ויקיפדיה:ערכים מומלצים/המלצות קודמות/ינואר 2023

ינואר
1 בינואר 2023	דגל הממלכה המאוחדת דגל הממלכה המאוחדת, אשר נודע גם כ"יוניון ג'ק" וכ"דגל האיחוד", הוא דגלה הלאומי של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. בעבר הונף הדגל בכל רחבי האימפריה הבריטית, ועודנו בעל מעמד רשמי למחצה בממלכות חבר העמים הבריטי. העיצוב הנוכחי מתוארך לאיחודה של בריטניה הגדולה ואירלנד משנת 1801. הוא מורכב משילוב של שלושה צלבים המונחים זה על גבי זה: צלב גאורגיוס הקדוש, פטרונה של אנגליה, בצבע אדום על רקע לבן; צלב פטריק הקדוש, פטרונה של אירלנד, צלב אלכסוני אדום; וצלב אנדראס הקדוש, פטרונה של סקוטלנד, צלב אלכסוני לבן על רקע כחול. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
2 בינואר 2023	חיילי המשמר הפרטוריאני. תבליט רומאי משנת 51. מוצג במוזיאון הלובר. המשמר הפרטוריאני היה יחידת עילית של הצבא הרומי. במשך 300 שנים שימשו חיילי המשמר כשומרי ראש, ובתפקידי מודיעין צבאי. בתחילה עבור בעלי משרות רמות ברפובליקה הרומית, ולאחר מכן עבור קיסרי רומא. אוגוסטוס קיסר היה הקיסר הראשון שהפך את המשמר ליחידת שומרי הראש האישית שלו. היחידה נשאה בתפקיד זה, בשינויים קלים, בשלוש מאות השנים שלאחר מכן. כבר בשלב מוקדם יחסית, צברו מפקדי המשמר כוח פוליטי רב. הם לא נרתעו מלהשתמש בכוחם ובהשפעתם כדי למנות ולהדיח קיסרים, לצבור רכוש, נכסים ומעמד מיוחד בכל זרועות השלטון. על רקע זה, המוניטין של המשמר וחייליו היה מפוקפק מאוד. מקורות היסטוריים בני התקופה, ובהשראתם גם מחקרים מודרניים, מתארים את חיילי המשמר כמפונקים חסרי יכולת צבאית, אשר נהנו מהחיים הנוחים של הבירה, ואת המשמר מתארים כגולם הקם על יוצרו. שיא פעילות מפקדי המשמר, ובמידה מסוימת גם של חייליו, הייתה בתקופת שלטונם של קיסרים חלשים וחסרי יכולת, שהותירו את רסן השלטון בידי דמויות חזקות, והתמכרו למנעמי הארמון ולעיתים למעשי שחיתות. בשנת 312, לאחר תפיסת רסן השלטון באימפריה הרומית, פירק קונסטנטינוס את המשמר הפרטוריאני, הרס את מחנה המשמר הקסטרה פרטוריה ברומא, והביא את הקץ על המשמר הפרטוריאני. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
3 בינואר 2023	היפופוטם מצוי, הוא יונק אפריקני אוכל-צמחים. ההיפופוטם הוא אחד משני המינים החיים במשפחת הבהמותיים (לצד ההיפו הגמדי). זהו בעל חיים מימי למחצה, החי בנהרות ובאגמים באפריקה שמדרום לסהרה, לרוב בקבוצות גדולות המונות עד 40 פרטים. במהלך היום הוא נוהג לקרר את גופו באמצעות שהייה במים או בבוץ ובשעות בין הערביים הוא מגיח מן המים על מנת ללחך עשב. הרבייה וההמלטה עצמה מתרחשות במים, כאשר הזכרים הטריטוריאליים משתלטים על רצועת נהר. בניגוד לאופי פעילותם המימית, פעילותם היבשתית מתאפיינת בסוליטריות ובסבלנות כלפי היפופוטמים אחרים. על אף הדמיון החיצוני הקיים בינם לבין החזירים ולבין מכפילי פרסה אחרים, היצורים החיים הקרובים ביותר להיפופוטמים הם דווקא הלווייתנאים. קל לזהות את ההיפופוטם בשל גופו הגדול דמוי החבית, פיו העצום ושיניו הגדולות, גופו חסר-השיער ורגליו הקצרות והשמנות. ההיפופוטם הוא מבעלי החיים המסוכנים והאגרסיביים ביותר, ונחשב לאחד המסוכנים ביותר באפריקה. מספרם (בתנאי מחיה טבעיים) מוערך בכ-125,000 עד 150,000 פרטים שחיים באפריקה שמדרום לסהרה. הם נמצאים באיום מתמיד בשל אובדן בתי גידול ומצד ציידים שהורגים אותם באופן בלתי חוקי לשם השגת בשרם, עורם וניביהם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
4 בינואר 2023	אצ"ל הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל‏‏ (בראשי תיבות: אצ"ל) היה ארגון צבאי מחתרתי עברי שנוסד בירושלים בשנת 1931. הארגון הוקם על ידי מפקדים שפרשו מארגון "ההגנה" בשל דרישתם לפעולה נחרצת נגד התוקפנות הערבית של אותם ימים (מאורעות תרפ"ט). במשך השנים מלאו את שורותיו צעירים מתנועת הנוער הרוויזיוניסטית בית"ר. מטעמי חשאיות לא נהגו לקרוא לארגון בשמו כי אם "ההגנה" או "המעמד". הארגון פורק עם הקמת צה"ל. האצ"ל נחשב בעיני ממשלת המנדט הבריטי כארגון טרור. לקביעה זו היו שותפים חלק ממתנגדי הארגון כמו גם גורמים נוספים אחרים כגון ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, ועיתונים בינלאומיים בתקופה שלפני קום המדינה. ישנם היסטוריונים הרואים במאבק המזוין, שבו היה לאצ"ל וללח"י חלק מכריע, גורם משמעותי בהחלטת הבריטים להחזיר לידי האו"ם את סוגיית ארץ ישראל ‏ולעזוב אותה בהתאם להחלטת החלוקה תחת למסור אותה כולה לידי ערביי ארץ ישראל. היסטוריונים אחרים ראו בשלילה את אי ציותם של "הפורשים", האצ"ל והלח"י, להנהגת היישוב ואף לא ראו את פעולותיהם כגורם משמעותי ביציאת הבריטים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
5 בינואר 2023	אחריות נכסים או שעבוד נכסים, הוא מונח הלכתי במשפט עברי, המתאר שעבוד של נכסים או אחריות של אדם, היוצרים ערבות משפטית בתחומים שונים. דוגמה קלאסית לאחריות נכסים היא בלוויית כסף, בה לעיתים ניתן לגבות את החוב מהנכסים שהיו שייכים ללווה בזמן שבוצעה ההלוואה אף אם הם כבר נמכרו לאחר, מכיוון שעוד משעת ההלוואה חל על נכסיו שעבוד כלפי החוב. המונח המקביל לשעבוד במשפט הכללי הוא "שעבוד צף", ששונה באופן מהותי מהמונח ההלכתי בכך שהוא חל רק על נכסי חברות ולא על נכסי יחידים. סוג מסוים של אחריות נכסים הוא ה"אַפּוֹתֵּיקֵי", במסגרתו השעבוד שחל על נכסי החייב מתייחס לנכס מסוים אחד, שהחוב נגבה ממנו. המונח המקביל לשעבוד מסוג זה במשפט הכללי הוא שעבוד מסוג "בטוחה". לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
6 בינואר 2023	גֶ'דֶדָיָה סמית (1799–1831) היה פקיד, איש ספר, צייד, צייד פרוות, קרטוגרף וחוקר ארצות של הרי הרוקי, החוף המערבי של ארצות הברית ודרום-מערב ארצות הברית בתחילת המאה ה-19. רק 75 שנים אחרי מותו, שבהן היה אלמוני, התגלה סמית מחדש כאמריקני שמסעותיו הובילו לשימוש במעבר הדרומי, מעבר הרים ברוחב 30 קילומטרים שהיה נקודת המעבר העיקרית בחציית קו פרשת המים של אמריקה עבור מתיישבים בדרכם מערבה דרך שביל אורגון. סמית נולד למשפחה ממעמד הביניים. בגיל 23 עקר לסנט לואיס והצטרף לחברת סחר הפרוות של ויליאם אשלי ואנדרו הנרי. סמית הוביל את משלחת המחקר הראשונה המתועדת מאזור הסְפר של ימת המלח הגדולה לנהר קולורדו. משם היו אנשי החבורה של סמית לאמריקנים הלבנים הראשונים שחצו את מדבר מוהאבי לתוך קליפורניה. בדרכם חזרה היו סמית ובני לווייתו לאזרחים הראשונים של ארצות הברית שחקרו וחצו ממערב למזרח את הרי סיירה נבדה ומדבר האגן הגדול המסוכן. סמית ובני לווייתו היו האמריקנים הלבנים הראשונים שסיירו לאורך החוף של קליפורניה (ביבשה) והגיעו עד אדמת אורגון. במהלך מסעות אלו הוא שרד שלושה מעשי טבח שביצעו אינדיאנים ותקיפת דוב. מחקריו והתיעוד שכתב על מסעותיו שימשו אחר-כך כמידע חשוב בתהליך ההתפשטות האמריקנית מערבה. במרץ 1831, בעודו בסנט לואיס, ביקש סמית מג'ון איטון, שר המלחמה של ארצות הברית, מימון פדרלי למסע מחקר של המערב, אך נדחה. סמית הודיע לאיטון שהוא משלים מפה של המערב על בסיס מסעותיו. במאי של אותה שנה יצאו סמית ושותפיו למסע מסחר מתוכנן לסנטה פה. ב-27 במאי 1831, בזמן שהשיירה שהתה בדרום-מערב קנזס של ימינו, יצא סמית לבדו לחפש מים, ולא שב. כמה שבועות אחר-כך התברר שנהרג בהיתקלות עם אינדיאנים משבט הקומאנצ'י. גופתו לא אותרה מעולם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
7 בינואר 2023	מפת מידבא, התיאור הוויזואלי של ירושלים הביזנטית ירושלים הייתה נתונה לשליטת האימפריה הביזנטית בשנים שבין עליית קונסטנטינוס לשלטון (324 לספירה) ועד כיבוש ירושלים על ידי הערבים ב-637. בשנת 313 קיבל על עצמו הקיסר קונסטנטינוס את הדת הנוצרית, ובשנת 325 כינס את ועידת ניקיאה במטרה להפוך את הנצרות לדת הרשמית של האימפריה. במסגרת ועידה זו התקבע מקום חשוב לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט, כמקום התרחשותן של עלילות ספרי הקודש ושל ישו ושנים-עשר השליחים. שמה של העיר שונה מהשם האלילי "איליה קפיטולינה" לשם הנוצרי "אגיה ירוסלימה", ובהשתדלותם של בישופי ירושלים, הפכה ירושלים לעיר מרכזית. השינוי המהותי באופיה ובמעמדה של העיר, לעומת התקופה הרומית, היה הפיכתה מעיר אלילית לעיר נוצרית. השלטון הביזנטי פיתח את איליה קפיטולינה הרומאית-אלילית, והפך אותה מעיר משנית לעיר נוצרית מרכזית מבחינה דתית ומנהלית (כשהמינהל כפוף להיררכיה הממסדית-דתית) ולמרכז עולמי לעלייה לרגל. בשלהי התקופה, בין השנים 614–628, נכבשה ירושלים בידי הפרסים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
8 בינואר 2023	האימפריה העות'מאנית 1481 - 1683 החלוקה המנהלית של האימפריה העות'מאנית הייתה מנגנון שבמסגרתו חולקה האימפריה לפרובינציות ובראשן הועמד מושל מטעם הסולטאן. החל מראשית ימי האימפריה התבססה החלוקה על שיטת הטימאר, שלה היו מאפיינים המקבילים לפיאודליזם האירופי והיא הדגישה שלטון מרכזי ושושלתי חזק, אשר אחז במחוזות העות'מאניים שכונו איילטים. לאחר תקופתו של סולימאן הראשון החל תהליך נסיגתה ההדרגתי של האימפריה העות'מאנית. משלהי המאה ה-17 פעל השער הנשגב לביצוע רפורמות במנגנון השלטון העות'מאני ובכלל זה במנגנון חלוקתה המנהלית. ב-1699 היו אלו הרפורמות של הווזיר הגדול חוסיין קוֹפְּרוּלוּ שהביאו לתיקונים בשיטה הקיימת והועילו לזמן קצר. בהמשך, ב-1864, במהלך תקופת הטנזימאט, חוקק חוק הווילאייטים אשר קבע סדרי חלוקה מנהלית חדשים באימפריה תוך ניסיון לחזק מחדש את השלטון המרכזי. היה זה בבחינת מעט מדי ומאוחר מדי ותהליך הרפורמות לא מנע את הידרדרותה של האימפריה, שאיבדה את מרבית נכסיה באירופה לאחר המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878). ב-1909, לאחר הדחתו של עבדול חמיד השני, גדל כוחה של מועצת האיחוד והקידמה הלאומנית והיא הובילה קו ריכוזי נוקשה בניהול הווילאייטים. ב-1913, לאחר ההפיכה שהובלה על ידי מועצת האיחוד והקידמה, הפכה האימפריה העות'מאנית לדיקטטורה של מפלגה אחת ובוטל חוק הווילאייטים. דווקא לאחר ההפיכה חל שינוי במדיניות הריכוזית של ניהול הווילאייטים, ובוצעו רפורמות ותיקונים במנגנון השלטון המקומי ובכלל זה ביזורו, וזאת כדי להתמודד עם הלאומיות הערבית הגואה בפרובינציות השונות. לאחר מלחמת העולם הראשונה התפרקה הישות העות'מאנית והוקמה מדינת הלאום טורקיה אשר חלוקתה המנהלית התבססה על התשתית שנוצרה בשנותיה האחרונות של האימפריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
9 בינואר 2023	חיים נחמן ביאליק אלוף בַּצְלוּת ואלוף שום היא יצירה בסגנון מקאמה, ובה 12 פרקים קצרים, שנכתבה על ידי חיים נחמן ביאליק ויצאה לאור בשנת 1928, וכהגדרת מחברה, היא "בדיחה עממית בחרוזים". היצירה נכתבה כסיפור מחורז לילדים, שבו עלילה הומוריסטית. היצירה מופנית גם לקורא הבוגר והמשכיל, באמצעות שלל רמזים הטמונים בה. הסיפור עוסק בבן-מלך שיצא לתור את העולם, ותחילתו: ”בֶּן אַחַד הַמְּלָכִים יָצָא בָאָרֶץ לְשׁוּטוֹ, / לְמַעַן אֱסֹף חָכְמָה וָדַעַת וּלְשִׂימָן אֶל-יַלְקוּטוֹ, / כְּדָת לְכָל-בְּנֵי-הַמְּלָכִים, / הַשְּלֵמִים וְהַטּוֹבִים וְהַמְבֹרָכִים”. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
10 בינואר 2023	תיאור התמונה יַמְחַד הייתה ממלכה שמית עתיקה, שמרכזה שכן בעיר חַלַבּ בסוריה. היא צמחה בסוף המאה ה-19 לפנה"ס ונשלטה על ידי מלכי שושלת בית ימחד, שהתבססו על צבא ודיפלומטיה כדי להרחיב את ממלכתם. מתחילת הקמתה, הייתה הממלכה נתונה למאבקים עם שכניה: מארי, קטנה, ואשור. פעולותיו של מלכה השני, ירים-לים הראשון, הפכו את הממלכה לכוח החזק ביותר במרחב הסורי באותה עת. באמצע המאה ה-18 לפנה"ס, רוב שטחה של סוריה, למעט דרומה, נשלט על ידי ממלכת ימחד, אם בשליטה ישירה או דרך ממלכות וסאליות. הממלכה שלטה על מערבה, צפונה ומזרחה של סוריה במשך קרוב למאה חמישים שנה. הייתה לימחד גם השפעה על ממלכות קטנות במסופוטמיה, על גבול ממלכת עילם. הממלכה נכבשה על ידי החתים, שהרסו את חלב. בהמשך, שוקמה ימחד בחלקה וסופחה במאה ה-16 לפנה"ס לממלכת מיתני. אוכלוסייתה של ימחד הייתה בעיקרה אמורית, והיא הייתה בעלת תרבות האופיינית לתקופת הברונזה בסוריה. הממלכה אוכלסה גם על ידי אוכלוסייה חורית, שהתיישבה בממלכה והשפיעה בתרבותה על תרבות הממלכה. הממלכה שלטה על שורה רחבה של דרכי מסחר בינלאומיות שהתקיימו בין אזור איראן של היום ממזרח, ואזור התרבויות האגאיות במערב. בימחד התקיים פולחן לאלים השייכים למיתולוגיה השמית הצפון-מערבית. הבירה חלב נחשבה כעיר קדושה בקרב ערים אחרות בסוריה, והייתה מרכז לפולחן האל הדד, שנחשב לאל הראשי בצפון סוריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
11 בינואר 2023	מערת מיסליה מערת מיסליה היא אתר ארכאולוגי-פרהיסטורי במערב הכרמל, אשר נחקר בשיטתיות החל משנת 2001. האתר כולל מערה גדולה שתקרתה קרסה בכמה שלבים בעבר, וכיום נראה כמחסה-סלע. באתר נחשפו שכבות ארכאולוגיות מסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה (התרבות האשלו-יברודית) ומתחילת התקופה הפלאוליתית התיכונה (השלב הקדום של התרבות המוסטרית). הממצא הארכאולוגי במערה – שפע כלי אבן מסותתים מצור, עצמות בעלי חיים ושרידי מדורות – שופך אור על הטכנולוגיה, המחיה וההתנהגות האנושית בפרק הזמן של כ-300 אלף עד 150 אלף שנים לפני זמננו, בו לפי אחת ההשערות התפתחו לראשונה בני אדם מודרניים מבחינה אנטומית והתקיימו לצד מיני אדם ארכאיים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
12 בינואר 2023	"נען, הצייר עם מודל" (1952), מאת יוסף זריצקי אוסף מוזיאון ישראל אמנות חזותית בישראל היא אמנות פלסטית שנוצרה בארץ ישראל, החל משלהי המאה ה-19. האמנות החזותית בישראל נעה בין מגוון של אוּמנויות מסורתיות מקומיות, לבין אמנות "גבוהה" המושפעת מן האמנות המערבית באירופה ובארצות הברית. האמנות הישראלית עשירה בטכניקות, בסגנונות, בדרכי ביטוי, ובנושאים מגוונים, המשקפים ניסיונות לגיבוש זהות מקומית. מחקר תולדות האמנות הרבה לעסוק ביחס המורכב בין האמנות הישראלית לבין סממנים מקומיים ובינלאומיים, בקשריה עם האמנות היהודית לדורותיה, ובשנים האחרונות אף בקשריה וביחסה אל התרבות הערבית בישראל. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
13 בינואר 2023	תיאור התמונה אדד (מכונה גם אׇדַה, אׇדֻ ורַמׇן; בכתב יתדות מופיע בלוגוגרמות dIM ו-dU) הוא אל הסער בתרבויות המסופוטמיות של בבל ואשור ובתרבויות אזור צפון החבור וגוזן (צפון מזרח סוריה המודרנית), בהן נחשב לבכיר האלים. מקורות פולחנו של אדד בשילוב בין פולחן אל הסער השומרי, אִשְכֻר, ואל הסער מצפון הלבנט, הדד. ככלל, בתרבויות בבל ואשור קיבל אדד את הבסיס המיתולוגי מאישכור ואת סימני הפולחן ואת שמו מהדד. בתרבויות צפון החבור, המהוות חוליה מחברת בין התרבות המערב שמית לזו המסופוטמית, נשארו מרכיבי המיתולוגיה של הדד בפולחן אדד (וייתכן שיחד עם השפעת תֵשֻב החורי), וההבדלים ביניהם מועטים ביותר. את תחילת הפולחן שלו ניתן לייחס לתנועת אוכלוסייה מערב-שמית ארמית ואמורית מזרחה ודרומה מצפון הלבנט למסופוטמיה באמצע האלף השלישי לפנה"ס; אוכלוסייה שלמעשה הקימה את הממלכה האכדית שירשה מרכיבים רבים מהתרבות השומרית. במסגרת זו התרחש תהליך של מיזוג בין אישכור השומרי לאדד המערב שמי. בפנתאון הבבלי של דרום מסופוטמיה התמקם אדד תחילה במעמד גבוה כאישכור, קודמו, אולם נראה כי חל פיחות במעמדו בתקופה הנאו-בבלית והוא נחשב במעמד ביניים, קרי בשורת האלים הראשיים, אך לא במעמד בכיר. בתרבות האשורית, זכה למעמד בכיר, שבא לידי ביטוי במעמד מקדשיו ובהופעתו התכופה כמרכיב תאופורי בשמות בכירי הממלכה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
14 בינואר 2023	פודו דרומי פודו דרומי הוא מין אייל ננסי בסוג פודו שבתת-משפחת איילי העולם החדש, החי בדרום הרי האנדים שבאמריקה הדרומית. הוא בין הפרסתנים הקטנים בעולם, והאייל הקטן ביותר לאחר קרובו הפודו הצפוני. הוא תואר מדעית לראשונה בשנת 1782 בתור יעל קטן, ורק שנים רבות לאחר מכן הוכר כמין במשפחת האייליים. אין לו תת-מינים, אך אוכלוסיות על האיים נבדלות במקצת מהאוכלוסיות היבשתיות בגודל ובמראה. לפודו הדרומי צורת גוף קטנה ועגלגלה המאפשרת לו לצלול בסבך ולהיעלם, והוא מותאם היטב למחיה על מורדות ההרים: פרוותו גסה ועבה ומגינה עליו מפני רוחות וטמפרטורות נמוכות, מבנה גופו חסון ומוצק ורגליו קצרות ועבות. צבעו משתנה בין חום אפרפר-כחלחל בחורף לחום אדמדם בקיץ, עם גוון בהיר יותר בגחון, ברגליים ובאוזניים. גובהו של הפודו הדרומי בכתפיים כ-40 ס"מ בלבד ומשקלו 13 ק"ג לכל היותר. הדו-צורתיות הזוויגית נמוכה מאוד אצל מין זה, ומתבטאת בכך שהזכר כבד במעט מהנקבה והוא בעל קרניים זעירות דמויות מחט או קוץ. הפודו בררן מאוד במזונו עקב דרישות האנרגיה הגבוהות של גופו וקצב חילוף החומרים המהיר שלו. הוא יונק טריטוריאלי החי רוב הזמן בבדידות, ונוהג לסמן את שטחו באמצעות הפרשות מבלוטות ריח המשמשות כסימן אזהרה לפודואים זרים להתרחק מהאזור. אף על פי שתתכן חפיפה בין הטריטוריות של הזכר והנקבה, הם פעילים בגפם ברוב ימות השנה ונראים יחדיו בעיקר בעונת הרבייה. הפודו הדרומי מאכלס את החלק הדרומי של הרי האנדים באמריקה הדרומית, והוא נפוץ בעיקר בצ'ילה ובמידה פחותה בארגנטינה. תחום התפוצה הנוכחי של הפודו הדרומי מצומק יחסית לתחום ההיסטורי, עקב השמדת כ-90% מיערות הגשם הממוזגים באמריקה הדרומית. מלבד אובדן בית הגידול, הפודו הדרומי מאוים על ידי ציד לבשרו, פציעה על ידי כלבי בית, תחרות על מקורות מזון עם פרסתנים לא מקומיים שהוכנסו על ידי האדם, וכן על ידי לכידה לא חוקית בטבע למכירה בתור חיית מחמד. הרשימה האדומה של IUCN מסווגת את הפודו הדרומי כמין קרוב לסיכון (NT), והאוכלוסייה שלו נמצאת במגמת ירידה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
15 בינואר 2023	דגם תרגול של טורפדו סימן 46 של צי ארצות הברית נורה ממשחתת בעת תרגיל, 21 באוגוסט 1996 טורפדו הוא מערכת נשק ימית בעלת הנעה עצמית מתחת לפני המים ובעלת יכולות ביות וניהוג בחלק מן הדגמים. הטורפדו משוגר מצוללות, מאוניות, ממטוסים או ממסוקים, ונועד בדרך כלל להטביע כלי שיט בהדף הפיצוץ התת-מימי. השם "טורפדו" יועד במקור למספר מתקני חבלה תת-מימיים, שרובם מוגדרים היום כמוקשים ימיים. מתחילת המאה ה-20 נקראו בשם זה רק פצצות תת-ימיות בעלות הנעה עצמית. כיום, מסווגים הטורפדות על פי שיטת ההנחיה שלהם ועל פי משקלם. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
16 בינואר 2023	יהדות קראית – זרם ביהדות הנקרא גם קראות, וחבריו ידועים בשם קראים. הקראים ידועים גם בכינויים בני מקרא ובעלי מקרא, מקור השם הוא השורש העברי ק.ר.א. מקובל ששם זה ניתן לקראים משום שהם נוהגים על פי המקרא (התנ"ך) בלבד ומתנגדים לתורה שבעל פה, אולם יש הסבורים שהקראים נקראו כך משום שהם קראו ליהודים לחזור ולהאמין בתורה שבכתב בלבד. הקבוצה הקראית הראשונה הידועה בבירור היא הענניים (על שם מנהיגם, החכם ענן בן דוד הנשיא), אך נראה שהיו גם קבוצות אחרות שקדמו לו. רוב הקבוצות הקראיות התמזגו לבסוף מספר דורות אחרי ימי ענן, וראו את ענן כמיסד התנועה הקראית, ומאז מדובר בזרם אחד. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
17 בינואר 2023	קבוצת הקוטב של סקוט בקוטב הדרומי, 18 בינואר 1912. משמאל לימין: (עומדים) אדוארד אדריאן וילסון, רוברט פלקון סקוט, לורנס אוטס; (יושבים) הנרי רוברטסון באוארס, אדגר אוונס משלחת טֶרָה נוֹבָה (1910–1912), או בשמה הרשמי "המשלחת הבריטית לאנטארקטיקה 1910", יצאה למסעה בהנהגת רוברט פלקון סקוט במטרה להיות הראשונה להגיע לקוטב הדרומי. סקוט וארבעת חבריו הגיעו אל הקוטב ב-17 בינואר 1912, אך מצאו שם כי המשלחת הנורווגית בראשות רואלד אמונדסן הקדימה אותם ב-33 ימים. סקוט ואנשיו נספו כולם במסעם חזרה מן הקוטב. יומנים ותצלומים ממסעם וכן אחדות מגופותיהם התגלו על ידי משלחת חיפוש שמונה חודשים לאחר מכן. סקוט היה מנוסה בפיקוד על משלחות לאזור, לאחר שהנהיג קודם את "משלחת דיסקברי" לאנטארקטיקה בשנים 1901–1904. משלחת טרה נובה, שנקראה על שם ספינת האספקה שלה, טרה נובה, הייתה יוזמה פרטית שמומנה בתרומות ציבוריות בתוספת מענק ממשלתי. גיבוי נוסף קיבלה המשלחת מן האדמירליות הבריטית, שבחרה למסע ימאים מנוסים, ומן החברה הגאוגרפית המלכותית. לצד החתירה להגיע לקוטב, קיבלה עליה המשלחת תוכנית מדעית מקיפה וחקרה את אדמת ויקטוריה ואת ההרים המערביים. ניסיונה לנחות ולחקור את ארץ אדוארד השביעי נכשל. מסע אל כף קרוזייה ביוני וביולי 1911 היה מסע המזחלות הממושך הראשון שהתבצע בעיצומו של חורף הקוטב. במשך שנים רבות לאחר מותו נותר על כנו מעמדו של סקוט כגיבור טראגי ללא עוררין, ומעטים עסקו בשאלת גורמי האסון שפקד את המשלחת לקוטב. ברבע האחרון של המאה ה-20 הועמדה המשלחת לבחינה מדוקדקת יותר, ודעות ביקורתיות יותר באו לידי ביטוי בנושאי ארגונה והתנהלותה. דרגת אשמתו האישית של סקוט עודנה שנויה במחלוקת בקרב החוקרים. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
18 בינואר 2023	גוארדיולה ב-2010 ז'וזפ (פפ) גוארדיולה אי סאלה הוא כדורגלן עבר ספרדי-קטלאני ומאמן מנצ'סטר סיטי בהווה. גוארדיולה נחשב לאחד מהשחקנים המזוהים ביותר עם ברצלונה, שבה החל את הקריירה, והיה שותף לאחת התקופות המוצלחות ביותר שלה, שבזכותה כונתה "קבוצת החלומות". בחלוף השנים הפך לקפטן הקבוצה, ונמנה עם השחקנים המעוטרים ביותר בהיסטוריה שלה, עם 19 תארים. כשחקן, בלט גוארדיולה בקריאת המשחק וביכולת מסירה בדיוק רב. ב-2001 עזב את ברצלונה על מנת לשחק באיטליה. כעבור שתי עונות בהן שיחק בברשה וברומא, שיחק במשך שנה בקטר. ב-2006 עבר מקטאר למקסיקו, שם שיחק במשך עונה בודדת, לפני שפרש. לצד קריירת המשחק שלו במועדונים השונים, הופיע גוארדיולה ב-47 משחקים של נבחרת ספרד ובתשעה משחקים של נבחרת קטלוניה. כשנה לאחר פרישתו, החל לאמן את ברצלונה אתלטיק, קבוצת המילואים של ברצלונה, ובתום העונה מונה לתפקיד המאמן של הקבוצה הבוגרת. על אף חוסר ניסיונו באימון כדורגל, הגיע בעונתו הראשונה להישג חסר-תקדים, כאשר זכה בטרבל: אליפות הליגה הספרדית, הגביע הספרדי וזכייה בליגת האלופות, תוך הצגת טקטיקת כדורגל התקפית ביותר, ושבירת שיאים. הוא היה למאמן הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בליגת האלופות ובטרבל. הוא המשיך ואימן את ברצלונה למשך 4 עונות מוצלחות ומרובות בתארים, בהן התבססה הקבוצה לדעת רבים כאחת הטובות בהיסטוריה של המשחק. ב-2013 עבר לאמן את באיירן מינכן הגרמנית, שם היה עד 2016. בשלוש עונותיו במועדון זכה באליפות גרמניה, לכך הוסיף שתי זכיות בגביע הגרמני. עם הקבוצה העפיל שלוש פעמים ברציפות לחצי גמר ליגת האלופות. החל מעונת 2016 – 2017 משמש גוארדיולה בתור מאמנה של מנצ'סטר סיטי האנגלית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
19 בינואר 2023	שניאור זלמן פּוּגָצ'וֹב (עמיאב) (1878/79–1934) היה מחנך עברי ציוני ועסקן חינוך ותרבות בוורשה, במוסקבה, בברלין ובארץ ישראל. איש החינוך העמלני המתקדם, שעשה פרסום רב לרעיונותיו של הפדגוג הרוסי סטניסלב שאצקי. מחלוצי בית הספר העברי המודרני בפולין, מראשוני המורים שלימדו "עברית בעברית", מייסד ומנהל בית ספר התיכון העברי הראשון במוסקבה, מנהל לשכת "תרבות" בברלין ולאחר עלייתו לארץ ישראל ב-1924 מנהל "כפר ילדים" שבגבעת המורה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
20 בינואר 2023	תהליך התפתחותם של ציורי ילדים מתאר את השינויים במאפיינים הגרפיים בציור לאורך הילדות. ההנחות הרווחות הן שהציור מייצג את חוויית הקיום של הילדים בעולם ומתפתח במשולב עִמה, וששלבי ההתפתחות גמישים ודינמיים. ילדים יכולים לנוע משלב אחד לשני ואף לנוע בו-זמנית על פני מספר שלבים, ללא התאמה מדויקת לגיל שבו הם נמצאים. השינויים במאפיינים הגרפיים מקבילים בדרך-כלל לתהליך ההתפתחות הגופנית, השכלית והרגשית בשנות הילדות. התפתחות זו נחשבת לאוניברסלית ומושפעת רק במעט מן הסביבה. תהליך התפתחות ציורי ילדים נחקר לרוב בענפי החינוך, הפסיכולוגיה ההתפתחותית, הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, הפסיכולוגיה הקלינית והטיפול באמנות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
21 בינואר 2023	תיאור התמונה האגודה היהודית להגנת נערות ונשים (באנגלית: Jewish Association for Protection of Girls and Women) הייתה אגודה יהודית בריטית שהוקמה בשנת 1885 על ידי מספר נשים מהאצולה היהודית הבריטית, במטרה להילחם בסחר בנשים יהודיות ולסייע בשיקומן של נערות יהודיות שעסקו בזנות. בהמשך דרכה הצטרפו לפעילים בה גם גברים. אגודה זו הובילה מאבק בינלאומי בסחר בנשים, סייעה לקורבנות הסחר ודאגה לשקם אותן. בתום מלחמת העולם השנייה סיימה האגודה את פעולתה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
22 בינואר 2023	בול ביטוח חיים הוא סוג של בול רשמי אשר הונפק בניו זילנד בין השנים 1891–1981 ונועד לשלם עבור המכתבים שנשלחו על ידי המחלקה הממשלתית לביטוח חיים של ממשלת ניו זילנד. הבולים המיוחדים למחלקת הביטוח הונפקו כפשרה שנועדה לפתור חילוקי דעות כספיים בין מנהלי המחלקה הממשלתית לביטוח חיים ומנהלי הדואר. זוהי תופעה ייחודית לניו זילנד, שלא בוצעה מעולם בשום שירות אחר ברחבי העולם. בשנת 1987 הפך "המשרד הממשלתי לביטוח חיים" לחברה ממשלתית בשם "טאואר קורפוריישן", אשר בשנת 1990 הופרטה באופן מלא והועברה לידי בעלי המניות של החברה. החברה המופרטת שמרה על הלוגו של המגדלור, שהמשיך לסמל את נושא ביטוח החיים בניו זילנד. בהיותה חברה פרטית לא הייתה עוד "טאואר קורפוריישן" זכאית להנפקה מיוחדת של בולים, והשימוש בהם הופסק בסוף שנת 1989, ערב הפרטת החברה לידי הציבור. אף על פי שהחברה החדשה לא הייתה קשורה עוד מבחינה רשמית אל הבולים המיוחדים שהונפקו לאורך השנים, היא המשיכה להחזיק בבעלותה אוסף עשיר של בולי ביטוח חיים. ב-9 ביולי 1992 ערכה החברה באחד המלונות בכרייסטצ'רץ' אירוע מפואר ללקוחותיה, שבמסגרתו הציגה תערוכה גדולה של בולים מן האוסף. עיקר העניין של האספנים וחוקרי הבולאות מתמקד בבולים שהונפקו בין השנים 1891–1906. ריבוי ההדפסות, חוסר ההקפדה על איכות הביצוע, והשימוש במספר סוגי נייר ומכונות נִקְבּוּב – כל אלו הובילו ליצירת מגוון עשיר של תשניות, רבות מהן נדירות וקשות לאבחון. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
23 בינואר 2023	אתר המאובנים בצֶ'נְגְגְ'יָאנְג הוא אזור עשיר במאובנים מתחילת תור הקמבריון בנפת צ'נגג'יאנג השייכת לנציבות העירונית יושי במחוז יונאן בדרום-מערב סין. האתר נחשף כאשר ב-1984 נתגלו מאובנים בשכבת פצלים בגבעת מָאוטְייֵנְשָׁאן בנפת צֶ'נְגְגְ'יָאנְג שתוארכו ל-530 למ"ש. המאובנים באתר מכסים תקופת זמן קודמת למאובנים מהקמבריון שנתגלו בסוף המאה ה-19 בפצלי ברג'ס בקולומביה הבריטית בקנדה. המאובנים משני אתרים אלו, יחד עם מאובנים נוספים מהפאונה של האורסטן (מאובנים מסוג הסלע אנתרקוניט המכונה בשוודית אורסטן) בשוודיה ומאתר סיריוס פסט בגרינלנד, מדגימים היטב את התופעה המכונה "הפיצוץ הקמבריוני", המתארת עלייה דרמטית בקצב היווצרות המינים של אורגניזמים על פני כדור הארץ. ייחודו של האתר בכך שהוא מהווה את העדות המוקדמת לתופעה זו. באתר נתגלו מאובנים של כמעט כל המערכות המוכרות של בעלי חיים. בסך הכול נתגלו באתר בעלי חיים השייכים לכ-200 מינים, מתוכם 160 מינים חדשים, ב-170 סוגים, מתוכם 150 סוגים חדשים, השייכים ל-16 מערכות. מעבר לעושר במינים מתבטאת ייחודיות האתר בכך שהמאובנים השתמרו בו בצורה יוצאת דופן. השתמרו רקמות רכות, ואף בעלי חיים שגופם עשוי כולו רקמות רכות (בניגוד למאובנים נפוצים שמשמרים איברים קשים בלבד, דוגמת עצמות, קונכיות וצבתות), עובדה המאפשרת הצגה שלמה ומלאה של התפתחות החיים בתחילת הקמבריון. משום כך נחשב האתר לאחת מהתגליות הפלאונטולוגיות החשובות ביותר במאה ה-20. מקבץ בעלי החיים שנתגלו מתקופה זו מכונה בשם הכללי "הפאונה של צֶ'נְגְגְ'יָאנְג" (Chengjiang Fauna), או "הביוטה של צֶ'נְגְגְ'יָאנְג" (Chengjiang Biota), והשכבה המכילה את המאובנים מכונה "פצלי מָאוטְייֵנְשָׁאן" (Maotianshan Shales). האתר הוכר על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 2012. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
24 בינואר 2023	קרב שרטון דוגר קרב שרטון דוגר היה קרב ימי שהתחולל במלחמת העולם הראשונה ב-24 בינואר 1915, בין יחידות צי הים הפתוח הגרמני ליחידות של הצי הגדול הבריטי. הקרב התחולל באזור שרטון דוגר שבים הצפוני. שייטת של הצי הגרמני יצאה מנמליה לשרטון דוגר במטרה ללכוד ספינות דיג בריטיות שפעלו באזור. הבריטים ידעו מראש על התוכנית הגרמנית לאחר שפיצחו את צופן השידור שלהם, ושייטת אוניות בריטית יצאה למקום כדי ליירט את הגרמנים. היירוט הבריטי הצליח, והגרמנים סבו על עקבותיהם ונמלטו. במרדף שהתפתח הצליחו האוניות הבריטיות להגיע לטווח ירי, להטביע אונייה גרמנית אחת ולפגוע קשות בשנייה. אולם טעות בתיאום בין האוניות הבריטיות הביאה לכך שהגרמנים הצליחו לפגוע קשות באוניית הדגל הבריטית, ולהוציא אותה מכלל פעולה. טעות בתקשורת בין האוניות הבריטיות הביאה להפסקת המרדף, ושאר האוניות הגרמניות הצליחו לשוב לנמליהן. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
25 בינואר 2023	תיאור התמונה הקרב על הבליטה הוא הכינוי שניתן למערכה צבאית בין צבא גרמניה הנאצית לבין צבאות בעלות הברית המערביות, שהתחוללה מאמצע דצמבר 1944 עד אמצע ינואר 1945 במסגרת החזית המערבית במלחמת העולם השנייה, והסתיימה בניצחון בעלות הברית. מטרת המתקפה הגרמנית הייתה ליצור פרצה רחבה בחזית בעלות הברית, לתפוס את נמל אנטוורפן, ולהשמיד את כוחות בעלות הברית בהולנד ובצפון בלגיה, שינותקו על ידי המתקפה הגרמנית. אדולף היטלר האמין כי הצלחה תגרום לקרע בתוך הקואליציה האנגלו-אמריקאית, ותאפשר לגרמניה להעביר לאחר מכן את כוחותיה לחזית המזרחית כדי לבלום את המשך התקדמות הצבא האדום מערבה. המתקפה החלה ב-16 בדצמבר והצליחה להפתיע את הכוחות האמריקאיים החלשים יחסית באזור. עד 24 בדצמבר יצרה המתקפה הגרמנית בליטה עמוקה בחזית האמריקאית, שעומקה המרבי היה כ-100 ק"מ. כוחות החלוץ הגרמניים הגיעו עד מרחק קילומטרים ספורים מהנהר מז, אך שם נבלמה התקדמותם. עד 26 בדצמבר איבדו הגרמנים את היוזמה, וכוחות בעלות הברית עברו למתקפת נגד. ב-7 בינואר 1945 הסכים היטלר לבסוף להפסיק את המבצע ולהסיג את כוחותיו מגזרת הארדנים, אך רק ב-25 בינואר השלימו הכוחות הגרמניים את נסיגתם לקווי ההתחלה שלהם. להוציא את קרב הפלישה לנורמנדי, קרב הארדנים היה הקרב הגדול ומרובה-האבדות ביותר שניהל הצבא האמריקאי במהלך מלחמת העולם השנייה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
26 בינואר 2023	יום אוסטרליה הוא החג הלאומי הרשמי של אוסטרליה הנחגג כל שנה ב-26 בינואר. התאריך מציין את היום בו הצי הראשון הגיע למפרצון סידני בשנת 1788, שם הונף דגל בריטניה על ידי מושל ניו סאות' ויילס הראשון ארתור פיליפ, שהכריז ריבונות בריטית על חופה המזרחי של אוסטרליה. באוסטרליה של היום החגיגות משקפות את החברה הרבגונית של האומה והן מצוינות באירועים קהילתיים ומשפחתיים, באירועים המשקפים את ההיסטוריה של אוסטרליה, בטקסי הענקת פרסים קהילתיים ואזרחיים המקדמים בברכה חברים חדשים בחברה האוסטרלית. המשמעות והחשיבות של יום אוסטרליה התפתחו והיו שנויות במחלוקת במשך השנים, ולא כל המדינות והטריטוריות של אוסטרליה חגגו את היום בעל המשמעות ההיסטורית עבורן באותו תאריך. התאריך 26 בינואר 1788 מציין את ההכרזה על הריבונות הבריטית על החוף המזרחי של אוסטרליה (שנודע אז בשם "הולנד החדשה"). אף על פי שהשם "יום אוסטרליה" לא היה בשימוש אלא רק כמאה שנה לאחר מכן, התיעוד המוקדם ביותר לחגיגות בתאריך זה קיים משנת 1808, והחגיגות הרשמיות הראשונות לציון ייסודה של ניו סאות' ויילס התקיימו ב-1818. ב-1 בינואר 1901 התאחדו מושבות אוסטרליה, וזהו יום לידתה של אוסטרליה המודרנית. רק ב-1935 אימצו כל המדינות והטריטוריות של אוסטרליה את השימוש במונח "יום אוסטרליה" כדי לציין את התאריך, ורק ב-1994 הפך היום לחג ציבורי בתיאום של כל המדינות והטריטוריות. כמה מהאירועים הקשורים לאבוריג'ינים נכללים גם הם באירועי היום. עם זאת, מאז 1938 לכל הפחות, מצוין יום אוסטרליה גם על ידי האבוריג'ינים ועל ידי אלו שתומכים במטרתם, כיום אבל על מה שנתפש מבחינתם כפלישה לארץ על ידי הבריטים ותחילת הקולוניאליזם, והם מקיימים אירועי מחאה על כך שיום זה נחגג כחג לאומי. קבוצות אלו מכנות לעיתים את 26 בינואר כ"יום הפלישה", "יום ההישרדות", או "יום האבל" כדי לקדם את גישתן שיש לשנות את תאריך החג או לבטלו לחלוטין. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
27 בינואר 2023	אנה פרנק (2 ביוני 1929 – 31 במרץ 1945) הייתה נערה יהודייה ילידת גרמניה, שהתגוררה בהולנד. התפרסמה בחיבורו של יומן אישי במהלך השואה, אשר יצא לאור לאחר מלחמת העולם השנייה וחשף בפני קוראים רבים בעשורים שלאחר מכן את הממד האנושי של קורבנות התקופה. הסופר היהודי פרימו לוי העיר על היומן: "אנה פרנק אחת מרגשת אותנו יותר מאין ספור אחרים, שסבלו כמוה אך פניהם נותרו בחשיכה. ייתכן ועדיף כך; אם היינו יכולים להכיל את כל הסבל של כל אותם אנשים לא היינו יכולים לחיות". היומן שחיברה יצא לאור כספר וזכה לפופולריות רבה ולתרגומים לעשרות שפות. את ההקדמה למהדורה האמריקאית הראשונה של הספר כתבה אלינור רוזוולט, וציינה כי היומן "נכתב על ידי נערה צעירה שאיננה מפחדת מהאמת. זהו אחד הספרים החכמים והמרגשים ביותר שקראתי על המלחמה ועל השפעתה על בני אנוש". לאחר פרסום היומן הפך אוטו פרנק לשומר מורשת בתו אנה, והוא המשיך בפעילות זו עד ליום מותו. הבניין שבו התחבאה המשפחה הפך לאתר הנצחה ומוזיאון בשם "בית אנה פרנק". המוזיאון היה למוקד משיכה עיקרי לתיירים המבקרים באמסטרדם, ותערוכות מטעמו נודדות ברחבי העולם. קרן הצדקה של אנה פרנק, שמקום מושבה הוא בזל, מגייסת כסף למטרות שונות, בין היתר למען חסידי אומות העולם ולמען פרויקטים חינוכיים המכוונים נגד גזענות, המתקיימים בין השאר בגרמניה, בהודו, בשווייץ, בבריטניה ובארצות הברית. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
28 בינואר 2023	בכתום - חגורת המנינגיטיס האפריקנית חגורת המנינגיטיס האפריקנית היא אזור באפריקה שמדרום לסהרה שבו שכיחות מחלת דלקת קרום המוח היא מהגבוהות בעולם. חגורת המנינגיטיס האפריקנית מתאפיינת בתחלואת דלקת קרום המוח על רקע של זיהום בחיידקי Neisseria meningitidis, כשהזן הנפוץ ביותר שגורם למחלה הוא זן A (אחראי ל-80 – 85% מהתחלואה המקומית. מעל 90% לפי הערכות אחרות), אם כי הזנים W135, C ו-X של החיידק גורמים אף הם למנינגיטיס באזור זה. המחלה, שפעמים רבות מגיעה לממדים מגפתיים ממושכים, פוגעת בעיקר בילדים ובצעירים מתחת לגיל 30 וגובה קורבנות רבים. התחלואה החוזרת יוצרת פעמים רבות בהלה המונית בקרב האוכלוסייה המקומית ופוגעת אנושות במרקם החיים, בכלכלת המדינות ובאוכלוסייה שבתחום החגורה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
29 בינואר 2023	בני דת משה או "בני דת ישראל" היה מונח נפוץ להגדרה חיצונית והגדרה עצמית של היהודים, שאומץ במרכז ובמערב אירופה בימי האמנציפציה במאה ה-19. הכינוי שיקף את הנחות היסוד של האמנציפציה והשקפת העולם הליברלית לגבי מקומם של היהודים בחברה האירופאית המודרנית. הוא נועד להדגיש את היותם אזרחים בני הלאום המקומי, שכל נבדלותם התמצתה בהשתייכותם הדתית, במובן הצר של המונח. המושג והאידאולוגיה שמאחוריו זכו לפופולריות בעיקר במדינות-הלאום בעלות השאיפה להומוגניות שהייתה בהן אוכלוסייה יהודית גדולה, צרפת, גרמניה והונגריה. ההפנמה של המעמד שווה-הזכויות הייתה כרוכה בניסיון להפוך את היהדות לדת במובן המערב-אירופאי, כלומר לעניין של אמונה פרטית, ומחיקה או התעלמות מיסודות במסורת היהודית שלא התאימו לתפישה זו. ההגדרה כ"בני דת משה" אומצה לראשונה בשלהי המאה ה-18, ונעשתה רווחה בהדרגה מראשית המאה ה-19. היא החלה להיתקל בקשיים עם עליית האנטישמיות בסוף אותה מאה, ואיבדה את תוקפה עם הסלמת שנאת היהודים בין מלחמות העולם. המונח נעלם למעשה אחרי השואה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
30 בינואר 2023	בוריס השלישי, מלך בולגריה בוריס השלישי, מלך בולגריה (30 בינואר 1894, סופיה, נסיכות בולגריה – 28 באוגוסט 1943, סופיה, ממלכת בולגריה) היה מלך בולגריה מ-3 באוקטובר 1918 ועד יום מותו. עד אמצע שנות ה-30 לא היה מעמדו של המלך איתן, הוא ניצל ממספר ניסיונות התנקשות בחייו כאשר במקביל התחוללו בממלכתו הפיכות וניסיונות הפיכה במחיר דמים גבוה. נסיבות סיום מלחמת העולם הראשונה וכפיית חוזה ניי על בולגריה, הובילו לאי-שקט חברתי ופוליטי ומשבר כלכלי חריף שהקשה על התנהלות הממלכה. החל מאמצע שנות ה-30 התקרב המלך במדיניותו לגרמניה הנאצית והעניין הניב פירות כלכליים ומדיניים לבולגריה. המלך חיזק את מעמדו ושלטונו הפך אוטוקרטי. בלחצה של גרמניה העבירה רומניה לבולגריה במסגרת הסכם קראיובה את חבל דרום דוברוג'ה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הכריזה ממלכת בולגריה על נייטרליות, אך בהמשך הצטרפה להסכם התלת-צדדי ובתמורה קיבלה לחזקתה את חבלי תראקיה היוונית, ומקדוניה הווארדארית. צעד זה העלה מאוד את הפופולריות של בוריס השלישי בקרב ההמונים. בוריס השלישי, אשר חשש לחזור על טעויותיו של אביו, סירב לצרף את הצבא הבולגרי לקרבות החזית המזרחית ולהכריז מלחמה על ברית המועצות. החל משלהי שנות ה-30, ובמקביל לחיזוק הקשרים עם גרמניה הנאצית, אימצה בולגריה מדיניות אנטי-יהודית. בספטמבר 1939 גורשו 4,022 מיהודי בולגריה, שהוגדרו "נתינים זרים", במסגרת "המסע לגירוש נתינים זרים". בהמשך חוקק בבולגריה החוק להגנת האומה ובמסגרתו נשלחו 9,000 גברים יהודים בגילאי 40-20 לעבודות כפייה. במרץ 1943 גירשו הבולגרים בצו שאישר בוריס השלישי את 11,343 יהודי תראקיה, מקדוניה והעיר פירוט אל מותם במחנה ההשמדה טרבלינקה. במקביל, נכשל ניסיון גירושם לטרבלינקה של לפחות 6,365 מיהודי בולגריה "הישנה". ב-28 באוגוסט 1943 מת בוריס השלישי מהתקף לב לאחר ששב לבולגריה מפגישה קשה ומתוחה עם היטלר. סביב נסיבות מותו רווחו תאוריות קשר רבות שלא הוכחו. מותו סימן את קץ ימיה של ממלכת בולגריה. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה
31 בינואר 2023	דקל. דקליים הם משפחה יחידה בסדרת הדקלאים. משפחת הדקליים מכילה 181 סוגים וכ-2,600 מינים של עצים, שיחים ומטפסים ירוקי עד. הדקליים מצויים בכל האזורים הטרופיים והסובטרופיים וכן באזורים ממוזגים חמימים, והם סימן היכר מובהק של נאות מדבר ושל איים באוקיינוס השקט. המאפיינים של רוב סוגי הדקליים הם: צמח בעל פרחים חד-פסיגי רב שנתי, לרוב דו-ביתי (שיש ממנו עצי זכר ועצי נקבה), שורשיו צומחים מן הגזע, גזעו דק, ישר ונטול ענפים, ובראשו "כתר" הבנוי מעשרות רבות של עלים ארוכים ("כפות"). עם זאת, מיני הדקליים השונים ניחנים במגוון גדול מאוד של תכונות פיזיות והם שוכנים בכמעט כל סוג של בית גידול בתחום התפוצה שלהם – מיערות גשם טרופיים ועד מדבריות. לערך המלא – מומלצים נוספים	עריכה - תבנית - שיחה