לדלג לתוכן

פרשת ואתחנן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ואתחנן
פסוקים דברים, ג', כ"ג - ז', י"א
מספר פסוקים 122[1]
מספר תיבות 1878
תוכן סיום הנאום הראשון, הבדלת שלוש ערי מקלט, הנאום השני - נאום המצוות
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (8)  לא תעשה (4)
ייחוד ה', אהבת ה', לימוד תורה, קריאת שמע, הנחת תפילין של יד ושל ראש, קביעת מזוזה, מלחמה בשבעת עמי כנען הִתאוות, בחינת הבטחות ה', חנינת גוי עובד עבודה זרה, חתונה עם גוי
הפטרה
אשכנזים וספרדים ישעיהו, מ', א'כ"ו
תימנים ישעיהו, מ', א'כ"ז, ומוסיפים ישעיהו, מ"א, י"ז
איטלקים ישעיהו, מ', א'ט"ז
שמע ישראל, תחילת קריאת שמע, מתוך הסידור

פָּרָשַׁת וָאֶתְחַנַּן היא פרשת השבוע השנייה בספר דברים. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ג', פסוק כ"ג ומסתיימת בפרק ז', פסוק י"א.

בפרשה זו ממשיך משה לדבר לפי עם ישראל לפני מותו. בתחילה מספר משה כיצד התחנן בלי הצלחה לאלוהים שייתן לו להיכנס לארץ ישראל. משה מפציר בעם שישמרו את התורה ובזכות כך יזכו בארץ. משה מזכיר לעם שאלוהים התגלה לפניהם ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני ולכן יש להישמר מיצירת פסלים ומעבודה זרה. בפרשה נכתבו בשנית עשרת הדיברות וכן נכתבה התחלת קריאת שמע.

את פרשת ואתחנן קוראים לעולם בשבת שאחרי תשעה באב, ועל שם ההפטרה שלה נקראת שבת זו "שבת נחמו".

תוכן הפרשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשה מסיים משה את הנאום הראשון שנשא לפני מותו (הנאום ההיסטורי) ופותח בנאום השני (נאום המצוות).

בסיום הנאום הראשון:

בין סיום הנאום הראשון ותחילת הנאום השני מסופר כיצד הבדיל משה שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי.

בנאום השני - נאום המצוות:

מבנה הפרשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת ואתחנן יש 122 פסוקים, אשר מאוגדים ב-5 פרשיות פתוחות ועוד 16 סתומות. הפרשה מכילה 3 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה בתחילת סדר ומסתיימת בסוף סדר וזאת בניגוד לכך שהיא מתחילה ומסתיימת באמצע פרק לפי החלוקה לפרקים.

תאריכי הקריאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבת בה קוראים את פרשת ואתחנן היא תמיד השבת שלאחר תשעה באב.[2] היא יכולה לחול בארבעה תאריכים שונים:

ההפטרה המקורית של פרשת ואתחנן, הקשורה לפרשת השבוע, היא בספר ירמיהו, פרק ל"ב, פסוק ט"ז ("ואתפלל אל ה'") עד פסוק מ"ד. בהפטרה נזכרת תפילתו של ירמיהו על ירושלים לאחר קניית שדה חנמאל בן שלום, ותגובת ה' בנבואת נחמה. היא נבחרה כהפטרה כנראה בגלל הקרבה בין פתיחתה, "ואתפלל אל ה'", לפתיחת הפרשה ב"ואתחנן אל ה'". הפטרה זו מתועדת בכתבי הגאונים ובמשנה תורה לרמב"ם.[3]

אולם, בכל הקהילות החל בתקופת הראשונים התקבל מנהג לקרוא בשבתות לאחר תשעה באב סדרה של הפטרות העוסקות בנבואות נחמה ונקראות שבע דנחמתא. לכן, מכיוון שאת פרשת ואתחנן קוראים תמיד בשבת שאחרי תשעה באב, בפרשת ואתחנן אין קוראים את הפטרת הפרשה, ובמקומה קוראים את ההפטרה הראשונה משבע דנחמתא: ספר ישעיהו, פרק מ', מפסוק א' עד פסוק כ"ו[4]. על שם פתיחתה, "נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם", נקראת ההפטרה הפטרת "נחמו", והשבת ידועה אף היא בשם "שבת נחמו".

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בספרי המסורה ובחומשים רבים מצוין שמספר הפסוקים הוא 118 (עזיא"ל סימן). מקורו של פער זה נעוץ בחלוקת פסוקים שונה בעשרת הדיברות. המספר 122 (התואם את מספור הפסוקים המקובל) מתקבל לפי חלוקת טעם תחתון, והמספר 118 מתקבל לפי טעם עליון. ראו עוד בעניין בערך סטטיסטיקות של התנ"ך.
  2. ^ החל מסדר רב עמרם גאון מקובל הסימן "צומו וצלו", דהיינו: לאחר שתצומו בתשעה באב, קראו את פרשת ואתחנן ("צלו" בארמית משמעו התפללו, התחננו). קביעה זו היא אחת הנקודות הקובעות את סדר פרשות השבוע לאורך השנה. (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תכ"ח, סעיף ד')
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, סדר התפילה, סדר ההפטרות.
  4. ^ האיטלקים מסיימים בפסוק ט"ז; התימנים מוסיפים את פסוק כ"ז, ואת פסוק י"ז בפרק מ"א