אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אליזבת השנייה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אליזבת השנייה
הוד מלכותה מלכת הממלכה המאוחדת (ומדינות נוספות בחבר העמים הבריטי)
Elizabeth II greets NASA GSFC employees, May 8, 2007 edit.jpg
שם מלא אליזבת אלכסנדרה מרי
התחלת כהונה 6 בפברואר 1952
סיום כהונה מולכת
הקודם ג'ורג' השישי
בן זוג הנסיך פיליפ
צאצאים

הנסיך צ'ארלס, נסיך ויילס
הנסיכה אן, הנסיכה המלכותית
הנסיך אנדרו, דוכס יורק
הנסיך אדוארד, רוזן וסקס

שושלת בית וינדזור
אב המלך ג'ורג' השישי
אם המלכה אליזבת, המלכה האם
תאריך לידה 21 באפריל 1926 (בת 88)
לונדון שבאנגליה

אליזבת אלכסנדרה מרי וינדזוראנגלית: Elizabeth Alexandra Mary Windsor; נולדה ב-21 באפריל 1926), או המלכה אליזבת השנייה (Queen Elizabeth II), היא מלכת הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד ו-15 מדינות נוספות (ראו להלן). היא מכהנת גם כראש חבר העמים הבריטי, בו חברות גם מדינות שהיא אינה מולכת עליהן.

מלבד היותה ראש הממלכה המאוחדת וחבר העמים הבריטי, משמשת אליזבת כמפקדת העליונה של הצבא הבריטי וראש הכנסייה האנגליקנית. במקומות מסוימים היא נושאת תארים שונים, בין היתר: דוכסית נורמנדי, דוכסית לנקסטר, הצ'יף הראשי של פיג'י ולורד האי מאן. המלכה היא אחת משני אישים בלבד המכהנים כראש מדינה ביותר ממדינה אחת (השני הוא נשיא צרפת, המכהן כנסיך אנדורה).

בעת תחילת שלטונה, בשנת 1952, היו נתונות למלכותה שבע מדינות, ולאורך כהונתה היא מלכה ב-32 מדינות שונות. במהלך כהונתה קיבלו מדינות רבות שהיו נתונות לשלטון האימפריה הבריטית עצמאות, אך חלקן הוסיפו לראות בה את מלכתן באופן סמלי עד שמינו לעצמן ראש-מדינה מקומי (בדרך-כלל נשיא). 15 מדינות מלבד בריטניה מוסיפות לראות בה את מלכתן גם כיום, והן קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד, ג'מייקה, ברבדוס, גרנדה, בהאמה, פפואה ניו גינאה, איי שלמה, טובלו, סנט לוסיה, סנט וינסנט והגרנדינים, אנטיגואה וברבודה, בליז וסנט קיטס ונוויס. בכל מדינה ממדינות אלו מוכר שלטונה של המלכה באופן עצמאי והיא מיוצגת בהן על ידי מושל כללי, הממונה מטעמה בהמלצת הממשלה המקומית. כל המדינות שבהן מולכת אליזבת השנייה חברות בחבר העמים הבריטי ואוכלוסייתן מקיפה כ-130 מיליון תושבים. בחבר העמים הבריטי חברות גם מדינות שאינן נתונות למלכותה של אליזבת השנייה, אולם היא מכהנת כראש הארגון.

סמכויותיה רחבות היקף להלכה, אך בפועל אין היא רשאית לעשות בהן שימוש. כמעט כל פעולותיה, בפרט בתחום הפוליטי, נעשות לצרכים סמליים וטקסיים בלבד. לדוגמה, בעת הצגת ממשלה חדשה בבריטניה, היא נדרשת לקרוא את הנאום שכתב ראש הממשלה הנבחר כאילו כתבה אותו בעצמה. בינואר 2013 נחשף חריג למצב זה בממלכה המאוחדת: חוקים הנוגעים למלוכה הבריטית הובאו לאישורם של אליזבת השנייה או בנה צ'ארלס, וחלקם נפסלו על ידם‏[1].

כהונתה החלה עם פטירת אביה, המלך ג'ורג' השישי, ב-6 בפברואר 1952. היא נישאה בשנת 1947 לנסיך פיליפ, הנושא מאז נישואיהם בתואר "הדוכס מאדינבורו", שכן במקרה שהמלכה מכהנת בתפקיד המונרך, בעלה אינו נקרא מלך.

מהלך חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות חייה המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת נולדה בלונדון שבאנגליה לדוכס ולדוכסית מיורק. אביה, אלברט (לימים המלך ג'ורג' השישי), היה בנו השני של המלך ג'ורג' החמישי, ואמה היא אליזבת בווס-ליון (לימים המלכה אליזבת ולאחר המלכת בתה, המלכה האם). היא הוטבלה בכנסייה שבשטח ארמון בקינגהאם על ידי הארכיבישוף מיורק. סנדקיה היו: סבה וסבתה מצד אביה, המלך ג'ורג' החמישי והמלכה מרי; אבי אמה, הרוזן מסטראטמור וקינגהורן; אחות אמה, ליידי מרי אלפינסטון; אחות אביה, הנסיכה מרי; ודודו של סבה, ג'ורג' החמישי, הנסיך ארתור.

אליזבת השנייה בילדותה, פורטרט שצייר פיליפ דה לאצו ב-1933

אליזבת נקראה על שם אמה ושני שמותיה האמצעיים הם לציון סבתה, המלכה מרי, ואם סבה המלכה אלכסנדרה (אמו של ג'ורג' החמישי). בילדותה היא נקראה בשם החיבה "ליליבת". הייתה לה מערכת יחסים קרובה עם סבה, ג'ורג' החמישי, ויש המייחסים לה את הבראתו ממחלה בשנת 1929.‏[2]

בשנת 1930 נולדה אחותה היחידה, הנסיכה מרגרט. השתיים חונכו בביתן על ידי אמן, והוריה שכרו עבורן אומנת, מריון קרופורד ("קרופי"). שיעורי דת הועברו להן על ידי הארכיבישוף מקנטרברי. בסופי שבוע שהו השתיים במעון המלכותי ב"וינדזור גרייט פארק". "קרופי" סיפרה לימים על נסיונותיהן הנואשים של הנסיכות להתחבר לילדים בני גילן, אך קשרים אלו לא החזיקו מעמד בגלל היותן נסיכות.

כנכדתו של מלך בריטניה היא החזיקה מלידתה בתואר נסיכה. תוארה המלא היה הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה אליזבת מיורק. בעת לידתה היא הייתה השלישית בסדר ירושת הכתר, לאחר דודה אדוארד ואביה. ההנחה הייתה שהיא תידחק למקום נמוך יותר בין הטוענים לכתר, לאחר שדודה ואביה יולידו במשך הזמן בנים יורשים, ועל כן לידתה לא עוררה עניין ציבורי רב. בפועל, דודה ויתר על הכתר ונותר חשוך ילדים, ואילו הוריה לא הביאו לעולם בנים. לפיכך, הפכה אליזבת באופן בלתי-צפוי ליורשת העצר.

יורשת העצר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנסיכה אליזבת בחברת אחותה מרגרט וסבתן, המלכה מרי

בראשית שנת 1936 נפטר סבה, ג'ורג' החמישי. דודה, נסיך ויילס, הפך למלך אדוארד השמיני, אך ויתר על הכתר לקראת סופה של השנה, לאור כוונתו להינשא לגרושה ואליס סימפסון. אביה אלברט, הדוכס מיורק, הוכתר כמלך ג'ורג' השישי ואליזבת הפכה ליורשת העצר. תוארה בתקופה זו היה הוד מעלתה המלכותית, הנסיכה אליזבת ובוויילס נשמעו קריאות להכתירה, כמקובל לבנו הבכור של המונרך, כנסיכת וויילס. אביה החליט שלא להעניק לה את התואר מכיוון שבסדר הירושה הבריטי נהוג לקיים את העדפת הבן הבכור, כך שאליזבת הייתה יורשת מותנת ובמקרה שהוריה יולידו בן היא תאבד את מקומה בסדר הירושה לטובת אחיה הצעיר.

מלחמת העולם השנייה פרצה בהיותה בת 13. אליזבת ואחותה מרגרט פונו לטירת וינדזור בברקשייר. הצעות חוזרות ונשנות לפנותן לקנדה נפסלו על ידי אימן. בשנת 1940 קיימה הנסיכה אליזבת שידור רדיו ראשון, בו פנתה לילדי האומה שפונו מבתיהם. באותה תקופה היא פגשה לראשונה את פיליפ, בעלה לעתיד, והחלה להתכתב עמו בעת שירותו בצי המלכותי.

בשנת 1945 שכנעה אליזבת את אביה שיתיר לה להתגייס אישית למאמץ המלחמתי. היא הוכשרה ושירתה כנהגת משאית. בכך היא הייתה לאישה הראשונה ממשפחת המלוכה הבריטית ששירתה בפועל בצבא הבריטי, אם כי מלכות שקדמו לה עמדו בראש הפיקוד העליון של הצבאות בבריטניה ובקנדה.

כמיועדת לכתר, דאג אביה לעדכן את אליזבת בפעילות הממשלה ובחדשות הארץ, ואמה וסבתה, המלכה מרי, העניקו לה שיעורים בחוק הבריטי. בשנת 1947 הצטרפה אליזבת להוריה לסיורה הממלכתי הראשון מחוץ לגבולות אנגליה, בדרום אפריקה. בתקופת המלחמה הועלה שמה כנציגת משפחת המלוכה ליישוב סכסוך הלאום בוויילס, אך אביה התנגד לחשיפתה ללחץ מסוג זה‏[3].

נישואים וחיי משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת פגשה לראשונה את בעלה פיליפ, באותה עת נסיך יוון ודנמרק, במשחק טניס בשנת 1939. השניים הם קרובי משפחה על ידי אבותיהם המשותפים כריסטיאן התשיעי, מלך דנמרק (סב סבה של אליזבת ואבי סבו של פיליפ) והמלכה ויקטוריה (סבת סבה של אליזבת וסבת סבתו של פיליפ).

בשנת 1946 התארסו אליזבת ופיליפ בחשאי. אביה לא הסכים בתחילה לנישואים, אך אליזבת שכנעה אותו לשנות את דעתו, ואירוסיהם נחגגו ביוני 1947. בתקופת אירוסיהם ויתר פיליפ על אזרחויותיו האחרות ועל זכותו לכתר הדני. טרם נישואיהם הוא היה בדרגת לוטננט בצי המלכותי הבריטי ואימץ את שם המשפחה האזרחי מאונטבטן.

ב-20 בנובמבר 1947 נישאו במנזר וסטמינסטר. נישואיהם עוררו מחלוקת ציבורית, בשל היותו של פיליפ יווני-אורתודוקסי, וכן בשל נישואיהן של שתיים מאחיותיו לתומכי המשטר הנאצי. המלך ג'ורג' השישי העניק לפיליפ את התארים הדוכס מאדינבורו, רוזן מריונאת' וברון גריניץ'.

לאחר חתונתם שכרו את ביתם הראשון, בו התגוררו עד מעברם ביולי 1949 לבית קלארנס. לאחר נישואיהם המשיך פיליפ לשרת בצי המלכותי ועד שנת 1953 הוא הוצב במלטה. הזוג התגורר באי במשך כשנתיים בביתו של לואי מאונטבטן, דודו של פיליפ.

משפחת המלוכה (אליזבת בצהוב, בצידה הימני של התמונה) במרפסת ארמון בקינגהאם ביום חתונתו של הנסיך ויליאם, 29 באפריל 2011

לאליזבת ולפיליפ ארבעה ילדים:

על פי צו מלכותי משנת 1960, צאצאיהם של הנסיך פיליפ והמלכה אליזבת שאינם נושאים בתואר יישאו את שם המשפחה מאונטבאטן וינדזור, שהוא צירוף של שמות המשפחה של הוריהם. למעשה, החליטו כל בניהם לאמץ את שם המשפחה הזה כהוקרה לאביהם.

ב-30 בדצמבר 2010 הפכה המלכה לסבתא-רבתא, לאחר שלפיטר פיליפס, בנה של הנסיכה אן, נולדה בת בכורה.

ב-29 באפריל 2011 נכדה, הנסיך ויליאם, דוכס קיימברידג', בנם של הנסיך צ'ארלס והנסיכה דיאנה, נשא לאשה את בחירת ליבו, קייט מידלטון, אשר לאחר החתונה הפכה לדוכסית מקיימברידג'. ב-22 ביולי 2013 נולד בנם של ויליאם וקייט, ג'ורג', נסיך קיימברידג'.

מלכת הממלכה המאוחדת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתה לכתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת השנייה ובעלה פיליפ, דוכס אדינבורו, ביום הכתרה

בשנת 1947 נסעה אליזבת לטיול רשמי באפריקה ונשאה את נאומה הראשון ברדיו, אל אנשי המושבות:

"אני מכריזה בפניכם שאת כל ימי חיי, בין אם יהיו ארוכים או קצרים, אקדיש לשירותכם ולשירות האימפריה שאנו שייכים לה. אבל לא אוכל לעשות זאת לבד, רק אם תצטרפו אליי. אני מזמינה אתכם לעשות כן. אני יודעת שתמיכתכם לא תכזיב. האל יברך את כל אלו המוכנים לחלוק עמי זאת".

בשנת 1951 החלה להתערער בריאותו של אביה ואליזבת החלה למלא את מקומו באירועים ציבוריים. במהלך אותה שנה ביקרה באופן רשמי ביוון, במלטה ובאיטליה ובאוקטובר סיירה בקנדה והתארחה בארצות הברית אצל הנשיא הארי טרומן. בינואר 1952 יצאה עם פיליפ לסיור באוסטרליה ובניו זילנד, אך בדרכם, בהגיעם לקניה, נפטר אביה מסרטן ריאות ב-6 בפברואר.

ההכנות להמלכתה החלו באופן מיידי וממקום מושבה בקניה קבעה אליזבת את שמה הפרטי כשמה המלכותי. קנדה הצהירה ראשונה באופן רשמי על הכרתה בשלטון המלכה ולמחרת היום הוצאה הודעה רשמית בבריטניה. טקס ההכתרה הרשמי נערך במנזר וסטמינסטר ב-2 ביוני 1953. הטקס נערך במועד זה למרות מותה של המלכה מרי, סבתה של אליזבת (מצד אביה), עשרה שבועות בלבד לפני התאריך שנקבע לטקס. זאת על-פי בקשתה של המלכה מרי לפני מותה, שטקס ההכתרה של נכדתה לא ידחה.

תקופת שלטונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלטונה של אליזבת נפרש על פני שישה עשורים, במהלכם שינו את פניהם העולם בכלל והאימפריה הבריטית בפרט.

זמן קצר לאחר הכתרתה יצאה עם הנסיך פיליפ לסיור עולמי שנמשך שישה חודשים בשנים 1953-1954. במהלך הסיור ביקרה באוסטרליה, בניו זילנד ובפיג'י והייתה הראשונה בין מלכי הממלכה המאוחדת לבקר במדינות אלו. מאז סיור זה קיימה המלכה סיורים רבים ברחבי העולם. באוקטובר 1957 ביקרה בארצות הברית, נאמה בפני עצרת האומות המאוחדות, והמשיכה לקנדה, בה הייתה לראש המדינה הראשון שפתח את מושב הפרלמנט. בשנת 1961 ביקרה בטורקיה, בהודו, באיראן, בפקיסטן ובנפאל. בשנת 1991 הייתה אליזבת לראש הממלכה המאוחדת הראשון שנאם בפני הקונגרס האמריקני. מדי שנה היא נוהגת להשתתף במפגש השנתי של ראשי ממשלות מדינות חבר העמים הבריטי, מהשנה הראשונה לקיומו בשנת 1973. נכון ל-2008, המלכה אליזבת היא ראש המדינה שקיים את מספר הנסיעות הממלכתיות הגבוה ביותר הידוע בהיסטוריה.

בראשית שלטונה הסתבכה בריטניה במלחמת סיני (1956), שבמהלכה פלשה למצרים יחד עם ישראל וצרפת, בעקבות ניסיונו של ראש הממשלה אנתוני אידן להשיג שוב חזקה בריטית על תעלת סואץ.

בין השנים 1970 - 1974 סבלה בריטניה מגל של שביתות, ממשבר הנפט ועליית האינפלציה, אך המצב השתפר עם חזרת הלייבור לשלטון. ב-1979 חזרו השמרנים לשלטון, בהנהגת "אשת הברזל", מרגרט תאצ'ר. תקופת כהונתה התבלטה בעידוד הקפיטליזם – חברות ממשלתיות הופרטו, הופחתה השליטה הממשלתית על שוקי הכספים וקוצצו מסים.

אירוע טראומטי במשפחתה אירע עם רצח דודו של פיליפ, לורד לואי מאונטבטן על ידי ה-IRA ב-1979.

כשנשאה אליזבת את נאומה השנתי לאומה בערב חג המולד 1992, כינתה את השנה שחלפה "אנוס הוריביליס" – שנה נוראית (בלטינית). באותה שנה נשרף הארמון האהוב עליה, טירת וינדזור, בנה צ'ארלס הודיע על פרידתו מדיאנה, בתה אן ובנה אנדרו התגרשו מבני זוגם וגרושתו של אנדרו צולמה בלבוש מינימלי בחברת מאהב אמריקני. שנת 2002 נשאה אופי דומה, עם פטירתן של אחותה, הנסיכה מרגרט, ואימה, המלכה האם.

תחת ממשלת הלייבור של טוני בלייר השתתפה בריטניה במלחמה בעיראק ובלחימה בטרור.

המלכה מעניקה תוארי כבוד ואצולה לאנשים שהשפיעו על החיים בממלכה, ומשתתפת בפגישות אבירי מסדר הבירית ואבירי מסדר הדרדר. היא משמשת כפטרונית וכנשיאה של 700 ארגונים שונים.

המלכה אליזבת השנייה בארמון בקינגהאם, 7 במרץ 2006
הארצות עליהן מולכת אליזבת השנייה

התפתחות חבר העמים הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימפריה הבריטית החלה לשנות את הרכבה ואופייה לאחר הצהרת בלפור (1926) ואשרורה בהצהרת וסטמינסטר בשנת 1931.

בראשית כהונתה של אליזבת כמלכה דובר רבות על עידן חדש. אחד מתפקידיה העיקריים היה התאמת הממלכה המאוחדת לשיתוף הפעולה הכלכלי והצבאי הבינלאומי המתהווה. חבר העמים הבריטי, דמותה המודרנית של האימפריה הבריטית, דרש את התייחסותה לטיפוח הקשרים בין המדינות, ובמקרים מסוימים, דוגמת דרום אפריקה, לשיקום היחסים.

בשנת 2007 נחשפה לראשונה חלופת מכתבים משנת 1956 בין ראש הממשלה הבריטי אנתוני אידן וראש הממשלה הצרפתי גי מולה, בה דנו השניים באפשרות צירופה של צרפת לברית משותפת עם הממלכה המאוחדת. בין היתר הוצע שאליזבת תכהן כראש המדינה בצרפת. מולה, במכתב מספטמבר 1956, לא ראה קושי ניכר בהעברת ההחלטה. ההצעה לא הוכרעה, וכעבור שנה חתמה צרפת על הסכם רומא.

ב-2011 ביקרה באופן רשמי באירלנד. היה זה הביקור הראשון של מונרך בריטי במדינה מאז ביקורו של סבה, ג'ורג' החמישי ב-1911, והראשון מאז שאירלנד קיבלה את עצמאותה ונהפכה לרפובליקה. הביקור נתפס כעוד נדבך בנורמליזציה של היחסים בין בריטניה לאירלנד שהחלה בהסכם יום שישי הטוב.

מדינות שבהן היא מולכת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ממלכות חבר העמים

כמו כן היא מלכה לתקופה מסוימת במדינות הבאות:

משך כהונתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2003 עברה אליזבת בתקופת כהונתה את משך כהונתם של ארבעת קודמיה יחד: אדוארד השביעי, ג'ורג' החמישי, אדוארד השמיני וג'ורג' השישי. כיום היא ראש המדינה השני מבחינת ותק הכהונה, לאחר מלך תאילנד פומיפון אדוניאדט, והרביעי בקרב כלל הגופים הלאומיים בעולם (האמירות ראס אל-ח'ימה והממשלה הטיבטית הגולה). עד כה, כהונתה היא השנייה באורכה בהיסטוריית המלוכה הבריטית ובמהלכה כיהנו תחתיה שלושה-עשר ראשי ממשלה בריטיים.

מצבה הבריאותי מוגדר מצוין ואליזבת אינה נוטה לחלות. באוקטובר 2006 היא סבלה מהתפרצות כלי דם בעינה הימנית, ומאוחר יותר גם מכאבים בגבה. כחודש לאחר מכן נפוצו שמועות על הידרדרות מצבה הבריאותי לאחר שהופיעה בציבור כשידה הימנית חבושה, אך התברר שפציעתה היא תוצאת התערבותה בריב בין שניים מכלבי הקורגי שברשותה.

ב-21 בדצמבר 2007 הפכה אליזבת לשליטת הממלכה המאוחדת המבוגרת ביותר בהיסטוריה, כשכל קודמיה לא כיהנו בתפקידם בגיל 81. בהנחה שעדיין תהיה המלכה, ב-9 בספטמבר 2015, תעבור תקופת כהונתה את זו של המלכה ויקטוריה, הארוכה ביותר בתולדות המדינה נכון להיום.

חגיגות יובל הכסף, יובל הזהב ויובל היהלום למלכותה, בשנים 1977, 2002 ו-2012 צוינו ברחבי הממלכה בטקסים ומופעים. ארוחה וטקס תפילה רבי משתתפים התקיימו בשלושת המועדים בקתדרלת סנט פול. בשנת 2002 מותנו החגיגות, הן עקב פטירתן של אימה ואחותה בראשית השנה והן לאור מעמדה המעורער של המונרכיה בבריטניה.

על אף פרסומים בנוגע להאצלה מסמכויותיה לבני משפחת המלוכה, ממשיכה אליזבת לקיים את סדר יומה, ובשנת 2006 נמסר מהארמון כי אין בכוונתה לוותר על תפקידה. בשנת 2007 היא ערכה ביקור ממלכתי בארצות הברית, לציון 400 שנות התיישבות בריטית בג'יימסטאון. זמן קצר לפני יום הולדתה השמונים פורסמו סקרי דעת קהל ובהם תמיכה רבה בהמשך כהונתה בתפקיד.

השקפותיה האישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפישתה את תפקידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאליזבת תחושת שליחות דתית ויש המייחסים לכך את התחייבותה החד-משמעית לשבועתה בטקס ההכתרה. זוהי אחת מהסיבות לאי הסבירות הגבוהה שתחליט בעתיד לוותר על תפקידה מרצון.

המלכה התמידה בתפקידה גם בעתות משבר וחוסר ודאות. לדוגמה, במהלך ביקורה בגאנה בשנת 1961 היא סירבה נחרצות לשמור מרחק מנשיא המדינה שהיווה מטרה להתנקשות. ראש הממשלה הבריטי הרולד מקמילן כתב באותה עת: "המלכה הייתה נחושה בדרכה. היא חסרת סבלנות ליחס המורעף עליה כאל... כוכבת קולנוע... היא אוהבת את משימתה ומתכוונת לשמש מלכה".

בשנת 1981 נעשה ניסיון דמה לפגוע במלכה, בעת שהשתתפה בצעדה צבאית בדרך המובילה לארמון בקינגהאם. שישה כדורי סרק נורו לעברה מטווח קצר. בתגובה היא התכופפה ומיד לאחר מכן המשיכה בצעדה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלכה אליזבת, בהיותה שליטת מונרכיה חוקתית, לא מביעה בפומבי את עמדותיה הפוליטיות האישיות. היא מקפידה על כך מראשית כהונתה וגם לאחר יותר מחמישים שנים נטיותיה הפוליטיות אינן ברורות. ישנן מספר עדויות ישירות ועקיפות מהן ניתן ללמוד על עמדותיה. בתחום הכלכלי, לדוגמה, עמדתה זהה לעמדה היונית של המפלגה השמרנית. במהלך שנות כהונתה של מרגרט תאצ'ר בראשות ממשלת בריטניה, נשמעו מטעם מקורביה הדים לחששותיה של המלכה מהמדיניות הכלכלית של תאצ'ר היוצרת בידול חברתי ואבטלה גבוהה.

בנושא אחדות קנדה וההצעות החוזרות להפרדת פרובינציית קוויבק מהמדינה, הביעה המלכה את שביעות רצונה בפומבי מהאיחוד הלאומי. חשיבותה של קנדה הובהרה על ידה בעת שהגיעה אליה מקליפורניה ואמרה טרם צאתה כי היא "הולכת הביתה, לקנדה". במהלך ביקורה בקוויבק בשנת 1964, בעיצומה של מחאה פומבית על ניתוק המחוז מהמדינה, היא שיבחה בנאומה בפרלמנט המחוזי את המיזוג התרבותי שמאפיין אותו. בשנת 1982 אושררה חוקה חדשה בקנדה ללא הסכמתה של קוויבק ואליזבת הביעה בפני עיתונאים את מורת רוחה מכך שלא גושרו הפערים.

בשנת 1965 העניקה המלכה למושל מטעמה ברודזיה תואר אבירות במסדר הוויקטוריאני המלכותי. באותה עת התנגד המושל לנוסח הכרזת העצמאות שהוצהרה ברודזיה. החלטתה על הוקרתו בתקופה זו נתפשה כתמיכתה האישית בו.

בעיה מיוחדת בתקופת שלטונה של אליזבת הייתה שאלת צפון אירלנד. מחתרת ה-IRA, שבה פעלו קתולים בצפון אירלנד כדי לנתק את האזור מהממלכה המאוחדת, ניהלה מלחמת גרילה, ובריטניה נאלצה לשלוח צבא בריטי לאזור ב-1969 ולהשעות את הפרלמנט הצפון אירי ב-1972. במשך עשרות שנים סבל האזור מפעילות ה-IRA, שהתפשטה עד ללונדון. בנאומה של אליזבת לרגל חגיגות יובל הכסף לשלטונה היא דיברה על רגע הכתרתה כמלכת "הממלכה המאוחדת של בריטניה וצפון אירלנד". ב-1998 נחתם הסכם בלפסט שזכה לתשבחות מהמלכה.

בשנת 1998 קיבלו גם ויילס וסקוטלנד סמכויות לפרלמנטים המקומיים שלהם, ואליזבת השתתפה במושבי הפתיחה של הפרלמנטים ונתנה להם את ברכתה.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוקף תפקידה, אליזבת היא גם ראש הכנסייה של אנגליה, הכנסייה האנגליקנית, ומגינת הכנסייה של סקוטלנד. היא אינה מחזיקה בתפקידים בעלי תוקף דתי במדינות אחרות. אמונתה בנצרות בלטה במיוחד בנאומה לאומה לרגל חג המולד בשנת 2000, בו היא דיברה על חשיבותו התאולוגית של המילניום כיום השנה האלפיים להולדת ישו.

למלכה עניין אישי רב בפעילות הכנסייה האנגליקנית, אך היא אינה נוטלת חלק פעיל בפעילותה וסמכויותיה הואצלו לארכיבישוף מקנטרברי. היא משתתפת באופן קבוע בטקסי תפילה הנערכים בכנסיית סנט ג'ורג' שבטירת וינדזור, ובכנסיית מגדלנה הקדושה במהלך שהותה בבית סאנדרינגהאם. אליזבת השתתפה בקביעות באירועיה השנתיים של הכנסייה של סקוטלנד, ובאירועים מיוחדים שערכה (בין היתר בחגיגות יובל הכסף והזהב לכהונתה). בשנים האחרונות ממונה נציג מטעמה להשתתף באירועי הכנסייה.

המלכה נפגשת מעת לעת עם מנהיגי דתות אחרות והיא בין תומכי מועצת הנוצרים והיהודים הפועלת בבריטניה.

תפקידה בממשל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשל ופוליטיקה של
הממלכה המאוחדת
סמל הממלכה המאוחדת

למלכה כראש המדינה חלק טקסי חיוני בהליכי פעילות החקיקה והממשלה, ובסמכותה לקבוע את הבסיס להקמת הממשלה. במהלך כהונתה נאלצה אליזבת להתמודד עם שלושה משברים חוקתיים סביב הקמת הממשלה. בשנים 1957 ו-1963, בעקבות התפטרותם של ראשי הממשלה אנתוני אידן והרולד מקמילן, היא נאלצה לבחור מבין נציגי מפלגתם את האדם המיועד להחליפם ולהטיל עליו את מלאכת הרכבת הממשלה. במקרה אחר, בשנת 1974, נותר ראש הממשלה המכהן אדוארד הית' בכהונתו על אף מפלת מפלגתו בבחירות לפרלמנט, והמלכה נאלצה לפנות לראש האופוזיציה להרכבת ממשלה חדשה. בכל המקרים האלו פעלה אליזבת בהתאם למסורת החוקתית, הקובעת שעל ראש המדינה להישמע לעצות שריו.

יחסיה עם שרי הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל שנות כהונתה הקדישה המלכה כשלוש שעות מדי יום לעיון בניירות עמדה ממשלתיים. מאז שנת 1952 צברה אליזבת ניסיון רב שנים בנושאים שונים, ולכך נוסף ניסיונה במגעיה עם ראשי ממשלות ממפלגות שונות בכל מדינה ממדינותיה.

אחריותה כיועצת לממשלותיה נלקחת על ידה ברצינות מרובה. מדי שבוע מקיימת המלכה פגישה עם ראש הממשלה הבריטי ושומעת את דיווחיו. מסמכי הממשלה מוצגים בפניה, אך אין היא יכולה לבטל החלטות קיימות. ראשי הממשלה עצמם מתייחסים לשיחות אלו בכובד ראש. כמו כן מקיימת המלכה שיחות תקופתיות עם שרים בממשלת בריטניה ולעתים עם שרים מממשלותיה האחרות.

יחסיה של המלכה עם ראשי ממשלת קנדה ידעו תקופות שונות. נראה כי פייר טרודו גרם לה לדאגה בשל התייחסויותיו בעבר למוסד המלוכה (בין היתר הוא נראה גולש על מעקה המדרגות בארמון בקינגהאם ונתפס במצלמה כשהוא רוקד מאחורי המלכה). למרות זאת, טרודו הסדיר את מעמד המלוכה בתיקוני החוקה שערך בשנת 1982. בזיכרונותיו הוא תיאר את התרשמותו מהופעותיה של המלכה ומהחוכמה שהפגינה בשיחותיהם הפרטיות.

המלכה נפגשת גם עם השר הבכיר בקבינט של סקוטלנד ומקבלת דיווחים מבית הנבחרים של ויילס. לפי חוק שהתקבל בוויילס בשנת 2006 מחויבת המלכה לממשלת ויילס באופן עצמאי ונפרד ממחויבותה כמלכת הממלכה המאוחדת.

היכרותה עם הפוליטיקה הפנימית במדינות הממלכה המאוחדת ועם מנהיגי מדינות העולם מביאה לכך שעצותיה הן בעלות משקל. מרגרט תאצ'ר תיארה את פגישותיהן השבועיות כפגישות ענייניות המורכבות מצד המלכה מניסיון עשיר ומתפיסה חדה של ענייני ההווה.

ראשי ממשלת בריטניה בתקופת כהונתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת שלטונה של אליזבת כיהנו שלושה-עשר ראשי ממשלה (בסוגריים מצוינת המפלגה אליה השתייכו):

יחסיה עם מנהיגים זרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יחסיה של אליזבת עם מנהיגים ברחבי העולם הם חמים ובלתי רשמיים. בין המנהיגים איתם היא קשרה קשרי ידידות נמנים נלסון מנדלה, מרי רובינסון וג'ורג' וו. בוש, שהיה לנשיא האמריקני הראשון שהוזמן בכהונתה ללון בארמון בקינגהאם. נשיא צרפת ז'אק שיראק היה ראש המדינה היחידי שהורשה לשתות בפגישותיהם את המשקה האהוב עליו, על פני המשקאות הניתנים בארמון.

אישיות ותדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אליזבת אינה מתראיינת לעתים תכופות ועמדותיה בנושאים שונים אינן גלויות לציבור הרחב. היא מקפידה על לבושה כיאה לתפקידה ומשתתפת באירועי תרבות רבים. תחביביה העיקריים הם מרוצי סוסים, צילום וגידול כלבים, מהם היא מגדלת כ-16 כלבים מגזע קורגי וולשי.

תדמית ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותה הפופולרית בממלכה המאוחדת נשקפת מסקרי דעת הקהל הנערכים מדי תקופה. אלו עומדים כיום על למעלה משמונים אחוזי תמיכה ובדרך כלל גבוהים באופן ניכר משיעורי התמיכה בראש הממשלה המכהן באותה עת. זוהי תוצאה של חוסר אחריותה הישירה למדיניות הננקטת במדינה, למעט תפקידיה הייעוציים והטקסיים. בשנת 2002 דורגה המלכה במקום ה-24 ברשימת "מאה הבריטים הגדולים". לעומת זאת, בתקופת האבל הלאומי על מותה של הנסיכה דיאנה בשנת 1997, נתפשו המלכה ובני משפחתה כקרים ומרוחקים מהציבור, והאמונה הרווחת כי אליזבת לא אהבה את כלתה, דיאנה, נשללה לאחר שהיא קדה קידה לארונה וקיימה נאום הספד טלוויזיוני בשידור ישיר.

בכל הנוגע לתפקידה הדיפלומטי מקפידה אליזבת על קיום כללי הטקס, הידוע בנוקשותו. יחד עם זאת, רבות מהמוסכמות הוקלו בתקופת כהונתה והשתחוות בפניה, לדוגמה, אינה מחויבת יותר. מגע עם המלכה אינו מקובל ובדרך כלל מעורר ביקורת ציבורית על שבירת הנוהג.

דמות המלכה על בול מקנדה, 1954

תדמית תקשורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעתה הראשונה בשידור טלוויזיוני חי הייתה בשנת 1959 בקנדה. משנת 1969 היא נוהגת לברך באמצעות מסר טלוויזיוני את מדינות חבר העמים לרגל חג המולד. בשנת 2001 הועברה הברכה לראשונה גם באתר האינטרנט של בית המלוכה ובשנת 2006 התאפשרה הורדתו למכשירי הטלפון הסלולרים.

ראיונותיה המועטים לעיתונות לא כוללים בדרך כלל יותר מסקירה יבשה של חייה ושיחה על ענייני המלוכה, דוגמת אוסף האמנות המלכותי.

שירים ספורים נכתבו על המלכה, בין היתר על ידי פול מקרטני ולהקת Pet Shop Boys. היא גם מככבת כבלשית בסדרת רומנים ובהם מפוענחים על ידה מקרי רצח שמתרחשים בארמון. הסרט "המלכה" (2006) מתאר את הדיאלוג שנוצר בין משפחת המלוכה וראש הממשלה טוני בלייר, עקב מותה של הנסיכה דיאנה, שנע בין אסון משפחתי פרטי לבין טרגדיה לאומית.

ממון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הונה האישי של המלכה מוערך לרוב בכ-10 מיליארד דולרים. מגזין "פורבס" נקט לאחרונה בהערכה זהירה וקבע את הונה ב-280 מיליון ליש"ט. הערכה זו מתיישבת עם דיווחי הממשלה הרשמיים. עם זאת, יש להוסיף להערכה זו את אחזקותיה הנוספות של המלכה. שווי אוסף האמנות המצוי ברשותה הוא כ-10 מיליארד ליש"ט, אך הוא מוחזק בנאמנות המדינה ולא ניתן למכירה.

הוצאות בית המלוכה, הממומנות מכספי הציבור, הסתכמו בשנת 2007 ב־37.3 מיליון ליש"ט. אולם לפי נתונים שפורסמו ב-2010, בפועל מסתכמות עלויות בית המלוכה הבריטי בכ-150 מיליון ליש"ט, משום שההוצאות הרשמיות אינן כוללות סעיפים נוספים כגון אבטחה ועלויות עקיפות אחרות.

המלכה מחזיקה גם בשטחי נדל"ן גדולים ששווים טרם הוערך, בהם בית סנדרינגהאם וטירת בלמורל. לאחר מות אימה, המלכה האם, הוערכה ירושתה ב-70 מיליון ליש"ט. בעלותה על דוכסות לנקסטר מוערכת ב-310 מיליון ליש"ט והכנסות בית המלוכה היו בשנת 2006 כ-10 מיליון ליש"ט. שוויים של מבנים ציבוריים בבעלות משפחת המלוכה הוא 6 מיליארד ליש"ט, אך ההכנסות מקיומם מועברות לתקציב המדינה.

ספר שיצא בשנת 2006 מתאר את המלכה כמי שמצויים בבעלותה שישית מכלל היבשה על פני כדור הארץ. עובדות אלו מתייחסות ל-27 מיליון הקמ"ר שעליהן משתרעות 32 מדינות חבר העמים הבריטי, אך באופן רשמי אין אדמות אלו בבעלותה האישית של המלכה.

תאריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תאריה לאורך השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תוארה המלא כמלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלכה היא ראש המדינה של כל אחת מנחלותיה בנפרד. בהחלטה משנת 1953 נקבע כי תארה ישתנה בכל אחת מהמדינות, להגברת תחושת מחויבותה לאותה מדינה ללא משוא פנים על פני שטחי מלכותה האחרים. תוארה הרשמי בבריטניה הוא "אליזבת השנייה, בחסד האל, של הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד, ושל שאר נחלותיה ואדמותיה, מלכה, ראש חבר העמים, מגינת האמונה".

קיצור של התואר הזה מופיע בלטינית, בראשי תיבות, על כל מטבע בריטי: Elizabeth II D G Reg Fid Def‏‏[4]. על מטבעות שמונפקים לשימוש מחוץ לבריטניה - בטריטוריות בריטיות או במדינות עצמאיות שמכירות בה כמלכתן, מופיע הכיתוב: "המלכה אליזבת השנייה" בלא תוספת, או תוארה המקומי, דוגמת:

  • בקנדה: "אליזבת השנייה, בחסד האל, של הממלכה המאוחדת, קנדה ושאר נחלותיה ואדמותיה, מלכה, ראש חבר העמים, מגינת האמונה".
  • באוסטרליה: "אליזבת השנייה, בחסד האל, מלכת אוסטרליה ושאר נחלותיה ואדמותיה, ראש חבר העמים".
  • בג'מייקה: "אליזבת השנייה, בחסד האל, מלכת ג'מייקה ויתר נחלותיה ואדמותיה, ראש חבר העמים".

תוארה המלא כולל בתוכו את כל המדינות בראשן היא עומדת, על פי סדר כניסתן לחסות הממלכה המאוחדת וחבר העמים הבריטי. בשיחה עמה הנוהג הוא לפנות אליה בתחילה כ"הוד מעלתך" ובהמשך השיחה כ"גבירתי".

המחלוקת בסקוטלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "אליזבת השנייה" עורר מחלוקת בסקוטלנד מכיוון שאליזבת הראשונה מלכה לפני איחוד הכתרים ולכן שלטה באנגליה בלבד. תיבות דואר ברחבי סקוטלנד, הנושאות את ראשי התיבות הלטיניים של שמה, הושחתו ושונו לסמל את שמה כאליזבת הראשונה. כפתרון נקודתי למחאה זו מוטבע כיום רק סמל הכתר על גבי תיבות הדואר.

תביעה משפטית הוגשה בראשית כהונתה כנגד המדינה בדרישה שלא לכנותה "אליזבת השנייה" בסקוטלנד, בטענה שכפייה זו פוגעת בהסכמי האיחוד של המדינות, אך זו נדחתה.

בפתיחת הפרלמנט הסקוטי בשנת 1999 התייחס היו"ר התורן, דייויד סטיל, לנוכחותה באומרו: "לא רק מלכת הממלכה המאוחדת היישובה בינינו, אלא מלכת הסקוטים במובן ההיסטורי והחוקתי...".

בעתיד ימוספרו מלכי הממלכה המאוחדת על פי המספר הסידורי הגבוה ביותר מבין מלכי סקוטלנד או אנגליה בעלי אותו שם.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bond, J. (2002). Elizabeth. Reader's Digest Association. ISBN 0-7621-0369-8. 
  • Erickson, C. (2003). Lilibet : An Intimate Portrait of Elizabeth II. St. Martins Press. 
  • Pimlott, Ben (2002). The Queen: Elizabeth II and the Monarchy. Harper Collins. ISBN 0-007-11436-2. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רוברט בות (גרדיאן), מסמכים סודיים חושפים חוקים שפסלה מלכת בריטניה, באתר הארץ, 15 בינואר 2013
  2. ^ Rose, Kenneth.; King George V; Weidenfeld and Nicolson; London, Great Britain; 1983, p389
  3. ^ Royal plans to beat nationalism
  4. ^ Elizabeth II, Dei Gratia Regina Fidei Defensor‏
אליזבת השנייה, מלכת הממלכה המאוחדת ג'ורג' השישי, מלך הממלכה המאוחדת ג'ורג' החמישי, מלך הממלכה המאוחדת אדוארד השביעי, מלך הממלכה המאוחדת
אלכסנדרה, נסיכת דנמרק
מרי מטק פרנסיס, דוכס טק
הנסיכה מרי אדלייד מקיימברידג'
אליזבת, המלכה האם קלוד ג'ורג' הארבעה-עשר, רוזן סטראטמור וקינגהורן קלוד ג'ורג' השלושה-עשר, רוזן סטראטמור וקינגהורן
פרנסיס בווס-ליון, רוזנת סטראטמור וקינגהורן
ססיליה בווס ליון, רוזנת סטראטמור וקינגהורן צ'ארלס קוונדיש-בנטינק
לואיזה קוונדיש-בנטינק


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg