המדינה האסלאמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אל-קאעידה בעיראק)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המדינה האסלאמית
(דאעש)
Flag of the Islamic State of Iraq and the Levant2.svg
דגל המדינה האסלאמית ובו השהאדה
Syrian, Iraqi, and Lebanese insurgencies.png
באפור - השטח שבשליטת המדינה האסלאמית
שנות פעילות 2003 ואילך
אידאולוגיה אסלאמיזם סוני
הג'יהאד הסלפי
ח'ליפות עולמית
רדיפת האסלאם השיעי
מנהיגים אבו מוסעב א-זרקאווי (מייסד)
אבו בכר אל-בגדאדי (מפקד הארגון שהוכרז כח'ליפה)
אבו עלאא אל-עפרי סגן מפקד הארגון שהוכרז כסגן ח'ליף)[1][2][3]
אבו עומר א-שישאני (מפקד שטח)
אבו מוחמד אל-עדנאני (דובר)

אבו סלימאן אל-נאצר (מפקד צבאי כללי)

אבו עלי ענברי (סגן ח'ליף בסוריה)

אבו מוסלמי אל - טורקמני (סגן ח'ליף בעיראק)

מטה סוריהFlag of Syria.svg א-רקה, סוריה
אזורי פעילות עיראקFlag of Iraq.svg  עיראק
סוריהFlag of Syria.svg  סוריה
לבנוןFlag of Lebanon.svg  לבנון
לובFlag of Libya.svg  לוב
מצריםFlag of Egypt.svg  מצרים (סיני)
תימןFlag of Yemen.svg  תימן
הרשות הפלסטיניתFlag of Palestine.svg הרשות הפלסטינית (רצועת עזה)
אתיופיהFlag of Ethiopia.svg אתיופיה
ניגריהFlag of Nigeria.svg ניגריה
קמרוןFlag of Cameroon.svg קמרון
צ'אדFlag of Chad.svg צ'אד
ניז'רFlag of Niger.svg ניז'ר
הפיליפיניםFlag of the Philippines.svg הפיליפינים
אפגניסטןFlag of Afghanistan.svg אפגניסטן
חברים 80,000‏[4]
חלק מ אל-קאעידהFlag of Jihad.svg אל-קאעידה עד 2014
בעלי ברית אל קאעידה בצפון אפריקה
אל-קאעידה בחצי האי ערב
אל-ג'מאעה אל-אסלאמיה
מתנגדים מדינות:
איראןFlag of Iran.svg איראן
ארצות הבריתFlag of the United States.svg ארצות הברית
בריטניהFlag of the United Kingdom.svg בריטניה
קנדהFlag of Canada.svg קנדה
ירדןFlag of Jordan.svg ירדן
לבנוןFlag of Lebanon.svg לבנון
בחרייןFlag of Bahrain.svg בחריין
קטארFlag of Qatar.svg קטאר
מצריםFlag of Egypt.svg מצרים
סוריהFlag of Syria.svg סוריה
טורקיהFlag of Turkey.svg טורקיה
ערב הסעודיתFlag of Saudi Arabia.svg ערב הסעודית
עיראקFlag of Iraq.svg עיראק
קמרוןFlag of Cameroon.svg קמרון
ניגריהFlag of Nigeria.svg ניגריה
צ'אדFlag of Chad.svg צ'אד
ניז'רFlag of Niger.svg ניז'ר
הפיליפיניםFlag of the Philippines.svg הפיליפינים
בלגיהFlag of Belgium (civil).svg בלגיה
אוסטרליהFlag of Australia.svg אוסטרליה
איטליהFlag of Italy.svg איטליה
דנמרקFlag of Denmark.svg דנמרק
ספרדFlag of Spain.svg ספרד
הולנדFlag of the Netherlands.svg הולנד
גרמניהFlag of Germany.svg גרמניה
רוסיהFlag of Russia.svg רוסיה
צרפתFlag of France.svg צרפת
ישראלFlag of Israel.svg ישראל
הרפובליקה העממית של סיןFlag of the People's Republic of China.svg הרפובליקה העממית של סין
ארגונים:
אל-קאעידה: ג'בהת א-נוסרה
החות'ים
היחידות להגנת העם
הפשמרגה
חזבאללה
צבא סוריה החופשית
חמאס
קרבות מלחמת עיראק
מלחמת האזרחים בסוריה
מלחמת האזרחים השנייה בלוב
הטרור בסיני

המדינה האסלאמיתערבית: الدولة الاسلامية, תעתיק מדויק: אלדולה אלאסלאמיה), הידועה גם בשם דאעש (בערבית: داعش, ראשי תיבות של الدولة الاسلامية في العراق والشام, תעתיק מדויק: אלדולה אלאסלאמיה פי אלעראק ואלשאם, "המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם" או: "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט"; ראשי התיבות באנגלית: ISIS או ISIL‏ - Islamic State of Iraq and Syria/Levant), היא ארגון טרור אסלאמי סוני קיצוני שהתפצל מארגון אל-קאעידה, השתלט על שטחים נרחבים בסוריה ובעיראק ופועל גם במדינות נוספות. הארגון מגדיר עצמו כח'ליפות אסלאמית סונית.

הארגון הוקם בעיראק ב-2003 כאיגוד של קבוצות טרור אסלאמיות קיצוניות. ב-2004 הארגון הצטרף לארגון אל-קאעידה המרכזי באפגניסטן, ונודע כ"אל-קאעידה בעיראק". ב-2014, בעקבות חילוקי דעות בין ההנהגה המרכזית של אל-קאעידה למפקדי הארגון בשטח, הם התנתקו מאל-קאעידה והפכו לארגון עצמאי בשם "דאעש".

מנהיג הארגון נכון לשנת 2016 הוא אבו בכר אל-בגדאדי. הארגון תחתיו השתתף גם בלחימה בסוריה[5] ובלחימה בעיראק. בסוף יוני 2014 הכריז הארגון על הקמת ח'ליפות אסלאמית עצמאית בשטחים שבשליטתו וקיצר את שמו ל"המדינה האסלאמית"‏[6], שינוי המלמד על השאיפות שגדלו ואינן מוגבלות עוד מבחינה גאוגרפית. בנוסף, הוא הכריז שכל המוסלמים בכל העולם חייבים לציית לאל-בגדאדי, שהוכרז כח'ליפה[7]. הארגון נודע לשמצה בעולם לאחר שפרסם ברשת האינטרנט סרטונים בהם הציג את אנשיו עורפים את ראשיהם של קורבנות שנחטפו על ידי הארגון ורוצחים אזרחים וחיילים בעיראק ובסוריה באמצעות רובים.

למדינה האסלאמית זרוע תקשורת שהוקמה בתחילת 2014 הנקראת "אל-חיאת", שאחראית על פרסומי הארגון, סרטונים, כולל של עריפת ראשים, ועיתונות כדוגמת המגזין "דאביק" (Dabiq).

תוכן עניינים

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ייסוד הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו מוסעב א-זרקאווי היה מיסד המדינה האסלאמית. הוא הקים ארגון תחת השם ג'מאעת א-תוחיד ואל-ג'יהאד, במטרה להפיל את ממלכת ירדן. בעקבות פריצת מלחמת עיראק בשנת 2003 אשר במהלכה חיילות קואליציה בהנהגת ארצות הברית פלשו לעיראק ולחמו נגד כוחות המזוינים של עיראק וארגונים שתמכו בשלטון של סדאם חוסין, הצטרף הארגון ללחימה בכוחות הקואליציה.

בשנת 2004 הארגון נשבע אמונים לאל-קאעידה ושינה את שמו ל"תנט'ים קאעידת אל-ג'יהאד פי בלאד א-ראפדין" (تنظيم قاعدة الجهاد في بلاد الرافدين‎)‏[8]. הוא נודע בשם "אל-קאעידה בעיראק". בתחילת חודש ינואר 2006, לאחר התאחדות הארגון עם ארגונים נוספים, שונה שמו למג'לס שורא אל-מג'אהדין פי אל-עראק (مجلس شورى المجاهدين في العراق). ב-15 באוקטובר 2006 שוב שונה שמו של הארגון למדינה העיראקית האסלאמית (دولة العراق الإسلامية)‎.

בתחילת דרכו נטל הארגון חלק בפעילות טרור בעיקר בעיראק ולעתים גם באזורים סמוכים לעיראק נגד כוחות הקואליציה. בהמשך ביצע הארגון פיגועי טרור ביבשות אחרות נגד כוחות הקואליציה. עם השנים הוא החריף את מאבקו והחל לבצע גם פיגועים נגד אזרחים מערביים באותן מדינות. מאז החל אבו בכר אל-בגדאדי להנהיג את הארגון, הארגון הרחיב את פעילותו במזרח התיכון ובפיגועי טרור עולמיים. הוא הצטרף ללחימה בסוריה. הרחבת הפעילות הובילה לניתוק הקשרים של הארגון עם אל-קאעידה בעיראק בשנת 2014 לאחר שאל-בגדאדי סירב להפסיק את פעילותו של הארגון בסוריה‏[9] ושם הארגון שונה ל"המדינה האסלאמית בעיראק ובשאם" או "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט" (الدولة الاسلامية في العراق والشام). כדי לממש מטרה זו הארגון מבצע פעולות טרור עולמיות ומעודד צעירים להצטרף אליו.

ב-29 ביוני 2014 שינה ארגון דאעש את שמו ל"המדינה האסלאמית" והכריז על ח'ליפות עולמית (الدولة الاسلامية)‏[10][11].

פעולות טרור נגד כוחות הקואליציה (2003–2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת המלחמה בעיראק הארגון ביצע ומימן פיגועים רבים בעיראק אך נטל אחריות רשמית רק על מעטים מהם בשל הכעס הרב בציבור העיראקי על הפגיעות הרבות באזרחים. רוב הפיגועים בעיראק בוצעו נגד כוחות הקואליציה.

כבר בתחילת המלחמה, בשנת 2003, ביצע הארגון מספר פיגועים נגד כוחות הקואליציה. ב-7 באוגוסט 2003 התבצע פיצוץ של מכונית תופת ליד שגרירות ירדן בבגדאד בירת עיראק. בפיגוע נהרגו 17 בני אדם ונפצעו לפחות 40. על פי הערכות, הפיגוע בוצע בגלל תמיכת ירדן במלחמה בעיראק[12]. 12 ימים לאחר מכן, ב-19 באוגוסט, התבצע פיצוץ נוסף, הפעם של משאית תופת ליד בניין מטה האו"ם בעיראק שנהרס לחלוטין. בפיגוע נהרגו הדיפלומט הברזילאי סרג'יו ויירה דה מלו ו- 23 בני אדם נוספים. מעל 100 בני אדם נפצעו[13]. באותו יום התרחש גם פיגוע במסגד האימאם עלי בעיר נג'ף שבעיראק. בפיגוע נהרגו מעל 85 בני אדם ובהם האייתוללה מוחמד באקר אל-חכים. מעל 500 בני אדם נפצעו. ב-12 בנובמבר 2003 שוב התפוצצה משאית תופת. הפעם, בעיר נאסריה שבעיראק. בפיגוע נהרגו 27 בני אדם, בהם 10 שוטרים צבאיים איטלקים. מעל 100 בני אדם נפצעו.

תנט'ים קאעידת אל-ג'יהאד פי בלאד א-ראפדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 נשבע הארגון לאל-קאעידה ושינה את שמו ל"תנט'ים קאעידת אל-ג'יהאד פי בלאד א-ראפדין" (تنظيم قاعدة الجهاد في بلاد الرافدين‎)‏[8]. הארגון המשיך לקחת חלק בניסיון לפגוע בכוחות הקואליציה, בעיקר בעיראק אך גם מחוץ לה.

ב-2 במרץ 2004 התבצעה שורת פיגועים על ידי הארגון בערים בגדאד וכרבלה במהלך יום העשורא. בפיגועים נהרגו 178 בני אדם ונפצעו מעל 500. ב-18 במאי 2004 בוצעה התנקשות באמצעות מכונית תופת במנהל המועצה העיראקי עז א-דין סלים בבגדאד. ב-19 באפריל 2004 סוכל ניסיון פיגוע בעמאן, בירת ירדן, באמצעות פצצה כימית. ניסיון הפיגוע מומן בידי הארגון‏[14][15]. ב-18 ביוני 2004 התרחש פיגוע התאבדות באמצעות מכונית תופת בבגדאד, נהרגו 35 בני אדם ונפצעו כ-145. ב-14 בספטמבר 2004, התפוצצה מכונית תופת ברחוב חיפה בבגדאד, נהרגו 47 בני אדם ונפצעו כ-100, בהם גם שוטרים טירונים.

ב-2 ביולי 2005 נחטף איהאב א-שריף שהיה מיועד להתמנות לשגריר מצרים בעיראק. הוא נרצח ב־7 ביולי 2005 לאחר שהואשם בייצוג ממשל של כופרים שתומך בנוצרים וביהודים לאור רקע עבודתו עם ישראל[16]. ב-9 בנובמבר 2005 ביצע הארגון פיגועי התאבדות בשלושה בתי מלון אמריקאיים בעמאן בהם נהרגו כ-60 בני אדם ונפצעו מעל 100.

מג'לס שורא אל-מג'אהדין בעיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון ביצע פעולות טרור עולמיות כזה שהתרחש ב-24 באפריל 2006. האירוע כלל שלושה פיגועי התאבדות בשתי מסעדות וסופרמרקט בעיירה דהב שבסיני. בפיגועים האלו נהרגו כ-20 בני אדם ונפצעו מעל 70‏[17][18]. בזמנו הלגיטימציה לפעילות טרור עולמי פורסמה יממה קודם לכן בקלטת וידאו של אוסמה בין לאדן לפיה אזרחים מערביים משתפים פעולה ותומכים בממשל שלהם בין היתר באמצעות שליחת בניהם‏[19].

ב-8 ביוני 2006 הצליח חיל האוויר של ארצות הברית בהפצצה על עיראק להרוג את מנהיג הארגון, א-זרקאווי לאחר מספר ניסיונות התנקשויות קודמות שנכשלו‏[20]. במקומו עלה אבו איוב אל-מסרי (אבו חמזה אל-מוהאג'ר).

המדינה העיראקית האסלאמית (2006–2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהנהגת איוב אל-מסרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006 הארגון החריף את פעילויותיו בעיראק והחל בפעולות ממשיות לכינונה של מדינה בעיראק. הוא ביצע מספר פעולות טרור :

  • 3 בפברואר 2007: משאית תופת נהוגה בידי מחבל מתאבד התפוצצה בשוק השיעי בבגדאד בירת עיראק, בפיגוע נהרגו 121 אזרחים עיראקים ממוצא שיעי ונפצעו יותר מ-200.
  • ב-17 בספטמבר 2008 הארגון ביצע פיגוע בשגרירות ארצות הברית בצנעא בירת תימן. שתי מכוניות תופת פוצצו את שער השגרירות, ירי צלפים ומחבלים חמושים ברובים אוטומטיים ורקטות RPG אשר פתחו באש לעבר שומרי השגרירות. בפיגוע נהרגו 19 בני אדם ובהם שישה חיילים, שישה מחבלים ואזרחית אמריקנית ששהתה במקום. פיגוע זה בוצע בשיתוף עם ארגון אל-קאעידה בתימן[21][22].
  • 26 בדצמבר 2008: תקיפת תחנת משטרה בעיר רמאדי שבעיראק, הנמצאת כמאה קילומטרים מערבית לבירה בגדאד. בפיגוע נהרגו כ-13 אנשים (מתוכם שישה שוטרים עיראקים ושבעה אנשי אל-קאעידה)‏[23].
  • 8 במרץ 2009: הפצצת אקדמיית משטרה במרכז העיר בגדאד בירת עיראק. לפחות 30 בני אדם נהרגו ו-57 בני אדם נפצעו, הנפגעים הם בעיקר שוטרים ומגויסים טריים‏[24][25].
  • 8 בדצמבר 2009: הפצצת משרדי ממשלה בבגדאד בירת עיראק באמצעות שלוש משאיות תופת. לפחות 127 בני אדם נהרגו וכ-261 נוספים נפצעו.
  • 25 בינואר 2010: הפצצת מלונות פאר שבהם נוהגים לבקר זרים בבגדאד בירת עיראק באמצעות שלוש מכוניות תופת. לפחות 41 בני אדם נהרגו וכ-70 נוספים נפצעו‏[26][27].

ב-18 באפריל 2010 חוסל איוב אל-מסרי בפעילות אמריקאית-עיראקית[28]. אבו בכר אל-בגדאדי התמנה כמפקד הארגון.

בהנהגת אבו בכר אל-בגדאדי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו בכר אל-בגדאדי, המנהיג הנוכחי של ארגון הטרור

הארגון המשיך להוציא פיגועים בעיראק:

  • ב-10 במאי 2010, ביצע הארגון מספר פיגועים נגד יעדים שיעים ונגד כוחות הביטחון העיראקיים בערים שונות בעיראק, בהם נרצחו מעל מאה בני אדם ונפצעו מעל שלוש מאות‏[29].
  • 19 בספטמבר 2010: פיגוע במרכז בגדאד באמצעות פיצוץ של שתי מכוניות תופת כמעט בו-זמנית. לפחות 31 בני אדם נהרגו‏[30][31].
  • 1 בנובמבר 2010: חמושי הארגון החזיקו כ-120 בני ערובה במשך כארבע שעות בכנסייה הסורית בבגדאד בירת עיראק. בניסיון החילוץ נהרגו כ-52 בני אדם בהם כומר ו-10 קצינים עיראקים ונפצעו כ-67 בני אדם‏[32][33].
  • באוגוסט 2012 הפיץ הארגון לאמצעי התקשורת סרטון באורך כ-49 דקות, שבו מוצגת מתקפת טרור שהוא ביצע בעיר חדית'ה שבמחוז אנבאר שבעיראק, ב-5 במרץ 2012. בסרטון נראים, בין היתר, עשרות הטרוריסטים לבושים במדים של יחידת ההסתערות המיוחדת של המשטרה העיראקית הלאומית, כשהם פורצים עם טנדרים, עליהם מורכבים מקלעים, לתחנות משטרה ויעדים נוספים בעיר, תופסים את השוטרים ומפקדיהם, כובלים אותם ורוצחים אותם ביריות‏[34].

מאז החלה הנהגת אבו בכר אל-בגדאדי הארגון הצטרף ללחימה בסוריה. ב-2013 דווח כי איימן א-זוואהירי, מנהיג אל-קאעידה, דרש מהארגון להתמקד בעיראק ולהותיר את הפעילות בסוריה לארגון ג'בהת א-נוסרה, שלוחת אל-קאעידה בסוריה‏[9]. לאחר שאל-בגדאדי סירב להפסיק את פעילותו של הארגון בסוריה, הודיע ארגון אל-קאעידה ב-2014 על ניתוק קשריו עם אל-קאעידה בעיראק, והארגון שינה את שמו ל"דאעש", ראשי תיבות של "המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט".

המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט (2013–2015)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – המתקפה בצפון עיראק (2014), הרס נכסי תרבות על ידי המדינה האסלאמית

2014:

  • בקיץ ארגון המדינה האסלאמית, בשיתוף כוחות מקומיים המתנגדים למשטר בלבנון, כבשו את העיר ערסאל, לקחו בשבי 19 שוטרים והרגו 18 חיילים לבנונים‏[35]. צבא לבנון בשיתוף החזבאללה ניסו לכבוש את העיר. עשרות אלפי פליטים ברחו מהמקום‏[36].
  • בראשית יוני זכה הארגון להישג בולט כשכבש את רוב שטחה של מוסול - העיר הגדולה והחשובה ביותר בצפון עיראק, והביא למנוסתם של מאות אלפי פליטים מאזור הלחימה[37][38]. כמו כן השיג הארגון שליטה בעיר תכרית[39]. ב-15 ביוני דווח כי ארגון המדינה האסלאמית כבש גם את העיר תל עפר[40] והוציא להורג כ-1,700 חיילים מצבא עיראק שנשבו על ידו‏[41]. ב-29 ביוני הודיע הארגון על הקמת ח'ליפות אסלאמית, בהנהגתו של אבו בכר אל-בגדאדי, שכונה "אמיר המאמינים".
  • ביוני מנה הארגון כ-6,000 לוחמים בשטח עיראק וכ-4,000 לוחמים בשטח סוריה. מתוכם, כ-3,000 הם כנראה לוחמים זרים: כ-1,000 מצ'צ'ניה וכ-500 ממדינות אירופה‏[42] על פי מקור אחר מדובר ב-15,000 לוחמים, כולל 1,000 טורקים‏[43].
  • בראשית אוגוסט פלשו כוחות הארגון בסוריה ללבנון והחלו בקרבות מול צבא לבנון ומול ארגון חזבאללה. במקרה זה הצליחו כוחות המדינה האסלאמית להשתלט על עמדות חזבאללה וצבא לבנון בגבול סוריה-לבנון, ובכך רשמו הישג גדול יחסית. לאחר מכן השתלט חזבאללה חזרה על העמדות והוציא להורג את שבויי המדינה האסלאמית שהיו בידם. בתקיפה השתתף גם ג'בהת א-נוסרה, וגם לוחמיו שנתפסו הוצאו להורג על ידי חזבאללה. לאחר תקיפה זאת ביצעו תקיפות משותפות שני הארגונים, למשל, באוקטובר באותה שנה תקפו שני הארגונים את מוצבי חזבאללה וצבא לבנון בעיר ערסאל הלבנונית הקרובה גם היא לגבול סוריה-לבנון, תקיפה זו נחשבה לכישלון מבחינת התוקפים, 28 מאנשי שני הארגונים נהרגו ו4 נשבו, נוסף על כך לא השתלטו על עמדות חשובות. (ע"פ רשת אל ג'זירה)
  • ב-10 באוגוסט תקפו אנשי המדינה האסלאמית בצפון עיראק את העיר סינג'ר, והותירו לתושביה את הברירה להתאסלם או למות. לאחר שהיזידים סירבו, הוציאו אנשי הארגון להורג כ-500 גברים יזידים, אנסו נשים רבות וחטפו כ-300 בנות למכירה. אלפי יזידים ברחו מהאזור והיו נצורים בהר סינג'ר בחוסר כל‏[47]. אנשי דאעש הצליחו להשתלט על סכר מוסול.

2015:

  • ב-4 ביולי פרסם ארגון המדינה האסלאמית סרטון שבו 25 נערים, פעילי הארגון, מוציאים להורג ביריות 25 לוחמים של צבא סוריה בתיאטרון העתיק בעיר בת ה-2000 שנה תדמור. עשרות פעילי הארגון ישבו במושבי התיאטרון וצפו במתרחש. נוסף על כך, לוחמי הארגון הרסו את מתקן העינויים של בשאר אל-אסד שקיים מאז שלטונו של אביו בעיר זו. עיר זו מוגדרת אתר מורשת של אונסק"ו[48].
  • ב-7 באוגוסט חטפו לוחמי הארגון 230 בני אדם שהתחבאו במסתור קרקעי בכנסייה בעיר קריאטיין במחוז חומס שבסוריה. רוב החטופים הם נשים וילדים. כשהעבירו את החטופים לרכבים החלו אנשים שהתנגדו לארגון לפתוח באש לעבר לוחמי המדינה האסלאמית, לוחמי הארגון השיבו באש וחיסלו את המתנגדים [49].

הקמת הח'ליפות בעיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדינה האסלאמית הקימה במהירות רבה תשתיות בעיראק להקמת הח'ליפות האסלאמית. אחד מהקצינים הבכירים אמר "הם רוצים להגיע למשטר דתי שאין בלתו וכל מה שהוא מודרני וליברלי הם נגדו...דאעש כבר הקימו משרד פנים, משרד אוצר, סעד, רווחה, בתי ספר, מאפיות ואפילו משטרה." (ynet) המדינה הנפיקה מעין דרכון רשמי עבור תושביה‏[6], דוחות פנימים הדנים בהתממשות יעדיה‏[57] ובמוסול יצאה תוכנית לימודים המותאמת למדיניות הח'ליפה. התוכנית אינה כוללת מקצועות הומניים אך כן תכלול לימודים מדעיים (לא כולל תאוריות כשל דרווין ואחרות)‏[58].

ברחובות שמות בתי ספר נוצריים הוחלפו‏[58], ובנוסף קבוצת נשים לוקחות תפקיד בבריגדות בסוריה ובודקות כי חוקי השריעה מתנהלים כשורה. שכרן החודשי בגובה 25 אלף לירה סורית (כ-585 שקל)‏[59]. בנובמבר 2014 הודיעה המדינה האסלמית על הנפקת מטבעות שיקראו דינר אסלאמי[60]. ב-29 ביוני 2014 שינה ארגון דאעש את שמו ל"המדינה האסלאמית" והכריז על ח'ליפות עולמית‏[10].

תוצאות מתקפה אמריקאית על בתי זיקוק סוריים בשליטת המדינה האסלאמית. ספטמבר 2014.

מבצע נחישות טבועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מבצע נחישות טבועה

ב-16 באוגוסט 2014 החלה ארצות הברית לתקוף מהאוויר את לוחמי "המדינה האסלאמית" בעיראק‏[61] וביחד עם לוחמים כורדים הצליחו להסיג את אנשי הארגון מסכר מוסול. אנשי הארגון, שחטפו מספר עיתונאים מערביים, רצחו בתגובה את העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי, לאחר שנשיא ארצות הברית ברק אובמה סירב לשלם כופר בסך 132 מיליון דולר‏[62]. הסרטון שתיעד את הרצח באמצעות עריפה פורסם בציבור ועורר תרעומת רבה ברחבי העולם, בין היתר בשל העובדה כי הרוצח בסרטון היה ממוצא בריטי. בתגובה גינה הנשיא אובמה בחריפות את המדינה האסלאמית וכינה אותם "סרטן בגוף המזרח התיכון"‏[63], והכוחות האמריקניים הגבירו את התקיפות האוויריות על המדינה האסלאמית. ב-2 בספטמבר פרסם ארגון המדינה האסלאמית סרטון נוסף שבו מוצג הרצח של העיתונאי הישראלי אמריקאי, היהודי סטיבן סוטלוף. הרציחות העלו לדיון הציבורי באירופה את נושא "תיירות הטרור", שבה קיצונים ממוצא אירופאי שמים את פעמיהם לאזור המזרח התיכון על מנת להילחם במלחמת ג'יהאד.

ב-19 באוגוסט 2014 הצהיר בריאד המופתי העליון של סעודיה, מבכירי העולם הסוני, שייח' עבד אל-עזיז א-שייח', כי המדינה האסלאמית (וכן אל-קאעידה) הוא ה"אויב מספר 1" של האסלאם‏[64].

ב-5 בספטמבר 2014 הודה הנשיא ברק אובמה כי לארצות הברית לא הייתה אסטרטגיה בנוגע למדינה האסלאמית‏[65]. בספטמבר 2014 בשולי ועידת נאטו גיבשו המעצמות אסטרטגיה של תקיפות אוויריות על מטרות הארגון ללא כניסת חיילים לשטח שכינוייה "No Boots on the Ground". ב-15 בספטמבר 2014 החלו רשמית ההפגזות מן האוויר על יעדי הארגון. ארצות הברית הכריזה כי לראשונה תתקיף מטרות של הארגון גם בסוריה ללא תיאום עם ממשל אסד. בתגובה החלו פעילי הארגון להימלט מהעיר א-ראקה לכיוון הגבול עם עיראק. התקיפות מתבצעות מנושאות המטוסים ג'ורג' בוש במפרץ הפרסי ודווייט אייזנהאור בים התיכון. לראשונה הופעלו מטוסי F-22 והפכו למבצעיים. זאת בנוסף למטוסי F-18 המשתתפים במערכה. בסוף דצמבר 2014 העידו תושבים בעיראק כי למרות הצהרת הנשיא ברק אובמה השתתפו חיילי צבא ארצות הברית בלחימה קרקעית בארגון‏[66].

ב-10 בספטמבר 2014 הודיע הנשיא אובמה על האסטרטגיה האמריקנית למלחמה במדינה האסלאמית ובה גיבוש קואליציה רחבה של מדינות שיסייעו למערכה, כאשר ארצות הברית בעיקר תסייע בכסף ונשק, ייעוץ ואימון, ותיתן מטרייה אווירית ללוחמים עיראקים וכורדים שילחמו על הקרקע. אובמה הבהיר שארצות הברית לא תכניס חיילים קרקעית, אם כי מספר החיילים האמריקניים בעיראק בתפקידי מודיעין, ייעוץ וסיוע אמור להגיע לכ-1,500‏[67]. למחרת מזכיר המדינה ג'ון קרי הודיע בסעודיה כי הצליח להרחיב את הקואליציה נגד המדינה האסלאמית ולצרף אליה עשר ממדינות ערב, (מצרים, עיראק, ירדן, לבנון ושש מדינות המפרץ). מדינות אלו התחייבו לדאוג לעצירת העברת הכספים לארגון ולסיוע לשיקום הקהילות שנפגעו מהארגון. חלק נוסף בתוכנית הוא לאמן מורדים סורים על אדמתה של סעודיה בכסף אמריקני‏[68]. בספטמבר 2014 הכריז שר הביטחון משה יעלון על ארגון זה כהתאחדות בלתי מותרת בישראל‏[69], ובאוקטובר 2015 הכריזה ממשלת ישראל על הארגון כארגון טרור‏[70].

לאחר שאובמה הכריז מלחמת חורמה על המדינה האסלאמית, הראשונה להצטרף לקואליציה הייתה בריטניה, בעקבות רצח אזרחיה בעריפות ראש מול המצלמה לצד אמריקאים. שתי המדינות גייסו לקואליציה מדינות נוספות מהעולם המערבי לצד מדינות העולם הערבי. הקואליציה, מלבד העברת נשק למורדים המתונים בסוריה וללוחמים הכורדים בעיראק, מבצעת גם תקיפות אוויריות נגד יעדים של הארגון. בתחילה ארצות הברית תקפה לבדה, אך עד מהרה הצטרפו לתקיפות ירדן, סעודיה, בריטניה, צרפת, ובלגיה, ומדינות נוספות, כמו הולנד ואוסטרליה ששלחו את מטוסי הקרב שלהן לצורכי איסוף מודיעין בסוריה ובעיראק. איראן, גם היא תקפה את כוחות המדינה האסלאמית מהאוויר, וכוחות משמרות המהפכה אף מעורבים בלחימה הקרקעית. שיתוף הפעולה של ירדן בהתקפות הקואליציה התהדק, לאחר שפרסם הארגון כי שרף למוות טייס ירדני שנפל בשבי במהלך גיחה מבצעית נגד מטרות של הארגון בעיראק.

במאי 2015 דווח כי מנהיג המדינה האסלאמית אבו בכר אל-בגדאדי נפצע בתקיפה מן האוויר, נפגע בחוט השדרה, והפך לנכה. על פי דווחים מסוימים, מאז מנהיג את הארגון בפועל סגנו אבו עלאא אל-עפרי[1][71] על פי דיווחים אחרים בטלוויזיה העיראקית ב-13 במאי 2015, אבו עלאא אל-עפרי חוסל בתקיפת כוחות הקואליציה‏[72].

ב-23 באוגוסט טורקיה הצטרפה לקואליציה נגד הארגון[73] וב-24 באוגוסט כבר תקפה את הארגון בעצמה[74].

ב-25 בספטמבר צרפת תקפה בפעם הראשונה את הארגון[75].

ב-1 באוקטובר רוסיה תקפה בפעם הראשונה את הארגון כחלק מהמעורבות הרוסית במלחמת האזרחים הסורית. התקיפה התרחשה בעיר א-רקה, בירת הארגון[76].

שלוחות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנסאר בית אל-מקדס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחוז סיני של המדינה האסלאמית

אנצאר בית אל-מקדס (בערבית: أنصار بيت المقدس, תרגום: "נאמני ירושלים"; הגיית השם בעברית: "אנסאר בית אל-מקדיס") הוא ארגון טרור הפועל בחצי האי סיני מאז 2011. הארגון נשבע אמונים ל"מדינה האסלאמית" בנובמבר 2014, ומאז שינה את שמו בפרסומיו הרשמיים ל"מחוז סיני של המדינה האסלאמית"

הארגון מתרכז בפגיעה בצבא מצרים ובמטרות צבא ומשטר בצפון סיני, אך לעתים פעל גם נגד ישראל, אותה הגדיר כאויב רשמי. הארגון פוצץ את צינור הגז שבין ישראל למצרים[77], חדר לשטח ישראל ב-2012 [78] וירה רקטות מספר פעמים לעבר ישראל מסיני ומרצועת עזה.

בארגון חברים 1500 לוחמים ומנהיג את השלוחה שאדי אל-מניעי שעל ראשו הציעה ממשלת מצרים מיליון לירות מצריות. הלוחמים נמצאים במחנה צבאי שהקימו באזור שיח' זוויד סמוך למחנה נמצאים גם מחנות של ארגוני טרור סלפים נוספים. אחד ממייסדי הארגון איברהים מוחמד פריג' נהרג בתקיפה אווירית ואילו מייסד נוסף של הארגון ואליד אל עמר נשבה על ידי צבא מצרים ומצבו לא ידוע. הארגון הצהיר כי עמדתו היא שמפלגת האחים המוסלמים צריכה להנהיג את מצרים[דרוש מקור] ואת עבד אל-פתאח א-סיסי יש להוציא להורג.

ב-1 ביולי 2015 ביצע הארגון פיגוע טרור בסיני שבו נהרגו 64 חיילים מצרים‏[79]. לאחר הפיגוע, צרו הטרוריסטים על תחנת משטרה ופתחו מערכה צבאית מתמשכת נגד מצרים‏[80]. המתיחות בין מצרים לארגון החל עוד מספטמבר 2014, לאחר הצטרפות מצרים לכוחות הלוחמים‏[81] וכן בשל המאבק המתמשך באחים המוסלמים בעקבות עלית עבד אל-פתאח א-סיסי לשלטון. שני ארגונים אלו ביצעו מספרים ימים קודמים שלוש התנקשויות בשופטים מצרים והוצאו להורג את התובע הכללי המצרי‏[82][82]. בעקבות הפיגוע קשרים בין המצרים ואנשי חמאס ברצועת עזה התהדקו‏[83].

ב-31 באוקטובר 2015 התרסקה טיסה 9268 של מטרוג'ט מעל סיני. הארגון נטל אחריות על האירוע וטען שהפיל את המטוס באמצעות פצצה. באירוע נהרגו 224 בני אדם, הארגון אף הפיץ תמונה של ה"פצצה" שהפילה את המטוס[84].[85].

אנצאר א-שריעה (לוב)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אנצאר א-שריעה (לוב)

אנצאר א-שריעה בלוב (בערבית: أنصار الشريعة بليبيا "פרטיזנים של החוק האסלמי") הוא ארגון מיליציה אסלאמיסטית סלפית, הדוגל ביישום חוקי השריעה באופן קפדני בלוב.

ארגון אנצאר א-שריעה נוצר במהלך מלחמת האזרחים בלוב ב-2011. הארגון פעל במכוון כנגד אזרחים לובים ואזרחים אמריקאיים, ולקח חלק במתקפת הטרור בקונסוליה האמריקנית בבנגאזי ב-2012. הקבוצה הוגדרה על ידי מחלקת המדינה של ארצות הברית כארגון טרור.

בנובמבר 2014 נשבעו אנשי הארגון אמונים לארגון המדינה האסלאמית ובכך הפכו להיות שלוחת הארגון בלוב[86].

הארגון מחזיק בשתי ערים מרכזיות בלוב: סירת ומיסרתה [87].

מנהיג הארגון הוא: מוחמד א-זהאווי שנהרג במהלך חילופי אש בין ארגונו לבין ארגון התומך בשלטון [88][89].

בוקו חראם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בוקו חראם

בּוֹקוֹ חַרַאם (בערבית: بوكو حرام; תרגום: "זיוף אסור" או "חינוך אסור" ), הוא ארגון טרור וג'יהאד אסלאמיסטי קיצוני סוני, מבני שבט האוסה, הפועל משנת 2002. בשנת 2009 החל הארגון במרד מזוין נגד ממשלת ניגריה. מרד זה התרחב בהמשך גם לקמרון, צ'אד וניז'ר. מנהיג הארגון כיום הוא אבו בכר שקאו (ארצות הברית הבטיחה שבעה מיליון דולר למי שיסייע באיתורו)[90].

ב-7 במרץ 2015 הארגון נשבע אמונים למדינה האסלאמית, ובכך הפך לשלוחת המדינה האסלאמית בניגריה[91].

הארגון מחזיק בשטח של לפחות 50,000 קמ"ר (כשטחה של בלגיה).

אבו סיאף[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אבו סיאף

אַבּוּ סַיַּאף (בערבית: جماعة أبو سياف‎; בפיליפינית: Grupong Abu Sayyaf) הוא ארגון טרור אסלאמי-סוני הפועל באפגניסטן ובפיליפינים.

מייסד הארגון הוא: מולא מוחמד עומאר. (שהנהיג בעבר את הטליבאן).

הארגון מונה כ: 750-1250 לוחמים.

טרור עולמי והמדינה האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוקד פעילותו של הארגון בסוריה ובעיראק. לצד זאת, ישנן שלוחות של הארגון ותנועות השואבות ממנו השראה, הפועלות גם במספר אזורים אחרים בעולם הערבי. הבולטות שבהן נמצאות בלוב, בסיני (אנסאר בית אלמקדס) ובתימן[92]. ב-7 במרץ 2015, הכריז ארגון בוקו חראם, באמצעות סרט שפורסם באינטרנט, כי הוא נשבע אמונים לארגון המדינה האסלאמית, ובכך הפך להיות השלוחה של הארגון בניגריה[93].

ברצועת עזה קמו מספר ארגונים קטנים השואבים השראה אידאולוגית מהמדינה האסלאמית, הנמצאים בחיכוך עם החמאס ששולט ברצועה.

מאז 29 ביוני 2014 חותר הארגון להנהיג ח'ליפות אסלאמית עולמית (الدولة الاسلامية في)‏[11].

ראשית הטרור עולמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבו איוב אל-מסרי הודיע ב-24 באוקטובר 2008 כי הארגון יתמקד גם בתקיפות מחוץ לעיראק. בהודעתו רמז אל-מסרי כי ארגונו אחראי לפיגוע הכושל בנמל התעופה הבינלאומי בגלאזגו שבסקוטלנד ביוני 2007‏[94]. בנוסף לפעילותו בעיראק, הארגון ושלוחותיו ביצעו פיגועים גם במצרים, ירדן, לבנון, תימן, קנדה, אוסטרליה וצרפת.

החשש של מדינות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשש הכבד של מדינות אירופה היא שצעירים, אשר נלחמו תחת ארגון המדינה האסלאמית יחזרו לאירופה וימשיכו לתפקד בה כאזרחים רגילים אשר בהמשך יוציאו פיגועים בתוך המדינה עצמה‏[95]. בשל כך אזרחים השמיעו קולות בבריטניה לשלול אזרחות מג'יהאדיסטים‏[96]. גם ארצות הברית ביקשה ממדינות להחמיר עם אזרחים שיצאו להילחם בשורות הארגון‏[97][98]. בקרדיף, מוסלמים רבים דאגו מהטפות במסגדים ומחו על כך. הבעיה העיקרית היא שמנהלי המסגדים עצמם עלולים להיות קיצונים‏[99].

טרור במדינות שלא בגבולות המדינה האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון המדינה האסלאמית ביצע מספר רב של פיגועי טרור מחוץ לשטחי שליטתו. בין פיגועי הטרור הבולטים נמנים האירועים הבאים:

  • 24 במאי 2014: בוצע פיגוע ירי במוזיאון היהודי של בלגיה, בבריסל[100] בידי ג'יהאדיסט אזרח צרפת שלחם בסוריה. שתי נשים ושני גברים נהרגו, בהם זוג ישראלי‏[101].
  • 18 בספטמבר 2014: ראש ממשלת אוסטרליה הודה כי התבצעו מעצרים של חברי ארגון המדינה האסלאמית, לאחר שהתברר כי אלו רצו לחטוף אדם ולהוציא להורג בשידור חי‏[102].
  • 20 בספטמבר 2014: סוכל פיגוע בבלגיה‏[103].
  • 24 בספטמבר 2014: באלג'יריה נערף ראשו של צרפתי‏[104].
  • 21 באוקטובר 2014: פיגוע דריסה נגד חיילים קנדיים‏[105].
  • 13 בדצמבר 2014: מחבל החזיק בבני ערובה באוסטרליה‏[106].
  • 11 בפברואר 2015: סוכל פיגוע עריפת ראש בסידני‏[107].
  • 27 ביוני 2015: בוצעו שלוש פעולות טרור. בסוסה שבתוניסיה נטבחו 37 אנשים בידי מחבל שהגיע לכפר נופש. בכוויית סיטי התפוצץ מחבל במסגד ורצח 27 בני-אדם. כ-200 נפצעו. בצרפת נהרג מנהל מפעל שאחד מעובדיו השתייך למדינה האסלאמית‏[108].
  • 12 בנובמבר 2015: שני פיגועים בביירות באמצעות מחבלים מתאבדים, בהם נהרגו 43 בני אדם.
  • 13 בנובמבר 2015: סדרת פיגועים בפריז, בהם נהרגו כ-130 איש ונפצעו מעל 350.

התייחסות לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2014, הארגון הודיע שלחימה בישראל אינה על סדר היום הנוכחי שלו, אך הארגון טוען שהשטח ששייך לו כולל את מדינת ישראל. על פי האידאולוגיה של הארגון ופרשנותו לקוראן, המלחמה במוסלמים שהפכו לכופרים חשובה הרבה יותר מאשר המלחמה בכאלו שהם כופרים מלכתחילה ולכן במיוחד מרכז הארגון את תקיפותיו נגד מנהיגי מדינות ערב. להשקפתו, רק לאחר נפילתם, יש טעם "לפעול לשחרור ירושלים"‏[109].

במסגרת העימות עם חמאס במסגרת מבצע צוק איתן, השתתפה שלוחה של הארגון בסיני, 'ארגון המדינה האסלאמית בית אל-מקדס', בירי לכיוון ישראל[110] מסיני ומרצועת עזה. ב-3 ביוני 2015 ירה הארגון 3 רקטות לעבר שטח ישראל לאחר שפג אולטימטום בן 48 שעות שהציב הארגון לחמאס לשחרור פעילי הארגון, לאחר ירי הרקטות הציב שוב אולטימטום של 24 שעות. כמו גם, מאחר שפעולות טרור עולמיות בוצעו לא פעם נגד ארגונים פרו-ישראלים או יהודים המשיכה מדינת ישראל באזהרת תושביה מחופשות בחו"ל[111].

ב-30 ביוני 2015 פרסם הארגון סרטון רשמי ובו הכריז בין היתר: "נעקור את מדינת היהודים משורשיה"[112].

לאור הפיגוע במצרים שנעשה על ידי מחוז סיני של המדינה האסלאמית, שבו על פי הדיווחים נהרגו לפחות 17 חיילי צבא מצרים ביולי 2015, תוגברו הכוחות בגבול מצרים - ישראל. מחשש שאנשי הארגון ינצלו את ההזדמנות ויתקפו את מדינת ישראל לאחר שהשיגו נגמ"שים גבר החשש ש"ישכיבו" את הגדר ויכנסו לשטח ישראל‏[113].

ביולי 2015, בתקופת הרמדאן, פוזרו בירושלים כרוזים של אנצאר בית אל-מקדס נגד האוכלוסייה הנוצרית בעיר, ובהם איומים שהם "יישחטו כמו כבשים"‏[114].

פלוגות השייח' עומר חדיד, שלוחת הארגון ברצועת עזה שיגר רקטות לעבר ישראל פעמים רבות מסיני ומרצועת עזה[115][116].

ב-23 באוקטובר 2015, פרסם הארגון הפועל בעיראק ובסוריה, לראשונה בתולדותיו, הכרזה כלפי ישראל, דוברת עברית. במהלכה, הדובר מאיים על השמדת ישראל, לועג לכך שמספר קטן של פיגועי דקירה הכניסו את היהודים לחרדות, ומעודד את הפלסטינים להמשיך באלימות שלהם - ה"אינתיפאדה" כלשונם - ולהרג כמה שיותר יהודים, עד שלא יוותר יהודי אחד בארץ ישראל. ההכרזה הופצה בידי הארגון ברשתות החברתיות.

אידאולוגיה ומדיניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים הארגון שם לו במטרה להקים מדינה אסלאמית תחילה בעיראק, אחר כך בעיראק ובשאם ובהמשך בעולם כולו. הארגון הצליח לבסס בעיראק מדינה שכביכול מתנהל על פי חוקי ההלכה האסלאמית, השריעה. הארגון מנסה לממש את אורחות החיים שאפיינו את התנהלות החברה המוסלמית של המאה השביעית עם עליית האסלאם, ומכאן יחסו אל נשים ולבושן. שיטות ענישה קדומות כדוגמת עריפת ראשים, קטיעת ידיים בשל גניבה, סקילה לנואפים ומלקות למקיימים יחסי מין מחוץ לנישואים כצו הקוראן, שריפה‏[117], צליבה והשחתת פנים בחומצה הפכו להיות מסמלי הארגון‏[118].

שמה הנוסף של המדינה, "מדינת הח'ליפות האסלאמית". ח'ליפה הוא יורש, יורשו של הנביא מוחמד, מי שנחשב למנהיגה הרוחני של המדינה האסלאמית. מוסד הח'ליפות התקיים במהלך כאלף שנים. לאחר הפלישה המונגולית אשר בה נרצח אחרון הח'ליפים בבגדד, ראו עצמם הסולטנים העות'מאנים כיורשי הח'ליפה והמשיכו את קיומו של המוסד. לאחר התפרקותה של האימפריה העות'מאנית במהלך מלחמת העולם הראשונה, הודיע מוסטפא כמאל אטאטורק על ביטולו של המוסד אותו מנסה הארגון להחזיר. הארגון הכריז כי אבו בכר אל-בגדאדי הוא הח'ליף החדש. המדינות הערביות לעגו למהלך זה וטענו כי הח'ליף החדש לא קיבל את הסכמת ה"שורא" (מועצת הנבחרים), לא זכה ל"אג'מאע" (אנשי הדת המוסלמית העולמית) ואינו צאצא של שבט קורייש (שבטו של מוחמד)‏[119].

דגל הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דגל המדינה האסלאמית

דגל הארגון הוא בעל רקע שחור ועליו כתובה השהאדה. בחלק העליון של הדגל כתוב בלבן על גבי שחור "לא אלה אלא אללה" ומתחתיו עיגול לבן בו כתוב בשחור "אללה רסול מחמד" (כך במקור, כדי שהמילה "אללה" תהיה למעלה). פירוש הכתוב הוא "אין אלוהים מלבד אללה ומוחמד הוא שליח אללה".

המנון המדינה האסלאמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר 'אומתי, השחר הפציע' (أمتي قد لاح فجر; תעתיק מדויק: אֻמַתִי קַד לַאחַ פַגְ'רוּן) הוא שיר בן ארבע דקות שליווה את סרטון הכרזת המדינה האסלאמית ב-29 ביוני 2014. השיר כולל בתמצית את ה"אני מאמין" של המדינה. לשיר ארבעה בתים בין שורותיו נשזר מסר המפתח: "מדינת האסלאם קמה בג'יהאד יראי השמיים - מדינת האסלאם זורחת במלוא תפארתה, הסתיים עידן השקיעה - הניצחון לא יושג, אלא רק בדם השהידים - הם אנשי ההקרבה והנתינה. הם אנשים גאים ונדיבים. - אומתי, התבשרי: כבר זורחת שמש העמידה האיתנה. ואנחנו צועדים כהמון להשיב את תהילת העבר."‏[120][121]

מימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי תחקיר מיוחד שפרסם המגזין "פורבס ישראל", ארגון המדינה האסלאמית נחשב כיום לארגון הטרור העשיר בעולם והעשיר ביותר בהיסטוריה של הטרור המודרני. בראשית דרכה היו תהיות בנוגע לאם הארגון אשר מממנת אותו. סוריה האשימה את סעודיה, קטאר וטורקיה. אכן ידוע כי סעודיה תמכה בקבוצות סוניות בשטחה ואילו קאטר ידועה כתומכת של רוב הארגונים הג'יהאדיסטיים‏[122]. פעילי האופוזיציה הסורית טוענים כי מדובר במזימה איראנית שמטרת לפגוע בסונים‏[123].

על פי התחקיר, מלבד לתורמים פרטיים מרחבי העולם‏[124] בעיקר מיליונרים במפרץ הפרסי‏[101], מממן הארגון את פעילותו בעיקר על ידי סחר בנפט, חטיפות ודמי כופר, גביית דמי חסות ומסים, שוד בנקים וביזה, כשעל פי ההערכות נאמדות ההכנסות השנתיות של הארגון בכ-2 מיליארד דולר‏[125].

על פי הערכות מודיעין של ממשלת צרפת הוזרמו לארגון מיליארדי דולרים ונשק רב מידי אזרחים תושבי קטאר[126][127]. קטאר דחתה טענות אלה‏[128][127] אך חשדות אלה נגדה נותרו על כנם‏[129]. התנועה האסלאמית בישראל האשימה את ישראל וארצות הברית במימון המדינה האסלאמית כדי לפלג את העולם הערבי‏[130].

הארגון מחזיק בכ-60 שדות נפט בעיראק מתוכם מופקות כ-110 אלף חביות ביום אשר מכניסות רווחים של בין שלושה לשישה מיליון דולר. אחד מהלקוחות של ייצוא הנפט הוא משטר בשאר אסד שנלחם בו. בנוסף הארגון מחזיק בכ-45% מעתודות הגז הסוריות, אך ללא יכולת להפיק מהן גז בשלב זה‏[131]. הארגון שולט גם בארבע תחנות כוח בסוריה, עם תפוקה פוטנציאלית של 2,310 מגה וואט סך הכול.

הארגון מחרים כספים מאזורים נכבשים, כולל בנקים. על פי הערכות, הוא החרים מהבנקים במוסול לבדה כחצי מיליארד דולר‏[132].

הארגון מממן את עצמו גם באמצעות חטיפות למטרות סחיטת כופר ועל אף התנגדותן של ארצות הברית ובריטניה למתן הכופר, מדינות אירופה ממשיכות לשלם‏[133]. צרפת שילמה כופר עבור 4 עיתונאים‏[133] וכך עשתה גם גרמניה‏[134]. על פי הערכות צרפת שילמה כופר של לא פחות מ-43 מיליון דולר מאז 2008 דרך חברות צרפתיות וחברות אחרות‏[133]. עם זאת, על פי הערכות, פיטר תיאו קרטיס שוחרר באמצעות גורמים אמריקאים‏[135]. כופר הוצע עבור החטוף ג'יימס פולי[136] משפחת פולי אף אוימה בידי הממשל האמריקאי שלא לנסות לממן את הכופר‏[137]. משפחתו של סטיבן סוטלוף ניסתה לממן בעצמה את הכופר[דרוש מקור]. תוך 8 שנים 120 מיליון דולר הועברו לארגון בידי ממשלות זרות וגורמים פרטיים‏[138].

ישנם סיפורים רבים אחרים של דרישות לכופר‏[139]. בלב המלחמה, כורדים רבים ניסו לקנות נשים וילדות כורדיות לפני שימכרו כשפחות מין‏[140]. עם ביסוס הח'ליפה בעיראק נגבו מסים כמו מס גולגולת‏[141] ומסים אחרים‏[142].

הארגון מרוויח גם מאות מיליוני דולרים מהברחת עתיקות מעיראק לטורקיה[143]. בנוסף לכך מוכר הארגון גופות של מתים‏[144].

בעזרת כל אלו הוא מתפקד כמדינה בפועל: הוא משלם משכורת ללוחמיו כ-400 דולר בחודש לרווק ועוד 100 דולר נוספים לכל אישה. בנוסף, משפחות זוכות למגורים ולדלק בחינם ברחבי המדינה האסלמית. לוחמי הארגון בעלי אזרחות זרה זוכים לכל התנאים וכן לתוספת הגירה מיוחדת בגובה של 400 דולר בחודש‏[144]. הוא תומך ב"קרנות צדקה" לעניים, מנפיק דרכונים, מנפיק מטבעות ועוד‏[145].

גיוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיוס נשים ולוחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאחר שרבים מהלוחמים הם רווקים ורוצים להתחתן, יזם הארגון לשכת נישואים בה יכולות נשים שמעוניינות לתת את פרטיהן כדי להינשא לאחד מאנשי הארגון. לאחר מכן "ולוחמי דאעש יקישו על דלתן ויציעו רשמית נישואים" (ynet), כדי לעודד את הגעתן של הנשים הארגון הציע לממן את ירח הדבש של הזוג, סיור פעמיים בשבוע מראקה שבסוריה עד לאנבאר שבעיראק‏[146].

בתחילה הארגון מנע מנשים להצטרף אליו, בהמשך הוא הראה עניין ברופאות, מהנדסות ומאבטחות‏[147]. פורסם כי נערה בת 14 בעלת אזרחות ספרדית ניסתה לחצות את הגבול אל מרוקו יחד עם נערה בת 19, ומשם להצטרף לאחת מזרועות ארגון הטרור‏[148]. חדייה דר נחשפה לתקשורת, סיפרה על החלטתה לעזוב את בריטניה לטובת סוריה ושודכה לבעלה בידי אמו. היא החלה להתחזק במהלך גיל 18 כשהתחברה עם גורמים קיצוניים במסגד באזור מגוריה. כך היא לבשה בורקה בעת שהותה בבריטניה. עתה היא מצהירה כי ברצונה להיות "המחסלת ה-1 של דאעש"[149] לא ברור איך הצהרה זו עומדת עם גישת הארגון שלא להעמיד נשים בשורות הקרב‏[147]. הנשים בעיקר פעילות ברשתות החברתיות, גיוס כספים ונשים וניהול משק הבית. הן ממליצות למצטרפות מה להביא עמן ומזכירות כי "התפקיד המרכזי של המוהג'ירה (הנשים המהגרות) הוא תמיכה בבעל ובג'יהאד ובהגדלת קהילת האסלאם". על פי הערכות כשלושים נשים הצטרפו לדאעש מהמערב‏[147] אך הנתונים גדלים. לפי הערכות בצרפת במהלך חודש אוקטובר גויסו מעל 100 נשים צרפתיות אל הארגון‏[150]. בנוסף, ב-9 בספטמבר 2014 פורסם כי חלק מהנשים לוקחות תפקיד בבריגדות בסוריה ובודקות כי חוקי השריעה מתנהלים בהתאם. תחילה, הקבוצה הוקמה בכוונה לחשוף גורמים עוינים שניסו להסתנן לשורותיה על ידי התחפשות לנשים. שכרן החודשי בגובה 25 אלף לירות סוריות (כ-585 שקל)‏[151]

גיוס זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גיוס זרים מתבצע ממגוון מדינות זרות ברחבי העולם. על פי בדיקת עיתון הניו יורק טיימס טורקיה היא מייצאת מספר אחת של מתגיסים[152][153]. שר התקשורת לשעבר של כוויית פרסם בפורטל "אל-שרק", "דאעש לא נחת מכוכב אחר. אנשיו גם לא צמחו במערב. הם למדו בבתי ספרינו, התפללו במסגדינו, האזינו לתקשורת שלנו, קראו את ספרינו והושפעו מפתוות (פסקי הלכה) של השייח'ים שלנו" (ynet).

בתחילת דרכו של הארגון, קיצוני הארגון הטיפו לנערים במסגדים (כמו מסגד אל-מנאר בקארדיף), תחנות טלוויזיה, בתי כלא ובמסגרת לימודי אסלאם כדי לגייס זרים‏[154]. הגיוס של זרים מתבצע כיום בעיקר באמצעות רשתות האינטרנט; טוויטר ויוטיוב הם רק חלק ממערך האינטרנט בו נעזר הארגון‏[155]. אומנם חשבונות נסגרים באופן תדיר, אולם לרוב הם נפתחים מחדש לעתים באותו היום‏[155][156]. לדעתן רשויות האכיפה במערב, טוויטר ופייסבוק אינן מנסות להילחם בתופעה‏[157].

הארגון משחרר אסירים מבתי כלא ומשחד קבוצות כמו בדואים כדי לזכות לנאמנותם‏[158]. עזפל אשרף, אישר כי יש מספר גבוה מאוד של פושעים, גנגסטרים וקצינים מהכלא‏[159].

על פי הערכות של צבא הגנה לישראל, ארגון המדינה האסלאמית מונה כ-30 אלף פעילים שפועלים בסוריה ובעיראק‏[131]. כוח זה ממשיך הן באופן וולונטרי והן בכפייה‏[160]. על פי עדות של אחד הלוחמים, חור ג'אפר, סוריה מלאה בזרים "יש כאן מכל המדינות בעולם. בריטים, אסיאתים, אירופאים ואמריקנים. מכל מקום", עם זאת הם מצליחים לתקשר זה עם זה‏[161]. על פי Syrian Observatory for Human Rights,במהלך חודש יולי 2014, דאעש הצליח לגייס כ-6000 לוחמים מתוכם מעל לאלף לוחמים זרים. לפני הגיוס הארגון מנה כ-15 אלף איש‏[162]. ה-CIA מעריך כי לארגון יש בין 20,000 ל-31,500 לוחמים זרים בשתי המדינות‏[163], נתונים הזהים להערכות של צה"ל. הארגון מעודד בעלי השכלה, הן נשים‏[147] והן גברים להגיע ולפעול בו‏[164].

ישראלים בשירות הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי נתוני גורמי הביטחון בישראל, נכון לחודש ינואר 2016 התנדבו לשורות הארגון למעלה מ-60 אזרחים ערבים ישראלים - אחד מהם שירת כחייל בחטיבת גבעתי. חלקם נפצעו ונהרגו‏[165], עם חלקם אבד הקשר וחלקם הוצאו להורג באשמת ריגול[166]. חלקם חזרו לארץ ונשפטו למאסר‏[167].

שימוש במדיה החברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור אחד מאמצעי גיוס צעירים הן הרשתות החברתיות‏[168]. ראשית, הארגון נעזר באינטרנט כדי להדריך מצטרפים חדשים ולחשוף אותם בפני המלצות של מצטרפים ישנים. בנוסף באתרים שונים כמו באתר Ask.fm מצטרפים ישנים עונים לשאלותיהם של מתעניינים‏[169].

באוגוסט 2014, בעקבות מותו של רובין ויליאמס יצא ציוץ "תישרף, רובין ויליאמס (אבל תודה על ג'ומנג'י)". ציוצים כאלו יוצרים אהדה בקרב הקהל העולמי ואלו גורמים לחשש בקרב מומחים בנוגע ל"מתקפת הקסם" שמקרין הארגון. "אני ממש דואג מהאפשרות שאנשים יתחילו לעקוב אחריי בטוויטר כי הם רוצים לשמוע על הסרטים האהובים עליי במקום לשמוע דיווחים על הג'יהאד. אני כאן כדי למסור חדשות, לא כדי לדרג קומדיות רומנטיות" [דרוש מקור]

במקביל לפעילות ברשתות החברתיות, בוצעו פעולות סייבר‏[170] והופץ עיתון לג'יהאדיסטים תחת השם דאביק[171]

טרור באינטרנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדיה החברתית משמשת ככלי נוסף לטרור, האדרת שם הארגון ועידוד גיוס צעירים. עוד בראשית דרכו, הארגון נודע לשמצה בעולם בעקבות פרסום ברשתות האינטרנט. הוא הציג סרטונים בהם עורפים את ראשיהם של חטופים. אחד המקרים היה פרשת חטיפתו ורציחתו של איש העסקים האמריקני-יהודי ניק ברג[172]. לאחר שסגנו של אוסאמה בן לאדן, איימן א-זוואהירי, מתח ביקורת על אבו מוסעב א-זרקאווי, בטענה שפרסומים אלה גרמו לירידה בתמיכה בארגון בקרב המוסלמים, הופסקו הפרסומים לאלתר [דרוש מקור]. הכוחות המזוינים של ארצות הברית מצאו[דרוש מקור] קלטות וידאו (שלא פורסמו באינטרנט) שבהן צילומים של כ-80 כריתות ראשים של אנשים שנחטפו ונרצחו בעיראק. איימן א-זוואהירי אף מתח [דרוש מקור] ביקורת על הפגיעות הקשות באזרחים שביצע הארגון, אך ביקורת זו לא הביאה לשינוי במדיניות הפגיעה באזרחים. במהלך השנים חזר הארגון לנצל את הרשתות האינטרנט עבור חשיפה ועידוד צעירים להתגייס אל שורות הארגון. מסיבה זו, לכאורה, העדיפה ארצות הברית לפגוע אווירית בעיראק ולהימנע מתמונות מזעזעות של הלחימה‏[173].

קצת לפני המתקפה בצפון עיראק, ארגון המדינה האסלאמית פרסם מספר סרטונים של עריפות ראשים בידי ג'ון הג'יהאדיסט. בסרטון הראשון פורסם עריפת ראשו של ג'יימס פולי[174] אשר הוחזק ועונה בידי הארגון‏[175]. בעקבות הפצת התיעוד של רצח ג'יימס פולי נפתחו קמפיינים כמו #ISISmediablackout שמעודד את הקהל העולמי שלא להפיץ את סרטוני הארגון ובכך למנוע את התרחבותו‏[176]. בסוף אוגוסט, החלו משתמשים שונים לכתוב דברי נאצה ולעג לארגון‏[177] במקביל ניסו ארגוני ביון בכל העולם לזהות במי מדובר‏[178]. בתחילה סברו כי מדובר בראפר בריטי בשם "עבד אל-מאג'ד עבד אל-בארי"‏[179], אך מאוחר יותר דווח ב BBC כי מדובר במוחמד אמוואזי, אזרח בריטי אשר היה מוכר לשירותי הביטחון הבריטים‏[180]. ביולי 2015, פורסמו הערכות כי ג'ון הג'יהאדיסט, חדל מלהיות חבר בארגון המדינה האסלאמית, ואף נרדף על ידה. זאת לאחר שתקופה ארוכה נעדר מהופעות פומביות כלשהן‏[181].

ב-2 בספטמבר הארגון הוציא להורג את סטיבן סוטלוף[182], לאחר שתי עריפות ראשים של שבויי מלחמה - ב-29 באוגוסט, חייל כורדי‏[175] וב-30 באוגוסט, חייל לבנוני ויתר חבריו המתחננים לחוס על חייהם‏[183], אשר לא משכו את דעת הקהל העולמי‏[175]. ב-13 בספטמבר הוצא להורג אמריקאי נוסף דיוויד היינס‏[184].

ב-18 בספטמבר הועלה סרטון של השבוי הבא (ככל הנראה), העיתונאי הבריטי ג'ון קנטלי שהבטיח לחשוף פרטים אמיתיים בנוגע למדינה האסלאמית‏[185], על סמך התנהלות הארגון‏[186], קנטלי נכפה לומר את דבריו. ב-20 ביולי אושר בידי מקורות ביטחוניים בבריטניה כי קנטלי עבר התעללויות יחד עם פולי בכלא פרט לכך שהם הוזקו בתנאי רעב ובחשכה‏[187]. בוצע בהם ווטר בורדינג ולאחר מכן חושמלו באמצעות אקדחי טייזר. בנוסף הם אולצו להתאגרף זה נגד זה, כשהמפסיד עבר עינויים. עינויים נוספים שעברו בידי הארגון כללו שאבח (קשירת הידיים מאחורי הגב ותליתן באוויר עד לפירוק ידיהם מכתפים)‏[188], שיטת הצמיג (סביב הרגלים והידיים מכניסים צמיגים, האיש מגולגל ולאחר מכן מוכה), תליה הפוכה‏[189], שטיח המעופף (הקורבן נקשר ללוח תלוי ולאחר מכן קצוות הלוח מקומרות זו אל זו כדי לכופף את הגב)‏[190]. כל העינויים, וכן פעולות אחרות שנוקט הארגון כמו שריפת אנשים, נהוג גם בידי שלטון אסד‏[191].

בינתיים ממשלת איטליה שילמה 2.5 מיליון לירות שטרלינג עבור השבוי פדריקו מוטקה‏[192]. הוא פרסם מספר סרטונים נוספים‏[193].

לבד מסרטוני עריפת הראש, ב-17 בספטמבר הוצא סרטון נוסף, המזכיר קדימון לסרט מלחמה הוליוודי, כסרטון אזהרה למשטר אובמה. [2][194]ב-16 בנובמבר, פטר קאסיג הוצא להורג‏[195][196].בספטמבר הוצא להורג צרפתי באלג'יריה. באוקטובר הוצא להורג אלן הנינג[197]. באוקוטבר 2014 פורסם סרטון של בת הכורעת רגליה לפני אביה ומוצאת בידיו להורג בשל ניאוף‏[198].

סרטונים נוספים שהופצו היו כריית קברים בידי שבוים‏[199], והטבעת שבוים‏[200].

בינואר 2015 הוציא הארגון להורג בשריפה את מועאז אל-כסאסבה, טייס ירדני שנשבה על ידיו לאחר שמטוסו הופל במהלך גיחת התקפה בסוריה‏[201].הריגתו של הטייס פורסמה רק בפברואר. החטופים היפנים בידי דאעש הוצאו להורג בסמוך למקרה (שאף הוא הוצא להורג)‏[202][203], בשני נידונים למוות האסורים בירדן ומקורבים לארגון. ירדן הגיבה לפרסום בהוצאתם המיידית להורג ובהגברת התקיפות האוויריות על מטרות ומתקנים של המדינה האסלאמית.

גיוס ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תשומת לב רבה אל ילדי הארגון עלתה בעקבות פרסום כתבה בבלגיה. בכתבה דווח על נער בן 13, הנחשב לצעיר ביותר מבין לוחמי הארגון ובמקביל פורסמה תמונה של ילד האוחז בובה כרותת ראש משחזר את רצח האמריקאי‏[204]. תמונה אחרת שזעזעה את העולם פורסמה בטוויטר ומראה ילד בן 7 מניף את ראשו הכרות של חייל סורי‏[205]. אולם לא כל הילדים מגיעים ברצון אל המדינה האסלאמית. רוב הילדים מגיעים למדינה האסלאמית בידי לפחות אחד מהוריהם. לא תמיד זוג ההורים תומך ברעיון, למשל אם סעודית אשר גילתה כי בעלה לקח את שני ילדיה למלחמה ללא ידיעתה לאחר שטען כי הוא לוקח אותם לטיול‏[205].

הארגון ככל הנראה משתמש בילדים בחזיתות השונות. באחד הסרטונים שהועלו לרשת נראים קבוצה של ילדים על משאיות אוחזים בנשק‏[206]. בהמשך העלו תמונות של אימוני ילדים וחשיפתם אל הוצאות להורג כחלק מהכנתם לקרב.

מבנה הארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014, בעקבות הצלחותיו של הארגון וחיסולו של הבכיר אבו עבדול רחמן אל-בילאווי נחשפו פרטים על המבנה של הארגון‏[207]. הארגון הצליח בתוך שנה להקים מיני ממשלה בגבולות עיראק סוריה על השטחים שכבש. פעיל פוליטי מ א-רקה אמר, "בוא נהיה כנים, הם עושים עבודה ארגונית מאסיבית. זה מרשים". באזורים הנדונים הארגון דכא את האוכלוסייה ולאחר מכאן בסס את שלטונו. בנית התשתית התבצע באמצעות מומחים שונים בעולם אשר מסייעים לארגון‏[124].

עד כה, לבד מהח'ליף שעומד עתה כביכול בראש מוסד הח'ליפות, אבו בכר אל-בגדאדי, לא היו מוכרים מנהיגי הארגון. TRAC חשף שלצד אבו בכר אל-בגדאדי עומדים שני סגנים, אבו מוסלים אל-טורקמני (פאדל אחמד אבדולה אל-הייאלי) ואבו עלי אל-ענברי, מפקדים בשטח בעיראק ובסוריה, בהתאמה. מתחת לגופים אלו נמצא הקבינט ומועצת מלחמה. על אף ניסיון הארגון ליצור חליפות מאוחדת, הארגון נאלץ לחלק את מפקדתו לשתי זרועות מקבילות, האחד בעיראק והשני בסוריה. ארצות הברית מזכה ב-5 מיליון דולר עבור מידע שיביא ללכידת רוצחי אזרחיה, ג'יימס פולי וסטיבן סוטלוף במסגרת חוק למאבק בטרור‏[208].

מבנה ארגוני משוער (עדכני לנובמבר 2014)‏[209]:

מנהיג הארגון
 
 
מועצות הנהגה
 
 
מטה
 
סגן לענייני המחוזות
של אמירות עיראק
(6 מחוזות)
 
סגן לענייני המחוזות
של אמירות סוריה
(6 מחוזות)
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המועצה המייעצת
 
 
הממונה על העניינים הצבאיים
 
 
מושלים
 
 
 
 
 
 
 
 
המועצה הצבאית
 
 
האחראי על ביטחון הפנים והמודיעין במחוזות השונים
 
 
אמירים
 
 
 
 
 
 
מועצת ההלכה
 
 
האחראי על ייצור אמצעי הלחימה
 
 
 
 
 
 
האחראי על הכספים
 
 
 
 
 
האחראי על התקשורת
 
 
 
 
 
האחראי על בתי ההארחה למתנדבים הזרים המגיעים מהמדינות השונות
 
 
 
 
 
האחראי על האסירים
 
 
 
 
 
האחראי על ענייני השלל
 
 
 
 
 
מחלקת הסברה ודובר הארגון
 
 
 


תמיכה בקרב האוכלוסייה המוסלמית בעולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקר שנערך בסתיו 2015 הראה אחוזי תמיכה נמוכים יחסית במדינה האסלאמית בקרב מוסלמים מרחבי העולם, כאשר אחוזי תמיכה גבוהים יחסית (בין 9% ל־12%) נמצאו בסנגל, ניגריה, מלזיה ופקיסטן. בטורקיה ובבורקינה פאסו נמצאה תמיכה של כ־8% במדינה האסלאמית, ברשות הפלסטינית כ־6.5% (בקרב תושבי יהודה ושומרון נמצאה תמיכה גבוהה יותר מאשר בקרב תושבי רצועת עזה), בקרב ערביי ישראל 4%, בירדן 3%, ובלבנון פחות מאחוז. אחוזי התנגדות גבוהים למדינה האסלאמית (מעל 60%) נמצאו בכל המדינות המוסלמיות, למעט פקיסטן‏[210]

סקרים שנערכו באירופה בקיץ 2014 הראו תמיכה רחבה יחסית במדינת האסלאמית‏[211], המיוחסת ברובה לאוכלוסייה המוסלמית החיה ביבשת[212].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 מרטין צ'ולוב, Isis leader incapacitated with suspected spinal injuries after air strike, באתר הגרדיאן, 1 במאי 2015.
  2. ^ ג'ק מור, ISIS Replace Injured Leader Baghdadi With Former Physics Teacher, באתר ניוזוויק, 7 במאי 2015.
  3. ^ רועי קייס, אהוד, כריזמטי, אכזר: זה מנהיג דאעש החדש, באתר ynet, ‏2 במאי 2015.
  4. ^ Russian Intel: ISIS Has 80,000 Jihadis in Iraq and Syria באתר breitbart
  5. ^ ג'קי חורי, השחקן האסלאמיסטי העולה שמדיר שינה מעיני האמריקאים, באתר הארץ, 6 בינואר 2014
  6. ^ 6.0 6.1 רועי קייס, ראש הג'יהאד מטיף לצנעה, וחושף שעון רולקס, באתר ynet‏, 7 ביולי 2014
  7. ^ ניו יורק טיימס ואי-פי, המורדים הכריזו על ח'ליפות בשטחים שכבשו בעיראק ובסוריה, באתר הארץ, 30 ביוני 2014
  8. ^ 8.0 8.1 http://www.jamestown.org/single/?tx_ttnews%5Btt_news%5D=27305#.VZUi7_lVikp
  9. ^ 9.0 9.1 Qaeda chief annuls Syrian-Iraqi jihad merger, באתר אלג'זירה, 9 ביוני 2013.
  10. ^ 10.0 10.1 Sunni rebels declare new 'Islamic caliphate', באתר אל-ג'זירה האמריקאי
  11. ^ 11.0 11.1 http://www.abc.net.au/news/2014-07-02/could-an-isis-caliphate-ever-govern-the-muslim-world/5559806
  12. ^ עיראק: המודיעין האמריקני חושש מהתקפות טרור, ynet
  13. ^ חדשות - בעולם nrg - ..."האו"ם הוא מטרה כי הוא פועל למען, www.nrg.co.il
  14. ^ http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/3642847.stm
  15. ^ http://www.wnd.com/2004/04/24234/
  16. ^ סוכנויות הידיעות, "שולחיו הם סוכנים של היהודים", באתר nrg‏, 7 ביולי 2005.
  17. ^ עלי ואקד ורועי נחמיאס, סדרת פיגועים בדהב: עשרות הרוגים - לא ישראלים, באתר ynet‏, 25 באפריל 2006.
  18. ^ חנן גרינברג ורוני סופר, הערכות: אל-קאעידה אחראי לסדרת הפיגועים, באתר ynet‏, 24 באפריל 2006
  19. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3242706,00.html
  20. ^ מפקד שלוחת "אלקאעדה" בעיראק נהרג בהפצצה אווירית, אתר המרכז למורשת המודיעין.
  21. ^ סוכנויות הידיעות, תימן: 16 הרוגים במתקפה על שגרירות ארה"ב, באתר ynet‏, 17 בספטמבר 2008.
  22. ^ רויטרס, "הג'יהאד האסלאמי בתימן": נמשיך בפיגועים נגד גורמים מערביים, באתר ynet‏, 18 בספטמבר 2008
  23. ^ AFP, עיראק: 13 הרוגים בהתקפת אל-קאעידה על תחנת משטרה, באתר ynet‏, 26 בדצמבר 2008.
  24. ^ סוכנויות הידיעות, בגדד: לפחות 30 הרוגים בפיגוע התאבדות, באתר ynet‏, 8 במרץ 2009.
  25. ^ רויטרס, עיראק: אל-קאעידה קיבל אחריות לפיגוע בביה"ס לשוטרים, באתר ynet‏, 12 במרץ 2009
  26. ^ סוכנויות הידיעות, עשרות נפגעו בפיצוצים ליד 3 מלונות בבגדד, באתר nrg‏, 25 בינואר 2010.
  27. ^ סוכנויות הידיעות, אל-קאעידה: אנו ביצענו פיגועי המלונות בבגדד, באתר nrg‏, 27 בינואר 2010
  28. ^ אל-קאעידה מאשר: 2 ראשי הארגון בעיראק חוסלו, ynet
  29. ^ ארגון אלקאעדה בעיראק מינה מחליפים לשני בכיריו, באתר של מרכז המידע למודיעין ולטרור, 23 במאי 2010.
  30. ^ AP, בגדד: 29 נהרגו בפיצוץ שתי מכוניות תופת, באתר ynet‏, 19 בספטמבר 2010.
  31. ^ AP, עיראק: אל-קאעידה לקח אחריות על הפיגוע בבגדד השבוע, באתר ynet‏, 24 בספטמבר 2010
  32. ^ סוכנויות הידיעות, עיראק: השתלטו על כנסייה וקראו לשחרור אסירים, באתר ynet‏, 1 בנובמבר 2010.
  33. ^ AP, החילוץ נכשל: 52 נהרגו בקרב בכנסיה בבגדד, באתר ynet‏, 1 בנובמבר 2010
  34. ^ חיים איסרוביץ', צפו: התקפה נועזת של אל-קאעידה בעיראק, באתר nrg‏, 21 באוגוסט 2012
  35. ^ מיליון תושבים, מאות מיליונים מנפט: כך נראית מדינת דאעש באתר וואלה!
  36. ^ "דיווח בבריטניה: דאע"ש העביר את הלחימה ללבנון", יאסר עוקבי, אתר מעריב השבוע מתאריך 5 באוגוסט 2014
  37. ^ רויטרסחדשות - עיראק נכבשת: אל-קאעידה השתלט על עיר, ynet, ‏11.6.14
  38. ^ חצי מיליון נמלטו ממוסול: "אין מי שיעזור לנו", באתר וואלה! NEWS‏, 11 ביוני 2014.
  39. ^ סואדד אל סלחי וטים אראנגו, Sunni Militants Drive Iraqi Army Out of Mosul, ניו יורק טיימס,‏. 11 ביוני 2014
  40. ^ אל-קאעידה בדרך לבגדד: מי נגד מי בעיראק?, באתר ynet‏, 17 ביוני 2014,
  41. ^ תמונות מעיראק מראות: מאות חיילים נטבחו, באתר ynet‏, 16 ביוני 2014.
  42. ^ Two Arab countries fall apart, באתר האקונומיסט,‏. 14 ביוני 2014
  43. ^ "דאע"ש עם שיר" יעקב אילון אתר mako מתאריך 7 באוגוסט 2014
  44. ^ אהוד יעריארגון דאעש ממשיך במלחמת הדת: פוצץ את קבר יונה הנביא..., mako
  45. ^ דאעש פוצץ את קבר יונה הנביא בעיראק באתר ynet
  46. ^ ארגון דאעש פוצץ את קברו של הנביא דניאל. - חדשות רוטר, רוטר
  47. ^ דאעש רצח 500 יזידים: "ילדים נקברו בחיים", באתר ynet
  48. ^ רועי קייס וAFP, בלב תדמור: הוצאה המונית להורג של דאעש, ynet
  49. ^ רויטרס, ynet - חדשות - סוריה: לוחמי דאעש חטפו 230 בני אדם, ynet
  50. ^ ynet - חדשות - "דאעש השתמש בנשק כימי בעיראק", ynet
  51. ^ רועי קייס, תיעוד הרס ההיסטוריה: דאעש מחריב מקדש, ynet
  52. ^ דאעש על הגדרות: כובש ומתקרב לטורקיה, ynet
  53. ^ ynet - חדשות - דאעש פוצץ חלק ממקדש בל: "נזק עצום"
  54. ^ רועי קייס, ההוכחה המצולמת: דאעש החריב עד עפר אתר עתיקות חשוב בסוריה, ynet
  55. ^ רויטרססוריה: אנשי דאעש פוצצו את "שער הניצחון" בתדמור - וואלה! חדשות, וואלה
  56. ^ רויטרסynet - חדשות - דאעש פוצץ את שער הניצחון בתדמור, ynet
  57. ^ ynet, בגרפים ואיורים: אל-קאעידה בדו"ח ביצועים, באתר ynet‏, 22 ביוני 2014
  58. ^ 58.0 58.1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4571804,00.html
  59. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4568949,00.html
  60. ^ באתר הארץ
  61. ^ "הארץ", ארצות הברית תקפה מהאוויר את לוחמי "המדינה האסלאמית" בעיראק, באתר הארץ, 9 באוגוסט 2014
  62. ^ מייל מדאעש: 132.5 מ' דולר ונשחרר הכתב, באתר ynet
  63. ^ אובמה: "דאע"ש הוא סרטן בגוף המזה"ת, סופו להיכשל", 20/8/2014, באתר גלובס
  64. ^ המופתי הבכיר בסעודיה: דאעש – אויב האסלאם, 19/8/2014, באתר nrg
  65. ^ Obama on ISIS in Syria: 'We don't have a strategy yet' באתר CNN
  66. ^ לראשונה: כוחות קרקע אמריקאים נלחמים בדאעש, באתר nrg‏, 20 בדצמבר 2014
  67. ^ תוכנית אובמה: הפצצות מהאוויר וסיוע ללוחמים נגד דאע"ש על הקרקע, באתר מעריב
  68. ^ יוני הרש, ‏קרי: "מדינות ערב יצטרפו למלחמה בדאעש", באתר ישראל היום, 11.09.2014
  69. ^ יעלון הכריז על ארגון "המדינה האסלאמית" כעל התאחדות בלתי מותרת, באתר הארץ
  70. ^ רונן פולק, הממשלה הכריזה על דאע"ש ועל ג'בהת א-נוסרה ארגוני טרור, באתר רשת ב', 25 באוקטובר 2015
  71. ^ מנהיג דאעש הפצוע הפך משותק והוחלף, באתר ynet, ‏1 במאי 2015.
  72. ^ באתר nana10
  73. ^ ג'ון קרי הודיע: "טורקיה הצטרפה לקואליציה נגד דאעש", נענע 10
  74. ^ טורקיה תקפה יעדים של דאעש | מבזקי חדשות, www.xn--5dbegcfl6a4eval.co.il
  75. ^ ynet - חדשות - לראשונה: מטוסים צרפתיים הפציצו בסוריה, ynet
  76. ^ רועי קייס, ynet - חדשות - רוסיה הפציצה בבירת דאעש: צפו בתקיפות, ynet
  77. ^ צינור הגז לישראל פוצץ בסיני בפעם ה-14, כלכליסט
  78. ^ מחבלים פרצו מסיני לישראל במשוריין מצרי וחוסלו, NRG מעריב
  79. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4674889,00.html
  80. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4675069,00.html
  81. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4573762,00.html
  82. ^ 82.0 82.1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4673986,00.html
  83. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4675342,00.html
  84. ^ ynet - חדשות - פיצוץ? שריפה? רוסיה מאשרת: המטוס התפרק באוויר, ynet
  85. ^ ynet - חדשות - דאעש מציג: זו הפצצה שהפילה המטוס הרוסי, ynet
  86. ^ AP, סוריה, עיראק - ועכשיו לוב. מדינת דאעש גדלה, ynet
  87. ^ דאעש ממשיך להתחזק בלוב: השתלט על העיר מיסרתה בצפון המדינה, https://plus.google.com/100883851361980606872
  88. ^ לוב: מנהיג "אנסאר א-שריעה" מת ביום שישי האחרון - וואלה! תל אביב, tlv100.walla.co.il
  89. ^ לוב: מת מנהיג הארגון הג'יהאדיסטי "אנסאר א-שריעה" - מבזקים - ערוץ 7, ערוץ 7
  90. ^ מעריב, ארהב הציבה פרסים על מבוקשים מאפריקה, NRG
  91. ^ APבוקו חראם הצטרף לדאעש; הרוגים בפיגועים בניגריה, ynet
  92. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4563566,00.html
  93. ^ AP, בוקו חראם הצטרף לדאעש; הרוגים בפיגועים בניגריה, באתר ynet‏, 7 במרץ 2015
  94. ^ AP, בכיר באל-קאעידה רמז: אנו אחראים לפיגוע בנמל התעופה בגלזגו, באתר ynet‏, 24 באוקטובר 2008.
  95. ^ http://news.walla.co.il/?w=/13/2776113
  96. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4563215,00.html
  97. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4570555,00.html
  98. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4565577,00.html
  99. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4568090,00.html
  100. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4523162,00.html
  101. ^ 101.0 101.1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4526194,00.html
  102. ^ http://news.walla.co.il/?w=/16/2786477
  103. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4573075,00.html
  104. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4574750,00.html
  105. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4582320,00.html
  106. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4603548,00.html
  107. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4626950,00.html
  108. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4673139,00.html
  109. ^ ירון שניידר, ‏דאעש: אין בכוונתנו להילחם בישראל, באתר ‏mako
  110. ^ nrg, גורמים מזוהים עם דעא"ש ירו רקטות לעבר ישראל, באתר nrg‏, 16 ביולי 2014
  111. ^ אזהרה לישראלים מטרור באירופה
  112. ^ דאעש בסרטון חדש: "נעקור את מדינת היהודים משורשיה".
  113. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4675244,00.html
  114. ^ ד"ר מרדכי קידר, ‏דעה: רמדאן והתגברות הטרור, באתר ערוץ 7, 2 ביולי 2015.
  115. ^ אמיר בוחבוט ויניר יגנה, 2 רקטות ששוגרו מסיני התפוצצו באשכול; ארגון סלפי קיבל אחריות - וואלה! חדשות, וואלה
  116. ^ אליאור לוי, פלוגות השייח עומר חדיד קיבלו את האחריות לירי הרקטה על אשדוד אמש, ynet
  117. ^ "ארגון עיראקי לזכויות אדם: דאע"ש שרף למוות 23 בני אדם", באתר רשת ב'
  118. ^ AP, סורית נסקלה למוות ואיש בקהל לא התנגד, באתר ynet‏, 10 באוגוסט 2014
  119. ^ א' אֶמִיר, ח' זה חַ'לִיף. המילון של דאעש באתר ynet
  120. ^ אדם הופמן ולירן אופק, 'המדינה האסלאמית' ב-4 דקות: הנרטיב המכונן, מאמר כולל תרגום מילות השיר, אתר המכון למחקרי ביטחון לאומי
  121. ^ להאזנה לשיר
  122. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4569852,00.html
  123. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4529767,00.html
  124. ^ 124.0 124.1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4567851,00.html
  125. ^ איתי זהוראי, "איום עולמי: דאע"ש הוא ארגון הטרור העשיר בכל הזמנים", באתר פורבס-ישראל, 11 בנובמבר 2014
  126. ^ "לדאעש יש כיום כמה מיליארדי דולרים שמגיעים מתורמים בקטאר", באתר כלכליסט
  127. ^ 127.0 127.1 לא רק חמאס: האם קטאר מממנת את דאעש?, באתר ynet
  128. ^ רויטרס, קטאר: לא מסייעים לדאעש, רצח הכתב ברברי, באתר ynet‏, 23 באוגוסט 2014
  129. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4587181,00.html
  130. ^ חסן שעלאן, כנס התנועה האיסלאמית: "ישראל עוזרת לדאעש", באתר ynet‏, 12 בספטמבר 2014
  131. ^ 131.0 131.1 בכיר באמ"ן: "רק 8 מחותמי המכתב ב-8200 - היו חשופים לשיחות חסויות"
  132. ^ http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000952478
  133. ^ 133.0 133.1 133.2 אירופה משלמת, ארצות הברית נגד. כופר לדאעש
  134. ^ רויטרס, אובמה סירב, גרמניה שילמה לדאעש על חטוף, באתר ynet‏, 24 באוגוסט 2014
  135. ^ http://news.walla.co.il/?w=/13/2780410
  136. ^ ynet, "נרווה צימאוננו עם דמכם". המסר מדאעש, באתר ynet‏, 22 באוגוסט 2014
  137. ^ סוכנויות הידיעות, אם הנרצח: "הממשל איים - לא לשלם לדאעש", באתר ynet‏, 13 בספטמבר 2014
  138. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4595846,00.html
  139. ^ http://news.walla.co.il/?w=/2/2779980
  140. ^ יפעת גדות, הנשים היזידיות נמכרות לטרוריסטים, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 31 באוגוסט 2014
  141. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4648543,00.html
  142. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4573574,00.html
  143. ^ רויטרס, אל-קאעידה נחלש: דאעש מנצח בקרב הטרור, באתר ynet‏, 15 בספטמבר 2014
  144. ^ 144.0 144.1 דורון פסקין, תוספת סיכון: כמה מרוויח לוחם דאעש, באתר ynet‏, 26 באוגוסט 2014
  145. ^ [1]
  146. ^ ynet, "הקש בדלת": לשכת הנישואים של דאעש, באתר ynet‏, 13 באוגוסט 2014
  147. ^ 147.0 147.1 147.2 147.3 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4568390,00.html
  148. ^ ynet, ספרד: בת 14 נעצרה לפני שגויסה לדאעש, באתר ynet‏, 6 באוגוסט 2014
  149. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4562040,00.html
  150. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4579417,00.html
  151. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4568949,00.html
  152. ^ טורקיה שולחת הכי הרבה לוחמים לדאעש
  153. ^ נגד הזרם: משפחות עוברות למדינת דאעש
  154. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4563215,00.html
  155. ^ 155.0 155.1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4562010,00.html
  156. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4558901,00.html
  157. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4587695,00.html
  158. ^ ד"ר ירון פרידמן, הפרויקט לפירוק מדינות. "דאעש" קונטרול, באתר ynet‏, 12 ביוני 2014
  159. ^ ynet, איך הפכה בריטניה ליצואנית ג'יהאדיסטים?, באתר ynet‏, 25 באוגוסט 2014
  160. ^ דאעש הוציא להורג 100 מלוחמיו הזרים שניסו לברוח, באתר וואלה, דצמבר 2014
  161. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4566861,00.html
  162. ^ ynet, מנסים לעצור את דאעש: מצור בעיר של סדאם, באתר ynet‏, 19 באוגוסט 2014
  163. ^ ynet, מאבק עולמי: איך מונעים גיוס לדאעש?, באתר ynet‏, 13 בספטמבר 2014
  164. ^ רויטרס, כמו מדינה: הממשלה של דאעש בסוריה, באתר ynet‏, 5 בספטמבר 2014
  165. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4579507,00.html
  166. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4625962,00.html
  167. ^ ראה לדוגמה, [ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4574423,00.html תושב הצפון הורשע שלחם בשורות דאעש]
  168. ^ העיתון הירדני א-רד פרסם כי מעצר של עשרות פעילים סלפים ברחבי הממלכה נועד למניעת הפצת תעמולה באינטרנט של ארגוני טרור לא חוקיים כמו דאעש וג'בהת א-נוסרה. ראה, יצחק בן-חורין, וושינגטון, מהפך בדעת הקהל בארה"ב: אובמה זהיר מדי, באתר ynet‏, 10 בספטמבר 2014
  169. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4559199,00.html
  170. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4605592,00.html
  171. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4544204,00.html
  172. ^ פורסמה קלטת הוצאתו להורג של אזרח אמריקני בעיראק, נענע 10
  173. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4569899,00.html
  174. ^ http://www.mako.co.il/news-world/international/Article-69643973530f741004.htm
  175. ^ 175.0 175.1 175.2 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4565484,00.html
  176. ^ שם-מדיה
  177. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4565840,00.html
  178. ^ חדשות 2, ‏ארה"ב: עורף הראשים מדאע"ש, "ג'ון הג'יהאדיסט", זוהה, באתר ‏mako‏‏, ‏14 בספטמבר 2014‏
  179. ^ סוכנויות הידיעות‏, זה הבריטי שהצטרף לדאעש והוציא להורג את העיתונאי, באתר וואלה! NEWS‏, 24 באוגוסט 2014
  180. ^ YNet, נחשפה זהותו של "ג'ון הג'יהאדיסט" מדאעש, באתר ynet‏, 26 בפברואר 2015
  181. ^ חדשות 2, ‏סיפור מסתורי: לאן נעלם "עורף הראשים" של דאע"ש?, באתר גלובס, 28 ביולי 2015
  182. ^ רויטרס‏, נמשכת הזוועה: דאעש ערף ראשו של עיתונאי יהודי-אמריקני, באתר וואלה! NEWS‏, 3 בספטמבר 2014
  183. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4565772,00.html
  184. ^ http://www.mako.co.il/news-world/arab-q3_2014/Article-9bdda46a0137841004.htm
  185. ^ http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=1082523
  186. ^ דיוויד היינס האשים את הממשלה בלונדון על מותו, ראה בנענע
  187. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4605641,00.html
  188. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4603082,00.html
  189. ^ http://www.mako.co.il/news-world/arab/Article-7d5eca867f11631018.htm
  190. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4603027,00.html
  191. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4627953,00.html
  192. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4573058,00.html
  193. ^ ww.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4579932,00.html
  194. ^ דאעש בטריילר הוליוודי: "המלחמה רק החלה"
  195. ^ http://news.walla.co.il/item/2802076
  196. ^ ww.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4592360,00.htmlw
  197. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4577507,00.html
  198. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4582433,00.html
  199. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4573101,00.html
  200. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4671935,00.html
  201. ^ www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4622583,00.html
  202. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4618613,00.html
  203. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4621369,00.html
  204. ^ ynet, בלגי בן 13 עם קלצ'ניקוב: הילד של דאעש, באתר ynet‏, 24 באוגוסט 2014
  205. ^ 205.0 205.1 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4558871,00.html
  206. ^ http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4534754,00.html
  207. ^ ynet, הפנים מאחורי האכזריות. צמרת דאעש נחשפת, באתר ynet‏, 20 בספטמבר 2014
  208. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, 10 מיליון דולר עבור מידע על הרוצחים מדאעש, באתר ynet‏, 20 בספטמבר 2014
  209. ^ המרכז למורשת המודיעין, דאעש: דיוקנו של ארגון טרור, עמודים 104-108
  210. ^ In nations with significant Muslim populations, much disdain for ISIS, אתר PewresearchCenter, 17.11.15
  211. ^ Madeline Grant, One in six French citizens sympathises with the Islamist militant group ISIS, אתר Newsweek, 8/26/14
  212. ^ Daniel Greenfield, Do a Majority of Young French Muslims Support ISIS?, 17.11.15