ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/מיון נושאים: לוויקי/חול המועד
חול המועד (בראשי תיבות: חוה"מ) הוא כינוי ביהדות למועדים מהתורה שבהם לא ציוותה התורה לקיים יום טוב. משמעות הדבר שימים אלה נחשבים מבחינה הלכתית במעמד שבין יום חג ליום חול. ימים כאלה קיימים בשני חגים בלבד, הנמשכים שבוע בסך הכל: חמישה ימים בין פסח לשביעי של פסח ושישה ימים אחרי היום הראשון של סוכות.
בחול המועד ישנן הגבלות הלכתיות שונות על מלאכה, אך הן מעטות ביחס למלאכות האסורות ביום טוב ולמלאכות האסורות בשבת. בנוסף ישנן הגבלות על נוהגי אבלות שונים. את ימי חול המועד מכבדים באכילה ושתייה ובלבישת בגדים חגיגיים. רבים מנצלים ימים אלו כדי לנפוש ולבלות, ובישראל מקומות עבודה רבים מוציאים את העובדים לחופשה מרוכזת בימים אלו[1].
בשל יום טוב שני של גלויות, בחו"ל נגרע יום אחד מחול המועד (שהוא היום הראשון של חול המועד בארץ ישראל). במרבית השנים חלה שבת באחד מימי חול המועד, והיא מכונה 'שבת שבתוך המועד' או 'שבת חול המועד'.
במקורות[עריכת קוד מקור]
בפרשת המועדות המופיעה בספר ויקרא (פרשת אמור) נאמר כי חג הסוכות וחג הפסח חלים שמונה ושבעה ימים (בהתאמה), כאשר היום הראשון והאחרון בהם הם 'מקרא קודש' או 'שבתון', אך אין התייחסות לתוכן הימים שביניהם, מלבד ציווי להקרבת קורבנות מיוחדים בימים אלו.
חול המועד סוכות[עריכת קוד מקור]
- ”בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה, חג הסכות שבעת ימים לה'. ביום הראשון מקרא קודש - כל מלאכת עבודה לא תעשו. שבעת ימים תקריבו אשה לה', ביום השמיני, מקרא קודש יהיה לכם, והקרבתם אשה לה', עצרת הוא, כל מלאכת עבודה לא תעשו.” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ל"ד–ל"ו)
- ”אך בחמשה עשר יום לחדש השביעי, באספכם את תבואת הארץ, תחוגו את חג ה' שבעת ימים; ביום הראשון שבתון וביום השמיני שבתון.” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוק ל"ט)
חול המועד פסח[עריכת קוד מקור]
- ”ובחמשה עשר יום לחדש הזה, חג המצות לה', שבעת ימים מצות תאכלו. ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם - כל מלאכת עבודה לא תעשו. והקרבתם אשה לה' שבעת ימים; ביום השביעי מקרא קודש - כל מלאכת עבודה לא תעשו.” (ספר ויקרא, פרק כ"ג, פסוקים ו'–ח')
בתורה שבעל פה[עריכת קוד מקור]
בתורה שבעל פה, ישנה מסכת מיוחדת במשנה ובגמרא העוסקת בחלקה הגדול בדיני חול המועד - מסכת מועד קטן. בספרא ובגמרא מסכת חגיגה הובאו מדרשי הלכה על פיהם חול המועד אסור במלאכה. חלק מהראשונים הבינו ממדרשי ההלכה כי חלק מאיסורי המלאכה בחול המועד הם איסורים מהתורה, אך הדעה המקובלת בין הפוסקים היא כי דרשות אלו היו אסמכתאות, ולעיקר איסור המלאכה בחול המועד תוקף של דרבנן, ולא מהתורה[2].
איסור מלאכה[עריכת קוד מקור]
ערך מורחב – איסורי מלאכה בחול המועד
לפי ההלכה, ישנן מלאכות שאסור לעשותן בחול המועד. בתלמוד, איסור זה נדרש מהמקרא[3], אולם ישנה מחלוקת בין הראשונים אם האיסור הוא מדאורייתא, כלומר נובע מפרשנות של המקרא, או מדרבנן, כלומר חידוש של חז"ל שרק הסמיכו אותו על המקרא[4].
קיימת מחלוקת בפוסקים, האם ל"ט המלאכות האסורות בשבת ויום טוב משום יצירה, אסורות באופן כללי גם בחול המועד מלבד אותן מלאכות שהותרו, או שבחול המועד אסורות רק מלאכות שיש בהן טרחה. על כל פנים, מסחר[5] ודברים שיש בהם טרחה מרובה אסורים.
מלאכות שהותרו בחול המועד[עריכת קוד מקור]
בחול המועד הותרו שבעה סוגי מלאכות:
אוכל נפש[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – מלאכת אוכל נפש
הכנת מזון למועד. מותר מעשה אומן, מותר לתכנן מראש מלאכה זו במועד, ויש אומרים שמותר לעשותה בשכר לאחרים[6]. מותר גם לעשותה בפומבי, אם ניכר שעושה לצורך המועד.
מכשירי אוכל נפש[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – מכשירי אוכל נפש
שימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, וכן לשם רפואה והיגיינה, גם תיקון הציוד מותר, ומותר לעשות בשכר לאחרים. אך אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט[7].
מכשירי מכשירים, כגון תיקון רשתות שצדים בהם עופות מותר לעשות בהם רק מלאכת הדיוט ולא מלאכת אומן[8].
שאר צורכי המועד[עריכת קוד מקור]
לדוגמה שטיפת רצפה, או תיקון רכב - מותר מעשה הדיוט בלבד, ובתנאי שלא תכנן מלאכתו למועד. אסור לעשות לאחרים בשכר.
מלאכת דבר האבד[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – דבר האבד
מלאכה שאם לא תעשה, ייגרם לאדם נזק או הפסד. מותר גם מעשה אומן, ולאחרים בשכר. כל זאת רק בתנאי שלא דחה את המלאכה בכוונה לחול המועד כשהיה יכול לעשותה מקודם.
מלאכה לצורך מצווה[עריכת קוד מקור]
מעשה אומן מותר אם עלול להפסיד את ההזדמנות לקיום המצווה, ואפילו אם תכנן מראש את המלאכה למועד. לעשות בשכר לאחרים, מותר רק אם זמן המצווה במועד, וישתמש ברווח לשמחת המועד. מעשה הדיוט מותר גם לצורך אחרי החג, אם לא יהיה לו זמן.
צורכי רבים[עריכת קוד מקור]
לדוגמה לתקן דרכים או מקווה. מותר גם מעשה אומן לצורך המועד, לתכנן מראש מלאכתו למועד, ולעשות לאחרים בשכר.
פועל שאין לו מה לאכול[עריכת קוד מקור]
מותר לו לעשות כל מלאכה בשכר עבור אחרים. ומותר לשכור אותו גם למלאכות האסורות בחול המועד[9]. ישנה מחלוקת בין האחרונים האם מדובר על פועל שאין לו מה לאכול כלל, אפילו לחם ומים[10], או שמדובר על פועל שאין לו את הצרכים הדרושים לו לחג, כגון בשר ויין[11].
מנהגי כבוד החג[עריכת קוד מקור]
אבלות[עריכת קוד מקור]
אין מתאבלים ואין מספידים נפטרים בחול המועד.
הנחת תפילין[עריכת קוד מקור]
דין הנחת תפילין בחול המועד אינו מפורש בחז"ל, יש שכתבו לדייק מדבריהם שיש להניח[12], ואכן רוב ראשונים נהגו להניח[13], אך ראשונים רבים אחרים סברו שאין להניח תפילין בחולו של מועד.[14] רבי יוסף קארו בספרו 'בית יוסף' כתב שמאחר ובתלמוד לא נתפרש דין זה, לכך אין לעבור בידיים על דברי רבי שמעון בר יוחאי בזוהר ולהניח[15].
כיום, המנהג הנפוץ בארץ ישראל שאין מניחים תפילין בחול המועד, כפי שאין מניחים בשבת ויום טוב, אמנם יש שמניחים בצנעה, ובשנים האחרונות יש שהקימו מניינים נפרדים להניח תפילין, בהסכמת פוסקים מסוימים.[16] בחוץ לארץ רבים מניחים תפילין, חלקם בברכה,[17] וחלקם בלי ברכה,[18] ויש, בעיקר מבין החסידים, שאין מניחים. קיימים מנהגים נוספים בעניין כגון מנהג המחלק בין רווקים לנשואים, ועוד.
איסור כביסה גילוח ותספורת[עריכת קוד מקור]
חכמים אסרו לכבס, לגלח ולהסתפר בחול המועד. סיבת האיסור היא מפני כבוד הרגל (חג), כדי שאנשים לא ידחו את הכביסה, התספורת והגילוח לחג, ויכנסו לחג כשהם מנוולים בשיער מגודל[19]. מי שלא התגלח או הסתפר מסיבות מובנות, כגון שהיה שבוי או בבית כלא, התירו לו חכמים לגלח במועד. בימינו, כשרבים נוהגים להתגלח בכל יום, יש מתירים להתגלח כיוון שגם מי שהתגלח בערב החג צריך להתגלח שוב בתוך המועד, על מנת שלא יראה מנוול במועד.[20]
קציצת ציפורניים[עריכת קוד מקור]
נחלקו התנאים האם מותרת קציצת ציפורניים בחול המועד. לדעת רבי יהודה אסור הדבר, ואילו לדעת רבי יוסי היא מותרת. ההלכה נפסקה כדעת רבי יוסי[21]. בתלמוד מובא שיש איסור לקצוץ בקוצץ ציפורניים, אך לדעת הרי"ף והרא"ש איסור זה נאמר לגבי דיני אבלות ולא לגבי חול המועד. בשולחן ערוך נאמר שקציצת ציפורניים מותרת, ואילו הרמ"א כתב שקציצת ציפורניים אסורה[22]. הנוהגים כרמ"א מקלים בכמה מקרים: בקציצת ציפורניים בפה, בקציצתם לילד קטן, בקציצתם כאשר קצץ אותם בערב החג, בקציצתם לצורך טבילת אשה, ויש מתירים לקצצם גם בערב שבת למי שרגיל בכך[23].
ראיית נגעים בחול המועד[עריכת קוד מקור]
נחלקו תנאים בדבר. לדעת רבי מאיר רואים את הנגעים להקל ולטהר את המצורע, אך לא להחמיר עליו ולטמא אותו, משום שהדבר פוגע בשמחת החג שלו. לעומת זאת לדעת רבי יוסי, אין רואים את הנגעים לא להקל ולא להחמיר, וזאת משום שדרש מהפסוק "לטהרו או לטמאו"[24] שאם נזקק הכהן לבדוק את הנגע הוא אינו רשאי שלא לבחור באחת משתי הדרכים: לטהר את בעל הנגע או לטמא אותו.[25] לדעת רבי יש להבחין בין מצורע מוחלט לבין מצורע מוסגר, שאת נגעו של המוסגר רואים בחול המועד ואת נגעו של המוחלט לא רואים, ויש גרסה הפוכה לפיה את נגעו של המוסגר לא רואים, ואת נגעו של המוחלט רואים.[26]
סדר התפילה[עריכת קוד מקור]
בתפילות שחרית, מנחה וערבית מתפללים תפילת עמידה רגילה ומוסיפים בה את תפילת יעלה ויבוא. אחרי חזרת הש"ץ של תפילת שחרית, קוראים את ההלל (בפסח הלל בדילוג ובסוכות הלל שלם, ונוספת נטילת לולב לפני ההלל והושענות אחרי), ולאחר מכן קוראים בתורה ומחלקים את הקריאה לארבעה קוראים. אחרי קריאת התורה מתפללים תפילת מוסף של חג. גם בברכת המזון מוסיפים יעלה ויבוא.
שבת חול המועד[עריכת קוד מקור]
גם בשבת מתפללים תפילת עמידה בשחרית, מנחה וערבית בלא שינויים, למעט יעלה ויבוא. בקהילות אשכנז ואיטליה אומרים פיוטים בברכות קריאת שמע. אומרים הלל,[27] ובסוכות ברוב הקהילות אומרים הושענות,[28] אלא שנוהגים שלא להקיף את הבימה כבשאר ימים. בקהילות האשכנזים, קוראים מגילת שיר השירים בשבת חול המועד פסח, ומגילת קהלת בשבת חול המועד סוכות.[29] מנהג זה לא היה קיים בתקופת חז"ל.[30] במסכת סופרים מופיע המנהג לקרוא שיר השירים בסוכות ומגילת רות בשבועות, אך שם מופיעה הקריאה ביום טוב ולא בשבת חול המועד.[31] המנהג מופיע לראשונה בתקופת רש"י.[32]
בקריאת התורה בשחרית קוראים פרשה מיוחדת לשבת חול המועד (ספר שמות, פרק ל"ג, פסוק י"ב עד פרק ל"ד, פסוק כ"ו),[33][34] ולמפטיר קוראים בקרבנות החג כמו בשאר הימים. בחול המועד סוכות, מפטירים ברוב הקהילות ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוק י"ח עד פרק ל"ט, פסוק ט"ז; אצל התימנים והאיטלקים מפטירים ספר יחזקאל, פרק ל"ח, פסוקים א'–כ"ג. בחול המועד פסח, מפטירים ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוקים א'–י"ד (והתימנים מתחילים פרק ל"ו, פסוק ל"ז).[33] תפילת מוסף היא בנוסח של יום טוב, אך מזכירים בה את שבת.
במנחה קוראים את תחילת הפרשה של השבת הבאה.
עלייה לרגל[עריכת קוד מקור]
- ערך מורחב – עלייה לרגל
בזמן בית המקדש, מי שאיחר מלהקריב עולת ראייה ביום טוב הראשון, יכל להשלים ולהקריב בימי חול המועד.
כיום, רבבות נוהרים אל רחבת הכותל המערבי בימי חול המועד כדי לקיים זכר למצוות העלייה לרגל. כמו כן, אלפים מגיעים בחול המועד למעמד ברכת הכהנים לכותל המערבי המסורתי, בו מאות כוהנים מברכים את העם. עם זאת לדעת רבים מהפוסקים קיום זכר לעליה לרגל הוא רק בראיית רצפת הר הבית כך כתוב גם בספר תשובות והנהגות שכתב הרב משה שטרנבוך[דרוש מקור] וכן הורה רב העיר העתיקה הרב אביגדר נבנצל[דרוש מקור].
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור]
- מסכת מועד קטן - עוסקת בעיקר בענייני חול המועד
- בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, כרך ה, בעניין הנחת תפילין בחול המועד, בני ברק תשע"ח.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- הלכות חול המועד בקיצור שולחן ערוך
- חול המועד, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
- הרב מרדכי אליהו, הלכות חול המועד, באתר ישיבה
- הלכות חול המועד, אתר דין
- ברוך גיאן, סתם יום של חול... המועד, בבלוג "עונג שבת", אפריל 2015
- הרב אוהד פיקסלר, כיבוס בחול המועד, באתר ישיבת הר עציון
- קריאת התורה בפסח, באתר "פרשת השבוע"
- קריאת התורה בסוכות, באתר "פרשת השבוע"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^
חיים ביאור, חול המועד פסח: האם עובד יכול לסרב לצאת לחופשה מרוכזת?, באתר TheMarker, 29 במרץ 2015
- ^ הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטיין, ערוך השולחן, אורח חיים, סימן תק"ל
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א'.
- ^ ראו תוספות לתלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח, עמוד א', במשנה תורה לרמב"ם, ספר זמנים, הלכות שביתת יום טוב, פרק ז', הלכה א', ברמב"ן בסוף פסקי חול המועד, בנימוקי יוסף מועד קטן דף א עמוד א, ועוד.
- ^ בתלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י', עמוד ב' מוזכר איסור פרקמטיא בחול המועד.
- ^ ביאור הלכה על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ב, סעיף א' דיבור המתחיל אפילו.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"מ, סעיף ח' ומשנה ברורה, סימן תק"מ, סעיף קטן כ"ז.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"א, סעיף א' ומשנה ברורה, סימן תקמ"א, סעיף קטן ב', על פי המגן אברהם. כעין דבריו ראו בחידושי הרמב"ן למועד קטן.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ב, סעיף ב'.
- ^ זו דעת המגן אברהם לשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"ב, סעיף ב'.
- ^ זו דעת האליה רבה לסימן תקמב, מובא במשנה ברורה, סימן תקמ"ב, סעיף קטן ז'.
- ^ "כותב אדם תפילין ומזוזות לעצמו" היינו לצורך המועד. בבלי מועד קטן יט. ירושלמי מועד קטן פרק ג הלכה ד
- ^ והרא"ש אומר שבירושלמי מפורש שצריך בחוה"מ ולכן לא נגיד שהוא חולק על הבבלי (הל' תפילין סי' טז) והמרדכי (הל' תפילין יג.) כתב בשם ר"י דנראה ראיה גמורה מן הירושלמי דחול המועד חייב בתפילין ובסמ"ק (סי' קנג יד.) וכן בספר התרומה. אבא של הטור היה מניח בברכה והוא כותב שיש ספק ולכן מניח בלי ברכה (טור אורח חיים הלכות תפילין סימן לא) הרמ"א אומר שמניחין ומברכין רק לא בקול רם (בית יוסף אורח חיים סימן לא) והמשנה ברורה שחולצים לפני ההלל (שם ז)
- ^ לסיכום שיטות הראשונים, עיין בנימין שלמה המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, כרך ה, עמ' 89 ואילך.
- ^ "ומאחר שבתלמודא דידן לא נתבאר דין זה בפירוש מי יערב לבו לגשת לעבור בקום עשה על דברי רבי שמעון בן יוחי המפליג כל כך באיסור הנחתן (בית יוסף אורח חיים סימן לא) זוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת שיר השירים (דף ח עמוד ב)
- ^ בנימין המבורגר, שרשי מנהג אשכנז, חלק ה, בני ברק תשע"ח, עמ' 875 ואילך.
- ^ כהוראת הרמ"א, שולחן ערוך או"ח לא:ב.
- ^ כהכרעת המשנה ברורה ואחרונים אחרים שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ד, עמוד א'.
- ^ הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה, כרך מועדים, פרק יא הלכות ט-י
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף י"ז, עמוד ב'.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקל"ב, סעיף א'.
- ^ על פי נחלת שבעה, מובא בבאר היטב. אמנם בשבות יעקב חלק על כך.
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ג, פסוק נ"ט.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ז', עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מועד קטן, דף ז', עמוד ב'.
- ^ בסוכות הלל שלם ובפסח בדילוג
- ^ בנוסח איטליה ובקצת קהילות נוסח אשכנז אומרים את ההושענות אחרי מוסף כרגיל. במנהג חב"ד ולפי מנהג הגר"א, אין אומרים הושענות בשבת כלל.
- ^ בקצת קהילות אחרות, קוראים מגילות אלה בהזדמנות אחרת במשך החג.
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קט"ו, עמוד א', ובתלמוד בבלי מהדורת שוטנשטיין, שם, הע' 3.
- ^ ראו מסכת סופרים, פרק י"ד, הלכה ט"ז.
- ^ ראו שלמה בובר (מו"ל), סידור רש"י, חברת מקיצי נרדמים, ברלין תרע"ב, עמ' 104, וראו רבי שמחה בן שמואל מוויטרי, מחזור ויטרי, סי' שפ"ד, על סיום קהלת בשמיני עצרת "אם עדן לא נקרא".
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד א'
- ^ על פי ממצאים שנתגלו בגניזת קהיר, בנוסח ארץ ישראל נהגו לקרוא בשבת חול המועד בפסח ובסוכות בפרשת "עשר תעשר" שבפרשת ראה שכנראה כללה את פרשת המועדות שאחריה, שלפי הבבלי נקראת ביום טוב שני של גלויות, שאינו בארץ ישראל. (עזרא פליישר, "פרשת 'עשר תעשר' וקריאתה בימות חג לפי מנהגות ארץ ישראל", תרביץ לו [ב] (טבת תשכ"ז), עמ' 116–155).
| סוכות | ||
|---|---|---|
| מהלך החג | יום טוב ראשון • חול המועד סוכות • הושענא רבה • שמיני עצרת/שמחת תורה |  |
| סוכה | סכך • אכילה בסוכה • שינה בסוכה • ברכת לישב בסוכה • אושפיזין • מצטער פטור מן הסוכה • תשבו כעין תדורו • מעמיד • דופן עקומה • הלכות סוכה | |
| ארבעת המינים | אתרוג, לולב, הדס וערבה • הלכות ארבעת המינים • קוישיקלך | |
| מנהגים | הושענות • הקפות • חיבוט ערבה • זכר לשמחת בית השואבה • תיקון ליל הושענא רבה | |
| מצוות הנוהגות בזמן בית המקדש |
מצוות ערבה במקדש • הקפת המזבח • ניסוך המים • שמחת בית השואבה • הקהל • שמחת הרגלים | |
| שמיני עצרת ושמחת תורה | תפילת הגשם • וזאת הברכה • דגל שמחת תורה • הקפות בשמחת תורה • הקפות שניות | |
| תפילות ופיוטים | פיוטי הושענות (כהושעת אלים) • פיוטי הגשם (אף ברי · זכור אב · שפעת רביבים) • מפי אל • סוכה ולולב לעם סגולה • משה אמת | |
| שונות | שמחת הרגלים • מסכת סוכה • שלומית בונה סוכה • סהרנה | |
