רחוב דוד המלך
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | דוד המלך |
| מיקום | |
| מדינה | ישראל |
| עיר | ירושלים |
| שכונה | ממילא |
| קואורדינטות | 31°46′28″N 35°13′19″E / 31.77433333°N 35.22206667°E |
  | |
רחוב דוד המלך הוא רחוב מרכזי בלב ירושלים, המשמש ציר תנועה חשוב בין מרכז העיר ודרומה. תחילתו של הרחוב בצומת הרחובות אגרון, שלמה המלך, שלומציון המלכה ויצחק קריב, בפתח מתחם ממילא המחודש, והוא נמתח דרומה לאורך כקילומטר, עד כיכר רמז בה ממוקמת תחנת הרכבת ההיסטורית של ירושלים בצד כנסיית סנט אנדרוז והחאן הירושלמי. חלקו הדרומי של הרחוב, בואכה כיכר רמז, עובר בשטחי פארק ולמעשה מתווה את הגבול בין גן פעמון הדרור בצידו המערבי של הרחוב לגן בלומפילד בצידו המזרחי. חלקו הצפוני והארוך יותר של הרחוב בנוי משני צידיו, ולאורכו מבני ציבור, בתי מלון ובתי דירות יוקרתיים.
שני מבנים מונומנטליים, הניצבים זה מול זה בליבו של הרחוב ומשרים מהדרם על אופיו, הם מלון המלך דוד ובניין ימק"א ירושלים. נקודות ציון נוספות לאורך הרחוב הם מלון מצודת דוד, שכונת מחנה ישראל, קמפוס ההיברו יוניון קולג', וטחנת הרוח של שכונת ימין משה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופת המנדט הבריטי
[עריכת קוד מקור | עריכה]תוואי הרחוב מופיע כדרך עפר בשטח לא-מיושב כבר במפות ובתצלומי אוויר מהתקופה העות'מאנית, אך ראשית דרכו כשדרה עירונית המהווה חלק מהמרקם הבנוי של העיר בימי המנדט הבריטי. מתוואי הדרך, שעברה בגבעה רמה ממערב לעיר העתיקה ושלאורכה קם הרחוב, נשקף מזרחה נוף של חומות ירושלים ושל הר ציון שמעברו השני של גיא בן הינום. באותה תקופה נקרא הרחוב "דרך הקדוש יוליאן" (St. Julian's Way), על שמו של יוליאנוס העני, שעל שמו נקראת גם עיר במלטה (הרחוב לא נקרא על שם יוליאנוס הכופר כפי שסוברים רבים בטעות). בתקופת המנדט אף פעל ברחוב מלון בשם זה, שכן יוליאן העני נחשב לפטרון בעלי האכסניות, כיאה לאדם שנמנה עם מסדר ההוספיטלרים אשר עסק באירוח צליינים.
לקראת סוף שנות ה-20 של המאה ה-20 תוכננו בידי טובי האדריכלים של התקופה שני המבנים המרשימים של ימק"א ומלון המלך דוד בפסגת הגבעה, זה מול זה, כש"דרך יוליאן" עוברת ביניהם. בשנת 1938 החליטו שלטונות המנדט לשכן במלון המלך דוד את משרדי מנהל השלטון הבריטי, ובכך הפך הרחוב לאחד מסמלי שלטונו והשפעתו של המנדט הבריטי בירושלים ובארץ ישראל. ברחוב הייתה תמיד נוכחות מרשימה של אנשי מנהלה, צבא ומשטרה בריטיים, והוא עוטר בדגליה ובסמליה של האימפריה הבריטית בעת חגים בריטיים לאומיים. גם בניין ימק"א שימש מעת לעת את שלטונות המנדט לצרכים שלטוניים ואדמיניסטרטיביים, וכן משרדים בבניינים סמוכים שהיו פזורים בדלילות לאורך הרחוב.
כמקום ריכוז של השלטון הבריטי בארץ ישראל, שימש רחוב יוליאן לא אחת זירה להתקפות של המחתרות היהודיות. ב-3 ביולי 1944 הותקף ופוצץ בידי האצ"ל בניין מעון השוטרים הבריטיים, ברחוב יוליאן פינת ממילא (כיום רחוב דוד המלך פינת אגרון). הבניין נותר בחורבנו ושוקם רק לאחר הקמת מדינת ישראל כ"בית המכס" (אך נהרס סופית בשנת 2007). ב-22 ביולי 1946 חדרו אנשי אצ"ל למרתף מלון המלך דוד והטמינו מטעני חבלה מוסלקים בתוך כדי חלב. עם פיצוץ המטענים במלון קרס לחלוטין האגף הדרומי של המבנה הענק, תוך שהוא קובר תחתיו 91 איש. בפברואר 1947 הכריזו הבריטים על הרחוב כחלק מ״אזור ביטחון ב' (B)״ ונאסרה תנועת אזרחים בו.
בעת מלחמת העצמאות היה הרחוב במרכזה של זירת קרבות קשים, ומרבית בנייניו פונו. ב-14 במאי 1948, יום הכרזת מדינת ישראל, תפסו כוחות ההגנה את רחוב דוד המלך וסביבותיו ללא קרב, למעט מלון המלך דוד ובניין ימק״א שהיו בחסותם של הצלב האדום והקונסולים הזרים.
תקופת ירושלים החצויה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר סיום המלחמה נותר הרחוב ממערב לקו העירוני, בשטח מערב ירושלים הישראלית, אך סמוך מאוד לגבול הירדני ומקביל אליו. עם זאת, הבניינים המסיביים בצדו המזרחי של הרחוב העניקו לו מחסה מתצפית חיילי הלגיון הערבי וצלפיהם, ובניגוד לשכונות ממילא וימין משה הנושקות לו ממזרח, נחשבה התנועה בו בטוחה יחסית חרף סמיכותו לגבול. הרחוב חיבר את המע"ר של מרכז ירושלים עם תחנת הרכבת של העיר ושכונותיה הדרומיות - המושבה הגרמנית, בקעה, אבו תור ותלפיות, וקווי אוטובוסים נסעו לאורכו. הנקודות הגבוהות ביותר ברחוב - גג מלון המלך דוד ומגדל בניין ימק"א - שימשו כנקודות תצפית אל עבר העיר העתיקה בתקופת ירושלים החצויה שלפני מלחמת ששת הימים.
לאחר סיום המנדט והקמת מדינת ישראל, הוחלט במועצת עיריית ירושלים להחליף חלק מן השמות המנדטוריים של רחובות לשמות עבריים המושרשים בזהות היהודית ובהוויה הציונית. בפברואר 1950 החליטה ועדת השמות העירונית פברואר 1950 להחליף את שם הרחוב מסן יוליאן לרחוב "דוד המלך"[1]. הצעה להסב את שמו של רחוב המלך ג'ורג', על שמו של ג'ורג' החמישי מלך הממלכה המאוחדת, לרחוב "דוד המלך" נדחתה בלחץ שר החוץ משה שרת, מחשש לפגיעה ביחסי הממלכה המאוחדת – ישראל[2]. הצעה דומה עלתה גם לגבי רחוב המלך ג'ורג' בתל אביב[3].
בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הוקם ברחוב דוד המלך 13 בניין ה"היברו יוניון קולג'" שכולל מכון למקרא ועתיקות ובית כנסת רפורמי[4]. הקולג' נחנך רשמית במרץ 1963[5], והלימודים בו החלו ביוני 1963[6].
בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתקופה שלאחר מלחמת ששת הימים ואיחוד העיר, החל שיקום חלקו הצפוני של רחוב דוד המלך על ידי החברה ממשלתית-עירונית "קרתא", כחלק מפרויקט פיתוח שכונת ממילא, על פי תוכנית של האדריכל משה ספדיה[7]. במסגרת הפרויקט פונו ואחר כך נהרסו כל המבנים בחלקו המערבי של הרחוב, בין תחילתו ועד בניין "היברו יוניון קולג'" (רחוב דוד המלך 1 עד 11)[8]. בשטח זה הוקם אחר כך מלון מצודת דוד, שנפתח בשנת 1998[9].
בתקופה זו הוקמו ברחוב ובסביבתו הקרובה בתי מלון נוספים, שהפכה לאזור הנחשק ביותר על תיירים המבקרים בעיר בשל מרכזיותו, יופיו, וסמיכותו לאתרי התיירות העיקריים בעיר. לאורך הרחוב קמו גלריות ליודאיקה, לעתיקות ולאמנות, שמרכולתם כוונה בעיקר לקהל התיירים האמידים שביקרו באזור, וכן משרדים שונים שעיסוקם בשירותים לתיירים, כדוגמת סוכנויות תיור והשכרת רכב; ועבודות הפיתוח שביצעה בו עיריית ירושלים הקפידו לשמר את סגנונו המקורי, עם מדרכות מרוצפות אבן, צמחייה מטופחת ופנסי רחוב מסוגננים.
הנדל"ן לאורך הרחוב היה לאחד היוקרתיים והיקרים במדינה. מרבית בתי המגורים שנוספו לאורכו של הרחוב נושאים שמות המאזכרים את דוד המלך וניזונים מיוקרתו של השם - כפר דוד (שכונת המגורים החדשה של מתחם ממילא), גני המלך דוד, חצר המלך דוד, כתר המלך דוד ומשכנות המלך דוד, ופונים בעיקר לתיירים ולתושבי חוץ אמידים דוברי האנגלית.
חלקו הדרומי של הרחוב, בין מלון המלך שלמה לבין אזור תחנת הרכבת הישנה, נותר שטח פתוח שאינו בנוי, ומשני צידיו גנים שניטעו בשנות השבעים - גן פעמון הדרור וגן בלומפילד, המהווים "ריאה ירוקה" רחבת ידיים ומטופחת בלב העיר. קטע זה בין כיכר פלומר (ליד ימין־משה) לכיכר שליד תחנת הרכבת, במקביל לגן הפעמון הורחב בנתיב נוסף ב-1986, במטרה לפתור את בעיית הפקקים והקשיים בזרימת התנועה לדרום מזרח העיר[10]. בקטע זה מתוכנן לעבור הקו הכחול של הרכבת הקלה בירושלים.
אתרים ונקודות ציון לאורך הרחוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאורך רחוב דוד המלך מספר נקודות ציון היסטוריות, אדריכליות ואחרות. מצפון לדרום:
- מלון פאלאס
- מתחם ממילא
- מלון מצודת דוד
- שכונת מחנה ישראל
- קמפוס היברו יוניון קולג'
- המכון האפיפיורי למקרא (מרחק קצר מרחוב זה)
- מלון המלך דוד
- ימק"א ירושלים
- בית דימיטריוס סלאמה (רחוב דוד המלך 28) - מבנה מפואר שכולל חנויות בקומת הקרקע ומעליהם דירות[11]
- ימין משה (מרחק קצר מרחוב זה)
- גן פעמון הדרור
- גן בלומפילד ופסל מזרקת האריות
- כנסיית סנט אנדרוז (מרחק קצר מרחוב זה)
- תיאטרון החאן (מרחק קצר מרחוב זה)
- גבעת התנ"ך (מרחק קצר מרחוב זה)
- תחנת הרכבת ירושלים (מרחק קצר מרחוב זה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ירושלים העברית - ועדת השמות לרחובות ירושליס שוקדת על טיהור העיר מן הפאה הנכרית, ששם השלטון הזר בראש חוצותיה, דבר, 2 בפברואר 1950
- ^ שאלת "רחוב המלך ג'ורג'" בירושלים לדיון חדש, חרות, 30 במרץ 1950
שמנות ורחובות, סלם, 16 בפברואר 1958 - ^ על השמות החדשים לרתובות, ידיעות עיריית תל אביב, 16 באפריל 1950
- ^ רות מלמד, בנין <<היברו יוניה קולג'>> בירושלים, הארץ, 17 באוגוסט 1962
- ^ נחנך המכון למקרא ולעתיקות, למרחב, 28 במרץ 1963
- ^ נפתחו הלימודים במכון למקרא ועתיקות, קול העם, 8 ביולי 1963
- ^ יעקב לורך, הנושא: מיתחם ממילא, עמדה, 1 בספטמבר 1975
- ^ כבר עשר שנים, שחברת קרתא משתוקקת להרוס את ממילא, אך הדבר נמנע ממנה. אין פלא, שיצר ההריסה שלה כל כך חזק, והיא ממהרת להרוס בל מבנה, כל העיר, 24 ביולי 1987
- ^ אביבה קרול, מנכ"ל הילטון ירושלים הוחלף - לפי דרישת אקירוב, באתר גלובס, 7 ביולי 1998
- ^ ענת מגן, עבדו שנה — הבעיה החריפה - לאחר שהסתיימו העבודות להרחבת רחוב דוד המלך, הסתבר לעירייה, שיש צורך בהשקעה של 180 אלף ש"ח, כדי לפתור את הבעיה שהן יצרו, כל העיר, 15 באוגוסט 1986
- ^ שחר אילן, בביתו של דימיטריוס סלאמה, כל העיר, 22 בנובמבר 1985
