פורטל:גוף האדם/הידעת?/קטעי הידעת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
1
שרירי הראש והצוואר

שריר המלעס מסוגל להפיק את הכוח הגדול ביותר בגוף האדם, ובספר השיאים של גינס (1992) מתועדת נשיכה בעוצמה של 442 קילוגרם-כוח למשך שתי שניות. כוח שריר תלוי בשטח החתך שלו והמלעס אינו גדול, אך הוא פועל באופן דומה למפצח אגוזים, כלומר כוח קטן שמושקע בין הקצוות שלו בחיבור לגולגולת וללסת התחתונה מתורגם למומנט גדול, ולכן גם לכוח גדול יותר שפועל על השיניים הטוחנות בסמוך לנקודת הציר במפרק הלסת. עקרון פעולתם של עגורן ושל מגבה מכני הוא דומה. יתר שרירי השלד, וגם הגדולים בהם בירך ובעכוז, נאחזים קרוב לציר ביחס לקצה האיבר ולכן לא ניתן להפיק מהם כוח כה גדול.

עריכה | תבנית | שיחה
2
כפפת PVC חד-פעמית

אם כף ידך העטויה בכפפת לטקס תונח מתחת למים זורמים, תתפרש התחושה כרטיבות אף על פי שהיד תישאר יבשה. קולטנים תחושתיים בעור האדם מתמחים ברגישות למגע, ללחץ, לחום, לקור ואף לתנודות, וישנם כאלה האחראים לתחושת הכאב. למרות מספרם העצום של קולטנים אנושיים, לא מוכרים קולטנים ייחודיים לרטיבות או לרוח, ותחושות אלו מתפרשות, ככל הנראה, על ידי המוח על סמך למידה קודמת בלבד.

עריכה | תבנית | שיחה
3
Dangclass8.png

תאי הדופן בקיבה מפרישים בכל יום כשני ליטרים של חומצת מימן כלורי. בעת הפרשת החומצה היא בעלת pH של 0.8, לאחר עירבוב החומצה עם תוכן הקיבה וחומרים אחרים המופרשים לקיבה מגיעה רמת החומציות שלה ל־2-3 שעדיין נחשבת לחומציות של חומצה חזקה. חומציות הקיבה הכרחית לפעילותו של האנזים פפסין המפרק חלבונים ליחידות קטנות יותר. תאי הקיבה מפרישים גם ריר המדפן את הקיבה בשכבה בעלת רמת חומציות נמוכה יותר, כך שהפפסין לא מפרק את דופן הקיבה.

עריכה | תבנית | שיחה
4
תאי דם אדומים

תאי דם אדומים מעבירים חמצן לתאי הגוף השונים באמצעות חלבון הקרוי המוגלובין. אצל יונקים, החמצן, שמשמש לייצור אנרגיה בתהליך הזרחון החמצוני במיטוכונדריה של התא, אינו נצרך על ידי תאי הדם האדומים עצמם, משום שבהתבגרותם הם מאבדים את גרעין התא ואת המיטוכונדריה ומייצרים אנרגיה על ידי תסיסה של גלוקוז ויצירת חומצה לקטית.

עריכה | תבנית | שיחה
5
מערכת העיכול בגוף האדם

המזון שוהה במערכת העיכול בגוף האדם בין 16 ל־35 שעות עד לפליטתו. בקיבה הוא יכול לשהות בין 30 דקות ל־10 שעות בהתאם לסוגו ואילו במעי הדק הוא שוהה בין 3 ל־6 שעות. שתי תחנות חשובות נוספות הן התריסריון שבתחילת המעי הדק, והמעי הגס שבו שוהה המזון בין 8 ל־24 שעות ומתגבש לפסולת בעזרת חיידקים. אורכה הכולל של מערכת העיכול בגוף האדם הוא כ־7.5 מטרים.

עריכה | תבנית | שיחה
6
רצף DNA.

DNA היא חומצת גרעין המהווה את החומר התורשתי בתאיהם של כל היצורים החיים. אורכו הכולל של כל ה-DNA המצוי בתא גוף אחד של האדם מגיע ל-1.8 מטרים. ה-DNA בתא מלופף סביב חלבונים הקרויים היסטונים, אשר מאפשרים דחיסה צפופה ויעילה ביותר.

עריכה | תבנית | שיחה
7
צלחת אגר עם מושבות חיידקים

מספר התאים המרכיבים את גופו של אדם בוגר הינו כ-1014. מספר החיידקים השוכנים דרך קבע בגוף האדם (על-גבי העור ובתוך האיברים הפנימיים) גדול פי 10, כלומר, 1015. הדבר אפשרי היות שתאי החיידקים (תאים פרוקריוטיים חסרי גרעין) קטנים בהרבה מתאי הגוף (תאים איקריוטיים בעלי גרעין): בממוצע גדול נפחו של תא איקריוטי פי 1,000 מזה של תא פרוקריוטי.

עריכה | תבנית | שיחה
8
מוח אנושי

המילה מוח, בהתייחסה לאיבר הידוע לנו כיום כמבקר ומתאם את ההתנהגות, החושים, פעולת איברי הגוף ועוד, לא מוזכרת בתנ"ך אפילו פעם אחת. בתנ"ך נחשב הלב, ולא המוח, למרכז האישיות. גם במאה הרביעית לפני הספירה עדיין האמינו שהלב הוא החושב, למרות שהיפוקרטס כבר מיקם את ההכרה במוח. אריסטו, לעומתו, ראה באינטליגנציה תכונה של הלב, ואת המוח ראה כמעין מקרן לקירור הדם ומזגו החם של האדם.

עריכה | תבנית | שיחה
9
בילירובין

בילירובין הוא צבען אורגני המוכר לנו באופן אינטימי. כתוצר פירוק של תאי דם אדומים, עובר הבילירובין דרך הכבד אל התריסריון כחלק ממיצי המרה. חיידקים משנים את הרכבו במערכת העיכול, צבעו משתנה, והוא מקנה לצואה צבע חום אופייני. חלק ממנו נספג בחזרה ממערכת העיכול לגוף ומופרש בשתן כשהוא צובע אותו צהוב. מחלות כבד שונות פוגעות בהפרשתו, כך שהוא מצטבר ברקמות הגוף ונותן לעור וללובן העין את הצבע האופייני לצהבת.

עריכה | תבנית | שיחה
10
God2-Sistine Chapel.png

בציור התקרה "בריאת האדם" שבתקרת הקפלה הסיסטינית שצייר מיכלאנג'לו בואונרוטי, הרקע של קטע הציור בו מופיעה דמותו של אלוהים הוא בצורה של חתך אנטומי מדויק של מוח האדם.

עריכה | תבנית | שיחה
11
ND DN 2006FO.jpg

קנה הנשימה מתפצל לשני סמפונות המתפצלים בשנית ובשלישית, שוב ושוב, כעשרים ואף עשרים וחמש פעמים עד שהם מסתיימים בנאדיות הריאה. הגדילה המעריכית במספרם מסתכמת בכשלוש מאות מיליון נאדיות ששטח הפנים המשותף שלהן, בו נעשה חילוף גזים עם האוויר, משתווה בגודלו למגרש טניס.

עריכה | תבנית | שיחה
12
Darwin-s-tubercle.jpg

גוף האדם כולל מספר איברים מיותרים, כאלו שחלק מתפקודם או כולו אבד במהלך האבולוציה. ביניהם נמנים התוספתן, עצם העוקץ (עצם הזנב), שרירים היכולים להניע את האוזן ושריד לעפעף שלישי בעין. גם התנהגויות שונות התייתרו עם הזמן, למשל עור ברווז בעת דחק שאמור לזקור את השיער ולהפחיד את הגורם המאיים.

עריכה | תבנית | שיחה
13
שיער מעוצב בסגנון "אפרו"

שיער, ציפורניים והשכבה החיצונית של העור מורכבים בעיקר מהחלבון קרטין שיש בו כמות גדולה של חומצת האמינו ציסטאין, המכילה קבוצה פונקציונלית בעלת אטום גופרית. בין אטומי גופרית ממולקולות ציסטאין שונות נוצרים קשרים קוולנטיים, ועל כן מידת הסלסול של השיער נקבעת בהתאם לכמות הקרטין ובהתאם לצורת פיזורו בשערה. עיצוב שיער שהוא בעצם פירוק של הקשרים בעזרת חומרים כימיים, וחיבורם מחדש בצורה שונה על ידי תסרוקת, מחזיק מעמד לזמן מוגבל בלבד, משום שהשיער ממשיך לצמוח על פי תכונותיו המקוריות.

עריכה | תבנית | שיחה
14
Human brain NIH.png

מספר איברים ואזורים בגוף אינם מעוצבבים על ידי סיבי עצב תחושתיים ולכן לא ניתן לחוש כל כאב המגיע מהם. כאלו הם הסחוס במפרקים, נאדיות הריאה ומרבית הכבד. אך מפתיע מכל לגלות שגם המוח עצמו אינו מעוצבב ולכן אפילו חיתוך במוח החי לא יעורר כאב. מאידך, ניתן למצוא אזורים עשירים בעצבוב תחושתי ורגישים לכאב בסמוך לאחרונים, כגון הסמפונות וקרום הריאה, קרום הכבד וצינורות המרה, וכלי הדם במוח וקרומי המוח האחראים לחלק גדול מכאבי הראש.

עריכה | תבנית | שיחה
15
Stilles Mineralwasser.jpg

במשק המים של גוף האדם נכללים לא רק מי שתייה, אלא גם מים שמיוצרים בתוך הגוף מחמצן ומימן. כ-200 מיליליטר מים, תוצר מטבולי של חמצון פחמימות במהלך הנשימה התאית, מתווספים בדרך זו לגוף מדי יום. אולם לא ניתן להסתפק במים המסונתזים על ידי הגוף, משום שיותר מ-700 מיליליטר מים אובדים באופן בלתי נשלט דרך הריאות בנשימה ודרך העור בפעפוע. מים נוספים יוצאים מהגוף כזיעה, כחלק מהצואה ובשתן, ולכן צריכת מים באמצעות שתיית נוזלים ואכילת מזון היא חיונית.

עריכה | תבנית | שיחה
16
Raft of the Medusa - Theodore Gericault.JPG

אם אתרע מזלכם ונקלעתם לרפסודה כניצולי ספינה טובעת, זכרו ששתיית מי ים לשם התגברות על הצמא, לא רק שלא תועיל, אלא אף תזרז את התייבשות גופכם. השתן המרוכז ביותר שיכולות כליות האדם להפיק הוא בן 1200 מיליאוסמולים לליטר, למי ים ריכוז מומסים כפול מזה. לכן, כדי להפטר מהמלחים העודפים מליטר מי ים שנשתה, צריך הגוף להפיק שני ליטרים של שתן ולהפריש אותם. המשוואה ליטר אחד נכנס ולכן שני ליטרים יוצאים, מאיצה את קצב איבוד הנוזלים ואת ההתייבשות.

עריכה | תבנית | שיחה
17
Uncle Sam (pointing finger).jpg

הציעו לפורטל:גוף האדם קטע הידעת? חדש! אפשר להתייעץ בדף השיחה הכללי אבל המקום הנכון להציע את הקטע הוא מיזם הידעת?

עריכה | תבנית | שיחה
18
Ear-anatomy-text-small.png

מלבד מערכת השמיעה באוזן האדם ממוקמת גם מערכת שיווי המשקל. לבד ממקומן, יש לשתי מערכות אלה גם מאפיינים מבניים משותפים. יש בהן מבנים עדינים של עור ועצם שאוגרים אוויר (באחד מאברי שיווי המשקל יש גם תמיסה מימית ויש בהם עצבים רבים.

עריכה | תבנית | שיחה
19
טבור עם מוך טבורי בצבע ירוק

על פי רוב, קשה להשיג תקציב למחקר ומי שמתכנן לערוך מחקר מציע הצעת מחקר שאחד מתפקידיה הוא לשכנע את האחראים על התקציב בדחיפות לחקור נושא זה ובחשיבותו של המחקר להתפתחות הדיסציפלינה המדעית המתעניינת בנושא המחקר. אולם, לפעמים מושקעת עבודה מחקר בנושאים שחוסר חשיבותם ברור לחלוטין. בשנת 2001 פרסם דוקטור קארל קרוסזלניקי מאוניברסיטת סידני מחקר על ה מוך הטבורי – אותם סיבים שאנשים מוצאים מידי כמה ימים בטבורם. קרוסזלניקי אישר את הסברה כי מקורם העיקרי של הסיבים הוא בבגדים וגילה שהם מכילים גם שיער-גוף ושלכן לגברים יש יותר מוך טבורי מאשר לנשים. אולם, בניגוד למצופה, קרוסזלניקי גילה שמקורו העיקרי של מוך זה הוא בתחתונים ולא בחולצה

עריכה | תבנית | שיחה
20
יליד האנדים

מעת שאדם מתחיל לשהות באוויר דליל בחמצן, גופו מסתגל בהדרגה לתנאים החדשים. במהלך ההתאקלמות גדל אוורור הריאות, גדלים תפוקת הלב וריכוז ההמוגלובין בדם ומשתפרת יכולת העברת החמצן מהאוויר לנימי הריאות. אולם התועלת מהתאקלמות, ארוכה ככל שתהיה, אינה משתווה ליכולתם של ילידים תושבי הרים גבוהים. שינויי התאקלמות בגופם מתחילים מלידתם ובמהלך התפתחותם ונראה שחלקם אף טבועים בגנוטיפ שלהם. כך למשל נפח ריאותיהם גדול יותר, קומתם נמוכה יותר, חלקו הימני של ליבם גדול יותר והעברת החמצן לתאי גופם יעילה יותר. במדידת יכולת העבודה של שריריהם בגובה של כ-5200 מטרים נמצא כי היא קרובה לנורמלית בעוד שזו של ילידי מקומות נמוכים שהתאקלמו במשך חודשיים עומדת על כ-70 אחוזים בלבד מיכולת נורמלית.

עריכה | תבנית | שיחה
21
מקלעת שרירית המעי של ארנב

רכיביה של מערכת העצבים המעית נמצאים בין שכבות דפנות מערכת העיכול ושולטים על פעולות העיכול, כגון תנועה פריסטלטית והפרשת אנזימים. רמת המורכבות של מערכת העצבים המעית, מאפייני פעולתה ורכיביה הקנו למערכת את הכינוי "המוח השני". המערכת מורכבת מתאי עצב מביאים (תחושתיים), מתאי עצב מוציאים (תנועתיים) ומתאי עצב מקשרים. סוגי התאים ומספרם, כמאית ממספר תאי העצב במוח, מאפשרים למערכת לפעול גם במקרה וחיבורה למערכת העצבים המרכזית נותק. מאפיין מיוחד נוסף של המערכת, הם המוליכים העצביים שלה, הזהים לאלו הנמצאים במוח.

עריכה | תבנית | שיחה
22
פעולת שסתום חד כיווני בוריד

פעולת הכיווץ של לב האדם מעלה את הלחץ בעורקים ודוחפת דם מהלב לרקמות הגוף. תנועה זו היא חד כיוונית - הלב דוחף דם לגוף אך לא שואב אותו בחזרה. חזרתו של הדם ללב נעשית בעזרת משאבת השרירים המונעת על ידי שרירי השלד. בתוך הורידים ממוקמים שסתומים חד כיווניים המאפשרים תנועת דם לכיוון הלב אך מונעים חזרה של הדם לגוף. הורידים העמוקים משובצים בתוך שרירי השלד כך שכל הפעלה של השרירים, למשל במהלך הליכה, מכווצת את הורידים וגורמת לדחיפת הדם לכיוון שמאפשרים השסתומים בורידים, לכיוון הלב. במקביל למשאבת השרירים, כיווץ הסרעפת בזמן שאיפת אוויר, מעלה את הלחץ התוך בטני ומוריד את הלחץ בבית החזה, ובדרך זו יוצר הפרש לחצים המניע את הדם מעלה לכיוון הלב.

עריכה | תבנית | שיחה
23
צילום תקריב של עין אנושית

על פי ספרי אגדות היסטוריים, ביהדות העין מהווה מיניאטורה של היקום. רש"י כותב בתלמוד בבלי, בכורות ט"ז א', בשם ספרי אגדות, ש"העין דומה לעולם קטן". העפעף העליון הוא השמים, התחתון הוא הקרקע, הלובן שבעין דומה לאוקיינוסים והאישון מדמה את השמש. על פי ספר הזוהר הקרנית היא המדמה את היבשה והאישון את קודש הקדשים של בית המקדש.

עריכה | תבנית | שיחה
24
ציור המתאר את חטא עץ הדעת

עוד בימי קדם עמדו בני האדם על כך שתהליך הלידה של האדם הוא אחד מהכואבים והממושכים בטבע. במקורות היהודיים והנוצריים ההסבר לכך הוא העונש שהושת על האנושות בעקבות החטא הקדמון, המוכר ביהדות כחטא עץ הדעת, כמסופר בספר בראשית: "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים" (ג', טז). גם המדע נדרש לשאלה זו, ותשובתו קשורה ביכולותיו השכליות של האדם, כולל פיתוח התפיסה המוסרית, שעל פי הדת הקנה פרי עץ הדעת. הפליאואנתרופולוגים טוענים כי מוח האדם אשר הכפיל את נפחו במהלך האבולוצית האדם והכפלת נפח קופסת הגולגולת של הולד ללא הרחבה מספקת בקוטר תעלת הלידה ובאגן דורשים צירי לידה חזקים ומכאיבים. את הכאב ניתן לשכך באמצעות משככי כאבים (כגון בהרדמה אפידורלית) אך בעבר נתפס שיכוך הכאבים על ידי זרמים בנצרות כניסיון להיפטר מעונש על החטא הקדמון. מיילדות ותומכות לידה שניסו להקל על הכאבים נשפטו מספר פעמים כמכשפות ולעיתים אף הוצאו להורג.

עריכה | תבנית | שיחה
25
תצלום מוח אנושי

המוח הוא האיבר שאחראי על עיבוד קלט מהחושים, על ההכרה ועל ההתנהגות, אך בעת העתיקה הוא נחשב לא פעם למיותר. בעוד שבתהליך החניטה במצרים העתיקה הושמו האיברים הפנימיים של המת בכדים שנשאו דמויות של אלים מצריים למשמרת עד לעולם הבא והלב הושאר במקומו, המוח גורד החוצה דרך הנחיריים באמצעות ווים והושלך. כמו כן, המקרא כלל אינו מזכיר את המילה מוח, למעט בהקשר של מח עצם, והפילוסוף היווני אריסטו סבר כי תפקידו של המוח הוא לצנן את הדם. לעומת זאת, במאה ה-20 נעשו ניסיונות דווקא לשמר את המוחות של מדענים דגולים, כמו אלברט איינשטיין, לצורך מחקר.

עריכה | תבנית | שיחה
26
אברוני מיטוכונדריון

הטענה שחצי מהחומר התורשתי שלנו הורש לנו מאמנו וחציו מאבינו, אינה מדויקת. זאת משום שלא כל החומר התורשתי שבתאי גופנו נמצא בגרעיני התאים. חלק מהחומר התורשתי מצוי במיטוכונדריון, אברון הנשימה התאי, והוא מורש לנו מאמנו בלבד. המיטוכונדריון הוא התפתחות אבולוציונית של חיידק סימביונטי שסייע בנשימתם של התאים בעלי הגרעין ובמהלך האבולוציה נדד מרבית החומר התורשתי שלו אל גרעין התא. אולם, נדידה זו נפסקה כאשר חלה מוטציה בחומר התורשתי שבמיטוכונדריה שהפכה אותו לבעל קוד גנטי שונה מזה של שאר עולם החי.

עריכה | תבנית | שיחה
27
מערכת העיכול, התוספתן מסומן באדום

הסרת התוספתן היא מהניתוחים השכיחים בעולם, ומבוצעת לרוב בעקבות דלקת התוספתן. אצל בני אדם שנולדו ללא איבר זה לא נמצאו מחלות הקשורות להיעדרו, ובמשך שנים רבות לא היה ידוע תפקידו של התוספתן ומכך אף נגזר שמו בשפה העברית, מלשון תוספת. לאחרונה, תאוריה ומחקרים חדשים סבורים שהתפקיד נמצא, והתוספתן הוא מאגר של חיידקים "טובים", אשר משמש את גוף האדם במקרים של זיהום במערכת העיכול.

עריכה | תבנית | שיחה
28
תאי זרע, הגדלה פי 3140

תאי זרע הנושאים כרומוזום מין מסוג כרומוזום Y שוחים מהר יותר מתאי זרע הנושאים כרומוזום X. תכונה זו באה לידי ביטוי כאשר ההזרעה נעשית ביום הביוץ. הסיכוי של תא זרע נושא כרומוזום Y להגיע לביצית גדול יותר באותו יום, ונמצא שבהתאם הסיכוי להולדת זכרים גדול יותר אם ההזרעה נעשתה ביום הביוץ.

עריכה | תבנית | שיחה
29
מבנה כללי של גליקוגן

גליקוגן הוא פולימר של גלוקוז המשמש תאים לאצירת אנרגיה. גוף האדם כולל תאים המייצרים גליקוגן בתהליך המכונה גליקוגנזה, בעיקר בכבד ובתאי שריר. תאים אחרים, למשל תאים במוח, חסרים את היכולת לאצור גליקוגן ולכן הם תלויים באספקה שוטפת של מולקולות גלוקוז המובאות אליהם.

עריכה | תבנית | שיחה
30
חמשת החושים, ציור מהמאה ה-19

על פי אמירתו של אריסטו ולפי האמירה המקובלת יש חמישה חושים בגוף האדם. מעשית, קיימים בין תשעה ל-21 חושים שונים. בין החושים הנוספים נהוג למנות חושים הנותנים מידע על הגוף עצמו, כגון חוש שיווי המשקל, חוש הגוף במרחב, וחוש הגוף בתנועה. יש המונים גם את חוש הטמפרטורה וחוש הרעב כחושים.

עריכה | תבנית | שיחה
31
-
הוספה
32
-
הוספה
33
-
הוספה
34
-
הוספה
35
-
הוספה