שלי יחימוביץ'
| שלי יחימוביץ' | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 28 במרץ 1960 |
| כנסות | 17 - 19 |
| סיעה | עבודה-מימד, העבודה |
| תפקידים בולטים |
|
| עיסוק קודם | עיתונאית |
שלי רחל יחימוביץ' (נולדה ב-28 במרץ 1960) היא חברת הכנסת המכהנת כיושבת-ראש מפלגת העבודה ויו"ר האופוזיציה. עד לכניסתה לפוליטיקה הייתה עיתונאית, סופרת, אשת רדיו וטלוויזיה.
תוכן עניינים |
קורות חייה [עריכה]
שלי רחל יחימוביץ' נולדה בשנת 1960 בכפר סבא לחנה ומשה, ניצולי שואה מפולין. בילדותה גדלה ברמת השרון. אביה היה פועל בניין, בעל תודעה קומוניסטית, שהשפיעה על ילדותה[1] ואמה מורה. בכיתה ט' סולקה מתיכון אוסטרובסקי ברעננה עקב כרזות מחאה שתלתה ברחבי בית הספר נגד ההנהלה, ועברה לפנימיית הדסים.
יחימוביץ' שירתה בצה"ל כמש"קית ח"ן בבסיס חיל האוויר בחצרים, כקצינת שלישות בבסיס עציון וכקצינת ת"ש של פרויקט הלביא. היא בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. במהלך לימודיה ריכזה את עבודת סניף באר שבע של האגודה לזכויות האזרח והצטרפה ל"אגודה לסיוע והגנה על זכויות הבדווים" ולתנועת "שלום עכשיו"[2].
יחימוביץ' גרה בתל אביב, עם בנה ובתה מבן זוגה לשעבר נועם זיו, עימו התקשרה בחוזה משפטי אזרחי[1]. בעבר גם הייתה בת זוגו של גיא מרוז.
עיתונאית [עריכה]
את דרכה העיתונאית החלה בזמן לימודיה בבאר שבע, ככתבת "על המשמר" בדרום, ואחר כך ככתבת רשת ב' של קול ישראל בדרום, משם המשיכה לתפקידי כתבות בכירים ברדיו בתחומי העבודה, הכלכלה והפוליטיקה. הגישה את מגזין הכלכלה "צבע הכסף" של רשת ב'. ב-1993, עם פרישתו של רזי ברקאי מקול ישראל, בחר בה שלום קיטל להחליף את ברקאי בהגשת תוכנית האקטואליה הפופולרית של רשת ב', "הכל דיבורים", שאותה הגישה וערכה במשך שבע שנים, ובאמצעותה הייתה לחלק פעיל וחשוב בעיצוב סדר היום.
באוקטובר 2000 עזבה את רשת ב' והצטרפה לחברת החדשות של ערוץ 2, שם הגישה את תוכנית הראיונות "פגוש את העיתונות", את "חמש עם", והייתה בעלת טור אישי בנושאי חברה וכלכלה במגזין "אולפן שישי". בטורה האישי הביאה פרשנות כלכלית קוראת תיגר, חשפה קשרי הון ושלטון, התנגדה נחרצות לתהליכי הפרטה מהירים שהוביל משרד האוצר, ולא היססה לתקוף את בעלי ההון הגדולים ביותר. באותו זמן גם הצטרפה לגלי צה"ל, שם הגישה פעם בשבוע, בימי חמישי, את תוכנית האקטואליה של רזי ברקאי, "מה בוער".
יחימוביץ' נחשבה לעיתונאית דעתנית וביקורתית שקידמה נושאים הקרובים ללבה, מבלי לנסות לעטות מסכה של אובייקטיביות. כך הרבתה לעסוק בנושאים כלכליים וחברתיים מנקודת מבט סוציאל-דמוקרטית ובנושאים הנוגעים למעמד האישה, ויחד עם חברתה כרמלה מנשה העניקה לראשונה ובעקביות במה נרחבת לנשות "ארבע אמהות", עד ליציאת צה"ל מלבנון.
קריירה פוליטית [עריכה]
ב-29 בנובמבר 2005, שלושה שבועות אחרי בחירתו של עמיר פרץ לראשות מפלגת העבודה, הודיעה על עזיבתה את העיתונאות, כניסתה לפוליטיקה, והתמודדות על מקום ברשימת מפלגת העבודה לבחירות לכנסת השבע עשרה. שבועיים קודם להודעתה ערכה ראיון עם עמיר פרץ בתוכניתה "פגוש את העיתונות". קיומו של הראיון, שתואר על ידי מבקרי טלוויזיה כראיון אוהד במיוחד[3], וחוסר תקופת צינון בין תפקידה כעיתונאית להחלטתה לעבור לפוליטיקה, עוררו דיון ציבורי בשאלות הנוגעות לאתיקה עיתונאית[4]. בתגובה לביקורת טענה יחימוביץ' כי "באופן תקין הייתה צריכה להיות תקופת צינון, זה לא התאפשר טכנית, הייתי צריכה להחליט כאן ועכשיו, האופוריה הפוליטית האישית שלי הייתה כל כך גדולה, התחושה הפנימית שחציתי את הקווים מבפנים ושאני לא יכולה יותר לשבת שם כמראיינת אובייקטיבית, כי אני כבר שם, בצד השני". בנוגע לראיון הסבירה כי הראיון "לא היה יותר מפרגן מעשרות ראיונות עם בנימין נתניהו שעשו כתבים כלכליים שטופי מוח עם אג'נדה קפיטליסטית, שהמדיניות שלו באותה תקופה נראתה הירואית בעיניהם"[5]. בעקבות צעד זה של יחימוביץ' קיבלה מועצת הרשות השנייה החלטה המחייבת את עיתונאי הרשות בתקופת צינון של שלושה חודשים קודם למעברם לפעילות פוליטית[6].
יחימוביץ' נבחרה למקום התשיעי ברשימת מפלגת העבודה, ולאחר הבחירות, ב-28 במרץ 2006, הייתה לחברת הכנסת. הייתה חברה בוועדת הכספים ובוועדה לענייני ביקורת המדינה ועד שנת 2008 עמדה בראש הוועדה לזכויות הילד.
במערכת הבחירות לראשות עיריית תל אביב-יפו, בשנת 2008, התייצבה לצדו של רון חולדאי, ותקפה בחריפות את יריבו, דב חנין ממפלגת חד"ש, על עמדותיו האנטי-ציוניות[7]. זאת על אף שבראיונות שונים הצהירה כי בבחירות 1996 הצביעה לרשימה המשותפת של חד"ש ובל"ד[8].
בבחירות המקדימות של "העבודה" בדצמבר 2008 נבחרה למקום החמישי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18[9]. בכנסת זו שימשה יחימוביץ' בתפקיד יו"ר ועדת האתיקה וחברת ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות.
ב-21 בספטמבר 2011 נבחרה יחימוביץ' ליושבת ראש מפלגת העבודה, לאחר שגברה על ח"כ עמיר פרץ במסגרת הסיבוב השני של הבחירות לראשות המפלגה, בו קיבלה מעל ל-54% מן הקולות[10].
במשך כחודשיים, בין 9 במאי ל-19 ביולי 2012, שימשה יחימוביץ' כראש האופוזיציה, בתקופת הצטרפות "קדימה" לקואליציה של ממשלת נתניהו.
בדצמבר 2012, במהלך הקמפיין לפני הבחירות לכנסת התשע עשרה, הציגה את תוכניתה הכלכלית, שעיקרה תגבור השירותים הציבוריים ותשלומי ההעברה בהיקף של כ-25 מיליארד שקל לשנה שיממומנו באמצעות העלאת מיסים, ובמקביל העלאת שכר המינימום, הגברת הרגולציה על שוק ההון, והשקעה בתחבורה הציבורית על חשבון תשתית הכבישים[11]. במהלך הקמפיין נטתה יחימוביץ' שלא להבליט את עמדותיה בנושאים מדיניים, והעדיפה להתמקד בהתקפות על המדיניות הקפיטליסטית של בנימין נתניהו. בשלבי הקמפיין האחרונים התחייבה שלא לשבת עם נתניהו בממשלת אחדות. בבחירות קיבלה מפלגת העבודה 15 מנדטים. לאחר הקמת הממשלה השלושים ושלוש מונתה ליו"ר האופוזיציה.
חקיקה [עריכה]
במהלך כהונת הכנסת ה-17 העבירה יחימוביץ' 13 הצעות חוק, וכחברת הכנסת ה-18 העבירה 29 הצעות חוק נוספות ונחשבה למחוקקת פוריה במיוחד[12]. עיקר החקיקה שלה היא בנושאים כלכליים, זכויות עובדים, נורמות שלטוניות ובכללם:
- בפברואר 2007 אושר חוק הזכות לעבודה בישיבה, הידוע בכינוי "חוק הקופאיות", שקבע שעל מעסיק להעמיד לרשות עובדיו מקום ישיבה. את החוק יזמה יחימוביץ' יחד עם זבולון אורלב מהמפד"ל גדעון סער מהליכוד ומרינה סולודקין מקדימה[13].
- במאי 2007 אושר תיקון לחוק המאריך את חופשת הלידה לנשים ל-14 שבועות. את החוק יזמה עם גדעון סער מהליכוד[14].
- ביוני 2007 אושר תיקון לפקודת מס הכנסה, שקיצר את תקופת השירות הנדרשת מחייל משוחרר כדי להיות זכאי לנקודות זיכוי ממס הכנסה על שירות צבאי[15].
- בפברואר 2008 אושר תיקון לחוק הכנסת, להסדרת פעולתם של שדלנים, הידוע בכינוי "חוק הלוביסטים", הקובע כללי התנהגות וחובת גילוי נאות על שדלנים[16].
- בחודש יוני 2008 אושר תיקון 24 לחוק הגנת השכר, ובו דרישה להצגת מידע מפורט בתלוש המשכורת והחמרה בענישה על אי תשלום שעות נוספות והעברת נטל ההוכחה בנושא זה בבית דין לעבודה מהעובד אל המעביד.
- בדצמבר 2009 אושר התיקון לחוק פיצויי פיטורים, המאריך לחצי שנה את אורכה של הפסקה בעבודה שאינה פוגעת ברציפות לעניין הזכאות לפיצויי פיטורים[17].
- בדצמבר 2010 אושר תיקון לפקודת התעבורה (מס' 98) (מידע על שירותי תחבורה ציבורית), המחייב הקמת מאגר מידע בזמן אמת לכל סוגי התחבורה הציבורית בישראל והצבת שלטים דיגיטליים בתחנות האוטובוסים המורים על זמן ההגעה המדויק[18].
- בדצמבר 2010 אושר תיקון לחוק הדגל וסמל המדינה, הקובע חובה של ייצור דגל המדינה בישראל, שהגישה יחד עם ח"כ אופיר אקוניס וחברי כנסת נוספים[19].
- בדצמבר 2010 אושר חוק הטקסטיל הביטחוני, הקובע כי מפעלים ישראליים יוכלו לזכות במכרזים של טקסטיל עבור כוחות הביטחון גם אם הצעותיהם יהיו יקרות ב-50% מההצעה הזולה ביותר של מתחרים מחו"ל[20].
בעקבות הגשתו של חוק ההסדרים לשנת 2008, פרסמה מסמך מפורט התוקף רבים מסעיפי הצעת החוק [21]. רבים מסעיפיה של הצעה זו נמחקו בשלב מוקדם של הדיון בה. מדי שנה חושפת יחימוביץ' את הטיוטה הראשונית של חוק ההסדרים ומפרסמת אותה באתר שלה[22].
יחימוביץ' נאבקה לצד שר האוצר יובל שטייניץ לאישור מסקנות ועדת ששינסקי בנושא מערך המיסוי של הפקת נפט וגז טבעי[23].
ספריה [עריכה]
במקביל לקריירה עיתונאית ופוליטית כתבה יחימוביץ' שלושה ספרים:
- אשת איש, הוצאת קשת, תל אביב, 2001
- משחקי זוגות, הוצאת קשת, תל אביב, 2003
- אנחנו: על כלכלה, חברה, מוסר ולאומיות בישראל, הוצאת עם עובד, 2011 - אנתולוגיה בעריכתה, של כתביה ונאומיה לאורך השנים
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- שלי יחימוביץ', באתר הכנסת
- שלי יחימוביץ', באתר כנסת פתוחה
- אתר הבית של שלי יחימוביץ'
- הערוץ של שלי יחימוביץ', באתר YouTube
- שלי יחימוביץ' ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- שלי יחימוביץ', בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- ארי שביט, יש לי אג'נדה (וזה לא שם של מחלה), באתר הארץ, 15 בדצמבר 2003
- יעקב לזר, והעיקר לא לפחד כלל, הדף הירוק, 22 בדצמבר 2005
- גדעון אלון, "אולמרט צריך להשעות את עצמו", באתר הארץ, 22 בינואר 2007
- ארי שביט, אני לא אהיה השמאלנית הרגילה היאפית, שהולכת להפגין נגד הכיבוש ואוהבת ערבים, אבל שונאת מזרחים, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2006, ראיון עם שלי יחימוביץ'
- "לא פרץ, לא קונה", ריאיון עם מתי שמואלוף, עיתון "אנשים", פברואר 2006
- ורד לי, שלי יחימוביץ, ח"כ במפלגת העבודה וסופרת, תל אביב, באתר הארץ, 12 במרץ 2008
- אלון עידן, המדד, שלי יחימוביץ', באתר הארץ, 4 במרץ 2011
- אורית פראג, הצלחתי לחולל שינוי, אתר הקיבוצים, 27 בנובמבר 2008
- ארי ליבסקר, שלי יחימוביץ': "לא רק ברק, גם לבני ונתניהו לא גרים בצריף רעוע. אני לא מטיפה לגור בדירה בדמי מפתח של 2.5 חדרים כמו מנחם בגין, אבל צניעות - בהחלט כן", באתר גלובס, 11 באפריל 2009
- סמי פרץ ורותם שטרקמן, שלי יחימוביץ' נגד הטייקונים: "ההון בישראל הוא בריוני; צריך לדאוג שבעלי הון לא ירביצו לעובדים", באתר TheMarker, 23 באוקטובר 2009
- דניאל רוזנברג, האם העבודה הופכת לעו"ס?, מאמר על שלי יחימוביץ' באתר העוקץ
- גידי וייץ, שלי יחימוביץ', מיס מיינסטרים, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2011
- שלי יחימוביץ' מגיבה לביקורת: "כל 'חטאי' הוא שאיני עומדת בדרישות המסדר הפוסט-ציוני", באתר הארץ, 26 באוגוסט 2011
- דני גוטוויין, זו שלי, זו גם כן, באתר הארץ, 26 באוקטובר 2011
- דיאנה בחור ניר, אבא תמיד אמר: "אני פועל בניין, זה מה שאני", באתר כלכליסט, 17 בנובמבר 2011
- חגי גולן, מיוחד: שלי יחימוביץ פותחת את כל הקלפים, באתר גלובס, 22 במאי 2012
- איתן אבריאל, סמי פרץ, צבי זרחיה, יחימוביץ': "המדינה קמצנית בלקחת ממי שיש לו", באתר TheMarker, 23 במאי 2012
- רותם שטרקמן, 100 המשפיעים 2012 // מקום חמישי: שלי יחימוביץ', באתר TheMarker, 4 בספטמבר 2012
- חגי גולן, "היעד שלי - להביס את בנימין נתניהו, הוא לא נמשח למלכות; הוא אמר שאני אביא מיליון מובטלים? למה מיליון? אולי מיליארד? זה הבל הבלים", באתר גלובס, 4 באוקטובר 2012
- חגי גולן, "הסבירות שאשב בממשלה של נתניהו - נמוכה", באתר גלובס, 4 באוקטובר 2012
- מירב ארלוזורוב, סיון קלינגבייל, ראיון TheMarker // יחימוביץ': "אני בעד שוק חופשי - אבל מדינה צריכה להגן על תוצרתה מתחרות פרועה", באתר TheMarker, 28 באוקטובר 2012
- ארי שביט, עבודה למרחקים ארוכים: יחימוביץ' מול נתניהו - ראש בראש, באתר הארץ, 3 בינואר 2013
| הקודם: אהוד ברק |
יושב ראש מפלגת העבודה (21 בספטמבר 2011 - מכהנת) |
הבא: - |
| יושבי ראש הוועדה לזכויות הילד של הכנסת | ||
|---|---|---|
|
| חברי הכנסת המכהנים | ||
|---|---|---|
| סיעות הקואליציה של ממשלת ישראל השלושים ושלוש (חברי הכנסת המודגשים הם שרים) | ||
| הליכוד - ישראל ביתנו |
נתניהו • ליברמן • סער • שמיר • ארדן • שלום • לנדאו • ישראל כץ • דנון • לנדבר • ריבלין • יעלון • אהרונוביץ' • אלקין • חוטובלי • לוי-אבקסיס • לוין • אדלשטיין • קירשנבאום • חיים כץ • רגב • רותם • פייגלין • שטייניץ • אילטוב • הנגבי • לבנת • עמאר • אקוניס • גמליאל • אוחיון |
|
| יש עתיד |
לפיד • פירון • גרמן • מאיר כהן • פרי • שלח • לביא • רזבוזוב • קול • אלהרר • לוי • סולומון • קלדרון • תמנו-שטה • פרנקל • קריב • ליפמן • טופורובסקי • הופמן |
|
| הבית היהודי |
בנט • אריאל • סלומיאנסקי • בן דהן • שקד • אורבך • קלפה • וורצמן • יוגב • סטרוק • שטבון • מועלם |
|
| התנועה | ||
| סיעות האופוזיציה | ||
| העבודה |
יחימוביץ' • הרצוג • כבל • מרב מיכאלי • בן אליעזר • בר • בר-לב • שפיר • ברוורמן • מרגלית • שמולי • רוזנטל • בירן • שי • מזרחי |
|
| ש"ס |
ישי • דרעי • אטיאס • יצחק כהן • נהרי • אמנון כהן • מרגי • אזולאי • וקנין • זאב • אברהם מיכאלי |
|
| יהדות התורה | ||
| מרצ | ||
| רע"מ-תע"ל | ||
| חד"ש | ||
| בל"ד | ||
| קדימה | ||
| ראשי האופוזיציה של מדינת ישראל | ||
|---|---|---|
|
הערות שוליים [עריכה]
- ^ 1.0 1.1 שביט בן-אריה, חברות הכנסת: נשים מובילות בישראל, תשע"א
- ^ פרופ' עוז אלמוג, ממצ'ואיזם לפמיניזם: נשים בתקופת היישוב, 2009
גידי וייץ, שלי יחימוביץ', מיס מיינסטרים, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2011 - ^ לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, בעיצומו של המשבר האישי ביניהם, חשף פרץ שלאחר הריאיון אכלו ביחד במסעדה כדי לדון בהצטרפותה לפוליטיקה.
- ^ מתי גולן, שלי לא מצוננת, באתר גלובס, 20 בנובמבר 2005
שלי יחימוביץ': דרך של דעתנות חברתית, באתר ynet, 29 בנובמבר 2005
דן כספי, עיתונאים בלי צינון, באתר ynet, 29 בנובמבר 2005 - ^ עומר חימי, הסערה ממשיכה, באתר nrg מעריב, 1 בדצמבר 2005
- ^ יחימוביץ' הייתה האחרונה: מועצת הרשות השנייה אישרה - 3 חודשי צינון לעיתונאי העובר לפוליטיקה, באתר גלובס, 12 בדצמבר 2005
- ^ הילה קובו, ח"כ יחימוביץ': "דב חנין הוא אנטי ציוני שמטיף לסרבנות ולא שר את התקווה", באתר nrg מעריב, 22 באוגוסט 2008
- ^ רונן טל, הגוון האדום: יחימוביץ' מדברת על הכל, באתר nrg מעריב, 24 באפריל 2011
- ^ הארץ , מזל מועלם, שירות "", בחירות 2009, פריימריז בעבודה: אהוד ברק: נבחרת מנצחת לעבודה, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
- ^ מורן אזולאי ורועי מנדל, ראש חדש לעבודה: שלי יחימוביץ' זכתה בבחירות, באתר ynet, 22 בספטמבר 2011
- ^ "התוכנית לכלכלה הוגנת", מתוך דף הבית של יחימוביץ'
- ^ לפי סיכום באתר של יחימוביץ'
- ^ רותי סיני, תביעת ענק בגין הפרת "חוק הקופאיות", באתר הארץ, 4 בדצמבר 2007
- ^ אמנון מרנדה, אושר טרומית: חופשת הלידה תוארך בשבועיים, באתר ynet, 4 ביוני 2008
- ^ "מייל של אזרח הביא אותי לשנות את החוק"
- ^ צבי זרחיה, אושר "חוק הלוביסטים" המסדיר פעילותם בכנסת, באתר הארץ
- ^ לירן דנש, עובד שהועסק ופוטר לסירוגין יהיה זכאי לזכויות סוציאליות רצופות, באתר nrg מעריב, 28 בדצמבר 2009
- ^ שלי יחימוביץ, הודעה לעיתונות: שני חוקים חדשים של שלי נכנסו לספר החוקים: חוק הדגל וחוק מהפכת הנגישות לתחבורה הציבורית, 7.12.2010, באתר האינטרנט של יחימוביץ'
- ^ רוני סופר, מכה לסין? הכנסת אישרה את חוק הדגל, באתר ynet, 7 בדצמבר 2010
- ^ צבי זרחיה ואורה קורן, חוק הטקסטיל הביטחוני עבר בכנסת: יחייב את צה"ל, המשטרה והשב"ס לרכוש מדים רק מתוצרת הארץ, באתר TheMarker, 21 בדצמבר 2010
- ^ ח"כ שלי יחימוביץ ועמית בן צור, ניתוח חוק ההסדרים 2008, הקדמה וניתוח החוק
- ^ יחימוביץ' ממשיכה לחשוף את חוק ההסדרים: פירסמה הנוסח החדש, באתר TheMarker, 20 במאי 2009
- ^ יגאל מוסקו, מאחורי הקלעים של הקרב על ששינסקי, באתר mako, 1 באפריל 2011
- רשימת חברי הכנסת
- חברי כנסת מטעם העבודה
- חברי כנסת מטעם עבודה-מימד
- עיתונאים ישראלים
- סופרים ישראלים
- שדרני רדיו ישראלים
- אנשי טלוויזיה ישראלים
- ערב חדש
- זוכי אות אביר איכות השלטון
- פעילי האגודה לזכויות האזרח
- חברי שלום עכשיו
- בוגרי פנימיית הדסים
- סגל על המשמר
- סגל קול ישראל
- סוציאל-דמוקרטים
- סגל חברת החדשות
- ראשי האופוזיציה
- חברי הכנסת השבע עשרה
- חברי הכנסת השמונה עשרה
- חברי הכנסת התשע עשרה
