פורטל:רומא העתיקה/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
1
קומודוס

קומודוס, בנו של הקיסר והפילוסוף מרקוס אורליוס, שלט ברומא משנת 180 עד שנת 192. הוא מסמל את סיומה של תקופת "חמשת הקיסרים הטובים" שהרחיבו וביססו את הקיסרות הרומית, ואת תחילת שקיעתה של האימפריה. שגעון הגדלות שלו הביא אותו להכריז על עצמו כמייסד רומא, לשנות את שמה ל"קולוניה קוֹמוֹדיאנה", את שם הצבא ל"הצבא הקומודיאני", לקרוא את כל חודשי השנה על 12 שמותיו ועוד שגיונות.

עריכה | תבנית | שיחה
2
מטבע של נרווה עם הכיתוב "בוטלה אכזריות גביית המס היהודי"

לאחר דיכוי המרד הגדול הטיל הקיסר הרומאי אספסיאנוס מס מיוחד על היהודים בגובה מחצית השקל. תרומת מחצית השקל שבעבר ניתנה לבית המקדש ניתנה עתה למקדשו של יופיטר הקפיטוליני, ראש פנתאון האלים הרומאי, במטרה להשפיל את היהודים ולהראות את ניצחון אלי הרומאים על אלוהי ישראל. תשלום המס היהודי היה חובה על כל היהודים באימפריה, כולל נשים, ילדים וזקנים עד גיל 62.

עריכה | תבנית | שיחה
3
דומיטיאנוס

ההיסטוריון הרומי סויטוניוס כתב כי הקיסר דומיטיאנוס היה מסתגר מדי יום כשלוש שעות בחדרו, אך לא היה עושה דבר בזמן זה פרט לציד זבובים באמצעות חרט חד.

עריכה | תבנית | שיחה
4
מראה בהריסות קרתגו

מלבד זאת אני סבור שיש להרוס את קרתגו הוא פתגם לטיני שנטבע במקור על ידי קאטו הזקן, אחד מהמדינאים הרומאים הבולטים והמשפיעים בתקופתו. קאטו רחש איבה עמוקה לקרתגו וחשש מפניה, רגשות שנבעו משנותיו כחייל במהלך המלחמה הפונית השנייה. עם חזרתו לרומא הוא החל במסע תעמולה בסנאט הרומאי שמטרתו הייתה הכרזת מלחמה על קרתגו והשמדתה. במסגרת זו אימץ לעצמו קאטו הזקן מנהג לסיים כל נאום בקריאה להרוס את קרתגו. בסופו של דבר אכן חרבה קרתגו במלחמה הפונית השלישית. כיום משתמשים באמרה לתיאור דעה שהמחזיק בה מביע אותה בפומבי לעיתים קרובות, ולתיאור אדם הניחן בנחישות ודבקות במטרה, ואולי אף בעקשנות יתר.

עריכה | תבנית | שיחה
5
קליגולה

הקיסר הרומי קליגולה גילה בוז מופגן למוסדות הרומים העתיקים, כגון הסנאט,חברי הסנאט לעיתים צוו לרוץ אחרי מרכבתו של קליגולה ולאות זלזול המליץ למנות את סוסו אינקיטאטוס לקונסול.

עריכה | תבנית | שיחה
6
יוליוס קיסר

יוליוס קיסר לא שימש בתפקיד קיסר, ואף על פי שהיה הראשון לכהן כשליטה היחיד של רומא, תוארו הרשמי היה דיקטטור לכל ימי חייו, או ליתר דיוק, "דיקטטור מתמיד". בנו המאומץ, אוגוסטוס קיסר, היה הראשון בקיסרי רומא.

עריכה | תבנית | שיחה
7
אספסיאנוס

הסנאט הרומי נהג להעלות קיסרים רומים לאחר מותם לדרגה של אלים. כאשר הקיסר אספסיאנוס חש שיום מותו מתקרב, הוא התבדח, בחוש האירוניה האופייני לו, ואמר: "אבוי, אני חושב שאני הופך לאל" (Vae, puto deus fio).

עריכה | תבנית | שיחה
8
יוליאנוס הכופר

קיסר רומא יוליאנוס האמין בדת ההלניסטית (אמונתם של הקיסרים שקדמו לקונסטנטינוס) וראה במיזוג בין הקיסרות לבין הנצרות, אסון מדיני. לאחר 40 שנה של השפעת הנצרות על רומא, פעל יוליאנוס להחייאת הפולחן היווני-רומי. יוליאנוס פתח את המקדשים הישנים, וחידש את הפולחן ואת סדרי הכהונה הפוליתאיסטיים. כחלק ממאבקו בנצרות, הפקיע יוליאנוס את כל הרכוש שקיבלה הכנסייה מידי הקיסר קונסטנטינוס. הוא טען, באירוניה, שהוא עושה זאת משום שהוא רוצה לסייע לכנסייה לשמור על אידיאל העוני שלה. בשל פעילותו האקטיבית נגד הנצרות, ניתן לו בידי הכנסייה הכינוי "הכופר", שדבק בו.

עריכה | תבנית | שיחה
9
טטרדרכמה מכסף מימי בר כוכבא. על צדו של המטבע חזית בית המקדש כשעליה כוכב והכתובת "שמעון". על צדו השני לולב ואתרוג והכתובת "לחרות ירושלים"

ממצאים ארכאולוגיים מן השנים האחרונות אימתו את תיאורו של ההיסטוריון דיו קסיוס לפיו נהגו לוחמי בר כוכבא להגיח ממחילות תת-קרקעיות ולהפתיע את הלוחמים הרומאים. ממצאים אלו, המכונים "מחילות המסתור" הראו כי את המבצרים של תקופת המרד הגדול החליפה בזמן מרד בר כוכבא מערכת מסועפת של מחילות, מנהרות ואולמות תת-קרקעיים, אשר הוכנה במשך שנים, בטרם החל המרד.

עריכה | תבנית | שיחה
10
פגיון

הסיקריים היו קבוצת קנאים יהודים בהנהגת אבא סיקרא שנלחמו ברומאים בימי בית שני. הם נהגו להחביא פגיונות מתחת לבגדיהם ולדקור את אויביהם, גם היהודים. על-פי התלמוד, בשעת המצור על ירושלים בעת המרד הגדול, הם שמרו על השערים ולא נתנו לאיש לצאת. ראש רבני ישראל, רבן יוחנן בן זכאי, שביים את מותו כדי לצאת מהעיר ולהיפגש עם המצביא הרומאי אספסיינוס, כמעט שנדקר על ידם בארון המתים, כאשר רצו לוודא את מותו. על פי יוסף בן מתתיהו וחז"ל, המלחמה הפנימית שחוללו הסיקריים הייתה הסיבה העיקרית לחורבן בית שני.

עריכה | תבנית | שיחה
11 ההיסטוריון סויטוניוס כתב כי הקיסר הרומי קלאודיוס התיר לאורחיו להקל על הקיבה בנפיחות שקטות או קולניות לאחר שנודע לו כי אחד מהם כמעט ומת כשהתאפק בכך ליד שולחן הקיסר. עריכה | תבנית | שיחה
12
הונוריוס

כאשר אחד ממשרתיו של הקיסר הונוריוס בישר לו על מות רומא, הקיסר השמיע זעקת כאב והפטיר "ולמרות זאת הוא אכל לפני רגעים אחדים מידי", המשרת המופתע הבהיר שהוא התכוון לעיר רומא שנבזזה על ידי מלך הויזיגותים אלאריק הראשון ובכך הרגיע את דעתו של הקיסר שחשב שמדובר בתרנגולו שלו נתן את השם רומא.

עריכה | תבנית | שיחה
13
דיוקן ברוטוס על מטבע המנציח את רציחתו של קיסר

"כך תמיד לרודנים" היו מילותיו של ג'ון וילקס בות' בעת שרצח את נשיא ארצות הברית אברהם לינקולן, לפי האגדה מילים אלו נאמרו במקור על ידי מרקוס יוניוס ברוטוס בעת שרצח את יוליוס קיסר, אביו של בות' נקרא יוניוס ברוטוס על שם המתנקש הרומאי ובות' עצמו שיחק במחזה השייקספירי יוליוס קיסר, באופן אירוני הוא גילם את תפקידו של מרקוס אנטוניוס שלאחר הרצח היה יריבו המושבע של ברוטוס.

עריכה | תבנית | שיחה
14
כובסות בפעולה

הכובסים ברומא העתיקה לא נהגו להשתמש בסבון אלא בשתן אותו נהגו להשיג על ידי הנחת מכלים בשירותים ציבוריים ואיסופם כאשר התמלאו. בימיו של הקיסר אספסיאנוס הונהג מס על מנהג זה.

עריכה | תבנית | שיחה
15
יוליוס קיסר

גאיוס קאניניוס רבילוס מונה לקונסול על ידי יוליוס קיסר ב-31 בדצמבר 45 לפנה"ס בעקבות מותו של הקונסול המכהן קווינטוס פאביוס מאקסימוס באותו יום. קיסר בחר למנותו למרות שהקונסול של השנה הבא היו אמורים להיכנס לתפקידם ביום שלמחרת ובמעשה זה הביע את בוזו לסנאט, קיקרו התלוצץ כששיבח את רבילוס על ערנותו בעת מילוי תפקידו וציין שלא עצם עין בכל תקופת כהונתו.

עריכה | תבנית | שיחה
16
מרקוס ויפסניוס אגריפה

בעת ביקורו בממלכת יהודה המצביא הרומאי מרקוס ויפסניוס אגריפה עלה לרגל לבית המקדש שם הקריב מאה שוורים. אגריפה היה הרומאי היחיד שהעלה קורבנות בבית המקדש, כתוצאה ממעשה זה היהודים קיבלו אותו בהתלהבות והמלך הורדוס קרא את אחד משערי המקדש על שמו.

עריכה | תבנית | שיחה
17
לגיונרים רומאים

הצבא הרומי היה ידוע במשמעת הברזל ששררה בו, דוגמה קיצונית לכך היא בסיפורו של המצביא טיטוס מנילוס טורקואטוס שהוציא להורג את בנו מכיוון שהפר את פקודתו ויצא לדו-קרב עם האויב, למרות שהבן חזר מנצח האב עדיין שפט אותו על הפרת הפקודה והורה לערוף את ראשו.

עריכה | תבנית | שיחה
18 לפי ההיסטוריון פלוטארכוס הפרתים ערפו את ראשו של מרקוס ליקיניוס קראסוס ושפכו לגרונו זהב מותך לאחר תבוסתו בקרב חרן, כסמל לתאוות הבצע שלו. על פי דיווח אחר ראשו שימש כאביזר בזמן הצגה של מחזהו של אוריפידס "הבאקכות" לפני מלך פרתיה. עריכה | תבנית | שיחה
19
אוגוסטוס

לאחר שהקיסר אוגוסטוס שמע כי המלך הורדוס הוציא להורג את שני בניו, אריסטובולוס ואלכסנדר, מכיוון שחשש שהם עלולים למרוד בו, הוא אמר שעדיף להיות חזירו של הורדוס מאשר בנו, בהתייחסו לכך שכיהודי הורדוס לא אוכל את חזיריו, ועל כן הם בטוחים מכל רע, אולם את בניו שלו - רצח. הורדוס לא למד לקח מן התקרית, והוא הוסיף ורצח גם את בנו בכורו אנטיפטרוס.

עריכה | תבנית | שיחה
20 למרות שמרקוס אנטוניוס הפסיד את השליטה בעולם הרומאי עם תבוסתו בקרב אקטיום על ידי אוקטביוס שלושה מצאצאיו הישירים, הקיסרים קליגולה, קלאודיוס ונירון, עלו לשלטון בקיסרות הרומאית. עריכה | תבנית | שיחה
21
אוגור

האוגורים היו כוהנים ברומא העתיקה שאחת מסמכותיותם הייתה לפרש את האותות מן האלים, אחת הדרכים לכך היו לפי התרנגולות הקדושות, תרנגולות אלו נלקחו למסעות צבאיים והסימנים נקראו על–פי התנהגותן כאשר הושלך להן אוכל: אם הן הסתערו עליו, הדבר נחשב סימן לטובה. אם סירבו לבוא לאכול, קרקרו, הכו בכנפיהן או עפו, הדבר נחשב לסימן רע. כאשר התרנגולות סירבו לאכול לפני קרב דרפאנה מפקד הצי הרומי פובליוס קלאודיוס פולכר לא התרגש מכך והשליכם לים תוך שהוא אומר "שישתו אם אינם רוצות לאכול".

עריכה | תבנית | שיחה
22
סמל מדינת ישראל

סמל מדינת ישראל עוצב בבסיסו על ידי האחים גבריאל ומקסים שמיר, אולם וועדה מיוחדת לענייני סמלים שהקימה מועצת המדינה הזמנית שדנה בבחירת הסמל דרשה מהאחים לערוך בו שינויים, ולשנות את עיצוב המנורה לזו המופיעה בתבליט שעל שער טיטוס שברומא. השימוש בתבליט הרומי נועד לסמל את חזרת המנורה למקומה המקורי.

עריכה | תבנית | שיחה
23
Marek Aureliusz Kapitol.jpg

אנשי הרנסאנס האיטלקי החליטו להציב במרכז הכיכר שבגבעת הקפיטולין אשר ברומא, את פסל מרקוס אורליוס הרוכב על סוס, כיוון שטעו וזיהו את הדמות כמי שנחשב לקיסר הנוצרי הראשון קונסטנטינוס.

עריכה | תבנית | שיחה
24
אוגוסטוס

הקיסר אוגוסטוס היה כל כך מזועזע מן התבוסה הרומאית בקרב יער טויטובורג, שעלתה לצבא הרומאי תחת הנהגתו של פובליוס קווינקטיליוס וארוס בחייהם של שלושה לגיונות, שבמשך מספר חודשים נמנע מלגזוז את שערו או זקנו והיה נוהג לדפוק את ראשו במשקוף ביתו ולזעוק "קווינקטיליוס וארוס השב לי את לגיונותי!"

עריכה | תבנית | שיחה
25 עם הקמת הקיסרות הרומית איבדו המגיסטראטורות מימי הרפובליקה את משמעותם והקיסר היה נוהג למנות להם את אנשי שלומו. השיקולים שהובילו את הקיסרים להענקת מינויים היו לאו דווקא עניינים, טיבריוס מינה אדם לקוואיסטור לאחר שהוא ניצח בתחרות שתייה וקלאודיוס מינה אדם לקוואיסטור בגלל שאביו הגיש לו כוס מים קרים בשעה שהיה חולה. עריכה | תבנית | שיחה
26
טיבריוס

הנוביליטאס היווה את האצולה הגבוה ברומא העתיקה, הם נהגו לבוז לנובוס הומו, אנשים חדשים שהיו הראשונים ממשפחתם לכהן במגיסטראטות, מבלי להתחשב ברמת כישוריהם. בימי שלטונו של הקיסר טיבריוס הם מחו על מינויו של קורטיוסרסוס שהיה בנו של גלדיאטור לפראיטור, טיבריוס השיב להם בעוקצנות ש"את קורטיוס אני רואה כאבא של עצמו".

עריכה | תבנית | שיחה
27
קאטו הזקן

קאטו הזקן נודע בעמדתו הנוקשה בענייני מוסר וההתנהגות המצופה מנבחרי הציבור ברומא העתיקה. פלוטארכוס מספר שבעת כהונתו כקנסור הוא סילק אחד מחברי הסנאט מכיוון שנשק לאשתו בפומבי.

עריכה | תבנית | שיחה
28
קליגה

קליגה היו סוג של סנדלים צבאיים שננעלו על ידי הלגיונרים הרומאים. פריט הלבוש הפך לסמל החיילים הרומאים לתושבי יהודה בזמן הכיבוש הרומאי, חז"ל אסרו על נעילת בשבת ולפי אחת הסברות מקור המלה "קלגס", ששימשה ככינוי לחייל רומאי בלשון חז"ל באה מהסנדלים. מכאן גם בא כינויו של הקיסר הרומי השלישי קליגולה שניתן לו על ידי החיילים של אביו, כאשר הופיע בפניהם כילד לבוש בבגדי צבא.

עריכה | תבנית | שיחה
29 בעברית ובמספר שפות נוספות מקובל להתייחס אל שליט האימפריה הרומית בתואר קיסר אולם דבר זה לא מדויק מבחינת היסטורית, קיסר היה הקוגנומן של שלושת ההשליטים הראשונים של האימפריה שהפך במרוצת הזמן לאחד מתאריו הזוטרים של השליט, כאשר התואר החשוב ביותר שהוא נשא בו היה פרינקפס ("ראשון האזרחים"). לאחר הרפורמות של דיוקלטיאנוס האימפריה חולקה לשני חלקים, בראש כל חלק עמד שליט שנשא את התואר אוגוסטוס ("הנעלה") כאשר שני סגניו נושאים בתואר קיסר. עריכה | תבנית | שיחה
30
אוגוסטוס מוצג כפרעה

למרות שהרומאים בזו למצריים ולתרבותם ולדתם השלטונות אפשרו את המשך קיומם של הדת המצרית המסורית ואף התעמולה הרומאית נהגה להציג את הקיסרים בייצוג המצרי המסורתי והצמידו להם את התואר פרעה מתוך מחשבה שקו זה ישמש להשקיט את אחת הפרובינקיות החשובות ביותר באימפריה הרומית.

עריכה | תבנית | שיחה
31
Vista general de Masada.jpg

אתר מצדה הוכרז בשנת 2001 על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בזכות סמליותו ההיסטורית של המקום ובשל האדריכלות הרומית המפוארת שבראש ההר אך הצידוק המרכזי היה דווקא מה שמצוי למרגלות ההר: הביצורים הרומיים, שהם הדוגמאות השלמות והשמורות ביותר בעולם למערכות אלו מאותה התקופה.

עריכה | תבנית | שיחה
32
דמות דיולטיאנוס על מטבע מסביבות שנת 300

הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס, שחולל רפורמות מרחיקות לכת בקיסרות ושם קץ למשבר שלטוני ממושך, הוא היחיד מבין קיסרי רומא שהתפטר מרצונו מתפקידו. לאחר פרישתו עבר להתגורר בארמון דיוקלטיאנוס שבנה, ועסק בגידול כרוב. כאשר נתבקש לחזור וליטול את מוסרות השלטון בידיו, אמר כי הוא מבכר לעבוד בגן הירק שלו.

עריכה | תבנית | שיחה
33 החודשים יוליוס ואוגוסטוס נקראו במקור קווינטיליס וסקסטיליס שציינו את סדרם בלוח השנה הרומי, שמם שונה ונקרא על שם הדיקטטור יוליוס קיסר והקיסר אוגוסטוס. בתקופת שלטונו של הקיסר טיבריוס הועלתה הצעה לקרוא את ספטמבר על שמו, הצעה שהקיסר דחה בבוז ושאל את חברי הסנאט מה הם יעשו אם יהיו שלושה עשר קיסרים, יורשו קליגולה שינה את שם החודש וקרא אותו על שם אביו גרמניקוס כדי להדגיש את הסדר השושלתי שאמור לשלוט ברומא, שינוי זה לא החזיק מעמד. עריכה | תבנית | שיחה
34
כתובת של האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר שבה הוא מכונה "פונטיפקס מקסימוס"

בלטינית הכינוי לכומר קתולי הוא פונטיקס והאפיפיור מכונה בתואר פונטיפקס מקסימוס. תארים אלו נלקחו במקור מהדת הרומית הפגנית שבה הפונטיפקס היה חבר הכוהנים החשוב ביותר ומנהיגם היה הפונטיפקס מקסימוס, בזמנו של אוגוסטוס המשרה הפכה לאחד מתאריו של הקיסר עד זמנו של גרטיאנוס שוויתר על התואר ומאז הוא אומץ על ידי האפיפיורים.

עריכה | תבנית | שיחה
35 המפגש בין היהודים לאימפריה הרומית הוליד מספר בדיחות משחקי מילים, אחת מהן הייתה העובדה שנשיא ישראל כונה על ידי הרומאים "בעל החוטם" מכיוון שזוהי משמעות המלה נשיא (nasi) בלטינית. עריכה | תבנית | שיחה
36 עם הכיבוש הרומאי של ממלכת יהודה החל מאבק פנימי על השלטון בממלכה בין בית חשמונאי לבית הורדוס שבסופו בית הורדוס יצא שידו על העליונו והכחיד את בית חשמונאי מלבד מרים שנישאה להורדוס וילדה לו מספר ילדים, לימים אחדם מצאצאים התקבלו לסנאט הרומאי וכיהנו כקונסולים. עריכה | תבנית | שיחה
37
מפת האימפריה הרומית בשנת 69. הצבעים השונים מסמנים את מקורות התמיכה של ארבעת הקיסרים

שנת 69 לספירה מכונה על ידי ההיסטוריונים של רומא העתיקה שנת ארבעת הקיסרים. סמוך לשנה זו הסתיים עידן הטירוף של הקיסר נירון. נירון עלה לשלטון בגיל 16, וכעבור מספר שנים פתח בשרשרת הוצאות להורג, וככל הנראה היה גם אחראי לשריפתה של רומא. עם התאבדותו ביוני 68 עלה לשלטון הקיסר גלבה, שנרצח בידי קושרים בינואר 69. במקומו עלה לשלטון הקיסר מרקוס סלביוס אותו שכיהן שלושה חודשים בדיוק, והתאבד באפריל, לאחר שכוחותיו של ויטליוס, הקיסר הבא בתור, איימו לעלות על רומא. ויטליוס האריך 8 חודשים בתפקיד, וכונן שלטון אימים, עד שנרצח בידי ההמון. בדצמבר 69 עלה לשלטון אספסיאנוס, שהביא לרומא עידן של שקט ויציבות.

עריכה | תבנית | שיחה
38
הקיסר קונסטנטינוס

המסורת הנוצרית מייחסת לאפיפיור סילבסטר הראשון את הטבלתו של קונסטנטינוס, קיסר הקיסרות הרומית המערבית, וכן את ריפויו ממחלת הצרעת. עם זאת, ידוע שקונסטנטינוס הוטבל לנצרות רק על ערש מותו, על ידי הבישוף אאוזביוס מניקומדיה, כשנתיים לאחר מותו של סילבסטר. שמו של סילבסטר הונצח בחגיגות ערב ראש השנה האזרחית במספר מדינות ובהן ישראל.

עריכה | תבנית | שיחה
39
איור של בית המקדש השני

בשנת 362, כ-300 שנים לאחר חורבן בית המקדש השני, לחץ קיסר רומא יוליאנוס הכופר על היהודים להקים את בית המקדש מחדש. חלק מהחכמים התנגדו להקמתו מחדש של בית המקדש וחלקם הסכימו. הבנייה החלה, אך נפסקה עקב רעידת אדמה שגרמה לשריפה גדולה באתר הר הבית. באותה עת נלחם יוליאנוס באימפריה הסאסאנית, ומנהלי הבנייה הרומיים ניצלו זאת להפסקת הבנייה עד שובו. ב-26 ביוני 363 נהרג יוליאנוס בקרב בממלכת פרס ויורשו, הקיסר יוביאנוס שהיה נוצרי, הפסיק את הבנייה.

עריכה | תבנית | שיחה
40
לגונת ונציה

הביטוי שבעת הימים לא היה קשור בתקופה הרומית לאוקיינוסים או לימים אחרים. מטבע לשון זה, שפליניוס הזקן, סופר ומפקד בכיר בצי הרומי, השתמש בו באנציקלופדיה בת 37 הכרכים תולדות הטבע, התייחס ללגונות באזור העיר ונציה של היום.

עריכה | תבנית | שיחה
41
אדריאנוס
אנטינואוס

קיסר רומא אדריאנוס היה ידוע בשל קשריו הרומנטיים עם יווני צעיר בשם אנטינואוס. אנטינואוס זה מת מוות טראגי בעת ביקור במצרים בשנת 130. אדריאנוס הוכה ביגון, והקים לזכר הצעיר את העיר אנטינופוליס. הוא הכריח את האימפריה כולה להתעטף באבל לזכרו של אהובו המת, והפך אותו לאל. אנטינואוס היה האדם האחרון שהוכרז לאל בעולם העתיק. בשארית ימי חייו מימן אדריאנוס הקמת אלפי פסלים והטבעת מטבעות לזכרו של אהובו.

עריכה | תבנית | שיחה
42
-
הוספה
43
-
הוספה
44
-
הוספה
45
-
הוספה
46
-
הוספה
47
-
הוספה
48
-
הוספה
49
-
הוספה
50
-
הוספה
51
-
הוספה
52
-
הוספה
53
-
הוספה
54
-
הוספה
55
-
הוספה
56
-
הוספה
57
-
הוספה
58
-
הוספה
59
-
הוספה
60
-
הוספה
61
-
הוספה
62
-
הוספה
63
-
הוספה
64
-
הוספה
65
-
הוספה
66
-
הוספה
67
-
הוספה
68
-
הוספה
69
-
הוספה
70
-
הוספה
71
-
הוספה
72
-
הוספה
73
-
הוספה
74
-
הוספה
75
-
הוספה
76
-
הוספה
77
-
הוספה
78
-
הוספה
79
-
הוספה
80
-
הוספה
81
-
הוספה
82
-
הוספה
83
-
הוספה
84
-
הוספה
85
-
הוספה
86
-
הוספה
87
-
הוספה
88
-
הוספה
89
-
הוספה
90
-
הוספה
91
-
הוספה
92
-
הוספה
93
-
הוספה
94
-
הוספה
95
-
הוספה
96
-
הוספה
97
-
הוספה
98
-
הוספה
99
-
הוספה
100
-
הוספה