פורטל:טלוויזיה/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
1
מחבט וכדורי טניס
מחבט וכדורי טניס

בגרסה הבריטית של תוכנית הטלוויזיה "מי רוצה להיות מיליונר?" הוצגה לאחד המתמודדים השאלה: "תאורטית, מהו מספר החבטות הנמוך ביותר בעזרתן ניתן לנצח מערכה במשחק טניס?". האפשרויות שהוצגו בפניו היו 12, 24, 36 ו-48. על פי חישובו של המתמודד נדרשות 4 חבטות כדי לנצח משחקון ושישה משחקונים כדי לנצח מערכה, לכן התשובה היא 24 חבטות. הוא בחר בתשובה זו וזכה ב-64,000 ליש"ט. העיתון הבריטי "דיילי מירור" פרסם למחרת כי תשובתו הייתה שגויה, כיוון שאפשר לנצח את משחקוני ההגשה של היריב מבלי לחבוט בכדור, אם הוא יבצע שגיאה כפולה בכל ניסיון הגשה. לכן, התשובה הנכונה היא 12 חבטות. על אף הטעות, המתמודד שמר את כספי הפרס.

עריכה | תבנית | שיחה
2

אגדה אורבנית מאשימה את הסדרה הפופולרית משנות ה-80, "דרדסים", במספר רב של מוטיבים אנטישמיים. לפי האשמה זאת, גרגמל המכשף, שעוסק בכשפים, בעל האף הגדול והשיער השחור, למעשה משקף את הסטראוטיפ האנטישמי של היהודי, אשר מנסה להשתלט על הדרדסים, הגויים לכאורה שאינם מזיקים לאף אחד. וכמו כן, חתחתול בגרסה האנגלית נקרא Azrael (עזראל). נוספת לכך העובדה שהפיכתה של דרדסית ממרושעת לטובת לב, מלווה בשינוי צבע שערה השחור ה"יהודי" לשער בלונדיני "ארי". בנוסף, כלל הדרדסים חובשים על ראשם מצנפות, הדומות למצנפות של הקו קלוקס קלאן.

עריכה | תבנית | שיחה
3

לפי ספר שיאי גינס, הסדרה הכי ישנה שעדיין משודרת נקראת "בוזו הליצן".

  1. היא משודרת מאז 1949 ללא הפסקה.
  2. היא שידרה מעל 150,000 פרקים עד עכשיו.
  3. השחקן הראשי ששיחק מלכתחילה את בוזו הליצן, ואנס דה-באר "פינטו" קולוויג', נפטר בשנת 1967 ובמקומו נכנסו שחקנים אחרים שהחליפו אותו.
  4. הסדרה שודרה ביותר מ-150 תחנות בארצות הברית.
עריכה | תבנית | שיחה
4

עבדאללה השני מלך ירדן השתתף בפרק בסדרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים: וויאג'ר" בשנת 1996, כשעוד היה נסיך. עבדאללה, מעריץ ידוע של הסדרה, השתתף בהופעת קמע, ללא מלל, בפרק ה-20 של העונה השנייה.

עריכה | תבנית | שיחה
5
מכונית טויוטה מעוטרת בקישוטי פוקימון
מכונית טויוטה מעוטרת בקישוטי פוקימון

בשנת 2001 הוציא המופתי של ערב הסעודית פסק הלכה (פתווה) שאסר על הפצת מוצרי הפוקימון בממלכה, בטענה שהם מעודדים הימורים (האסורים על פי האסלאם) וכוללים "סמלים ציוניים", כגון מגן דוד (מה שהוכחש בידי דובר חברת נינטנדו). אנשי דת מוסלמים בכירים בקטר ובמצרים, ביניהם השייח' יוסוף אל-קרדאווי, פרסמו בעקבות זאת פסקי הלכה דומים .מכיוון שהפסק יצא בעיצומה של אינתיפאדת אל-אקצה, פרסם העיתון הירדני "א-דוסתור" קריקטורה, בה נראה אריאל שרון יושב בטנק וצוחק למראהו של ערבי חמוש בחרב, הרודף אחרי פוקימון.[1]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור]

עריכה | תבנית | שיחה
6
שלט רחוק תת-אדום
שלט רחוק תת-אדום

השלט רחוק הראשון בעולם, המיועד לטלוויזיה, הוצג על ידי חברת זנית ב-1950. המכשיר שנקרא "Lazy Bones" ("עצמות עצלות") העביר פקודות באמצעות כבל. בשנת 1955 הציגה זנית את השלט האלחוטי הראשון שפעל באמצעות אור נראה. השימוש באור נראה גרם לבעיות רבות משום שכל חשיפה למקור אור או לשמש הייתה מפעילה את הטלוויזיה. כדי להתגבר על הבעיה פיתחה החברה שלט רחוק אקוסטי שפעל בתחום האולטרה סאונד ונקרא "Zenith Space Commander 400". מאוחר יותר החלו לפתח שלטים הפועלים בתדרי תת-אדום, קרינה אלקטרומגנטית שאורך הגל שלה ארוך יותר משל האור הנראה, ולכן השלט אינו מושפע מחשיפה לאור נראה.

עריכה | תבנית | שיחה
7
ג'ורג' איברהים בתוכנית סמי וסוסו
ג'ורג' איברהים בתוכנית סמי וסוסו

שחקן הטלוויזיה הערבי-ישראלי ג'ורג' איברהים, הידוע בעיקר כמי שגילם את דמותו של סמי בתוכנית הטלוויזיה סמי וסוסו, נולד בשם ג'ורג' חבש, שם הזהה לשמו של דודו, ג'ורג' חבש, מנהיג החזית העממית לשחרור פלסטין. ג'ורג' שינה את שם משפחתו לשמו הפרטי של אביו, על מנת להימנע מזיהוי מוטעה עם דודו הטרוריסט.

עריכה | תבנית | שיחה
8
דג'נרס בחלוקת פרסי האמי 1997
דג'נרס בחלוקת פרסי האמי 1997

ב-14 באפריל 1997 יצאה אלן דג'נרס מהארון בראיון מיוחד לטיימס מגזין. זמן קצר אחר כך, ב-30 באפריל יצאה מהארון גם הדמות של דג'נרס בקומדיית המצבים בכיכובה, בפרק מיוחד שכונה The Puppy Episode - "הפרק עם הכלבלב". 46 מיליון איש צפו בפרק מיוחד שהפך לאחד האירועים הטלווזיונים הנצפים ביותר בארצות הברית עד אז ולפרק הנצפה ביותר בתוכנית אי פעם. כוכבים הוליוודים רבים השתתפו בפרק ביניהם האייקונים הלסביים קיי די לאנג ומליסה את'רידג'. היציאה מהארון של הדמות הפך את הסדרה "אלן" לסדרה הראשונה שבה דמות ראשית לסבית. הפרק זכה לתשואות מהמבקרים ודג'נרס אף זכתה בפרס אמי כשותפה בכתיבת התסריט הטוב ביותר. הפרק עורר את זעמו של הימין הנוצרי. באלבמה סירבו לשדר אותו, ובמדינות אחרות משכו המפרסמים את הפרסומות שלהם מהתוכנית.

עריכה | תבנית | שיחה
9
סופי סיילס
סופי סיילס

בשנות ה-60 נפוצה תוכנית טלוויזיה לילדים בארצות הברית אותה הנחה הקומיקאי סופי סיילס. התוכנית, שהורכבה ממערכונים ובדיחות, גרמה למהומה רבתי ב-1 בינואר 1965. סיילס ביקש מצופיו לגשת למיטת הוריהם, אשר לדבריו לבטח היו עייפים מחגיגות הסילבסטר, ולאסוף מארנקיהם את "פיסות הנייר הירוקות והמוזרות שעליהן תצלומי נשיאי ארצות הברית" ולשלוח לו אותן, בתמורה ישלח להם גלויה מפוארטו ריקו. כאשר התוכנית אכן קיבלה שטרות דולר רבים, ונאלצה לנסות ולהחזירם לבעליהם המקוריים, החלה מחאה רבה בקרב ההורים, ושידור התוכנית הופסק למשך שבועיים.

עריכה | תבנית | שיחה
10
עורב שחור
עורב שחור

שאלתיאל קוואק היא סדרת טלוויזיה מונפשת לילדים, אך היא מתייחסת במרומז לנושאים קשים רבים, ביניהם הנאציזם. דמותו של העורב דוֹ‏לף (שם פופולרי אצל ילדים שהוריהם תמכו במפלגה הנאצית), יריב הילדות של הגיבור הראשי שאלתיאל, דומתה לאדולף היטלר. דולף הקים את "מפלגת העורבים השחורים" שביקשה להשמיד את כל מי שאינו עורב. הסדרה התייחסה גם למוצאו של היטלר ולטענות על כך שאינו שייך לגזע הארי, והתברר כי אימו של דולף לא הייתה עורבת אלא קיכלי.

עריכה | תבנית | שיחה
11
חבורת מונטי פייתון. מימין לשמאל: למטה: מייקל פאלין, ג'ון קליז וטרי ג'ונס. למעלה: טרי גיליאם, אריק איידל וגרהאם צ'פמן
חבורת מונטי פייתון. מימין לשמאל: למטה: מייקל פאלין, ג'ון קליז וטרי ג'ונס. למעלה: טרי גיליאם, אריק איידל וגרהאם צ'פמן

המערכון "התוכי המת" של מונטי פייתון, שהופיע לראשונה בתוכנית הטלוויזיה "הקרקס המעופף של מונטי פייתון", נחשב לאחד המערכונים הידועים והמפורסמים של החבורה. הוא מתאר אדם, שאותו משחק ג'ון קליז, המגיע לחנות למכירת חיות מחמד כדי להתלונן על כך שנמכר לו תוכי מת, והמוכר (מייקל פאלין) טוען טיעונים אבסורדיים כדי להוכיח שהתוכי חי. הקונה לא מסכים עם טענותיו של המוכר, ומשתמש בשלל מטבעות לשון אנגליים שמשמעותם "מת" על מנת לתאר את מצבו של התוכי. כשכותב המערכון גרהאם צ'אפמן מת בשנת 1989, ספד לו קליז ואמר, כמו במערכון, שצ'אפמן נפטר, הלך לעולמו, חדל להיות, שבק חיים, נפח את נשמתו והלך לפגוש את בוראו. קליז טען שהספד הומוריסטי שכזה הוא מחויב המציאות עם מותו של אדם כצ'אפמן.

עריכה | תבנית | שיחה
12

בניין המגורים המוצג בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים" כרחוב "ויטק 9" הוא למעשה בניין בסגנון הבינלאומי בשדרות רוטשילד, בפינת רחוב החשמונאים בתל אביב; האדריכל הוא יהושע שטיינבוק (1935).

עריכה | תבנית | שיחה
13
מימין: מייקל ריצ'רדס (קריימר), ג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג'), ג'וליה לואי-דרייפוס (איליין) וג'רי סיינפלד (ג'רי)
מימין: מייקל ריצ'רדס (קריימר), ג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג'), ג'וליה לואי-דרייפוס (איליין) וג'רי סיינפלד (ג'רי)

בעונה הרביעית של קומדיית המצבים סיינפלד שודר פרק בשם "ההתערבות" שעסק בהתערבות של ארבע הדמויות הראשיות בסדרה מי יצליח להתנזר מאוננות לאורך הזמן הרב ביותר. המצנזרים של אותו הזמן לא הרשו להזכיר את המילה אוננות בפריים טיים, לכן נמנעו תסריטאי הסדרה מלהזכיר את המילה במהלך הפרק אך הבהירו היטב את הכוונה בדרכים עקיפות. כנראה כי זו הייתה ההתייחסות הראשונה לאקט זה בשעות צפיית השיא בעולם כמעשה נורמטיבי ולא כמבוכה וחטא דתי.

עריכה | תבנית | שיחה
14
ג'יימס גנדולפיני
ג'יימס גנדולפיני

לקראת עלייתו לשידור של החלק השני של העונה השישית של סדרת הטלוויזיה "הסופרנוס", העלו שני מעריצי הסדרה סרטון המורכב מקטעים ערוכים מפרקי הסדרה לאתר YouTube. הסרטון מסכם את עלילות גיבוריה, אנשי המאפיה בניו ג'רזי, כמעין הכנה לפרקים החדשים. כאשר נודע הדבר ליוצר הסדרה דייוויד צ'ייס הוא הביע שביעות רצון מהסרטון ואף ביקש ממפיקי HBO שלא לדרוש הסרת הסרטון מהאתר אף על פי שהיווה הפרת זכויות יוצרים. הסרטון הפך לפופולרי ביותר ואף הוצג באתר השייך לחברת ויאקום, המפעילה את ערוץ Showtime המתחרה ל-HBO, ונתנה בכך פרסומת ליריבתה לשוק ואף סייעה לצופי הערוץ המתחרה להתעדכן בכל הפרטים.

עריכה | תבנית | שיחה
15
סמליל ה-BBC, כל אחת משלוש אותיות השם מופיעה בלבן על רקע ריבוע שחור.
סמליל ה-BBC

בתחילת שנות ה-70 הפיק ה-BBC סידרה בת עשרים ושישה פרקים בני חמישים דקות, המבוססת על ספרו של וינסטון צ'רצ'יל- היסטוריה של העמים דוברי האנגלית, ונקראה "העמים של צ'רצ'יל" ("Churchill's People"). לאחר השלמת הסדרה הסתבר, כי מדובר במוצר בעייתי שאיכותו נמוכה. עם זאת, מכיוון שה-BBC השקיע ממון רב ויוקרה רבה בפרסום הסדרה, לא הייתה ברירה אלא להקרינה. הסדרה זכתה לביקורות איומות ולאחוזי צפייה ירודים. בעקבות אירוע זה נמנע בדרך כלל ה-BBC מליצור סדרות הארוכות משלושה עשר פרקים, על מנת שלא ליצור מבוכה מתמשכת.

עריכה | תבנית | שיחה
16
דגל הגאווה עם סרט אבלות שחור. דגל זה נפוץ לאחר האירוע כסמל לאבלה של הקהילה
דגל הגאווה עם סרט אבלות שחור. דגל זה נפוץ לאחר האירוע כסמל לאבלה של הקהילה

הרצח בברנוער היה פיגוע ירי שהתרחש ב-1 באוגוסט 2009, בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת פעילות "בר נוער". בפיגוע נרצחו שניים ונפצעו רבים. למרות שרוב בני הנוער ששהו במקום טרם גילו לאיש על נטייתם המינית השונה, ולא יצאו מהארון, צילמה אותם התקשורת כשהם פצועים ועולים לאמבולנסים וכן בהגיעם לבית החולים. בני הנוער הפצועים, שחבריהם נרצחו, נדרשו להתמודד במקביל לפציעה גם עם חרדה מתגובת הוריהם וחבריהם לכיתה שלא ידעו על שונותם. חששם של חלק מהנערים היה מוצדק לאור תגובה קשה של מיעוט קטן מההורים ובני המשפחות שסירבו להגיע בשלב הראשוני לסעוד את מיטת בנם. חמישה חודשים לאחר ליל הרצח, בדצמבר 2009, התנצלה חברת החדשות של ערוץ 2 באופן רשמי על עגמת הנפש שנגרמה בשל צילום תמונות הנערים הפצועים ללא אישור.

עריכה | תבנית | שיחה
17
דליק ומוני בשחור-לבן מתוכניות ראשונות של זהו זה!
דליק ומוני בשחור-לבן מתוכניות ראשונות של זהו זה!

מלבד בסדרת הטלוויזיה הפופולרית של הטלוויזיה הלימודית, "זהו זה!", השחקנים שלמה בראבא, מוני מושונוב, דליק וליניץ, מתי סרי, דובלה גליקמן וספי ריבלין שחקו בסדרה פופולרית נוספת של הטלוויזיה הלימודית, "גם אנו שופטים". סדרת טלוויזיה זו שודרה בטלוויזיה החינוכית בשנת 1975, ואחריה בשידורים חוזרים במשך כעשור. היא הציגה דילמות מחיי בני הנוער. בכל פרק בסדרה הוצג סיפור עד לנקודה שבה נדרשה החלטה, וגיבורי הסיפור אמורים להחליט על הדרך הנכונה. הסדרה נועדה להביא למודעות של בני הנוער נושאים ערכיים, ובהם סובלנות, פתיחות וקבלת האחר, באמצעות הצגת סיטואציות המשקפות נושאים אלה. בתום הצגת הסיפור שודר מעין "משפט" שנערך באולפן ועוסק בנושא הסרט. התסריט נכתב בידי יגאל לב, שלמד פילוסופיה באוניברסיטה העברית.

עריכה | תבנית | שיחה
18 בסדרת הספרים וסדרת הטלוויזיה האהובה, ארתור, כל הדמויות הן בעלי חיים. בסטר הוא ארנב, פרנסין ומופי קופות, אלן דוב חום, בינקי כלב בולדוג וג'ורג' הוא אייל. אולם, די קשה לתפוש איזה מין בעל חיים הוא ארתור ריד, גיבור הסיפור, עצמו. עקרונית, ארתור הוא שנבוב. אלא שגם מי שמכיר שנבובים יתקשה לזהות חיה זו בציור של ארתור. בספר הראשון בסדרה, "האף של ארתור", ארתור דומה יותר לשנבוב מאשר איורו המוכר כיום; בספר זה לארתור יש אף ארוך מאוד - שהוא גם נושא העלילה. במהלך השנים נעשו שינויים והתאמות במראה של ארתור, אולי כדי לחשוף את פיו, ובכך לחשוף את הבעות פניו או להופכו לאנושי ואייקוני יותר. אולי כדי שיהיה קל יותר לאיירו. תופעה דומה נראית ב"אבולוציה" של מיקי מאוס, שבשנת 1928 דמה יותר לעכבר. עריכה | תבנית | שיחה
19
גרפיטי על הכותל המערבי במאה ה-19
גרפיטי על הכותל המערבי במאה ה-19

פרשת הולילנד, בה התברר ראשי עיריית ירושלים, אהוד אולמרט ואורי לופוליאנסקי שוחדו, ואישורי חריגות בנייה שערורייתיות, על אחד ההרים בעיר, גררה מערכון בתוכנית הטלוויזיה הסאטירית "ארץ נהדרת". במערכון זה, דמות בדיונית של מסעדן מושחת קיבלה היתר בנייה לתנור אפיית פיצות, בין אבני הכותל המערבי. רעיון דמיוני זה עושה רושם בלתי אפשרי. אלא שהמציאות עולה על כל דמיון. צילומים של הכותל המערבי מהמאה ה-19 מגלים, שאנשים נהגו לחקוק את שמם עליו בגרפיטי (בתמונה). בעת שלטון הממלוכים בירושלים, הם העלו את מפלס רחוב הגיא, שליד הכותל, ו"קברו" את חלקו התחתון תחת עפר. תושבי הרובע המוסלמי, שבנו בורות מים חפרו בין הכותל למבנים קבורים סמוכים לו, וטיחו את קירות חפירתם, כולל את אבני הכותל עצמו. אלא שבגלל שאבני הכותל חלקות, הם חוררו בהם חורים, ונעצו בהם אבנים, כדי שאלו יחזיקו היטב את הטיח. מעבר לזאת, עד היום רבים מבתי הרובע המוסלמי שעונים על הכותל המערבי, המשמש כקיר פנימי בתוכם. קיר שתלויות עליו תמונות, וייתכן גם שבין אבניו מסודרים תנורי בישול.

עריכה | תבנית | שיחה
20
שלט רחוק תת-אדום
שלט רחוק תת-אדום

השלט-רחוק הראשון בעולם, המיועד לטלוויזיה, הוצג על ידי חברת זנית ב-1950. המכשיר שנקרא "Lazy Bones" ("עצמות עצלות") העביר פקודות באמצעות כבל. בשנת 1955 הציגה זנית את השלט האלחוטי הראשון שפעל באמצעות אור נראה. השימוש באור נראה גרם לבעיות רבות משום שכל חשיפה למקור אור או לשמש הייתה מפעילה את הטלוויזיה. כדי להתגבר על הבעיה החלו לפתח שלטים הפועלים בתדרי תת-אדום, קרינה אלקטרומגנטית שאורך הגל שלה ארוך יותר משל האור הנראה, ולכן השלט אינו מושפע מחשיפה לאור נראה.

עריכה | תבנית | שיחה
21
קטע מתוך המשדר המקורי המראה את "קטיף הספגטי" בשווייץ
קטע מתוך המשדר המקורי המראה את "קטיף הספגטי" בשווייץ

ב-1 באפריל 1957, התוכנית "פנורמה" של ה-BBC שידרה כתבה על שיפור יבול הספגטי, בעקבות מזג אוויר נוח והיעלמותם של מזיקי הספגטי, והראתה בה את קטיפת הספגטי מעצי הספגטי. לאחר השידור מאות אנשים התקשרו למשרדי הBBC ושאלו איפה ניתן להשיג עצי ספגטי.

עריכה | תבנית | שיחה
22
ג'יימס גנדולפיני
ג'יימס גנדולפיני

לקראת עלייתו לשידור של החלק השני של העונה השישית של סדרת הטלוויזיה "הסופרנוס", העלו שני מעריצי הסדרה סרטון המורכב מקטעים ערוכים מפרקי הסדרה לאתר YouTube. הסרטון מסכם את עלילות גיבוריה, אנשי המאפיה בניו ג'רזי, כמעין הכנה לפרקים החדשים. כאשר נודע הדבר ליוצר הסדרה דייוויד צ'ייס הוא הביע שביעות רצון מהסרטון ואף ביקש ממפיקי HBO שלא לדרוש הסרת הסרטון מהאתר אף על פי שהיווה הפרת זכויות יוצרים. הסרטון הפך לפופולרי ביותר ואף הוצג באתר השייך לחברת ויאקום, המפעילה את ערוץ Showtime המתחרה ל-HBO, ונתנה בכך פרסומת ליריבתה לשוק ואף סייעה לצופי הערוץ המתחרה להתעדכן בכל הפרטים.

עריכה | תבנית | שיחה
23
הנפת הדגל בגראונד זירו
הנפת הדגל בגראונד זירו
האדם הנופל
האדם הנופל

מיליוני צופים חזו בפיגועי 11 בספטמבר, שהיו מתקפות הטרור הגדולות בהיסטוריה, בשידור ישיר בטלוויזיה. שניים מהתצלומים שנחרתו בזיכרון הקולקטיבי הם תצלום האדם הנופל והנפת הדגל בגראונד זירו. תצלום האדם הנופל, אלמוני שזהותו לא התבררה עד היום, הקופץ אל מותו מהמגדל הדרומי במגדלי התאומים, נגנז, לאחר שנשלחו תגובות נזעמות למערכות העיתונים. הקוראים טענו שהתצלום פוגע בפרטיותו של המצולם. התצלום פורסם מחדש רק כעבור שש שנים. לעומת זאת, תצלום הנפת הדגל בגראונד זירו, שבו נראים שלושה כבאים המניפים את דגל ארצות הברית על הריסות אחד המגדלים, הפך לסמל של פטריוטיות בארצות הברית, פורסם שוב ושוב והמצולמים בו אף נפגשו עם נשיא ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש.

עריכה | תבנית | שיחה
24
מפת טובאלו
מפת טובאלו

אוכלוסיית מדינת טובאלו היא מהקטנות בעולם (הקטנה ביותר אחרי נאורו וקריית הוותיקן), ולכן בעלת תוצר מקומי גולמי נמוך ביותר. כשרצתה טובאלו להצטרף לאו"ם, התברר לה שהעלות לכך היא כ-100,000 דולרים אמריקניים, ופרנסי המדינה החליטו למכור את סיומת האינטרנט האטרקטיבית שלה, ‎.tv, לחברות מסחריות או ליחידים. ההנחה הייתה שסיומת זו תהיה מבוקשת היות שהיא גם קיצור של המילה "טלוויזיה" באנגלית (Television); ואכן, כיום מקבלת ממשלת טובאלו תמלוגים של כמיליון דולר לרבעון עבור סיומת האינטרנט, סכום המהווה חלק נכבד מתקציב המדינה.

עריכה | תבנית | שיחה
25
לוגו התוכנית "העולם הערב"
לוגו התוכנית "העולם הערב"

תוכנית ההומור והסאטירה "מה יש" הייתה אחת מתוכניות הרדיו הפופולריות בישראל של שנות ה-80. רעיונות לתוכנית טלוויזיה בהשראת "מה יש", ובכיכוב אנשי צוותה, נדחו בידי מפקד גלי צה"ל דאז, רון בן ישי. בתחילת תקופת שידור התוכנית היה בישראל רק ערוץ טלוויזיה בודד, ומה שהוצג בו זכה לחשיפה רבה. בן ישי חשש, שעודף חשיפה תביא ביקורות, "שיקצצו את כנפי" תוכנית הרדיו. שלוש שנים אחרי עליית התוכנית על גלי האתר, החלו שידורי הניסיון של ערוץ 2. אלא שאלו נמשכו שבע שנים, והתוכנית "מה יש" חדלה מלהיות משודרת, לפני שקם ערוץ שני, בו היו תקוות לשלבה. אולם ארז טל, אברי גלעד ויאיר ניצני, מצוות "מה יש", החלו לככב בתוכנית טלוויזיה של הומור וסאטירה, "העולם הערב", בשידורי הניסיון הממושכים של הערוץ השני. התוכנית הייתה פופולרית מאוד. אך הצרה הייתה, ששידורי ניסיון קשה לממן – אין להם תקציבים מסודרים, ואסור לשדר בהם פרסומות. התוכנית מומנה מפרסומות סמויות, חלקן די מתוכחמות. למשל, התוכנית היה פרסמה חטיף, כביכול דמיוני, בשם "העולם הערב", כסוג של בדיחה. ביום שהתוכנית הפסיק לפרסמו, חברת "עלית" החלה לשווק חטיף בשם וגרפיקה זהים לו. בסופו של דבר, כשקם ערוץ 2, אף אחד משלושת זכייניו לא רצה לשלב את "העולם הערב" בלוח משדריו. זאת למרות שהרייטינג של התוכנית היה גבוה, ולמרות שארז טל עבד אצל אחד הזכיינים, כמרכיב לוח המשדרים.

עריכה | תבנית | שיחה
26
אריה אלדד בעת ויכוח עם אחמד טיבי
אריה אלדד בעת ויכוח עם אחמד טיבי

הסופרים דויד גרוסמן ויצחק נוי התחילו את דרכם האמנותית, כשהיו קרייניי רדיו. הם עבדו בתוכנית לאם ולילד, ברשת א', בקול ישראל. שם הם הקריאו, בין השאר, את הגרסאות הראשונות ליצירותיהם "דו-קרב" ו"גבעת האירוסים השחורים". נוי עבד שם גם כשחקן תסכיתים. בזכות כישרונו זה, הוא לוהק לדיבוב דמויות רבות, בסדרה "היה היה - האדם", בטלוויזיה הלימודית. עמית נוסף של נוי וגרוסמן לעבודה בתוכניות לאם ולילד היה אריה אלדד. הוא עבד איתם בין הקריירה שלו כקצין גבוה וכפרופסור לכירורגיה פלסטית לבין הקריירה שלו כחבר הכנסת. גם הוא, בזמן עבודתו שם, גם היה סופר. הוא כתב אז את הרומן שכרון סיני, והקריא אותו ברדיו.

עריכה | תבנית | שיחה
27
סמלילהּ הראשון של הטלוויזיה החינוכית (אז, "המרכז לטלוויזיה לימודית"), כיחידת סמך של משרד החינוך, בשנים 1969–1996. ניתן לראות שדפי הספר יוצרים בצורתם את האותיות ט' ול' שהן ראשי תיבות של המילים "טלוויזיה לימודית". עם תחילת עידן הכבלים בשנת 1992, הסמליל הופיע לראשונה כ"סמליל ערוץ" בפינת המסך.
סמלילהּ הראשון של הטלוויזיה החינוכית (אז, "המרכז לטלוויזיה לימודית"), כיחידת סמך של משרד החינוך, בשנים 19691996. ניתן לראות שדפי הספר יוצרים בצורתם את האותיות ט' ול' שהן ראשי תיבות של המילים "טלוויזיה לימודית". עם תחילת עידן הכבלים בשנת 1992, הסמליל הופיע לראשונה כ"סמליל ערוץ" בפינת המסך.

ערוצי הטלוויזיה הראשונים בעולם, ששידרו באופן קבוע, עם לוח שידורים מתוכנן מראש, נפתחו בראשית שנות ה-40 של המאה ה-20. מדינת ישראל, שקמה בסוף שנות ה-40, לא מיהרה להקים תחנות טלוויזיה. התחנה הראשונה בישראל, הטלוויזיה החינוכית הישראלית, החלה בשידורים סדירים רק בשנת 1966. היא מומנה מתקציב משרד החינוך, ובעשורים הראשונים לפעילותה שדרה כמעט ורק תכנים לימודיים מובהקים. ב-1968 הוקם הערוץ הראשון (שמומן באגרת הטלוויזיה), ושידר בתחילת דרכו רק למשך שלוש שעות ביממה. שידור זה כלל חצי שעה של חדשות בעברית וחצי שעה של חדשות בערבית. כך שלמעשה, עד שנות ה-70, כמעט ולא היה בישראל בידור טלוויזיוני. תפקידו הטלוויזיוני הראשון של דודו טופז, שמוכר להרבה ישראלים כבדרן, היה מורה לאנגלית.

עריכה | תבנית | שיחה
28
תצלום תקריב צבעוני של אנואר סאדאת, משנת 1978, כשהוא צוחק.
אנואר סאדאת

ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל, בשנת 1977, היה אירוע כה חגיגי ומרגש, עד שהטלוויזיה הישראלית יצרה תקדים. לראשונה בישראל שודר משדר טלוויזיה בצבע. לרוב המוחלט של בעלי מקלטי הטלוויזיה הישראלים, ממילא היו מקלטים, שאינם מראים צבעי השידור. ועדיין, האירוע הבהיר לציבור, שערוץ הטלוויזיה היחידי במדינה לא משדר בצבע בגלל חוסר רצון, ולא בגלל חוסר יכולת. מה גם, שרבים משידורי ערוץ זה היו סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע מיובאים, שבחוץ לארץ כן שודרו בצבע. הציבור הבין שצבע השידורים מוסתר ממנו בכוונה, והצטייד בטלוויזיות צבעוניות ובמכשירי "אנטי מחיקון", שהחזירו לשידורים את צבעיהם.

עריכה | תבנית | שיחה
29
תצלום תקריב צבעוני של מנחם בגין
מנחם בגין

שידור אופרת הסבון דאלאס החל בישראל בשנת 1981, כשלוש שנים לאחר שהחל בארצות הברית. הסדרה זכתה לפופולריות עצומה, ושידורה בערוץ הראשון, שהיה אז הערוץ הטלוויזיה היחיד במדינה, הביא לאחוזי צפייה גבוהים ביותר. בעת ביקור שחקני הסדרה בארץ, ב-1982, סופר להם כי קיבוץ גינוסר שינה שוב ושוב את מועד אספת חבריו, כדי שזו לא תתקיים בעת שידור הסדרה. שיא הביקור היה במעון ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, שקיבל את השחקנים בכבוד רב. הוא הצטלם עמם, כשהוא חובש כובע בוקרים, שהם העניקו לו, וביקש שיגלו לו איך תמשיך ותתפתח העלילה. בגין ביקש שיספרו לו מי ירה בדמות הגיבור, ג'יי אר. הוא הבטיח כי ישמור את הדבר בסוד, כשם ששמר את סודות המחתרות. השחקן סטיב קנאלי לחש על אזנו את התשובה, שהייתה ידועה מזה זמן רב ל-90 מיליון צופי טלוויזיה בארצות הברית. תשובה, שגם מנחם בגין יכול היה לדעת, אילו התקין על גג מעונו אנטנה, שקולטת את שידורי הטלוויזיה של ירדן.

עריכה | תבנית | שיחה
30
דיוקן מצולם בשחור-לבן של יורם ארידור משנת 1969.
יורם ארידור, 1969.

בשנת 1981 הסתכסך עיתונאי הטלוויזיה הישראלית, אלישע שפיגלמן, עם שר האוצר יורם ארידור. השר טען, ששפיגלמן לא מסקר מספיק את תוכניותיו הכלכליות, ודרש ממנכ"ל רשות השידור, טומי לפיד, לפטרו. לפיד סירב, וארידור מיאן להתראיין אצל שפיגלמן, וקרא לעמיתיו הפוליטיקאים לעשות כמותו. כתוצאה מכך קרא שפיגלמן לחרם על ארידור, וזה חדל הופיע בטלוויזיה הישראלית. לכן סירב ארידור לאשר את תקציבה השנתי של רשות השידור, כפי שמחייב החוק, ועבר לאשר תקציב לכל חודש בנפרד, כדי ללחוץ על לפיד. זבולון המר, שר החינוך, שהיה השר הממונה על רשות השידור, גיבה את לפיד, ובסופו של דבר, ארידור ויתר.

עריכה | תבנית | שיחה
31
ישראל גלילי בבסיס צה"ל משתתף בתוכנית "קלידוסקופ" עם חיים יבין מהטלוויזיה הישראלית, 1969.אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית.
ישראל גלילי בבסיס צה"ל משתתף בתוכנית "קלידוסקופ" עם חיים יבין מהטלוויזיה הישראלית, 1969.אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית.

הכינוי "מר טלוויזיה" דבק בחיים יבין, שהשתתף בחשובים שבשידורי הטלוויזיה הישראלית במאה ה-20. יבין טבע את המונח "מהפך", שהפך למטבע לשון, במשדר הטלוויזיה בליל הבחירות לכנסת התשיעית ב-17 במאי 1977, שבהן ניצח הליכוד בראשות מנחם בגין את המערך לראשונה בתולדות ההמדינה. במשדר זה נעשה לראשונה שימוש בסקר בחירות עם מדגם מזמן ההצבעה עצמה, והפך את ההמתנה לתוצאות האמת של הבחירות לדרמטית מאוד. מספר חודשים מאוחר יותר, לאחר שידור ראיון עיתונאי עם ראש הממשלה החדש, יבין הרים גבה, ובגין עורר פולמוס ציבורי, כשאמר בתגובה "פרצופו של מר יבין יישאר עקום עוד הרבה זמן". בעקבות דבריו התעוררה סערה ציבורית, וחבר הכנסת יוסי שריד אף הגיש שאילתא בכנסת: "האם מר בגין יעקם בעצמו את פרצופו של יבין, או שמא ישלח את בריוני הליכוד?". זמן קצר לאחר מכן נפגשו יבין ובגין באירוע של סיעת חרות. בגין ליטף את לחיו של יבין ואמר: "הם איבדו לגמרי את חוש ההומור?".

עריכה | תבנית | שיחה
32
פורטרט מצולם בצבע של ניסים קיוויתי בזקנתו.
ניסים קיוויתי

עם שחרורו מצה"ל, בתחילת שנות ה-50, החל ניסים קיוויתי, לימים מבולטי שדרני הספורט של ישראל, ללמוד הנדסה בלונדון. זאת בלא שהפסיק את עיסוקו המצטיין באתלטיקה. במכביה השלישית הוא השתתף במדי בריטניה, וזכה בשלוש מדליות. למחיתו הוא עבד כשדרן עברי ב-BBC, ותרגם לעברית את הספר "יסודות הכדורגל", מאת וולטר וינטרבוטום, מאמן נבחרת אנגליה. בשפה העברית חסרו אז מונחי כדורגל רבים, ולכן קיוויתי תחדש (המציא) אותם בעצמו, וכלל בספר המתורגם מילון מונחים עבורם. חלק ממונחים אלו נקלטו בשפה, ומשמשים עד היום.

עריכה | תבנית | שיחה
33
יעקב מרידור
יעקב מרידור

בשנת 1981, ערב הבחירות לכנסת העשירית, התראיין יעקב מרידור, מבכירי המועמדים ברשימת הליכוד, לרשתות הרדיו והודיע כי מדען, העובד עמו, המציא מתקן לייצור אנרגיה, המתבסס על תהליך כימי, בעל יעילות ותפוקה בלתי רגילות. להמחשת אופי ההמצאה, "מהפכה עולמית שעדיין לא ניתן לתפוס אותה", אמר למראיינת: "זה כאילו לקחת נורה רגילה של בית, ואת מאירה במנורה הזאת עיר שלמה, כמו רמת גן". בזיכרון הקולקטיבי הישראלי שובש המשפט והפך להבטחה לנורה שתאיר את כל רמת גן. במרץ 1982, בעודו מכהן כשר הכלכלה, נתן מרידור פומבי להמצאה, במשדר מיוחד של הטלוויזיה, וכבש לכמה ימים את הכותרות הראשיות של העיתונים. המומחים שהגיבו בעיתונות היו חלוקים בדעותיהם. אך אפילו ההאופטימיים ביותר ביניהם התלהבו מההמצאה פחות מכפי שהתלהב השר. משנחשף כי הממציא, דני ברמן, הוא נוכל שהורשע בדין, הפך השר ללעג וקלס למשך שנים רבות.

עריכה | תבנית | שיחה
34
ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון בעימות בחירות, 1960
ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון בעימות בחירות, 1960

עימות בחירות הוא מפגש מתוקשר בין מתמודדי מערכת בחירות, שבו הם עונים על שאלות, בעניינים שעל סדר היום. המצביעים רואים בעימותים מבחן חשוב למועמדים. בשנת 1960 התעמתו ג'ון קנדי וריצ'רד ניקסון (בתמונה) בשיקגו. ניקסון סירב להתאפר, וניתן היה לראות את זיפי הגילוח על פניו, הוא היזיע, והחליפה האפורה שלבש נבלעה ברקע האולפן. לעומתו, קנדי, על אף שמצב בריאותו היה רע, "עבר מסך" היטב, ושידר תדמית צעירה ובריאה. אלו ששמעו את הדיון ברדיו סברו שניקסון ניצח, אך הרוב צפו בטלוויזיה, והעדיפו את קנדי על פני ניקסון.

עריכה | תבנית | שיחה
35
מלי פולישוק-בלוך
מלי פולישוק-בלוך

סדרת הדרמה קומית הסאטירית הישראלית פולישוק עלתה לשידור בשידורי קשת בשנת 2009. הסדרה עוקבת אחר חבר כנסת בדיוני בשם רובי פולישוק (בגילומו של ששון גבאי), שמתמנה באופן פתאומי לתפקיד השר לקידום חברתי (תפקיד שלא היה קיים בזמן שידור הסדרה, אבל הפך לאמיתי 11 שנים מאוחר יותר). מספר ימים לפני עליית הסדרה לאוויר, חברת הכנסת לשעבר מלי פולישוק-בלוך (בתמונה) דרשה מערוץ 2 לבטל את שידור הסדרה, מכיוון שלפיה היה מדובר בהשמצה של דמותה, בשל שם המשפחה הזהה ופרטים אחרים בדמות שהיא תפסה כשליליים. במאי הסדרה, שמואל הספרי, טען בתגובה שהשם פולישוק לא מבוסס עליה כלל, אלא מדובר בהלחם של המילים "פוליטיקה" ו"שוק". מלי פולישוק לא נשארה חייבת, והופיעה מאוחר יותר בפרק של מנדלבאום בלש פרטי (בכיכוב אחיינה יניב פולישוק), שבו דמותו של גרי מנדלבאום צריכה לגלות מי מדליף את חוקיה של מלי לסגן שר בשם הספרי.

עריכה | תבנית | שיחה
36
שחקני קריקט בפעולה
שחקני קריקט בפעולה

בתקופת האימפריה הבריטית משך הזמן המקובל של משחק קריקט היה חמישה ימים, שבכל אחד מהם היו שש שעות פעילות של משחק. בתקופה זו, רוב משחקי הקריקט היו משחקי ידידות. אולם במחצית המאה ה-20, כשאורגנו ליגות וטורנירים ממוסדים לקריקט, נאלצו לקצר את משכו של כל משחק ליום בודד. אלא שגם גרסת המשחק בת היום הבודד, הייתה תובענית מדי עבור האוהדים במגרש ועבור רשתות הטלוויזיה המסקרות אירועי ספורט. כיום אורך הגרסה הפופולרית של משחק קריקט (קריקט T20) הוא כשלוש שעות.

עריכה | תבנית | שיחה
37
מקלט טלוויזיה ישן

בסוף שנות ה-70 החלו להימכר בישראל מקלטי טלוויזיה המאפשרים קליטת שידורים בצבע, שהיו יקרים יותר מהמכשירים שאפשרו תצוגת שידורים בשחור-לבן בלבד. עם זאת, החליטה הממשלה למנוע את אפשרות הצפייה בשידורים צבעוניים, כדי לא להבליט את הפער בין העשירים שיכלו להרשות לעצמם מקלט צבעוני, לבין העניים שהיו צריכים להסתפק בשידורים בשחור-לבן. כדי לאכוף את ההוראה, הוצב על ערוץ השידור מעין פילטר שנקרא "מחיקון" שתפקידו למחוק את הצבעים מכל התוכניות ששודרו בישראל. הציבור לא קיבל בברכה את הסרת הצבע, ולשם כך הומצא התקן בשם אנטי-מחיקון ששולב במכשירים והחזיר את הצבע לשידורים, אך הפך את המכשירים ליקרים אף יותר. רק בתחילת שנות ה-80, לאחר שרשויות זרות דרשו ששידורים ישראליים שהופצו לתחנות זרות יהיו צבעוניים (כדוגמת האירוויזיון שהתקיים בישראל בשנת 1979), עברה הטלוויזיה הישראלית לשדר בצבע באופן גורף, זמן רב לאחר שמדינות אחרות אימצו את השידורים הצבעוניים.

עריכה | תבנית | שיחה
38
השחקן לנרד נימוי מדגים הצדעה וולקנית
השחקן לנרד נימוי מדגים הצדעה וולקנית

סימן ההיכר המפורסם ביותר של ספוק, מגיבורי מסע בין כוכבים, הוא מחווה המכונה הצדעה וולקנית, בה מצמידים את הזרת לקמיצה ואת האמה לאצבע המורה תוך כדי אמירת המשפט "חייה ארוכות ובשגשוג" (באנגלית: "Live long and prosper"). את המחווה הציע לנרד נימוי, השחקן שגילם את ספוק, אשר נולד למשפחה יהודית אורתודוקסית, והיא מבוססת על ברכת כוהנים.

עריכה | תבנית | שיחה
39
-
הוספה
40
-
הוספה
41
-
הוספה
42
-
הוספה
43
-
הוספה
44
-
הוספה
45
-
הוספה
46
-
הוספה
47
-
הוספה
48
-
הוספה
49
-
הוספה
50
-
הוספה
51
-
הוספה
52
-
הוספה
53
-
הוספה
54
-
הוספה
55
-
הוספה
56
-
הוספה
57
-
הוספה
58
-
הוספה
59
-
הוספה
60
-
הוספה
61
-
הוספה
62
-
הוספה
63
-
הוספה
64
-
הוספה
65
-
הוספה
66
-
הוספה
67
-
הוספה
68
-
הוספה
69
-
הוספה
70
-
הוספה
71
-
הוספה
72
-
הוספה
73
-
הוספה
74
-
הוספה
75
-
הוספה
76
-
הוספה
77
-
הוספה
78
-
הוספה
79
-
הוספה
80
-
הוספה
81
-
הוספה
82
-
הוספה
83
-
הוספה
84
-
הוספה
85
-
הוספה
86
-
הוספה
87
-
הוספה
88
-
הוספה
89
-
הוספה
90
-
הוספה
91
-
הוספה
92
-
הוספה
93
-
הוספה
94
-
הוספה
95
-
הוספה
96
-
הוספה
97
-
הוספה
98
-
הוספה
99
-
הוספה
100
-
הוספה