פורטל:אדריכלות/הידעת?/קטעי הידעת? - 2

קטעי "הידעת?" נוספים

לקט קטעי "הידעת?"

101	סר פטריק גדס סר פטריק גדס, ביולוג סקוטי בהשכלתו ומומחה לתכנון ערים, היה אחראי לתוכנית גדס, תוכנית המתאר הראשונה של תל אביב, בה עוצבו רחובותיה של העיר. נכדתו, אן גדס, הייתה מעורבת בסוף שנות השישים של המאה ה-20 בבג"ץ שליט שהסעיר את מדינת ישראל בשאלה מיהו יהודי. גדס, נוצריה בדתה, נישאה לרב-סרן בנימין שליט. הזוג ביקש לרשום את ילדיהם כבעלי לאום יהודי, ונענה בשלילה על ידי משרד הפנים. שליט עתר לבג"ץ, ובתור אחד הנימוקים הובא פועלו של גדס הסב. העתירה התקבלה, ובעקבותיה שונה חוק השבות.	עריכה \| תבנית \| שיחה
102	אצטדיון המרקנה ממעוף הציפור אצטדיון המרקנה בריו דה ז'ניירו, שאירח את משחק הגמר של מונדיאל 2014, נבנה עבור המונדיאל הקודם שאירחה ברזיל - מונדיאל 1950. במשחק המכריע על הזכייה באותו טורניר המכונה "מרקנאסו", בו ניצחה אורוגוואי את ברזיל 1:2 וזכתה בתואר, צפו 199,854 צופים, ולפי גרסה אחרת היו 173,850 צופים. בשני המקרים מדובר בשיא קהל למשחק כדורגל בכל הזמנים. שיא זה לא יישבר בעתיד הנראה לעין, כיוון שאצטדיונים מודרניים לא מכילים יציעי עמידה שהיו מקובלים אז, והאצטדיון הגדול בעולם נכון להיום - אצטדיון נרנדרה מודי באחמדאבאד שבהודו - מכיל 132,000 מקומות ישיבה "בלבד". אצטדיון המרקנה בתצורתו המודרנית הוא בעל תכולה של 78,838 צופים בלבד.	עריכה \| תבנית \| שיחה
103	בונקר גדול בגבול מקדוניה אנוור הוג'ה, שהיה הדיקטטור של אלבניה הקטנה ודלת אוצרות הטבע, עמד בראש הפרטיזנים, ששחררו את ארצו משלטון איטליה. הוא הנהיג משטר קומוניסטי נוקשה, בנוסח סטלין, וניתק את הקשרים עם כל מדינה, שלא נהגה בדיוק כמוהו. כך ניתק עם ברית המועצות, לאחר שניקיטה חרושצ'וב יצא נגד משטרו של סטלין והנהיג את מדיניות ההפשרה, ובהדרגה ניתק את הקשרים עם כל מדינות העולם. בכדי להתמודד עם איומי עולם שלם של אויבים, נבנו בהוראתו, במשך כ־40 שנה בין 170,000 ל־750,000 הבונקרים באלבניה. דהיינו בממוצע בין 5.7 ל־24 בונקרים לקמ"ר או בונקר אחד לכל ארבעה תושבים. כמו כן, כל משפחה כפרית הייתה אחראית על ניקיון הבונקר שלה, וכל תושב עבר מגיל 12 אימון בירי בקלצ'ניקוב.	עריכה \| תבנית \| שיחה
104	בית מילקן בשנת 1932, מלונאי ירושלמי הקים לעצמו, בשכונת קטמון הישנה, וילה, שידועה כיום כבית מילקן. אולם קשיים כלכליים אילצו את המלונאי למכור את הווילה. הסתפקות במכירת חלקים מהמגרש הגדול של הווילה, לא הייתה אפשרית, כי הבניין ישב בדיוק במרכז המגרש, ולא הותיר מספיק מקום לבנות שום בניין נוסף לצדו. השכרת הבניין הקטן לא הניבה רווח מספק, ועריכת שינוי בניין כה יפה, שכעבור כמה עשורים הוכרז כבניין לשימור, לא באה בחשבון. גם קוני הווילה נתקלו באותן בעיות, ומכרו אותה לאזרח גרמניה, שממנו היא הוחרמה במלחמת העולם השנייה, ובהמשך היא עברה לידי מדינת ישראל, כחלק מהסכם השילומים. המדינה השכירה את המבנה לשגרירות אורוגווי. אלא שבשנת 1980, השגרירות עברה לגוש דן, כתגובה לחקיקת חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. המבנה נותר ריק עד שבשנת 1990 הוא נמכר לתאגיד, שבעזרת טכנולוגיה נדירת שימוש, הזיז אותו 16 מטרים הצידה, והקים לצדו בניין נוסף.	עריכה \| תבנית \| שיחה
105	בית האונייה בית האונייה, אחד המפורסמים מהמבנים לשימור של העיר הלבנה בתל אביב, שמיניאטורה שלו מוצגת במיני ישראל, נבנה בלא היתר בנייה. בנייתו החלה בשנת 1934, אולם תוכניות הבנייה הוגשו לאישור העירייה רק ב-1935, ולמרות שגם אז הן לא אושרו, הבנייה נמשכה בלא מפרע. התוכניות (שלא שרדו) הציגו בניין בן שלוש קומות, בהתאם לחוק עזר עירוני שהיה אז, אולם בית האונייה התנשא לגובה של שש קומות. כשנה לאחר סיום הבנייה דרשו פקחי העירייה מהיזם, שיהרוס לפחות את הקומות העליונות, והוגשה תביעה נגדו. אך לאחר משא ומתן עם ראש העיר, מאיר דיזנגוף, הוחלט להותיר את המבנה במתכונתו הנוכחית.	עריכה \| תבנית \| שיחה
106	בית התפילה הבהאי בשיקגו חיל האוויר הפיני (אנ'), אחד מחילות האוויר הוותיקים בעולם, אימץ את צלב הקרס כסמלו עוד מימי הקמתו ב-1918. צלב הקרס, שהיה סמלו הרשמי של צבא פינלנד (אנ') במשך שנות מלחמת העולם השנייה, נותר בשימוש חיל האוויר הפיני במשך כ-100 שנים, למרות הביקורת בדבר היותו סמל הנאציזם. הסמל, שהוטבע בין היתר כרונדל על מטוסי החיל (עד שנת 1945), המשיך להיענד על המדים ולהתנוסס על דגלי החיל, עד להסרתו המפתיעה בשנת 2017 והחלפתו בנשר מוזהב. צלב הקרס, אשר לו חשיבות בפולקלור הפיני, שימש בדתות ותרביות שונות כבר לפני אלפי שנים. בית התפילה הבהאי בשיקגו, הגדול והמפואר, שציפוי האבן שלו נעשה במהלך מלחמת העולם השנייה, במדינה אויבת לגרמניה הנאצית, מכיל צלבי קרס ללא קשר לנאציזם. הוא מכיל גם מגני דוד וסמלים מדתות נוספות.	עריכה \| תבנית \| שיחה
107	לוגו מקדונלד'ס בשנת 1948, האחים מקדונלד צמצמו את תפריט המסעדה היחידה שלהם ("מקדונלד'ס") למוצרים הבודדים, הנמכרים ביותר, פיטרו את מלצרים, והחלו להגיש את המזון בדלפק. כך הם זירזו והוזילו מאוד את המכירות, משכו הרבה לקוחות, והעלו את רווחיהם, באופן משמעותי. בשנת 1953 הגיע השלב הבא בהמצאת המזנון המהיר. האחים העבירו את מסעדתם למבנה עם חידושים אדריכליים ועיצוביים, שמשכו אל עין הלקוחות מרחוק, אפשרו זירוז נוסף בהליך הכנת המזון, וגם אילצו את הלקוחות לאכול מהר יותר, ולפנות את מקומם מהר ללקוחות חדשים. האחים הנמיכו מעט את החימום של אזור הסעודה בחורף, וקיבעו את הכיסאותו השולחנות במרווח בו פני הלקוחות יהיו קרובים למנות, וניהול שיחות לא יהיה נוח. בתחילה הם גם סיפקו את המשקאות בכוסות, שלא נוח להניח על השולחן, כדי לזרז את השתיה. בשלב הבא הם החלו למכור זיכיונות לסניפים נוספים ולהקים רשת שיווק. אך גם כדי לזרז הליך זה, נדרשו חידושים מחשבתיים, אותם סיפק ריי קרוק, שהפך, בהדרגה, מספק מכונות המילקשייק שלהם, לבעל הבית. בארבע שנותיו הראשונות כמוכר הזכיונות, הוא הפך רשת של שישה סניפים לרשת של 288 סניפים. קרוק הבין, שהזכיינים צריכים בעיקר סיוע בתחום הנדל"ן.	עריכה \| תבנית \| שיחה
108	ויטרוביוס למד את פרופורציות האדם, וממצאיו הוצפנו (נכתבו בכתב ראי) בציור המפורסם של לאונרדו דה וינצ'י משנת 1492, "האדם הוויטרובי" "לה מֵזון קארה" (בצרפתית: La Maison Carrée – "הבית המרובע") הוא מבנה רומי עתיק ושמיש, המצוי בעיר נים, שבדרום צרפת. בנייתו הסתיימה, כנראה, בשנת 16 לפני הספירה. המבנה הוא דוגמה לאדריכלות הוויטרובית. דהיינו, אדריכלות כמו זו, המתוארת בספריו של מרקוס ויטרוביוס פוליו, שנפטר בערך כשבניית המבנה הושלמה. כתבי ויטרוביוס, שתורגמו לעברית במאה ה-20, נשמרו בהעתקות ידניות של נזירים, והתפרסמו בזכות האדריכל ואיש הרנסאנס, לאונה בטיסטה אלברטי. אלברטי כתב את ספרו "על אמנות הבנייה" בהתייחסות ישירה לוויטרוביוס, הן בתוכן והן בצורה (למשל, החלוקה הפנימית לעשרה ספרים). למעשה, סביר להניח, שגם כתביו של ויטרוביוס מנציחים גם את הגיגי קודמיו. למשל, בדבריו על מקווי מים, הוא מזכיר את "יפו שבסוריה" כמקום בו יש אגם עצום, המפיק אספלט רב. אין ספק כי הכוונה היא לים המלח. קישור בין ים המלח לעיר יפו עשה כבר הסופר קסנופילוס במאה ה-3 לפנה"ס. סביר שויטרוביוס נסמך כאן על מקור הלניסטי, כי הוא אינו ממקם את יפו ביהודה, דבר שהיה טבעי יותר לבן זמנם של יוליוס קיסר ואוגוסטוס. סביר גם שכאשר ויטרוביוס מזכיר את הבשמים אשר בצמחיית סוריה, הוא מתכוון לבלסם של יהודה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
109	ניצולים מהרעידה חיו באוהלים מחוץ לחורבות ליסבון: גילוף גרמני זה משנת 1755 בשנת 1755 ארעה אחת מרעידות האדמה הקשות והמשפיעות בהיסטוריה. גאולוגים מעריכים, כי עוצמתה הייתה דרגה 9 בסולם מגניטודה לפי מומנט, ומוקד הרעש היה באוקיינוס האטלנטי, בסביבת פורטוגל ומרוקו. גלי הזעזוע הורגשו בכל אירופה, וכנראה גם, ששני אנשים נהרגו מהם בברזיל הרחוקה. גלי הצונאמי, שיצרה הרעידה, הרסו מבנים רבים סביב האוקיינוס. הרעידה גרמה גם לשריפות, ויחד עם הצונמי והשריפות הרגה כ-100,000 איש, החריבה את ליסבון, והביאה לאובדן רבבות ספרים ואוצרות אמנות אחרים. החורבן חיסל את הקולוניאליזם של פורטוגל, אך פתח בה עידן אדריכלי חדש. רעידת האדמה בליסבון הייתה כר לדיונים פילוסופיים בעידן האורות, גרמה להתפתחויות משמעותיות בתאודיציה ובפילוסופיית הנשגב, והייתה רעידת אדמה הראשונה, שנחקרה מדעית. בכך היא יצרה את מדע הסייסמולוגיה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
110	בניין הספרייה המרכזית של עזה, ברחוב עומר אל-מוח'תאר קל מאוד להתמצא ברובע מנהטן, שבניו יורק. רוב רחובותיו מקבילים, ונחצים בזוויות ישרות על ידי שדרות מקבילות. דהיינו, פרישת רחובות שתי וערב. הרחובות והשדרות ממוספרים בסדר עולה, כך שמי שנמצא ברחוב מסוים, בקרבת שדרה מסוימת, צריך רק לדעת לספור, כדי להגיע ליעדו הבא ברובע. יוצא מן הכלל הוא האזור בו הייתה העיר העתיקה. הוא נבנה לפני החלת מודל בינוי ערים מודרני זה – האזור המכיל את רחוב קנל ("רחוב התעלה") ווול סטריט ("רחוב החומה"). גם עזה בנויה באופן דומה. המנדט הבריטי על ארץ ישראל שיקם חלק קטן מהעיר העתיקה שלה, אחרי שנהרסה במלחמת העולם הראשונה. אדריכל המנדט, הנרי קנדל, הורה לסלול שאר הרחובות במודל שתי וערב. אלא שהבריטים נתנו לרחובות ולשדרות שמות במקום למספר אותם. לעומת זאת, באר שבע בנויה במעין אנטי תזה למבנה זה. את הרחובות בשכונה המכונה העיר העתיקה של באר שבע, ההטורקים והבריטים בשתי וערב. אולם מדינת ישראל הרחיבה העיר, במודל עיר גנים, המקשה את ההתמצאות, שבו כל שכונה מרוכזת בעצמה, וקשה להגעה משכנותיה.	עריכה \| תבנית \| שיחה
111	הקשת המרכזית, קשת אקה הומו, כיום מעל רחוב ויה דולורוזה כמהנדס העיר ירושלים בימי המנדט הבריטי, ומהנדס העיר מזרח ירושלים, מטעם ממלכת ירדן, הנרי קנדל דאג להרוס כל מבנה, הצמוד לצידה החיצוני של חומת ירושלים. אלמלא מדיניותו זו, יתכן שהחומה, שהיא אחד מסמלי העיר, הייתה נסתרת ולא מוכרת כמו חלקו הצפוני של הכותל המערבי וכמו שער הניצחון של ירושלים. קשת אקה הומו, שמשמשת כגשר מעל רחוב דרך היסורים, שבעיר העתיקה, היא החלק האמצעי של שער ניצחון, כמו שער טיטוס ושער הניצחון בפריז. קשת נוספת של אותו שער נמצאת בתוך המנזר הסמוך.	עריכה \| תבנית \| שיחה
112	גי דה מופאסאן, בתצלום של נדאר מגדל אייפל נבנה לקראת התערוכה העולמית שנערכה בפריז ב-1889. הציבור הפריזאי סלד תחילה מהמגדל, וקמה תנועת אמנים ואנשי רוח שטענו שהוא "חסר תועלת" ואינו משתלב היטב בנוף הפריזאי. לאחר התערוכה דרש הציבור לפרק את המגדל. הוויכוח בעניין נמשך כעשרים שנה, עד שהוחלט לעשותו "שימושי" על ידי הפיכתו לאנטנת שידור. הסופר הצרפתי גי דה מופאסאן (בתמונה), שנמנה עם המתנגדים למגדל, נהג לשתות כוס קפה בכל בוקר במסעדה שעל המגדל. כששאלוהו מדוע הוא עושה זאת ענה: "זהו המקום היחיד בפריז ממנו לא רואים את המגדל".	עריכה \| תבנית \| שיחה
113	אתר הפירמידות בגיזה במבט מדרום-מערב. מקדמת התמונה לרקע: הפירמידה של מנכאורע, חעפרע וחופו את הפירמידה המצרית הראשונה תכנן האדריכל אמחותפ, כקבר לפרעה ג'וסר, שנפטר בשנת 2670 לפנה״ס. הפירמידה של ג'וסר הייתה מספר מסטבות (ביתני קבורה מהמסורת הקודמת) זו על גבי זו. מבנה זה ביטא "מדרגות" עילוי נשמת פרעה השמיימה, והיה לחיקוי במשך מאות שנים בקברי הפרעונים. בהמשך הפירמידות השתכללו. וככול שמעמד הפרעונים התחזק, והם נחשבו לאלים, גדלה ההשקעה בפירמידות. אך עם ירידת מעמד הפרעונים לתפקיד שליטים ארציים, פחתו גם הרצון והיכולת לבנות קברים מפוארים. אט אט הפירמידות הפכו למבנים קטנים יותר, שנבנו בחופזה בהשקעה קטנה יותר, ולרוב בתכנון קלוקל. במהלך שני המילניומים, בהם נבנו פירמידות במצרים, נבנו בין 80 ל-118 פירמידות מוכרות. המספר אינו מוחלט בשל במצבן הרעוע של רבות מהפירמידות המאוחרות, הנראות כיום כתלולית עפר קטנות. שנים רבות לאחר תום תקופת בנייה זו במצרים, זכתה בניית הפירמידות לתחייה בתחומי הממלכה השכנה, סודאן. זאת לאחר שנפאטה הסודנית כבשה את מצרים. חרף פרק הזמן הקצר של שלטון מלכי נפאטה, (300 לפנה"ס - 300 לספירה) נבנו בתחומי סודאן יותר ממאתיים פירמידות.	עריכה \| תבנית \| שיחה
114	הבית בשנת 1950 בשכונת רחביה, בירושלים, יש בית נאה, שחזיתו הפונה לרחוב אוסישקין מעוצבת בארכיטקטורה הים-תיכונית, אך חזיתו הפונה לשדרות בן-מיימון מעוצבת בסגנון הבין-לאומי. בית זה (כמו בתים בודדים נוספים בקרבתו) אינו מצופה אבן, בניגוד לרוב המוחץ של בתי העיר, ובניגוד לחוקי העזר עירוניים. זאת משום, שהוא נבנה בעת שביתת מחצבות. כאשר מדינת ישראל חיפשה, לראשונה, דירת שרד עבור ראש הממשלה, התנגד בן-גוריון לרעיון הפיכת בית ערבי נטוש למעונו. לכן המדינה הפקיעה עבורו את הבית בפינת אוסישקין בן-מימון, מאלמנת בכיר ממנגנון המנדט הבריטי, שנהרג בידי האצ"ל. גם המטבח המפורסם של גולדה, שהפך למושג בפוליטיקה, היה בבית זה. אולם מאז שנת 2014 הבית מכיל מוזיאון להנצחת אחד מדייריו בלבד - לוי אשכול.	עריכה \| תבנית \| שיחה
115	-	הוספה
116	-	הוספה
117	-	הוספה
118	-	הוספה
119	-	הוספה
120	-	הוספה
121	-	הוספה
122	-	הוספה
123	-	הוספה
124	-	הוספה
125	-	הוספה
126	-	הוספה
127	-	הוספה
128	-	הוספה
129	-	הוספה
130	-	הוספה
131	-	הוספה
132	-	הוספה
133	-	הוספה
134	-	הוספה
135	-	הוספה
136	-	הוספה
137	-	הוספה
138	-	הוספה
139	-	הוספה
140	-	הוספה
141	-	הוספה
142	-	הוספה
143	-	הוספה
144	-	הוספה
145	-	הוספה
146	-	הוספה
147	-	הוספה
148	-	הוספה
149	-	הוספה
150	-	הוספה
151	-	הוספה
152	-	הוספה
153	-	הוספה
154	-	הוספה
155	-	הוספה
156	-	הוספה
157	-	הוספה
158	-	הוספה
159	-	הוספה
160	-	הוספה
161	-	הוספה
162	-	הוספה
163	-	הוספה
164	-	הוספה
165	-	הוספה
166	-	הוספה
167	-	הוספה
168	-	הוספה
169	-	הוספה
170	-	הוספה
171	-	הוספה
172	-	הוספה
173	-	הוספה
174	-	הוספה
175	-	הוספה
176	-	הוספה
177	-	הוספה
178	-	הוספה
179	-	הוספה
180	-	הוספה
181	-	הוספה
182	-	הוספה
183	-	הוספה
184	-	הוספה
185	-	הוספה
186	-	הוספה
187	-	הוספה
188	-	הוספה
189	-	הוספה
190	-	הוספה
191	-	הוספה
192	-	הוספה
193	-	הוספה
194	-	הוספה
195	-	הוספה
196	-	הוספה
197	-	הוספה
198	-	הוספה
199	-	הוספה
200	-	הוספה

בחזרה לפורטל

קטעי "הידעת?" נוספים

1 עד 100 (100%)

101 עד 200 (1%)

201 עד 300 (0%)

301 עד 400 (0%)