פורטל:חוק ומשפט/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
1
Cohen haim.jpg

חיים כהן הוא האדם היחיד בתולדותיה של מדינת ישראל אשר כיהן כפרקליט המדינה, כיועץ המשפטי לממשלה, כשר המשפטים, ואף כשופט בבית המשפט העליון.

עריכה | תבנית | שיחה
2
Flag of Europe.svg

בשנת 1982 פסק בית המשפט האירופי לזכויות אדם שהעונש הגופני שהיה נהוג בבתי הספר בבריטניה הוא הפרה של אמנת זכויות האדם ועלול לחנך את הילד בצורה מנוגדת לרצונם ואמונתם של הוריו.

עריכה | תבנית | שיחה
3
דגל טורקיה

המג'לה, קובץ החוקים העות'מאני המבוסס על המשפט המוסלמי, בוטלה בישראל רק בשנת 1984, בעוד שטורקיה ביטלה את המג'לה כבר בשנת 1926, והחליפה אותה בקוד האזרחי השווייצרי. החוק לביטול המג'לה וחוק יסודות המשפט הם שני החוקים הקצרים ביותר בספר החוקים הישראלי. כל אחד מהם מכיל שני סעיפים בלבד.

עריכה | תבנית | שיחה
4
עגבנייה

בשנת 1883 נחקק בארצות הברית חוק שלפיו הוטל מכס על ירקות. לא היה ברור אם העגבנייה נכללת ברשימת המוצרים שלגביהם החוק תקף, והוויכוח בשאלה אם היא פרי או ירק הגיע עד לבית המשפט העליון של ארצות הברית. בית המשפט פסק ב-1893, במשפט ניקס נגד הידן, שהעגבנייה היא ירק, כלשון העם, על אף שמבחינה בוטנית היא נחשבת לפרי והמילה "ירק" היא חסרת משמעות.

עריכה | תבנית | שיחה
5
סנדרה דיי או'קונור

בית המשפט העליון של ארצות הברית כולל תשעה שופטים הממונים על ידי נשיא ארצות הברית, והוא יושב תמיד בהרכבו המלא, כך שלמעשה כל שופט נותן פסק דין בכל תיק. בחוקת ארצות הברית נקבע כי השופטים יחזיקו בכהונתם, למעשה, ללא הגבלת זמן, וכך יצא שבמשך 218 שנים היו לבית המשפט 17 נשיאים בלבד. הנשיא שכיהן במשך התקופה הארוכה ביותר היה ג'ון מרשל, שכיהן בתפקיד 34 שנים, ואילו ויליאם קושינג, שופט בהרכב הראשון של בית המשפט, כיהן כנשיא יומיים ואז דחה את המינוי. רק בשנת 1981 מונתה לראשונה אישה, סנדרה דיי או'קונור, לתפקיד שופטת בבית המשפט העליון.

עריכה | תבנית | שיחה
6
Nebraskastateseal.jpg

ארני צ'יימברס, חבר לשעבר בסנאט של ארצות הברית, הגיש תביעה נגד אלוהים בשנת 2007, וביקש כי הנתבע יוצא להורג על ידי זריקת רעל. לטענתו, אלוהים אשם בפעילות טרור. זאת, משום שהוא מפיץ "אימת מוות והרס בקרב מיליונים מתושבי כדור הארץ". בית המשפט של מדינת נברסקה ביטל את התביעה, בטענה כי לא ניתן לזמן את הנתבע לדיון. זאת, כיוון שכתובת המגורים שלו אינה נמצאת ברישומים.

עריכה | תבנית | שיחה
7 אחת מהדוגמאות לפער בין הגדרה משפטית להגדרה חברתית היא במקרה של מת'יו שפרד, צעיר שנרצח עקב היותו הומוסקסואל. במשפטם של הרוצחים הוכח כי הם תקפו את שפרד עקב נטייתו המינית. הפשע לא הוגדר על ידי בית המשפט כ"פשע שנאה" מסיבות טכניות: בחוק האמריקאי לא הייתה התייחסות לנטייה מינית כגורם אפשרי לפשע שנאה. לאחר המקרה ניסה הנשיא ביל קלינטון לאשר הכנסת פשעים כנגד הומואים ולסביות, נשים ובעלי לקות לרשימת פשעי השנאה בארצות הברית, כיוון שניסיון החקיקה התקבל רק אחרי 11 שנים בבית הנבחרים, בשנת 2009, אף על פי שבית המשפט האמריקאי לא הגדיר את רצח שפרד כפשע שנאה, הוא נחשב כיום לדוגמה מובהקת של פשע שנאה הומופובי כלפי אוכלוסיית הלהט"ב. עריכה | תבנית | שיחה
8
יהושע לייב דיסקין

אירוע יוצא דופן הוא שהביא את הרב והפוסק יהושע לייב דיסקין (המהרי"ל דיסקין) לעזוב את משרת הרבנות בבריסק ולעלות לארץ ישראל. אישה צעירה בבריסק תבעה גט מבעלה, והלה הסכים בתנאי שתשלם לו סכום כסף גדול כ"פיצוי" ותפקיד את הסכום אצל המהרי"ל. הגט ניתן, אך אשת הרב, שזעמה על הסחיטה, החזירה לאישה את הכסף. הבעל הגרוש תבע את המהרי"ל אצל השלטונות, והוא נאסר באשמת מעילה. מה שהציל אותו משליחה לעבודת פרך בסיביר היה שוחד גדול לסוהרים, שבזכותו ברח עם אשתו מרוסיה והשתקע בירושלים. שם הוא הפך למנהיג עדת הפרושים והנהיג חרם נגד המשכילים והמחדשים.

עריכה | תבנית | שיחה
9
פורמוסוס עומד למשפט לאחר מותו. ציור מאת ז'ן פול לורן

גופתו של האפיפיור פורמוסוס, שנפטר ב–897, הוצאה מקברה תשעה חודשים לאחר מותו, על מנת להעמידו למשפט בעוון הפרה של חוק הכנסייה הרומנו־קתולית, על ששימש כבישוף של אפיפיורות רומא וגם כבישוף של מחוז אחר. פורמוסוס נשפט על ידי הכנסייה בראשות האפיפיור סטפן השישי ונמצא אשם. כעונש כרתו שלוש מאצבעותיו והשליכוהו אל נהר הטיבר. הגופה נמצאה מאוחר יותר על ידי נזיר וקבורה כיום בבזיליקת פטרוס הקדוש.

עריכה | תבנית | שיחה
10
איש משמר הגבול האמריקאי (CBP) מקריא את אזהרת מירנדה לאזרח מקסיקני החשוד בהברחת סמים

אזהרת מירנדה הנפתחת במילים: "יש לך זכות לשמור על שתיקה. כל דבר שתאמר עלול לשמש ואף ישמש נגדך בבית המשפט", מושמעת לכל חשוד בארצות הברית לפני שהוא נשאל אודות ביצוע מעשה פשע. השוטרים שעצרו את ארנסטו מירנדה בשנת 1963 בחשד לחטיפה, שוד ואונס, לא הקריאו לו את זכויותיו, והוא הורשע בבית המשפט על סמך הודאתו. החובה להקריא את אזהרת מירנדה לחשודים, שהתקבלה על ידי בית המשפט העליון של ארצות הברית בפסק דין מירנדה נגד אריזונה, לא עזרה למירנדה עצמו שהורשע במשפט חוזר על סמך ראיות אחרות. לאחר שחרורו, עסק מירנדה במכירת כרטיסים עם חתימתו שעליהם מודפסת "אזהרת מירנדה". מירנדה מת כתוצאה מדקירת סכין בשנת 1976. החשוד במעשה בחר להשתמש בזכות השתיקה לאחר שהוקראה לו אזהרת מירנדה. הוא שוחרר ונמלט למקסיקו.

עריכה | תבנית | שיחה
11
עורך הדין דן יקיר

צעד חשוב לקראת הכרה בהומוסקסואלים כאנשים שווי זכויות עשתה הכנסת בשנת 1992, בעת שהתקבל תיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, לפיו חל איסור להפלות עובד או דורש עבודה בשל נטייתו המינית. הייתה זו פריצת דרך משמעותית בהכרה בהומוסקסואלים כאנשים שווי זכויות, ולא כ"בגירים העושים מעשיהם בצנעה". לעורך הדין דן יקיר שפעל מטעם האגודה לזכויות האזרח היה תפקיד חשוב בהתפתחות זו ובהתפתחויות שבאו אחריה (אין קשר ארגוני בין אגודה זו למה שכונתה "האגודה לזכויות הפרט"). בשנת 1995 התקבל תיקון נוסף לחוק לפיו דיון בעניין הפליה מחמת נטייה מינית בבית הדין לעבודה יתנהל בדלתיים סגורות.

עריכה | תבנית | שיחה
12
דוד אוסוואלד רופאייזן

דוד אוסוואלד רופאייזן, שכינה עצמו "האח דניאל", נולד בפולין, למשפחה יהודית, והיה חבר בתנועת נוער ציונית; בעת השואה התחבא במנזר ובהמשך המיר דתו לנצרות; ב-1958 הגיע לישראל ככומר קתולי, על מנת לשרת במנזר על הר הכרמל; ב-1962 הגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית על פי חוק השבות אך בקשתו נדחתה על ידי משרד הפנים. עתירה לבג"ץ נגד החלטה זו נדחתה ברוב של ארבעה שופטים כנגד אחד, והוחלט כי האח דניאל לא ייחשב כיהודי לצורך החוק. החלטת בג"ץ הייתה תקדימית בכך שפירשה את החוק מנקודת ראות לאומית ולא יהודית הלכתית - רופאייזן נולד כיהודי, ולפי ההלכה נחשב ליהודי גם לאחר שהמיר את דתו, בבחינת "ישראל אף על פי שחטא, ישראל הוא". לאור פסיקת בג"ץ, הנחשבת דוגמה לאקטיביזם שיפוטי מוקדם במדינת ישראל, תוקן חוק השבות על ידי הכנסת והוצאו ממנו במפורש יהודים שהמירו את דתם.

עריכה | תבנית | שיחה
13
דף השער של "Arrest Memorable", דו"ח המשפט שנכתב ב-1560 ופורסם ב-1565

מרטן גר היה איכר צרפתי בן המאה ה-16 שעזב את משפחתו לאחר שהואשם בגניבת חיטה מאביו. שמונה שנים מאוחר יותר הופיע בכפר אדם שטען כי הוא מרטן גר הנעדר. בזכות דמיונו הפיזי לגר ובקיאותו בפרטי חייו, עלה בידו לשכנע את הסביבה בזהותו. הוא חי עם אשתו של גר, ברטראנד, ובנו במשך שלוש שנים, והיא אף ילדה לו בתקופה זו שני ילדים. כשדרש האיש את ירושת אביו של גר שנפטר, תבע אותו דודו של מרטן גר באשמת התחזות. לאחר זיכויו, נפתח משפט מחודש ב-1560. ברטראנד שינתה את גרסתה וטענה שהאיש מתחזה. בעקבות כך נגזר עליו גזר דין מוות. בעתירה לחנינה מצא הפרלמנט בטולוז כי ברטראנד שודלה לעדות שקר על ידי הדוד, אולם בשלב זה חל מפנה דרמטי: מרטן גר האמיתי הופיע בבית המשפט כשהוא צולע על רגל עץ. בסופו של המשפט החוזר הוצא המתחזה להורג בתלייה באשמת ניאוף והונאה.

עריכה | תבנית | שיחה
14
סר פטריק גדס

סר פטריק גדס, ביולוג סקוטי בהשכלתו ומומחה לתכנון ערים, היה אחראי לתוכנית גדס, תוכנית המתאר הראשונה של תל אביב, בה עוצבו רחובותיה של העיר. נכדתו, אן גדס, הייתה מעורבת בסוף שנות השישים של המאה ה-20 בבג"ץ שליט שהסעיר את מדינת ישראל בשאלה מיהו יהודי. גדס, נוצריה בדתה, נישאה לרב-סרן בנימין שליט. הזוג ביקש לרשום את ילדיהם כבעלי לאום יהודי, ונענה בשלילה על ידי משרד הפנים. שליט עתר לבג"ץ, ובתור אחד הנימוקים הובא פועלו של גדס הסב. העתירה התקבלה, ובעקבותיה שונה חוק השבות.

עריכה | תבנית | שיחה
15
Agnon.jpg

הסופר, זוכה פרס נובל לספרות, ש"י עגנון שימש גם מזכירו של בית משפט השלום העברי, מערכת שיפוטית להתדיינות בעניינים אזרחיים בין בעלי דין יהודיים בתקופת היישוב. בית המשפט נוסד ביפו בשנת 1909, ובראשו עמד ארתור רופין. רוב השופטים שכיהנו בבית לא היו משפטנים, והם פסקו לפי דרכי 'השכל הישר' והמחשבה הפשוטה. הצדדים הסמיכו את בית המשפט לדון בעניינם לפי דיני הבוררות.

עריכה | תבנית | שיחה
16
דייוויד רייס אטצ'יסון

נשיא ארצות הברית זכארי טיילור, וסגנו מילרד פילמור סירבו להישבע ביום ראשון, במועד שיועד להשבעתם, 4 במרץ 1849. מכיוון שנשבעו רק למחרת, יש הטוענים כי יושב ראש הסנאט של ארצות הברית, דייוויד רייס אטצ'יסון, היה "נשיא ליום אחד". מאידך, מומחי המשפט גורסים כי על סמך חוקת ארצות הברית תקופת כהונתו של טיילור החלה בארבעה לחודש אף שלא הושבע כנהוג.

עריכה | תבנית | שיחה
17
Pouty lips.jpg

ב-19 ביולי 2007 נישקה רינדי סאם, אמנית ממוצא קמבודי, ציור של הצייר האמריקאי סיי טומבלי, שהוצג בתערוכה במוזיאון לאמנות בת זמננו באוויניון. הנשיקה השאירה סימן בולט של שפתון אדום, שניסיונות רסטורציה, בעזרת 30 חומרים שונים ובעלות שיקום שהוערכה בכ-47.000 דולרים, לא הצליחו להעלים. היא נעצרה ונשפטה על גרימת נזק ליצירת אמנות. במשפטה טענה כי הכתם האדום הוא "עדות לכוחה של האהבה". היא נידונה לתשלום קנס סמלי בן כ-2.000 דולרים, ולעבודות שירות.

עריכה | תבנית | שיחה
18

מפלצת הספגטי המעופפת

בשנת 1925 נערך בטנסי משפט הקופים, בו נתבע מורה לדין על כך שלימד את תורת האבולוציה במסגרת החינוך הציבורי. רק בשנת 1967 בוטל החוק שאסר על לימוד תורת האבולוציה בטנסי, ורק ב-1987 קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי הבריאתנות היא אמונה דתית וככזו אין ללמד אותה בבתי ספר ציבוריים. הוויכוח על הקדשת זמן ללמוד תאוריית הבריאתנות בבתי הספר, לא נפסק, ובשנת 2005 אחרי שמערכת החינוך בקנזס ביקשה לדון מחדש בהקדשת זמן שווה ללימוד תורת האבולוציה ותאוריית הבריאתנות, ביקש בובי אנדרסון, אזרח המדינה, כי יוקדש זמן שווה גם ללמוד תאוריית "מפלצת הספגטי המעופפת"
עריכה | תבנית | שיחה
19
קטע הקוד השנוי במחלוקת קועקע על זרוע מפגין

בעוד חוקי הייצוא של ארצות הברית אוסרים על יצוא נשק ואמצעי הצפנה חזקים, ייצוא של ספרים אינו יכול להיות מוגבל, עקב חופש הדיבור המעוגן בחוקה. בשנת 1993 נפתחה חקירה פלילת כנגד פיל צימרמן בעילה שהפצת תוכנת ההצפנה PGP שפיתח ופרסם ברשת היוזנט, הינה עברה על חוקי הייצוא. כתגובה לכך, פרסם צימרמן ספר, שהכיל הדפסה של קוד המקור של תוכנת PGP. על ספר זה לא קיימת הגבלת ייצוא, וכל אדם החפץ בתוכנה יכול היה לסרוק את דפי הספר ובכך לטעון את התוכנה אל מחשבו.

חוקי ייצוא הצפנה בארצות הברית עדיין קיימים, אך עברו שינוי מהותי במהלך שנות ה-90 לאור מקרה זה, וכיום ניתן להפיץ תוכנה הכוללת הצפנה בצורה קלה יחסית.

עריכה | תבנית | שיחה
20
-
הוספה
21
-
הוספה