יהדות חרדית – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
שורה 28: שורה 28:
=== ציות לגדולי הדור ===
=== ציות לגדולי הדור ===
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[גדול הדור]], [[אדמו"ר]]}}
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[גדול הדור]], [[אדמו"ר]]}}
בציבור החרדי מהווים "גדולי הדור" (או "גדולי ישראל"), שהם ה[[רבנים]] וה[[אדמו"ר]]ים הבולטים והמשפיעים ביותר, את הסמכות עליונה בכל הקשור לא רק בשאלות הלכתיות ספציפיות אלא גם בהתנהלות ציבורית שוטפת ואף ביחס להתנהלות הפרט. עקרון זה, שנטבע עם התגבשות החרדיות במזרח אירופה ובישראל, ידוע בשם "[[דעת תורה]]". אף על פי שהציבור החרדי מורכב ממאות קהילות נפרדות שלכל אחת מהן מנהיגות משל עצמה, כאשר עומדות על הפרק סוגיות חשובות, אמורים "גדולי הדור" להכריע בהן. כך "[[מועצת גדולי התורה]]" והמזוהים עמה קובעים למגזר החרדי-אשכנזי שלהם, "[[מועצת חכמי התורה]]" וראשיה מכריעים עבור הציבור ה[[חרדים ספרדים|חרדי-ספרדי]] בישראל, וגופים אחרים (דוגמת "[[התאחדות הרבנים]]" או [[בד"ץ העדה החרדית]]) מחליטים לקהלם. החרדים מקפידים על כך שפסיקות ההלכה וההכרעות הציבוריות יהיו על טהרת הרבנים החרדים, דהיינו מבלי להישען כלל על דעת רבנים שאינם מזוהים ככאלו. בכלל זה, נבחרים שלוחי הציבור החרדי בכנסת על ידי הרבנים העומדים בַראש מחנותיהם.
בציבור החרדי מהווים "גדולי הדור" (או "גדולי ישראל"), שהם ה[[רבנים]] וה[[אדמו"ר]]ים הבולטים והמשפיעים ביותר, את הסמכות העליונה בכל הקשור לא רק בשאלות הלכתיות ספציפיות אלא גם בהתנהלות ציבורית שוטפת ואף ביחס להתנהלות הפרט. עקרון זה, שנטבע עם התגבשות החרדיות במזרח אירופה ובישראל, ידוע בשם "[[דעת תורה]]". אף על פי שהציבור החרדי מורכב ממאות קהילות נפרדות שלכל אחת מהן מנהיגות משל עצמה, כאשר עומדות על הפרק סוגיות ציבוריות, אמורים "גדולי הדור" להכריע בהן. כך "[[מועצת גדולי התורה]]" והמזוהים עמה קובעים למגזר החרדי-אשכנזי שלהם, "[[מועצת חכמי התורה]]" וראשיה מכריעים עבור הציבור ה[[חרדים ספרדים|חרדי-ספרדי]] בישראל, וגופים אחרים (דוגמת "[[התאחדות הרבנים]]" או [[בד"ץ העדה החרדית]]) מחליטים לקהלם. בכלל זה, נבחרים נציגי הציבור החרדי בכנסת על ידי הרבנים העומדים בַראש מחנותיהם.


=== הסתגרות והתבדלות ===
=== הסתגרות והתבדלות ===

גרסה מ־15:47, 30 במרץ 2016

סדר לימוד בישיבת חברון בירושלים, אחת מהישיבות החרדיות-ליטאיות הבולטות

היהדות החרדית היא חטיבת זרמים ביהדות האורתודוקסית, המתאפיינת בהקפדה רבה יחסית על שמירת מצוות וקיום ההלכה, ושמרנות מבחינת תרבותה ואורח חייה.

לפי דעה רווחת, מקור הכינוי "חרדים" הוא בספר ישעיהו (ס"ו, פס' ה'): ”שִׁמְעוּ דְּבַר-ה', הַחֲרֵדִים אֶל-דְּבָרוֹ...”. על אף שבמקורו משמש הביטוי כריבוי של "חרד", מקובל יותר הכינוי ליחיד "חרדי"[1]. החרדיוּת נולדה במרכז ומזרח אירופה בעת החדשה, כתגובה לתהליכי המודרניזציה, התירבות והאמנציפציה שעברו על היהודים משלהי המאה ה-18, התפשטות ערכי תנועת ההשכלה ועלייתן של מגמת ההתערות מחד והתנועות הלאומיות היהודיות מאידך. במאה ה-19 שימש הביטוי "חרדים", כמאפיין את היהודים והקהילות שהקפידו על אורח חיים לפי ההלכה[2].

הריכוזים החרדיים העיקריים הם במדינת ישראל, בארצות הברית (ובפרט באזור ניו יורק וניו ג'רזי), בבלגיה ובבריטניה.

רקע היסטורי

החת"ם סופר

עד לסוף המאה ה-18 חיו מרבית היהודים במרכז אירופה בקהילות מסוגרות שנשלטו על ידי בתי הדין והפרנסים שלהן. הן התקיימו כקורפורציה אחת מני רבות והיו כפופות למערכת זכויות-יתר והגבלות נפרדת משל עצמן; הממשק הכלכלי והתרבותי עם הסביבה היה מוגבל, ושמירת חוקי הדת הייתה בגדר נורמה ומוסכמה ציבורית. מצב עניינים זה החל להשתנות לאחר שתהליך האמנציפציה במרכז אירופה ובמערבה – כחלק מתהליך רחב יותר של פירוק חברת המעמדות והקמת מדינות ריכוזיות – חיסל את האוטונומיה השיפוטית של הקהילות, פתח בפני חבריהן אפשרויות חדשות של תעסוקה, החל להעניק להם שוויון זכויות וכפה חינוך בבתי-ספר ממשלתיים. היהודים הפכו בהדרגה למעורבים יותר בסביבתם, תוך אימוץ מנהגים, לבוש, תרבות ואורח חיים חדשים. תנועת ההשכלה ניסתה אף היא לקדם ערכים דומים, אך השפעתה הייתה מועטה ביחס לגורמים החיצוניים הנזכרים[3]. לפתיחות לעולם הרחב נלוו תהליכים של חילון, התבוללות והתנצרות בקנה מידה גדול. כמו כן, נשמעו קריאות לשינוי דתי עמוק כדי להסתגל, דוגמת אלו של היהדות הרפורמית שהחלה לצמוח. מגמות אלו היו לצנינים בעיניהם של הדתיים השמרניים במרכז אירופה, שראו בהן סכנה ברורה. הם ניסו לשמר את ההוויי המסורתי באמצעות דבקות באורח חייהם, בראש ובראשונה הפרטים ששחיקה בהם התקשרה עם קבלת הרוחות החדשות.

המייצג הבולט של גישה זו, הנחשב לאחד האבות המייסדים של התפישה החרדית שהתגבשה במהלך המאה ה-19, היה הרב משה סופר ('החת"ם סופר') מפרשבורג. הוא טבע את אחד ממטבעות הלשון המזוהים עמה, "חדש אסור מן התורה". במקור, נאמר ביטוי זה על סוגיית איסור האכילה מהתבואה החדשה לפני שמניפים את העומר בבית המקדש. החת"ם סופר העניק לביטוי משמעות מקורית, לפיו כל שינוי במנהג ישראל החשוד כקשור למגמות התמורה אסור, גם אם אינו סותר במפורש את התלמוד והפוסקים[4]. לחת"ס הייתה השפעה רבה ובארצו הונגריה, שבה מיעטו השלטונות להתערב בארחות היהודים והדרכים הישנות שרדו זמן ממושך יחסית, התעצבו גילוייה הראשונים של המגמה המסורתנית (להבדיל ממסורתית) שהתווה. ביתר מרכז היבשת התפוררה החברה היהודית הישנה עד אמצע המאה. כמה שנים לאחר מות החת"ס התנקזו מגמות הרפורמה לתנועה בגרמניה, שהמריצה את הציבור השמרני הקטן שנותר שם להתגוננות. העימות במרכז אירופה בין משתלבים לאדוקים הוביל ב-1871 לפילוג קהילות מלא בהונגריה בין שני המחנות. ב-1876 התאפשר גם לאורתודוקסים בגרמניה לפרוש מהקהילות הממוסדות. רק חלק קטן מהם נענו לקריאת רש"ר הירש לעשות זאת ולהקים עדות בדלניות, בעוד הרוב נותרו בתוך הגופים הישנים.

הקצב האיטי שבו הגיעה המודרנה בתחום כלשהו למזרח אירופה, שם גם לא ניתנה כלל אמנציפציה עד לאחר מלחמת העולם הראשונה, איחר מאוד את הופעתם של תהליכים כאלה בפולין הקונגרסאית ובתחום המושב. רק בשנות ה-70 של המאה ה-19 החלה להסתמן תמורה. החברה היהודית נותרה מסורתית במידה רבה: ב-1880 היו בכל רוסיה ופולין 21,308 תלמידי בית-ספר יהודיים, מתוך אוכלוסייה של למעלה מארבעה מיליון[5]. גם בגליציה, האזור הנחשל ביותר באימפריה האוסטרו-הונגרית, ואף בצפון-מזרח הונגריה, הביאו שיעורים נמוכים של עיור והצלחה חלקית בלבד של השלטונות לכפות חינוך מודרני לכך שנותרו כיסים גדולים שבהם שרד אורח החיים הישן. ריכוזים אלה, שהשתמרו די זמן כדי לסגל לעצמם השקפת עולם שתבטיח אותם מהתפוררות בתנאים החדשים, היוו את רוב מניינו של העולם החרדי.

לקראת סוף המאה סחפו הסוציאליזם והתנועות הלאומיות היהודיות, בהן הציונות, רבים מהצעירים במזרח היבשת. התעוררותה של האחרונה, בעיקר, נתפשה בידי הדתיים השמרנים כאיום פנימי, בגלל האופי החילוני של מנהיגיה המרכזיים ורצונה לעצב את היהדות כלאום. בהקשר היסטורי זה קמה תנועת אגודת ישראל, ששאפה לייצג את כלל החרדים אך נדחתה בידי רבים מהשמרנים יותר, בעיקר בהונגריה וגליציה וגם בקרב חוגים מסוימים בליטא ופולין. עד היום מתאפיין רוב הציבור החרדי בהסתייגות מהתנועה הציונית, הסתייגות שבאה לידי ביטוי בדרגות שונות – מאדישות ועד התנגדות חריפה. עקב הסתייגות זו וכן עקב חשש מחילון, רוב הרבנים החרדיים לא עודדו עלייה המונית לארץ ישראל בתקופה שבין מלחמות העולם[דרוש מקור]. הסתייגות זו מהתנועה הציונית היא אחד ההבדלים האידאולוגיים בין היהדות החרדית לציונות הדתית.

לאחר מלחמת העולם השנייה התבססו השרידים שנותרו לפליטה ממזרח אירופה סביב הרבנים, בעיקר בישראל ובארצות הברית. מאז שנות השבעים, עם עליית הרב-תרבותיות והסובלנות כלפיו ותחילתה של תנועת התשובה ההמונית, לצד ההשפעה הדמוגרפית המתמשכת של שיעורי ילודה גבוהים, נהנה הציבור החרדי לגווניו מהתעצמות ניכרת. בתקופה זו קמה גם החרדיות הספרדית כתנועה: אף כי תהליכי חילון ותירבות בהיקף גדול התרחשו בארצות המוצא של יהדות ארצות האסלאם, אלה נעדרו לרוב עוקץ אידאולוגי; ההתנגדות השמרנית להם הייתה מאופקת ולבד מגילויי קנאות מבודדים, שמרו הרבנים על קו מכיל. רק תחת השפעת הנסיבות במדינת ישראל צמחה תגובה מעין זו. בראשית המאה ה-21 גדל במהירות חלקם של החרדים מתוך כלל האוכלוסייה היהודית באירופה וצפון אמריקה, שאגפיה האחרים שוקעים, וצמיחה ניכרת מתרחשת גם במדינת ישראל.

מאפיינים

אדיקות דתית

הציבור החרדי דוגל בשמירה על ההלכה "קלה כבחמורה". ככלל, הגישה ההלכתית החרדית, במיוחד בקרב האשכנזים, נוטה לכיוון מחמיר יותר. בהשקפת העולם החרדית ניתן תוקף מוחלט לאמונות היהודיות המסורתיות והרבניות: התורה, בכתב ושבעל פה, ניתנה לבני ישראל מאת האלוהים על ידי משה; כל מה שכתוב בתורה הוא אמת אבסולוטית; את התורה ניתן לפרש רק על בסיס התורה שבעל-פה, כפי שהועברה על ידי חז"ל והפוסקים המקובלים לאורך הדורות במסגרת התלמוד ושאר הספרות הרבנית. האמונה בי"ג העיקרים של הרמב"ם מהווה אבן יסוד בהשקפת עולם זו. החינוך החרדי משקיע את מירב זמנו בלימוד התורה ומצוותיה בשאיפה להוציא בוגרים יראי שמים.

בתחום הכשרות, החרדים מקפידים להשתמש רק במוצרים המאושרים על ידי גופי השגחה המקובלים עליהם, המנפיקים תעודות השגחה "למהדרין" שבהם בדרך כלל יש הקפדה על החומרות של כל העדות, ושהפיקוח בהן נחשב להדוק יותר מזה של הרבנויות המקומיות או הרבנות הראשית. ביחס למצוות השמיטה, לדוגמה, הציבור החרדי-אשכנזי נמנע מלהשתמש בהיתר המכירה. גישה זו הביאה את החרדים לעימותים עם גורמים מתונים יותר, כמו בפולמוס השמיטה ובאירועים אחרים[6].

טיש - התכנסות סביב שולחנו של האדמו"ר

ציות לגדולי הדור

ערכים מורחבים – גדול הדור, אדמו"ר

בציבור החרדי מהווים "גדולי הדור" (או "גדולי ישראל"), שהם הרבנים והאדמו"רים הבולטים והמשפיעים ביותר, את הסמכות העליונה בכל הקשור לא רק בשאלות הלכתיות ספציפיות אלא גם בהתנהלות ציבורית שוטפת ואף ביחס להתנהלות הפרט. עקרון זה, שנטבע עם התגבשות החרדיות במזרח אירופה ובישראל, ידוע בשם "דעת תורה". אף על פי שהציבור החרדי מורכב ממאות קהילות נפרדות שלכל אחת מהן מנהיגות משל עצמה, כאשר עומדות על הפרק סוגיות ציבוריות, אמורים "גדולי הדור" להכריע בהן. כך "מועצת גדולי התורה" והמזוהים עמה קובעים למגזר החרדי-אשכנזי שלהם, "מועצת חכמי התורה" וראשיה מכריעים עבור הציבור החרדי-ספרדי בישראל, וגופים אחרים (דוגמת "התאחדות הרבנים" או בד"ץ העדה החרדית) מחליטים לקהלם. בכלל זה, נבחרים נציגי הציבור החרדי בכנסת על ידי הרבנים העומדים בַראש מחנותיהם.

הסתגרות והתבדלות

פשקווילים בירושלים, מאפיין בולט של הרחוב החרדי

החברה החרדית מאופיינת בהתבדלות מכוונת מהעולם החיצון, במטרה לשמר עצמה מפני חדירת ערכים שאינם מקובלים עליה. הקהילות החרדיות מסתגרות ומתבדלות באמצעות דיור נבדל, הקמת מערכות חינוך ייחודיות לקהילה והימנעות מצריכת תקשורת ותרבות שאינן חרדיות. הדבר מתבטא בהטלת טאבו על צפייה בטלוויזיה. אישים בההנהגה החרדית גם מנסים למנוע מהבתים החרדים מלהתחבר לאינטרנט, ולהיחשף לעיתונים שאינם חרדיים, אך בשונה מההצלחה בטלוויזיה, הרי שבנוגע לשימוש באינטרנט השפעת השוללים נמוכה יותר וחרף מאמציהם כשליש מהחרדים נוהגים לגלוש באינטרנט[7]. כתחליף, משתמשים החרדים באמצעי תקשורת מגזריים. כמו כן נעשה שימוש במודעות קיר (פשקווילים) וכרוזים על גבי מכוניות וכן בקווי נייעס כדי להעביר ידיעות ופרסומים.

מרבית החרדים נמנעים מהשתתפות באירועים כמו טקסים לאומיים או חגיגות יום העצמאות. חלקם, בעיקר חסידים, מדברים ביניהם בשפת היידיש, מהם מטעמים פרקטיים ומהם מתוך מטרת התבדלות. אלו גם מקפידים להפריד בין עברית מודרנית ללשון הקודש[8]. מרבית החרדים נמנעים מלימוד מקצועות אקדמיים באוניברסיטאות ובמכללות כלליות. אלה מביניהם הלומדים במכללות עושים זאת בעיקר במכללות או בתת-מוסדות המיועדים לחרדים. ההתבדלות מתבטאת גם באיסור על בנות לשרת בשירות לאומי וכל שכן בצבא, ובאי-גיוס בני הישיבות לצה"ל על בסיס עקרון "תורתו אומנותו".

חברת הלומדים ותעסוקה

ערך מורחב – חברת הלומדים

העמדת לימוד התורה כממלא את מרבית תוכן חיי המעשה של הגברים נחשבת לסמל חרדי. מתוך יחס ערכי זה ללימוד התורה, ממעטים החרדים בלימודי חול במוסדות החרדיים המיועדים לגברים (להוציא לימודי חשבון בסיסי ודקדוק). בזרמים החרדיים השונים אין אחדות דעים בדבר האיזון הנכון בין תורה ועבודה. בעשורים האחרונים גברה ההשקפה כי לימוד התורה הוא תפקידו העיקרי של היהודי, אף במחיר חיי דחק. החרדים הדוגלים בהשקפה זו משתדלים (במידת האפשר) למלא את יומם בלימוד תורה, ורבים מהם אינם עוסקים במשלח יד כלשהו, כאשר בדרך כלל נשותיהם עובדות ומפרנסות את הבית. בחברה החרדית בישראל, ובמיוחד בציבור הליטאי, מקובל שהגבר החרדי לומד בכולל ואינו עובד במרבית חייו, והאישה נושאת בעול פרנסת המשפחה באמצעות עבודה בביתה ומחוצה לו. בישראל 61% מהנשים החרדיות עובדות לעומת 52% בלבד מהגברים החרדיים[7]. תופעות אלו של בעל לומד ואשה עובדת נפוצות יותר בציבור הליטאי. בציבור החסידי ישנו מספר גדול יותר של גברים העובדים לפרנסתם.[דרוש מקור]

בחברה החרדית שמוצאה מאירופה, הנוהג המקובל עד שנות ה-50 של המאה ה-20 היה שרוב הנערים לומדים מקצוע שיפרנס אותם, רק בראשית שנות ה-50 החל התהליך של יצירת "חברת לומדים" לצבור תאוצה בכל החברה החרדית, תחת הנהגתו של החזון איש[9]. ההשקפה המעדיפה באופן מובהק את לימוד התורה על פני העבודה, התחזקה בעיקר בארץ, לאחר השואה, מתוך תפיסה שלאחר חורבן עולם התורה באירופה יש לשקם אותו אף במחיר הפרת האיזון בין תורה לעבודה. בעבר, רוב החרדים ואפילו רבנים חשובים עסקו לפרנסתם בעסקים קטנים, כגון קמעונאות ומסחר. התמיכה הסוציאלית ממשלתית לישיבות ולכוללים תרמה רבות להתחזקות מגמה זו. לעומת החרדים החיים במדינת ישראל, החרדים החיים בחוץ לארץ נוטים יותר להשתתף בשוק העבודה[10].

בסוף שנות ה-90 החלו להישמע יותר ויותר קולות בתוך המגזר החרדי שקראו ליציאה לעבודה וללימוד מקצועות מודרניים. הדבר נבע בעיקר ממצוקה כלכלית גוברת והולכת, ומהקושי לקיים את עולם התורה שהגיע לממדים גדולים. בעקבות זאת נפתחו מכללות ללימוד מקצועות כעריכת דין, ראיית חשבון, ניהול עסקים, אדריכלות, מחשבים ועוד, שנועדו לבני המגזר החרדי ומותאמים לאורח חייהם[11].

ביולי 2015 פורסם סקר של מינהל המחקר של משרד הכלכלה, ולפיו בתוך 6 שנים הייתה עליה של 100% במספר החרדים המועסקים במגזר העסקי, חלק הארי (44%) בענפי השירותים הפיננסיים והבנקאות.[דרוש מקור]

תחום הלימוד הנפוץ ביותר לנשים חרדיות בישראל הוא הוראה בבתי ספר ובגני ילדים של הקהילה החרדית. בשנים האחרונות, בשל היעדר משרות הוראה לכל הבוגרות, נוספו תחומי עבודה חדשים בהם עוסקות הנשים החרדיות, כמו טלמרקטינג, גרפיקה, הנהלת חשבונות, עבודה סוציאלית, מזכירות ותכנות מחשבים. דוגמה לכך ניתן לראות במודיעין עילית שבו הוקם מתחם תעסוקתי המיועד לנשים חרדיות בלבד ובו חברות היי-טק שונות[12].

מבנה המשפחה, צניעות והפרדה מגדרית

ערך מורחב – מעמד האישה ביהדות האורתודוקסית בימינו
נשים חרדיות בשמחה משפחתית

אחד מהערכים המרכזיים בחברה החרדית הוא הצניעות, אשר לרוב מתייחסת ליחסי גברים ונשים, תוך מטרה למנוע יחסים אפשריים האסורים על פי ההלכה. החברה החרדית שומרת על הפרדה מגדרית מחמירה, הכוללת הימנעות מיחסים חברתיים בין גברים ונשים שאינם בני זוג או משפחה. התפיסה החרדית גורסת כי "אין אפוטרופוס לעריות", כלומר: בתחום היחסים שבין גברים ונשים מוטב לנקוט בגישה מחמירה יותר מאשר להגיע לידי ניסיון. הפרדה מגדרית מוחלטת קיימת במוסדות החינוך החל מגיל הגן, בדרך כלל מגיל 4. הפרדה זו נשמרת גם באירועים על ידי מחיצות המפרידות בין הגברים לנשים, וביתר שאת בבתי הכנסת. ניסיונות מצד גורמים מסחריים לערוך מופעים המיועדים לקהל החרדי, כאשר באולם עצמו נשמרת הפרדה מגדרית, נאסרו על ידי רובם המכריע של הרבנים בישראל ובחו"ל, מחשש שסביב האולם תיווצר התגודדות שתיצור התחככות חברתית בין צעירים וצעירות. כך גם נדיר שנשים ירצו או יופיעו לפני גברים.

החרדים מקפידים על לבוש צנוע, במיוחד בקרב הנשים. הפרשנות החרדית רואה את מקומה של האישה קודם כל בבית ובחינוך הילדים[13] ואת עבודת הנשים מחוץ לבית כיום כאילוץ ולא כתופעה חיובית כשלעצמה. פעמים רבות מסתמכים על הפסוק "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה"[14]. נשים בחברה החרדית לא נושאות בתפקידים ציבוריים כמו בפוליטיקה ותפקידי ניהול ציבוריים, למעט במוסדות חינוך לבנות. מרביתן נמנעות מללמוד נהיגה[15] בשל גדרי צניעות, תמונות של נשים לא מוצגות בציבור וברוב אמצעי התקשורת החרדים. זוגות נשואים נמנעים מלהפגין חיבה בפומבי בנוכחות אנשים זרים. עובדה זו נכונה במיוחד בקרב הציבור החסידי. חסידות גור נחשבת המחמירה ביותר בהקפדה זו, ושם בעל ואישה אינם אמורים להיראות כזוג בציבור והם נמנעים מללכת יחד ברחוב[16].

בארצות הברית קיימת מזה שנים רבות הפרדה התנדבותית (שאינה מעוגנת בחוק)[דרוש מקור] בין גברים לנשים, בקווי תחבורה ציבורית המופעלים בין הריכוזים החרדיים השונים במדינת ניו יורק[17] בשנות ה-90 ובראשית המאה ה-21 התחזקה מגמה זו גם בישראל, כך למשל ארגנו חלקים במגזר החרדי הפרדה בין נשים לגברים בחלק מהאוטובוסים בתחבורה הציבורית והם מכונים קווי מהדרין. בג"ץ אסר על הפעלת קווי מהדרין, שבהם חלה בעבר הפרדה בכפייה, אך התיר להמשיך בנוהג של פתיחת הדלת האחורית באוטובוס כדי להמשיך לאפשר הפרדה מרצון למעוניינים בכך. בעיירה החרדית ניו סקוור שבמדינת ניו-יורק, קיימת הפרדה גם ברחובות וצדי הרחוב מסומנים במדרכות מיוחדות לנשים ומדרכות מיוחדות לגברים. בשבתות וחגי ישראל קיימת הפרדה זהה ברחובות הסמוכים לבית הכנסת המרכזי של חסידות ויז'ניץ בקרית ויז'ניץ שבבני ברק וכן ברחובות הסמוכים לבית הכנסת המרכזי של חסידות סאטמר בקרית יואל שבניו-יורק.

משפחות מרובות ילדים

ממוצע הריבוי הטבעי באוכלוסייה החרדית גבוה יחסית לשאר האוכלוסייה, מתוך תפיסה אידאולוגית דתית הרואה בהבאת ילדים לעולם מצווה חשובה ("פרו ורבו"). על פי נתוני הלמ"ס ממוצע הילודה לאישה חרדית ב-2009 עומד על כ-6.5 לידות, ירידה משיא של 7.6 ילדים שנרשם בין השנים 2003-2005[18]. משפחות מרובות ילדים עם מספר ילדים דו ספרתי אינן נדירות. השימוש באמצעים למניעת הריון נפוץ פחות וכרוך לרוב בהיתר של מורה הוראה (כגון במקרים של סיכון בריאותי, או קשיים נפשיים).

לבוש חרדי

ערך מורחב – לבוש חרדי

רוב החרדים אימצו ביגוד אירופי מודרני: חליפות קצרות, חולצות לבנות מכופתרות, כובעים ומכנס רגיל. אף כי ההקפדה על לבוש בשחור ולבן ומראה שמרני יחסית, המזכיר את המחצית הראשונה של המאה ה-20 (לצד פריטים הנדרשים הלכתית כמו כיפות וכיסוי ראש לנשים). כך, לדוגמה, הסבא מסלובודקה הקפיד שבחורי ישיבתו יאמצו את אופנות הסטודנטים הגויים כדי לשוות להם מראה מכובד.

חלק, בעיקר אצל החסידים, משמרים את הלבוש היהודי-אשכנזי כפי שנהגו באירופה שנים רבות, עם פריטים כמו מעיל עליון ארוך לגברים. בקרב החסידויות, הביגוד הוא מושא לתשומת לב רבה ומשקף את מנהגיהן ומקורותיהן הגאוגרפיים. פריטים מסוימים (כמו מכנסיים התחובים לתוך הגרביים בקרב אנשי חסידות גור) מעידים על השתייכותם של הנושאים אותן.

נשים מקפידות על כיסוי ראש. בקרב חוגים רחבים, בעיקר הליטאים אך גם חסידות חב"ד, מקובל ללבוש פאה נכרית ללא כיסוי נוסף מעל לשיער הטבעי. בקרב חרדים ספרדים יש התנגדות חזקה לפאה, בין היתר בשל פסיקת הרב עובדיה יוסף נגד הפיאות, משום שהן דומות לשיער טבעי, ולכן נשות מגזר זה חובשות כובעים או מטפחות. בקרב החסידים וחוגים אחרים חובשות נשים מטפחת או כיסוי חיצוני דומה, לעתים מעל פאה ולעתים לא. בחלק מהקהילות, בעיקר חסידיות, מגלחות הנשים את שיער ראשן אחר החתונה.

ארגוני התנדבות וגמ״חים

ערך מורחב – גמילות חסדים
בתחילת כל ספר טלפונים חרדי מופיעה רשימת גמ"חים

המגזר החרדי הוא העני ביותר במדינת ישראל[19], ויש בו הסתמכות רבה על ארגוני צדקה. ריבוי הארגונים ההתנדבותיים הוא מאפיין בולט בתרבות החרדית[20], והם מהווים מעין "ביטוח לאומי" פנימי של החברה החרדית, ומקלים על העוני ועל תנאי המחיה של המגזר. שיעור המתנדבים בחברה החרדית גבוה מאשר כלל האוכלוסייה. 46% מכלל הציבור החרדי דיווחו על עצמם כעוסקים בפעילות התנדבותית. מתוכם 25% מתנדבים במסגרת ארגון, 57% מתנדבים באופן פרטי ו-16% בשתי הדרכים יחד. חצי מכלל המתנדבים מתנדבים יותר מ-10 שעות בחודש[7].

כמה מהארגונים ההומניטריים שנוסדו בחברה החרדית מעניקים עזרה לכלל הציבור בישראל. מפורסמים במיוחד הארגונים זק"א, "הצלה", "יד שרה", "עזרה למרפא", "יד אליעזר" ו"עזר מציון".

על פי מחקר של ד"ר ניקול דהאן מהמכללה האקדמית יהודה ושומרון המתבסס על פרסומים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנים 2005–2006, האוכלוסייה החרדית מרבה לעסוק בפעילות התנדבותית בהשוואה לשאר האוכלוסייה. הממצאים של שנת 2003 הצביעו על אחוז התנדבות של 33 בקרב חרדיים, לעומת 24.5 דתיים, 16.2 מסורתיים-דתיים; 13.5 מסורתיים לא כל כך דתיים; 15.9 לא דתיים- חילוניים[21].

על פי פרסום של האוניברסיטה העברית "רוב רובם של בתי התמחוי מופעלים על ידי חרדים"[22].

אריכות חיים

תוחלת חיים ביחס למדד חברתי-כלכלי

מחקרים רבים הראו כי יש קשר בין תנאים חברתיים-כלכליים טובים לבריאות טובה[23]. לאור זאת, אפשר היה לצפות כי רמת החיים הנמוכה בקרב חרדים תיתן את אותותיה ברמת הבריאות ותוחלת החיים שלהם. אולם דו"ח מצב המדינה שפורסם בשנת 2015 הביא מחקרים שנאספו המראים כי החרדים נהנים מבריאות טובה ומאריכות חיים[24] מעבר לצפוי למעמד החברתי-כלכלי שהם משתייכים אליו. ההשערה העיקרית שהעלה מחקר שפרסם מכון טאוב[25] היא שבריאות זו מושגת הודות להון החברתי הגבוה יחסית של החרדים[26].

יחס לציונות ולמדינת ישראל

חבר הכנסת יעקב ליצמן, איש חסידות גור מיהדות התורה, בכנס OECD השנתי השני
ערך מורחב – יחס החרדים לציונות

חלק ניכר מראשי היהדות החרדית התנגדו לציונות מראשיתה, בשל חששם מהתפישה החילונית שעליה התבססו מנהיגי הציונות. רבים סברו כי הקמת מדינה מהווה התגרות ומרידה באומות העולם, וחלק כי היא נחשבת גם לדחיקת הקץ (ניסיון להביא את הגאולה באמצעות פעולה אנושית). ממשיכי הקו הזה, כמו חסידות סאטמר והעדה החרדית, מתנגדים עד היום לקיום מדינת ישראל. חוגים חרדיים רבים התנגדו להקמת מדינה בעלת צביון חילוני בטענה שיש בכך משום חילול השם ומחשש להשפעה רעה על כלל הציבור היהודי. עם זאת, לאחר קום המדינה מיתנה אגודת ישראל את השקפתה. נציג מטעמה, הרב יצחק מאיר לוין, חתם על מגילת העצמאות וכיהן כשר הסעד בממשלה. פועלי אגודת ישראל (פא"י) נחשבה מתונה יותר ואנשיה השתתפו באופן פעיל בבניין הארץ, בהקמת יישובים וקיבוצים, ואף בשירות צבאי מקוצר.

מצב החרדים בישראל השתנה מהותית מאז "המהפך" בשנת 1977 ועליית הליכוד לשלטון, בהנהגת מנחם בגין. בגין הרבה ברטוריקה דתית, צירף את אגודת ישראל לממשלתו והגדיל את התקציבים שהופנו לחרדים. קצבת הבטחת הכנסה ניתנה גם לאברכים שלא מיצו כושר עבודה. בנוסף, שיטת קצבאות הילדים השתנתה ב-1975 על ידי ועדת בן-שחר ואלו ניתנו גם לאנשים לא-עובדים. שינוי מהותי בפניה של החברה החרדית בישראל התרחש כאשר ב-1982, בתמיכתו של מנהיג הפלג הליטאי דאז הרב אלעזר מנחם מן שך, הוקמה מפלגת ש"ס החרדית-ספרדית, שחלק ניכר מכוחה בא מחוץ למחנה החרדי, מהציבור המסורתי-מזרחי. השנים שבאו אחר כך מתאפיינים בקרע הולך ומעמיק בין חרדים לבין חילונים. עקב הגידול באוכלוסייה החרדית ובהשפעתה הפוליטית. בנוסף לנושאי הדת והמדינה השנויים תדיר במחלוקת – כגון נישואים אזרחיים, גיור, שמירת השבת במרחב הציבורי, מכירת בשר חזיר וכדומה – עולים גם נושא התקציבים המיוחדים לחרדים ונושא גיוס בני הישיבות לשירות צבאי או לאומי שוב ושוב על הפרק.

בישראל מרבים חרדים מהפלגים הקיצוניים (כגון העדה החרדית), לצאת ולהפגין נגד מה שנתפס בעיניהם כחילול קדשי הדת, כמו למשל חילולי שבת וחילול קברים. סיעת מפלגת בני תורה החדשה, שסירבה לקבל את מרות הרב שטיינמן, מפגינה פעמים רבות על רקע מעצר של אנשיה, המסרבים להתייצב בלשכות הגיוס לצורך דחיית שירותם. אירועי הפרת סדר ציבורי נדירים יותר בעולם, ומוגבלים לרוב להפגנות כנגד שגרירויות ישראליות או לעימותים בין הפלגים החרדיים השונים.

יחס לשירות הצבאי

ערכים מורחבים – תורתו אומנותו, גיוס בני ישיבות
מכתבו של דוד בן-גוריון לרמטכ"ל. 2 בינואר 1951

בישראל, רובם הגדול של הגברים החרדים אינם מתגייסים לצה"ל, כחלק מהסדר "תורתו אומנותו". אי גיוס תלמידי הישיבות החל לאחר הסדר זמני שנהג במהלך מלחמת העצמאות. לאחר קום המדינה אפשר דוד בן-גוריון את דחיית הגיוס לתלמידי ישיבות, שהיו אז מיעוט מבוטל מבני גיל הגיוס. את ההימנעות מהשירות הצבאי מנמקים חרדים במספר נימוקים, בהם האתגרים ההלכתיים בסביבה הצבאית (כגון כשרות וצניעות), הצורך בהמשך לימוד התורה, וראיית בני הישיבות כמעין "חיל רוחני" שהוא המגן על עם ישראל מאויביו. הליטאים מתנגדים לגיוס גם בגיל מבוגר יותר, מתוך תפיסה שלפיה מי שיכול, עליו להקדיש את מרצו ללימוד תורה. הימנעותם של החרדים מגיוס לצה"ל עוררה לא-פעם פולמוס וביקורת בציבור הרחב וניסיונות לשינויי חקיקה (כגון חוק טל).

בסוף שנות ה-90, עם הגידול במספר החרדים הצעירים בכל מחזור גיוס, החל צה"ל לפתח מסגרות צבאיות המותאמות לחרדים, במטרה להגדיל את היקף המתגייסים. הראשונה שבהן היה הנח"ל החרדי, שבהמשך נהפך לגדוד חי"ר בשם "נצח יהודה" בחטיבת כפיר. נוסף עליו הוקמו מסגרות שח"ר (שירות חרדים) המותאמות לקליטת צעירים חרדים לשירות מקצועי בחיל האוויר, חיל הים, חיל המודיעין ופיקוד העורף. במחצית 2011 נפתחה מסגרת שח"ר-שח"מ גם באגף התנועה של משטרת ישראל. במסגרות אלו אין בנות, האוכל המוגש בהן כשר למהדרין וישנה התחשבות רבה בצרכים הדתיים השונים, כגון זמני התפילה ושמירת שבת. מחזורי הגיוס גדלים והולכים[27]. בשנת 2010 עלה שיעור המתגייסים ב-25%, ומספר המתגייסים למסגרות שח"ר עבר את מספר המתגייסים לנח"ל החרדי[28]. בסך הכל בשנת 2010 שירתו כ-2,500 חיילי סדיר במסלולים הייחודיים לחרדים. במקביל, כ-62,500 מהגברים בגיל הכשירות לשירות צבאי ממשיכים לדחות את מועד שירותם משנה לשנה לפי סעיף "תורתו אומנותו".

חינוך חרדי

הלימודים במוסדות החרדיים מתמקדים בעיקר בחינוך לשמירת המצוות ו"רוח התורה", כאשר מטרת החינוך לבנים היא יצירת "תלמיד חכם וירא שמים המקפיד על שמירת המצוות קלה כבחמורה וקובע עתים לתורה". רוב שעות הלימוד מוקדשות ללימוד תורה. במסגרת תפיסה זו הוקמו מוסדות מיוחדים שאינם מסונפים למערכת החינוך הממלכתית הכללית כמו "החינוך העצמאי", "אל המעין" ועוד. רוב תלמודי התורה ("חדרים") הם מוסדות פטור שבהם לומדים ברוב שעות היום לימודי קודש בלבד[29].

תוכניות הלימודים בתלמודי התורה ובישיבות נקבעות באופן עצמאי על ידי הצוות החינוכי של המוסד בהתאם לזרם שאליו הוא משתייך. בבתי הספר היסודיים במגזר החרדי לומדים גם "לימודי חול", בעניין זה יש הבדל בין תלמודי תורה בהם מסתפקים בלימודי חול מינימליים (רמה קלה של לשון עברית, אלגברה בסיסית, ולעתים גם מעט גאוגרפיה ותולדות עם ישראל), לבין בתי ספר של החינוך העצמאי שבהם יש מסגרת רחבה יותר של לימודי חול.

מסלול הלימודים החרדי לבנים הינו: תלמוד תורה (גיל 3–13), ישיבה קטנה (גיל 14–17), ישיבה גדולה (גיל 17 ועד לנישואים). על פי הסדר דחיית הגיוס של תורתו אומנותו, זכאים הלומדים בישיבה גדולה לדחיית גיוס. אחרי סיום הלימודים בישיבה נרשמים הרבה מהנשואים ("אברכים") לכוללים, שמעמדם זהה לישיבות לעניין דחיית הגיוס. חלק משמעותי מהאברכים ממשיכים בלימודים התורניים עד זקנה, אך ישנם אברכים המסיימים את הכוללים, מתגייסים לשירות (לרוב מקוצר) בצה"ל ולאחריו משתלבים בשוק העבודה.

בבתי הספר לבנות מלמדים את כל מקצועות החול, אך ברוב התיכונים החרדים הבנות ניגשות למבחן חוץ, ולא לבגרויות, שבהן הרמה במתמטיקה ובאנגלית נמוכה מהמקובל בבגרויות. בנושא זה קיימת מגמה של שינוי. במרבית הסמינרים ממשיכות התלמידות ללימודי י"ג-י"ד, במהלכן הן לומדות לימודי תעודה במקצועות כמו הוראה, הנדסת תוכנה או ראיית חשבון.

חדר במאה שערים

שיעור הילודה הגבוה במגזר החרדי משפיע ישירות על הגידול בשיעור התלמידים במוסדות החרדים, על-פי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2012 שיעורם של התלמידים במגזר החרדי בישראל יהיה 22.4% מכלל התלמידים בחינוך היסודי ו-30.9% מכלל התלמידים בחינוך היסודי במגזר היהודי.

נכון ל-2007, היחס בין מספר המפקחים למספר המוסדות המפוקחים קטן בהרבה מהיחס המקביל במוסדות החינוך הרשמיים (למשל, מפקחת אחת ליותר מ-1,000 גני-ילדים ומפקחת אחת לכ-130 בתי-ספר יסודיים לבנות)[30].

תלמודי תורה

ערך מורחב – תלמוד תורה

עקב השאיפה של החברה החרדית להשקעה מקסימלית בלימוד התורה והרצון בניתוק מוחלט מהחינוך הממלכתי המונהג בבתי הספר הממלכתיים, הקימו החרדים מוסדות חינוך פרטיים, הנקראים "תלמודי תורה" או "חדר" המיועדים לגיל 3 עד 13. שיטת הלימוד המונהגת במוסדות אלה מתאפיינת בשימת דגש על לימודי קודש הכוללים בעיקר לימוד גמרא ומיעוט מקצועות חול. ברוב תלמודי התורה הלימודים נמשכים עד שעות הערב. ילדים מגיל 8 ומעלה מסיימים, לרוב, בשעה שלוש, כשבכיתות הגבוהות הלימודים מסתיימים בשש. ילדים רבים הולכים לאחר גמר יום הלימודים ל"מתמידים" - מסגרת לימודים חיצונית המיועדת לחזרה על לימודי הקודש שלא במסגרת בתי הספר. בתלמודי תורה של החינוך העצמאי (כיתות א'-ח') מלמדים בתוכנית לימודים דומה לזו של הבנות בבתי הספר של החינוך העצמאי.

עצרת תפילה של תלמידות סמינרי בית יעקב בכותל המערבי.

בית יעקב

ערכים מורחבים – בית יעקב, סמינר בית יעקב

כמו אצל הבנים, גם אצל הבנות היה הצורך בהקמת רשת חינוך לבנות שתהווה יחידה נפרדת מהחינוך הממלכתי. בין היתר כדי לחנך את הבנות לצניעות, וכדי לפקח על הלימודים הכלליים שיתאימו לרוח ההלכה. כדי לענות על דרישות אלו, הוקמה בקרקוב שבפולין במחצית הראשונה של המאה ה-20, ביוזמת שרה שנירר, רשת 'בית יעקב' לחינוך בנות, שהתפתחה במהירות ומונה כיום מאות בתי ספר לבנות ברחבי העולם. כיום בישראל, חלק מתלמודי התורה של רשת החינוך העצמאי מכונים "בית יעקב לבנים".

ישיבות קטנות וגדולות

ערך מורחב – ישיבה
בישיבות החרדיות לימוד התלמוד בעיון ובבקיאות תופס את רוב סדר היום

לאורך הדורות הישיבות היוו את המרכז הרוחני והקהילתי של היהודים בגולה. לאחר השואה, בה נחרבו רבות מהישיבות, הוקמו ישיבות מחדש בארץ ישראל, ורבים מהם נקראו בשמות הישיבות כפעם[31]. בישיבות התלמידים משקיעים את כל יומם בלימודי קודש. הישיבות מתחלקות לשתי קטגוריות: "ישיבות קטנות", בהן לומדים נערים בגילאים 13–17, ו"ישיבות גדולות", החל מגיל 16 או 17. לאחר החתונה, רבים מהתלמידים עוברים ללמוד ב"כולל אברכים" שלעתים צמוד לישיבה הגדולה.

יום הלימודים בישיבה מתחיל מיד אחרי תפילת השחרית וארוחת הבוקר ומסתיים בסביבות אחת עשרה בלילה. בישיבות גדולות ובחלק מהישיבות הקטנות יש פנימיה המשרתת את מי שלומד רחוק מהבית. סך שעות הלימוד הממוצע הרשמי ביום הוא כ-9 שעות לימוד לא אקדמיות.

כוללים

ערך מורחב – כולל אברכים

כולל הוא מוסד שנועד למסד את לימוד האברכים. האברכים הרשומים בכולל מתחייבים לעמוד בסדרי הלימוד המקובלים בו, כאשר ישנם מגוון כוללים שלכל אחד מהם מטרת לימוד וסדר לימוד שונים. האברכים בכולל מקבלים מלגות (בשנת 2014 היה הסכום הממוצע כ-1,600-1,800 שקלים חדשים) מכספי תרומות, מתוכם כמה מאות שקלים מעבירה מדינת ישראל.

על פי מנחם פרידמן[32] חברת הלומדים התאפשרה על רקע חברת הרווחה המערבית המודרנית, המאפשרת למיעוט לקבל הבטחת הכנסה מינימלית המובטחת לכלל תושבי המדינה, ללא תלות בניצול כושר ההתפרנסות.

על פי נתוני ועדת פלסנר, היו ב-2012 בישראל 67 אלף אברכים חרדים. 45% מהם הם בני פחות מ-30. 32% הם בני 30–40 ו-23% (15 אלף) בני למעלה מגיל 40[33].

פלגים עיקריים בציבור החרדי

ליטאים

ערך מורחב – ליטאים (זרם)

הזרם החרדי ההומוגני הרחב ביותר הוא הזרם ה"ליטאי", נצר היסטורי לתנועת ההתנגדות לחסידות מבית מדרשו של רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו הגדול של "הגאון מווילנה". בהקימו את ראשית הישיבות "ישיבת וולוז'ין" יצר את המושג המאפיין ביותר המגדיר את בבת עינו של הציבור החרדי הליטאי - "עולם הישיבות", (ברבות השנים התפתחה בתוך הישיבות "תנועת המוסר" מייסודו של רבי ישראל מסלנט, המגדירה את מהות "בן הישיבה" בהיותו מתוקן במידותיו בנוסף ללמדנותו והתמדתו בתורה), מה שתרם לכינוי המייחד את הצעיר הליטאי יותר מכל - "בן ישיבה".

בתוך זרם זה יש כמה פלגים שהחלוקה ביניהם אינה חדה, והם מונהגים על ידי ה"גדולים" - מנהיגיו העיקריים של הזרם הליטאי. מנהיגים אלה מעצבים במידה משמעותית את הלך הרוח בציבור הליטאי[דרוש מקור]. כיום, הרב אהרן יהודה לייב שטינמן הוא המנהיג החשוב ביותר בעולם הליטאי, והרב שמואל אוירבך הוא מנהיגו של פלג נוסף, מחמיר יותר בגישתו[34].

הליטאים מצטיינים במסירותם ללימוד שיטתי, גם מתוך עוני, של התלמוד הבבלי ופרשניו וספרות ההלכה. בישיבות הליטאיות לומדים גם מוסר. התנ"ך כשלעצמו וכן קבלה או פילוסופיה יהודית כמעט שאינם נלמדים.

חסידים

ערך מורחב – תנועת החסידות
אדמו"רים מחסידויות שונות יושבים יחד בטיש

זרם רחב נוסף הוא החסידי, המתפלג לפלגים שונים. לכל אחת מן הקהילות החסידיות מנהיג - "אדמו"ר" (אדוננו מורנו ורבנו), תפקיד העובר לרוב ב"שושלות" משפחתיות קבועות של רבנים, שיטה שפחות אופיינית לחרדים הליטאים. קהילות חסידיות רבות מנהלות מוסדות חינוך וצדקה עצמאיים. בין החסידויות הגדולות והבולטות ניתן למנות את חסידות גור, ויז'ניץ, סאטמר ובעלז. בדרך כלל נישאים בני החסידויות הגדולות לבנות אותה חסידות. שמות החסידויות הם בדרך כלל שמות של עיירות באירופה בהן היה גר בעבר אדמו"ר החסידות (או אחד מקודמיו) ושם היה מרכז פעילותה העיקרי.

חסידות גדולה נוספת היא חסידות חב"ד, שפחות מסתגרת מחסידויות אחרות. שלא כרוב החסידיות הדוגלות במגורים בשכונות חרדיות, חסידי חב"ד פזורים בכל רחבי הארץ והעולם, מרבים בפעילות הסברתית להנחלת ערכי יהדות לכלל האוכלוסייה היהודית בישראל ובעולם, ומפעילים לצורך כך בתי חב"ד.

ספרדים

ערך מורחב – חרדים ספרדים

ניצניו של הזרם החרדי-ספרדי הופיעו החל מהמחצית הראשונה של המאה ה-20, במספר יוזמות מקומיות של רבנים ספרדים, אולם הוא התפתח לזרם של ממש רק בישראל לאחר קום המדינה[35]. בישראל כמה פלגים של חרדים ספרדים, בני עדות המזרח. הפלג הגדול ביותר, מהווה את המשך דרכן של הישיבות הספרדיות הוותיקות של היישוב הישן בירושלים, ובראשן ישיבת פורת יוסף. בראשית שנות ה-80 החלו אנשי קבוצה זו לפתח לעצמם תשתית פוליטית על רקע תלונתם אודות אפליה פנים-חרדית, המתבטאת למשל ב"מכסות" מקסימום למספר התלמידים החרדים הספרדים במוסדות חינוך חרדים אשכנזיים. תחושת קיפוח זו הייתה מהסיבות העיקריות להקמת המסגרת החינוכית החרדית המזרחית הנפרדת של תנועת ש"ס, בראשותו של הרב עובדיה יוסף ושל מפעלי החינוך הגדולים שלה "מעיין החינוך התורני" ו"אל המעיין". פלג נוסף, המכונה "מרביצי תורה ספרדים", הוא בעל זיקה גדולה לליטאים. אחד הפלגים הקטנים הוא העדה החרדית הספרדית שנוסדה על ידי הרב יעקב מוצפי, ושקרובה בדעותיה לעדה החרדית ולנטורי קרתא. אנשיה אינם משתתפים בבחירות לכנסת ומערכות החינוך שלהם אינן לוקחות תקציבים ממשלתיים. לעדה החרדית הספרדית בית-דין משלה, בה מכהן כאב"ד הרב אהרן עזריאל רחמים.

העדה החרדית ונטורי קרתא

חסידים ירושלמים מהעדה החרדית לבושים בלבוש ירושלמי
ערך מורחב – העדה החרדית
ערך מורחב – נטורי קרתא

"העדה החרדית" הוקמה עם הקמת הרבנות הראשית על ידי הרב יוסף חיים זוננפלד, כסניף הירושלמי של אגודת ישראל. בשנת תש"ד (1944) היא עזבה את אגודת ישראל. רוב המשתייכים אליה הם צאצאי בני היישוב הישן. אנשי העדה החרדית מתייחדים בהתנגדותם החריפה לציונות ולמדינת ישראל. רובם נמנים עם חסידות סאטמר, חסידות תולדות אהרן, חסידות תולדות אברהם יצחק, חסידות דושינסקי, קהל חסידי ירושלים (פורשי חסידות קרלין סטולין), משכנות הרועים, פלג בחסידות ברסלב ופרושים (קהילה) (צאצאי תלמידי הגאון מווילנה). בני העדה החרדית מסרבים לקבל תקציבי חינוך מהמדינה, וחלק מהם אף מסרב לקבל את קצבאות המוסד לביטוח לאומי. הם אינם משתתפים בבחירות ויש בהם שגם משתדלים להימנע מתשלום מיסים.

אנשי "נטורי קרתא" קיצוניים מהעדה החרדית. הם השתלטו על העדה החרדית בבחירות בשנת תש"ה אולם בהמשך נוצר פער בין שני המחנות. הם מונים מספר פלגים קטנים.

קהילת "העדה החרדית" אינה גדולה ומונה לפי הערכות בין 7,000-9,000 משפחות[36], אך קולה נשמע היטב. קיצוניותם של אנשי העדה, וביותר של אנשי "נטורי קרתא", הביאה אותם לעימותים קשים עם פלגים מתונים יותר, כמו בעלז והזרם הליטאי. במיוחד עוררה את חמתם תמיכתו של הרב שטיינמן ביוזמת הנח"ל החרדי. רוב החרדים מתנערים בדרך כלל ממעשיהם של נטורי קרתא, ורואה בהם מיעוט קטן וקיצוני הגורם לנזק לציבור החרדי.

חרדים מודרניים

ערך מורחב – חרדים מודרניים

"חרדים מודרניים" הם מי שעל פי השתייכותם החברתית נמנים עם הזרמים השונים שלעיל, ולצד זאת מבקשים להיות מעורים בחברה המודרנית יותר מהמקובל בקרב רוב החרדים. התערות זו כוללת את תחום התעסוקה והלימודים האקדמיים (תרמו לכך הקמת מכוני ההכשרה המקצועית החרדיים), השתלבות בשירותי הביטחון, ההצלה והסיוע, וצריכת תקשורת ותרבות לא-חרדית. חלק מהחרדים המודרניים מחנכים את ילדיהם במוסדות הכוללים בחינות בגרות, לבנות ולעתים אף לבנים.

חרדים לאומיים

ערך מורחב – חרדים לאומיים

בציונות הדתית ישנה קטגוריה של "חרד"לים" (ראשי תיבות של חרדי לאומי). הם אינם מהווים חלק מהיהדות החרדית, אך קיימים ביניהם מספר מרכיבים משותפים. הדבר מתבטא בשאיפה לקיום כל המצוות, בשמרנות דתית והחשבת התורה כערך עליון[37], הפרדה מגדרית במוסדות החינוך, הימנעות מצפייה במחזות ובסרטים לא צנועים, והימנעות מגיוס נשים לצה"ל.

דמוגרפיה

ישראל

גרפיטי הקורא להחרמת הבחירות, בני ברק

קיים קושי בהערכה כמותית של החרדים ולכן מסמך של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביע על 4 דרכים לפחות לקבוע "מיהו חרדי". הערכות שונות שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אומדות את מספר החרדים בישראל ב-2009 ב-795-630 אלף נפש[38]. מחקר של מכון גיאוקרטוגרפיה אומד את מספר החרדים ב-2010 ב-736,000 נפש, ומשער שב-2022 הם יעברו את המיליון נפש[39]כ-8% מכלל האוכלוסייה היהודית בישראל (מגיל 20 ומעלה) מגדירים את עצמם "חרדים"[7]. על פי הערכות חוקרים, שיעור הילודה בציבור החרדי עומד על יותר מ-4%, שיעור צמיחה דמוגרפי מהגבוהים בעולם[40]. לפי הערכות המחקר, אוכלוסיית החרדים בישראל תצמח בשנים הקרובות במהירות ועד שנת 2020 תהווה כ-17 אחוז מכלל האוכלוסייה. עוד לפי הערכות אלו, עד שנת 2050 צפויה האוכלוסייה החרדית בעולם להפוך לרוב בקרב היהודים[41]. הריבוי הטבעי הגבוה של המגזר החרדי עשוי, לדעת חוקרים בישראל, לשמור על הרוב היהודי במדינה[42]. מנגד, מחקרים רבים מצביעים על כך שללא שילובם של החרדים במעגל העבודה, הגידול הצפוי באוכלוסייה החרדית עלול להוות נטל קשה מנשוא עבור כלכלת ישראל[43].

החרדים בישראל מתאפיינים בשיעור תעסוקה נמוך יחסית, הן לשאר האוכלוסייה והן לריכוזים חרדיים אחרים בעולם. מאפיינים נוספים של ציבור זה הם שיעור ילודה גבוה, נישואין בגיל צעיר יחסית ואחוז גירושין נמוך[44]. רוב הציבור החרדי בישראל מצביע בבחירות לכנסת בעיקר לשתי המפלגות החרדיות יהדות התורה (המהווה איחוד בין אגודת ישראל החסידית ודגל התורה הליטאית) וש"ס החרדית-ספרדית. על פי ההערכות, הזרם החסידי מהווה כ-40% מהציבור החרדי, הליטאים- כ-30%, והספרדים- כ30%[45]. אנשי העדה החרדית מתנגדים באופן עקרוני להצבעה לכנסת.

בשנותיה הראשונות של המדינה מרבית החרדים התרכזו בערים ירושלים, תל אביב ובני-ברק וריכוזים קטנים יותר היו בחיפה, טבריה וצפת. בהמשך הידלדלו רוב הריכוזים החרדיים תוך מעבר חרדים רבים לירושלים ולבני ברק. קצב הגידול המהיר של האוכלוסייה החרדית ועליית מחירי הנדל"ן בערים אלו חייבו מציאת פתרונות נוספים וכך בערים שבתחילה היו בהם ריכוזים קטנים של חרדים (כמו נתניה וחיפה), התפתחו שכונות בעלות אופי קהילתי חרדי[46], וכן החלה התיישבות בערים אחרות כאשדוד ובית שמש. בשנות ה-80 וה-90 של המאה ה-20 הוקמו יישובים נוספים שמלכתחילה נועדו לחרדים, ונכון להיום שלושה מהם, מודיעין עילית, ביתר עילית ואלעד, קיבלו מעמד של עיר[46].

אמריקה

משפחה מחסידות סאטמר, ניו-יורק.

בארצות הברית מכונים החרדים לרוב "Ultra Orthodox", וזהו הריכוז השני בגודלו שלהם בעולם. לפי מחקר שנערך ב-2006, אוכלוסייה זו הוערכה ב-468,000 איש, כ-9.4% מהאוכלוסייה היהודית בארצות הברית[41]. הריכוז הגדול ביותר מתרכז בעיקר במדינת ניו יורק ובפרט ברובע ברוקלין שבעיר ניו יורק, וכן בניו ג'רזי.

נוכחות חרדית מצומצמת הייתה קיימת בארצות הברית כבר במאה ה-19, אולם קהילות של ממש התגבשו רק בשנות ה-50 של המאה ה-20, לאחר הנהירה הגדולה של פליטי השואה ממזרח אירופה, בהם רבים שומרי מצוות וכן רבנים חשובים.

קהילות חרדיות בולטות קיימות בשכונות בורו פארק, ויליאמסבורג וקראון הייטס בברוקלין, וכן במונסי שבמדינת ניו יורק ובלייקווד בניו ג'רזי. לקהילות אלה מוסדות חינוך ורווחה עניפים וכן ארגוני "הצלה" ושמירה. חלק קטן יותר, כמה חסידויות ייסדו למעשה עיירות משלהם, כגון ניו סקוור וקריית יואל. הישיבות הבולטות באמריקה הן ישיבת לייקווד בניו ג'רזי, ישיבת מיר, ו"רבינו חיים ברלין" בברוקלין, ישיבת "זיכרון משה" בסאוט פולסברג, ו"נר ישראל" בבולטימור. רבים מבחורי הישיבות בארצות הברית נוהגים ללמוד בישראל לפני חתונתם (וחלקם אף לאחר חתונתם), בישיבות המיועדות להם, כדוגמת ישיבות מיר ובריסק. קהילות נוספות בארצות הברית (ברובן מודרניות יותר) קיימות בפלטבוש (ברוקלין), בקווינס ובסביבתה ובמנהטן שבניו יורק, וכן בבולטימור, בשיקגו ובדטרויט.

קהילה חרדית גדולה מתקיימת גם בקנדה, בעיקר במונטריאול ובטורונטו, ובה בולטות חסידויות בעלז, חב"ד וסאטמר[47]. במרכז ודרום אמריקה יש מספר קהילות גדולות, בפנמה סיטי, סאו פאולו, ריו דה ז'ניירו, בואנוס איירס וקראקס. רוב החרדים בארצות אלו משתייכים ליהדות המזרח, ומקורם בעיקר מ(חאלב). בעבר הייתה קהילה גדולה במונטווידאו אך היא הידלדלה כמעט לגמרי.

אירופה

ברחבי אירופה פזורות קהילות חרדיות בגדלים שונים כאשר הגדולות שבהן הן בבריטניה וצרפת. קהילות נוספות קיימות באנטוורפן, בבריסל, באמסטרדם, בציריך, בבזל ובווינה.

על פי מחקר באוניברסיטת מנצ'סטר ב-2007, בבריטניה כ-45,000 חרדים מתוך כ-275,000 יהודים (17%) ברחבי הממלכה. למשפחות חרדיות בבריטניה 5.9 ילדים בממוצע, ביחס לממוצע ארצי של 2.4 ילדים למשפחה בריטית[48]. הקהילות החרדיות הגדולות ממוקמות בלונדון, מנצ'סטר וגייטסהד. רוב החרדים בבריטניה הם צאצאי מהגרים ממדינות מזרח אירופה. הקהילה החרדית בלונדון מאורגנת בקבוצה בשם התאחדות קהילות החרדים (UOHC).

בצרפת מספר החרדים נאמד בכ-25,000[48] הקהילות החרדיות הגדולות ממוקמות בפריז, מרסיי, אקס לה בן, ליון ושטרסבורג. רוב החרדים בצרפת כיום הם יוצאי קהילות צפון אפריקה.

הקהילות במזרח אירופה חרבו במהלך השואה. לאחר השואה, החיים הדתיים והתרבותיים של יהודים בגוש הקומוניסטי הוגבלו מאוד על ידי המשטר, עד שכמעט ולא ניתן היה לקיים אורח חיים יהודי דתי. בשנות ה-90, לאחר נפילת הקומוניזם, החלה פעילות רחבה באזור, וכיום יש מספר קהילות גדולות של חוזרים בתשובה. במוסקבה קיימת קהילה ליטאית, לה יש ישיבה גדולה בשם "תורת חיים". כמו כן קיימות בכל המרחב קהילות וישיבות של חב"ד.

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקימילון ערך מילוני בוויקימילון: חרד
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: יהדות חרדית
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חרדים
מידע
כתבות
ספרים

הערות שוליים


שגיאות פרמטריות בתבנית:הערות שוליים
פרמטרים [ טורים ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

  1. ^ אך בלשון רבים "חרדים" ולא "חרדיים" - כלומר שם עצם בחיריק חסר על פני שם תואר עם חיריק מלא.
  2. ^ כך למשל כותב רבי עזריאל הילדסהייימר, במכתב משנת תרמ"ו שנדפס בספר יד שאול (ויינגורט) עמ' רמ"ח: "בין המטרות השונות של האיגוד ישנה הוצאת ספרים חרדיים והפצתם, וכן סיוע לבתי לימוד חרדיים... (וכי צריכים אנו) מסמך המאשר את החרדיות של ספרי מוסדינו?... זהו ענינם של כל חרדי גרמניה". כך גם רש"ר הירש בשמש מרפא אגרת יב: "אין טוב לי כי אם להחזיק בדרך הכבושה מאבותינו קדמונינו נ"ע, אשר לא שמו לנגד עינינו כי אם להיות חרדים בכל מאמצי כחנו לתקן דרכנו בדרך התורה".
  3. ^ Arnold Eisen, Rethinking Modern Judaism, Uni. of Chicago Press, 1998. עמ' 3.
  4. ^ שו"ת חתם סופר, חלק א, שולחן ערוך חלק אורח חיים, סימן כח; ובסימנים קמח וקפא, ובחלק ב, שולחן ערוך יורה דעה, סימן יט.
  5. ^ Steven G. Rappaport, Jewish Education and Jewish Culture in the Russian Empire, 1880-1914, Standford University Press, 2010. עמ' 52. 14,150 בבתי"ס יהודיים, 7,158 בכלליים.
  6. ^ אסופת כתבים ומסמכים היסטוריים בנושא פולמוסי השמיטה
  7. ^ 1 2 3 4 סקר חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנערך ב-2009.
  8. ^ ראו למשל: דלית אסולין, ‏בין טהור לטמא: ההבחנה החרדית בין לשון-קודש לעברית, באתר Academia.edu, "שלא שינו את לשונם": יידיש חרדית בישראל, באתר Academia.edu.
  9. ^ אהוד (אודי) שפיגל, "ותלמוד תורה כנגד כולם" - חינוך חרדי לבנים בירושלים, מכון ירושלים לחקר ישראל, 2011, עמ' 40.
  10. ^ עמירם גונן, מהישיבה לעבודה, הניסיון האמריקני ולקחים לישראל, ירושלים 2000
  11. ^ מספר המפקחים במוסדות החרדיים באתר פנים
  12. ^ גליה ימיני,כבר לא חרדות לפרנסתן: מודיעין עילית הפכה למרכז תעסוקה לנשים חרדיות, דה-מרקר, 24.2.2008
  13. ^ לעתים קרובות נעשה שימוש בפסוק "כה תאמר לבית יעקב" כשרש"י מפרש במקום: "בית יעקב: אלו הנשים" (שמות יט, ג)[דרוש מקור]
  14. ^ ספר תהלים, פרק מ"ה, פסוק י"ד
  15. ^ משתמשי דרך בציבור החרדי. עמדות, תפיסות והתנהגויות דו"ח מחקר במימון הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ר' עמ' 86 ואילך
  16. ^ תמר רותם, הסודות של חסידות גור נחשפים, באתר הארץ, 27 בינואר 2012
  17. ^ כגון הקווים בין בורו פארק לויליאמסבורג והקווים בין ברוקלין ומנהטן, למונסי, קריית יואל, ולייקווד-ניו ג'רזי.[דרוש מקור]
  18. ^ מחקר הלמ"ס מגלה: צניחה בילודה אצל הנשים החרדיות, באתר כיכר השבת
  19. ^ יוסי תמיר ואחרים, התעסוקה במגזר החרדי, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2010, עמ' 10-9.
  20. ^ התנדבות במגזר החרדי
  21. ^ "התנדבות במגזר החרדי", ד"ר דהאן, 2007
  22. ^ בית הספר לעבודה סוציאלית, דורון אברהם וגל ג'וני (2006) - קישור לפרסום, באתר האוניברסיטה
  23. ^ Kogevinas et al., 1991; Kaplan et al., 1996; Wilkinson, 1996; Marmot et al., 1998; Wilkinson, 1999; Lynch, 2000; Marmot, 2004; Shmueli, 2004; Marmot and Wilkinson, 2006; Marmot, 2006
  24. ^ "חרדים בישראל בריאים יותר – ומאריכים חיים", רותם אליזרע, YNET, דצמבר 2015
  25. ^ [http://taubcenter.org.il/wp-content/files_mf/snr2015heb.pdf "2015 דוח מצב המדינה, חברה, כלכלה ומדיניות, 2015], אבי וייס ודב צ'רניחובסקי, מכון טאוב, 2015
  26. ^ "מחקר חדש קושר בין אורח חיים דתי לשיפור בבריאות", באתר "הארץ", דצמבר 2012
  27. ^ השבעה של מחזור הגיוס הגדול ביותר לנח"ל החרדי, אתר COL, ח' סיון תשס"ט
  28. ^ יאיר אטינגר, שיא במספר החרדים המתגייסים לצבא, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2010
  29. ^ הרב יצחק יעקב וייס בשו"ת מנחת יצחק חלק ט’ סי’ קג, וכן כתב הרב יעקב ישראל קנייבסקי ב"קריינא דאיגרתא" שחייב ללמוד תורה עד שיכריעהו עול הפרנסה
  30. ^ מערכת החינוך במגזר החרדי – תמונת מצב, הכנסת, 27 בנובמבר 2007
  31. ^ מתוך דו"ח הוועדה לגיבוש ההסדר הראוי בנושא גיוס בני ישיבות, בראשות השופט טל
  32. ^ החברה החרדית-מקורות, מגמות ותהליכים, מנחם פרידמן
  33. ^ מתוך הדו"ח המלא של ועדת פלסנר
  34. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
    פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         יאיר שלג, העיתונות החרדית המודפסת: חיה, בועטת ואלימה, באתר nrg‏, 29 ביולי 2013
  35. ^ נסים לאון, "דת וחילוניות: לשאלת התפתחותה של החרדיות הספרדית בישראל", בתוך: עיונים בתקומת ישראל, כרך 16 (2006), עמ' 85-107.
  36. ^ במאמר "זרמים וקבוצות משנה באוכלוסייה החרדית" באתר "אנשים ישראל - מדריך לחברה הישראלית" בעריכת פרופ' עוז אלמוג מדובר על כ-9000 משפחות, אך אין באתר אסמכתא לכך.
  37. ^ מחויבות מוחלטת לערך עליון ובלעדי זה, קיימת גם אצל קבוצות אורתודוקסיות הנחשבות כמבקרות של החברה החרדית, כגון בהגותו של ישעיהו ליבוביץ.
  38. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
    פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים         יאיר אטינגר, כמה חרדים חיים בישראל? תלוי איזה סטטיסטיקאי שואלים, באתר הארץ, פרסום הלמ"ס
  39. ^ עידן יוסף, עד שנת 2022 - מיליון חרדים בישראל, באתר News1 מחלקה ראשונה, ‏31 באוקטובר 2010.
  40. ^ מתוך מחקר שפורסם על ידי אלי ברמן מ"הלשכה הלאומית למחקר כלכלי" באוניברסיטת בוסטון 1999 (עמוד 2)
  41. ^ 1 2 "Majority of Jews will be Ultra-Orthodox by 2050", אוניברסיטת מנצ'סטר,23.7.2007
  42. ^ עוזי רבהון וגלעד מלאך, מגמות דמוגרפיות בישראל, ירושלים תשס"ט, עמ' 37-36
  43. ^ תבנית:TheMarker1
  44. ^ החרדים - תפרוסת גאוגרפית, ומאפיינים דמוגרפיים, חברתיים וכלכליים של האוכלוסייה החרדית בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יולי 2004
  45. ^ זרמים וקבוצות משנה באוכלוסייה החרדית
  46. ^ 1 2 הדס חנני, ‏תפרוסת האוכלוסייה החרדית בישראל, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
  47. ^ "Jews of Canada", אתר הסוכנות היהודית
  48. ^ 1 2 a b c d Baumel, Simon D. (2005). Sacred speakers: language and culture among the Haredim in Israel. New York: Berghahn Books. LCCN 2005-053085. ISBN 978-1-84545-062-5. OCLC 226230948.


זרמים ביהדות
אורתודוקסים חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסים מודרניים • נאו-אורתודוקסים מגן דוד
ליברלים רפורמים • קונסרבטיבים (נאולוגים) • רקונסטרוקציוניסטים • התחדשות יהודית • חילונים-הומניסטים
תקופת בית שני פרושים • צדוקים • איסיים • בייתוסים • תרפויטים • נצרות קדומה
ימי הביניים והעת החדשה המוקדמת רבניים • קראים • שבתאים • פרנקיסטים
יהדות אורתודוקסית
זרמים חרדים (חסידים • ליטאים • חרדים ספרדים) • דתיים לאומיים (חרדים לאומיים) • אורתודוקסיה מודרנית • נאו-אורתודוקסיה
ארגונים רבניים ק"ק כנסת ישראל • OU‏ • אגודת הרבנים • מועצת גדולי התורה • הרבנות הראשית לישראל • אגודת הרבנים בפולין • העדה החרדית • התאחדות קהלות החרדים • התאחדות הרבנים • ועידת רבני אירופה • מועצת חכמי התורה • מרכז רבני אירופה
הגות עיקרי האמונה היהודית • תורה מן השמים • נצחיות התורה • אמונת חכמים • דעת תורה • טיעון העד (יהדות)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יהדות_חרדית&oldid=18353159"