האקולוגית ילוסטון רבתי, שהיא המערכת האקולוגית הגדולה ביותר ששרדה כמעט ללא שינוי בהמיספירה הצפונית הממוזגת. בפארק תועדו מאות מינים של יונקים, דגים וזוחלים, כולל כמה מינים המצויים בסכנת הכחדה. ביערות הגדולים ואזורי הדשא מתקיים מגוון נרחב של צמחים. בפארק ניתן למצוא דובי גריזלי, זאבים, וכן עדרי בר של ביזונים אמריקאיים ואיילים קנדיים. בכל שנה פורצות מספר שריפות ביערות הפארק, ובשריפת היער הגדולה של 1988 נשרף כשליש משטחו של הפארק. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 במרץ 2020	שונר איברי שוּנָּר איבֶּרי הוא מין טורף בגודל בינוני, החבר בסוג שונר שבמשפחת החתוליים. בעבר אכלס את כל חצי האי האיברי, אך כתוצאה מפגיעות מעשי ידי אדם הפך לאחד ממיני הטורפים הנדירים ביותר בעולם, ומכונה "מין החתול הנדיר בעולם". נכון לשנת 2013 נספרו 309 פרטים חיים בלבד בטבע, המפוזרים בארבעה שטחים – כולם באנדלוסיה שבדרום חצי האי. מספר זה נמוך כל כך (במיוחד לאור העובדה שבתחילת המאה ה-20 חיו כ-100,000 פרטים ברחבי חצי האי), עד שניתן למצוא ממנו יותר פוחלצים ושטיחים עשויי פרווה מאשר פרטים של המין. קרוב ל-100 מיליון אירו הושקעו בשימורו, ואם ייכחד יהיה המין הראשון שנכחד ממשפחת החתוליים מאז היכחדותו של הטיגריס השנחרבי לפני כעשרת אלפים שנה. בפני המין עומדים איומים שונים: שינוי סביבתי, מחסור בטרף, ציד ומוות ממלכודות, תאונות דרכים ומגוון גנטי מצומצם. על אלו מנסים להתגבר ארגוני שימור רבים, אשר נחלו הצלחה בהתחשב בכך שהצליחו לשלש את מספר הפרטים מאז 2002. הוא ניחן במאפייני השונר, כולל רגליים אחוריות ארוכות המותאמות לקפיצה, ופרווה בגווני צהוב, כתום וחום. הוא פעיל בעיקר בשעות החושך, אם כי שעות פעילותו מותאמות בדרך כלל לאלו של הארנבונים. הוא דומה בגודלו לשונר הקנדי ולשונר המצוי, אך קטן מאחיו הצפוני. הזכר גדול מהנקבה, ובעל ציצות אוזניים ארוכות יותר. לא הרבה ידוע על תוחלת חייו של המין, אולם פרט אחד תוארך לגיל של 14 שנים. הוא ניזון בעיקר מהארנבון המצוי, המהווה כ-80 אחוז ומעלה מתפריטו. הוא טורף גם בעלי חיים אחרים, כמו פרסתנים צעירים ועופות מים, ואף ניזון מהחומר הצמחי שנמצא בקיבת טרפו. ההזדווגות מתרחשת בין ינואר לפברואר, וההיריון נמשך בין 63 ל-73 ימים, כשבסיומו נולדים בין אחד לארבעה צאצאים בין מרץ לאפריל. הגורים נולדים במקום מסתור, יוצאים ממנו בגיל שבועיים עד ארבעה שבועות, ונגמלים לחלוטין מחלב אמם בגיל שמונה חודשים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 במרץ 2020	שונר איברי שוּנָּר איבֶּרי הוא מין טורף בגודל בינוני, החבר בסוג שונר שבמשפחת החתוליים. בעבר אכלס את כל חצי האי האיברי, אך כתוצאה מפגיעות מעשי ידי אדם הפך לאחד ממיני הטורפים הנדירים ביותר בעולם, ומכונה "מין החתול הנדיר בעולם". נכון לשנת 2013 נספרו 309 פרטים חיים בלבד בטבע, המפוזרים בארבעה שטחים – כולם באנדלוסיה שבדרום חצי האי. מספר זה נמוך כל כך (במיוחד לאור העובדה שבתחילת המאה ה-20 חיו כ-100,000 פרטים ברחבי חצי האי), עד שניתן למצוא ממנו יותר פוחלצים ושטיחים עשויי פרווה מאשר פרטים של המין. קרוב ל-100 מיליון אירו הושקעו בשימורו, ואם ייכחד יהיה המין הראשון שנכחד ממשפחת החתוליים מאז היכחדותו של הטיגריס השנחרבי לפני כעשרת אלפים שנה. בפני המין עומדים איומים שונים: שינוי סביבתי, מחסור בטרף, ציד ומוות ממלכודות, תאונות דרכים ומגוון גנטי מצומצם. על אלו מנסים להתגבר ארגוני שימור רבים, אשר נחלו הצלחה בהתחשב בכך שהצליחו לשלש את מספר הפרטים מאז 2002. הוא ניחן במאפייני השונר, כולל רגליים אחוריות ארוכות המותאמות לקפיצה, ופרווה בגווני צהוב, כתום וחום. הוא פעיל בעיקר בשעות החושך, אם כי שעות פעילותו מותאמות בדרך כלל לאלו של הארנבונים. הוא דומה בגודלו לשונר הקנדי ולשונר המצוי, אך קטן מאחיו הצפוני. הזכר גדול מהנקבה, ובעל ציצות אוזניים ארוכות יותר. לא הרבה ידוע על תוחלת חייו של המין, אולם פרט אחד תוארך לגיל של 14 שנים. הוא ניזון בעיקר מהארנבון המצוי, המהווה כ-80 אחוז ומעלה מתפריטו. הוא טורף גם בעלי חיים אחרים, כמו פרסתנים צעירים ועופות מים, ואף ניזון מהחומר הצמחי שנמצא בקיבת טרפו. ההזדווגות מתרחשת בין ינואר לפברואר, וההיריון נמשך בין 63 ל-73 ימים, כשבסיומו נולדים בין אחד לארבעה צאצאים בין מרץ לאפריל. הגורים נולדים במקום מסתור, יוצאים ממנו בגיל שבועיים עד ארבעה שבועות, ונגמלים לחלוטין מחלב אמם בגיל שמונה חודשים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 במרץ 2020	נמל התעופה בן-גוריון נמל התעופה בן-גוריון הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול בישראל, ומשמש כשער הכניסה האווירי הראשי שלה. בעת הקמתו על ידי הבריטים, לפני קום המדינה, כונה שדה התעופה בשם "שדה התעופה וילהלמה" על שם המושבה הטמפלרית וילהלמה, אשר על אדמותיה הוקם. בעבר הוא היה ידוע כ"שדה התעופה לוד" על שם העיר לוד הסמוכה לו מדרום. ב-1973, לאחר מותו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הוסב שמו של נמל התעופה, והוא נקרא על שמו. השדה מופעל על ידי רשות שדות התעופה והוא משמש כמרכז הפעילות של חברות התעופה הישראליות אל על, ישראייר, ארקיע, סאן דור וק.א.ל.. נמל התעופה בן-גוריון הוא בין שדות התעופה העמוסים במזרח התיכון, ובשנת 2019 עברו בו 24,821,767 נוסעים. הנמל זכה במספר סקרים שבדקו את שביעות רצונם של העוברים דרכו, אך הוא ניצב מזה מספר שנים בלב ביקורת חריפה בעניין מצב הבטיחות התעופתי הלקוי בו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 במרץ 2020	נמל התעופה בן-גוריון נמל התעופה בן-גוריון הוא נמל התעופה הבינלאומי הגדול בישראל, ומשמש כשער הכניסה האווירי הראשי שלה. בעת הקמתו על ידי הבריטים, לפני קום המדינה, כונה שדה התעופה בשם "שדה התעופה וילהלמה" על שם המושבה הטמפלרית וילהלמה, אשר על אדמותיה הוקם. בעבר הוא היה ידוע כ"שדה התעופה לוד" על שם העיר לוד הסמוכה לו מדרום. ב-1973, לאחר מותו של דוד בן-גוריון, ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, הוסב שמו של נמל התעופה, והוא נקרא על שמו. השדה מופעל על ידי רשות שדות התעופה והוא משמש כמרכז הפעילות של חברות התעופה הישראליות אל על, ישראייר, ארקיע, סאן דור וק.א.ל.. נמל התעופה בן-גוריון הוא בין שדות התעופה העמוסים במזרח התיכון, ובשנת 2019 עברו בו 24,821,767 נוסעים. הנמל זכה במספר סקרים שבדקו את שביעות רצונם של העוברים דרכו, אך הוא ניצב מזה מספר שנים בלב ביקורת חריפה בעניין מצב הבטיחות התעופתי הלקוי בו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 במרץ 2020	אנצו פרארי, מייסד פרארי ואחד מנהגי המרוצים הראשונים של הקבוצה סְקוּדֶרְיָה פֶרָארִי היא קבוצת המרוצים של חברת פרארי המתחרה באליפות הפורמולה 1. הקבוצה היא הוותיקה ביותר בסבב האליפות והשתתפה בכל העונות שהתקיימו מאז שנת 1950. הקבוצה הוקמה על ידי אנצו פרארי בשנת 1929 כקבוצת המרוצים של אלפא רומיאו, אך בשנת 1947 החליט פרארי לבנות את כלי הרכב בעצמו. במהלך השנים רשמה הקבוצה 16 פעמים זכיות באליפות היצרנים ו-15 זכיות באליפות הנהגים. אלברטו אסקרי זכה באליפות הראשונה בשנת 1952 וקימי רייקונן זכה באחרונה בשנת 2007. מיכאל שומאכר הוא הנהג המעוטר ביותר בתולדות הקבוצה. בין עונות 1996 עד 2006 ניצח ב-72 מרוצים, זכה בחמישה תוארי אליפות רצופים (2000 – 2004) והיה שותף לשש זכיות רצופות באליפות היצרנים (1999 – 2004). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 במרץ 2020	אנצו פרארי, מייסד פרארי ואחד מנהגי המרוצים הראשונים של הקבוצה סְקוּדֶרְיָה פֶרָארִי היא קבוצת המרוצים של חברת פרארי המתחרה באליפות הפורמולה 1. הקבוצה היא הוותיקה ביותר בסבב האליפות והשתתפה בכל העונות שהתקיימו מאז שנת 1950. הקבוצה הוקמה על ידי אנצו פרארי בשנת 1929 כקבוצת המרוצים של אלפא רומיאו, אך בשנת 1947 החליט פרארי לבנות את כלי הרכב בעצמו. במהלך השנים רשמה הקבוצה 16 פעמים זכיות באליפות היצרנים ו-15 זכיות באליפות הנהגים. אלברטו אסקרי זכה באליפות הראשונה בשנת 1952 וקימי רייקונן זכה באחרונה בשנת 2007. מיכאל שומאכר הוא הנהג המעוטר ביותר בתולדות הקבוצה. בין עונות 1996 עד 2006 ניצח ב-72 מרוצים, זכה בחמישה תוארי אליפות רצופים (2000 – 2004) והיה שותף לשש זכיות רצופות באליפות היצרנים (1999 – 2004). לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 במרץ 2020	תמונת לוויין של ים המלח ים המלח הוא אגם מלח חסר מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני, ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין מוצא לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים השלישי במליחותו בעולם. חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, ומפלס מימיו עומד על 432 מטרים מתחת לפני הים. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני. עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטר וקרקעיתו כ-730 מטר מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי ים המלח בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות תורמת תרומה משמעותית לירידה במפלסו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 במרץ 2020	תמונת לוויין של ים המלח ים המלח הוא אגם מלח חסר מוצא לים, הנמצא בתחום הבקע הסורי-אפריקני, ובמרכזו עובר הגבול בין ישראל לירדן. ריכוז המלחים בים המלח עומד על 34.2% – גבוה פי עשרה מריכוז המלחים בים התיכון. ריכוז גבוה זה נובע מכך שהאגם הוא טרמינלי (למי האגם אין מוצא לשום מקום), והוא נמצא באזור בעל אקלים מדברי חם ויבש המתאפיין בשיעורי התאיידות גבוהים. האגם הוא גוף המים השלישי במליחותו בעולם. חופיו הם המקום היבשתי הנמוך ביותר בעולם, ומפלס מימיו עומד על 432 מטרים מתחת לפני הים. החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים נמצא מפלסו של האגם בירידה מתמדת, בעיקר בשל שימוש נרחב במקורות המים הנשפכים אליו, שהחשוב שבהם הוא נהר הירדן, ושאיבת המים לאידוי בבריכות בדרום האגן. אגן ים המלח מורכב משני אגנים, דרומי וצפוני. בשל הירידה המתמשכת במפלס, התייבש החלק הדרומי של האגם, שהיה רדוד בהרבה מזה הצפוני. עומקו הממוצע של חלקו הצפוני הוא כ-200 מטר וקרקעיתו כ-730 מטר מתחת לפני הים. עם ייבושו של האגן הדרומי נבנו בו בריכות לצורך אידוי המים והפקת אשלג וכימיקלים אחרים על ידי מפעלי ים המלח בישראל וחברת האשלג הערבית הירדנית. לבריכות אלה נדרשת שאיבה בהיקף נרחב של מי האגם. שאיבת המים לבריכות תורמת תרומה משמעותית לירידה במפלסו. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה