יונתן פולארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פולארד בתעודה של הצי האמריקני

יונתן (יהונתן) ג'יי פולארד (באנגלית: Jonathan Jay Pollard; נולד ב-7 באוגוסט 1954) הוא יהודי אזרח ארצות הברית שעבד באגף המודיעין של הצי האמריקני בוושינגטון ובאותו הזמן ריגל למען ישראל. הוא נתפס ונידון למאסר עולם.

פולארד כלוא מאז נובמבר 1985 ומתקיימת מערכה ציבורית בישראל ובארצות הברית הקוראת לחנינתו ולשחרורו.

תוכן עניינים

[עריכה] תולדות חייו

פולארד נולד בעיר גלווסטון שבמדינת טקסס, לפרופ' מוריס פולארד, מיקרוביולוג, ולמלכה, עקרת בית. בגיל צעיר עברה המשפחה למדינת אינדיאנה, ואביו קיבל משרה באוניברסיטת נוטרה דאם. למרות שהקהילות היהודיות בערים בהן גדל היו קטנות, הקפידה משפחתו על הטמעת הזהות היהודית בקרב ילדיה. בהיותו בן 16 ביקר לראשונה בישראל, במחנה לנוער שוחר מדע במכון ויצמן למדע. לאחר מכן למד מדע המדינה באוניברסיטת סטנפורד. עם סיום לימודיו שב לאינדיאנה, והחל בלימודי משפטים, אותם נטש לאחר מספר חודשים. הוא למד שנתיים יחסים בינלאומיים באוניברסיטת טאפטס, אולם עזב ללא תואר כלשהו.

ב-1977 הגיש בקשה להצטרף ל-CIA (סוכנות הביון המרכזית), אולם נדחה, בין השאר כי מבחן הפוליגרף הצביע על בעיות אמינות. ב-1979 התקבל לעבודה במודיעין של הצי האמריקני, כעובד אזרחי במרילנד. הצי לא היה מודע להחלטת ה-CIA לדחותו. לאחר שנתיים זכה לסיווג ביטחוני גבוה ועבד כמנתח חומרי גלם מודיעיניים. ב-1981 התחתן עם אן הנדרסון, יהודיה שגדלה בבית מתבולל.

מספר שנים אחר כך הושעה סיווגו הביטחוני, על רקע מגעים עם אנשי ביון מדרום אפריקה, אולם עד מהרה בוטלה ההשעיה. ביוני 1984 פולארד הוצב במרכז ההתרעה האנטי-טרוריסטי החדש (אטא"ק) של מחלקת ניתוח האיומים בשירות החקירות של הצי.

[עריכה] הריגול

תמונה מתוך מצלמת מעקב המנציחה את פולארד נוטל מסמכים אמריקנים מסווגים


מתוקף תפקידו כמנתח חומרי גלם מודיעיניים נחשף פולארד למידע מסווג שהיה קשור בישראל. בראשית 1984 פנה פולארד לאביאם סלע, אלוף משנה בחיל האוויר הישראלי, ששהה בארצות הברית בחופשת לימודים, והציע את שירותיו. בשנים 1984 - 1985 העביר פולארד מאות אלפי מסמכים לידי סלע, וזה מסר אותם למחלקת ביון מיוחדת בלשכה לקשרי מדע (לק"ם) של משרד הביטחון. ראש לק"ם באותה תקופה היה רפי איתן. המידע שהעביר פולארד שימש רבות את מדינת ישראל. בין השאר שימש מידע זה להיערכות הגנתית מפני נשק להשמדה המונית של ארצות ערב ואף לפעולות התקפיות, שהידועה שבהן היא הפצצת מפקדות אש"ף בתוניסיה ב-1 באוקטובר 1985 במסגרת מבצע רגל עץ, כתגובה לשורה של פיגועים שביצע הארגון‏‏.[1]

במהלך שנת 1985 החלו הממונים על פולארד באגף להתרעה אנטי-טרוריסטית בצי לחשוד בו. אחרי שגילו במשרדו מסמכים שלא היו קשורים ישירות לעבודתו, עירבו את ה-FBI בחקירה. ב-21 בנובמבר 1985 פשטו סוכני ה-FBI על ביתו של פולארד. כאשר הבחינו פולארד ואשתו בסוכנים שבאים לעצרם הם נמלטו לכיוון השגרירות הישראלית בוושינגטון, שם לא יוכלו לעצור אותם, כפי שתודרכו על ידי מפעיליהם. הם הגיעו לשגרירות, אך לא אושר להם להיכנס אליה, והסוכנים שדלקו אחריהם עצרו אותם.

סימור הרש [2] טען במאמר בניו יורקר כי פולארד מסר לישראל מידע על תנועות הצבא הסובייטי ועל יכולות האמריקאים לעקוב אחרי צוללות שלהם וכן מידע על הצפנים הסובייטיים שפוצחו ושמות מרגלים, וכי מידע זה מצא את דרכו לסובייטים. לדברי התובע במשפטו של פולארד, ג'וזף דיג'נובה, הוא מסר סודות שלא היו חיוניים לביטחונה של ישראל. טענות אלה נגד פולארד לא הובאו בפני בית משפט ולא הוצגה להם ראיה כלשהי. בשנים האחרונות התברר כי המידע שמסר פולארד לא דלף לרוסים ולא עסק ברוסים או ברשימות סוכנים כלל, וכי גורמים אחרים, שריגלו למען הרוסים, היו אחראיים על דליפת המידע (במיוחד אולדריץ' איימס, שהיה הסוכן הבכיר ביותר שפעל עבור הק.ג.ב. בצמרת סוכנות הביון האמריקנית).[3]

[עריכה] מניעים

לאורך השנים טען פולארד כי פעל מתוך רצון להגן על קיומה של מדינת ישראל. לדבריו, במהלך עבודתו גילה שגורמים מסוימים במערך הביטחון הלאומי בארצות הברית מונעים במכוון מישראל חלק מהמידע שהייתה אמורה לקבל על פי מזכר הבנות משנת 1983, וסבר שאי העברת המידע מעמידה חיי ישראלים בסכנה. לדבריו פעל כדי לגרום להעברת המידע לישראל, כפי שסוכם בין שתי המדינות, ורק כשמאמציו אלו לא נשאו פרי הוא החל להעביר את המידע ישירות לישראל.

לעומת טענותיו אלו, כי פעל ממניעים מוסריים, היו שטענו כי פולארד פעל כמרגל מטעמים כספיים. בספטמבר 2011 טענה סוכנת ה-FBI שחקרה את פולארד, לידיה ג'ייצ'ורק, כי פולארד העביר מידע מסווג בלי שיוסמך לכך לדרום אפריקה. בנוסף, לדבריה, הוא הודה בפניה כי הציע את שירותיו למדינה אחרת ידידותית. איש משרד המשפטים האמריקאי, ג'ון מרטין, שפיקח על התיק, טען שמדובר באוסטרליה. ג'ייצ'ורק סברה שהוא הונע מדחף הרפתקני ומתאוות בצע.‏[4]

על טענת רדיפת הבצע אמרה אשתו של פולארד, אסתר פולארד, כי "אפילו השופט שגזר את הדין – ושבהחלט לא התייחס באהדה למקרה - הכיר בעובדה שיהונתן היה אידיאולוג ולא רודף בצע, ולכן סירב להטיל עליו קנס כספי."‏[5]

[עריכה] המשפט, שהותו בכלא ויחסה של ישראל לפרשה

מכתב ההכרה בפולארד כסוכן ישראלי
קמפיין למען שחרור פולארד

פולארד הועמד לדין, והסכים לעסקת טיעון כפי שהציעה ישראל; ישראל החזירה לארצות-הברית את המסמכים שפולארד העביר אליה. הוא הודה והורשע בריגול עבור מדינה ידידותית ללא כוונה לגרום נזק לארצות הברית, והתביעה ביקשה להטיל עליו עשרים שנות מאסר. ימים אחדים לפני גזר הדין, העביר מזכיר ההגנה האמריקני, קספר ויינברגר, מזכר בן 46 עמודים לידיו של השופט. במזכר החסוי פורטו כנראה טענותיו על אודות הנזקים שגרם פולארד לביטחון הלאומי של ארצות הברית, בהם הטענה שהיה קשור למרגלים של ברית המועצות והובעה דרישה להחמיר בעונשו [2]. בעקבות המזכר, גזר על פולארד בית המשפט, שאינו מחויב לעסקת הטיעון, מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו לעולם. גזר הדין ניתן ב-4 במרץ 1987. על אשתו אן הנדרסון נגזרו חמש שנות מאסר. עורך דינו של פולארד הגיש ערעור לבית המשפט העליון, אך ערעורו נדחה, משום שלא הוגש במועד הקבוע על פי החוק - עשרה ימים מיום מתן גזר הדין. מועד השחרור התאורטי של פולארד הוא 21 בנובמבר 2015, בדיוק שלושים שנה למעצרו, אך לא ברור אם תאריך זה מחייב את שירות בתי הכלא.

בתחילה ריצה פולארד את עונשו בכלא מריון שבמדינת אילינוי. באותה תקופה נחשב הכלא לבעל רמת האבטחה הגבוהה ביותר מבין בתי הכלא הפדרליים. האסירים שהו כמעט כל שעות היום בבידוד בתאיהם. לאחר כשבע שנים הוא הועבר לכלא באטנר במדינת צפון קרוליינה. במשך השנים ניסה פולארד להשיג את שחרורו והגיש ערעורים ועתירות שנדחו כולם. אשתו אן הנדרסון ריצתה ארבעים חודשים עד לשחרורה בפיקוח קצין מבחן. פולארד התגרש ממנה זמן קצר לאחר שחרורה. הוא חזר בתשובה, והתחתן עם יהודיה קנדית בשם איליין זייץ ששינתה את שמה לאסתר פולארד. על פי עצת רבו, הרב מרדכי אליהו, הוסיף פולארד לשמו את האות "ה", ובחוגים הקרובים אליו מקפידים למלא את בקשתו להיקרא יהונתן; במסמכיה הרשמיים של מדינת ישראל ובדרכון שהונפק לו מופיע שמו כיונתן פולארד.

כשנתפס, ישראל לא הודתה בכך שהוא סוכן שלה, אולם מימנה את עורכי דינו. בינואר 1996 העניק שר הפנים חיים רמון לפולארד אזרחות ישראלית. ב-1998 הודיע היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה כי "ג’ונתן פולארד היה סוכן ישראלי, שטופל על ידי מי ששימשו בעלי תפקידים בכירים ברשות ישראלית מוסמכת – הלשכה לקשרי מדע. לאור עובדה זו מכירה ממשלת ישראל במחויבותה כלפיו ומוכנה לשאת באחריות מלאה הנובעת מכך". הענקת האזרחות וההכרה בפולארד כסוכן ישראלי נעשו לאחר פניות שלו לבג"ץ‏[6] והתנגדות ממשלתית קודמת למהלכים.

הפרשה גרמה נזק גדול ליחסים בין ישראל לארצות הברית ועלתה השאלה כיצד אושרה פעילות כזו. בישראל הוקמו שתי ועדות חקירה (של ועדת החוץ והביטחון ושל הקבינט הביטחוני) שקבעו כי פולארד הופעל על ידי הלשכה לקשרי מדע (לק"ם), גוף ביון ישראלי שפעל במסגרת משרד הביטחון, ללא ידיעת שרי הביטחון, יצחק רבין ומשה ארנס. כתוצאה ממסקנותיהן של ועדות חקירה אלו פורקה הלק"ם.

[עריכה] המאמצים לשחרור פולארד

[עריכה] בעשור הראשון

העונש שפולארד קיבל הפתיע רבים, משום שהתביעה לא דרשה עונש כה חמור ומשום שהעונש הכבד ביותר שהוטל בארצות הברית עבור ריגול למדינה ידידותית הוא ארבע-עשרה שנות מאסר[7]. הועלו טענות על אנטישמיות אולם הקונגרס היהודי האמריקאי לא מצא עדויות לכך. מכתבו של ויינברגר לשופט אף הוא הפתיע בחומרת התייחסותו לפרשה.

בארצות הברית פולארד נחשב למרגל בכיר ומסוכן, שהעביר חומר רגיש ביותר למדינה אחרת. מסיבה זו, פעם אחר פעם קוראים אישים במערכת הביטחון האמריקאית להימנע משחרורו. אפילו הממסד היהודי בארצות הברית, כדוגמת איפא"ק, נמנע בדרך כלל מלהתערב לטובתו של פולארד, ולא הפעיל לחצים לשחרורו.

בכנסת הייתה פעילות למען שחרורו של פולארד מתחילת מאסרו, כשהראשונות שפעלו היו חברות הכנסת עדנה סולודר ממפלגת העבודה וגאולה כהן מהתחיה. בינואר 1988 חתמו 23 חברי כנסת על עצומה לנשיא ארצות הברית רונלד רייגן וביקשו לשחרר את פולארד מטעמים הומניטריים. ביום השבעת מחליפו של רייגן, ג'ורג' בוש, אישרה מליאת הכנסת החלטה שבה נאמר: "הכנסת פונה אל הנשיא בוש לשחרר את הגברת אן פולארד מכלאה על רקע מצבה הבריאותי ולהעניק לבני הזוג פולארד חנינה על רקע הומניטרי". במרוצת השנים הבאות הוחתמו חברי הכנסת על עצומות רבות לשחרור פולארד.

[עריכה] בעשור השני

יצחק רבין היה ראש הממשלה הראשון הישראלי שניסה להביא לשחרורו של פולארד וביקש בשנת 1995 מנשיא ארצות הברית ביל קלינטון לחון אותו. מכתב של שבעה מזכירי הגנה לשעבר, בהם דונלד רמספלד, דיק צ'ייני, ג'יימס שלזינגר וקספר ויינברגר וכן התנגדות שרת החוץ מדליין אולברייט הרתיעו אותו מלהעניק לו חנינה [8].

קלינטון התבקש שוב לחון את פולארד על ידי בנימין נתניהו, כחלק מהמשא ומתן על ההסכם שנחתם בינו לבין יאסר ערפאת בוועידת ואי. כאשר נודע הדבר לראש ה-CIA, ג'ורג' טנט, הוא איים להתפטר מתפקידו וקלינטון נסוג פעם נוספת מכוונתו לחון אותו.

בספרו של השליח האמריקני למזרח התיכון דאז, דניס רוס, הוא כותב כי בוועידת ואי הנשיא שאל אותו האם שחרורו של פולארד יהיה דבר חשוב לישראל. רוס השיב בחיוב, "כי הוא נחשב חייל ובישראל מקובל כי אין מפקירים חיילים בשדה הקרב". בהערת שוליים באותו עמוד רוס מוסיף: "אמרתי גם שאני תומך בשחרורו של פולארד כיוון שהאמנתי שקיבל עונש חמור יותר מאחרים שביצעו עבירות דומות. העדפתי לא לקשור את שחרורו בהסכם כלשהו...". למרות זאת, רוס כותב כי יעץ לנשיא לא לשחרר אותו, בגלל ערכו כקלף מיקוח, עד שיושגו הסדרים סופיים בין ישראל לפלסטינים. לדבריו אמר לו: "זה יהיה רווח גדול לישראל; אין לך הרבה כאלה בכיס... תצטרך אותו יותר מאוחר, אל תשתמש בו כעת" אמר רוס לנשיא (עמודים 439-438).

ב-2003, חתמו 112 חברי כנסת על עצומה נוספת, כולל ראש הממשלה אריאל שרון. שרון נמנע מלהעביר את העצומה לנשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש בפגישתו עמו ‏‏[9].

[עריכה] בעשור השלישי

בינואר 2006 דחה בג"ץ את עתירתו של פולארד להכיר בו כאסיר ציון, משום שהמדינה שבה פעל אינה מדינת אויב.‏[10]

הנאבקים למען שחרורו של פולארד מרבים לטעון שמדינת ישראל נענית לדרישות האמריקניות ומבצעת מחוות של שחרור מאות מחבלים שריצו זמן קצר בלבד בכלא, אך נמנעת מלדרוש את שחרורו של פולארד אף לאחר שריצה שנים רבות מאחורי סורג ובריח.

לבקשת הוועדה לענייני ביקורת המדינה של הכנסת חיבר מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס חוות דעת על "פעולות ממשלות ישראל לשחרור יונתן פולארד". רוב הדוח, בן שלושים העמודים, נותר חסוי, אולם חלקים מן התקציר פורסמו ושם קבע הדוח כי ראשי הממשלה בתקופה הנבדקת (בנימין נתניהו, אהוד ברק, אריאל שרון ואהוד אולמרט) פעלו כדי להביא לשחרורו של פולארד, אך הממשלים השונים בארצות הברית התנגדו התנגדות נחרצת‏‏. הדוח ביקר את ההליך המשפטי בארצות הברית ואת התערבותו של מזכיר ההגנה ויינברגר‏[11].

ביוני 2009 פרסמה ועדת המודיעין של הסנאט הצהרה תקיפה המצטטת את כל ראשי המודיעין האמריקאי מ-2008, המתנגדים לשחרור פולארד מכלאו‏‏[12].

ב-2010, במלאת 9,000 ימים למאסרו של יונתן פולארד, נערכה הפגנה למען שחרורו בגשר המיתרים שבירושלים. במהלך ההפגנה הוקרנו סרטונים על פולארד ובמקביל באותו יום צולמו 9,000 ישראלים מחזיקים שלט הקורא לשחרורו.

בספטמבר 2010 חתמו 39 חברי הקונגרס האמריקאי מהמפלגה הדמוקרטית, על מכתב לנשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שבו הם קוראים לשחרורו של פולארד בנימוק שהעונש שאותו קיבל בלתי פרופורציונלי באופן בולט, הרבה יותר מרבים אחרים שנמצאו אשמים בפעילות דומה עבור מדינות העוינות לארצות הברית, בניגוד לישראל‏[13]. עורכי דינו של פולארד הגישו לנשיא ארצות הברית בקשה לקציבת עונשו. לבקשה זו צורפו מכתביהם של ראש ה-CIA לשעבר ג'יימס וולסי‏[14], יו"ר ועדת הסנאט לענייני מודיעין דניס דיקונסיני, מנהיג הנוצרים האוונגלים הציונים ג'ון הייגי ומכתביהם של ארגונים יהודים בולטים באמריקה, כולל ועידת הנשיאים‏[15].

באוקטובר 2010 קרא לורנס ג'יי קורב, שהיה עוזר שר ההגנה קספר ויינברגר בתקופה הקודמת למשפטו של פולארד[16], לנשיא ברק אובמה לשחררו. לדבריו, העונש היה כה חמור בשל חוסר האהדה לישראל מצד ויינברגר. הוא ציין כי בסופו של דבר ויינברגר עצמו הודה כי מדובר ב"פרשה מינורית שנופחה מעבר לחשיבותה".‏[17] טענה דומה השמיע גם רפי איתן.‏[18] בעקבות העדויות החדשות פנו עורכי דינו של פולארד לנשיא ארצות הברית ברק אובמה בבקשת חנינה.‏[19]

בדצמבר 2010 החליט ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו להיענות בחיוב לבקשתו של פולארד ולפנות באופן רשמי ופומבי לנשיא ארצות הברית בבקשת חנינה למען שחרורו,[20] ובינואר 2011 שוגרה הבקשה, שאותה הקריא נתניהו מעל בימת הכנסת‏[21] בעקבות כך פנה גם מייקל מוקאסי, התובע הכללי לשעבר של ארצות הברית, בפנייה לנשיא אובמה לשחררו.‏[22] לקוראים לשחרורו של פולארד הצטרפו מזכיר המדינה לשעבר ג'ורג' שולץ שכיהן בממשלו של רייגן בתקופה בה נחשפה הפרשה והיה מעורב בטיפול בה,‏[23], דן קוויל,‏[24] הנרי קיסינג'ר‏[25] ובכירים נוספים בממשל האמריקאי לשעבר.‏[26]

בפברואר 2011 שודר בתחנות טלוויזיה מרכזיות בניו יורק תשדיר פרסומת הקורא לצופים להתקשר לבית הלבן, ולבקש את שחרורו של פולארד, בתשדיר פירוט של בכירים שקראו אף הם לאובמה לשחררו.‏[27]

עם התומכים בשחרורו נמנים גם בן-דודתה של רעיית הנשיא, מישל אובמה, הרב קייפרס פוניי, רודולף ג'וליאני ראש עיריית ניו יורק לשעבר, אלי ויזל, חתן פרס נובל לשלום [28] ופרופסור צ'ארלס אוגלטרי, שהיה המרצה של אובמה ורעייתו במהלך לימודיהם באוניברסיטה‏[29]. הסנטור האמריקני והמועמד הקודם מטעם הרפובליקנים לנשיאות ארצות הברית, ג'ון מקיין הביע אף הוא את תמיכתו בשחרור פולארד וזאת לאחר ששנים דבק בעמדה המתנגדת לשחרורו.

ביוני 2011 גסס אביו של יונתן פרופ' מוריס פולארד במחלה סופנית ונפטר. קריאות של אישי ציבור וחברי כנסת ישראלים, ודרישה רשמית של ממשלת ישראל לבית הלבן לתת לפולארד לשהות עם אביו ברגעיו האחרונים ולהשתתף בלוייתו לא נענו.‏[30]‏[31] לאחר הלוויה פרסמו ראשי ועידת הנשיאים הודעה שבה הביעו "הלם וצער" על ההחלטה שלא לאפשר לפולארד להשתתף בלווית אביו וקראו לפעול מיידית לשחרורו של פולארד.‏[32]

בספטמבר 2011 פורסם בניו יורק טיימס כי סגן הנשיא האמריקני, ג'ו ביידן, אמר בפגישה עם רבנים בפלורידה כי הנשיא אובמה שקל לחון את פולארד אך ביידן התנגד לכך בתוקף‏[33]. בכירים מן הזרמים האורתודוכסי, הרפורמי והקונסברטיבי בארה"ב הגיבו יחד כי בכוונתם לדרוש מסגן הנשיא לקיים עמם פגישה בעניין ג'ונתן פולארד. מנכ"ל הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן שציין כי "היום ישנה קואליציה רחבה מקיר לקיר של כל הארגונים היהודים בארה"ב לפיהם צריך לקצוב את עונשו של פולארד ולשחררו מהכלא אחרי 26 שנים"‏[34]‏[35]. ביידן עצמו הכחיש את הפרסום‏[36] ונפגש בנובמבר 2011 עם שבעה מנהיגים יהודיים אשר אמרו לאחר הפגישה שהוא אינו חד-משמעי בהתנגדותו, ואינו הקובע בנושא‏[37].

בדצמבר 2011 הודיעו ניוט גינגריץ' ומיט רומני, המועמדים הרפובליקנים לנשיאות, כי בכוונתם לפתוח את הנושא מחדש ולשקול את החנינה לפולארד‏[38]‏[39].

[עריכה] קולנוע ותיאטרון

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יונתן פולארד
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: יונתן פולארד

אתרי אינטרנט:

כתבות ומאמרים:

וידאו:

[עריכה] הערות שוליים

  1. ^ ‏מיכל טביביאן-מזרחי, ‏ג'ונתן פולארד - פעולות שנקטה מדינת ישראל לשחרורו, במרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 במאי 2003 קובץ PDF‏
  2. ^ סימור הרש, "הבוגד", בניו יורקר
  3. ^ The Truth About Jonathan Pollard פורסם ב- Moment Magazine - June 2003 על ידי John Loftus , תחקיר של חזי כרמל הכולל ראיון עם ראש ה-ק.ג.ב לשעבר או בספרו של אלן דרשוביץ The Hunting Horse: The Truth Behind The Jonathan Pollard Spy Case -
  4. ^ יוסי מלמן, לפני ישראל: פולארד ניסה לרגל עבור דרא"פ ואוסטרליה, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2011
  5. ^ מאמר של אסתר פולארד-"הידעת?" http://www.freepollard.net/inside/NewsInside.asp?itemId=780
  6. ^ העתירה בשם פולארד לבג"ץ להכיר בו כאסיר ציון
  7. ^ Why So Harsh בערך THE JONATHAN JAY POLLARD SPY CASE
  8. ^ מיכל טביביאן-מזרחי, ‏ג'ונתן פולארד - פעולות שנקטה מדינת ישראל לשחרורו, במרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת, 19 במאי 2003 קובץ PDF
  9. ^ ‏רה"מ התחרט: לא העביר לבוש עצומה לשחרור פולארד‏
  10. ^ העתירה בשם פולארד לבג"ץ להכיר בו כאסיר ציון
  11. ^ תומר זרחין ויוסי מלמן, מבקר המדינה על מאמצי הממשלות לשחרור פולארד: המאמצים מעולם לא פסקו, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2009
    עפרה לקס, ‏חקירה או מריחה?, באתר בשבע - ערוץ 7
  12. ^ ‏אמיר אורן, המודיעין האמריקאי: לא לשחרר את המרגל הישראלי, ג'ונתן פולארד, באתר הארץ, 19/6/09‏
  13. ^ Congressional letter urges Obama to release Pollard, ג'רוזלם פוסט, 19 בנובמבר 2011
  14. ^ ג'יימס וולסי בראיון לנחום ברנע, פברואר 2011
  15. ^ http://www.jewishtimes.com/index.php/jewishtimes/opinion/jt/op_ed/pollard_push/
  16. ^ [1]
  17. ^ אילאיל שחר, ‏"פולארד נשפט בחומרה רבה משהגיע לו", באתר גלי צה"ל
    בכיר אמריקאי לשעבר: הזמן לשחרור פולארד, nrg (תרגום מאמרו של לורנס קורב בניו יורק טיימס)
  18. ^ אהרן ויזנר, "הממשל מנציח העוול שנעשה לפולארד", אתר רשת ב'
  19. ^ אילאיל שחר, ארצות הברית הבטיחה: "פולארד ישוחרר אחרי עשור",אתר גלי צה"ל
  20. ^ אתר משרד ראש הממשלה
  21. ^ חזקי עזרא, ‏נתניהו לאובמה שחרר את פולארד, באתר ערוץ 7, (צפייה בנאומו בכנסת באתר ערוץ 7)
  22. ^ אריק בנדר, התובע הכללי לשעבר: לחון את פולארד, nrg, ‏ 22 בדצמבר 2010
  23. ^ אריק בנדר, שר לשעבר לאובמה: שחרר את פולארד, nrg‏ , 12 בינואר 2011
  24. ^ דן קווייל לאובמה: שחרר את פולארד, אתר nrg
  25. ^ אריק בנדר, מזכיר המדינה לשעבר, באתר nrg מעריב, 7 במרץ 2011
  26. ^ ראובן לייב, "המאסר של פולארד איננו לגיטימי", באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC)‏, 26 בינואר 2011
  27. ^ אמוץ שפירא, "25 שנה הם די והותר - התקשר לבית הלבן", אתר רשת ב'
  28. ^ * בן דודה של מישל אובמה: "לשקול שחרור פולארד", וואלה!, 14 בפברואר 2002 (בעברית)
  29. ^ אריק בנדר, שר לשעבר לאובמה: שחרר את פולארד, nrg, ‏ 12 ינואר 2011
  30. ^ ברק רביד ויהונתן ליס, לשכת נתניהו פנתה באופן רשמי לממשל: תנו לפולארד להשתתף בהלוויית אביו, באתר הארץ, 20 ביוני 2011
  31. ^ שלמה צזנה ואלי לאון, ‏למרות הבקשות: פולארד לא שוחרר להלוויית אביו, באתר ישראל היום, 21 ביוני 2011
  32. ^ ראובן לייב, לראשונה: הארגונים היהודיים בארצות הברית תוקפים את אובמה, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC)‏
  33. ^ ניו יורק טיימס, 30/09/11
  34. ^ אילאיל שחר, הקהילה היהודית לביידן: בוא נדון בשחרור פולארד,(05/10/11) אתר גלי צה"ל
  35. ^ Reform, Conservative, Orthodox unite against Biden, ג'רוזלם פוסט, 05 באוקטובר 2011
  36. ^ אודי סגל, ביידן מכחיש: נדון ברצינות בנושא פולארד ,(06/10/11) חדשות ערוץ 2 באתר רשת
  37. ^ יצחק בן חורין, שחרור באופק? יהודים נפגשו עם ביידן על פולארד,(22/11/11) ynet
  38. ^ יצחק בן חורין, גינגריץ': אני נוטה לתמוך בחנינה לפולארד, באתר ynet‏, 8 בדצמבר 2011
  39. ^ אריק בנדר, מנהיגי יהדות ארה"ב ייזמו פגישה עם פולארד,(21/12/11) אתר nrg
  40. ^ פצוע בשטח, באתר "אספקלריא"
  41. ^ אריק בנדר, יונתן פולארד: עכשיו המחזה, nrg, ‏ 13 באפריל 2011
    משפט פולארד
    ערוץ הכנסת- רמי ברוך ו"פולארד", 15.6.11, סרטון באתר YouTube
מקור: http://he.wikipedia.org/w/index.php?title=%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%AA%D7%9F_%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%93&oldid=12011139
כלים אישיים
גרסאות שפה
מרחבי שם
פעולות
ניווט
קהילה
תיבת כלים
דף זה בשפות אחרות
הדפסה/יצוא