יונתן פולארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פולארד בתעודה של הצי האמריקני

יונתן (יהונתן) ג'יי פולארדאנגלית: Jonathan Jay Pollard; נולד ב-7 באוגוסט 1954, ח' באב ה'תשי"ד) הוא יהודי אזרח ארצות הברית שעבד באגף המודיעין של הצי האמריקני בוושינגטון ובאותו הזמן ריגל למען ישראל. הוא נתפס ונידון למאסר עולם.

פולארד כלוא מאז נובמבר 1985 ובמשך שנים מתקיימת מערכה ציבורית בישראל ובארצות הברית הקוראת לחנינתו.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולארד נולד בעיר גלווסטון שבמדינת טקסס, הצעיר מבין שלושה ילדים לפרופ' מוריס פולארד, מיקרוביולוג, ולמלכה, עקרת בית. בגיל צעיר עברה המשפחה למדינת אינדיאנה, ואביו קיבל משרה באוניברסיטת נוטרה דאם. אף על פי שהקהילות היהודיות בערים בהן גדל היו קטנות, הקפידה משפחתו על הטמעת הזהות היהודית בקרב ילדיה. בהיותו בן 16 ביקר לראשונה בישראל, במחנה לנוער שוחר מדע במכון ויצמן למדע. בשנים 1972 עד 1976 למד לתואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד. עם סיום לימודיו שב לאינדיאנה, והחל בלימודי משפטים באוניברסיטת נוטרה דאם ובאוניברסיטת אינדיאנה, אותם נטש לאחר מספר חודשים. הוא למד שנתיים יחסים בינלאומיים באוניברסיטת טאפטס, אולם עזב ללא תואר כלשהו.

ב-1977 הגיש בקשה להצטרף ל-CIA (סוכנות הביון המרכזית), אולם נדחה, בין השאר כי מבחן הפוליגרף הצביע על בעיות אמינות. ב-1979 התקבל לעבודה במודיעין של הצי האמריקני, כעובד אזרחי במרילנד. הצי לא היה מודע להחלטת ה-CIA לדחותו. לאחר שנתיים זכה לסיווג ביטחוני גבוה ועבד כמנתח חומרי גלם מודיעיניים. ב-1981 התחתן עם אן הנדרסון, יהודיה שגדלה בבית מתבולל.

מספר שנים אחר כך הושעה סיווגו הביטחוני, על רקע מגעים עם אנשי ביון מדרום אפריקה, אולם עד מהרה בוטלה ההשעיה. ביוני 1984 פולארד הוצב במרכז ההתרעה האנטי-טרוריסטי החדש (אטא"ק) של מחלקת ניתוח האיומים בשירות החקירות של הצי.

הריגול[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונה מתוך מצלמת מעקב המנציחה את פולארד נוטל מסמכים אמריקנים מסווגים, שלושה ימים לפני שנעצר.

מתוקף תפקידו כמנתח חומרי גלם מודיעיניים נחשף פולארד למידע מסווג שהיה קשור בישראל. בראשית 1984 פנה פולארד לאביאם סלע, אלוף משנה בחיל האוויר הישראלי, ששהה בארצות הברית בחופשת לימודים, והציע את שירותיו. בשנים 1984 - 1985 העביר פולארד מאות אלפי מסמכים לידי סלע, וזה מסר אותם למחלקת ביון מיוחדת בלשכה לקשרי מדע (לק"ם) של משרד הביטחון. ראש לק"ם באותה תקופה היה רפי איתן. המידע שהעביר פולארד שימש רבות את מדינת ישראל. בין השאר שימש מידע זה להיערכות הגנתית מפני נשק להשמדה המונית של ארצות ערב ואף לפעולות התקפיות, שהידועה שבהן היא הפצצת מפקדות אש"ף בתוניסיה ב-1 באוקטובר 1985 במסגרת מבצע רגל עץ, כתגובה לשורה של פיגועים שביצע הארגון‏‏‏[1].

במהלך שנת 1985 החלו הממונים על פולארד באגף להתרעה אנטי-טרוריסטית בצי לחשוד בו. אחרי שגילו במשרדו מסמכים שלא היו קשורים ישירות לעבודתו, עירבו את ה-FBI בחקירה. ב-21 בנובמבר 1985 פשטו סוכני ה-FBI על ביתו של פולארד. כאשר הבחינו פולארד ואשתו בסוכנים שבאים לעצרם הם נמלטו לכיוון השגרירות הישראלית בוושינגטון, שם לא יוכלו לעצור אותם, כפי שתודרכו על ידי מפעיליהם. הם הגיעו לשגרירות, אך לא אושר להם להיכנס אליה, והסוכנים שדלקו אחריהם עצרו אותם.

ביולי 2012 חשף רפי איתן כי 24 שעות לפני מעצרו חשד פולארד כי הוא עומד להיעצר והודיע על כך למפעיליו‏[2].

סימור הרש[3] טען במאמר ב"ניו יורקר" כי פולארד מסר לישראל מידע על תנועות הצבא הסובייטי ועל יכולות האמריקאים לעקוב אחרי צוללות שלהם וכן מידע על הצפנים הסובייטיים שפוצחו ושמות מרגלים, וכי מידע זה מצא את דרכו לסובייטים. לדברי התובע במשפטו של פולארד, ג'וזף דיג'נובה, הוא מסר סודות שלא היו חיוניים לביטחונה של ישראל. טענות אלה נגד פולארד לא הובאו בפני בית משפט ולא הוצגה להם ראיה כלשהי. בשנים האחרונות התברר כי המידע שמסר פולארד לא דלף לרוסים ולא עסק ברוסים או ברשימות סוכנים כלל, וכי גורמים אחרים, שריגלו למען הרוסים, היו אחראיים על דליפת המידע (במיוחד אולדריץ' איימס, שהיה הסוכן הבכיר ביותר שפעל עבור הק.ג.ב. בצמרת סוכנות הביון האמריקנית)‏[4].

מניעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים טען פולארד כי פעל מתוך רצון להגן על קיומה של מדינת ישראל. לדבריו, במהלך עבודתו גילה שגורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארצות הברית מונעים במכוון מישראל חלק מהמידע שהייתה אמורה לקבל על פי מזכר הבנות משנת 1983, וסבר שאי העברת המידע מעמידה חיי ישראלים בסכנה. לדבריו פעל כדי לגרום להעברת המידע לישראל, כפי שסוכם בין שתי המדינות, ורק כשמאמציו אלו לא נשאו פרי הוא החל להעביר את המידע ישירות לישראל.

מאידך, היו שטענו כי פולארד פעל כמרגל מטעמים כספיים. בספטמבר 2011 טענה סוכנת ה-FBI שחקרה את פולארד, לידיה ג'ייצ'ורק, כי פולארד העביר מידע מסווג בלי שיוסמך לכך לדרום אפריקה. בנוסף, לדבריה, הוא הודה בפניה כי הציע את שירותיו למדינה אחרת ידידותית. איש משרד המשפטים האמריקאי, ג'ון מרטין, שפיקח על התיק, טען שמדובר באוסטרליה. ג'ייצ'ורק סברה שהוא הונע מדחף הרפתקני ומתאוות בצע‏[5]. על טענות אלו אמרה אשתו של פולארד, אסתר פולארד, כי "אפילו השופט שגזר את הדין – ושבהחלט לא התייחס באהדה למקרה - הכיר בעובדה שיהונתן היה אידאולוג ולא רודף בצע, ולכן סירב להטיל עליו קנס כספי."‏[6]

המשפט, שהותו בכלא ויחסה של ישראל לפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתב ההכרה בפולארד כסוכן ישראלי
קמפיין למען שחרור פולארד

פולארד הועמד לדין, והסכים לעסקת טיעון כפי שהציעה ישראל; ישראל החזירה לארצות-הברית את המסמכים שפולארד העביר אליה. הוא הודה והורשע בריגול עבור מדינה ידידותית ללא כוונה לגרום נזק לארצות הברית, והתביעה ביקשה להטיל עליו עשרים שנות מאסר. לטענת רפי איתן, הוא הסכים לספק לרשויות האמריקניות מידע מפליל על פולרד, כיוון שידע שישראל וארצות הברית הגיעו להסכם לפיו ירצה לא יותר מעשר שנות מאסר‏[7]. ימים אחדים לפני גזר הדין, העביר מזכיר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, מזכר בן 46 עמודים לידיו של השופט. במזכר החסוי פורטו כנראה טענותיו על אודות הנזקים שגרם פולארד לביטחון הלאומי של ארצות הברית, בהם הטענה שהיה קשור למרגלים של ברית המועצות והובעה דרישה להחמיר בעונשו‏[8]. בעקבות המזכר, גזר על פולארד בית המשפט, שאינו מחויב לעסקת הטיעון, מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו לעולם. גזר הדין ניתן ב-4 במרץ 1987. על אשתו אן נגזרו חמש שנות מאסר. עורך דינו של פולארד הגיש ערעור לבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה, משום שלא הוגש במועד הקבוע על פי החוק - עשרה ימים מיום מתן גזר הדין. ב-2005 הוזן למערכת "איכון האסירים", מועד שחרור תאורטי לפולארד בתאריך ה-21 בנובמבר 2015[9], בדיוק שלושים שנה למעצרו, אך לא ברור האם תאריך זה מחייב את שירות בתי הכלא או את הממשל האמריקאי.

תחילה ריצה פולארד את עונשו בכלא מריון שבמדינת אילינוי. באותה תקופה נחשב הכלא לבעל רמת האבטחה הגבוהה ביותר מבין בתי הכלא הפדרליים. האסירים שהו כמעט כל שעות היום בבידוד בתאיהם. לאחר כשבע שנים הוא הועבר לכלא באטנר במדינת צפון קרוליינה. במשך השנים ניסה פולארד להשיג את שחרורו והגיש ערעורים ועתירות שנדחו כולם. אשתו אן שוחררה כעבור ארבעים חודשי מאסר מתוך 5 שנים שנגזרו עליה, עקב בעיות בריאותיות. לאחר מכן עלתה לישראל. פולארד התגרש ממנה זמן קצר לאחר שחרורה. הוא חזר בתשובה, וב-1993 התחתן עם יהודיה קנדית, שאיתה התכתב במשך כמה שנים, איליין זייץ. על פי עצת רבו, הרב מרדכי אליהו, הוסיף פולארד לשמו את האות "ה", ובחוגים הקרובים אליו מקפידים למלא את בקשתו להיקרא יהונתן; במסמכיה הרשמיים של מדינת ישראל ובדרכון שהונפק לו מופיע שמו כיונתן פולארד.

כשנתפס, ישראל לא הודתה בכך שהוא סוכן שלה, אולם מימנה את עורכי דינו. בינואר 1996 העניק שר הפנים, חיים רמון, לפולארד אזרחות ישראלית. ב-1998 הודיע היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה כי "ג’ונתן פולארד היה סוכן ישראלי, שטופל על ידי מי ששימשו בעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת – הלשכה לקשרי מדע. לאור עובדה זו מכירה ממשלת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות מלאה הנובעת מכך". הענקת האזרחות וההכרה בפולארד כסוכן ישראלי נעשו לאחר פניות שלו לבג"ץ[10] והתנגדות ממשלתית קודמת למהלכים.

הפרשה גרמה נזק גדול ליחסים בין ישראל לארצות הברית ועלתה השאלה כיצד אושרה פעילות כזו. בישראל הוקמו שתי ועדות חקירה (של ועדת החוץ והביטחון ושל הקבינט הביטחוני) שקבעו כי פולארד הופעל על ידי הלשכה לקשרי מדע (לק"ם), גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון, ללא ידיעת שרי הביטחון, יצחק רבין ומשה ארנס. כתוצאה ממסקנותיהן של ועדות חקירה אלו פורקה הלק"ם.

המאמצים לשחרור פולארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

העונש שפולארד קיבל הפתיע רבים, משום שהתביעה לא דרשה עונש כה חמור ומשום שהעונש הכבד ביותר שהוטל בארצות הברית עבור ריגול למדינה ידידותית הוא ארבע-עשרה שנות מאסר‏[11]. הועלו טענות על אנטישמיות אולם הקונגרס היהודי האמריקאי לא מצא עדויות לכך. מכתבו של ויינברגר לשופט אף הוא הפתיע בחומרת התייחסותו לפרשה.

בארצות הברית פולארד נחשב למרגל בכיר ומסוכן, שהעביר חומר רגיש ביותר למדינה אחרת. מסיבה זו, פעם אחר פעם קוראים אישים במערכת הביטחון האמריקאית להימנע משחרורו. אפילו הממסד היהודי בארצות הברית, כדוגמת איפא"ק, נמנע בדרך כלל מלהתערב לטובתו של פולארד, ולא הפעיל לחצים לשחרורו.

במארס 1987, הוקם בתל אביב "הוועד הציבורי למען הזוג פולארד" והחל בגיוס כספים לשם מימון ההגנה המשפטית על בני הזוג‏[12]. בכנסת הייתה פעילות למען שחרורו של פולארד מתחילת מאסרו, כשהראשונות שפעלו היו חברות הכנסת עדנה סולודר ממפלגת העבודה וגאולה כהן מהתחיה. בינואר 1988 חתמו 23 חברי כנסת על עצומה לנשיא ארצות הברית רונלד רייגן וביקשו לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים. ביום השבעת מחליפו של רייגן, ג'ורג' בוש, אישרה מליאת הכנסת החלטה שבה נאמר: "הכנסת פונה אל הנשיא בוש לשחרר את הגברת אן פולארד מכלאה על רקע מצבה הבריאותי ולהעניק לבני הזוג פולארד חנינה על רקע הומניטרי". במרוצת השנים הבאות הוחתמו חברי הכנסת על עצומות רבות לשחרור פולארד.

בעשור השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק רבין היה ראש הממשלה הראשון הישראלי שניסה להביא לשחרורו של פולארד וביקש בשנת 1995 מנשיא ארצות הברית ביל קלינטון לחון אותו. מכתב של שבעה מזכירי הגנה לשעבר, בהם דונלד רמספלד, דיק צ'ייני, ג'יימס שלזינגר וקספר ויינברגר וכן התנגדות שרת החוץ מדליין אולברייט הרתיעו אותו מלהעניק לו חנינה ‏[13].

קלינטון התבקש שוב לחון את פולארד על ידי בנימין נתניהו, כחלק מהמשא ומתן על ההסכם שנחתם בינו לבין יאסר ערפאת בוועידת ואי. כאשר נודע הדבר לראש ה-CIA, ג'ורג' טנט, הוא איים להתפטר מתפקידו וקלינטון נסוג פעם נוספת מכוונתו לחון אותו.

בספרו של השליח האמריקני למזרח התיכון דאז, דניס רוס, הוא כותב כי בוועידת ואי הנשיא שאל אותו האם שחרורו של פולארד יהיה דבר חשוב לישראל. רוס השיב בחיוב, "כי הוא נחשב חייל ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב". בהערת שוליים באותו עמוד רוס מוסיף: "אמרתי גם שאני תומך בשחרורו של פולארד כיוון שהאמנתי שקיבל עונש חמור יותר מאחרים שביצעו עבירות דומות. העדפתי לא לקשור את שחרורו בהסכם כלשהו...". למרות זאת, רוס כותב כי יעץ לנשיא לא לשחרר אותו, בגלל ערכו כקלף מיקוח, עד שיושגו הסדרים סופיים בין ישראל לפלסטינים. לדבריו אמר לו: "זה יהיה רווח גדול לישראל; אין לך הרבה כאלה בכיס... תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת" אמר רוס לנשיא (עמודים 439-438).

ב-2001 אמר בנאום בכנסת שר החינוך לשעבר חה"כ אמנון רובינשטיין (מרצ):

"אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, צריך לומר את האמת. גם במדינות ידידותיות כמו ארצות-הברית ובדמוקרטיות יש עיוותים משפטיים. משפטו של פולארד היה עיוות גדול מאוד.

אני לא אשכח את נאום התובע הכללי, זה נאום שמקומו לא יכירנו בבית-משפט, כאשר התובע הכללי אומר: אתה לא תראה את אור השמש לעולם. תובעים ישראלים לא אומרים זאת לגבי רוצחים. זה נאום שהוא ממש כתם על מערכת התביעה בארצות-הברית. אבל נניח שהמשפט היה בסדר ונניח שנתעלם מכל הדברים הנכונים שאמרו חברי כאן - 17 שנה בכלא זה לא מספיק לאדם שלא גרם נזק לארצות-הברית? הרי אנחנו קוצבים עונש של עבריינים הרבה יותר גדולים ממנו. מרגלים שגרמו נזק מוחשי לארצות-הברית, שתמורת כסף הפקירו סוכנים אמריקנים למוות, השתחררו אחרי כמה שנים. לכן כולנו באמת צריכים להתאחד - חברי הכנסת, משפטנים, אגודות לזכויות אדם, אגב לא רק בארצות-הברית, גם בארץ - לתבוע את השחרור שלו, בהתעלמות מעניין צדקת גזר-הדין או לא. 16 שנה, 17 שנה, יש גבול. ENOUGH IS ENOUGH, מספיק!".

הישיבה המאתיים-וחמישים של הכנסת החמש-עשרה, יום רביעי, ו' בכסלו התשס"ב (21 בנובמבר 2001).

ב-2003, חתמו 112 חברי כנסת על עצומה נוספת, כולל ראש הממשלה אריאל שרון. שרון נמנע מלהעביר את העצומה לנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בפגישתו עמו ‏‏‏[14].

בעשור השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2006 דחה בג"ץ את עתירתו של פולארד להכיר בו כאסיר ציון, משום שהמדינה שבה פעל אינה מדינת אויב[15].

הנאבקים למען שחרורו של פולארד מרבים לטעון שמדינת ישראל נענית לדרישות האמריקניות ומבצעת מחוות של שחרור מאות מחבלים שריצו זמן קצר בלבד בכלא, אך נמנעת מלדרוש את שחרורו של פולארד אף לאחר שריצה שנים רבות מאחורי סורג ובריח.

לבקשת הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת חיבר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס חוות דעת על "פעולות ממשלות ישראל לשחרור יונתן פולארד". רוב הדוח, בן שלושים העמודים, נותר חסוי, אולם חלקים מן התקציר פורסמו ושם קבע הדוח כי ראשי הממשלה בתקופה הנבדקת (בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט) פעלו כדי להביא לשחרורו של פולארד, אך הממשלים השונים בארצות הברית התנגדו התנגדות נחרצת‏‏. הדוח ביקר את ההליך המשפטי בארצות הברית ואת התערבותו של מזכיר ההגנה ויינברגר‏[16].

ביוני 2009 פרסמה ועדת המודיעין של הסנאט הצהרה תקיפה המצטטת את כל ראשי המודיעין האמריקאי מ-2008, המתנגדים לשחרור פולארד מכלאו‏‏‏[17].

ב-2010, במלאת 9,000 ימים למאסרו של יונתן פולארד, נערכה הפגנה למען שחרורו בגשר המיתרים שבירושלים. במהלך ההפגנה הוקרנו סרטונים על פולארד ובמקביל באותו יום צולמו 9,000 ישראלים מחזיקים שלט הקורא לשחרורו.

בספטמבר 2010 חתמו 39 חברי הקונגרס האמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית, על מכתב לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שבו הם קוראים לשחרורו של פולארד בנימוק שהעונש שאותו קיבל בלתי פרופורציונלי באופן בולט, הרבה יותר מרבים אחרים שנמצאו אשמים בפעילות דומה עבור מדינות העוינות לארצות הברית, בניגוד לישראל‏[18]. עורכי דינו של פולארד הגישו לנשיא ארצות הברית בקשה לקציבת עונשו. לבקשה זו צורפו מכתביהם של ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסי[19], יו"ר ועדת הסנאט לענייני מודיעין דניס דיקונסיני, מנהיג הנוצרים האוונגלים הציונים ג'ון הייגי ומכתביהם של ארגונים יהודים בולטים באמריקה, כולל ועידת הנשיאים[20].

באוקטובר 2010 קרא לורנס ג'יי קורב, שהיה עוזר מזכיר ההגנה קספר ויינברגר בתקופה הקודמת למשפטו של פולארד‏[21], לנשיא ברק אובמה לשחררו. לדבריו, העונש היה כה חמור בשל חוסר האהדה לישראל מצד ויינברגר. הוא ציין כי בסופו של דבר ויינברגר עצמו הודה כי מדובר ב"פרשה מינורית שנופחה מעבר לחשיבותה"‏[22][23]. טענה דומה השמיע גם רפי איתן‏[24]. בעקבות העדויות החדשות פנו עורכי דינו של פולארד לנשיא ארצות הברית ברק אובמה בבקשת חנינה‏[25].

בדצמבר 2010 החליט ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להיענות בחיוב לבקשתו של פולארד ולפנות באופן רשמי ופומבי לנשיא ארצות הברית בבקשת חנינה למען שחרורו‏[26], ובינואר 2011 שוגרה הבקשה, שאותה הקריא נתניהו מעל בימת הכנסת‏[27] בעקבות כך פנה גם מייקל מוקאסי, התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית, בפנייה לנשיא אובמה לשחררו‏[28]. לקוראים לשחרורו של פולארד הצטרפו מזכיר המדינה לשעבר ג'ורג' שולץ שכיהן בממשלו של רייגן בתקופה בה נחשפה הפרשה והיה מעורב בטיפול בה‏[29], דן קוויל[30], הנרי קיסינג'ר[31] ובכירים נוספים בממשל האמריקאי לשעבר‏[32].

בפברואר 2011 שודר בתחנות טלוויזיה מרכזיות בניו יורק תשדיר פרסומת הקורא לצופים להתקשר לבית הלבן, ולבקש את שחרורו של פולארד, בתשדיר פירוט של בכירים שקראו אף הם לאובמה לשחררו‏[33].

עם התומכים בשחרורו נמנים גם בן-דודתה של רעיית הנשיא, מישל אובמה, הרב קייפרס פוניי, רודולף ג'וליאני ראש עיריית ניו יורק לשעבר, אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום[34] ופרופסור צ'ארלס אוגלטרי, שהיה המרצה של אובמה ורעייתו במהלך לימודיהם באוניברסיטה‏[29]. הסנטור האמריקני והמועמד הקודם מטעם הרפובליקנים לנשיאות ארצות הברית, ג'ון מקיין הביע אף הוא את תמיכתו בשחרור פולארד וזאת לאחר ששנים דבק בעמדה המתנגדת לשחרורו.

ביוני 2011 גסס אביו של יונתן פרופ' מוריס פולארד במחלה סופנית ונפטר. קריאות של אישי ציבור וחברי כנסת ישראלים, ודרישה רשמית של ממשלת ישראל לבית הלבן לתת לפולארד לשהות עם אביו ברגעיו האחרונים ולהשתתף בלוייתו לא נענו‏[35][36]. לאחר הלוויה פרסמו ראשי ועידת הנשיאים הודעה שבה הביעו "הלם וצער" על ההחלטה שלא לאפשר לפולארד להשתתף בלווית אביו וקראו לפעול מיידית לשחרורו של פולארד‏[37].

בספטמבר 2011 פורסם שסגן הנשיא האמריקני, ג'ו ביידן, אמר בפגישה עם רבנים בפלורידה כי הנשיא אובמה שקל לחון את פולארד אך ביידן התנגד לכך בתוקף‏[38]. בכירים מן הזרמים האורתודוקסי, הרפורמי והקונסברטיבי בארצות הברית הגיבו יחד כי בכוונתם לדרוש מסגן הנשיא לקיים עמם פגישה בעניין ג'ונתן פולארד. מנכ"ל הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן שציין כי "היום ישנה קואליציה רחבה מקיר לקיר של כל הארגונים היהודים בארצות הברית לפיהם צריך לקצוב את עונשו של פולארד ולשחררו מהכלא אחרי 26 שנים"‏[39][40]. ביידן עצמו הכחיש את הפרסום‏[41] ונפגש בנובמבר 2011 עם שבעה מנהיגים יהודיים אשר אמרו לאחר הפגישה שהוא אינו חד-משמעי בהתנגדותו, ואינו הקובע בנושא‏[42].

אסתר פולארד מקבלת עבור יונתן את אות חירות ירושלים
לורנס קורב במסיבת העיתונאים בירושלים

בדצמבר 2011 הודיעו ניוט גינגריץ' ומיט רומני, המועמדים הרפובליקנים לנשיאות, כי בכוונתם לפתוח את הנושא מחדש ולשקול את החנינה לפולארד‏[43][44].

בתחילת אפריל 2012 חלה הרעה במצב בריאותו של פולארד והוא אושפז בבית חולים. בעקבות זאת, הגיש נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, אגרת לנשיא אובמה ובה בקשה מיוחדת לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים.

בעקבות הודעת נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, על הענקת מדליית החירות הנשיאותית לנשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, חתמו למעלה מ-65,000 אנשים על עצומת אינטרנט הקוראת לו לנצל את מעמדו ולפעול לשחרורו של פולארד עוד קודם לקבלת המדליה. העצומה זכתה לתהודה בתקשורת הישראלית והאמריקאית. בתגובה כתב פרס כי הוא פועל בשיתוף פעולה עם הוועד לשחרור פולארד וכי בכל פגישותיו עם נשיא ארצות הברית ובכירי הממשל האמריקאי העלה את הבקשה לשחררו‏[45][46].

לקראת ביקורו של הנשיא אובמה בישראל בחודש מרץ 2013, התגברה הפעילות הציבורית והעיסוק התקשורתי בנושא. במרץ 2013 העניקה עיריית ירושלים לפולארד את אות חירות ירושלים‏[47]. מליאת הכנסת העלתה את הנושא לסדר יומה עם קונצנזוס חוצה מחנות‏[48]. למעלה מ-200,000 איש חתמו על עצומת אינטרנט הפונה אל אובמה בבקשה לקצוב את עונשו של פולארד, בהם אישי ציבור רבים. במקביל, הגיע לישראל לורנס קורב, מי שהיה תת-שר ההגנה של ארצות הברית בתקופת משפטו של פולארד. קורב הבהיר שפולארד מעולם לא הואשם בבגידה, ושהעונש שניתן לו היה מעבר למה שהגיע לו. קורב אף אישר שהאשמות החמורות שיוחסו לפולארד בוצעו למעשה בידי סוכנים אמריקאים אחרים שנתפסו לאחר מכן והודו בכך. קורב אישר עוד שהמידע שהעביר פולארד עסק בסכנות לישראל ממדינות ערב‏[49].

בראשית חודש אפריל 2014 נכרכה בכלי התקשורת אפשרות שחרורו של פולארד בהסכמתה של ישראל לשחרר רוצחים פלסטינים נוספים ובהם אף ערבים ישראלים, כדי לאפשר את המשך קיום המשא ומתן עם הרשות הפלסטינית.‏[50]

קולנוע ותיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי אינטרנט:

כתבות ומאמרים:

וידאו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏מיכל טביביאן-מזרחי, ‏ג'ונתן פולארד - פעולות שנקטה מדינת ישראל לשחרורו, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 במאי 2003‏
  2. ^ דן מרגלית מתראיין אצל רזי ברקאי בעניין דברי איתן בתוכנית "ערב חדש"
  3. ^ סימור הרש, "הבוגד", ב"ניו יורקר"
  4. ^ The Truth About Jonathan Pollard פורסם ב- Moment Magazine - June 2003 על ידי John Loftus , תחקיר של חזי כרמל הכולל ראיון עם ראש ה-ק.ג.ב לשעבר או בספרו של אלן דרשוביץ The Hunting Horse: The Truth Behind The Jonathan Pollard Spy Case -
  5. ^ יוסי מלמןלפני ישראל: פולארד ניסה לרגל עבור דרא"פ ואוסטרליה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2011
  6. ^ אסתר פולארד, הידעת?, באתר "שחררו את פולארד", 1 באפריל 2007
  7. ^ יהונתן ליס, רפי איתן: הפללתי את פולארד כי סוכם שייאסר ל-10 שנים , באתר הארץ, 11 בנובמבר 2013
  8. ^ נתן גוטמן, וושינגטון, ג'ונתן פולארד הגיש ערעור לביטול עונשו, באתר וואלה!, 15 במרץ 2005
  9. ^ ג'ונתן פולארד ישוחרר מהכלא ב-2015, באתר וואלה
  10. ^ העתירה בשם פולארד לבג"ץ להכיר בו כאסיר ציון
  11. ^ Why So Harsh בערך THE JONATHAN JAY POLLARD SPY CASE
  12. ^ רוני הדרבתל אביב הוקם ועד ציבורי למען הזוג פולארד, מעריב, 11 במרץ 1987
  13. ^ מיכל טביביאן-מזרחי, ‏ג'ונתן פולארד - פעולות שנקטה מדינת ישראל לשחרורו, באתר מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 במאי 2003
  14. ^ רה"מ התחרט: לא העביר לבוש עצומה לשחרור פולארד
  15. ^ העתירה בשם פולארד לבג"ץ להכיר בו כאסיר ציון
  16. ^ תומר זרחין ויוסי מלמן, מבקר המדינה על מאמצי הממשלות לשחרור פולארד: המאמצים מעולם לא פסקו, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2009
    עפרה לקס, ‏חקירה או מריחה?, באתר בשבע - ערוץ 7
  17. ^ אמיר אורןהמודיעין האמריקאי: לא לשחרר את המרגל הישראלי, ג'ונתן פולארד, באתר הארץ, 19/6/09‏
  18. ^ Congressional letter urges Obama to release Pollard, ג'רוזלם פוסט, 19 בנובמבר 2011
  19. ^ ג'יימס וולסי בראיון לנחום ברנע, פברואר 2011
  20. ^ מאמר מערכת בעיתון jewishtimes
  21. ^ Lawrence J. Korb, באתר Center for American Progress
  22. ^ אילאיל שחר, ‏"פולארד נשפט בחומרה רבה משהגיע לו", באתר גלי צה"ל
  23. ^ לורנס קורב, עוזר שר ההגנה בממשל רייגן, בכיר אמריקאי לשעבר: הזמן לשחרור פולארד, באתר nrg‏, 31 באוקטובר 2010 (תרגום מאמרו של לורנס קורב ב"ניו יורק טיימס")
  24. ^ אהרן ויזנר, "הממשל מנציח העוול שנעשה לפולארד", אתר רשת ב'
  25. ^ אילאיל שחר, ארצות הברית הבטיחה: "פולארד ישוחרר אחרי עשור",אתר גלי צה"ל
  26. ^ אתר משרד ראש הממשלה
  27. ^ חזקי עזרא, ‏נתניהו לאובמה שחרר את פולארד, באתר ערוץ 7, (צפייה בנאומו בכנסת באתר ערוץ 7)
  28. ^ אריק בנדר, התובע הכללי לשעבר: לחון את פולארד, באתר nrg‏, 22 בדצמבר 2010
  29. ^ 29.0 29.1 אריק בנדר, שר לשעבר לאובמה: שחרר את פולארד, באתר nrg‏, 12 בינואר 2011
  30. ^ מתן דרורי ואריק בנדר, דן קווייל לאובמה: שחרר את פולארד, באתר nrg‏, 8 בפברואר 2011
  31. ^ אריק בנדר, מזכיר המדינה לשעבר, באתר nrg‏, 7 במרץ 2011
  32. ^ ראובן לייב, "המאסר של פולארד איננו לגיטימי", באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 26 בינואר 2011
  33. ^ אמוץ שפירא, "25 שנה הם די והותר - התקשר לבית הלבן", אתר רשת ב'
  34. ^ פנחס וולף, בן דודה של מישל אובמה: "לשקול שחרור פולארד", באתר וואלה!, 14 בפברואר 2011
  35. ^ ברק רביד ויהונתן ליס, לשכת נתניהו פנתה באופן רשמי לממשל: תנו לפולארד להשתתף בהלוויית אביו, באתר הארץ, 20 ביוני 2011
  36. ^ שלמה צזנה ואלי לאון, ‏למרות הבקשות: פולארד לא שוחרר להלוויית אביו, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2011
  37. ^ ראובן לייב, לראשונה: הארגונים היהודיים בארצות הברית תוקפים את אובמה, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)
  38. ^ Helene Cooper,‏ Obama Turns to Biden to Reassure Jewish Voters, and Get Them to Contribute, Too, באתר עיתון "הניו יורק טיימס", 30 בספטמבר 2011
  39. ^ אילאיל שחר, הקהילה היהודית לביידן: בוא נדון בשחרור פולארד,(05/10/11) אתר גלי צה"ל
  40. ^ Reform, Conservative, Orthodox unite against Biden, ג'רוזלם פוסט, 05 באוקטובר 2011
  41. ^ אודי סגל, ביידן מכחיש: נדון ברצינות בנושא פולארד ,(06/10/11) חדשות ערוץ 2 באתר רשת
  42. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, שחרור באופק? יהודים נפגשו עם ביידן על פולארד, באתר ynet‏, 22 בנובמבר 2011
  43. ^ יצחק בן חורין, גינגריץ': אני נוטה לתמוך בחנינה לפולארד, באתר ynet‏, 8 בדצמבר 2011
  44. ^ אריק בנדר, מנהיגי יהדות ארצות הברית ייזמו פגישה עם פולארד, באתר nrg‏, 21 בדצמבר 2011
  45. ^ כבוד הנשיא: פולארד לפני המדליה!
  46. ^ אורי פולק, ‏הנשיא פרס: אמשיך לפעול בנחישות למען שחרור פולארד, באתר כיפה
  47. ^ סרטון תגובת פולארד ואשתו להענקת האות, דברי ראש העיר ניר ברקת וטקס הענקה במועצת העיר, ערוץ דוברות ירושלים
  48. ^ בדיון מיוחד למען פולארד שנערך היום (ד') במליאת הכנסת השתתפו חברי כנסת מכל קצוות הקשת הפוליטית אריק בנדר, 06/03/13 באתר nrg; עדו בן פורת, ‏"הבא את פולארד לליל הסדר", באתר ערוץ 7, 6 במרץ 2013
  49. ^ עדו בן פורת, ‏"לשחרר את פולארד, זה הדבר הנכון", באתר ערוץ 7, 5 במרץ 2013; יוסי זילברמן, "לפולארד לא הגיע מאסר עולם" 05/03/13, חדשות 2 אתר רשת
  50. ^ יצחק בן-חורין, אטילה שומפלבי ונימדור סמל, קרי בישראל, "שחרור פולארד על הפרק", באתר ynet‏, 1 באפריל 2014
  51. ^ פצוע בשטח, באתר "אספקלריא"
  52. ^ אריק בנדר, יונתן פולארד: עכשיו המחזה, באתר nrg‏, 13 באפריל 2011 ‏ 13 באפריל 2011
    משפט פולארד
    ערוץ הכנסת- רמי ברוך ו"פולארד", 15.6.11, סרטון באתר YouTube סרטונים