פורטל:טלוויזיה/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
1
מחבט וכדורי טניס

בגרסה הבריטית של תוכנית הטלוויזיה "מי רוצה להיות מיליונר?" הוצגה לאחד המתמודדים השאלה: "תאורטית, מהו מספר החבטות הנמוך ביותר בעזרתן ניתן לנצח מערכה במשחק טניס?". האפשרויות שהוצגו בפניו היו 12, 24, 36 ו-48. על פי חישובו של המתמודד נדרשות 4 חבטות כדי לנצח משחקון ושישה משחקונים כדי לנצח מערכה, לכן התשובה היא 24 חבטות. הוא בחר בתשובה זו וזכה ב-64,000 ליש"ט. העיתון הבריטי "דיילי מירור" פרסם למחרת כי תשובתו הייתה שגויה, כיוון שאפשר לנצח את משחקוני ההגשה של היריב מבלי לחבוט בכדור, אם הוא יבצע שגיאה כפולה בכל ניסיון הגשה. לכן, התשובה הנכונה היא 12 חבטות. על אף הטעות, המתמודד שמר את כספי הפרס.

עריכה | תבנית | שיחה
2
Harikalar Diyari Smurfs 06048 nevit.jpg

אגדה אורבנית מאשימה את הסדרה הפופולרית משנות ה-80, "דרדסים", במספר רב של מוטיבים אנטישמיים. לפי האשמה זאת, גרגמל המכשף, שעוסק בכשפים, בעל האף הגדול והשיער השחור, למעשה משקף את הסטראוטיפ האנטישמי של היהודי, אשר מנסה להשתלט על הדרדסים, הגויים לכאורה שאינם מזיקים לאף אחד. וכמו כן, חתחתול בגרסה האנגלית נקרא Azrael (עזראל). נוספת לכך העובדה שהפיכתה של דרדסית ממרושעת לטובת לב, מלווה בשינוי צבע שערה השחור ה"יהודי" לשער בלונדיני "ארי". בנוסף, כלל הדרדסים חובשים על ראשם מצנפות, הדומות למצנפות של הקו קלוקס קלאן.

עריכה | תבנית | שיחה
3
Guinness.jpg

לפי ספר שיאי גינס, הסדרה הכי ישנה שעדיין משודרת נקראת "בוזו הליצן".

  1. היא משודרת מאז 1949 ללא הפסקה.
  2. היא שידרה מעל 150,000 פרקים עד עכשיו.
  3. השחקן הראשי ששיחק מלכתחילה את בוזו הליצן, ואנס דה-באר "פינטו" קולוויג', נפטר בשנת 1967 ובמקומו נכנסו שחקנים אחרים שהחליפו אותו.
  4. הסדרה שודרה ביותר מ-150 תחנות בארצות הברית.
עריכה | תבנית | שיחה
4
King Abdullah - World Economic Forum on the Middle East 2008.jpg

עבדאללה השני מלך ירדן השתתף בשנת 1995 בפרק בסדרת הטלוויזיה מסע בין כוכבים: וויאג'ר, כשעוד היה נסיך. המלך, מעריץ ידוע של הסדרה, השתתף בתפקיד אורח, ללא מלל, בפרק בעונה השנייה.

עריכה | תבנית | שיחה
5
TOYOTA ist Pikachu Car.jpg

בשנת 2001 הוציא המופתי של ערב הסעודית פסק הלכה (פתווה) שאסר על הפצת מוצרי הפוקימון בממלכה, בטענה שהם מעודדים הימורים (האסורים על פי האסלאם) וכוללים "סמלים ציוניים", כגון מגן דוד (מה שהוכחש בידי דובר חברת נינטנדו). אנשי דת מוסלמים בכירים בקטר ובמצרים, ביניהם השייח' יוסוף אל-קרדאווי, פרסמו בעקבות זאת פסקי הלכה דומים .מכיוון שהפסק יצא בעיצומה של אינתיפאדת אל-אקצה, פרסם העיתון הירדני "א-דוסתור" קריקטורה, בה נראה אריאל שרון יושב בטנק וצוחק למראהו של ערבי חמוש בחרב, הרודף אחרי פוקימון.

עריכה | תבנית | שיחה
6
שלט רחוק תת-אדום

השלט רחוק הראשון בעולם, המיועד לטלוויזיה, הוצג על ידי חברת זנית ב-1950. המכשיר שנקרא "Lazy Bones" ("עצמות עצלות") העביר פקודות באמצעות כבל. בשנת 1955 הציגה זנית את השלט האלחוטי הראשון שפעל באמצעות אור נראה. השימוש באור נראה גרם לבעיות רבות משום שכל חשיפה למקור אור או לשמש הייתה מפעילה את הטלוויזיה. כדי להתגבר על הבעיה פיתחה החברה שלט רחוק אקוסטי שפעל בתחום האולטרה סאונד ונקרא "Zenith Space Commander 400". מאוחר יותר החלו לפתח שלטים הפועלים בתדרי תת-אדום, קרינה אלקטרומגנטית שאורך הגל שלה ארוך יותר משל האור הנראה, ולכן השלט אינו מושפע מחשיפה לאור נראה.

עריכה | תבנית | שיחה
7
ג'ורג' איברהים בתוכנית סמי וסוסו

שחקן הטלוויזיה הערבי-ישראלי ג'ורג' איברהים, הידוע בעיקר כמי שגילם את דמותו של סמי בתוכנית הטלוויזיה סמי וסוסו, נולד בשם ג'ורג' חבש, שם הזהה לשמו של דודו, ג'ורג' חבש, מנהיג החזית העממית לשחרור פלסטין. ג'ורג' שינה את שם משפחתו לשמו הפרטי של אביו, על מנת להימנע מזיהוי מוטעה עם דודו הטרוריסט.

עריכה | תבנית | שיחה
8
דג'נרס בחלוקת פרסי האמי 1997

ב-14 באפריל 1997 יצאה אלן דג'נרס מהארון בראיון מיוחד לטיימס מגזין. זמן קצר אחר כך, ב-30 באפריל יצאה מהארון גם הדמות של דג'נרס בקומדיית המצבים בכיכובה, בפרק מיוחד שכונה The Puppy - "הכלבלב". 46 מיליון איש צפו בפרק מיוחד שהפך לאחד האירועים הטלווזיונים הנצפים ביותר בארצות הברית עד אז ולפרק הנצפה ביותר בתוכנית אי פעם. כוכבים הוליוודים רבים השתתפו בפרק ביניהם האייקונים הלסביים קיי די לאנג ומליסה את'רידג'. היציאה מהארון של הדמות הפך את הסדרה "אלן" לסדרה הראשונה שבה דמות ראשית לסבית. הפרק זכה לתשואות מהמבקרים ודג'נרס אף זכתה בפרס אמי כשותפה בכתיבת התסריט הטוב ביותר. הפרק עורר את זעמו של הימין הנוצרי. באלבמה סירבו לשדר אותו, ובמדינות אחרות משכו המפרסמים את הפרסומות שלהם מהתוכנית.

עריכה | תבנית | שיחה
9
סופי סיילס

בשנות ה-60 נפוצה תוכנית טלוויזיה לילדים בארצות הברית אותה הנחה הקומיקאי סופי סיילס. התוכנית, שהורכבה ממערכונים ובדיחות, גרמה למהומה רבתי ב-1 בינואר 1965. סיילס ביקש מצופיו לגשת למיטת הוריהם, אשר לדבריו לבטח היו עייפים מחגיגות הסילבסטר, ולאסוף מארנקיהם את "פיסות הנייר הירוקות והמוזרות שעליהן תצלומי נשיאי ארצות הברית" ולשלוח לו אותן, בתמורה ישלח להם גלויה מפוארטו ריקו. כאשר התוכנית אכן קיבלה שטרות דולר רבים, ונאלצה לנסות ולהחזירם לבעליהם המקוריים, החלה מחאה רבה בקרב ההורים, ושידור התוכנית הופסק למשך שבועיים.

עריכה | תבנית | שיחה
10
עורב שחור

שאלתיאל קוואק היא סדרת טלוויזיה מונפשת לילדים, אך היא מתייחסת במרומז לנושאים קשים רבים, ביניהם הנאציזם. דמותו של העורב דוֹ‏לף (שם פופולרי אצל ילדים שהוריהם תמכו במפלגה הנאצית), יריב הילדות של הגיבור הראשי שאלתיאל, דומתה לאדולף היטלר. דולף הקים את "מפלגת העורבים השחורים" שביקשה להשמיד את כל מי שאינו עורב. הסדרה התייחסה גם למוצאו של היטלר ולטענות על כך שאינו שייך לגזע הארי, והתברר כי אימו של דולף לא הייתה עורבת אלא קיכלי.

עריכה | תבנית | שיחה
11
חבורת מונטי פייתון. מימין לשמאל: למטה: מייקל פאלין, ג'ון קליז וטרי ג'ונס. למעלה: טרי גיליאם, אריק איידל וגרהאם צ'פמן

המערכון "התוכי המת" של מונטי פייתון, שהופיע לראשונה בתוכנית הטלוויזיה "הקרקס המעופף של מונטי פייתון", נחשב לאחד המערכונים הידועים והמפורסמים של החבורה. הוא מתאר אדם, שאותו משחק ג'ון קליז, המגיע לחנות למכירת חיות מחמד כדי להתלונן על כך שנמכר לו תוכי מת, והמוכר (מייקל פאלין) טוען טיעונים אבסורדיים כדי להוכיח שהתוכי חי. הקונה לא מסכים עם טענותיו של המוכר, ומשתמש בשלל ביטויים אנגליים שמשמעותם "מת" על מנת לתאר את מצבו של התוכי. כשכותב המערכון גרהאם צ'אפמן מת בשנת 1989, ספד לו קליז ואמר, כמו במערכון, שצ'אפמן נפטר, הלך לעולמו, חדל להיות, שבק חיים, נפח את נשמתו והלך לפגוש את בוראו. קליז טען שהספד הומוריסטי שכזה הוא מחויב המציאות עם מותו של אדם כצ'אפמן.

עריכה | תבנית | שיחה
12
Krovim krovim.JPG

בניין המגורים המוצג בסדרת הטלוויזיה "קרובים קרובים" כרחוב "ויטק 9" הוא למעשה בניין בסגנון הבינלאומי בשדרות רוטשילד, בפינת רחוב החשמונאים בתל אביב; האדריכל הוא יהושע שטיינבוק (1935).

עריכה | תבנית | שיחה
13 בעונה הרביעית של קומדיית המצבים סיינפלד שודר פרק בשם "ההתערבות" שעסק בהתערבות של ארבע הדמויות הראשיות בסדרה מי יצליח להתנזר מאוננות לאורך הזמן הרב ביותר. המצנזרים של אותו הזמן לא הרשו להזכיר את המילה אוננות בפריים טיים, לכן נמנעו תסריטאי הסדרה מלהזכיר את המילה במהלך הפרק אך הבהירו היטב את הכוונה בדרכים עקיפות.

כנראה כי זו הייתה ההתייחסות הראשונה לאקט זה בשעות צפיית השיא בעולם כמעשה נורמטיבי ולא כמבוכה וחטא דתי.

עריכה | תבנית | שיחה
14
ג'יימס גנדולפיני

לקראת עלייתו לשידור של החלק השני של העונה השישית של סדרת הטלוויזיה "הסופרנוס", העלו שני מעריצי הסדרה סרטון המורכב מקטעים ערוכים מפרקי הסדרה לאתר YouTube. הסרטון מסכם את עלילות גיבוריה, אנשי המאפיה בניו ג'רזי, כמעין הכנה לפרקים החדשים. כאשר נודע הדבר ליוצר הסדרה דייוויד צ'ייס הוא הביע שביעות רצון מהסרטון ואף ביקש ממפיקי HBO שלא לדרוש הסרת הסרטון מהאתר אף על פי שהיווה הפרת זכויות יוצרים. הסרטון הפך לפופולרי ביותר ואף הוצג באתר השייך לחברת ויאקום, המפעילה את ערוץ Showtime המתחרה ל-HBO, ונתנה בכך פרסומת ליריבתה לשוק ואף סייעה לצופי הערוץ המתחרה להתעדכן בכל הפרטים.

עריכה | תבנית | שיחה
15 בתחילת שנות ה-70 הפיק ה-BBC סידרה בת עשרים ושישה פרקים בני חמישים דקות המבוססת על ספרו של וינסטון צ'רצ'יל- היסטוריה של העמים דוברי האנגלית, ונקראה "העמים של צ'רצ'יל" ("Churchill's People"). לאחר השלמת הסדרה הסתבר כי מדובר במוצר בעייתי שאיכותו נמוכה. עם זאת, מכיוון שה-BBC השקיע ממון רב ויוקרה רבה בפרסום הסדרה, לא הייתה ברירה אלא להקרינה. הסדרה זכתה לביקורות איומות ולאחוזי צפייה ירודים. בעקבות אירוע זה נמנע בדרך כלל ה-BBC מליצור סדרות הארוכות משלושה עשר פרקים, על מנת שלא ליצור מבוכה מתמשכת. עריכה | תבנית | שיחה
16
דגל הגאווה עם סרט אבלות שחור. דגל זה נפוץ לאחר האירוע כסמל לאבלה של הקהילה

הרצח בברנוער היה פיגוע ירי שהתרחש ב-1 באוגוסט 2009, בבית אגודת הלהט"ב בתל אביב, בעת פעילות "בר נוער". בפיגוע נרצחו שניים ונפצעו רבים. למרות שרוב בני הנוער ששהו במקום טרם גילו לאיש על נטייתם המינית השונה, ולא יצאו מהארון, צילמה אותם התקשורת כשהם פצועים ועולים לאמבולנסים וכן בהגיעם לבית החולים. בני הנוער הפצועים, שחבריהם נרצחו, נדרשו להתמודד במקביל לפציעה גם עם חרדה מתגובת הוריהם וחבריהם לכיתה שלא ידעו על שונותם. חששם של חלק מהנערים היה מוצדק לאור תגובה קשה של מיעוט קטן מההורים ובני המשפחות שסירבו להגיע בשלב הראשוני לסעוד את מיטת בנם. חמישה חודשים לאחר ליל הרצח, בדצמבר 2009, התנצלה חברת החדשות של ערוץ 2 באופן רשמי על עגמת הנפש שנגרמה בשל צילום תמונות הנערים הפצועים ללא אישור.

עריכה | תבנית | שיחה
17
-
הוספה